בפרשת האזינו, אותה אנחנו קוראים היום, מופיעה שירה מפי משה לפני מותו על הר נבו.

אני הכי אוהב את הפסוק “וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט” כי זה נשמע לי על חתול.

שבת שלום.

בתמונה: ישורון

אביב מזרחי הוא :|

אתמול ניגשה אליי איזו אישה מבוגרת ברחוב ושאלה IF I קאן אנסר some שאלות לסקר שהיא עורכת. אמרתי יס, והיא התחילה לשאול ולעשות כאילו היא רושמת מה שאני אומר. העניין היה ישו, ובגלל שהיא מסיונרית אז היא לא האשימה שהלשנתי או הרגתי אותו, אלא רמזה לאיזו טעות לגבי הברית הישנה, זה התנ”ך, ולגבי אלו שלפני – ובוודאי אחרי הצליבה – לא הבינו את ישו. היא צודקת. אבל כמו שאמרתי לה לגבי אמונה ודת שזה לא קשור. גם רוב הנוצרים לא הבינו את ישו. הוא לא איש פשוט ולמרות שזה לא נראה ככה, הוא דורש די הרבה. מה, קיבלת כאפה, תבקש עוד אחת? זין! משה הרבה יותר פשוט ונותן פשוט לבני ישראל את התורה ובתוכה המצוות.

השבוע אנחנו קוראים את פרשות ניצבים – וילך, ומשה מתחיל את דברי הסיכום שלו, שעוסקים בסופו של דבר ב”תעשו את מה שאני אומר – ויהיה טוב”, לא “טוב רוקדים מסביב לטרנזיט כמו דבילים”. טוב טוב. סבבה. יעני. אז זהו. הבעיה שהוא לא הסביר בספר *בדיוק* מה לעשות. או שהעם שכח. או שהמצווה היא לדון במה המצווה בדיוק ולריב על זה עם יהודים אחרים. או שבכלל כל מה שרע הוא בגלל שפשוט לא הבינו אותו. את משה. ככה זה.

ועוד דבר אחד. זה ומשהו שמטריד אותי. כתוב “וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת–עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם”. הוא כותב את זה שהוא כותב. איך הוא לא נתקע?

שבת שלום.

בתמונה: ישו. ברקע: ניצבים.

אביב מזרחי הוא :|

פרשת כי תבוא מזכירה לעם ישראל כי אלוהים הביא אותו לארץ, ואז הוא יעשה טקס עם טנא עם כל הביקורים ויקים גלי אבנים כתזכורת למצוות.

אחרי זה כתובים דברים שאסור לעשות ודי ברור למה ומי שעושה אותם ארור – נגיד להטות משפט של גר, יתום או אלמנה. או לשכב עם אחותך או אשתו של אבא שלך. ארור מי שעושה את זה.

אחרי זה יש קללות, אבל מה זה קללות, למי שלא שומר מצוות. דברים לא יצליחו, תהיה שחפת וקדחת, ציפורים יאכלו אנשים, יהיה שחין על הברכיים והשוקים (שחין מאוד ספציפי) ועוד דברים לא נעימים, וגם ארבה בשדה ותולעים בענבים. ונגיד כן יצמחו זיתים, אבל אי אפשר יהיה להוציא מהם שמן. בגלל זה כנראה מוהלים אותו בשמן קנולה או מים, או מה ששמים בזה.

אבל בסוף מקבלים את הארץ והכל בסדר.

אנחנו בעיצומו של חודש אלול – חודש הסליחות. אז זה המקום לבקש סליחה שאני מנצל את זה שאני מחליף את אביב בפרשת השבוע כדי לדחוף מערכון של חברים על סליחה. אז סליחה.

שבת שלום.

אהוד קינן הוא נוסע במרחב ובזמן.

כ”ג דברים שלא ידעתם על פרשת כי תצא

א. מותר לשאת אישה מבנות האויב.

ב. עדיף שלא.

ג. אבל אם כן אז רק אחרי שהיא לבשה בגדים מכוערים, גילחה את השיער וגידלה צפורניים. ככה להיות אצלו חודש.

ד. עדיין לא פסיכי כמו להשתתף באח הגדול.

ה. בן שאינו שומע בקול אביו ואמו וכאלה אמממ, בעיקרון יומת בסקילה.

ו. בן בכור יורש כפליים מכל אח אחר, גם אם האב שונא אותו.

ז. ודרשו געכחי”ט ששונא אותו אבל לא עד כדי להמית אותו בסקילה ככל הנראה.

ח. אסור לאישה ללבוש בגדי גבר ואסור לגבר ללבוש בגדי אישה.

ט. וואו, המסיבות דראג שלהם בטח היו משעממות.

י. אדם הטוען כי אשתו בגדה בו וזה נכון, יש לענוש את האישה בסקילה. אם מסתבר שזו תלונת שווא עונשין אותו במלקות וקנס. בלי אבנים.

י”א. האונס נערה פנויה, חייב לשלם קנס ולשאת את הנערה – אם היא רוצה.

י”ב. למה שלא תרצה כאילו

י”ג. חל איסור על אישה או גבר לעסוק בזנות.

י”ד. חבל כי בגלל זה הוא אנס את הנערה הפנויה.

ט”ו. אין להלוות בריבית..

ט”ז. ובכן.

י”ז. לא שמתם לב שלא היה י”ה.

י”ח. כי אסור.

י”ט. הלוקח אישה, מחויב ביחס מיוחד כלפיה בשנה הראשונה. בשנה זו לא ייטול על עצמו תפקיד צבאי או אחר המרחיקו מביתו ומאשתו. במשך שנה זו עליו להקדיש זמן רב יותר לאשתו ולהנעים לה את הזמן.

כ. לא לאנוס!!

כ”א. אף אחד לא יכול ללקק לעצמו את הקרסול

כ”ב. ברצינות ניסיתם?

כ”ג. אדם שמת ללא ילדים, חייב אחיו לקחת לאישה את אלמנתו כדי להקים דור המשך לאחיו המת. הלוקח נקרא יבם, האישה יבמה, והתהליך נקרא ייבום. כאשר אחי המת אינו רוצה לייבם את גיסתו, מקיימים טקס הנקרא ‘חליצה’. השניים באים לבית הדין, שם חולצת האלמנה את נעלו של האח הממאן, יורקת על הארץ בפניו ואומרת: ” ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו”.

וואו איזה פסיכים הם היו היהודים האלה.

שבת שלום.

ח’: מבולבלים?

אביב מזרחי הוא :|

על פי פרשת שופטים אותה קוראים השבוע, אז בטרם כיבוש של עיר, יש להציע לתושבים להיכנע בדרכי שלום.

אם יסכימו אז להפוך אותם לעבדים, ככתוב “וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ.”

באין כניעה, ניתן להטיל מצור על העיר.
אחר כך יש לפרוץ אל העיר ולהרוג רק את הזכרים.
חשוב להדגיש: גם בזמן מצור ומלחמה, אין לכרות עצי פרי.

די קרוב, לא?

שבת שלום (ועבדות)

אביב מזרחי הוא :|

שימו לב, פרשת ראה. 126 פסוקים. הברכה והקללה – ישמרו מצוות יש ברכה, מפרים: קללה. פשוט מאוד.
אף אחד כולל אף אחד לא מגיע להר גריזים או הר עיבל בלי שהוא חושב על זה.

עוד השבוע: כולם כולל כולם – מנתצים את האלילים של העמים הכבושים. לא רוצה לראות פה איזה פסל פריון שמישהו הביא מאיזה כנענית פטישיסטית. אז בלי זה.

קורבנות, אני מזכיר: שבט לוי. בבית המקדש. עד שנבנה אותו אז במשכן. לא מוכן שיהיו פה מקריבים בבתים, בכפרים או אמיאת. אחרי שנגיע אולי ואני מדגיש – אולי, נקים לכם מזבחות מקומיים.

שימו לב: נדרים ונדבות לשם. שחיטה, לא כקורבן, בכל מקום. אבל! אני מזכיר לכם בלי שטויות. לא אוכלים בשר עם הדם. מעשרות ובכורות רק רק רק בירושלים.

יש עוד כמה דברים שאינם לרוח ה’. זה לא כרת אבל לא מתאים. לא בא לי להתחיל להעלות פה אנשים לסקילות. אסור עבודה זרה, שאף אחד לא ישרוף לי פה בנים או בנות.

אין להאמין לאדם המציג עצמו כנביא…מה שימי? וואלה לא יודע. אם יהיה נביא תדעו. ושאלות בסוף.

אדם המסית לעבודת אלילים – מוות בסקילה. אם אתם רואים עיר שלמה בעבודת אלילים – מרכזים את כל התושבים ברחוב אחד, ומעלים באש. כן, זה ההוראות. פתיחה באש.

כמה דברים אחרונים: בלי תספורות מוזרות פה כמו הגויים. אתם הבנים של הקב”ה. למרות שחלק מכם לא נראים ככה. סתם. שקט שקט. עיניים אליי: אוכל. לגבי אוכל – אסור לאכול בעלי חיים שאינם טהורים אם זה אומר שרץ, בעלי חיים קטנים הרוחשים על הארץ, נבלה וכוליי. זה כולל גמל ארנבת שפן, חזיר. כן, מה לעשות. ואסור גדי בחלב אימו. זה ההוראות.

יש פה גם דיני עבדות ומעשרות ועוד כל מיני דברים לעניים, תקראו אחר כך. לא נראה שזה כל כך משנה. לסיכום אני מזכיר לא לסוע בטרמפים.

יאללה שבת שלום.

ולא להכניס את הראש לפה של אריה

אביב מזרחי הוא :|

אחי אין לי כוח, וגם לא קורה שם שום דבר מעניין. עוד פעם תהיו טובים אז יהוה יהרוג את כל האויבים שלכם והגבולות מהמדבר ועד לבנון. לא הבנתי אם כולל סיני ורצועת ביטחון. בקיצור, לא מעניין. תשים לקט?

צפו: היו טובים

אביב מזרחי הוא :|

“וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי–שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ (…) חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד”

ואז שוב. שוב ושוב. כי הוא יכול.

שבת שלום.

אביב מזרחי הוא :|

בפרשת דברים מתחיל מעין סיכום של משה על הדברים שעשה ואמר והוראות להמשך, זה ממשיך בשבועות הבאים וחוזר על עצמו כמו פרשן באולפן פתוח במלחמה.

אני חושב שראיתי את אחד מהיערים מדבר על שאין לו מושג אם יש או אין הפסקת אש במשך שעה וחצי. רצוף. באמצע הוא גם הראה את זה בריקוד ושר וכולם מחאו לו כפיים חוץ מרוני דניאל שרק קרץ.

שבת שלום.

– “לא, אתה תנתק…לא, אתה…”

אביב מזרחי הוא :|

“וַיִּסְעוּ, מִמַּקְהֵלֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָחַת”.

פרשת מסעי היא האחרונה לספר במדבר. היא עוסקת בסיכום המסע מרעמסס עד ערבות אדום לקראת תחילת המבצע.

ההוראה של השם: “-וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם–עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ”. כלומר שצריך להרוג את כל עובדי האלילים להרוס את המקדשים ולמחות כל זכר.

ואז להגיד: “לא יודעים, זה היה ככה כשהגענו”.

שבת שלום.

אביב מזרחי הוא :|