ברוכים הבאים למשחק השני באליפות העולם (מחוז אפריקה), והפעם ייפגשו נבחרת קונגו ונבחרת אתיופיה. נזכיר לכם כי ההתמודדות מוכרעת על פי קולות הקוראים והקוראות, אז בבקשה לא לשכוח להצביע (הסקר בתחתית העמוד).

יש גביע

לפני שנתחיל, חדשות טובות – למי שפספס, יש לאליפות גביע, באדיבות עידו הירשברג מ- בום פאף פאו אקשן. לגביע עדיין לא נקבע שם, אז נשמח לשמוע הצעות.

גביע סרברניצה

משחק השבוע

מפה

לאחר שבשבוע שעבר הובסה מדינה קטנה על ידי מדינה קטנה עוד יותר, הפעם דאגנו למתחרות גדולות ומכובדות. קונגו היא אחת המדינות העשירות בעולם (במשאבי טבע). אתיופיה היא בעלת האוכלוסייה השניה בגודלה באפריקה, והיא גם אחת מ-2 המדינות האפריקאיות ששמרו על עצמאותן בתקופת המירוץ לאפריקה (את השניה, ליבריה, נפגוש בהמשך התחרות, אבל היא בעצמה היתה מעין קולוניה). ולענייננו- במהלך כשנתיים בשנות השמונים, מתו באתיופיה יותר ממיליון איש. עשר שנים לאחר מכן פרצה מלחמה בקונגו, בה מתו מעל לחמישה מליון אנשים.

אתיופיה

ובמקום השלישי מנגיסטו!

ב 1974, בזמן שהדבר האפריקאי הכי מעניין מבחינת העולם המערבי היתה זאיר (לימים הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וגו’) שאכלה 2:0, 3:0 ו 9:0 מסקוטלנד, ברזיל ויוגוסלביה בהתאמה במונדיאל, השתלטה החונטה הצבאית האתיופית דרג (Derg) על אתיופיה, בהדיחה את הקיסר היילה סילאסי (והיי לצופים בבית). באותו רגע בדיוק המציא הקיסר המודח את הפתגם “יש דרג ויש זרג, ואת הזרג מקבל סילאסי”. לימים נשמט חלקו השני של הפתגם. מעטים הבחינו בהולדתה של אחת הנבחרות המבטיחות יותר בתחום רצח העם, אתיופיה של שנות השמונים. מנגיסטו היילה מרים (והיי לרותי גם כן), ממנהיגי הדרג ומאמן הנבחרת, התעורר בוקר אחד לגלות שבאופן לא בלתי מועיל, בכירי הדרג האחרים מצאו את מותם בפתאומיות. מנגיסטו הבין שכדי שיהיה לו סיכוי כלשהו בתחרות על אליפות מחוז אפריקה ברצח המוני, הוא צריך להכין את הקרקע, או יותר נכון – להלאים אותה ולמוטט את החקלאים והחקלאות באתיופיה. עכשיו, אמר לעצמו מנגיסטו, כל מה שאני צריך זה שתהיה בצורת, ואם זה לא יעזור, אז לא קוראים לי מנג’יטסו. איכשהו למרות שבאמת לא קראו לו מנג’יטסו, אלא מנגיסטו, זה עזר. בצורות שהיכו במדינה בראשית שנות השמונים, במקביל לחילוקי דעות אחרים, תרמו להצלחת הנבחרת, אבל אסור להמעיט בתפקידו של מנגיסטו, שמנע העברת מזון לאיזורים שלמים במדינה שהוכרזו מורדים, ועשה מה שאפשר כדי שהעולם המערבי לא ישמע על זה כלום. זה עבד למשך זמן לא מועט, שבמהלכו מתו כמיליון איש, ועוד מיליונים אחרים חלו, איבדו את בתיהם, ולא צולמו לנשיונל ג’יאוגרפיק אפילו פעם אחת. כשהעולם כבר שמע על זה איכשהו, הוא גייס קצת כסף (שחלקו, במהלך מבריק, הלך לרכישת כלי נשק) והוציא סינגל “האם הם יודעים שעכשיו חג המולד?”, ששמו המקורי “האם הם זוכרים איך נראה סנדוויץ’?” הוחלף לאחר שהתקשו למצוא חרוז למילה “סנדוויץ'”. הכסף שהגיע שימש כתירוץ מחוכם לממשלה להסיר מעצמה אחריות למצב. כשכבר כן התערבו, זה סוכם בדחיסת אנשים למטוסים ויישובם-מחדש בדרום, טקטיקה מבטיחה שהוכיחה את עצמה כשעוד עשרות אלפים מתו בדרך, ומאות אלפים ברחו לסודאן. לסיכום, חבר השופטים, נבחרת אתיופיה 84-85, אף על פי שנעזרה בחסדיו של מזג האוויר, פעלה בנחישות, ובעזרת תכנון ארוך טווח של המאמן (שפרש בינתיים לחיי נוחות בזימבאבווה), הצליחה להגיע להישגים מרשימים בכל קנה מידה

.

קונגו

לפני שנספר על קונגו, הבהרה. יש קונגו המקורית, ויש קונגו המקורית מקורית. קונגו המקורית הם חבורה של ילדות קטנות עם אבולה, ולכן לא נוסיף עליהם ולו עוד מלה.

תמונה קבוצתית, יום גיבוש מחלקתי 1905

קונגו הוקמה כתוכנית הפנסיה של מלך בלגיה, שידע שהממלכה שלו היא סוג של בדיחה ורצה לדאוג לעתידו הכלכלי. תחת שליטתו הפכה המדינה למעצמה עולמית בשווקי הגומי, עבדות, שנהב, כריתת ידיים, רצח, נחושת, וכו. החלפת הנהלה ב- 1908 (בגלל כמה יפי נפש מערביים) הקנתה לקולוניה מעט חמצן, אבל בסופו של דבר, ב-1961 איבדו הבלגים את אחיזתם.

ההרעשה בחורשה, 1974

אם זה לא הספיק, נוספה הצרה שראש הממשלה החדש, לומומבה, היה כפוי טובה.  לשמחתם של הבלגים, לומומבה לא הסתדר עם אף אחד –   הנשיא (פיטורין הדדיים),  הצבא (העלה לכולם פרט להם את המשכורת), האו”ם (דרש שיעזרו לו להלחם במתנגדיו). עם קצת עזרה מה-CIA,  לומומבה הופל, והוחלף (לאחר 4 שנים ומיליון הרוגים) בקולונל מובוטו, בעברו משת”פ של הבלגים, ובהמשך שליט משועמם שהתמקד בצבירת ארמונות, טיסות בקונקורד, והסתחבקות עם נשיאים אמריקאים. ממדינה פרטית- למושבה בלגית-לקלפטוקרטיה, קונגו (כעת זאיר) הגיעה לשנות ה-90 עשירה במשאבים אבל מפורקת. האינפלציה התקרבה ל-10,000%, מוסדות השלטון לא תפקדו, הצבא התמחה  במכירת סחורה גנובה, ומובוטו נותר מבודד (כמעט) לגמרי, עם שבטים מורדים ברחבי המדינה, ושכנים לא ידידותיים בעליל.

מנהיגי רואנדה ואוגנדה במשא ומתן

התירוצים למתקפה היו מגוונים – לאוגנדה ואנגולה נמאס היה מכך שזאיר שימשה בסיס לארגוני מורדים. רואנדה (כעת תחת שלטון טוטסי) לא שכחה שמובוטו תמך בצבא ההוטו, מה גם שאותם חיילי הוטו ישבו עתה בזאיר, וחברו עם מקומיים במטרה להשמיד את קהילת המהגרים הרואנדים (רובם בני טוטסי). באמצעות איש קש מקומי, לורן קבילה, בוגר ביה”ס הבינ”ל למהפכות, ההתקפה המשולבת הוצגה כמרד לגיטימי במנהיג מושחת. תוך זמן קצר (ומאות אלפי הרוגים) הודח מובוטו (1997), וקבילה עלה לשלטון.

בקונגו היום ישנם כ- 30,000 חיילים-ילדים

תוך זמן קצר עוד יותר, קבילה שכח את מקומו בהיררכיה, התנער מרואנדה ואוגנדה, וב- 1998 התחדשה הלחימה. הפעם הצטרפו כולם לחגיגה – רואנדה, אוגנדה, בורונדי, נמיביה, צ’ד, אנגולה, וזימבבוואה, אף אחת לא רצתה לפספס את החלק שלה בשלל היהלומים, הזהב, הקובלט והקולטן. המלחמה הסתיימה רשמית ב-2001, כששומר ראש סורר התנקש בקבילה, זה הוחלף בבנו ג’וזף, והנשיא החדש התחיל בשיקום המדינה. באופן לא רשמי, עד 2008 המשיכו למות במדינה בקצב של עשרות אלפים בחודש, וגם היום איכות החיים לא בשמיים

.

הצבעה

זהו. אנא זכרו לממש את זכותכם המולדת להצביע על צרות של אחרים, כי מי שמצביע – משפיע, וגם מוכיח שלא כרתו לו את היד: