נראה שישראל התגלשה לה בחדווה במדרון החלקלק, וכבר מזמן נמצאת במצב של צניחה חופשית. מונהגת על ידי הממשלה הקיצונית ביותר שהתקיימה אי פעם בישראל. ממשלה שביטלה כל אפשרות לשיח פוליטי ומקדמת אחדות מחשבה גזענית בלבד. כאשר מפלגת ימין קיצונית ומפלגה שנחשבת שמאל מרכז חוברות יחד כל הנורות האדומות אמורות להדלק, האזעקות אמורות לפעול, אך החברה הישראלית שותקת.
במוצאי שבת המחנה הדמוקרטי בישראל נפגש לצעדת חירום בהשתתפות עשרות תנועות, מפלגות וארגונים. ההתכנסות בקינג ג'ורג' מתחת למצודת זאב (ליד גן מאיר) בשעה 19:00, משם נצעד יחד אל רחבת המוזיאון, ונזעק יחד נגד הגזענות וסתימת הפיות שהשתלטה על המדינה.
חשוב שלצעדה במוצ"ש יגיעו גם אנשים שאינם רואים עצמם כאקטיביסטים, שאולי לא מסכימים עם כל מילה ומילה במאבקים השונים, אך עדיין שואפים לחברה דמוקרטית ומוסרית בישראל.
הנה כמה סיבות בגללן כדאי שתגיעו במוצ"ש:
- בשנה האחרונה הועצם השיח הגזעני, המאיים וסותם הפיות בחברה הישראלית. זה לא שהוא לא היה קיים כל הזמן, אך נראה שהיום בישראל זה כבר מקובל להשתין מהמקפצה ולצפות שכולנו נשתכשך בהנאה. פעילי שמאל סובלים ממאסרים פוליטיים, מוזמנים לחקירות על ידי השב"כ, ונתונים לאיומים מתמידים. כוחות אופל כמו "אם תרצו" מקבלים לגיטימציה להטיל את הטרור שלהם על אונבירסיטאות, מוסדות, ואישים בישראל. אני יודע שגם לכם זה לא נח, שגם אתם פותחים עיתון, צופים במהדורת חדשות, מצקצקים, אולי פולטים "אני לא מאמינה" או "לאן הגענו". אנחנו חלוקים על הרבה דעות (על הרבה דעות אנחנו מסכימים), אבל אנחנו בהחלט מסכימים שסתימת הפיות והגזענות הן רעה חולה המתפשטת שעלינו לעצור. זה הזמן לצאת מהבתים, להגיד "עד כאן! לא נשתוק וניתן לישראל להפוך למדינה שבה אנשים נרדפים בגלל זהותם הפוליטית, האתנית, או המגדרית! במוצ"ש אנו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!"
- קצב ההתדרדרות אל עבר משטר טוטליטרי הוא קצב אקספוננציאלי. זה לא קורה לאט לאט לאורך עשרות שנים, זה לא משהו שאפשר להגיד "נבוא להפגנה הבאה", זה פה וזה עכשיו על סף דלתכם. אם לא תמחו עכשיו, אז מתי? חוסר השוויון בפני החוק היה פה כבר מזמן, מעצרי שווא גם כן, ועכשיו מדובר גם ברדיפה מחשבתית. אנשים בלב החברה הישראלית מפחדים להגיד מה הם חושבים, במקום עבודתם, באוטובוס, במכולת. היום עומדות בפני אזרח ישראלי שתי אופציות, או גזען או בוגד. אז אני אומר תבגדו בגזענות, תבגדו במחשבה המיליטריסטית, תהיו נאמנים לעקרונות של חופש, שיוויון ודמוקרטיה, והפגנה היא כלי בסיסי בדמוקרטיה. אז במקום להגיד "ניפגש בהפגנה הבאה" הגידו "לא נשאר עוד זמן לבזבז. צריך לצאת מהבתים היום ולזעוק, לפני שמשטרת המחשבות תדפוק על דלתנו, במוצ"ש אננו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!"
- האנשים שבחרתם, אותם אנשים שהבטיחו לכם כל מיני הבטחות לפני הבחירות, בגדו בכם! חשבתם שמפלגת העבודה תשב יחד עם מפלגת הימין הקיצונית של ליברמן? עובדה! חשבתם שכאשר האקדמיה תרדף על ידי אנשי ימין, שינסו לעשות בה טרור מחשבתי, השרים שבחרתם בהם יקימו זעקה? אז זהו שלא! חשבתם שלבני תהווה אופוזיציה? הצחקתם אותה. למעשה כמעט לא משנה למה הצבעתם בבחירות האחרונות (אני משער שחובבי ליברמן לא המשיכו לקרוא עד כאן), האנשים שלכם בגדו בכם. זה הזמן לצאת מהבתים ולהגיד להם "לא ניתן לכם לבגוד בנו, לא בשביל זה בחרנו בכם! צאו ממשלת הגזענות עכשיו! כי במוצ"ש אננו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!"
- למרות שאם תשאל ישראלים מה מאפיין את הישראליות הם ישר ידברו בשם איזו אחווה, נראה כי זה התיאור הרחוק ביותר מהמציאות. האחווה הישראלית מתגלה כמעט תמיד כחלק מאקט אלים מלחמתי. אחווה של אנחנו נגד כל העולם. מה שחסר באמת בחברה הישראלית היא סולידריות אמיתית. הקיצוניות של החברה שלנו גוברת, החלשים נרמסים, וכמעט אין קול שזועק את זעקתם. הצעדה במוצ"ש היא הזדמנות ללכת שכם אל שכם עם קהל מגוון מהחברה הישראלית שלא נשאר לשבת בבית, כי במוצ"ש אנו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!
- בעוד הימין מבסס את המחשבה שלו על האדרת הפחד, שנאה ויאוש, המנוע של השמאל הוא תקווה. השמאל מציע תקווה, תקווה לחיים בשלווה, שוויון, וכבוד לכל. אמונה אמיתית בבני אדם באשר הם, בכך שיחד נוכל ליצור פה חברה צודקת והוגנת, שלא תבסס את עצמה על שליטה על עם אחר וקפיטליזם פרוע. בגלל שנשארה תקווה בלבנו במוצ"ש אנו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!
נראה לי שהרעיון ברור, אבל, אם אתם שואלים אותי מה אני עושה בשבת בערב:
אני צועד בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!
פרטים יבשים:
מוצאי השבת הקרובה 15/01/11 בשעה 19:00
התכנסות בקינג ג'ורג' מול גן מאיר.
לסיום שיר יפה של אלמוג בהר שהתפרסם במוסף 'גרילה תרבות' שצורף לגיליון השישי של דקה.
שנתיים לפני הרעש / אלמוג בֶּהַר
"או שהעוגה לכולם, או שלא תהיה עוגה"
סעדיה מרציאנו (1950-2007), פנתר שחור ולוחם צדק
הַשִּׁיר הַזֶּה נִכְתַּב שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרַעַשׁ
כְּשֶׁעוֹד אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּבָתִּים, רַק לְעִתִּים
נְדִירוֹת יוֹצְאִים לְהַפְגָּנוֹת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא
חוֹסְמִים כְּבִישִׁים, לֹא נִלְקָחִים לְמַאֲסָר, לֹא
מְשַׁבְּשִׁים אֶת הַחַיִּים לְאַף אֶחָד. לָנוּ
כְּבָר לֹא יִצְעַק טֶדִי קוֹלֶק: "פּוּשְׁטָקִים
רְדוּ מֵהַדֶּשֶׁא", עָלֵינוּ לֹא תֹּאמַר גּוֹלְדָה:
"הֵם לֹא נֶחְמָדִים", אֵלֵינוּ כְּבָר אַף
אֶחָד לֹא יְדַבֵּר. בְּעוֹד אַרְבַּע שָׁנִים
בְּעֵרֶךְ, כְּשֶׁכְּבָר נִהְיֶה שְׁנָתַיִם אַחֲרֵי הָרַעַשׁ,
לֹא נִזְכֹּר לָמָּה הִמְשַׁכְנוּ לָשֶׁבֶת בְּבָתִּים,
לָמָּה לֹא אָמַרְנוּ מַשֶּׁהוּ נוֹרָא, לָמָּה
לֹא צָעַקְנוּ, לֹא נִסִּינוּ לִמְחוֹת בְּטֶרֶם,
בְּטֶרֶם הָרַעַשׁ. דַּוְקָא קַל לֶאֱהֹב עַכְשָׁו,
שְׁנָתַיִם לִפְנֵי, קַל לְחַיֵּךְ לַחַיִּים, קַל
אֲפִלּוּ לְהַבְטִיחַ שֶׁאוּלַי בְּכָל זֹאת נִפָּגֵשׁ
אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר, שְׁנָתַיִם אוֹ יוֹתֵר
אַחֲרֵי הָרַעַשׁ.
