פרשת כי תבוא מזכירה לעם ישראל כי אלוהים הביא אותו לארץ, ואז הוא יעשה טקס עם טנא עם כל הביקורים ויקים גלי אבנים כתזכורת למצוות.
אחרי זה כתובים דברים שאסור לעשות ודי ברור למה ומי שעושה אותם ארור – נגיד להטות משפט של גר, יתום או אלמנה. או לשכב עם אחותך או אשתו של אבא שלך. ארור מי שעושה את זה.
אחרי זה יש קללות, אבל מה זה קללות, למי שלא שומר מצוות. דברים לא יצליחו, תהיה שחפת וקדחת, ציפורים יאכלו אנשים, יהיה שחין על הברכיים והשוקים (שחין מאוד ספציפי) ועוד דברים לא נעימים, וגם ארבה בשדה ותולעים בענבים. ונגיד כן יצמחו זיתים, אבל אי אפשר יהיה להוציא מהם שמן. בגלל זה כנראה מוהלים אותו בשמן קנולה או מים, או מה ששמים בזה.
אבל בסוף מקבלים את הארץ והכל בסדר.
אנחנו בעיצומו של חודש אלול – חודש הסליחות. אז זה המקום לבקש סליחה שאני מנצל את זה שאני מחליף את אביב בפרשת השבוע כדי לדחוף מערכון של חברים על סליחה. אז סליחה.
מעט דברים הם יותר נבזיים מהאופן שבו התקשורת מסקרת תקיפה מינית, אונס, וחדירה לפרטיות (אם יש תמונות עירום או סרטונים). מגדילים מכולם לעשות אתרי האינטרנט הצהובוניים – טמקא, וואלה, ובראשם – כביב שופכין חם ומבעבע שעולה על גדותיו כל שעה עגולה – מאקו.
מקרה ראשון מהיום: תלמידים קיבלו טאבלט כדי לצפות בו במצגת. במקום זאת, הם נכנסו לגלריית התמונות של הטאבלט, שהסתנכרנה עם התמונות הפרטיות מהטלפון של המורה (כתוצאה מחוסר תשומת לב שלה) ושם היו תמונות עירום של המורה. לו התלמידים היו אנשים הגונים שלא גדלו בתרבות שבה פרטיות של נשים ומיניות של נשים היא מרמס, שבה תמונות עירום של מפורסמות שדולפות לאינטרנט הן לא חדשות חמות ומגניבות שכולם צריכים לראות, הם היו משיבים את הטאבלט למורה במבוכה ואומרים שכנראה יש שם משהו פרטי שלה. כיוון שזה לא המצב, הם ככל הנראה קראו לכל החברים לראות, ועכשיו כל בית הספר יודע, המורה הוצאה לחופשה, והם בטח נקרעים מצחוק, החארות הקטנים.
זה סיפור די עצוב, שעורך נבון ורגיש היה ממסגר אותו ככזה. אבל כנראה שבאותו רגע העורך הנבון והרגיש של מאקו היה בהפסקת תה, ועל המלאכה הופקד הנקניק שהחליט שהכותרת המתאימה היא “המורה שכחה את הטאבלט בכיתה, תלמידים גילו תמונות שלה בעירום”. כי לחטט בטאבלט שנשכח (והוא לא נשכח!) זה טבעם של בנים חרמנים, אין מה לעשות, ואם רואים תמונות עירום של המורה, לא נקרא לכולם לראות? מה אנחנו הומואים? והכיתוב לתמונת האילוסטרציה של מורה המצולמת מגבה, אומר “שיעור בפרטיות: מורה באחד התיכונים בדרום למדה על בשרה שיש דברים שלא כדאי לשכוח בכיתה.” כי זה כל כך משעשע.
מקרה שני מהיום, באדיבות טמקא, הוא סיכומו של משפט גילוי עריות שהתמשך (המשפט) על פני 12 שנים, שאני יכול רק לנחש שהיו גיהנום. הטריגר שהעיר את התלונה שהולידה את המשפט, היה חלום שחלמה האשה, ושהעיר בה זכרונות נשכחים. כמובן שבמשפט עצמו היו עדויות נוספות של בנות משפחה וכו’, ששיכנעו את בית המשפט (בשתי ערכאות) שמדובר בסיפור נוראי של אשפת אדם שאנס את ילדתו במשך תקופה. בטמקא הסיפור הוא, אתם בטח מנחשים: “זיכרון מודחק”: נדחה ערעורו של אב שהורשע לפני כשש שנים באונס בתו לאחר שזו חלמה על תקיפותיה בגיל 10.
“זיכרון מודחק”, כך, במרכאות, ואחר כך “הורשע…לאחר שזו חלמה”, בלי קונטקסט, בלי עדויות, רק מחלום. כי וואלה זה מפחיד נורא מה שנהיה פה, לוקחים אנשים מסכנים, שהבת שלהם חולמת חלומות שאלוהים יודע מאיפה הם באו, ומכניסים אותם לכלא רק בגלל החלום. נורא, הג’יהאד הפמיניסטי הזה.
וככה זה עובד, בשילוב של דגדוג וסטירה לסירוגין, הסיקור העיתונאי של עבירות המין אומר לנו כל הזמן – תראו תראו, זה לא באמת, זה קצת צחוקים של בנים, אבל אוי אוי אוי, נשים משוגעות, הן עוד יכניסו את כולנו לכלא עם השטויות שלהן!
דגדוג, ואז סטירה.
נבלות, בחיי. על גופתי אני מלנקק לכתבות האלה ומביא להם טראפיק, קחו תמונה.
גם אתם/ן שבעתן/ם מהמונופול של הארץ על שאלוני טריוויה שמאלץ אותנו להמתין עד ליום שישי?
מדור הטריוויה של סרטן בגב האומה, מאת דן קופר ובכיכובו, מעניק לכם/ן עשרים (ואחת) שאלות בימי החול!
איך משחקים? אם אתם לא יודעים איך לשחק טריוויה אז עזבו.
ג. אבל אם כן אז רק אחרי שהיא לבשה בגדים מכוערים, גילחה את השיער וגידלה צפורניים. ככה להיות אצלו חודש.
ד. עדיין לא פסיכי כמו להשתתף באח הגדול.
ה. בן שאינו שומע בקול אביו ואמו וכאלה אמממ, בעיקרון יומת בסקילה.
ו. בן בכור יורש כפליים מכל אח אחר, גם אם האב שונא אותו.
ז. ודרשו געכחי”ט ששונא אותו אבל לא עד כדי להמית אותו בסקילה ככל הנראה.
ח. אסור לאישה ללבוש בגדי גבר ואסור לגבר ללבוש בגדי אישה.
ט. וואו, המסיבות דראג שלהם בטח היו משעממות.
י. אדם הטוען כי אשתו בגדה בו וזה נכון, יש לענוש את האישה בסקילה. אם מסתבר שזו תלונת שווא עונשין אותו במלקות וקנס. בלי אבנים.
י”א. האונס נערה פנויה, חייב לשלם קנס ולשאת את הנערה – אם היא רוצה.
י”ב. למה שלא תרצה כאילו
י”ג. חל איסור על אישה או גבר לעסוק בזנות.
י”ד. חבל כי בגלל זה הוא אנס את הנערה הפנויה.
ט”ו. אין להלוות בריבית..
ט”ז. ובכן.
י”ז. לא שמתם לב שלא היה י”ה.
י”ח. כי אסור.
י”ט. הלוקח אישה, מחויב ביחס מיוחד כלפיה בשנה הראשונה. בשנה זו לא ייטול על עצמו תפקיד צבאי או אחר המרחיקו מביתו ומאשתו. במשך שנה זו עליו להקדיש זמן רב יותר לאשתו ולהנעים לה את הזמן.
כ. לא לאנוס!!
כ”א. אף אחד לא יכול ללקק לעצמו את הקרסול
כ”ב. ברצינות ניסיתם?
כ”ג. אדם שמת ללא ילדים, חייב אחיו לקחת לאישה את אלמנתו כדי להקים דור המשך לאחיו המת. הלוקח נקרא יבם, האישה יבמה, והתהליך נקרא ייבום. כאשר אחי המת אינו רוצה לייבם את גיסתו, מקיימים טקס הנקרא ‘חליצה’. השניים באים לבית הדין, שם חולצת האלמנה את נעלו של האח הממאן, יורקת על הארץ בפניו ואומרת: ” ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו”.
גם אתם/ן שבעתן/ם מהמונופול של הארץ על שאלוני טריוויה שמאלץ אותנו להמתין עד ליום שישי?
מדור הטריוויה של סרטן בגב האומה, מאת דן קופר ובכיכובו, מעניק לכם/ן עשרים (ואחת) שאלות בימי החול!
איך משחקים? אם אתם לא יודעים איך לשחק טריוויה אז עזבו.
לפני שנה בערך כתבתי כאן מה דפוק בעיני בחינוך למצויינות. השנה, לרגל שנת הלימודים התשע”ה המתרגשת עלינו, אני רוצה להתמקד בצירוף הדבילי “למידה משמעותית”, ובאופן שבו הדביליות שלו היא אולי הדבר הנכון בזמן הנכון.
דיסקליימר: יאנוש קורצ’אק המלך אמר פעם “מי שדואג לימים זורע חיטה, מי שדואג לשנים נוטע עצים, מי שדואג לדורות מחנך בני אדם”, ושינויים במערכת חינוך אכן ניכרים בעבור שנים רבות. כל פרשנות שמצטמצמת לשנה אחת, ואפילו לקדנציה של שר אחד, בהכרח מחמיצה הרבה. הכתוב מטה לכן נמנע מזיהוי פרוייקטים ויוזמות ספציפיות (אף שיש כמה שמוכרות לכותב), מתוך הנחה שגם אלו אינן בהכרח מעידות על דבר ועשויות להסתיים בלא-כלום. הכתוב מטה הוא לפיכך עירבוב לא-בריא של משאלת לב ותחושות בטן.
לא הרבה אחרי שנכנס שר החינוך שי פירון לתפקידו, במרץ 2013, החל הצירוף “למידה משמעותית” להישמע יותר ויותר. הוא הצטרף לעוד צירופים נאים שראינו במהלך השנים, דוגמת “חינוך למצויינות”, “למידה מתוקשבת”, “למידה במאה ה 21”, “הפער הדיגיטלי”, “חינוך לערכים” ועוד. זה היה צפוי, אחת לכמה זמן מתחלף המטאטא שבראש משרד החינוך, מנסח אג’נדה שמתומצתת בכמה סיסמאות, ומכאן ועד סוף הקדנציה – מפומפמות הסיסמאות במורד הפירמידה: מהשר אל הפונקציונרים, מהם אל המנהלים והמדריכים המקצועיים, שמוסרים אותן למורים, שמוסרים לתלמידים ולהורים שמוסרים לשפיגלר ששם גול. לדעתי הפעם המצב מעט שונה מבעבר, שכן הצירוף הזה ניחן בשתי תכונות שיחד עשויות למלא את הנביבות היש-עתידית של המילים “למידה משמעותית” בתוכן. שתי התכונות הן עמימות ותזמון.
מצד העמימות – הצירוף “למידה משמעותית” כל כך כללי, שכמעט כל מה שרוצים יכול להכנס תחת הכותרת שלו, בעיקר כל מיני דברים לא מדידים שאינם הכנה למבחנים, ואפילו, תחזיקו חזק, דברים טובים. למען ההגינות, צריך לומר שגם “חינוך לערכים” ניחן בתכונות דומות, אבל כאן נכנס עניין התזמון.
מצד התזמון – השר פירון מגיע לכיסאו אחרי שר שגאוותו הגדולה, מלבד סיורי תלמידים בחברון, היא עלייתה של ישראל בדירוג במבחנים הבינלאומיים. תקופתו של השר סער התאפיינה בעיסוק כמעט אובססיבי במדידות ובכימות הישגים, מה שפעם אחר פעם מוביל להכנה שטחית למבחנים כתחליף ללמידה. מדובר בתוצר לוואי של חילחול התרבות העסקית למערכת הציבורית, המתבטא במה שאפשר לכנות קפיטליזם חינוכי, ובסדרה המעולה “הסמויה” קוראים לו Juking the Stats.המורים שראיתי ושאני מכיר קצו בקדחת המדידות, ויותר מכולם קצו בה הטובים שבהם.
העמימות של “למידה משמעותית” מאפשרת בשנה האחרונה למורים, מנהלים (ואפילו לפונקציונרים במשרד) לתכנן ולהוציא לפועל יוזמות ופרוייקטים שהם, ובכן, פשוט רעיונות טובים ולא מדידים, ולא ברור ישירות איך יתרמו לעליית ציוניהם של תלמידי ישראל בסדרת המבחנים הבינלאומיים הבאה. הלאות והתסכול מתקופתו של גדעון סער גורמת לרבים וטובים בשטח ובמשרד לרצות להוציא לפועל מה שאפשר כל עוד אפשר, והעמימות המושגית היא לפיכך קרקע פוריה. עוד דבר שקשור בתזמון הוא הרפורמות, שהחלו למעשה עוד בתקופתה של השרה תמיר, והביאו לעליה חשובה במשכורות המורים. זה אומר שלמורים הטובים היום אולי קצת פחות בוער לעזוב, בגלל הכסף, אבל גם בגלל שהם יוכלו ללמד כמו שצריך.
על כל התיאוריה היפה הזו יש הרבה דברים שיכולים להעיב, החל בקיצוץ הצפוי בתקציב החינוך, עבור בנטיה של השר להציב יעדים אידיוטיים, וכלה במסורת המפלגתית של “יש עתיד” לדבר גבוהה גבוהה ולעשות מעפנה מעפנה.
האמת היא שאין לי מספיק מידע או רקע כדי לסמך אף אחת מהטענות האלה בצורה שקרובה למחקרית, ואולי אלה תקוות שווא, זאת לא תהיה הפעם הראשונה. אבל אני מכיר כמה מורים, כמה מנהלים ואפילו פונקציונר או שניים במשרד החינוך, ולמרות שעולה לי בבריאות להגיד דברים טובים על הממשלה הזאת, אני די אופטימי.
שנת לימודים מוצלחת שתהיה, למי שחוגג, וספציפית לילדה אחת שעולה לכיתה א’.
גם אתם/ן שבעתן/ם מהמונופול של הארץ על שאלוני טריוויה שמאלץ אותנו להמתין עד ליום שישי?
מדור הטריוויה של סרטן בגב האומה, מאת דן קופר ובכיכובו, מעניק לכם/ן עשרים (ואחת) שאלות בימי החול!
איך משחקים? אם אתם לא יודעים איך לשחק טריוויה אז עזבו.
.
.
.
.
.
.
.
.
בהצלחה!
מקורות במערכת הבטחונית אמרו הערב כי אין ספק שקרוב לוודאי שחמאס יוכרע סופית אחרי החגים, ט.ל.ח. טפו טפו נשבעים באמא בלי נדר באור שאנחנו רואים כנראה. עוד הוסיף מקור בכיר במערכת שאחרי שחמאס יוכרע, התכנית להכריע את הג’יהאד האיסלאמי היא עניין של יום-יומיים, חצי שנה גג, תיכף אחרי ששטוכס יגיע לתקן את הנזילה.
