ובכן, גם אני מצאתי את עצמי על מטס השוטים לארץ ההתנחלויות. צפויה דרך מלאה מהמורות, תכינו את שקיות ההקאה, הטמפרטורה בת"א 30 מעלות בצל וצפויה להתחמם ותודה שטסתם "שלום עכשיו". אפשר להגיד את אותו הדבר גם על הטיסה. אני הגעתי לשם על תקן בלוגר (לצד יוסי גורביץ, אסתי סגל וחנה בית הלחמי, אנשים שתענוג לפגוש), אופנה אמריקאית של הכרה בקיומינו שמיובאת עכשיו, לשמחתי דווקא, לארץ. אבל חבר'ה, תהיו אמריקאים עד הסוף.
"שלום עכשיו" עשתה מסלול מוזר למדי ממכתב קצינים לתנועה עם נוכחות לא מבוטלת בשטח, ומשם למשרד לובי ויחסי ציבור שעניינו אחד, לעצור או להגביל את ההתנחלות. אני, מה אני מבין בלובינג, אבל אם כבר משלמים איזה גזיליון על מטוס שלם מלא במי ומי, תשכרו גם חדר, תעשו תדריך קצר, תחלקו אוגדן מידע מסודר ומפורט, תשקו את האנשים קפה ועוגה ותנו להם לעשות מינגלינג. אם כבר צריך להפיק קרקס מעופף בשביל לקבל אייטם בתקשורת (עם סיור אוטובוסים רגיל זה לא היה קורה), לפחות תוציאו ממנו מקסימום קילומטראז'. אפרופו תקשורת, אחרי שעה במטוס עמוס עיתונאים, הפסקתי סופית להבין על מה לעזאזל משלמים להם.
בטיסות שכאלה, מסתבר, כל אחד רואה את מה שהוא רוצה לראות, דבר שהיה מעורר בי מחשבות נוגות על היכולת המוגבלת של מידע להשפיע על עמדות, והקלות שבה זה עובד הפוך, אם לא הייתי עסוק מדי בלנסות להבין מה אני רואה. ממשלות ישראל מטיסות אורחים מחו"ל כדי להראות להם את "המותניים הצרות" של ישראל מאז שנות הקוקוס, זאת אטרקציית אח"מים מרכזית. מתנחלים מטיסים פסיכים נוצרים עשירים כדי להראות להם את איומי ההתפשטות הפלסטינית, גדעון לוי טען לא אחת שמספיק לטוס מעל יהודה ושומרון כדי לראות עד כמה ההתנחלויות בטלות בשישים לעומת המרחב הפלסטיני ויריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו" הטיס אותנו כדי להראות את ההיפך, שאם לא נשכיל לעצור עכשיו, ברגע זה, נגיע לנקודת האל-חזור, ותהייה לנו מדינה דו לאומית.
אני ראיתי מרחב בגודל של חווה טקסאנית בינונית, ארץ אחת שכל חלוקה בה, גם אם תצליח, תהייה מוזרה ומלאכותית, שהדבר הבולט ביותר בה הוא תוואי גדר ההפרדה, התנחלויות וכפרים פלסטינים מצטופפים מעורבבים על גב ההר, מדבר ריק למדי בואכה בקעת הירדן וגוש עירוני אחד רצוף מבית אל וראוואבי העתידית בצפון דרך רמאללה, ירושלים שנופחה לה יחדיו כמו פרה עם מנת יתר של הורמון גדילה ועד לבית לחם בדרום, שלא נראתה מהמטוס אבל הייתה שם בפעם האחרונה שבדקתי. כל זה במרחק יריקה מגוש דן. להגיד לכם שהבנתי מזה האם אנחנו ממש על סף נקודת האל-חזור, לפניה או אחריה, אני לא יכול. אז שאלתי את יריב אופנהיימר.
"איך, בעצם, אתה יודע שאנחנו על סף נקודת האל-חזור ולא, נניח, אחריה?" הוא ענה שהוא לא יודע. אבל ציידי התנחלויות משופשפים מרגישים כך, ובכל מקרה, המצב לא ישתפר עם המשך הבנייה והאכלוס. לפי הנתונים, דיור לכמה עשרות אלפים טובים יופיע זמן קצר אחרי תום ההקפאה, וההמשך ידוע. מה שקשה עכשיו, יהיה קשה יותר אחר כך, ואם זה אפשרי עכשיו, יום אחד זה לא יהיה אפשרי. "אבל האם יש קריטריון?", המשכתי להטריד, מה צריך לקרות כדי שתגלו שוואלה, הגענו לנקודת האל-חזור ואנחנו בדרך להיות מדינה תואמת לבנון, מסגרת רופפת לכמה וכמה שבטים שמתעסקים בלהתכסח אחד עם השני וליצור קואליציות משונות לסירוגין. אופנהיימר ענה שאין לו קריטריון כזה. אני חושב שאולי צריך אחד.
השיח הפוליטי שלנו עדיין מחולק לפי הקווים של שנות השמונים. ה"אולד בויז", שרידי התנועות הגדולות של אז, דינוזאורים כמו "שלום עכשיו" שהפך למשרד יחסי ציבור ומועצת יש"ע שצועדת באותה הדרך עדיין מאיישים את הצמרת ומכתיבים את הטרמינולוגיה, "שלום" מכאן ו"הסיפור של כל יהודי" משם. בינתיים, מתחת למכ"ם של התקשורת הממסדית, צומח דור צעיר מכל המגזרים והקצוות הפוליטיים עם שלל רעיונות מעורפלים (בשלב זה) שהולך, כך אני צופה, להפוך את השיח הפוליטי על פיו בשנים הקרובות.
ויפה שעה אחת קודם, כי הטרמינולוגיה של שנות שמונים ותחילת התשעים כבר לא יכולה לתאר את המציאות. אם יהיה אפשר להגיע לפיתרון של שתי מדינות, אני בעד פינוי התנחלויות בשביל זה. אבל אי אפשר לדבר על פינוי התנחלויות בדיוק כמו שדיברו על זה כשמספר המתנחלים היה קטן בחצי, לפני שהייתה התנתקות, כשהחמאס נתמך ע"י ישראל ו"שלום עכשיו" היו אופוזיציה לוחמת. אם אנחנו אכן ברגע האחרון, צריך לדבר על הנושא במונחים קצת פחות מופשטים.
למשל, האם באמת המתנחלים ייקחו את הפיצויים, יעברו לגור בגוש דן ויצפו באח הגדול? או שמא הפינוי ישחרר את הלהט המהפכני שהיינו פטורים ממנו במידה רבה כל זמן שהוא הופנה כמעט בלעדית ליישוב הארץ, ואז הם יסתערו להתנחל בגליל, בנגב, בלוד, רמלה ועכו כדי לייהד את מדינת הקו הירוק לשיטתם ולא לשיטתנו? האם באמת נסיגה מהשטחים תיצור כאן מדינה יהודית דמוקרטית חילונית ומערבית או שמדינת יהודה תעבור מהחצר האחורית לאמצע הסלון? דוגרי, לא יודע. אבל זה מסוג הדברים שצריך להתייחס אליהם, ולו רק כדי לנער את האבק מהמוח ולהפסיק לדבר על אוטומט.
בינתיים, גם אם המתנחלים יגיעו לאותו חצי מיליון מיתולוגי שהם מנסים להנדס כבר שלושים שנה, הם ימשיכו להגיד שאין בכך די, ו"שלום עכשיו" ימשיכו להגיד שאפשר וצריך לפנות אותם, אנחנו נהיה תמיד "רגע לפני נקודת האל-חזור" ומטס השוטים שנקרא מדינת ישראל ימשיך במסלול ההתרסקות הנוכחי עד שלפלסטינים יימאס והם יודיעו שהם מושכים את התביעה למדינה עצמאות ודורשים, במקום זאת, אזרחות ישראלית. כרגיל, אנחנו לא מסוגלים להחליט מה אנחנו רוצים, ממשיכים לחיות באשליה שאנחנו בשליטה, ואם לא נוציא את הראש מהמקום בו השמש לא זורחת וניקח יוזמה, נקודת האל-חזור תגיע ברגע שהפלסטינים יחליטו שזמנה הגיע.
נ.ב: מזכיר לכם, סיור ספונטאני בטירוף הירושלמי בהדרכתי ביום חמישי. פרטים בפוסט הקודם.
ט תחליט, בפוסט הקודם הבאת קישור לקינתו של עיתונאי על הידרדרות המקצוע שלו ופה אתה אומר
שאין לך מושג על מה משלמים לעיתונאים.
איפה הסתירה?
Pingback: Tweets that mention הקרקס המעופף של שלום עכשיו. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
פוסט מדכדך.
אתה מזכיר לנו שגם אם אי פעם נצליח לחלק ל-2 מדינות לא ייגמרו בעיותינו.
החרם על ישראל מתפשט אט אט, אבו מאזן (לא ברור עד כמה עמדותיו המתונות פופולריות בציבור הפלסטיני) בדרך לפרוש מהשיחות (בצדק. למה הוא צריך להשתתף במסע יח"צ של ביבי),
ומחירי הנדל"ן שוברים שיאים חדשים כל הזמן. הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם?
תמשיך את המשפט 'מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם…'
טל, תהיה כנה, ותן לי דוגמא אחת מההיסטוריה שבה הקמת מדינת-לאום פתרה בעיה אנושית כלשהי, חוץ מכאב הראש של קולוניאליסטים שאינם רוצים לתת זכויות שוות לנכבשיהם? הזיקה והניסיון לייצר חפיפה מלאכותית בין מדינה ולאום היא הבעיה, לא הפיתרון.
הכיוון לפיתרון, לדעתי, נמצא בשילוב המושגים "(סוציאל) דמוקרטיה פלורליסטית" ו"פדרליזם עולמי".
אני באמת לא מבין למה מספר המתנחלים הוא פאקטור, קיום ההתנחלויות הוא החלטה פוליטית שניתנת להפיכה בכל רגע.
בטוח? כי עד עכשיו, לא התרשמתי במיוחד מהיכולת של ממשלות ישראל ליישם מדיניות כלשהי, גם כשמדובר בדברים הרבה יותר פשוטים מאכלוס מחדש של מספר שש ספרתי של אנשים.
יש אסכולה בשמאל שגורסת שהטיפול הגרוע במפוני גוש קטיף הוא מעשה מכוון שנועד בדיוק בשביל זה, לטרפד את האפשרות שאי פעם יפנו את יהודה ושומרון, הרי אם מפוני גוש קטיף עדיין אוכלים קש אז
אפשר רק לתאר מה יקרה כשיחזרו על הפינוי בסדר גודל הרבה יותר משמעותי
בנאדם, כל ההתנתקות הייתה מעשה מכוון שנועד לטרפד את פינוי יהודה ושומרון.
נכון.
מכיר את התער של אוקאם? אם יש מעשה שאפשר להסביר אותו על ידי חכמה בלתי רגילה או
להבדיל על ידי טיפשות קיצונית סביר יותר שהטיפשות היא ההסבר הנכון.
זה לא תער אוקהם. זה תער הנלון. או סוג של.
זאת הפעם הראשונה שאני שומע על הרעיון הזה, של עבודה מחורבנת בכוונה תחילה כדי לדפוק את אפשרות הפינוי של יהודה ושומרון. אני קצת מתקשה להאמין שזה היה מעשה מחושב ומכוון ולא פשוט תוצר לוואי של החוסר יכולת הכללי של הממשלה. אני חושב על הצורה בה התנהלה המלחמה בלבנון ואני מתקשה לאמין שממשלה שדפקה את העניין ההוא כל כך חזק, לא פשוט הפילה את הכדור בפינוי של גוש קטיף.
למרות שכן, זה נשמע הגיוני שזה נעשה במכוון, אבל קשה לי לתת קרדיט לאנשים האלה.
תער אוקהאם אומר שאם יש לתופעה אחת שני הסברים, אחד מסובך ואחד פשוט – ההסבר הפשוט הוא ההסבר הנכון והעדיף.
אני חושבת שמה שהיה ממש מזעזע, זה לא מצבנו בשטחים, את זה מי שעיניים בראשו רואה ולא צריך יום לימודים ארוך וגם לא טיסה מעל השטחים.
מה שהיה נורא זו הרמה של התקשורת. של עיתונאיםן שמגיעים לטיסה ואין להם מושג מה הם הולכים לסקר וזה גם לא מעניין אותם, ומה שנורא זה שכל הסיפור הזה לא מעניין את הציבור. אותו ציבור שמשלם על זה בחלבו ובדמו.
עצוב מאוד.
"וזה גם לא מעניין אותם" – זה מה שמזעזע אותי.
נהניתי לקרוא למרות שבסופו של דבר יצאתי מצוערת. כלומר התעצבתי בעוד מחייכת.
שלום אסתי
אני חושבת שחלק ניכר מן הציבור מודאג אלא שאינו יודע מה המוצא הנכון מכל זה.
Pingback: טלטולים מעל לגדה המערבית | מילים מילים
Pingback: רפלקס ההקאה | חנה בית הלחמי
אני לא יכולה להשתחרר מהתחושה לשיטתך, מתנחלים יהיו מתנחלים בכל מקום שבו ישבו. אם ילכו לגליל – יהיו מתנחלים בגליל. ואם ילכו לנגב – יהיו מתנחלים בנגב. ואם ילכו לתל אביב – הם יהיו מתנחלים בתל אביב.
ממש כמו עניין החרם – אם אתה לא נותן לאדם את האופציה הריאלית "להיות בסדר", למה שהוא יזוז מילימטר מעמדותיו?
ההתנחלות היא לא רק מגורים מעבר לקו הירוק אלא גם תנועה אידיאולוגית. נכון שאדם יכול לעבור לגור מזרחית לקו הירוק בלי לאמץ את האידיאולוגיה, אבל זה לא אומר שהעברתו של מתנחל אידיאולוגי (ועוד בכוח) לצד הנכון של הקו תעביר אותו גם לצד הפוליטי השני .
ולמה הוא צריך לעבור לצד הפוליטי השני?
זכותו של אדם לדעותיו, גם אם אינך מסכים איתן. אפילו, אם, רחמנא ליצלן, הן דעות ימניות. ואגב, בשכונות רבות ברמת גן, גבעת שמואל ופתח תקוה מתגוררים אנשים שדעותיהם כדעות המתנחלים. אז?
אני לא חושב שהם צריכים לעבור צד. אבל אני תוהה לגבי ההשלכות של פינוי המתנחלים. מותר?
בנתיים עוד מותר. אז אתה יודע.. תנצל את זה עכשיו.
הפינוי, אם יקרה, הוא מסוכן בדיוק מהסיבה שמנית, הוא ישחרר את הלהט המשיחי בישראל וזה אומר ישחרר כנגד הערבים האזרחים. במשולב עם רעיונות חילופי האוכלוסיות של ליברמן כמעט ברור שפינוי שלהם יוביל לפיצוץ, וקשה לראות איך יתאפשר פינוי ללא העברת המשולש לשליטה פלסטינית, או במקרה הגרוע פינוי של ישובים ערבים בישראל.
בנוסף כדי לפייס את הימין הדתי תאלץ המדינה להשתנות. המדינה תאלץ לההפך ליותר יהודית ופחות דמוקרטית. הלאומנות תגבר, קשה להאמין שיצא משהו חיובי.
אני לא בהכרח מסכים עם הפרשנות שלך, שהמצב יחמיר בתוך גבולות המדינה והמתנחלים הללו יתנקלו לערבים בכל חלקי המדינה. לא כל הערבים הם חקלאים מסכנים במקומות שכוחי-אל בשטחים מופרזים. ישנן רשויות עקיפה למדינה. וחוץ מזה, אם ההחרפה תבוא בבום אחד, זה יעיר אנשים, זה ינער אותם. לפחות אז משהו אמיתי יקרה. ואני כבר סקרן לראות מתי ואך זה יקרה ומה ישאר ומה יעמוד אחרי הבלאגן.
אני לא סובל את המצב הזה, שאני מרגיש כאילו הונדס במיוחד במאה ה-20, של השקטה וסילוף ושינוי הדגש ופעולה האיטית אך המתמידה. הכל כל הזמן מתבשל על אש קטנה ואתה מפסיק להרגיש את החום העולה. כמו צפרדע בתוך סיר שמחממים לאט. אם לא יגבירו את החום בצורה פתאומית, היא לא תקפוץ רק תמות בשקט. בארץ אנחנו כבר מעבירים כל כך הרבה חרא לסדר היום שהריח מזמן כבר הפסיק להפריע לנו.
זה קורה כבר עכשיו, אבל בקטן.
האמתי שממש אחרי שכתבתי את הפוסט הזה יצאתי לנסיעה באוטו, וברדיו שמעתי את ראש העיר של נצרת עילית מדבר על תוכנית חדשה שלו להביא משפחות של מפונים לגור בנצרת עילית כדי "לשמור על האופי שלה" או איזה חרא כזה שאומר "להיות משקל נגד לערבים." הוא כבר ישב כמה ומתכנן להביא עוד מאות אחרות ולתת להם מעין קיבוץ או שכונה בתוך העיר. אז כן… כנראה שבאמת הולכים להשתמש במתנחלים כדי לדחוף נגד הערבים האזרחים של המדינה. סה"כ היו יכולים לישב אותם במקומות אחרים גם כן, מקומות שיש בהם כבר רוב יהודי שאינו מוטל בספק.
יש מלא יוזמות מהסוג הזה. גרעינים וקיבוצים עירוניים של בני ישיבות ברמלה-לוד, עכו (שם הם היו קשורים למהומות יום כיפור), קבוצת רכישה של מגרש בעג'מי שתושבי השכונה רצו לבנות עליו, התיישבות בנגב כ"משקל נגד" לבדואים וכו'.
אתה רציני, זה באמת חדש לך? השאיפה לייהוד המרחב הישראלי (בתוך הקו הירוק) משותף לכל המפלגות בישראל (חוץ מהמפלגות הערביות) ובהחלט אין בזה משהו בעל ייחוד "מתנחלי".
מדובר כאן על סרט אחר לגמרי מאשר המדיניות הממשלתית הרגילה. הקטע המתנחלי לא מגיע מהממשלה, ומטרתו היא לא השגת שליטה בדמוגרפיה ובאדמות אלא ב"תודעה".
זה על הרעיון שמי ששומעים אותו הכי טוב זה מי שצועק הכי חזק? כלומר, מיעוט קטן אבל מאד פעיל ורועש.
אולי אפשר פשוט להוציא את הצבא מהשטחים, אחרי הודעה מראש, ואז נראה אותם מתפנים אחד אחד מרצונים החופשי, או נהיים נתינים פלסטיניים…
אפשר באותה הזדמנות להכניס קצת כוחות זרים שיהיו אחראים על הביטחון באזורי החיכוך, ועל הדרך יעזרו למדינה החדשה לתפקד לפי הספר.
רק זה חסר לנו, כוחות זרים.
ראינו את התפקוד המדהים שלהם בלבנון.