1.

בתור ילד, ואולי גם כנער מתבגר, קרה מדי פעם שהייתי נתקע על מילה או על צירוף מילים. הייתי אומר את הצירוף בלב או בחצי-קול וחוזר עליו שוב ושוב עד שהוא היה מתרוקן ממשמעות ונהיה זר באזני. קחו למשל את הצירוף “אלון עידן” וחזרו עליו שוב בלב. ועכשיו שוב. הנה כך: אלון עידן, אלון עידן אלון עידן… עד שזה נהיה אלונידן, אלו נידן אלוני דן אל או ני דן אלונידן אלון אידן עלון הידן אל לו ניד אן עד דלא ידע עד לו ני דן.

הלו, Need an

2.

הצירוף “אלון עידן” מורכב משתי מילים: הראשונה – “אלון”, במשמעותה הטריוויאלית ביותר היא שם של עץ, משדרת יציבות, עוצמה ועמידות. מעבר לכך, אל הלא-מודע של הנמען, מתנגנת מתחילתה של “אלון” המילה “אל” שרומזת על דבר מה אסור, וסיומת ההקטנה “ון” שהופכת את האיסור למשהו שהוא לא בדיוק טאבו. זהו איסור שיש בו משהו מרומז, שמייסר את הקורא רק לרגע כאילו הוא נוכח שעשה דבר מה שאסור לעשותו, אבל הרגע חולף במהרה. פירוש המילה “עידן”, ברובד הבנאלי, תקופת זמן ממושכת, והשם עצמו מתנגן ומתארך ויש לו מצלול של דינדון פעמונים מרוחק. אבל במצלול של “עידן” חבוי גם האיד, אותו חלק גולמי וייצרי שלא נענה למוסכמות החברה לא משום שהוא בז להן, אלא משום שהוא עיוור להן. הצירוף “אלון עידן” כולו, או אלונידן, מספר את סיפורו של דור שלם של בני 30-40 פלוס שכותבים בעיתונים ובאתרי תוכן ובבלוגים. זהו סיפורו של דור שאוסר על עצמו להיות עיוור למוסכמות החברה ומכריח את עצמו להתעלות מעבר לצורך האלמנטרי של האדם ביציבות ארוכת טווח. זהו עידן של אלון, ואלון עידן. זהו דור של פובליציסטיקה שמעלה על נס את פירוקו של הבנאלי והדבילי לטובת טור של 400 מילה, ושהיא בסופו של דבר פוני של טריק-דקונסטרוקציה אחד.

3.

פובליציסטיקה היא תחום בעייתי. במובן מסויים זה אפילו מופיע במילה עצמה – פובליקה, המילה שממנה קיבלנו את ה”פובליצ” היא בלטינית מילה דו-משמעית: מצד אחד משמעה ציבור אך יש לה גם משמעות פחות מוכרת והיא תנועת מעיים בציבור. יש אפילו טענה, קצת אזוטרית אבל קשה להפרכה, שהמילה “פלוץ” בעצם מגיעה מאותו שורש.

4.

הפסקה הקודמת היא ערימה של קשקושי תחת שהכותב הנפיץ לפני שניה. כמו הטורים של אלון עידן, בעצם.