מאת: קרן טארגריאן גרינבלט, אם הכלב השבור, הראשונה לשמה
מדי שבוע לאורך העונה המסכמת של משחקי הכס עלה כאן סיכום הפרק, שזור בביקורת פוליטית-כלכלית נוקבת, דיאלוג סוקרטי, שירה בהשראה ועירום מיותר.
אם תעשו לי משלוחי יין הביתה אשקול להעלות גם על עונות קודמות בשביל הכיף. מדור פרידה
עונה 8, פרק אחרון, באס״ק
אחחח, משחקי הכס. הסדרה שכולנו אוהבים לשנוא. כמה סבלנו לאורך 8 השנים האחרונות, כמה ביקשנו שימשיכו להתעלל בנו, כמה התאכזבנו וכעסנו כשלדמויות האהובות עלינו לא קרה שום דבר רע. ״אם אתם חושבים שזה ייגמר טוב, יו הבנט בין פיינג אטנשן״, כך נאמר לנו מספר פעמים. אז מפיקי הסדרה החליטו להביא אותה בטוויסט העל שרדף אותנו כל העונה האחרונה, הדבר האחר שאף אחד לא ציפה לו, תפנית המאה, מפיל הלסת, זורק את כל הרהיטים מהמרפסת ושורף ת׳מועדון – הכל נגמר בסדר. הבאד בויז של הטלויזיה התבררו כשפחות של קהל המיינסטרים, והציעו לנו לקינוח קערה ענקית עם קצפת והפתעה בתחתית – עוד קצפת.
אז מה היה לנו?
הפרק נפתח באולמי ורסאי אחרי קריסת הפל-קל, וקינגס לנדינג כזה ״אין לי כסף ואין לי עבודה״. טיריון (תפוד בנייר כסף), ג׳ון (עשרים פיתות) ודאבוס (שום בצל שיפודים צמחוני) מסתובבים מבואסים בין שאריות ל״ג בעומר שדרוגון השאיר להם כי הוא לא קיבל את הבריף שהשנה העירייה החליטה ששומרים על הסביבה ועושים פיקניק במקום.
בייבי דנזל חווה שכרון כח ומשסף את גרונם של 5 כפילי ג׳ימי לניסטר. דרך יעילה להיפטר מ-750 אלף הניצבים של העונה. ״לא! אל תעשה את זה!״ מנסה ג׳ון בכל כוחו להיות לא-עלוב. ״נראה לי אני עושה את זה״ משיב דנזל בפרץ אדישות. ״טוב״ אומר ג׳ון, ומרגיש שהוא חזר לעצמו העלוב שהוא כל כך אוהב. הלאה, נצעד אל הסצינה הבאה. טיריון חופר בהריסות ומוצא ליטרלי את קבר האחים שלו. האחים שלו שגם לאחר מותם נותרו יפהפיים וללא פגע למרות שהתרסק עליהם קיר לבנים. (תזכרו, זו משחקי הכס, אפס ציפיות ולא תתאכזבו). טיריון מתפרק ואנחנו קולטים שהפספוס הגדול של הסדרה הוא שהאהבה של טיריון וג׳ימי הרבה יותר חזקה מזאת של סרסי, זה היה יכול להיות הברומאנס המושלם והמילולי. דינקלג׳ – ריגשתה.
הסצינה הבאה מה אני יגיד לכם, כולה נבנתה, על 750 אלף ניצביה, בשביל הרגע שדרוגון עושה לכריסטינה כנפיים. מיותר. יחסית ידענו שהיא דרקון. אוקיי אז מלון בראשית נקנה על ידי רשת קלאב הוטל ומחליף מיתוג ודגליאת בכניסה לדות׳רקי יוון. הדות׳רקי עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב וזה צהלולים ולהסתובב במקום על סוסים. צבא המסורסים של דנזל עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב וזה עמידה צורנית. כריסטינה, שהספיקה לחפוף ומצאה מי תעשה לה צמות, הביאה אותה בלוק שחור דרמטי עם עיפרון שחור מתחת לעיניים כמו שהיינו עושות בכתה י׳, נושאת נאום גזירת הסרט האדום ומודיעה קבל עם וסוס שהיא מתכוונת לכבוש את כל הגדה המערבית ועזה, ואז גם את הפרת והחידקל. אם בפרק הקודם היא איבדה את זה לגמרי, הפעם שכחנו שהיא מחופפת והיא סתם עוד נץ עם שכרון כח, סתם. החיילים עושים לה כפיים ואז את מה שהכי דומה לגאספ המוני כשטיריון זורק את הסיכה היפה שלו למדרגות. אריה, גם עם עיפרון שחור מתחת לעיניים, היא השניה שמנסה להסביר לג׳ון שכריסטינה מסוכנת וצריך לגמור אותה, אבל ג׳וני שלנו ילד מיוחד זקוק לחמישה הסברים לפחות על כל דבר כדי לקבל החלטה.
עכשיו ג׳ון מחליט לבקר את טיריון בכלא (למה זה מטבח) כדי שיסבירו לו פעם שלישית מה קורה ומה צריך לעשות. טיריון מאוד אוהב להסביר אז הוא עושה את זה עשר דקות. ג׳ון יוצא מבולבל עדיין. הוא צועד באפר שהפך בינתיים לשלג, ודרוגון דופק לנו קטע של ״בו!״ חשבתם שזו גבעת שלג?!? חשבתם?! אז בו!!!! הפתעתי! אה? הפתעתי, סגור שהפתעתי״. הוא רואה שמי שדפק בדלת זה ג׳ון וחוזר לשנוץ. בינתיים כריסטינה מתחרמנת על הידיות המרובות בכס הברזל, נזכרת בחלומות וסיפורי ילדות, וחווה סוג של סטלה משונה על מימוש הגורל שלה. היא רק לא הבינה שלהופיע בקיסריה כשאין אף אחד בקהל כי הרגת את כולם זה לא בדיוק להופיע בקיסריה. היא מציעה לג׳ון לשלוט ביחד, ג׳ון מבולבל, הוא עוד בודק איתה בשיטת הדיווח העצמי אם היא טרללת עד הסוף או שיש לה מצפון, והיא מצדיקה ברציונליות כל גשר וילד ששרפה. אנחנו נכנסים לסצינה כל כך דביקה שנראה כאילו יצאה מהספר של ג׳יין הבתולה ״שלג נופל״. נשיקה גרועה בין שני שחקנים שמעולם לא הייתה ביניהם כימיה, ואז ג׳ון מקבל החלטה. כריסטינה חייבת למות. אבל כיוון שהוא ג׳ון והוא לא יכול להיות לא-עלוב יותר משתי שניות, הוא מתחיל להתחרט מיד למרות שכמעט עלה לדרגה של אריה בהצלת האנושות. דרוגון מרגיש בלב שאמא שלו מתה ובא לנסות להעיר אותה כמו בכל קלישאת סרטים של ״הכלב מצא את הבעלים ומנסה בכח להחיות אותו״ כשבמציאות הכלב פשוט היה מתחיל לאכול את הגופה לפני שהבשר נרקב. משהוא מבין שהיא מתה סופית הוא מתעצבן וצועק וממיס את כס הברזל בקטע מפגר של ״נגמרה הסדרה חבר׳ה, זה מטאפורה״.
דרוגון לוקח את אמא שלו ונוסע לנפאל. במעבר חד, אנחנו מתכנסים באוהל ב׳ לסצינה הכי לא סבירה בתולדות הסדרה. דנזל רוצה להרוג את טיריון. מועצת הדמויות שאת חציין מי זוכר בכלל משתכנעת שצריך לעשות בחירות. סאמווייז גמג׳י החמוד והמלומד מציע את הרעיון הדמוקרטי ואפילו סאנסה צוחקת, כי בואו, ראיתם מה דמוקרטיה הביאה עלינו. במצב הדברים כיום אם היו נותנים זכות בחירה העם היה בוחר בכריסטינה לראשות הממשלה ועוד מבקש למנות את סרסי לשרת המשפטים, רמזי לשר האוצר וג׳ופרי נתניהו לשר הרווחה. אז הם חוזרים לרעיון ״העשירים יבחרו״. וודאי שאלתם את עצמכם מי זה לעזאזל הדוד ההוא שסאנסה ייבשה כל כך חזק כשניסה להציע את עצמו כמלך. ובכן זהו אדמיור טאלי, אח של קאטלין שהתחתן אל תוך משפחת פריי בחתונה האדומה (פריי זה אלה שרצחו את כל משפחת סטארק). מסתבר שהוא לא מת בחתונה האדומה ועכשיו חושב שזה נותן לו את הכישורים הדרושים כדי למלוך על 7 הממלכות. ייתכן שהוא צודק, כי מי שנבחר בסוף הוא בראנפלקס השבור, באיזו אמירה ביזארית על מה צריך כדי להנהיג – זיכרון ארוך והיעדר מוחלט של מבנה רגשי כלשהו.
לא ברור אם סאנסה בקטע של בראנפלקס או קצת מאוכזבת שאף אחד לא חשב עליה, אבל בכל מקרה היא אוהבת להיות בבית, ואם יוצא לה גם להיות מלכה בנוסף להכל – סבבי. השלב הבא הוא מו״מ זריז על אם להרוג או לא להרוג את ג׳וני העלוב, ומחליטים פשוט לשלוח אותו לבלות את שארית חייו בטירה השחורה עם גוסט, שבור גם הוא. למה צריך את משמר הלילה? לא צריך.
אה, ובריאן מחליטה לצאת לפנסיה ולכתוב את תולדות חייו של ג׳ימי דפק-וזרק לניסטר מזווית מחמיאה במיוחד.
אז בראנפלקס הוא המלך, ואנחנו מתחילים מסע ארוך של סיומות משעממות. הקבינט המדיני בטחוני כולל את טיריון סגן המלך, הרמטכ״לית האבירה-בריאה, המלומד סאמוויז גמג׳י עם ספרו החדש רב-המכר ״כל בית צריך מרפסת ושכחנו לספר על טיריון״, ז׳ראר דפרדייה שר האוצר, ודאבוס שום-בצל – שר ללא תיק. בראנפלקס נכנס ומודיע שהוא הולך למלוך בשלט רחוק ושהם יצטרכו לנהל את העניינים בלעדיו כי הוא יותר בקטע של מסעות VR עם דרוגון.
נפרדות מג׳ון העלוב בסצינה לא מרגשת בעליל, ממליכות את סאנסה למלכת הצפון בסצינה לא מרגשת בעליל, אריה מחליטה להיות מרקו פולו ולשוט למערב הלא-נודע, בסצינה לא מרגשת בעליל. ג׳ון מגיע לצפון ופוגש את יהודה גליק ידידו משכבר הימים בסצינה לא מרגשת בעליל. השוט המסיים את האפוס הזה הוא של ג׳ון צועד צפונה עם הפראיים. שיעמום. הדבר היחיד המרגש בכל החלק האחרון של הפרק הוא הלוק הרקום הפרחוני של סאנסה, כשכרגיל הפאשן מקדם את הסדרה הרבה יותר מתסריט או משחק.
לסיום סיומת – אם לעטוף שניה את כל מה שעברנו בשנים האחרונות, התחלנו עם המוות של נד סטארק שהוא מה שהפך את הפרויקט הזה לבועט ומטריף, וסיימנו עם ילדי סטארק שבגדול שולטים בגורלם, וחלקם באחרים, על פי דרכו. לא בטוח שקאטלין כאמא הייתה מתאכזבת מתוצאה כזאת, אבל היינו כנראה הרבה יותר מרוצים אם היא הייתה חוזרת כזומבית בפרק 6 ורוצחת את כולם.
***
תודה לכן.ם, היה תענוג. ביי.
