שנה תמימה חלפה מאז הפוסט-פיילוט, שהיה גרסת lol-cats לעדן אברג’יל ופלסטיני כפות. נראה שמותר להודות שזה לא היה מי יודע מה מצחיק, ולא בטעם טוב, ובכך התווה את הדרך שבה אנחנו הולכים עד היום. איך הגענו עד הלום אפשר לקרוא ב”אודות“, ולכן, כמנהג עדות אשכנז בחגיגות בלוגים – נשמח את ליבנו בקצת סטטיסטיקה*.
פרסמנו 457 פוסטים, ואליהם היו 493 תגובות, רובן שלנו. היו בערך 130 אלף כניסות לבלוג בשנה האחרונה, על ידי משהו כמו 67,000 אנשים שונים (או אולי חמישה אבל כאלה שמנקים את העוגיות בדפדפן שלהם כל יום). ביום רגיל עם פוסט לא מאד רקוב נכנסים 150-200 איש. מדי פעם מתפרסם איזה פוסט שמלנקקים אליו מטמקא או ממרע, ואז מגיעים כל מיני נמוכי מצח לראות מה הסמול הבוגדני עושה עם הזמן הפנוי שלו. חוץ מכל זה יש כנראה קצת יותר מ-100 מנויי רסס שלא נכנסים בתוך המספרים הללו.
הפוסט הנצפה ביותר בכל הזמנים ובהפרש עצום הוא הפתגמומט, עם 10,094 טעינות נכון לרגע זה, ואחריו בהפרש גדול הטייק שלנו על “מי רוצה להרוג אותנו”, עם קצת יותר מ 2000 צפיות, בעיקר כי הוא הפך למם בעידודו של עידו קינן (אבל אנחנו היינו ראשונים!1). בתחום הכיתובים לתמונות הגענו כנראה לשיא בפוסט על משט הנשים, שהיה הפוסט השני בתולדות הבלוג, מאז אנחנו מתדרדרים בעקביות.
מריפרוף זריז על מילות החיפוש בגוגל שבעקבותיהן אנשים מגיעים לבלוג מסתמן שיש אנשים מאד מוזרים בעולם הזה, וגם שעידו רוזוליו מגגל את עצמו די הרבה (לפחות 30 פעם בשנה האחרונה). זה לא צריך להפתיע אף אחד ש 1061 איש שגיגלו “סרטן בגב האומה” הגיעו לכאן, אבל מצד שני זה ש 328 איש שגיגלו “ישו” הגיעו אלינו, זה קצת אומר דרשני. כמו כן מצאו את דרכם לכאן 149 אנשים שגיגלו “כפיר”, 130 שגיגלו “טמקא” ו 70 שגיגלו “צלוליטיס”. היו גם לא מעט שתעו לכאן במקרה, כמו השניים שחיפשו “חרדים הומוהים”, שניים אחרים (אולי) שחיפשו “שמאלניות מזדיינות עם ערבים” ואחד שחיפש “צהל פורנו”, כולם כנראה התאכזבו.
לסיום, כמובטח – שי לקוראינו לרגל יום ההולדת: ספרון השירים “שירים אותו-דבר” מאת עבגד יבאור, בבכורה עולמית: כאן (PDF).
(מי שרוצה עותק חתום, שידפיס ויחתום)
זהו, חזרה לשגרה.
___