ב”ישראל היום” שוקלים להפסיק חלוקה בחינם למנויים ולהתחיל לגבות כסף תמורת העיתון. במסגרת המהלך השיווקי החדשני הזה, לראשונה בישראל העניים, שבאופן מסורתי מסתפקים בלהצביע בבחירות עבור מי שדופק אותם בשאר הזמן, יוכלו גם לשלם תמורת הזכות לקרוא שהם נדפקים באופן המשובח ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
תראו ציפור, הופס, שמה גבולות 67, תזהרו, איראן מגיעה
השירות, שפותח על ידי מעבדת הבלשנות החישובית של החברה, יאפשר בין היתר תרגום של נאומי חברי כנסת, דוברי חברות גז, ולוביסטים. במערכת סרטן בגב האומה החלטנו לבדוק את השירות וביצועיו, על כמה מנאומי היום. התוצאות לפניכם.
כחימום, בדקנו את נאום ראש הממשלה בגבעת התחמושת:
יום כן, יום לא - היום לא.
בשלב הבא בדקנו את נאומו של יו”ר הכנסת, ראובן ריבלין. לא ממש קיבלנו תרגום, אבל בכל זאת-
הערת המערכת – משום מה, נאומו של ריבלין הוסר מהלינק הקודם, כמו גם מהלינק אל הנאום של ביבי. אנחנו מבטיחים שלא המצאנו אותו ושהוא באמת היה כתוב בשניהם. אם למישהו יש מושג למה הוא הוסר, נשמח לשמוע. עדכון- עדיין לא ברור לנו למה הנאום נמחק מאתרי “הארץ” ו- “NEWS1”, אבל בינתיים הוא התפרסם בערוץ 7.
“ירושלים, שחיילינו בכל מלחמות המגן לחמו למענה, כבר איננה חצויה. ובשטחי ההפקר וברחובות האימה, ילדים וילדות משחקים וזקנים וזקנות יושבים על משענתם מרוב ימים, ובתווך, מכוניות ורכבות, כבישים וגשרים מאחדים את העיר הזו. מחברים אותה חיבור בל יינתק“.
ולסיום, ישיבת הממשלה בנושא הנצחת הכבאים–
דובר מטעם גוגל ביקש למסור כי בשלב זה השירות עדיין אינו תומך בבעיות קשות כגון אורן זריף, שמעון מזרחי וארי שביט, אבל כפי הנראה, היכולת תפותח בקרוב ותתווסף לגרסה 2.0
במסגרת חגיגת איסורי הפרסום, גם סרטן בגב האומה גאה לא לבשר לכם שעל פי פרסומים זרים, אף כתב באף ערוץ טלוויזיה ממלכתי לא מואשם על ידי אף אחת באף עבירה שקשורה, או לא קשורה, למין.
רק אל תגלו לאף אחד שלא אמרנו לכם.
אם הערבים היו יהודים, הם היו עולים על הפטנט הזה כבר מזמן
התכנית המקורית היתה בכלל לתת לערבי את החמץ במתנה, לשרוף לו את המחסן ולצאת ידי חובת ביעור חמץ ותג מחיר באותו זמן. (הכתבה המקורית כאן)
ובעניין אחר לגמרי טמקא מכים שנית במסגרת השיפוצים שמידע עובר בין שלב הידיעה לשלב הכותרת (ותודה לדה-בריין על ההפניה):
זו אחריות עקיפה, כי בתור גרמני הוא מקבל אחריות על השואה, והשואה אחראית למדינת ישראל במידה מסויימת
מתוך העמוד הראשי של הארץ:
יש מקרים שבהם זה חוסר טאקט לומר "אני מקווה שהאמת תצא לאור"
שלא לדבר על כך שחובת ההוכחה היא לא על הנאשם. אבל כנראה ש”אני מקווה שהפרקליטות לא תצליח להוכיח אשמה” לא נשמע יותר טוב.
ח”כ בנימין בן אליעזר שוחרר לביתו, לאחר שאובחן “נסיון התאבדות באמצעות בורקס”. מקורות רפואיים מוסרים כי פואד אושפז לאחר שהגיע להיקפים חריגים ונוצרה סכנה ממשית שהוא יקרוס לתוך עצמו. ההערכה היתה שיש לשמור מאפים, ובפרט כאלו עם שומשום, מחוץ לחדר שבו בן אליעזר אושפז, שכן כל מה שיחצה את אופק האירועים (הקו שבין הטלוויזיה לתמונה של שקיעה על הקיר) עלול להיבלע בלועו של חבר הכנסת המורדם.
בן אליעזר שוחרר לאחר שהמסה שלו פחתה במידה כזו שפיזיקאים מעריכים שהוא אינו מסכן את הסביבה יותר משאר חברי הכנסת.
זו לא כריזמה, זו גרביטציה
מר שחק-אותה-בטוח, פחד תמיד ממטוסים.
ארז שמפו במזוודה, אמר שלום לילדים.
כל חייו לעלות על טיסה הוא חפץ,
כשהמטוס התרסק, חשב:”כוס אמ-אמק ערס”.
האין זה אירוני? אתם לא חושבים?מר ג’וליאנו מר, חצי מפה חצי משם,
שמאלני וערבי ויהודי וגם וגם.
מטרור לתאטרון, את העולם רץ לתקן,
אבל בסוף הוא גמר כמו אבי לינקולן,
האין זה אירוני, אתם לא חושבים?זה כמו קסאם שנופל בלב שועפט,
כמו נובל לשלום לאבו עלא עראפת,
כמו בכיר בש”ס שהוא גם שר המשפטים,
או מיי גאד, מי היה מאמין?
