חודש אחרי עליית הבלוג לאוויר, זמן שאליו התייחסתי כאל תקופת הרצה, הגיע זמן לעשות סיכום קצר, וגם להגיד מה אני עושה כאן. לא ברמת ה"בכוונתי לכתוב בבלוג על בלה בלה בלה" כי אני לא יודע על מה יתחשק לי לכתוב, אלא על התפקיד שאני מייחס לז'אנר הכתיבה הזה. בשביל מה הם טובים, כל הבלוגים האלה, מה זה בכלל בלוג בשבילי, ועל הדרך גם קצת מינהלה ותודות.
בכל דבר חוץ מחדשות בזמן אמת, ואולי גם עיתונות חוקרת קלאסית (חיה בסכנת הכחדה לצערי), בלוגים עושים את כל מה שהתקשורת הממסדית עושה, אבל יותר טוב. בין אם זה פרשנות, טורי דעה, ביקורת תרבות, דיווח על טרנדים חדשים, דיון עומק, מדריכים לכל דבר ועניין ושאר דברים שממלאים את עמודי העיתונות המודפסת והאינטרנטית מחוץ לפיד החדשות, בלוגרים עצמאיים עושים עבודה יותר טובה מכתבנים בשכר עם עורכים, דד-ליינים ומערכת משומנת מאחוריהם.
אבל גם כשמדובר בחדשות, העיתונות הממוסדת מאבדת את היתרון שלה. ניקח כדוגמא תחום מוכר לי, צילום. פעם סוכנויות עיתונות היו מעסיקות איזה יוג'ין סמית' שכזה, מעלים אותו על מטוס ומשגרים אותו לאזור הקרבות. היום, הם מעמידים משרד עם מחשב, שאליו חאפרים מקומיים מעלים תצלומים בתקווה שיקנו אותם מהם. את התוצאות ראינו בלבנון 2 למשל.
אף צלם לא ישקיע שלושה ימי עבודה בחיפוש תצלום טוב של הפצצה מאסיבית או של צעצועי ילדים בין הריסות אם אף אחד לא מבטיח לו שמישהו ישלם על התצלום שלו ולא של חאפר אחר. אז הוא מוסיף ענני עשן בפוטושופ, קונה בובה ומניח אותה בהריסות, משלם כמה דינר לאיזה זקנה שתעשה קו-לו-לו ועורך הצילום, איזה ילד מנוצל בשכר מינימום, מפיץ אותם בעולם. כשלא משקיעים בעיתונות, אין מה לצפות לתוצר טוב יותר מזה שממילא מסתובב חפשי.
רוב החדשות שהעיתונות מספקת היום לא עולה באיכותה על סך החומר המצטבר שמגיע באופן וולונטרי מהשטח. בזמן ההתקוממות באיראן אחרי זיוף הבחירות, כל המערכת המשומנת של התקשורת העולמית ניזונה מעדכוני טוויטר שסטודנטים שלחו מהטלפונים הניידים שלהם. יותר ויותר, אנחנו רואים איך העיתונות הממוסדת הופכת לטפיל על גבם של סוכני מידע עצמאיים ברשת, החל מהבלוגר הבינלאומי הידוע וכלה בילד שצילם משהו בטלפון שלו והעלה ליו-טיוב. בעצם, העיתונות שולה מידע מהרשת, מעבירה אותו דרך פילטרים של רייטינג (שהוא לא מה שהציבור רוצה, אלא מה שעסקני תקשורת, שמזלזלים בו ומעדיפים ללכת "על בטוח", חושבים שהציבור רוצה, וכך מרגילים אותו להמשיך לקבל את מה שקיבל קודם), אינטרסים של מפרסמים ובעלים, וחנופה למקורות. גם המידע שהם משיגים בעצמם הוא לעיתים קרובות קומוניקאטים שהם מצטטים כמו שנכתבו, אחרת, בפעם הבאה הקומוניקאט יישלח למישהו אחר. לצערי, בן כספית לא לבד.
אז אנחנו חיים בעידן של התפוצצות מידע. הבעיה היא שפשוט יש יותר מדי ממנו. אנחנו בעומס יתר. וכאן נכנס התפקיד שאני מייחס לבלוגים. מבחינתי, בלוגר טוב זה לא מישהו שמסתפק בלהוסיף את הגיגיו לערימה הכללית, אלא מישהו שלוקח על עצמו לעשות קצת סדר בערימה. בלוגר טוב הוא מעין צייד-לקט וירטואלי בג'ונגל המידע.
מה שלדעתי הכי ראוי לבלוגר לעשות זה להתעדכן, לדעת לשלות פריטי מידע בעלי ערך מערימת הזבל, לקשר אותם אחד לשני, להציב אותם בתוך הקשר ולהפיק מהם אמירה שלא רק מגיבה למה שקורה, אלא מעלה נושא, הסתכלות או רעיון חדשים לסדר היום הציבורי.
בשרשרת זרימת המידע, הבלוגר הוא זה שלפחות פוטנציאלית, מנגיש ומשמיש אותו לצריכה, ואני לא מכיר גורם שיודע לעשות זאת טוב יותר. בכך, הבלוגר מצטרף למסורת אנושית ארוכה של סוכני מידע חופשיים מטעם עצמם: מספרי סיפורים, מפיצי שמועות ורכילות, כרוזי חדשות עצמאים, מומחים לדבר אחד, ליצני חצר, הוגי דעות, מתעדים אובססיביים, מחלקי עצות ומשוררים נודדים. מסורת שהופרעה רק במאתיים השנים האחרונות ע"י סוכני מידע ממסדיים שהתיימרו לספק מידע עם "תו-תקן" של איכות והגינות, והכזיבו בגדול.
להבדיל מסוכני המידע הממוסדים שצריכים לפשל בעקביות במשך הרבה זמן כדי שאולי, רק אולי, הצ'קים שלהם יפסיקו להגיע, סוכני המידע החופשיים, כמו אבותיהם הרוחניים, עושים את מה שהם עושים כי זה מה שהם רוצים לעשות. הם צריכים לעשות את זה טוב כדי לזכות בתמורה, והתמורה שלהם היא קהל קשוב, הכרה, ולפעמים מיטה וארוחה או כמה מעות. או בגרסת המאה ה-21, תנועת קוראים, נט-וורקינג על ההזדמנויות שנובעות מכך, הזמנה לכוס קפה, ותרומות.
חדי העין שביניכם בטח שמו לב לכפתור הכתום שהופיע למעלה מצד שמאל. פוסט שעומד בסטנדרטים של עצמי (שהוא לכתוב את מה שהייתי טורח לקרוא אם מישהו אחר היה כותב זאת) מצריך זמן ומאמץ ששקולים ליום עבודה מלא שעליו, כשיש לי כאלה, אני מרוויח כמה מאות שקלים. אם היה לי דיי-ג'וב (התפטרתי לפני שבוע, אז אני פנוי להצעות עבודה) לא הייתי עוזב אותו בשביל הבלוג, כך שהכתיבה כאן בשום אופן לא תלויה בזרימת התרומות. אבל אל תתנו לזה להפריע לכם.
בחודש הראשון לבלוג, אלפיים חמש מאות קוראים נכנסו אליו יותר משמונת אלפים פעמים, ממוצע של יותר ממאתיים שישים כניסות ליום. יותר ממאה וחמישים אתרים ורשתות חברתיות קישרו אליו, וכמו כן, כמה וכמה פוסטים הועתקו בשלמותם עם אישור ובלעדיו. זה הרבה יותר ממה שציפיתי וקבלת הפנים החמה הפתיעה אותי לטובה. כנראה שאצטרך להתאמץ כדי להיות ראוי לה. אני מנצל הזדמנות זו להודות לכל מי שהגיב, קישר וקידם, ובראשם ליוסי גורביץ שאם לא היה מציק לי, כנראה לא הייתי פותח בלוג בעתיד הנראה לעין, ועל שהסביר לאיש מערות כמוני לאן הולכים הטוויטים ומה עולה בגורלם. וכמובן לבעל הבית, איתמר שאלתיאל, שסונג'ר קשות וסבל עשרות שאלות טכניות מביכות במיוחד בסבלנות של זן מאסטר על ואליום. במקומך, הייתי זורק אותי מכל המדרגות.
ההצלחה המהירה מוצדקת לחלוטין, אתה אחלה בלוגר.
Pingback: Tweets that mention בשביל מה זה טוב, הבלוג הזה. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
מה שאתה עושה, אתה עושה היטב, ואתה קול מרענן שחשוב שיישמע. המשך כך!
באופן אישי אני מוסיפה את הבלוג שלך לתת-מסגרת של "כתיבה טובה שיוסי מביא על העולם". תודה ליוסי שהמריץ, לאיתמר שהסביר, ולך, שלום, שממשיך לתת לקוראים בעברית דברים שיחשבו עליהם.
ואני חייבת לך ארבעה שודדי בנקים וחליפת בננה אחת.
טוב, אני כבר כתבתי מה אני חושב על הבלוג שלך, אז אין לי מה להוסיף.
אה, אתה שמאלני עוכר ישראל ותוקע סכין בגב האומה, לכן הבלוג שלך חשוב, פשוט כי אין סיכוי שאני אקרא אותך בעיתון נורמלי, אפילו ב. מיכאל הפסיד את הג'וב שלו בידיעות כי הוא היה קיצוני מדי בשבילם.
טכנית, ב. מיכאל התפוטר כי הוא סירב לקיצוץ בשכרו. האם זה יה מכוון? קשה לדעת.
טוב, אז בעיתון שבו כותב חגי סגל הטרוריסט בדימוס לא כותב ב. מיכאל, זה עדיין אומר משהו.
בכל אופן, הבעיה היחידה עם הבלוג הזה הוא השם המייגע שלו, למה לא שם קליט וקצר כמו
"בלוגוסלבסקי"?
האמת, רעיון מגניב. אבל השוק מלא בשמות קצרים וקליטים, ושם ארוך ומייגע הוא מספיק מעצבן כדי למשוך תשומת לב.
הבלוג נפלא ואתה הכותב הכי מחודד ומדוייק שאני מכיר כרגע. בבקשה תמשיך ברמה הזאת.
מצטרף לכל המגיבים מעליי. בלוג מצוין. רהוט, חד וחשוב.
חיכיתי שתחזור לכתוב, אני מאד שמח שחזרת ואפילו מוצלח יותר ממקודם. למרות שאני תמיד אתגעגע ואתרפק על המכות מתחת לחגורה והגנרליסימו עם המבטא, אני מבין מה אתה מנסה לעשות פה ואני מברך אותך על זה ומאחל לך הצלחה.
בלוג מעולה. אני שמחה שיוסי הצליח לשכנע אותך.
כמו שאמרתי אתמול בתקליט [:)], הכתיבה שלך מעולה ואני שמח שאתה כותב לרשת.
כיף להכיר אישית. נתראה בסיבוב.
בעוונותי, אני כמעט ולא מגיבה בבלוגים, למרות שאני קוראת כל מילה, כולל התגובות. אני שמחה מאוד (מאוד!) שפתחת את הבלוג ומקווה שתמשיך לכתוב.
במיוחד תודה על הפוסט הזה, שאליו בכוונתי להפנות כל אחד שישאל למה אני בכלל קוראת בלוגים ולא עתונים.
והכפתור הכתום יוכנס לשימוש בקרוב מאוד.
תודה על מילים מאירות עיניים ומעוררות מחשבה, בכל פעם.
פתחת חזק.
בעיני זה אחד הבלוגים האיכותיים והחשובים שיש כיום בעברית.
רק תמשיך.
תודה.