תוצאות חיפוש עבור "אינדיבידואציה"
כלכלת תשומת לב הורית
מזמן לא הטפתי לכם איך להיות הורים טובים יותר, אה?
לפחות מאז הולדת המרמיטון, ולא בכדי.
מה אני אגיד לכם, הסתבר ששני ילדים זה הרבה יותר קשה מאתגר ממה שתיארתי לעצמי. בהתחלה זה אמנם נראה יותר קל מהילד הראשון, כי אני הרי מכיר את הפרוצדורות הטכניות (החלפת חיתול וכו') וכבר פחות חושש שהוא ייפול לי באמבטיה או יימעך לי בין הידיים. אבל כשהורמוני האופוריה של הימים הראשונים מתפוגגים, גודל המשימה מתחיל להתחוור. כמו שאמר המקמפסט: שני ילדים זה כבר משפחה, ילד אחד זה זוג עם ילד. או כמו שאבחנתי עם הורה מותש אחר בגן השעשועים: ילד שני לא מעלה את הקושי פי שניים, אלא בריבוע. והמרמיטה מסכמת: ילד שני לאבא זה כמו ילד ראשון לאמא.
And a Magickal Summer Solstice to All
לפעמים
צריך
כנראה
לתת
לחיים
לזרום
בלי
לעצור
לתעד.
(בינתיים תקראו על המסע המופלא לסיווה. כל מילה נוספת מיותרת.)
כריסטופר הייאט (1943-2008) – הפסיכולוג שכישף אותי
זה עתה פבלשתי פוסט שכתיבתו ארכה חמש שעות, אבל אז בא דמטריוס ובישר שכריסטופר הייאט מת בגיל 65, "אחרי קרב הרואי עם מחלת הסרטן", ככתוב בידיעה. אז רצתי להביא את העותק המרופט והמתפרק של Undoing Yourself (שהיה בשְלוֹף על מדף ספרי הבישול במטבח, משום מה), ולחפש ציטוטים לזכרו של האיש שכתב את אחד הספרים שהכי השפיעו על חיי, אם לא המשפיע מכולם.
.
אמא, את חושבת שהם יאהבו את הפוסט?
הדיון שהתפתח בעקבות הפוסט הקודם בסדרת "ילדים עושים באהבה או לא עושים בכלל" עורר בי הרבה מחשבות ותחושות. זה קשור כנראה גם לרגישות היתרה שלי לנושא כרגע, במסגרת ההתלבטות האינסופית לגבי בחירת הגן.
.
[הושמטה הערה סרקסטית על רמת הדרישות של אחת, ד"ס, מהעולם ובעיקר מעצמה.]
.
אז קודם כל, בעקבות התגובות של וורצל ואקס, המרמיטה הבהירה שגם מבחינתה אפשר היה לוותר על האמבטיה ולא צריך להכריח רק כי היא אמרה לי שצריך, ובכלל הגיע הזמן שאני אפסיק לעשות כל מה שהיא אומרת כמו רובוט, ואפתח קצת מחשבה עצמאית []-:
.
(סתם, השיניים של המרמיטה הרבה יותר חמודות.)
.
.
אז יצאתי פשיסט, וגם טמבל, אבל זה עוד החלק הקל. כי תגובות אחרות לפוסט הזה הבהירו והמחישו לי שוב לאיזה נושא טעון וכאוב נכנסתי, שדה מוקשים של שיפוטיות ואשמה. אין הורה בעולם שאוהב לשמוע ביקורת על הדרך שבה הוא מגדל/גידל את ילדיו, ולא משנה כמה אברור מילים (ואני לא אוהב לברור מילים). אבל ככל שהנושא הזה רגיש ומרגיז, ככה הוא נראה לי חשוב. ותמיד יש מקום לשיפור. תמיד יש מקום ליותר אהבה.
.
קנביס – פסיכוזיס או קתרזיס?
(תקציר מנהלים: התשובה בגוף השאלה. יחס גורר יחס. ההשפעה הסביבתית וההתייחסות החברתית יכולות להטות את הכף.)
.
דמטריוס שאל בתגובות לפוסט האחרון אם כבר כתבתי משהו על גנג'ה, והסתבר שלא ממש, למרות שהיא מוזכרת כמעט בכל פוסט שני. כך שיש לי סופסוף תירוץ להעלות לפה לינק שמחכה בסבלנות בערך מאז פתיחת הבלוג , ולתת כבוד למרי ג'יין שהיתה הדלק הבלעדי שהניע את חוויית ההתעלוּת האחרונה שלי. זה לינק לדיון הרציני האחרון בהשתתפותי באתר האייל הקורא, בטרם היות הבלוג הזה. אף פעם לא התחברתי ממש לסגנון האנליטי והרציונליסטי (ולרוב גם קנטרני) שם. ובכל זאת ניסיתי, כשהגיעו מים עד נפש ולא יכולתי לשתוק יותר, והתוצאה היתה ניסיונות גולמיים יותר או פחות לבטא בשפה לוגית וברורה חוויות שנמצאות מעבר למילים ומעבר ללוגיקה, למשל בדיון שהתפתח בעקבות מאמר של הפסיכיאטרית טלי וישנה על קנביס פסיכוזיס. הבלגתי כמה מאות תגובות, אבל הלינק לכתבה בהארץ בשם "השרוטים" הביא לי את הטריגר.
.