אני לא מתרגש מחלונות הבנקים שנופצו אתמול בתל אביב. האם זה הדבר הנכון לעשות? כנראה שלא. האם זה מועיל למאבק? כנראה שלא. אבל גם עם הויטרינות המנופצות, ההפגנות פה שניות כנראה רק לאלו של הפאלון גונג במידת הפצפיזם שלהן. בהפגנות על רקע חברתי באירופה, ניפוץ ויטרינות – וגרוע מזה – הוא עניין של שגרה.
הורגלנו לפחד מהצל של עצמינו, ללכת על ביצים. הורגלנו להצדיק באותות ומופתים כל אלימות צבאית או משטרתית. אבל הסטנדרט שמצופה ממפגינים, בתוך הבלגאן, כשהם חוטפים מכות ונעצרים רנדומלית גבוה יותר, ומידת הסלחנות קטנה יותר משאנחנו מצפים מתלמידי בית ספר בזמן שיעור בכיתה.
הרשינו לעצמינו להגיע למצב מעוות לגמרי, שבו המשטרה יכולה להגיד על כל עצור שהוא תקף שוטרים, לספר על סלעים שנזרקו במרכז תל אביב, על מצבורי צמיגים להצתה – וכל זה בלי להביא שום בדל של ראיה, אפילו לא צילום מפליל אחד – במצב שיש אפס שוטרים פצועים מ"אובדן השליטה" האנרכיסטי הנורא (אולי תע"ש פיתחה משהו שמאדה סלעים בדרך אל השוטר?) וכל הדיבור מסתובב סביב מעשה ונדליזם שהתיקון שלו עולה סכום שמנכ"ל הבנק הרוויח בזמן שלקח לי להקליד את המשפט האחרון?
צריך להתבגר. מאבקים הם בלגאן, קורים בהם כל מני דברים, רבים מהם לא ימצאו חן בעינינו. אותי, למשל, מטריף לראות את דפני ליף טוענת שהמאבק חזר לרחוב רק ברגע שהיא הביאה אוהל לרוטשילד ביום שישי, בזמן שהיו כאלה שלא חזרו כי הם אף פעם לא הלכו, והחזיקו מאהלים במשך כל החורף. מביא לי את הקריזה לשמוע שהמאבק חזר עם העשרות של דפני ליף ולא עם המאות של צעדת השכונות שבוע לפני כן. אבל אני גם יודע שמאבק זה לא תכנית כבקשתך ויש גבול כמה קטנוני אפשר להיות. אז אני החלטתי לא ללכת להפגנות בתל אביב, מקווה שהפלג התל אביבי ילמד לעשות מקום גם לאחרים ומפרגן להם כשהם מרימים הפקה גרנדיוזית כמו שרק הם יודעים להעלות. לכל פלג יש את מה שהוא יודע. הארנב צריך להיות ארנב והצב צריך להיות צב.
ההתבגרות צריכה להיות גם מהרעיון שהכול פה תלוי בנו, שאם נתנהג יפה – יתנהגו אלינו יפה, שאם ניתן – נקבל. זה לא עומד לקרות. זה מסוג הטיעונים שהיו נכונים אם היו הופכים את האלימות או הוונדליזם לשיטה – לא אם זה קורה פעם אחת, ואפילו פעמיים או שלוש. אם מי שמולך מתאגרף, זה שאתה תרקוד באלט לא ימנע ממנו להשכיב אותך על החבלים. אפשר לבחור להשאיר את הכפפות, אפשר להתאגרף לפי כללי המרקיז מקווינסברי, אבל צריך להבין מה קורה פה. ומה שקורה פה הוא שהממשלה מאוימת מעצם קיומו של המאבק, בלי קשר לצורה שהוא תופס. הסיבה לזה היא שהמאבק יעלה את אחוזי ההצבעה, ואחוזי הצבעה גבוהים יותר זה פחות מנדטים לימין. במיוחד לאור העובדה שבבחירות הקרובות, אנחנו כנראה נראה תנועת מנדטים מהימין למרכז ומהמרכז לשמאל בכל מקרה.
בעצם קיומו, המאבק מסכן את הקדנציה הבאה של ביבי, והסיבוב הקודם לימד אותם שהתפרצות המאבק בתל אביב מדליקה גם את הפריפריה, ואין מה שמפחיד את הימין יותר מיציאת הפריפריה נגדו.
אז הם ניסו לתחום את המאבק לתל אביב בלבד, כדי להציג אותו כמנותק מהאינטרסים של הציבור בשאר המדינה שאירועים בתל אביב פשוט נראים לו רחוקים. קל מאוד לעשות את זה, אגב. אני יודע שלמי שנמצא בפנים קשה לתפוס את זה, אבל דברים כמו ריבים ופוליטיקות בין כל מני "מנהיגי מחאה" שעושים הרבה רעש בחוגים מסוימים נראים מפה, מרחק של 65 קילומטרים, כמו "מי זה האנשים האלה ולמי אכפת אם הם רבים". אני יכול להבין איך בעפולה כל זה על תקן לא קיים. כן, אני יודע שבכל פעם שאני כותב על האיכסה שמרגישה הפריפריה כלפי המרכז אני מאבד איזה עשרים קוראים. לא נורא, אני אפילו לא בודק סטטיסטיקות, אתם יכולים לסמוך עלי בעניין הזה או להיות בנות יענה.
כשהשלטון לא הצליח להציג את המאבק כקטע של מעשני סושי ואוכלי נרגילות, למרות העזרה הלא מבוטלת מרבים ממי שהוכתרו כמובילי המחאה, הוא החליט שבסיבוב השני לא יהיה מאבק. בכלל.
הם עשו עבודת מטה. יש להם מודיעין, הם קנו, כצפוי, את מי שהם הכתירו כאחד מה"מנהיגים" לפני שנה, איציק שמולי, ויש להם תכנית. המשטרה מונחית, מונחית – לא שוטרים אלימים חארות שמשתוללים כי בא להם אלא הוראה מלמעלה – להיכנס במפגינים אם הם חורגים מכללי המשחק שהוכתבו להם. וכללי המשחק הם כדלקמן:
כל הפגנה צריכה לקבל את אישור המשטרה, גם אם מבחינה חוקית היא לא צריכה אישור כזה (הפגנה שאין בה תהלוכה ולא נישאים בה נאומים בנושא מדיני לא צריכה אישור). במידה ומבקשים אישור, המשטרה מכתיבה להפגנה מסלול נידח ומגביל ככל הניתן. ראינו את זה בירושלים כשדחקו אותה מכיכר פריז הסמוכה לבית רוה"מ לרחוב אגרון הסמוך אך השומם לגמרי. ראינו את זה בבאר שבע, בה המשטרה הכתיבה מסלול פתלתל בסימטאות צדדיות בין אתרי בנייה. מותר לעשות הפגנות רק אם לא רואים אותם. אם יחרגו מזה, או לא יבקשו אישור למרות שהחוק לא מחייב זאת, ההפגנה תוכרז כבלתי חוקית, יהיו מכות ויהיו מעצרים. חלקם של פעילים שסומנו מראש, וחלקם רנדומליים, כדי שכל אחד שחושב ללכת להפגנה ידע שאולי לא יחזור לביתו בלילה – וזה בכלל לא תלוי בהתנהגות שלו.
ואני לא מאשים את השוטרים בזה. זאת מדיניות. עזבו את רומנטיקת הסיקסטיז הילדותית ההיא של שנאת "חזירים". הם היו מעדיפים להעביר את המשמרת בלהשתעמם ולהתחמק מקריאות על ערסים שדוקרים אחד את השני בבקבוקים, ולחזור הביתה לאישה ולילדים על פני מרדף אחרי מפגינים. יש כאן מדיניות, ועל המדיניות אחראים פוליטיקאים.
מי שמחכה לתמיכה או אף לסיקור הוגן מהתקשות, צפוי להתאכזב. יהיו אשר יהיו הסיבות: הטייקונים ששולטים בה, משרד ראש הממשלה שמחזיק אותה בביצים (גם את 'הארץ', אם מישהו תוהה. העיתון הזה שורד כלכלית רק בגלל שהוא משמש כבית הדפוס של הביביתון) או בגלל שהמאבק דופק להם את ההכנסות מפרסום – נראה שהתקשורת החליטה להיות נגד המאבק במופגן ובבירור.
בסיבוב הקודם ניסו את ההתעלמות, וכשלא היה אפשר להתעלם יותר, ניסו את חיבוק הדוב ומלכודת הדבש – אותו מסגור המאבק כמחאה של תלביבים בולסי סושי. בסיבוב הזה, ההתעלמות עדיין כאן והיא בוטה הרבה יותר. אבל אין דבש יותר. כשקורה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, התקשורת תכפיש ותשמיץ. גם כן, בלי הרבה קשר להתנהגותם של המפגינים. האם זאת בעיה להקדיש חצי ידיעה ויותר ל"אלימות המפגינים" גם אם היא התקיימה רק בדמיונם הקודח של דוברי המשטרה?
שמעתי, ממקור אחד שאני סומך עליו אבל לא בפעם הראשונה, שעיתונאים הונחו במפורש להתעלם מהמאבק עד כמה שאפשר. ניחוש שלי: בזמן הקרוב, גם תשמעו כל מני עיתונאים "מתפכחים" שיספרו לכם איך הם תמכו בו בסיבוב הקודם ואיך הכול השתנה עכשיו.
מנגנון ה-HASBARA שטופח ונופח לסדרי גודל מפחידים בתקופת הממשלה הזאת, שיועד לכאורה "להילחם באיום הדה-לגיטימציה", יופנה נגד המאבק החברתי בדיוק כמו ששוטרי מג"ב שאמורים להגן עלינו מטרוריסטים פלסטינים מופנים נגד המאבק. בדיוק כמו ששיטות המסלערבים והפרובוקטורים שפותחו נגד מהומות בשטחים, מיושמות נגד המפגינים. המנגנון הזה, בגילוייו הרשמיים והלא כל כך רשמיים, מעולם לא היה זקוק לאלימות מצד המפגינים כדי להציג אותם כאלימים, אנרכיסטים, בוגדים וכו'. הוא מגוייס כולו להשחיר את המאבק והוא יעשה את זה.
אני לא חושב שהמאבק יהיה או צריך להיום אלים. אני חושב שאלימות מזיקה לו. אבל הסיבה שלא ראינו שום גילויי אלימות או ונדליזם בקיץ הקודם היא מפני שאנחנו חברה מבוהלת, ממושמעת, מדוכאת עד עפר. הורגלנו ללכת על ביצים כדי לא לקבל את הכאפה. אני חושב שבקיץ הזה, נחזור להיות קצת יותר דומים לציבור שנאבק על מה שחשוב לו. המיינסטרים של המאבק היה כל כך זהיר מדי, שאפילו השוליים שלו היו שקטים. כשכל עקומת הפעמון זזה, זה אומר שבשוליים יהיו גם כמה אנשים שעושים שטויות. וגם אז, המפגינים בשאר העולם יסתכלו על המפגינים בישראל ויגידו שהם חנונים.
וברוח זו, אם לצטט את הפייסבוק של עצמי, קבלו את הפסקול החדש והמגניב הרבה יותר לקיץ הקרוב. לא עוד הופעות של שלמה ארצי ושירים נוגים עם גיטרה לתוך הלילה ברוטשילד, אלא פסקול שמגיע במבטא רוסי כבד מהסלאמס של ירושלים. ועל רוסים ומה שיקרה איתם במאבק החברתי ובכלל, ייכתב פה בקרוב.
שאפו. מסכים לגמרי.
האסוציאציה הראשונה שלי מהפסקה הראשונה שלך היתה המכתב המביך של משרד החוץ ו\או ראש הממשלה לאקטיביסטים הפרו-פלסטינים. יש מספר מאוד קטן של תחומים בהם מצבנו טוב בהרבה ממצבן של מדינות מרכז ומערב אירופה – שתיית אלכוהול, חוליגניזם של אוהדי כדורגל ואלימות של שמאל קיצוני (להבדיל מאלימות של פעילים בבלעין, שחלקם הגדול מהמוצא האתני שלא משתייך לשלטון, וההתפרעויות עצמן מתרחשות בשטח תחת שלטון צבאי. אז זה איכשהו יותר טוב). לא רואה שומדבר טוב (כלומר, זה אנדרסטייטמנט. אני רואה המון רע) בזה שנסגור את הפער דווקא בתחומים האלו.
בקשר לקונספירציית היד המכוונת – דיכוי כוחני של מאבק במדינה דמוקרטית הוא כנראה הדרך הגרועה ביותר להשתיק אותו ואני בספק רב אם אלו שהמחאה פוגעת באינטרסים שלהם מטומטמים כ"כ כדי לא להבין את זה.
עמרי – אני חושב שמה שאתה חושב עליו כשאתה כותב "דיכוי כחני" ומה ששלום חושב עליו – ויותר חשוב מכך שנתניהו ושות' חושבים עליו – הם דברים שונים מאוד. אכן – לחטוף אנשים ולזרוק אותם באמצע הלילה ממטוסים זה רעיון רע מאוד. אבל זה רק כי עברו 30 שנים ולמדנו דבר או שניים.
כל מה שצריך הוא שידה של המשטרה תהיה *קצת* יותר קלה בנוגע למעצרים, שהשוטרים ירביצו *קצת* יותר מכות יבשות (כמו הסרטון על השוטר שהרביץ כשהוא חשב שלא מתעדים אותו) ושההפגנות תגענה לשלב של שוטרים-נגד-מפגינים *קצת* יותר מוקדם כדי שהפרופיל של מי שמגיע להפגנות ישתנה בצורה תהומית ממה שהיה בשנה שעברה.
וברגע שהפרופיל הזה ישתנה יהיה קל מאוד למסגר את המפגינים כ-"אנרכיסטים", "גיס חמישי", "פורעים" וכן הלאה. בסך הכל דרושים טפטופים פה ושם, בשיתוף פעולה מלא של התקשורת. וזו המטרה: לא דיכוי במובן של כל הפעילים בכלא, אלא דיכוי במובן של כל התומכים עוברים תהליך של הקאה מחוץ לגבולות הלגיטימיות (Ostracism), שבישראל הם צרים באופן מחריד.
זו אפילו לא קונספירציה. לא צריך יד מכוונת. רק שכל אחד ימלא את תפקידו כפי שהוא מבין בעצמו.
אני חושב שהניסיון מראה את ההיפך – איפה שהמשטרה נוהגת באלימות, מתקבע המאבק. אם יש מפגינים מדממים או תמונות של שוטרים מכים ללא כל סיבה נראית לעין – זה מעצים את הלגיטימציה של המאבק, רוב המאבקים האזרחיים תודלקו מעמדת הקורבן.
אני חושב שמה שמסייע להוצאת המחאה מגבולות הלגיטימציה של השיח הישראלי הוא המוחים שנהגו בונדליזם ואלימות.
קודם כל, אני רוצה להגיד שזה פוסט מצויין, ואתה צודק בכל מילה.
דבר אחד קטן: הארץ אכן משלם מחיר כבד, בעיקר בגלל דה מרקר. נסה להיזכר מתי בפעם האחרונה ראית פרסומת של סלולרי בהארץ, למשל. בעיניי זה דווקא מגניב שהכספים של ישראל היום זה מה שמחזיק את דה מרקר. הם הרי היו מדפיסים איפשהו, מעדיפה שהכסף ילך לשם ולא לידיעות אחרונות. צדק פואטי, נקרא לזה.
ב-Occupy, חלק נכבד מגל הסימפטיה הציבורית בא מהאלימות של משטרת ניו יורק נגד המפגינים, וגל שני בא אחרי התמונה המפורסמת של הפלפל החריף. זה שהמפגנים לא עשו עם הסימפטיה כלום ודיברו על נושאים שלא מעניינים אף אחד (אישיות של תאגידים! שינוי במערכת! נאו-ליברלים!) והתחברו לאנשי רון פול, שהם בדיוק בצד השני על הנושא שכן מעניין אנשים (אבטלה), זה כבר עניין אחר.
א. זה לא באמת חשוב שאלימות השמאל הקיצוני בישראל היא פחותה מזו שבמערב אירופה. מה שמשנה הוא הזכויות שמוענקות לכלל האזרחים בעקבות אותה פעילות, ומצבנו בכי רע.
ב. הייתי לא פעם בבלעין, אשמח לשמוע על תופעה של אלימות והתפרעות מצד מפגינים ישראלים. זאת מאחר ועיני לא קלטו מעולם מפגין, מהצד המערבי של הקו הירוק, מפעיל אלימות בהפגנות אלו. ויש לכך סיבה, התופעה הזו לא קיימת. לידיעתך.
א. אני לא מבין מה זה אומר 'זה לא משנה'. זה כן משנה. אלימות זה רע.
ב. אני מאוד שמח שהבאת את הנושא לידיעתי. עכשיו תוכל אתה, לעומת זאת, לקרוא שוב את מה שכתבתי ולראות שזה בדיוק מה שאמרתי (ע"ע 'מוצא אתני שונה'[=פלסטינים] ו'וההתפרעויות עצמן מתרחשות בשטח תחת שלטון צבאי' [=ממזרח לקו הירוק]).
אני שואלת את עצמי אם נתניהו מעוניין שמפגין ימות, ואין לי תשובה.
לדעתי לא. ההפך – הוא מפחד מזה. זה מאוד רע ל-Hasbara. מאוד מאוד רע.
זה בטח מאוד כיף כשמי שלא חושב כמוך הוא הנבל המושלם.
מה שיובל אומר. נתניהו צריך שהכותרות ימשיכו להיות על אלימות של מפגינים. בן אדם מת – עדיף יהודי, עדיף אשכנזי מבית מבוסס – זה כותרת שהוא ממש, אבל ממש, לא צריך.
You need to get out more.
אתה מציג הפגנות לא-אלימות בתור משהו מוזר. הן ממש לא. הפגנת המהגרים ההיספנים הגדולה של 2006 הוציאה מיליונים לרחובות, הרבה יותר מ-Occupy, והיתה לא-אלימה. ההפגנות הגדולות נגד המלחמה בעיראק גם הן היו לא-אלימות; הדבר הכי קרוב שהיה בארה"ב (ואני חושב גם באירופה) לאלימות היה כשמפגינים בסן פרנסיסקו חסמו כבישים וזה היה אחרי שהמלחמה התחילה ולא בהפגנה הגדולה לפני. ההפגנות הגדולות נגד הגזירות באירופה הן לא-אלימות – יש מהומות כמו בבריטניה ויש הפגנות, וזה לא אותו דבר, והרבה שמאלנים מדגישים את ההבדל (כמו בישראל). ההפגנות בדרום קוריאה שהפילו את המשטר בשנות ה-80? המשטרה היתה אלימה, המפגינים לא. הפגנות זכויות האזרח האמריקאיות היו לא-אלימות לפני בערך 1965, ואחרי שהתחילו המהומות הלבנים הצפונים הפסיקו לתמוך בהן.
אם הסטנדרט שאתה משווה דברים אליו זה מהומות גזע של ימנים, או הפגנות של פלסטינים הנמצאים תחת כיבוש צבאי בשטחים, אז כן, המחאה היא פציפיסטית סטייל פאלון גונג. אם הסטנדרט שלך הוא הפגנות גדולות של שמאל לא-מטומטם בדמוקרטיות מפותחות, אז המחאה בדיוק איבדה את זה. תמונה של דפני ליף עם יד שבורה מייצר סימפטיה. סטטוסים בפייסבוק של אנשים שלא גם מצדיקים אלימות ימנית בהתקווה שמפלפלים שאלימות היא עניין של הגדרות וצריך מלקולם X, זה מייצר סימפטיה לכיוון ההפוך.
זה בטוח. אבל אני לא מציג הפגנות לא אלימות כמשהו מוזר, אני מציג הפגנות שבהן נשברות כמה ויטרינות כמשהו לא מוזר. ואני מדבר דווקא על הפגנות שמאל. ענייני גלובליזציה, ג'י8, סביבה וכולי. והן באמת לא אלימות, רק שונדליזם פה ושם קורה בהן לא מעט.
אז זהו, שלא כל הפגנת שמאל היא על הגלובליזציה. הפגנות נגד הגלובליזציה, הכוללות באותה קבוצה הפגנות גרינפיס והפגנות G8, באמת כוללות ונדליזם כעניין שגרתי. הפגנות זכויות אזרח לא, הפגנות נגד מלחמות בד"כ לא, וכן הפגנות שמאל-כלכלי יותר רחבות, כגון נגד גזירות כלכליות או בעד שביתות, גם הן לא אלא אם אנשי האנטי-גלובליזציה מצטרפים.
אני לא כ"כ מבין. זה לא נכון שדברים כמו ניפוץ ויטרינות הם לא בדיוק דבר נדיר בהפגנות בחו"ל, גם של "שמאל", ובכל אופן נפוץ יותר מאשר כאן?
לא בהפגנות של שמאל חברתי. (בהפגנות של שמאל אנטי-גלובלי כן, אבל זה לא אותו שמאל. להיפך – השמאל האנטי-גלובלי לא סובל את השמאל היותר מתון.)
"אנטי גלובאלי" זה כינוי שספק אם הנ"ל היו מכנים בו את עצמם, ומדובר בכזה ערב רב של תנועות וארגונים שאני לא בטוח שההכללות האלה במקום.
אם המחאה הלא אלימה הפחידה אלת ביבי במידה כזו שהוא מפעיל את מנגנון ההסברה רב הכח שלו נגד המוחים אולי אין הצדקה לאלימות גם אם מינורית .
אם תגובת המשטרה היא באמת כי הימין מאבד את כוחו למה לכל הרוחות ניפוץ שמשמות ? כבר השגנו את המטרה
אין פה למיטב ידעתי מעקב אחרי הצבעה ואין משטרה חשאית
אין צורך באלימות כדי להגן על הזכות לא להצביע ביבי
אי אפשר להגיד שביבי השתיק את המסר גם לפני החלונות השבורים
מה בדיוק החלונות השבורים השיגו שלא הייה שם קודם ?
ג'ניה – אני לא חושב ששבירת החלונות היתה מהלך מתוכנן או מכוון. בהפגנה גדולה יחסית כפי שהיתה אמש, וברגע שהרוחות התלהטו בעקבות אלימות המשטרה חסרת הפרופורציות, יהיה את האדם שינפץ חלון / ישרוף מכונית / ונדליזם אחר. השאלה היא האם שני חלונות מנופצים הם מרכז ההפגנה או לא. האלימות לא צריכה "הצדקה", היא פשוט שם כי בתוך המון תמיד יהיה פוטנציאל לאלימות. לדעתי המטרה של השלטון כרגע היא לעורר את האלימות הזו ולשים אותה במרכז כדי לדחוק את המחאה לשוליים של הלגיטימיות.
מי כתב שהם השיגו משהו? זה היה מיותר ולא מועיל, כתב שלום. אז מה?
כל מה שאת עושה בחיים הוא תמיד במקום ותמיד הכי יעיל שאפשר? אלימות קורה לעיתים, ובמקרה הזה היא לא קרתה, וונדליזם זה לא אלימות זה רק ונדליזם,
ונדליזם זה סוג של אלימות. זה גרימת הרס וחורבן ללא הסבר.
הרס זה תוצר של אלימות.
היה עדיף להימנע מזה, אבל אין ספק שלעיתים בין המון (וגם בלעדיו) ונדליזם יכול לפרוץ ללא כל סיבה… ולא, זה לא בסדר.
בלי קשר, שלום אהבתי את דבריך ועם רובם אני מסכימה. ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממה שאני הצלחתי בניסיונותי הכושלים להסביר לחברי הימניים מהפיריפריה שהמאבק הזה נוגע גם להם…
לא זה לא
אני חושב שאופיו של משטר, יהיה אשר יהיה, מושפע במידה רבה מהדרך שבה הוא מכונן.
הדוגמה המושלמת לכך הוא מהטמה גאנדי ומורשתו. לומר שבמאבק העצמאות ההודי לא היתה שום אלימות זו כמובן היתממות וסילוף ההיסטוריה. עם זאת, האתוס והמורשת של מאבק לא אלים הפכו למרכיבים חשובים בבנייה של תודעה אזרחית דמוקרטית וצודקת ביום שאחרי המהפכה.
שינוי שמגיע על גבי כידונים, מייצר לרוב דיכוי גרוע מזה אשר נגדו היה המאבק.
המצב בסוריה, למשל, לא מאפשר סוג אחר של שינוי. המצב בארץ דווקא כן. כמובן שעבודה סזיפית אשר מנסה לשנות את תודעתם של דורות שלמים היא הרבה פחות סקסית מססמאות אנרכיסטיות ומתיקים במשטרה, אבל קיצורי הדרך האלימים לא יבנו כאן חברה צודקת יותר.
נושא נוסף שאיתו ייאלץ השמאל להתמודד – רעיונית, ערכית ורטורית – הוא תקדים ההתנתקות.
עד המחאה של קיץ 2011, היוו הפעילים נגד ההתנתקות את התקדים המשמעותי ביותר למרי אזרחי בקנה מידה רחב. גם אם ישנו וויכוח נוקב על מטרות המחאה שלהם, אפשר להגיד לזכותם שהם פעלו באופן לגטימי ונפלו קורבן לאלימות משטרתית סדיסטית ובלתי מרוסנת. גם אז התקשורת התגייסה להשחיר את פניהם ולייצר דה-לגיטמציה למאבק שלהם, תוך הדגשת הארועים האלימים המעטים ומבלי להתייחס כלל לתוכן.
אז השמאל מילא פיו מים לנוכח בני נוער שחוטפים מכות רצח מיסמ"ניקים, כמו גם נוכח המחטפים הפוליטיים המטונפים של שרון, אשר הפנה עורף לציבור בוחריו ופעל בניגוד למנדט שהוענק לו.
הנה, אם כן, כמה מהשאלות שהשמאל החברתי ייאלץ לענות עליהן:
כיצד שונה אלימות כוחות הבטחון כלפי נוער הגבעות מהאלימות כלפי פעילי המחאה?
כיצד שונה פינוי של משפחות מגוש קטיף מפינוי אלים של אזרחים קשי יום מדירות עמידר בב"ש?
כיצד גזל האדמות של גבעת האולפנה שונה מגזל האדמות של שייח' מוניס, וואדי סאליב ומנשייה?
כיצד צעדה של הומואים בירושלים שונה מצעדה של של יום ירושלים במזרח העיר?
האם פיתוח ההנחלויות בא על חשבון הפריפריה או שמה זו תל-אביב, אשר הפכה לחור שחור ששואב לתוכו את כל הכוח הפוליטי, הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל?
בלי תשובות קוהרנטיות לשאלות אלה, השמאל הישראלי ימשיך לפעול בתוך מסגרת סוציאולוגית, מתוך אנטגוניזם מגזרי גרידא.
דעתך על כך, שלום.
בכיף.
1. לא מילאתי פי מים גם בפינוי עמונה.
2. אלימות כוחות הביטחון כלפי נוער הגבעות שונה מכל מני בחינות, אבל כשהיא לא מוצדקת, היא לא מוצדקת באותה מידה. ומקרים כאלה לא חסרים. כולל מקרים חמורים יותר כמו מעצרים מנהליים והרחקה ע"י השב"כ, ולאחרונה (לא סיפור של נוער הגבעות אמנם) הרחקה לכל החיים של איזה רב פסיכי מהר הבית. התשובה לזה היא חוק אחד ויחס אחד לכולם, כל אחד לפי מעשיו שלו. מצד שני, שמאלנים גם חטפו כדורים ומתנחלים לא.
3. ההבדל בין מפוני גוש קטיף למפוני עמידר הוא הרקע וכמובן הפיצויים, שמפוני עמידר לא בדיוק מקבלים. אם אתה רוצה לדבר על ההתנתקות כעוול כלפי המפונים, יש הרבה על מה לדבר, אבל ההקבלה למפוני עמידר לא ממש מובנת לי.
4. גזל האדמות לא שונה, וכנראה אף חמור יותר בשייח מונים ומנשייה. מה ששונה הוא הלגיטימיות של המשטר בשייח מוניס ביחס למשטר בגבעת האולפנה. עד כמה שאפשר להפריד ביניהם. לדעתי, הקטע השלום עכשיוניקי הזה של להפוך את משטר הרודנות שלנו על הפלסטינים לסוגיה של זכויות קניין של מאן דהוא היא גם טעות, גם טמטום וגם קשקוש בלבוש.
5. צעדה של הומואים בירושלים שונה מצעדות הימין במזרח העיר מפני ש: א. במצעד הגאווה כל הנוגעים בדבר הם אזרחי אותה המדינה ומשתתפים באותו משחק פוליטי ובצעדת הדגלים זה ממש לא כך. ב. כי מצעד הגאווה לא עובר בתוך שכונות חרדיות, לא מתנכל לתושביהם ולא קורא קריאות גזעניות נגדם מתחת לבתים שלהם. ג. המשטרה לא דורשת מתושבי מאה שערים לסגור את החנויות שלהם כי להומואים מתחשק לצעוד שם.
6. פיתוח ההתנחלויות בא על חשבון הפריפריה בפאזות מסוימות ודי קונקרטיות (כמו כספים מתקציב הדיור הציבורי שהולים לאבטחה פרטית של התנחלויות מופרטות בירושלים המזרחית) אבל בשורה התחתונה, הייתי אומר שהמרכז החברתי (זה לא כל תלביב ולא רק תלביב, אם כי יש לה חלק גדול בעניין) אכן שואב את שואב את המשאבים יותר מההתנחלויות והעניין הזה כאילו אין כסף לצרכים חברתיים בגלל שהוא הולך למתנחלים (וחרדים) הוא שטותי.
תודה רבה,
בסה"כ, אני חושב שטיפוסים כמו ברוך מרזל משחקים תפקיד חשוב בשיח השמאלני. הם מאתגרים אותו, מצביעים על המקומות בהם קיים חוסר עקביות וחושפים, פעם אחר פעם, את ההתניות הסוציאולוגיות שלו.
אני חושב שהתייחסות עניינית לטענות הימין תעזור לבנות נראטיב קוננסיסטנטי, משכנע וצודק יותר. בסופו של דבר, הנראטיב ממסגר את המציאות והוא חייב להיתפס ככזה שמשקף אותה במלואה.
רק ראוי להזכיר שמה שעושים למתנחלים, וגם לשמאל במחאה החברתית, קטן עשרות מונים ממה שעושים לפלסטינים. מחאה לא אלימה של פלסטינים מדוכאת בצורה הרבה יותר אלימה בידי כוחות הבטחון, תוך הפרת זכויות אדם הרבה יותר סיטונית.
למעשה, פינוי גוש קטיף די מחוויר לעומת אלפי הבתים שצה"ל הרס לפלסטינים בלי אפילו לתהות על הזכויות החוקתיות שלהם.
כשאמרו שהכיבוש משחית – לזה התכוונו.
כמובן שאתה צודק. העוול שנעשה לפלסטינים בשגרה ובעת מסעות עונשין הוא חמור פי כמה מהפגיעה הכי חמורה במתנחלים ע"י המשטר.
אבל הדיון כאן הוא לא על מי יותר מסכן. אני חושב שהשמאל צריך להצביע על עוולות חברתיות, כלכליות ופוליטיות בכל מקום שבו הן נמצאות. בסופו של דבר, מי ששותק מול אלימות המשטרה כלפי כל קבוצה שהיא, יהיה הבא בתור.
וכאן גם טמון יתרונו המוסרי של השמאל – בעוד שהמתנחלים עושים הפרדה רשמית בין סף האלימות המותרת כלפי יהודים, לבין האלימות המותרת כלפי כאלה שאינם, השמאל צריך למחות נגד אלימות כוחות הבטחון כלפי כל אזרחי המדינה, כולל אוהדי בית"ר, נערי הגבעות והחרדים.
אבינו שבשמיים, איך יש לך סבלנות לענות לכל התגרות כזו.
ענה לי בבקשה גם על זה :
– מה ההבדל בין הסמול לבין הנאצים יימח שמם
– מה ההבדל בין רצח רבין ובין פינויין של גנים וכדים במסגרת ההתנתקות
– מה ההבדל בין מנהיגי המחאה לבין השקרניקים יימח שמם
לתגובתך המפורטת והמנומקת וזמנך המבוזבז אודה.
למה התגרות? אלו שאלות לעניין לפחות בחלק.
הוא שאל את אבינו שבשמים, לא אותך.
השקרניקים זה הרעים מרובוטריקים?
רעים זה לא מילה.
מובילי המחאה לא יכולים להפוך לבום בוקס
משהו שלא לגמרי מובן לי, מה החוק מגדיר כתהלוכה? אם ההפגנה נעה ממקום למקום זה מוגדר כתהלוכה? או שרק אם מראש יש צעדה מתוכננת (כמו מצעד הגאווה למשל) העניין יוגדר כתהלוכה?
אהבתי מאוד את הפוסט הה
Pingback: אם לא שורפות בנקים, זאת לא המהפכה שלי: על מחאות אלימות | שחור-סגול
שלא לדבר על זה שהמתנחלים ונוער הגבעות משתמשים בונדליזם ואלימות כל הזמן, ומשיגים למרות-או-בזכות זה לא מעט.
Pingback: אז אני בעד אלימות | העוקץ
Pingback: ואולי המחאה פשוט לא מעניינת» Touching is not permitted
(תגובה לפוסט, לא למגיבים).
כתבת : " נחזור להיות קצת יותר דומים לציבור שנאבק על מה שחשוב לו."
במשפט הזה אתה קושר בין המאבק לבלאגן, אבל לא חייב להיות כזה קשר. המאבק הוא למען שינוי מדיניות של הממשלה, הדרך לנצח במאבקים כאלה במדינה דמוקרטית היא ע"י שכנוע רוב הציבור.
אני לא מסכים עם הטענה שעצירת האלימות היא עצירת המאבק, אין לטענה הזו ביסוס. המשטרה עצרה את חסימת הצירים, את ההשתלטות על שטח עירוני – אלה דברים שלא קשורים לתוכן הדרישות.
במציאות שאכן 90% + מהאוכלוסיה תסכים על משהו, זה יבוא ליידי ביטוי בכנסת. היום, הדעות של רוב המפגינים באות ליידי ביטוי במפלגות כמו מרצ וחד"ש, שהן מפלגות מיעוט.
תומכים במהפכה? תאבקו בדיונים, בצ'טים, בדיבייטים ותנצחו בקלפי. מי שלא מצליח בקלפי, מנסה לעשות מהפכה אלימה ולהכנס מהדלת האחרונית. זה לא יזכה לתמיכת הציבור.
זאת לא הטענה.
ועוד משהו…תקרא לי תל-אביבי פלצן (מה שנכון), אבל, המממ… לגבי הפסקול לקיץ הקרוב… מתישהו, מישהו יצטרך לספר לבחור הזה שהוא לא כושי
ודרך אגב, מה זה "הסלאמס של ירושלים"?
הבחור הזה הוא בין המעטים שעושים ראפ כמו שצריך בארץ (שאיכשהו יוצאים או רוסים או ערבים) וגם מהטובים שבהם. ת'כלס, הסלאמס של ירושלים זה סילוואן ומחנה הפליטים שועפאת, אבל תן להגזים קצת מה'כפת לך. עולה לך כסף?
מצוין וקולע.
תודה שלום על מאמר מצויין ומדוייק. כל מילה בסלע.
קודם כל תודה. ממש מעניין.
אחת ההבחנות המדויקות היא שאנחנו הישראלים מבוהלים וממושמעים. הפחד מאגד אותנו כבר הרבה זמן. מעבר לזה אם יורשה לי להבליח איזו הבחנה קצת פסיכולוגית – אני ממש חושבת שהאלימות שראינו, שיצאה מהשוטרים כלפי אנשים שדומים להם (מאותו העם בין אם הם מתנחלים או תל אביבים דרך אגב) היא תוצאה של מציאות מאוד אלימה שאנו חיים בה בצורה מודחקת כבר הרבה זמן מבלי להודות בה. עושים צבא, יוצאים ממנו. חוזרים, מילואים. טלויזיה. מחסומים, שדרות עזה אום אל פחם הר הבית והרשימה ארוכה. לטעמי ברגע שנודה באלימות שלנו, ברוע שאוכל אותנו מבפנים (שבא לנו מלמעלה מהשלטון או מאלוהים) ונוציא אותה פיזית או מילולית (גם מפגינים וגם שוטרים) ונפסיק לחשוב שאנחנו נאורים וטובים יותר מכול אומות עולם, נכיר בפשע האנושי שאנו נמצאים בו כבר הרבה שנים מבלי לרצות לראות אותו (מתוך חולשה אנושית אנחנו לא רוצים לראות, לא כי אנחנו מפלצות) אז נוכל סוף סוף להתחיל להיות טובים מחדש. כולם.
סליחה על ההתפלספות הלא קונקרטית, אבל חשוב גם לראות את המקרו של הבעיה הנפשית שלנו, לא?
לעסוק בזה אכן צריך. אני לא בטוח שאני מסכים לאבחנה. אנחנו חברה אגרסיבית מאוד אבל לא אלימה במיוחד, או לפחות הרבה פחות משאפשר היה לצפות. אני חושב שהמשטרה שלנו בעיקר חלשה ולכן חסרת יכולת להפעיל כוח מבוקר, אז היא נזרקת בין הימנעות להגזמה.
אחלה מן אחלה. ולטעמי יש גם להעביר את הפוקוס לזכויות עובדים, שהם אפילו יותר מקיפות מעניין הדיור
מסכימה עם הכל אבל למה ללכלך? דפני ליף לא אמרה שום דבר על זה שהמחאה התחילה שוב כשהיא באה או משהו כזה, וגם היא הייתה שם בחורף,ראיתי זאת במו עניי. מעצבן אותי שפעילי מחאה משתפים פעולה עם אליהום שבא מהתקשורת בלי לשים לב בכלל שזה בא מהתקשורת (ובאמא שלי שאני לא מתל אביב ולא מכירה או מסתובבת עם אף אחד מ"מנהיגי המחאה" התל אביבים)"
אני דווקא כן זוכר שהוא אמרה דברים בארוח זו לא פעם ולא פעמיים, ואני חושב גם שבתור דמות מתוקשרת, היא לא יכולה להתחמק מאחריות על המיסגור התקשורתי. היא לא חייבת לזרום עם הנראטיב הזה גם אם הוא לא בא ממנה. אולי היא חושבת שהספוט התקשורתי הזה משאת את המאבק, אבל הוא מעצבן הרבה אנשים, בצדק, וגורם הרבה נזק. והיא רק דוגמא לתופעה כללית של מרכז דומיננטי מדי למאבק שלא יודע לשחרר ולכן גם משחזר בתוכו את יחסי הכוח בין המרכז לפריפריה. אני לא מכיר אותה או את הסלבריטאים האחרים של המאבק אישית, ומה שאני טוען הוא לא ברמה האישית.
מה כן לו היד שנשברה לא הייתה היד של ליף, זה לא היה מגיע לתקשורת.
פה הייתה הטעות הטקטית של המשטרה בהתנהלותה התקשורתית, ניצול טעות זו הוא כן לזכותה של ליף.
לא ונדליזם ולא בטיח
ונדליזם נעשה מתוך שעמום, ללא כל הסבר, ללא כל מטרה, ללא כל מניע נראה לעין, הוא סתמי, אולי מעשה קונדס וכו'. מה שהיה ביום שבת לא היה ונדליזם.
הייתי שם, קרובה למקום האירוע. הלכתי מאושרת מכמות האנשים שהגיעו, מהספונטניות, מזה שלא הצליחו לעצור אותנו ופתאום אני רואה לפני בנק עם זכוכיות, הדבר הכי סמלי, מקור כל העוול, עומד לפני. היו הרבה הזדמנויות לפני כן למעשי ונדליזם. היו אינסוף מכוניות שאפשר היה לשרוט, לשבור וכו', אף שריטה לאף מכונית בדרך. ואז זה היכה בי. וואללה וואללה. ב-נ-ק. הרגשתי שזה מתבקש, שזה חייב לקרות, ודקה אחר כך שמעתי את ההתנפצות וגל שמחה עלה בי. אם זה לא היה בנק, לא היה קורה כלום. אפשר להתווכח על האפקטיביות של זה, אבל ונדליזם זה לא. ספונטני כן אבל עם מטרה, עם סיבה וממוקד, זה לא היה סתמי.
צודקת. המונח המתאים הוא כנראה אלימות סמלית, יען כי ונדליזם, מילונית, הוא השחתת רכוש בלי תוכן מוגדר מאחורי האקט. אני לא בטוח שאני רונה את העניין שונדליזם ממש הוא סתמי, מקסימום שלא מודעים או מנסחים מה הוא מסמל.
והבנקים הם, כידוע, מקור כל העוול?
לא הייתי בארוע, אבל שמועה שגונבה לאזניי(אין לי מושג לגבי אמיתותה) גורסת שהמשטרה השתמשה בחדר הכניסה של הבנק כחדר מעצר זמני. אם כך היה הדבר, אין להתפלא על ניפוץ הזגוגיות ואף ניתן להעלות ספקולציה לגבי תום ליבה של המשטרה בבואה לבחור את מיקום איזור המעצר.
האם מישהו יודע משהו לגבי טענה זו?
חדר המעצר היה בבנק לאומי מצדו השני של הכביש לבנק הפועלים שנופצה בו ויטרינה.
למען האמת יש משהו בזה, אבל הוא עקיף ולא ישיר- העניין עם הבנק החל כאשר במהלך ההליכה באבן גבירול לפתע החלה מהומה שנבעה מכך ששוטרים עצרו מוחה כלשהו וגררו אותו לכיוון בנק לאומי ואז כל ההפגנה התאספה סביבם והחלה לדפוק על העמודים והזגוגיות במקום- בבנק הזה הם לא נשברו, אך מאותו רגע- כל בנק שעברו לידו הפך למטרה סמלית למחאה (בתוכו, כלומר בלובי עם הכספומטים ומחוצה לו), משם הדרך לשבירת הזגוגית הייתה קצרה משהו.
Very articulate, and more importantly accurate regarding the point about the rest of the country
I dismay the word periphery- its so wrong on so many levels)
מה הבעיה המונח "פריפריה" ובמה היית מחליף אותו?
הפגנה, ובעצם כל סוג של פעילות שמטרתה להשפיע על קהל, היא סוג של סיפור שהמחברים/במאי/מפיקים מספרים.
אם הסיפור לא מצליח כמו שקיוויתם יכולות להיות לכך 3 סיבות.
1) יכול להיות שהסיפור לא טוב, או לפחות לא מצליח להגיע לקהל היעד. כמובן זה תלוי בשאלה מה קהל היעד.
למשל, יש קהלי יעד שבשבילם שבירת כמה זגוגיות זה בדיוק הדבר המתאים. ויש קהלי יעד שלא אוהבים את זה כל כך. אז צריך להחליט אם רוצים לספר סיפור שכולל שבירת זגוגיות.
אי אפשר לספק את כולם.
צריך לחשוב מה הסיפור שמספרים, למי רוצים לספר אותו, והאם הוא מתאים לקהל היעד. צריך קצת מודעות עצמית בשביל זה.
2) יכול להיות מצב בו יש אובדן שליטה על הסיפור. השחקנים לא התנהגו בצורה הצפויה, התפאורה לא התאימה, המיקום לא היה טוב. קשה לשלוט בהכל.
במצב כזה התפקיד של המספר הוא לנסות לשלוט בסיפור בדרך כזו או אחרת.
למשל, אם רוצים הפגנה שהסיפור שלה הוא שהיא לא פוליטית, ובאים אנשים עם שלטים פוליטיים, אז אפשר לשלוח סדרנים ולנסות להוריד את השלטים. אבל זו דרך שיכולה ליצור בעיות. מצד שני, יכול להיות שאתם רוצים שהבעיות יהיו חלק מהסיפור, כדי להדגיש את הא-פוליטיות. מצד שני אפשר לנסות להכיל את הבעיות. למשל, לנסות ליצור סיפור שהוא לא א-פוליטי אלא שיש בו ספקטרום פוליטי רחב. למרות שגם בגישה זו יש בעיות. השחקנים נוטים להיות טמפרמנטליים.
3) יש בעיה שלא קוראת בהצגות ובסרטים — מסתבר שיש אנשים אם סיפור נגדי והם עלולים לעשות מניפולציות לסיפור שלכם. מסבר שהעולם לא הוגן מהבחינה הזו.
יש שני דרכים להתמודד עם הבעיה הזו. אחת היא לבכות.
יש קהלים שעבורם בכי זה סיפור טוב מאד. למשל כאשר ישראל בוכה על הצורה שבא היא מוצגת בתקשורת הזרה, הבכי הזה מאד פופולארי בקרב חלקים נרחבים של הקהל הישראלי (אבל פחות בקרב הקהל הבינלאומי).
הדרך השניה היא לנסות לעשות מניפולציות נגדיות.
למשל, אם הבעיה היא התעלמות אז המניפולציה הנגדית היא לנסות לעשות משהו פרובוקטיבי שמושך תשומת לב אפילו מתקשורת צינית מאד. אבל צריך לזכור שגם הפרובוקטיביות הופכת לחלק מהסיפור. אז יש פה סיכון.
אלימות היא דרך מאד מוצלחת להשיג תשומת לב. יש קצת חסרונות בהשפעה על חלק מקהלי היעד.
אי-אלימות זו דרך אחרת להשיג תשומת לב, אבל הרבה יותר קשה לביצוע ודורשת הרבה חזרות.
יצירתיות יכולה להיות נכס. אבל בהעדר מודעות עצמית ומודעות לקהלי יעד היא עלולה להיות חיסרון, במיוחד אם יוצא לך בסוף מין מיצג אומנותי שאף אחד לא הבין או אהב.
בכל מקרה, בסופו של דבר החיים לא הוגנים. אם הסיפור מצליח או לא מצליח זה רק באחריות היוצרים. חבל.
זאת בדיוק אחת הבעיות המרכזיות של השמאל בארץ. אנשים שמתרכזים באיך הדבר נראה ובדרך שוכחים את הדבר עצמו
ההיפך הוא הנכון.
הבעיה של (חלק מ)השמאל זה שהם כל כך עסוקים בלהמשיך את הקיום והפעילות של עצמם שהם כבר לא חושבים על איזושהי קומוניקציה עם החברה הישראלית.
המטרה של פעילות פוליטית שאינה פרלמנטרית היא להשפיע על איך שאנשים חושבים. מי שרוצה להשפיע על מחשבה (לשכנע) צריך לחשוב איך דבר נראה.
במקרה גיליתי את המאמר – והתלהבתי. שמי כנראה לא יאמר דבר לשלום ויתר המשתתפים, אבל אחרי מלחמת יום הכיפורים ובמשך 7 שנים יזמתי וארגנתי עשרות רבות של הפגנות ואירועים – שהיו בזמנו הגדולות והיעילות אי פעם. המאמר שלפנינו מוכיח כושר אבחנה, ניתוח וביטוי השווים הרבה יותר מאשר סך כל ההתייחסויות שכאן. איני מהעוקבים אחרי השיח האינטרנטי, לענפיו, אין לי הזמן לכך ובמיוחד כשרוב הפוסטים, הבלוגים ותגובי התגובות עליהם מדרדרים לרוב לויכוחי סרק והשמצות – הלוקים בהיעדר הכבוד לזולת. והרי יצאנו לחפש לנו חברה טוב יותר… המאבק שהחל בשנה שעברה היה ענק, הפיח תקוות ענק, אך – "ובעיקר" – מכר עיתונים ולכן קיבל רוח גבית אוהדת. ביבי נבהל וביבי פעל ופועל, וכאן אני מאוד מתחבר לניתוח של שלום – אם כי יש לי כמובן ההתנסויות שלי שגוררות פה ושם הערכות ומסקנות אחרות – שלא אתעכב עליהן כרגע. הייתי מבקש לפשט את קריאת מפת הכוחות בשטח – מתוך הערכה שזה יעזור לנו להבין היכן כל אחד מאתנו בתוך התמונה – ההפשטה: הבה נראה את עצמנו כפועלים בטריטוריה הנשלטת ע"י "השליט הרע" (הון שילטון?) הזוכה למשאבי ענק, לכוח לגיטימי ולזכות החקיקה. מי שחושב שהוא יכול לצאת למאבק (גם מלחמה) חזיתי בכוח שכזה הוא או תמים או לא למד. הדרך להילחם נגד כוחות עדיפים הוא במלחמת פרטיזנים. להיעלם מהראדר אל תוך היערות ולצאת משם להתקפות בהן אנחנו (הפרטיזנים) נהיה אלה שיבחרו את המטרה, האמצעים, המקום והזמן. וכדאי שעוד לפני שנטעה נבין: אין המדובר בהכנת מאבק פיזי (אני נגד טרור ואלימות), אלא למאבק כנגד הכוח של קואליציית הון שלטון. חייבים להכות בהם, במקום שהכי כואב להם. חייבים לטרטר אותם, כי את הכסף הם יעשו כשנשתוק. חייבים עוד הרבה דברים – אבל שאף אחד לא יחשוב לעצמו שהוא רמט"כל על. לא דפני ליף, לא איציק שמולי, הם בהחלט מנהיגים, מי שמרים דגל וקורא "אחריי" הוא מנהיג. מי שנוהים אחריה או אחריו היא מנהיגה. מי שחושב שינהל השנה את המאבק של השנה שעברה – טועה. מי שתצא למאבק חזיתי אל תוך האמבוש שהכין לה ביבי (שהמשטרה היא רק מקצת מהפלנגות העומדות לרשותו) יוכל למצער לשבור יד (ואולי גם ראש) אבל בשדה הקרב הפתוח – הוא אבוד מראש. מקסימום יעלם או יהפוך / תהפוך למרטירית.
הבה נראה את כל הכוחות השונים היוצאים כנגד קואליצית ההון שלטון כיחידות עצמאיות של פרטיזנים. כל אחת על פי דגלה, אמונת מנהיגיה ומידת הצלחתה – כולם חשובים לנו לקראת ההצלחה. את הזמן להקים כוח פוליטי (ואם בכלל אפשר להקים כוח שכזה) – עליו עוד יש זמן להחליט. חייבים להריץ את השלטון ולדחוק אותו לפינות להן לא הכין את עצמו. לבחור את המקום בו נכה בו, האמצעים, והזמן.
שלום אורגד. אכן, השם לא לא מוכר לי, אבל אני מודה לך על הקומפלימנטים וחושב בערך כמוך בעניין הפרטיזניות, וגם במונחים די דומים. אולי אתה צריך להשתתף בזירה האינטרנטית יותר.
אורגד, אתה אומר דברים חשובים ומעניינים לגבי אסטרטגיית המאבק.
מה שכן, תצטרך לפרוט את הדברים לפרוטות – מה המשמעות של "לטרטר אותם"?, איפה המקום שהכי כואב להם? כיצד מתזמנים מאבק של קבוצות מרובות ללא חזון משותף וללא אלטרנטיבה מוסכמת?
ושאלת האלטרנטיבה, בעיניי, חשובה לא פחות משאלת המאבק. אולי אפילו יותר. קשה לי להאמין שנגיע לאנשהו בלי להציג סדר יום חלופי בהיר, קוהרנטי ומשכנע לציבור.
הדבר תקף במיוחד לאור "מלחמת הפרטיזנים" עליה אתה מדבר. פרטיזנים יכולים אמנם להקיז את דמו של צבא ממסוד, אבל הם גם יכולים לגרום לענישה קולקטיבית של האוכלוסיה האזרחית ובטח שהם לא יכולים להקים מדינה.
המצב בארץ אמנם מחורבן, אבל צריך לדאוג לכך שביום שאחרי אנחנו לא נקבל כאן לבנון.
גם נכון. אני מוכן לתרום את הבלוג כבמה לפוסט אורח למטרה זו.
אתם רק טועים בהגדרת האויב… הוא לא הון-שלטון.
סתם מתוך סקרנות,מי הוא?
תודה ששאלת… זו הפעם הראשונה שמישהו שואל אותי בכלל למה אני מתכוון…
אני חושב שההון שלטון הוא שחקן משנה במצב בישראל. זה לא הגורם ל"מצב" אלא חלק ממנו.
מאבק פוליטי (בדרך כלל) הוא בסך הכל מאבק על השליטה בברזי הכסף ובמנגנוני הניווט שלו. כמובן מדובר בברזי הכסף של מנגנוני השלטון, אבל לא רק, ובעצם בכל ארגון שיש בחברה (במקרה שלנו גם אוניברסיטאות, חברות שונות וכו').
בחברה תקינה יש פיזור אחיד פחות או יותר ב"סוג" האנשים שאחראים על הברזים האלו. זאת אומרת שהאחראים על הברזים מגוונים. אם לדוגמה בחברה שיש בה אנשים מכל הצבעים, מי שאחראי על הברזים יהיו רק ירוקים, אז יש כאן בעיה.
בישראל אין פיזור אחיד של "סוג" האחראים על הברזים. להפך, יש רק שני "סוגים" של אנשים, או יותר נכון, שני כוחות ששולטים נאמנה בברזים. כוח אחד ענק ושני קטן אבל מציק. הכוחות הם לא אנשים מסוימים או פירמה מסוימת, אלא מין גוף חסר צורה כמו נחיל צרעות, שבנוי בהיררכיה מסוימת, שהפרטים בו בעצם אינם חשובים כשלעצמם, אלא המסה היא הנושא. הפרטים שבגוף הזה הם זהים זה לזה, הם מאותו "סוג", החשיבות והיכולות שלהם לבד הם אפסיים. גם הפריטים שבחלק העליון של ההיררכיה אינם חשובים ספציפית ואם אחד ילך, ישר יתמלא מקומו באחר.
כל מה שהגוף הזה עושה זה לדאוג לחיזוק והגדלת עצמו. לא שום דבר מעבר. זה ממש דרוויניסטי, אם הוא יפסיק לעשות את זה הוא לא יתקיים. כול פרט ואפילו הקטן ביותר במערכת הזו עסוק רק, ואך ורק, בחיזוק והגדלת הגוף הזה, וזה תפקידו היחידי. ההתחזקות והגדילה הם בכול הממדים, ברגע שמתגלה קרקע אפשרית לגידול מיד יישלח לשם גורם מאותו "סוג"כדי שינביט את עצמו שם ויתרום לחיזוק וגדילת הגוף.
הגוף הגדול בישראל הוא הגוש הביטחוניסטי. וזה מתחיל משומרים בבתי הכלבו דרך הסלקטורים בשדה התעופה ועד לאוניברסיטאות ומרכזי תרבות, וכמובן גם בשלטון בקואליציה ובאופוזיציה, אין הבדל.
הגוף השני הוא הגוש הדתי. וכאן החיילים הפשוטים הם הדתיים העמך, הם המסה שמהווה את היסודות של הגוף, והשאר בנוי עליהם.
המאבק המשמעותי היחידי בישראל הוא בין שני הגופים האלו. הבטחוניסטים שולטים כמעט בכל הברזים בישראל. הם במשך השנים השתלטו על כל גורם חשוב במדינה, כולל תרבות וחינוך. חלק מהפנסיה המוקדמת בצבא זה בדיוק (אולי לא במודע אבל בפועל) כדי לאפשר להתרבות בסקטורים אחרים.
הדתיים הם קטנים יחסית לבטחוניסטים אבל הם הסכנה היחידה לשליטה הטוטלית של הביטחוניסטים. ואת זה יודעים גם אלו וגם אלו (לכן יש נסיונות של הדתיים להיכנס לעמדות של הביטחוניסטים)
המחאה החברתית, המחאה נגד הכיבוש וכו' הם יתוש מזדמן לקרב בין נחיל צרעות ענק בנחיל טרמיטים קטן. אף אחד לא שם עליו, על היתוש, וגם אם יעקוץ זה רק יגרד למישהו לשנייה…
ההון-שלטון הוא רק פרמטר אחד בשליטה של הבטחוניסטים בברזי הכסף. ההון-שלטון קיים כי הבטחוניסטים מפיקים מזה רווח ומעצימים את עצמם.
כאשר קורה משהו בחברה הישראלית, שני הגופים האלו, הביטחוניסים והדתיים, מנסים לזהות ישר אם יש כאן אפשרות להטיית כספים לטובתם, או חשש ממניעת כספים כאלו, ואז נכנסים לפעולה.
למשל השרפה שהייתה בכרמל. הייתה שרפה. הגוש הביטחוניסטי זיהה מיד שיש כאן הזדמנות לבניית ברז חדש לטובתו. ומה קרה בסוף? שימו לב מי קיבל את הזיכיון ליבא את מטוסי הכיבוי (איש ביטחון כמובן, לא מומחה לדלקות או מומחה ליערות אלא איש צבא בדימוס).
השליטה של הביטחוניסטים בחברה הישראלית היא כל כך מושלמת, שממש לא חשוב מי יהיה בממשלה בפועל, הם תמיד יהיו כפופים במודע או לא, בצורה זו או אחרת, לביטחוניסטים,
המצב הזה קורה כל הזמן והוא דרוויניסטי לגמרי. אם זה לא היה כך הם לא היו קיימים.
פתרון?
אין פתרון למצב! ההצעה שלי לכם (וסליחה על כך…) שכל מי שחייו יקרים לו וצורת חייו יקרה לו, שיעזוב את ישראל. זה קשה ועל סף הבלתי אפשרי, אבל זו הדרך היחידה. מי שלא יעשה את זה, יתעורר בוקר אחד אחרי שהבן שלו ילשין עליו למשטרה, שהוא שמאלני או מחזיק בספרות אסורה… ואני לא מגזים.
תוהה אם אתה אומר ככה לגבי הפגנות מכל הצדדים, או רק כשהחלומות על הקיץ הנוכחי מתפנצים קצת.
לא מסכים עם הכלל שמי שמתפרע מקבל מה שהוא רוצה. גם אנחנו וגם החמאס יודעים שלאלימות יש פירות ויש גם מחיר כבד. את המחיר הכבד אתם השמאל לא יודעים להחליט שאתם לוקחים על עצמכם.
כן. הוא אומר ככה על הפגנות מכל הצדדים. ראה התייחסות לפוגרום המשטרתי בעמונה.
דבר שאי אפשר לומר לזכותו של הימין – הרי מבחינתכם לא יעלה על הדעת שהמשטרה היהודית תתייחס ליהודי, ועוד חובש כיפה, כמו לאיזה ערבוש או סמולני, נכון?
באשר למחיר הכבד – זהו המחיר הכלכלי והחברתי אותו משלמים תשעה עשירונים מתוך עשרה יום-יום, שעה-שעה, בלי שום קשר להשקפתם הפוליטית ובלי שום קשר למפלגה לה הם הצביעו.
יוצאי הדופן הם תושבי יו"ש (היהודים בלבד, כמובן) – בשבילם יש בריאות, יש חינוך, יש רווחה, יש אבטחה ויש היתרי בניה למגורים (גם בדיעבד וגם במרמה, במקרה הצורך).
סליחה שאני משבית שמחות, אבל אני לא מבין כל כך מה מסתתר מאחורי הסיסמאות של "שינוי כללי המשחק" או "צדק חברתי". בינתיים, מה שאני שומע זה רק תביעות להגדלת הגירעון, לצד בקשות אחרות- צנועות יותר – לשינוי מבנה המיסוי וכיוצא בזה. הבעיה היא, שהגדלה פרועה של הגירעון כדי לממן אפילו חלק גדול מדרישות המחאה שעליהן שמעתי, יביא אותנו במוקדם או במאוחר למצב של יוון. באופן אישי אני לא עוין למחאות, אבל עדיין לא שמעתי מהמוחים או ממנהיגיהם תשובה טובה לעניין הזה. כולם רוצים "שינוי"- לפחות אנשים ברור מה זה בדיוק השינוי הזה, ואילו השלכות הוא יביא אחריו.
ושלום, את ההפגנות הפרועות והמופקרות ביוון ומקומות אחרים באירופה, עם שבירת הויטרינות כמעשה שיגרה, ממש – אבל ממש – לא הייתי רוצה לייבא לכאן. עם כל שמשה שהמפגינים ביוון שוברים, הם רק מגבירים את העוני והאומללות של המדינה, ובסופו של עניין, שלהם עצמם.
לקרוא לשבירת שמשה אחת "ייבוא הפגנות פרועות ומופקרות" זה בערך כמו לקרוא לגניבת עט מהעבודה "שוד מזויין בנסיבות מחמירות". קצת פרופורציה.
"המוחים" הם ערב רב של קבוצות, ארגונים ואנשים. בהכללה, אפשר להגיד שאנחנו רוצים מדיניות סוציאל-דמוקרטית ולא ניאו-ליברלית. יש כמה וכמה רשימות דרישות קונקרטיות יותר או פחות, אבל אני חושב שהכיוון הכללי די ברור ועל הגדלת או אי הגדלת הגרעון אפשר להתווכח. לדעתי, התשובה תליה בלאן הולך הכסף מהגדלת הגרעון. כשביבי מוכן להגדיל את הגרעון, למשל, זה כדי שלא ייאלץ להגדיל מיסים על המאיון העליון ובשביל זה אין טעם להגדיל אותו.
המחאה יכולה גם להביא אותנו למצב של שוודיה, הולנד או קנדה, רחמנא ליצלן.
כדאי לזכור שהמדינות העומדות בראש טבלת רמת ואיכות החיים – כולן סוציאל-דמוקרטיות.
להשתמש ביוון כדוגמא למדיניות רווחה זה לא יותר מספין עלוב.
בכל מקרה, כדי להמנע מגירעון רצוי להעלות את המיסים על אלו שמביאים הביתה מיליוני שקלים בחודש, על אלו שיש להם יותר כסף ממה שעיר שלמה יכולה לבזבז בעשור, על אלו שמייצרים אבטלה במקום מקומות עבודה, אלו ששולטים ב-90% מההון ורוצים את השאר. למסות עגבניות ופעוטונים בשביל לשמור על מאזן תקציבי זה פשוט פשע!
לא השתמשתי ביוון כדוגמא למדינת רווחה, אלא כדוגמא למדינה שחיה מעבר ליכולתה. הבעיה עם המוחים החברתיים, הוא שהם לא מבינים שכל שקל שהם דורשים, יבוא על חשבון משהו אחר. והם לא אומרים לנו מה זה ה"משהו האחר" הזה, לפחות לא באופן רציני, מגובש וקונסיסטנטי.
תצביע לי בבקשה על מחאה שעמדה בקריטריון שהצגת עכשיו.
זהו שקר גס אתה יכול להכנס לj14 ולראות שיש פירוט לא קטן.
ביוון הגרעון גדל לא בגלל הרחבת השירותים לאזרחים, ההפך התרחש בעשור האחרון, אלא בגלל הורדות דרמטיות של המיסים על רווחים ומשכורות גבוהות.
שטויות.
עוד לא סיימתי לקרוא אבל פתאום קלטתי שהנסיון להציג את המחאה כאלמנט זר שמכוון כנגד העם ידוע כבר לפחות מזמני גרמניה המזרחית. מדהים שזה אפילו עובד עד איזשהו שלב.
מגייס את התקווה ו
חוזר