באתר לינמגזין כתבו על נוסח זכויות היוצרים של "דקה". לינמגזין הוא אתר העוסק בכל מה שקשור לקוד פתוח, וקהילות קוד פתוח.
כך נראה הנוסח שמופיע בפתח כל גיליון של "דקה":

הרעיון מאחורי ניסוח של זכויות יוצרים מהסוג הזה הוא שכיום לאסור שיכפול/סריקה/הקלטה של החומרים המפורסמים בכתב עת זה צעד אנכרוניסטי לחלוטין. הרב המוחלט (מלבד אולי משוררת אחת או שתיים שמצאו את דרכן למדפי ספרי המתנה) של המשוררים אינם צוברים הון מפרסום ספריהם. מה שקורה הוא שהוצאות הספרים מצדדות ב"שמירת" זכויות היוצרים ומצד שני הוצאות אלו לא עושות רבות כדי לקדם ספרים אלו, מה שאומר שספרי שירה רבים מבלים את רב חייהם במחסנים.

השכפול של מוזיקה היום הוא ברמה זהה למקור (לפחות לאוזן הממוצעת), בספרות המצב שונה לגמרי. היכולת להוריד ספר בחינם בצורת  הPDF איננה פוגעת במכירות הספר ואולי אף עוזרת לסופרים עלומי שם. אולי בעתיד כאשר גאדג'טים כמו הקינדל ישתפרו ויהיו נוחים יותר ומפתים יותר יהיה צריך לשקול מחדש את כל העניין, אך לעת עתה אני לא מכיר אנשים שנכנסים עם המחשב למיטה וקוראים ספר בפורמאט PDF לפני השינה…

הוצאת פרדס (שמוציאה בין היתר גם את 'דקה') מאפשרת  קריאה של הספרים אשר יוצאים בהוצאה בפורמאט של PDF. הדבר מאפשר לאנשים להתרשם מהספר לפני שהם מחליטים להזמין אותו ברשת. המדיה משתנה כל הזמן ועם המדיה משתנה גם התודעה. זכויות יוצרים שהיו רלבנטיות אי שם בבריטניה של המאה השמונה עשרה הן לא יותר ממגוכחות במאה העשרים ואחת. אין טעם ברטינה האין סופית על הורדות המוזיקה או בנסיון למנוע סריקה של ספרים והעלתם לרשת, זה לא יעזור. המדיה השתנתה וצריך לנסח זכויות יוצרים שמתאימות לתקופה.

אני מסכים עם המגיבים בלינמגזין שציינו ש"דקה" איננה תוכן חופשי. אכן השכפול מותר רק למטרות שאינן מסחריות. במידה ונעשה שימוש מסחרי כלשהו בחומרים של יוצרים אין שום סיבה בעולם שהם לא ירוויחו מכך.
 
 
דרך הפוסט על דקה בלינמגזין הגעתי ל"מעשי משפט- כתב עת למשפט ותיקון חברתי" ובו המאמר המעניין של עמית ברכה על פרקטיקה מעשית של צדק סביבתי [המאמר קצת ארוך אבל שווה להשקיע]. כתב העת יוצא תחת רשיון  Creative Commons (נפלאות הן דרכי הרשת). 
 

עוד על זכויות יוצרים: דן בורשטיין בליבריסטאן כותב על האבסורד שנוצר בעקבות חוקי זכויות היוצרים.