1. שלב נוסף במלחמה המתמשכת של הממשלה הנוכחית במציאות הגיע עם הצעת החוק הממשלתית לפיה כל מתאזרח שאיננו יהודי, יחויב בהצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כרגיל באמירות והצעות חוק שכוללות את המילים הנ"ל, המילה "דמוקרטיה" נדחפה לשם למען הכסת"ח בלבד.
הכנסת מעולם לא הגדירה מהי "מדינה יהודית", ולא במקרה. ההגדרה היחידה שלא שוללת את היותה של המדינה "דמוקרטית" היא, בפשטות, מדינה שרוב אזרחיה הם יהודים, כשהביטויים לכך בחיי המדינה לא סותרים שום זכות אזרחית של בן מיעוטים, כולל הזכות לחשוב ולהגיד שהמדינה לא צריכה להיות יהודית. אבל הגדרה כזאת לא נזקקת לשום עיגון מיוחד בחוק. ובכל מקרה, עם דמוקרטיה או בלעדיה ויהיו הביטויים החוקיים והסמליים אשר יהיו, שום דבר לא יקבע בשאלה האם המדינה הזאת "יהודית" או לא חוץ מהמציאות הדמוגרפית.
בהיעדר הגדרה קונקרטית ל"מדינה יהודית", כל מה שנשאר מההצהרה זה שהיהודים הם הבוסים של המדינה. היות שהיהודי הוא בוס, אז הוא גם יותר אזרח ממישהו אחר. "אזרח", כדאי להזכיר, הוא אדם שמחזיק בבעלות על המדינה, בדיוק כמו בעל מניות שמחזיק בבעלות על חברה, כשפתק הבוחר הוא מימוש הבעלות שלו. אם לא יהודי הוא מישהו שהמדינה איננה שלו, הוא איננו אזרח ולא משנה איך מכנים את הסטטוס שלו. המדינה יכולה, אולי, להיחשב כ"יהודית" אם רוב האזרחים רוצים בזאת, אבל היותה יהודית כעובדה שאיננה תלויה ברצון הציבור הופכת אותה ללא-דמוקרטית בעליל.
מה שיש כאן זה לא, כמו שאמר נתניהו, "התאמה לחוקים הקיימים". מספיק לדרוש ממבקש האזרחות להצהיר על נאמנותו לחוקי המדינה, שכוללים גם את חוקי היסוד שכוללים את סעיף ה"יהודית ודמוקרטית". אבל ההצהרה הנוכחית לא דורשת נאמנות לחוק אלא הסכמה עם החוק. דמוקרטיה יכולה, וחייבת, לדרוש מאזרחיה ציות לחוק, אבל לא יכולה למנוע מהם להתנגד לו ולפעול באמצעים חוקיים ודמוקרטיים כדי לשנותו.
החוק הזה הוא בסך הכול חלק ממהפכה שקטה שמטרתה לקבוע גבולות חדשים, צרים ומחייבים לשיח הציבורי. הקו שמחלק, פוליטית, את אזרחי המדינה הוא לא בין מי שבעד מדינה יהודית לבין מי שנגד, אלא בין מי שבעד דמוקרטיה למי שנגד. מרבית הציבור היהודי רוצה גם וגם, אבל השאלה היא מה גובר על מה. הממשלה הנוכחית מנסה לקדם תפיסה של "דמוקרטיה" שכפופה לאידיאולוגיה פוליטית, בדומה למודל האיראני. לכן, התפיסה לפיה הלאומיות וההגדרה העצמית היהודית יצטרכו למצוא לעצמם ביטוי שאיננו סותר את הדמוקרטיה צריכה להיזרק מחוץ לגדר.
ההבנה שהלאומיות היהודית במתכונתה המוכרת לא מסתדרת עם דמוקרטיה (אני חושב שהיא יכולה, בתיאוריה, אבל בספק אם אנחנו מסוגלים לבצע זאת למעשה) צועקת מכל משפט בדיון על החוק. הפוליטיקאים שלנו, מסתבר, חושבים שאם יצעקו מספיק חזק שעולם שטוח, הוא יפסיק להיות עגול. וכך, ביבי הציע, למשל, נוסח לפיו "ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי שמעניקה שוויון למיעוטים שבה". מה אגיד לכם, אולי הערבי צריך לקחת את ההצהרה עליה הוכרח לחתום לועדת התכנון שמפקיעה את אדמתו כדי לבנות עליה עוד יישוב קהילתי ליהודים בלבד.
2. חוק טרור המדינה החדש כולל גם, מסתבר, סעיף (סעיף קטן 5 להגדרת "רשות ביטחון") שמאפשר לשר הביטחון ולראש הממשלה להקים יחידות חשאיות שאינן משתייכות לשום רשות ביטחון, לא לצה"ל, לא למשטרה ולא לשב"כ, שקיומן ייאסר לפרסום בצו, ויוכלו לפעול בחשאיות מוחלטת נגד, ובכן, נגד כל אחד.
צריך להבין משהו לגבי החוק הזה (PDF). גם אם יישמו אותו "לפי הספר" ולפי כל כללי המינהל התקין, הרבה אנשים (PDF) שהקשר שלהם לטרור הוא, במקרה הטוב, עקיף, מקרי ולא מכוון ייחשבו כטרוריסטים וכך תישלל מהם היכולת להוכיח את חפותם בהליך משפטי ראוי. אבל עם קצת מניפולציה, בריונות ושימוש בשופטי מחמד, דברים שבהחלט קיימים במערכת, יהיה אפשר להפעיל את החוק נגד כל אזרח, בקלות.
שירותי ביטחון חשאיים שרשמית, פשוט לא קיימים, זו השיטה בה נקטו, למשל, משטרים צבאיים בדרום אמריקה נגד מתנגדיהם הפוליטיים. זה האופן בו פועלים תאי ביון במדינות זרות וזהו גם האופן בו פועלים ארגוני טרור. מסתבר שהקביעה שלי שמדובר בחוק טרור של מדינה מוצדקת יותר משחשבתי.
אז אני חוזר על הקריאה, צריך להראות איך אנשים וגופים קיימים ולגיטימיים ייפגעו מהחוק. ואני חושב שהחוק מספיק מסוכן כדי לשתף פעולה נגדו גם עם ארגוני ימין, שחשים על בשרם לאחרונה מה קורה כשהשב"כ יכול לעשות מה שבא לו.
3. מספרים שכשהוורמאכט הגיע לפראג, קצין האס-אס שלח חיילים לבית האופרה המפורסם כדי להוריד ביריות את פסלו של המלחין היהודי פליקס מנדלסון, שנמצא בין פסלי המלחינים שמקשטים את הבניין. "אבל איך נדע מי מהם זה מנדלסון?" שאלו החיילים. "טיפשים!" צעק קצין האס-אס, "הוא יהודי, פשוט תחפשו את הפסל עם האף הכי גדול. קדימה, שנל!" אז החיילים חזרו לבית האופרה וירו בפסל של ריכארד ואגנר.
בזמנו (לא זוכר מתי בדיוק, אולי אפילו לפי קום המדינה), התזמורת הפילהרמונית הישראלית החליטה להחרים את המוזיקה של ואגנר, שעליה נאמר ש"היא יותר טובה מאיך שהיא נשמעת". אין לזה שום הצדקה מיוחדת, כמו שאין הצדקה להחרמת יצירותיהם של שלל אנשים שהנאצים הושפעו מהם בעקיפין ו\או עשו בהן שימוש ו\או שהיו אנטישמים בעצמם. ואכן, יצירותיהם לא מוחרמות, דווקא לואגנר נדבקנו.
נכון, מותר לאנשים להיות לא רציונאליים במה שכרוך בתגובה לטראומות שלהם, אז מי שלא מעוניין לנגן או לשמוע את ואגנר, לא חייב. גם אם תזמורת או תחנת רדיו תרצה להחרים אותו, מותר לה. אבל מה לעזאזל זה אומר עלינו אם הנינה של ואגנר פוחדת להגיע לארץ כדי לארגן קונצרט, שיתקיים בכלל באירופה, שבו יצירותיו של ואגנר ינוגנו לצד יצירות של מלחינים יהודים? אם הייתה נותרת בציבור שלנו מעט שפיות, דבר כזה היה צריך לגרום לו לעצור לרגע ולחשוב.
מנהלתי: נותרו שני מקומות בסיור-דיון נוסף של "טירוף ירושלמי למתחילים" אותו אדריך ביום שישי הקרוב. נעשה סיבוב בין ירושלים הדמיונית לירושלים האמיתית. נדבר על האופן שבו דפוסים היסטוריים ממשיכים לחיות ולבעוט עד ימינו, נעשה המבורגרים מפרות קדושות לכל הדתות וננווט בין היסטוריה הזויה למציאות נוכחית הזויה לא פחות. 10 בבוקר, חמישים שקל לראש (יש על מה לדבר אם אתם מאותגרים כלכלית), מינימום 5 מקסימום 12 משתתפים, פרטים ואישור במייל: [email protected]
Pingback: Tweets that mention פסיכים נהיינו. שלוש הערות. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
תגיד שלום, אך אתה לא מתיאש מלעסוק בדברים האלה כבר כל כך הרבה זמן?
החוקים האלה פשוט מגוכחים, אנחנו קופצים בצעדי ענק לעבר דיקטטורה מטורפת… אני לא מבין את זה… את האינטרס של מי זה באמת משרת שנחיה ככה? החוק הזה עם המשטרה החשאית הוא כדי שהממשל יוכל לשמור על שליטה מסוימת בתוך הקרקס המשיחי של המדינה? או שזה מכוון רק נגד הערבים? אני יודע שזאת חתיכת שאלה, אבל למה אני הולכים בכיוון הזה? זה לא הוכח כבר יותר מדי פעמים בזמן שלנו שזה לא רעיון טוב?
קודם כלכלה הוא מיבא לנו ממדינות עולם שלישי ועכשיו משטרות חשאיות והשבעות אמונים למידה. אך זה עובד? לא כל מה שמעניין את ביבי זה רק לסגור עסקים?
יאללה תבחר שאלה ותגיב משהו.
1. בטח מתייאש.
2. החוקים הנ"ל הם לא רק נגד ערבים אלא גם נגד הקצוות משמאל ומימין לדעתי. החבר'ה מנסים לסגור את המפה הפוליטית בין מרצ לבית היהודי.
3. ביבי הוא רע, אבל לא מישהו שכדאי לזלזל בו. האיש לא טיפש.
אני די בטוח שאם המגמה הזו תמשך אז גם אנשי מרצ יהיו על הכוונת.
1. באמת שאני לא מבין את הרציונל מאחורי זה, אם הכוונה להקשות על מתאזרחים ערבים האם לא מספיק כבר חוק האזרחות שחוסם התאזרחות של פלסטינאים מהשטחים בישראל? הרבה יותר אפקטיבי לדעתי.
זה לא נועד להקשות על מתאזרחים ערבים (איך זה מקשה עליהם בדיוק?), זהו חוק "מחנך" שנועש להנחיל נורמות של נכון ולא נכון מבחינת עמדות פוליטיות.
הרעיון (או לפחות כך הוא הוצג בחלק מאצעי התקשורת) היה שמתאזרחים ערבים לא ירצו להישבע אמונים בגלל הנוסח.
בכל מקרה לדעתי מחווה פוליטית נבובה חסרת משעות גרמה להרבה יותר מדי רעש.
גיב מי א ברייק. מכל הדברים שאנשים עושים כדי לקבל אזרחות בכל מני מקומות, זה ממש מה שימנע מערבים להתאזרח כאן.
לפחות לא שלפת את הטיעון ה"ביטחוני", כי אני בטוח שעכשיו יש הרבה טרוריסטים שמה זה רצו להתאזרח בישראל במטרה לפוצץ איזה מטוס ועכשיו לא יכולים בגלל השבועה.
זה מוצג (ואני חושב שיש אמת במצג הזה) כייבוא של רעיונות מארה"ב שנחשבת כמופת של חברה חופשית. מדובר בסחורה קלוקלת ובהתאמות המקומיות (החלפת עקרונות החירות שמרכזיים בארה"ב ב"יהודית ודמוקרטית") גם רעילה – אבל היי, זה מאמריקה, למה להיות קדושים יותר מהאפיפיור? (מה קרה לרצון להיות מופת לאחרים זו שאלה טובה).
Pingback: מדיניות תג מחיר | החברים של ג'ורג'
זה כאילו הולך פה איזה ניסוי לראות מה קורה כשאתה לוקח את כל הרעיונות הכי כושלים מכל מקום וזורק אותם ביחד.
אם כל הבלאגן הזה נעשה במטרה ליצור איזשהו קונצנזוס, ששם את כולם באותה קבוצה ומכריח אותם ליישר קן, גם אם בעזרת חוקים דרקוניים ומשטרות חשאיות… אני לא יודע..
זאת אומרת, אני בעד יצירת קונצנזוס, אני חושב שיש יותר מדי אנשים שמושכים ליותר מדי כיוונים… אם זה יעבור (וזה כנראה יעבור, כי ברגע שאתה מחליט שאתה רוצה משטרה חשאית, אתה כבר דיי החלטת לזרוק את המוסר מהחלון), אני מקווה שזה באמת יעבוד להם, ויצור הסכמה ואז הכל יתפוצץ במכה ונהיה חברה יותר טובה בזכות זה. יאללה, שיהיה כבר כל כך חרא, לכולם ביחד, שאנשים מכל הקצוות יעזבו את הקווים הפרטיים שלהם וישלבו כוחות במאמץ להתגבר על המצב.
זה מרגיש דפוק, כאילו יש יותר מדי לחצים עלינו לא לשתף פעולה ולפעול לטובת האינטרסים שלנו. אני כבר לא יודע מה להגיד…
אולי כבר היה עדיף לקרוא את הזועם, הוא לפחות העלה לך חיוך על הפנים בזמן שקראת כמה הכל חרא. ברצינות אבל, כן זה יותר כואב, אבל עדיין עדיף ככה.
הפליי-אוף הגדול של רעיונות העוועים. בחיי, סלבה, זה מה שאנחנו רואים. אם זו לא היתה המציאות, זה היה ספר מרתק ממש!
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%22%D7%9F_%D7%A8%D7%A4%D7%91
ליקוטי מוהר"ן רפב.
אכן, חשוב לראות שחורות, אבל היחס בין המבט השלילי למבט החיובי צריך להיות מוטה לכיוון החיובי.
ממילא כל הציוויליזציה בנויה על כאב וראיית שחורות, וראיית שחורות (גם אם מאיכות ירודה מדי מכדי לחשוף עוולות) מיוצרת בכמויות תעשייתיות.
כל מי שחושב שלא יעשה שימוש בכל החוקים המפחידים האילו, מוזמן לעיין בעיתון העיר של השבוע שבו מסופר איך בלוגר נעצר בזמן שצילם "אנשי חוק" באיזור התחנה המרכזית. מצלמתו נלקחה וכל התמונות נמחקו והוא נלקח למעצר בחשד שהמצלמה גנובה כי לא התה לו קבלה עבור המצלמה בת השנתיים. כשקראתי את הכתבה לא יכולתי להאמין. הוגשה תלונה למח"ש אבל קשה לי להאמין שמשהו יקרה. לא מדובר פה בהפגנה בבילעין או בפעילות מיוחדת (לא שאז מותר לפגוע באזרחים). אבל הקלות שבה מרשה לעצמו שוטר לפגוע באזרח נורמטיבי, בתל אביב, מדהימה.
ואילו הם האנשים שיישום החוקים האלו תלוי בשיקול דעתם.
מאז שהכירו לי את הבלוג שלך אני קוראת בו, מעשירה את העולם הצר שלי, מתעדכנת ומתעצבנת. אז — לא שאני באמת אקום מהכיסא שלי ואעשה משהו, אבל בתיאוריה, לו הייתה לי המוטיבציה הפוליטית/חברתית, מה אפשר לעשות?
תודה.
אני לא האיש הנכון לשאול אותו מה לעשות. אני לא אקטיביסט. יש המון דברים שאפשר לעשות, מה מהם יביא תועלת קשה לדעת ואני לא בטוח שזה צריך להיות השיקול העיקרי. אם יש לך צורך לעשות משהו כדאי שתחשבי מה מתאים לך לעשות. לי, למשל, מתאים לכתוב, לאחרים מתאים לעשות דברים אחרים.
Pingback: הצהרת הנאמנות רעה לישראל : האדם הסביר
כתבת:
"צריך להבין משהו לגבי החוק הזה (PDF). גם אם יישמו אותו "לפי הספר" ולפי כל כללי המינהל התקין, הרבה אנשים (PDF)"
אבל שני הפידיאפים לא נפתחים לי. תוכל לתקן את הלינק בבקשה? אני רוצה להגיע אל המסמך עצמו.
תודה
הלינקים בסדר. הם מפנים לתזכיר החוק שאפשר למצוא באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולנייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח, שאני מניח שאפשר למצוא בחיפוש.
בסדר אני אעזר בגוגל, אולי זה משהו שקשור בדפדפן שלי