עדן אברג'יל העם איתך!
בעקבות פרסום התמונות בהן מופיעה עדן אברג'יל עם פלסטינים כפותים באתר סחים הם בכל מקום, התפתח דיון רחב בבלוגים, בעיתונות, ובטלויזיה על המקרה. רב התגובות מביעות זעזוע קשה מהמעשה ומתמקדות בעדן. מימין ועד שמאל כולם מזועזעים מההתנהגות של החיילת (שסרחה?). הזעזוע המלווה באצבע מאשימה לכיוונה של עדן נועד כדי ליצור הפרדה: יש את עדן- ויש אותנו. וממה בעצם מזדעזעים המזועזעים? מכך שהחיילת הצטלמה מחויכת ליד פלסטינים כפותים עם פלנלית על העיניים. בוא ננסה רגע להבין את הגינוי של המעשה: במידה וחייל/ת מחייכים, צוחקים, משחקים שש-בש, שומעים גלגל"צ בסמוך לפלסטיני כפות עם פלנלית על העיניים, אך הם לא מתעדים זאת הכל בסדר. מתי הדבר הופך להיות למזעזע? כאשר באותו הפריים מופיע גם החייל וגם הפלסטיני. הרי אם הייתה עדן מצלמת את הפלסטינים ללא נוכחותה לא היו קמים קולות זעזוע רבים כל כך. והמסקנה המתבקשת היא: חייכי מחוץ לפריים.
לחייך מחוץ לפריים
כל עוד החיוך נמצא מחוץ לפריים 'אנחנו' יכולים להישאר רגועים. בפריים יככב לו פלסטיני (מילה נרדפת בשפה העברית לטרוריסט) במצב הטבעי של טרוריסט (כלומר פלסטיני), כפות ועם כיסוי עיניים. היד הכופתת, היד המענה תמצא מחוץ לפריים ואיתה גם כל סיכוי לרגש של אחריות או אשמה. הישראלי היה רוצה לדמיין מצב בו הפלסטיני כפות מעצמו. הרי אנחנו שולחים לשם בני ובנות שמונה עשרה לעשות את מעשי העוולה האלו, ומה אנחנו מצפים מהם? שלא יצחקו? שלא יחייכו? אף אחד מהמגנים לא היה מעיז להגיד שבזמן שישנו פלסטיני במצב משפיל במחסום על החיילים להיות שותפים רגשית לסיטואציה ולא להמשיך לחייך ולצחוק. הכיבוש מצליח כל כך דווקא בגלל היכולת של הישראלים לראות אותו בצורה מפורקת, כזאת שלא מחברת בין החיוך של הכובש לסבל של הנכבש. הרי מה שעדן חשפה בתמונה שלה יכול להיחשף בכל אחד מאלבומי המשפחה שמצויים בבתינו. בכל פינה של תמונה משפחתית מחויכת נמצא פלסטיני כפות. בניגוד לתמונות שנחשפו של חיילים אמריקאים בעיראק מתעללים בעצורים, התמונה של עדן לא חושפת התעללות עודפת שלה בעצירים (כלומר מעבר להוראות הצה"ליות העודפות), היא חושפת בפנינו את המציאות הישראלית. איש מהמזועזעים לא טען משהו בגנות הפלנלית על העיניים, או הידיים הקשורות, הטענות הן על כך שעדן מחייכת בצד הלא נכון של העדשה. הכי קל להיטפל לחיילת פשוטה ולהציג את המקרה שלה כמקרה קיצון, אך הצגה זאת מצטרפת לערימת השקרים של התקשורת והמנהיגות הישראלית. עדויות על כך שהתנהגות מסוג זו רווחת בשטחים הכבושים כבר מזמן הפסיקו להפתיע. ארגון שוברים שתיקה אוסף עדויות ותמונות של חיילים מהשטחים, כך שהזעזוע הוא לא יכול להיות אלא חלק ממנגנוני הזיוף שנועדו להציג את החברה הישראלית בתור חברה מוסרית. איש מהמזועזעים לא מחה על כך שאנשים אלו יושבים (במשך כמה זמן? שעה? שעתיים? יומיים?) כפותים ומכוסי עיניים. האם הכרחי לקשור את ידיהם ולכסות את עיניהם בפלנלית? כמובן שלא. אך על כך איש אינו מוחה, זאת מכיוון שהרבה יותר קל לקעקע את שמה של עדן אברג'יל כחיילת שסרחה, מאשר להתמודד עם הסירחון של צבא הכיבוש. אז התקשורת מחייכת על חשבונה של עדן אברג'יל, עדן אברג'יל מחייכת בשם כולנו על חשבונים של הפלסטינים, השיירה עוברת, ואף לא מילה על הכיבוש. רמי סערי מיטיב לתאר את הסיטואציה הזאת בשורות" אחי סברא ושתילה/ אחי אחלה וסבבה" (מתוך "אחי אחלה וסבבה", בספר השוגון החמישי). עזבו אתכם מכל הביקורתיות הזאת, הכי אחי אחלה וסבבה פה.
אחי אחלה וסבבה
בסוף הראיון (הנוראי) שנתנה עדן לוואיי נט היא אומרת: "היינו צוחקים איתם, כאילו הם היו אמרים מילים בעברית,והיינו צוחקים איתם. לא התיחסנו אליהם מגעיל." עוד שנייה והיא הייתה קוראת לזה דו-קיום. הכתם העיוור של החברה הישראלית הוא עד כדי כך גדול, שהוא יכול להכיל את המציאות של מיליוני פלסטינים שלולי זכויות. שוב זה מחזיר אותנו לכך שהישראלים היום מעדיפים לדמיין לעצמם איזה מצב של אחי אחלה וסבבה של כיבוש. כך קורה שהמשורר המתנחל אליעז כהן יוצא למילואים ומחבר לקסיקון לערבית מנומסת למחסומים, כדי להפוך את הכיבוש למנומס יותר. אני כבר מדמיין את שיחות הנימוסים במחסום: "במטותא ממך הסב את ידיך אל מאחורי גבך כך שאוכל לכפות אותם", או "אני מתנצל ומצטער גברתי הנחמדת, אך גם היום לא תוכלי לקחת את בנך לבית הספר מכיוון שהמחסום סגור, סבבה?". אז החיילים מנומסים, והמ"פ מבסוט "לא היה לנו במהלך התקופה שום חיכוך קשה או הפרת סדר, שום התנהגות שגובלת בריב. ויש שם חיכוך מאוד גדול" (כלומר הניסוי הצליח, ערבים מגיבים טוב לנימוס), ויש אפילו חייל אחד שמחובר לתרבות הערבית כי הוא התחיל לנגן לאחרונה בעוד. וכמו שעדן אמרה בראיון, מה שמפריע לסי אן אן לשלום עולמי זה תמונת סטילס שלה (אפילו לא וידאו!). חברים, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר, רק אל תשכחו לברוח מהפריים!
לקריאה נוספת- עידן לנדו על הקוסמטיקה של הרוע
אני דווקא הזדעזעתי מהתמונה, ולמרות שאני מדבר ישראלית מצויה, אינני חושב ש"פלסטיני" הוא שם נרדף ל"טרוריסט".
כן, אני חושב שבלי שמצלמים את המעשה, זה בסדר שיש פלסטינים עם עיניים מכוסות וידיים כפותות. אני בטוח שהיו וגם יהיו חפים מפשע שייאלצו לחוות את הסיטואציה המבזה הזאת, ועדיין אני מרגיש שהמעשים האלו מבוצעים בסך הכל כדי להגן עלינו מהטרוריסטים (לא, לא "הפלסטינים").
אז מה, אתה שואל: למה הסיטואציה הופכת למזעזעת רק בגלל שהיא הונצחה בפריים? בדיוק בגלל זה. כל עוד מבצעים את המעצרים האלו מתוך הכרח, שמורה לי פינה של צער על החפים מפשע שנאלצים לעבור את זה, אבל בהחלט לא זעזוע. כאשר הופכים את האנשים האלו לרקע עבור צילום, זה כבר ביזוי לשמו. הצילום כאן הוא הביזוי עצמו, ולא רק התיעוד שלו.
יש דרכים רבות לביזוי והשפלה; צילום הוא אחד מהן.
חבל שאתה מנסה לסחוט מהפרשייה הזאת הוכחה לעליונותך הפוליטית. אני מזועזע מהמעשה למרות שאני לא חושב ש"הכיבוש משחית".
וכן, אפשר לצפות מילדים בני 18 שיידעו איך להתנהג, או לפחות מהצבא שיידע לברור אותם. אני בגיל הזה בהחלט הייתי אדם טוב יותר, למרות שאני חלק מהעדר שלא חושב שהכיבוש משחית.
היא עשתה מעשה מכוער, אבל לא הייתי משייך את זה למפה הפוליטית. זה יותר מערכת חינוך נטולת ערכים, נוער חלול…לא שייך פה שמאל או ימין – כל נסיון לנכס את זה למפה הפוליטית הוא עקר והייתי אומר אפילו גובל בדתיות מוגזמת.
אגנוס- אם הזדעזעת מהתמונה זה רק אומר שאטמת את אוזניך לתופעה די שגורה שתועדה רבות בעיקר על ידי ארגון שוברים שתיקה. מצד שני אתה גם חושב שהכיבוש אינו משחית וזה כבר גובל בעיוורון מוחלט. ישנם מספיק אירגונים שבידם מידע מצטבר על כך שהמעצרים שצה"ל מבצע רחוקים מלהיות הכרח, בהיותי חייל בשטחים יצא לי להשתתף במעצרים של פלסטינים שבכלל היו קשורים לרשויות המס ועדיין הם נאזקו ועיניהם כוסו, אתה יודע מן נהלים של אנשים שלא הושחתו. אני לא חושב שלשבת ליד פלסטינים אזוקים ומכוסי עיניים במשך שעות זה מעשה הרבה יותר מוסרי מלהצטלם איתם. אבל אתה לא מעוניין לראות את הנעשה בשטחים, את שרירות הדעת, את הגזל, ההרס, ההשפלה. אם אתה מעוניין לדעת מה באמת קורה סביבך ובשמך (גם בשמי כמובן) ישנם מספיק אירגונים שמתעדים את הנעשה, ואתה נשמע אדם אינטליגנטי שיכול להגיע למידע הזה בעצמו. במידה ואינך בוטח באירגונים האלו מאיזושהי סיבה זאת היא חובתך (וכן זאת חובה לא זכות לדעת את העוולות הנוראיות הנעשות בשמך) ללכת בעצמך למחסומים, ולכפרים ולראות במו עיניך את התנהלות הצבא. איך אפשר בכלל לדבר על זעזוע מתמונה כזאת ולא להזדעזע כשצה"ל מוציא להורג מסדר סיום של משטרה כחולה בעזה והדוגמאות אין סופיות. יש משהו מנחם בזעזוע הזה, הוא עוזר לאנשים להמשיך לחשוב שהכיבוש לא משחית, ושיש אפשרות להפוך את הכיבוש למנומס יותר.
שי- אני בדיוק לא נכסתי את מעשיה של עדן לשום צד של המפה הפוליטית, ראה הכותרת "עגן אברג'יל העם איתך!". אני באמת חושב שמעשיה נובעים מלב הקונצנזוס הישראלי (שהוא גם זה שאחראי על החינוך ועל הלך הרוח שמוביל למעשה כזה). מה שמעניין שגם הזעזוע שייך ללב הקונצנזוס וגם לא אין צד מובהק. למרות שלדבר בימינו על שמאל וימין בארץ זה די מגוחך, אין שמאל וימין יש מרכז (שהוא די ימני) וימינה ממנו, כמובן שיש כל מני הערות שוליים כאלו לפוליטיקה הישראלית, אבל הן לא יותר מהערות שוליים. ממשלה שמורכבת ממפלגה שמגדירה את עצמה שמאל וממפלגת ימין קיצוני (אלא אם ישראל ביתנו נחשבת כבר מרכז היום) מוכיחה את הטענה הזאת.
מאמר מצויין שהאיר את עיני לגבי עוד פיצול שאנחנו עושים: בין החיוך של המדכא לסבל של המדוכא.
נאה דרשת.
בועז, סלח לתרנגולת קשת תפיסה, אבל נכשלתי למצוא התייחסות מצידך לנקודה העיקרית שהעלה אגנוס, אז ברשותך אנסח אותה במפורש:
האם אתה טוען שתיעוד שנתפס כבזוי מעיד על כך שההתרחשות המתועדת עצמה היתה בזוי?
*בזויה
מה שאני טוען הוא מאוד פשוט- הביזוי המרכזי הוא מנגנון הכיבוש. בתמונות הספציפיות מנגנון הכיבוש מבזה אסירים על ידי קשירת עיניהם וכפיתת ידיהם מאחורי גבם. הביזוי הנוסף מהתצלום עצמו הוא כל כך מינורי, שאיני יכול שלא להתיחס לזעזוע הנובע ממנו אלא כאל צביעות מוסרית.
בקיצור, תשובתך היא 'לא'. אתה מקבל את העקרון שתיעוד שנתפס כבזוי *לא* מעיד על כך שההתרחשות המתועדת עצמה היתה בזויה (להלן "העקרון"). ואני מסכים. וזוהי נקודה שמעטים יחלקו עליה בשל שלל דוגמאות מפריכות.
מרגע שהסכמנו על הנקודה הזו, אני לא רואה איך הטיעון שלך מחזיק מים. הוא שאינו מקבל את עמדתך לפיה "קשירת עיניהם וכפיתת ידיהם מאחורי גבם" של האסירים היא מעשה בזוי, או בכלליות, הוא שלא מוצא פגם בכיבוש יכול עוד עפ"י העקרון למצוא את אומנות הצילום של אברג'יל בזויה. עבורו אין מדובר בתוספת מינורית לבזיון קיים כי אם התגלמות הבזיון במלואו. התוספת היא מינורית רק עבור מי שמלכתחילה מגיע מהעמדה שלך בקירוב (אבל לא להם הפוסט הזה מיועד).לכן גם אין מה לדבר פה על צביעות, לפחות לא בהסתמך על מה מהדברים בטקסט.
איש התרנגולת האיום (אם ממציאים שם מופרך אי אפשר שהוא יהיה קצר לפחות?). אדם שהוא עד כדי כך קהה חושים עד שהוא אינו רואה באחזקת עשרות פלסטינים (שמואשמים פעמים רבות באישומים מינורים) ללא עורך דין, בזמן שהם כפותים ומכוסי עיניים לא יכול פתאום להזדעזע מתמונה רק בגלל החיוך של עדן אברג'יל. הבעיה בכתם עיוור היא שלדבר עליו זה בערך כמו להאיר עם פנס את הדרך לעיוור.
השמות המופרכים הקצרים תפוסים (אתה יכול לקרוא לי אה"ה).
מה שאתה עושה כאן אינו קביל. ברור שאם נניח מראש שכל אלו שמרגישים משמעותית אחרת מבעז יניב ביחס לטיפול מערכת הבטחון בפלסטינים חשודים – הם קהי חושים, נובך לשמוע שהם פתאום מזדעזעים מצילום. שיט, נובך לשמוע שהפסיכופתים האלו מתרגשים ממשהו, אבל לזה אין שום קשר יוצא דופן לפרשת אברג'יל, שלא לדבר על כך שמדובר בהנחה פרועה, אבל נעזוב את זה. הפוסט המקורי שלך לא דן בפסיכופתיה של האגנוסים של העולם, הוא דן בבוּק של אברג'יל וביחס שהיא קבלה מהציבור. אני לא רוצה להיות נודניק, אבל לא השבת ברצינות לטיעון שלי שגורס ש"העקרון" פותר את הבעיה בפוסט. אם התשובה שלך היא אשכרה שרוב העם מורכב מפסיכופתים אז אני חושב שאתה, ובכן, שוגה.
אה"ה- ראשית אני לא טענתי שמישהו פסיכופת, אפשר להיות אדם קהה חושים לגבי המצב הפלסטיני ולהיות שפוי לחלוטין. העניין הוא שאתה שוב ושוב טוען שהטענה שלי שהכיבוש והיחס לפלסטינים הוא לא מוסרי מבוססת על דעה לגמרי סובייקטיבית ולא כך הדבר. מוסריות נגזרת מסט ערכים מסוים שאוכלוסיה מחליטה להחזיק בו או לא. הערכים לפיהם אני קובע שהכיבוש לא מוסרי אינם משהו שאני המצאתי או שקהילה קטנה וסהרורית מחזיקה בהם, אלא ערכים שאני מקווה שנוכל לבסס את ישראל עליהם בצורה כזאת שלמדינה הזאת תהיה תוקף. אני לא טוען שהעם כולו פסיכופת, אבל כן ברובו הוא קהה חושים וחסר איכפתיות לגבי הפלסטינים (גם במקרים קיצוניים יותר מתמונה בהם ילדים נהרגים). אני גם לא טוען שזה נובע מרוע, ממש לא. במשך שנים ממשלות ישראל מקעקעות את הפחד מהערבי בכלל (גם אם הוא ערבי יהודי) ומהפלסטיני בפרט. יש לכך שלל סיבות, אבל זה באמת מתרחק מנושא הפוסט ולכן אסתפק בכך. יכול להיות שלא תהיה מרוצה גם מתשובה זאת, אם כך מה אגיד לך… ניסיתי…