לפני שנים רבות (ליתר דיוק באפריל 2010), כשאלוהים עוד היה ילד והבלוג הזה עוד לא נולד – ירום הודו הכין את התמונה הזו, שהתפרסמה במדור הסאטירי שכתבנו באותן שנים.
ואז נולד הבלוג והתמונה הזו היתה תמונת ה Header שלו בגלגולו הראשון.
נעים להזכר:
בתמונה: ירושלים של למה זה מגיע לנו
אינדיאני אחד נכנס לפאב של קאובויז במערב הפרוע. הקאובויז תופסים אותו ואומרים לו “אנחנו נהרוג אותך, אין מצב שנכנס לפה אינדיאני, אתה מת, תגיד שלום.” האינדיאני מתחנן שיתנו לו לחיות, הוא צריך לדאוג למשפחה ולבן הקטן שלו שעומד בחוץ ושומר על הסוסים. הקאובויז מדברים ביניהם ואומרים לו – אתה יודע מה? סבבה, תביא לפה את הבן שלך, תעמיד אותו שם בפינה של הפאב ואתה תעמוד בפינה הנגדית. אנחנו נשים לבן שלך תפוח על הראש, ואתה, עם חץ וקשת צריך לפגוע שלוש פעמים בתפוח.
האינדיאני נלחץ רצח אבל מבין שאין לו ברירה, הקאובויז גוררים פנימה את הבן הצעיר שלו, ילד חמוד ותמים, מעמידים אותו בפינה, ושמים לו תפוח על הראש.
האינדיאני מסתכל, מכוון, שואף שאיפה ארוכה, מוציא את כל האוויר ובדיוק ברגע שלפני השאיפה הבאה משחרר את המיתר של הקשת. פיו — החץ חוצה את חלל החדר ונתקע בול בתפוח.
כל הקאובויז מוחאים כפיים והאינדיאני לרגע שוכח מה המצב, ומתכונן לקחת את הילד ולהתחפף. אבל אחד הקאובויז, עם כובע חום גדול, ניגש אליו ואומר לו – רגע רגע, חומד, עוד שניים. הקאובוי שם תפוח אחר על ראש הילד ומחייך.
האינדיאני עצבני וכבר די מזיע, מכניס חץ למיתר, מותח ומשחרר. פיו — החץ חוצה את חלל החדר ונתקע בול בתפוח.
כל הקאובויז מוחאים כפיים והאינדיאני יודע שעכשיו זה האחרון, מישהו שם תפוח על ראש הילד. האינדיאני כבר ממש עצבני ומאד מזיע, מכוון ומשחרר. פיו — החץ חוצה את חלל החדר ונתקע בול בעין של הילד.
הילד צורח, האינדיאני בוכה בצעקות “מה עשיתי? מה עשיתי?” אז הקאובוי עם הכובע החום אומר לו “היי, אל תבכה, לא נורא, שתיים משלוש זה יפה מאד”.
זו בדיחה ישנה ודי חבוטה, אבל חשבתי שכדאי להזכיר אותה לאור פסק הדין במשפט אולמרט.
