עוד שבוע דפוק למערכת המשפט הישראלית. והפעם קיבלנו את שלושת התחלואים הראשיים אחד אחרי השני. בתפריט: הרשעה מפוקפקת למנה ראשונה, עסקת טיעון נכלולית למנה העיקרית והרחבת הביטחוניזם השיפוטי לתחום האזרחי לקינוח.
רומן זדורוב הורשע, כצפוי, ברצח תאיר ראדה על סמך הודאה בלבד. בלי הסכין שבה בוצע הרצח, בלי הבגדים שנלבשו בזמן הרצח ובלי ראיות פורנזיות מינימליות. רק הודאה שחולצה ע"י המשטרה, בעזרת מדובב, בזמן משבר תדמיתי שדרש תיקון עקב בריחתו של האנס בני סלע, ותוך זניחה מהירה של כיווני חקירה אחרים. אולי זדורוב הוא אכן הרוצח, אבל קשה להגיד שיש כאן הוכחה מעל לכל ספק סביר. היות שאנחנו יודעים שחפים מפשע הודו ושיחזרו לא פעם ולא פעמיים, הגיע זמן לקבוע שאין להרשיע על סמך "מלכת הראיות" בלבד, בלי ראיות פורנזיות חד משמעיות, או לפחות מצטברות. בתיק הזה, הייתה רק אחת (טביעת נעל), וגם היא לא נקייה מספק.
הפרקליטות, שמעדיפה להשיג הרשעות ללא משפט ושתרבות עסקאות הטיעון בה כבר מזמן יצאה מכלל שליטה, ניפחה את האישומים נגד ענת קם כדי שיהיה לה על מה להתמקח. אומרים שזה טריק מקובל. האישומים שמתאימים לקם הם איסוף, החזקה ומסירה של חומר סודי. זה מה שהיא עשתה ועל זה היא הייתה צריכה להישפט. אבל הפרקליטות הוסיפה את סעיפי ה-"ריגול חמור" ו"כוונה לפגוע בביטחון המדינה". ספק אם הסעיפים הנ"ל היו עוברים בבית משפט, אם כי, יש למערכת הביטחון כמה שופטי מחמד שעובדים אתם קבוע, כמו ורד אורנשטיין מפתח תקווה, ואני לא אתפלא אם זה היה האיום שהביא את קם להסכים לעסקה.
לא היה כאן מעשה ריגול, לא הייתה סכנה לביטחון המדינה, והייתי רוצה לראות איך היו מוכיחים שמסירת חומר לעיתונאי שפרסם אותו באישור הצנזורה מהווה "כוונה לפגוע בביטחון המדינה". אלא אם כן עשיית בושות וחשיפת אי סדרים בצה"ל כבר נחשב כאן לפגיעה בביטחון המדינה. תישארו לסעיף השלישי, אולי כבר לא תחשבו שזה כל כך מופרך.
כמה עיתונאים בכירים סיפרו שגם עליהם איימו בזמנו בסעיפים הנ"ל לאחר שפרסמו חומר סודי שהודלף אליהם. אני זוכר במיוחד את דן מרגלית מתפתל מול המצלמות ומנסה למצוא הסבר מגומגם למה בלאו והמקור שלו ראויים לסעיפים אלו, והוא לא. מה שיצא לו היה שהוא קיבל מסמכים בודדים, ולא 2000 מסמכים.
ובכן, מרגלית. בתקופה שאתה היית עיתונאי אמיתי, היו שולפים מסמך מארון תיוק, מצלמים אותו על פאקינג מיקרופילם ומעבירים אותו לעיתונאי בסמטה חשוכה. אולי אפילו מוסרים אותו להעתקה על קלף בידי נזירים בסקריפטוריום בטוסקנה, בהנחה שיש קורלציה בין הזמן שעבר מאז, למרחק שדן מרגלית עשה מעיתונות אמיתית למה שזה לא יהיה שהוא עושה היום. היום יש דבר שקוראים לו "מחשב" שבו לוחצים על "עכבר" ומורידים במכה תיקייה עם כמה אלפי מסמכים. וכל הקייס, וכל ההייפ התקשורתי, עומדים אך ורק על זה שקם הורידה את כל התיקייה במקום לפתוח אלפי קבצים ולקרוא אותם מתחת לאף של הגנרל. מצד שני, ממה שהפרשה חשפה על סידורי הביטחון שם, היא יכולה הייתה לעשות, באותה מידה, גם את זה..
בכל אופן, אחרי שנופח לממדי מדע בדיוני, הפרקליטות הואילה בטובה "להסכים" לאותם אישומים שצריכים היו להיות במקור, אבל הפעם, עם הרשעה בטוחה וצ'ופר קטן בצד לכל מי שאוהב להציג את כישלונותיו כמעשה ידיו של התמנון הסמולני. דבר שהפך לאחרונה לספורט לאומי ממש.
זוכרים את הטריק הבא? איזה עציר שמואשם בעבירה ביטחונית מגיע לבית המשפט ומגלה שהוא לא ממש יודע במה מאשימים אותו, ומהן הראיות. השופט נפגש בשו-שו עם התביעה, שמציגה לו מסמכים סודיים שבלי חקירה צולבת מצד ההגנה יכולים באותה מידה להיות משהו שפקידה פלוגתית הקלידה בוורד במיוחד בשביל המשפט בהוראת מפקדה, פשוט אין דרך לדעת. השופט, נפוח מגאווה על שהותרה לו הצצה לקודש הקודשים (לא סתם משמיץ, לחישת מידע סודי וסיורי אח"מ במתקנים חסויים הם דרך בדוקה של מערכת הביטחון "לשמן" פוליטיקאים ואנשי תקשורת. זה אשכרה עובד) פוסק, כמובן, לטובת התביעה.
פרקליטות מחוז ת"א ראתה כי טוב, לקחה את הביטחוניזם השיפוטי לבקו"ם ושלחה אותו משם לקריירה אזרחית. "עמותת יפו לזכויות אדם" דרשה לקבל מהמדינה מידע בנוגע לנכסי הוואקף האסלאמי שבאחריות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. יענו, הגוף שמטפל בחלוקת השלל של הפלסטינים שברחו, גורשו, עזבו או סתם נמצאו מחוץ לכפר במפקד האוכלוסין הראשון שאחרי מלחמת 48. פרקליטות ת"א (צמד מילים שיעלה בדעתו של הישראלי הממוצע קן רוחש סמולנים) טענה שאין לשחרר את המידע משום שהוא "יפגע ביחסי החוץ של ישראל".
היות שהעתירה היא נגד האפוטרופוס ומשרד האוצר, שבקושי מסתדרים עם ענייני הפנים שבאחריותם, טרחה ההגנה והצעידה לבית המשפט את יעקב הדס, סמנכ"ל לענייני המזרח התיכון במשרד החוץ ומקורב לליברמן. כך, לפחות אני מנחש, בהתחשב בעובדה שליברמן, אחרי שדרש מנתניהו להכניס נציג מטעמו למו"מ עם הפלסטינים, בחר בהדס כנציגו. אז איש אמונו של ליברמן צועד לבית המשפט שאמור לפסוק בעתירה שהגישו ערבים, יושב בשו-שו עם השופט ללא נוכחות העותרים, מראה לו קצת ניירת שלעולם לא נדע מהי ומסביר לו למה להיענות לעתירה לגיטימית לגמרי בנוגע לחופש מידע על נכסים ציבוריים זה רע לישראל.
השופט פסק לטובת המדינה, ובכך קבע, למעשה, שהמדינה יכולה למנוע מידע מאזרח מתי שבא לה, כל זמן שתשחק את המשחק. ועכשיו, אפילו לא צריך לנופף במילת הקסם "ביטחון". "יחסי חוץ" עושים את העבודה. טוב באותה המידה. אני מהמר שבקרוב נראה גם איך דורסים את הזכות הבסיסית למשפט הוגן בנימוק של "סכנה לפגיעה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". האמת? מוכן להתערב על כסף, המצב קשה ומתאים לי לעשות ג'ובה. האגודה לזכויות האזרח אומרת שזה ממש לא הפעם הראשונה, והשופט אומר שזה נראה לו בסדר "לאור מעמדה הנורמטיבי של זכות הציבור לדעת", שכנראה לא גבוה במיוחד.
Pingback: Tweets that mention ספק סבירות, עסקנות טיעון וביטחוניזם שיפוטי. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
כרגיל, פצצה של פוסט.
מסכימה עם יוסי.
שני חלקי המשפט.
(אי-שרשור התגובות הוא בגלל שאתה לא אוהב טורים של מלה-וחצי?)
פוסט מצוין. קיויתי שימשיך עוד.
אני חושש שמיטב אזרחינו, ובינהם אני, לא מכירים את הדרך שבה הדברים נעשים במערכות השלטוניות השונות.
אמנם יש בפוסט ניחושים לא מעטים לגבי ההתנהלות של הנ"ל , אבל איזה כיף זה להאמין בתאוריות קונספירציה
נכון שהפוסט מצויין אבל אני דווקא קיוויתי שיפסיק כבר.
אה, ואני שמח שסוף סוף עזבו את הביטחון המסכן לנפשו ועברו לדגל אחר לנופף בו. אולי יחזרו
זרועות הביטחון לעסוק בביטחון ולא לספק תירוצים לכל מיני דברים לא לגמרי חוקיים שהמדינה
עושה על הגב שלהם?
תודה לשניכם. כן, נמאס לי שיוצאות תגבות ביפנית. מצד שני, זה נתן לי רעיון לסטארטאפ מטורף, טוקבקים בהייקו:
בו'נא יא סמולן
לך תעבור לעזה
ענף ברוח
קראת את פסק הדין של זדורוב, או שכמו כולם נפלת בשבי אגדות הקונספירציה האהובות כל כך על הימין הרוסי שמצא סוף סוף יגאל עמיר משלו?
מה? חזרנו לפורמט הישן?
למען האמת אני לא קראתי את פסק הדין אבל מכל הדיונים שכן שמעתי על הנושא לא הצלחתי להבין מה לעזאזל היה המניע שלו להרוג את הילדה ההיא.
שמע אני יודע שזה לא אמין במיוחד לקשר לויקיפדיה, אבל הנה העמוד על אמצעים, מניע והזדמנות. ואפילו ברמה הפשוטה הזאתי אני לא מבין מה הקשר בין מניח הרצפות לבין הילדה. מישהו העביר עליו חוות דעת פסיכולוגית? הוכיחו שהוא מסוכן או לא שפוי? למה שהוא יהרוג את ילדה בת שבע?
http://en.wikipedia.org/wiki/Means,_motive,_and_opportunity
אבל יופי, עכשיו עוררתם את הסקרנות שלי ואשכרה עשיתם לי חשק לשבת ולקרוא רשומות או דיווחים מבתי משפט.
טוב, מצאתי את הקובץ עם כל מה שקרה במשפט, אבל יש שם יותר מדי לקרוא. הבנתי שגם את כלי הרצח הם לא מצאו ובחדשות מתרכזים בזה שהוא שיבש הליכי חקירה. לא נמצא די.אן.אי שלו על הנערה. לא הגעתי חלק עם העדים המומחים אבל אני חושב שהם אמורים להיות יכולים לקבוע אם היא נרצחה עם סכין יפנית כמו שהם טוענים לפי החתכים והפציעות, לא? בטח יש להם מומחים לפה ולשם.
אני הולך לחפש אם מצאו באמת את החומרים שאתה מדבר עליהם במחשב שלו. אני רוצה גם לדעת אם מומחים לבריאות הנפש בדקו אותו, למרות שאני יודע שההקף על ההערכה שלהם והקביעות שהם יכולים לתת הוא מוגבל.
וזה באמת נראה לך לא בסדר לבקש שיוכיחו שהיא נהרגה בכלים שהיו ברשותו של החשוד? יש אנשים שזה כל המקצוע שלהם, לא? ביצעו בדיקת די.אן.אי שלו על הגופה ולא מצאו כלום.
מעבר לזה? אני לא חושב שיש פה מקום לימין או שמאל, זה כאילו שיש למישהו מונופול על מתיחת ביקורת או התנגחות במערכת המשפט. ואם בכלל אז הימין לדעתי רוצה שהשופטים יחמירו עם כל פושע על כל עבירה, לא?
לא קראתי. אתה רוצה להצביע על עובדה מוטעית במה שכתבתי?
זדורוב הורשע על בסיס קצת יותר מ"הודאה" – הוא הורשעה על בסיס התכנסות ראיות, עדויות וגם מה שנקרא "פרטים מוכמנים".
תומכי זדורוב שהם רוסים חובבי קונספירציות מהימין וסתם ימנים שרוצים לנגח את מערכת המשפט, הציפו את התקשורת ברעשים ושמועות, בהם "היעדר ראייה פורנזית" (אפקט הCSI הידוע לשמצה שבארה"ב די דופק את השיטה כי כל המושבעים צפו בסידרה ומצפים לתוצאות של הוריישיו קיין), תיאוריית כת השטן, תיאוריית הערס מטבריה והכי מגוחך – טענה שזדורוב חף מפשע כי תאיר ראדה התגלתה בסיאנס ואמרה זאת.
איזה מניע יש לו? איזה מין מניע יכול להיות לאדם שבמחשבו התגלו חומרי סנאף ומאמרים על רצח באמצעות סכין?
פרטים מוכמנים זה חלק מההודאה והשיחזור, הם לא הופכים את ההודאה לתקפה בתור ראיה יחידה, היות שהמדובב יכול היה למסור לו פרטים אלו.
הראיה הפורנזית היחידה שיש היא טביעות נעליים חלקיות ושנויות במחלוקת. בארה"ב היעדר ראיות פורנזיות דופק את השיטה לא בגלל הטלביזיה אלא בגלל כמה עשרות נידונים למוות שזוכו אחרי שהמציאו את בדיקת ה-DNA. לכמה מהם היה משפט שנראה על פניו דומה מאוד לזה של זדורוב.
פורסם בזמנו שהיסטורית הגלישה כללה אתרי פורנו עם קטינות. זה יכול להיות כל אתר פורנו ולא ברור מתי זה הפך ל"סרטוני סנאף". היסטריית גלישה לאתרים שעוסקים בסכינים ולחימה בסכין תמצא על המחשב שלי הרבה יותר מעל המחשב שלו, אני יכול להבטיח לך את זה. כך או כך, דברים כאלה לא יכולים להוות תחליף לראיות פורנזיות. סורי.
אז אחרי כל המלל, לא סתרת עובדתית שום דבר שכתבתי.
אני קורא ולא מוצא שום דבר על חומר סנאף. הוא סה"כ חיפש פורנו בעזרת המילה teen ואת זה אני עושה לפחות כמה פעמים ביום (מוצלח). ולזה שאדם מהגר שמגיע מרוסיה ועוד למקום במזרח התיכון שמתגאה בתרבות הסכינים שלו ובארת שבה שהצבא והאגרסיה היא חוק (אזור מלחמה לא? בטחון לאומי ובלאגנים. הערבים עוד יזרקו אותנו לים) לקרוא משהו על שימוש בסכין זה כמעט דרישה עבור התאקלמות נכונה של הפרט.
ברצינות אבל, אז הוא התעניין בשימוש בסכינים להגנה עצמית, לא חסרים אנשים כאלה או קטינים שגררו אותם למשטרה ואמרו שהם בכת השטן בגלל שהיו להם ניטים וסכינים בבית. לי יש סכין דקורטיבית על השולחן ושאלוהים יעזור לי עם מישהו יחליט לבדוק לאיפה אני גולש בשביל הריגושים שלי. זה לא עושה אותי רוצח.
הוצאת פוסט "פצצה".
נחרץ, מלא טענות וקביעות המוחלטות ומסתבר שאתה לא קראת את ההכרעת הדין?
אתה לא חושב שלמען ההגינות והאמינות של מה שאתה מוציא מהמקלדת שלך הייתה צריך לעשות את המינימום הזה?
http://go.ynet.co.il/pic/news/140910.doc
הנאשם יוצא מהתא, תוך שהוא דורך על מכנסי המנוחה ומטביע את עקבות נעליו, ובעיקר עקבה 1 כפי הניתוח בפרק שיוחד לכך, כאשר מדובר בנעל נדירה וכאשר מדובר בסימני זיהוי בדרגה גבוהה ביותר, וכפי העדפתי לעניין זה את חוות דעת ירון שור ועדותו.
הנאשם ידוע ידע פרטים מוכמנים רבים, לנאשם רקע בעייתי בנושא אלימות והיבטים מיניים מעוותים וכן התייחסות גזענית לבני עדות מסוימות.
להודאת הנאשם "דבר מה" ואף מעבר לכך וכן, ראיות מחזקות רבות וכפי שפירטנו לעיל.
כיווני חקירה אחרים, כפי שטרחה וציינה הסניגוריה, נדחו כעובדה, הסניגוריה לא השכילה להצביע על עובדות כדי ספק, והשאלה הינה, האם המכלול הנ"ל מקיים בהיבט המשפטי את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם כצריך וכנדרש.
בכל אשר לעקבות הנעליים שנמצאו על מכנסי המנוחה, פרט להיותן אחת מן הראיות המחזקות את ההודאות, מדובר בראיה פורנזית ממשית, עצמאית, הקושרת את הנאשם לזירה ולמעשה הרצח עצמו. חברי, השופט יצחק כהן, עמד בהרחבה, על חוות הדעת השונות שהוצגו בפנינו, דן בשאלת המהימנות והמקצועיות של עורכיהן, ופרט את השיקולים שהביאו אותו להעדיף בבירור את חוות דעתו של רפ"ק שור על פני חוות דעתו של דר' גיא קופר. אין לי, אלא להצטרף אל האמור באשר לרושם המהימן שהותיר רפ"ק שור, אשר בחן את עקבות הנעליים באופן מדוקדק, יסודי ומקצועי. ניסיונו ומעמדו כמומחה בתחום מושא חוות דעתו בולטים ועולים על ניסיונו של המומחה מטעם ההגנה, אשר במהלך חקירתו הוברר כי עשה מאמץ לרצות את מי שהזמינו לחוות דעתו ולו במחיר ויתור על כללי ונהלי עבודה השגורים ומוכרים לו מעבודתו בחו"ל, קרי, בחינת הסוגייה בכלים מקצועיים, תוך שימוש בסקאלה ומינוחים מקובלים, היכולים לסייע בידי בית המשפט בבואו לבחון במה מתבטאת המחלוקת בינו ובין מומחה התביעה.
מעבר לכך, שבחינה מעמיקה של חוות הדעת, כפי שהצביע על כך חברי, השופט יצחק כהן, מבהירה מדוע יש להעדיף את קביעותיו של רפ"ק שור על פני מומחה ההגנה, דר' קופר, הרי שבפרט לאחר חקירתו הנגדית של דר' קופר, הוברר כי המחלוקת בינו ובין רפ"ק שור נוגעת בעיקרה, לדרגת הוודאות של התאמת העקבות לנעליו של הנאשם, סוגיה שדווקא בנוגע אליה, מצא לנכון מומחה ההגנה, שלא לנקוט בדרך המקובלת ולנסח מסקנותיו על פי סולם הוודאות. בסיכומו של דבר, נמצא כי חוות דעתו של דר' קופר דווקא מחזקת ומעצימה את חוות דעתו של רפ"ק שור בכל הנוגע להשוואת העקבה מס' 1 לסוג הנעל ולמאפיינים הספציפיים של סוליית נעליו של הנאשם. לאור האמור, גם בהנחה והיינו מקבלים את קביעתו של מומחה ההגנה, באשר לרמת הוודאות של ההתאמה, היה די בכך בכדי להוות "דבר מה" נוסף לחיזוק ההודאה (ראה לעניין זה ע"פ 616/82 מרדכי רוטנברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 365, ע' 373-374, שם דובר על עקבה כדוגמת סוליית נעליו של הנאשם בעוד בענייננו מדובר בעקבה בעלת מאפיינים ייחודיים לנעל שנעל הנאשם).
וואלה. להגיד שיכול להיות שהוא אכן הרוצח אבל אני לא שוכנעתי שיש כאן הוכחה מעל לכל ספק סביר זה "מלא קביעות נחרצות". מעניין.
בכל אופן, אני לא מחליף את בית המשפט, אלא מבקר את הנטייה של המערכת להסתמך על הודאות.
אני חושב שכאן זה התבסס לא כל כך על ההודאה כמו על העובדה שהוא ידע פרטים שרק הרוצח היה יכול לדעת. כמובן, יתכן שהמדובב גילה לו את הפרטים. אני רק יכול לקוות שהמשטרה מספיק מיקצועית לא לעשות טעות כזאת. בכל מקרה אין לנו שום הוכחה שזה מה שקרה. האמון שלי במשטרת ישראל לא רב יותר משלך. אבל אם נצא מנקודת הנחה שהם משקרים במצח נחושה, שום הרשעה לא תהיה מעבר לספק. מי אמר שהמשטרה לא זייפה ממצאים פורנזיים? אני באופן אישי לא משוכנע שלא היתה איזה שהיא הזדמנות ששוטר "עזר" למערכת הצדק גם בדרכים כאלו.
דרך אגב, מי שמתעניין כל כך בסכינים לא יכל למצוא משהו יותר טוב מסכין יפנית?
בקשר ל"קייס" נגד ענת קם, כל אותם אלפי מסמכים – לאור הפעמים האחרונות בהן נתפס השב"כ בהגזמות ובהמצאת ראיות (ראה מקרה חיים פרלמן) יש לתהות על אמינות המספרים אותם הפריח בתקשורת. הצהרות אלו לא נבחנו ע"י בית משפט, ויש לי השערה שעסקת הטיעון המתגבשת היא בין השאר על מנת לא להביך שוב את השב"כ בפומבי.
אני לא זוכר שהפרקליטים שלה טענו שזה לא נכון.
הייתה טענה שבלאו לא העביר את כל המסמכים חזרה, אלא רק כמות קטנה מתוך אלפים. בלאו והארץ טענו שהם העבירו את הכל.
אני לא חושב שהוא טען שהוא העביר הכל. עד כמה שאני זוכר הטענה שלו היתה שהוא העביר את מה שהתחייב לפי העיסקה המקורית והשב"כ שינה את העיסקה מאוחר יותר. אם הוא העביר את כל המסמכים, למה היה צריך להשאר בלונדון?
כי השב"כ טוען שיש עוד (וזה נכון גם אם יש יותר והטענה היא שאין, וגם אם יש יותר והטענה היא שהוא העביר את כל מה שהתחייב).
אבל הנה החלק הבעייתי: בלי לדעת בוודאות מה יש או אין אצלו, איך אפשר לדעת מה וכמה היא העבירה?
מה היא העבירה אי אפשר לדעת, כמה היא העבירה אפשר לדעת בקלות.
כמו שכתבתי קודם נציגיה של טרחו להכחיש את הטענה של העברת אלפי מסמכים, הם פשוט טענו שהיא צרבה אותם בלי לקרוא אותם, שלא הייתה לה כוונה לסכן חיילים וכו' – בשום שלב הם לא ערערו על עצם העובדה שהיא העבירה אלפי מסמכים.
הטענה בתקשורת היא שהיא העבירה אלפי מסמכים שמסכנים את בטחון המדינה. אם היא הייתה מעבירה אלפי מכתבים של סיכומי ראיון עם "איחלתי לחייל בהצלחה" הזעקה הייתה פחותה בהרבה. השב"כ צייר בתקשורת שכמות + איכות המסמכים שהעבירה ענת קם לאורי בלאו היא הרסנית. מבלי לקיים את הדיון המייגע הזה על המסמכים עצמם ולהציגם בבית משפט להתרשמות, וכל עוד אין וודאות לגבי המסמכים (השב"כ טוען שיש עוד, בלאו אומר שזהו, או לפחות אלו הקריטיים) אי אפשר לקבל שום הצהרה של השב"כ בעניין הסכנה שנשקפה למדינה מאותם אלפי מסמכים "מסוכנים" כעובדה מוחלטת.
"האישומים שמתאימים לקם הם איסוף, החזקה ומסירה של חומר סודי. זה מה שהיא עשתה ועל זה היא הייתה צריכה להישפט. אבל הפרקליטות הוסיפה את סעיפי ה-"ריגול חמור" ו"כוונה לפגוע בביטחון המדינה"… "לא היה כאן מעשה ריגול, לא הייתה סכנה לביטחון המדינה"
מתוך סעיף 113 לחוק העונשין – "ריגול חמור":
מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
נכון, ועדיין הפרקליטות ככל הנראה ידעה שאפילו בהגדרה המאוד מרחיבה הזו יהיה קשה עד בלתי אפשרי להרשיע אותה. אם הפרקליטות הייתה חושבת שניתן להרשיע בריגול היא הייתה הולכת על כך בכל הכוח ולא מסתפקת בעבירה טכנית שניתן להרשיע בה חצי מחיילי צה"ל.
לא הבנתי מה אתה רוצה. מה שאמרתי הוא שהפרקליטות לא "הוסיפה סעיף של ריגול" – הוא היה שם מלכתחילה, *וגם נשאר שם*, כי איסוף חומר סודי שלא כדין מוגדר בחוק "ריגול חמור". כל שהשתנה בעסקת הטיעון הוא שאלת הכוונה של קם.
גם רביב דרוקר מתייחס להכרעת הדין (וטוען בעקיפין שהתיק היה חזק וכל סימני השאלה נבעו בגלל אוזלת ידה של הפרקליטות)
http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=12040651
כולי תקווה ש "עמותת יפו לזכויות אדם" תפרסם את המקרה של דחיית התביעה שלה בנימוק של "פגיעה ביחסי החוץ של ישראל" בכל העולם, ותצליח לגרום לישראל נזק הרבה יותר גדול מהנזק שממנו פחדו בפרקליטות. אני מקווה שזה ילמד את הפרקליטות לקח לעולם לא לנסות להשתמש בטריק הזה עוד פעם.
כי אם לא אז השלב הבא הוא שאיזשהו אזרח (והוא לא חייב להיות ערבי), שהמדינה גרמה לא נזק כללי רציני, ירצה לתבוע את המדינה והתביעה שלו תידחה על הסף בגלל שהסכום שמגיע לו לפי החוק הוא בגודל כזה ש"תיגרם פגיעה ממשית בתקציב המדינה".
זכות הציבור למידע אינה אבסולוטית ועומדת מול טובת המדינה (שאמורה לגלם בתוכה את טובת הכלל). היות ועניין הפליטים הפלסטינים עדיין עומד תלוי, וישמש כקלף במשא ומתן עתידי, יש הצדקה לא קטנה בהסתרת המידע.
"פגיעה ביחסי החוץ" זה מושג מוכר ואין בו כל חידוש. מושג זה משמש בין השאר לקביעת דרגות סודיות. ההצדקה של "פגיעה ביחסי החוץ" היא הצדקה מוכרת ומכובדת בכל העולם לצורך צנזור מידע שלטוני, ואני לא מכיר מדינה שבה זכות הציבור לדעת היא אבסולטית.
בארצות הברית, שאוהבת קטלוג וסדר אף יותר מהגרמנים, יש אפילו קטגוריות סיווג מיוחדות למידע שעשוי לפגוע ביחסי החוץ, עקב פגיעה באמנות בינלאומיות והסכמים עם מדינות אחרות.
העניין הוא שמדינת ישראל הגדירה את הרכוש של ההקדש המוסלמי (הווקף) כ"נכסי נפקדים". איך זה מתיישב עם הבטחתן של ממשלות ישראל לדורותיהן לכבד את חופש הדת (שכולל, מטיבו, גם אי-פגיעה ברכושם של מוסדות דתיים)? ובכן, לא מתיישב.
אני לא רואה שום קשר בין הנושא של רכוש הווקף בתחומי מדינת ישראל לסוגיית הפליטים הפלסטינים, כשם שאין קשר בין רכושן של כנסיות נוצריות למיניהן בתחומי ישראל לעובדה שחלק ניכר מהפליטים הפלסטינים הם נוצרים.
כללי= הכוונה כלכלי