בפרשת השבוע, מטות, מתואר הפרויקט האחרון של משה: הרג המדיינים שהחטיאו את עם ישראל.

למשימה נשלח הכהן פנחס, שקודם לאחר שפילח את גופו של זמרי בן סלוא ואת המדיינית שעליו בחנית. פנחס כהן זה, יוצא בראש 12 אלף חייל למשימה וחוזר עטור ניצחון.
הבעיה: שרי הצבא הישראלים הביאו איתם את הנשים המדייניות, שבגללן בכלל הכל התחיל!

כן, נראה יונית שהפרשה אינה מתאימה כלל לאירועים השבוע. ככל הנראה מישהו ברבנות הצבאית לא שם לב, אולי הופתע מהתנ״ך. במטכ״ל לא מודאגים כל כך, אומרים לנו שם, כי בסופו של דבר המציאות תתאים לכתובים.

שבת שלום.

– “הנשים המדייניות פיתו אותם עם ג’ינסים ומתנות”

אביב מזרחי הוא :|

שבת שלום.

אביב מזרחי הוא :|

“עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.”
 
שבת שלום.
 

אביב מזרחי הוא :|

פרשת חוקת מתחילה בהוראות שחיטת פרה אדומה ומסתיימת בדרמה צבאית לא קטנה. אה, ונפרדים משתי דמויות.

הפרה המסתורית והנדירה היא אכן בהמה עם שערות אדומות והתורה מרחיבה שאין בה מום ולא עבדה מעולם בשדה. לאחר שישחטו את אותו בעל חיים מסכן, ולא, אי אפשר לטבען את זה, יש לשרוף אותה, להוסיף תולעת ולערבב וכך לטהר טומאה של מי שנגע בגופה או באישה בנידה שזה דברים טמאים – לא כמו אפר פרה שרופה עם תולעת טהורה.

ושימו לב לאחות של משה – מרים, שתהיה בריאה – שמתה. מסתבר שהיא הייתה אחראית למים או משהו מה שמייבש את כולם ולעשות סיפור ארוך קצר – משה הכה בסלע ויצאו ממנו מים (מים). וגם אהרון מת. אלעזר נכנס לנעליו הגדולות ומחליף אותו לאחר שעבר חפיפה על הפרה והתולעת.

כומו שהשם אוהב

סוף הפרשה מגולל את מסע בני ישראל להבאת שלום לכנען. זה כולל את מלך ערד שמובס לאחר שהתקיף את בני ישראל ללא כל התגרות, חוץ מזה שהם באו לכבוש את הממלכה שלו. בהמשך נראה שגם סיחון האמורי לא שם לב לפתק שהיהודים השאירו על המקרר כשיצאו למצרים שהם יחזרו והיאהוד עושים איתו חתירה לשלום ומושיטים יד גם לעוג מלך הבשן שנכבש גם הוא.

כדי לחגוג את כל זה מכינים עוגה ענקית מבשר פרה אדומה ותולעים ושופכים את זה על הראש של אלעזר הכהן בשנתו. הוא כולו קם בשוק מהזובור, ומשה נקרע מצחוק אבל זה נשמע קטוע למה הוא מגמגם.

שבת שלום.

אביב מזרחי הוא :|

במשבר המנהיגות הראשון הורגים משה והשם, 250 בני משפחת קורח.

כשהעם כועס על כך המגפה תהרוג עוד 14,700.

מסתמן: הוא לא יכעס יותר עד ספר שופטים. או לפחות ישמור בלב.

שבת שלום.

בתמונה: עונש קולקטיבי של אוכלוסיה אזרחית

אביב מזרחי הוא :|

נראה שהמרגלים ששולח משה אל ארץ ישראל מביאים לו את המידע שביקש אבל מוסיפים עליו דברים לא רלוונטיים. נניח, שהארץ לא ריקה. “עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן”. מוזר! נראה שאיזה שבט שכח לנעול לפני היציאה למצרים!!!

המרגלים עוד מוסיפים לבאס בלי שנתבקשו ולהרוס את הקונספציה: ו”הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא”.

לעשות סיפור ארוך קצר: העם שמילל רוצה לחזור למצרים נענש ב-40 שנה במדבר, ולאחר מכן מפר את הוראות הדרג המשה ויוצא בכל זאת להילחם והפסיד.

בסוף הפרק מוצאים מישהו שמקושש עצים בשבת אז הורגים אותו.

שבת שלום.

אביב מזרחי הוא :|

פרשת השבוע היא פרשת בהעלותך שבה קורים הרבה דברים שמקדמים את העלילה. מי שקרא את הספרים כבר יודע.

אחרי שמכשירים את הלוויים למשכן ומגלחים להם את הראש ומקימים את המשכן מתחילים בחגיגות של פסח בפעם הראשונה (למרות שבכלל שבועות היה) שאז לא היו שאלות אצל מי עושים ומה להביא והאם השנה יהיה סדר חברים.

אבל זה הגולדן רינג לאקי דיפ כי צריך אירוע אקטואלי שקשור לפרשה. היו טמאים שלא הרשו להם לחגוג ואז עשו חג שני. אבל לא ידעו מראש ולא עשו גשר אז יצא שרעו את הצאן ליום וחצי ואז חתכו מוקדם. מי שלא חוגג דינו כרת שזה למות.

אחרי זה יש עמוד ענן וקודים של תקיעה בחצוצרות של קריאה לעם או לנשיאים. גם אז כמו היום היה יותר מנשיא אחד. וגם אלה שהתאוננו שזה להתלונן אבל לא בפייסבוק ובטח יש למישהו יום הולדת אבל אביב בחו”ל ולא השאיר לי עוד פרטים.

שבת שלום.

מנהלות: התקבלה תרומה נאה לקרן הבירה, ולפיכך הוקם מרכז אי”ה ליראת השם ע”ש השם לכבוד התורמת.

אהוד קינן הוא נוסע במרחב ובזמן ומחליף את אביב להשבוע.

הבעל אינו יודע
אם אשתו בגדה בו.
אז הוא לוקח אותה
אל הכהן.
הכהן, לוקח מים, מערבב עם חול ונותן לה לשתות.
אם הקיאה – היא סוטה.
אם לא, אז בסדר.
“נחזור מחר, תודה על העזרה מר כהן”, הוא כורך ידו סביב מותניה.
גורר אותה משם.
שבת שלום.

אביב מזרחי הוא :|

כמו שכולם יודעים התחלנו ספר חדש – במדבר.

בדרך כלל בפתיחה של יצירה ינסו לגרום לך להישאר עם תיאור אפי, התרחשות או משהו מותח. אצל יהודים זה לספור כמה יש.

ככה: בשבט ראובן יש 46,500, בשמעון 59,300, גד: 45,650, יהודה: 74,600, יששכר: 54,40, זבולון: 57,400, אפרים: 40,500,מנשה: 32,200, בנימין: 35,400, דן: 62,700, אשר: 41,500, נפתלי: 53,400, סך הכל 603,505 חניכים, לא כולל שבט לוי שמשרתים בקודש או משהו והיו 20 אלף.

קיצור, אם זה היה נניח לפני 3,446 שנה, בקצב ריבוי טבעי רגיל, כלומר 1.096% בשנה, בניכוי השואה (:-(), אז יש היום בערך 12 אלף מיליארד מיליארד יהודים בעולם.
איפה הם?

שבת שלום.

אביב מזרחי הוא :|

פרשת בחוקותי היא הפרשה האחרונה בספר ויקרא שהיה די משעמם ואני לא חושב שקרה בו משהו משמעותי. זה שוב מחזיר אותי לשיר של אש וקרח 3 ו4 וקצת מחמש, שווואלה, אם היו אומרים לי שזו ההשראה לגמרי הייתי קונה את זה.

בכל מקרה, נראה שבמשחקי הכס – הסדרה, דווקא מבינים את זה ועוסקים רק בהתרחשויות משמעותיות ולדעתי אפילו יוותרו על כל דבר שלא מקדם את העניינים קונקרטית.

יש שיאמרו שזה עדיין לא זה, במיוחד העונה הזו (4), אני די מסכים. זה לאו דווקא שאין התרחשויות. אם נבדוק כל פרק לגופו נראה שיש עלילה. הבעיה היא שהפרקים פשוט לא כתובים טוב, אלא מאוד סביר וזה לא מעניין אותי במיוחד.

הניתוח של זה מבחינה מקצועית זה הוא פשוט לחזור למקורות – בלי בכלל לנתח צירי עלילה ודמויות. זה פשוט לא כתוב טוב. אין תסריט. דיאלוגים פח. וגם המשחק די גרוע. כאילו פאק, את צריכה לגלם נסיכה צעירה ומתנשאת אבל נחמדה ויפה שיש לה דרקונים. בטוח שזה יכול להיות יותר מעניין משכנה של מישהו בפלורנטין שעובדת בפאב במקביל ללימודים במכללה למנהל וגרה עם 3 שותפים ניג’סים שאחד מהם מתעקש ללבוש שריון כל היום אפילו שחם רצח!

שבת שלום

– “בליינד אני יצטרך מועד ב’…”

אביב מזרחי הוא :|