הן באות בכל מני צבעים גדלים וצורות, לרב הן נחשבות לריהוט שנוהגים לשבת עליו בסלון. לידם שולחן קפה (הרבה פעמים מאיקאה) אבל הכותרת אומרת ספות ולכן אזניח את תאור שולחנות הקפה (צעד שיגרום לסמנכ"לי השיווק של איקאה לנזוף בי קשות לאחר שיקראו, כמדי יום, את הבלוג). ישנם תקופות שספות של אנשים אחרים הופכות להיות הדירה הניידת שלי. אתה עולה על ספה בבאר שבע, שורף איזה שעה וחצי ברכבת במצב ישיבה רק כדי לרדת בתל-אביב על איזו ספה מחוממת במצב טוב. נרדמת על ספה במדריד ואחרי כמה כוסות בירה וכמה טאפסים אתה מתעורר על ספה בליון. כל העניין הזה משנה  לך את תפיסת המרחב. בכניסה לדירה חדשה העין סוקרת את הספות ורק אחר כך עוברת לארון הספרים [חטא קטן שאני מנסה להפטר ממנו (הספרים כמובן לא הספות)].