היום, חברי וועדת הכנסת לביקורת המדינה עמדו על גג בניין לא חוקי של יהודים ובחנו בנייה בלתי חוקית של ערבים, ושמעו על ה"אכיפה הבלתי שוויונית", לרעת היהודים כמובן, בנושא הבנייה הבלתי חוקית. שווה להעיף מבט שני על הסיטואציה, ועוד יותר, על התמונה הגדולה שהיא חלק ממנה:
כשיהודי רוצה לבנות במזרח ירושלים, הוא בוחן את תכנית המתאר, מתכנן תכנית, הולך לגורמי התכנון ואם הבית שהוא רוצה לבנות תואם את תכנית המתאר מבחינת אחוזי הבנייה, ייעוד הקרקע וכולי, הוא יקבל אישור ויתחיל לבנות. לפלסטיני בירושלים אין, לרוב, תכנית מתאר שבה הוא יכול לעיין כי מדינת ישראל ה"יהודית" שלדברי נתניהו "מעניקה שוויון זכויות מלא למיעוטים שבה" כמעט ולא מאשרת תכניות מתאר לשכונות הפלסטיניות. ואם מאשרת, הן לרוב לא מפורטות מספיק כדי להעניק על פיהן אישורי בנייה.
המדינה עצמה, בונה בירושלים ליהודים בלבד. שתי דרכים עיקריות קיימות כדי לוודא שיהודים יאכלסו את הבנייה הממשלתית: על חלק מהקרקעות זכאים לרכוש בתים רק "זכאי חוק השבות" או "אזרחי ישראל". הפלסטינים במזרח העיר, כידוע, לא זה ולא זה. לישראל לא הייתה בעיה לספח את הפלסטינים לריבונותה נגד רצונם, אבל במה שכרוך בהענקת הזכויות האזרחיות שכרוכות בריבונות, ישראל "לא רצתה לכפות" שום דבר. אחרי 67 אמנם ניתנה להם הזכות לבקש אזרחות, אז זו נחסמה מאוחר יותר וכיום גם מעמד תושב הקבע נשלל מהם בשלל מניפולציות משפטיות.
הדרך השנייה היא תכנונית: בתכנית המתאר יש בתי ספר יהודיים, מתנ"סים של יהודים ובתי כנסת, אבל אין בתי ספר, מתנ"סים או מסגדים לפלסטינים. כמונו, הם לא יגורו במקומות בהם אין בית ספר לשלוח אליו את הילד. בשולי השכונות המרוחקות, פסגת זאב למשל, שמוקפות בשכונות פלסטיניות ויש בהן אדמות מותרות גם לערבים, יש פלסטינים שרוכשים דירות. את העובדה הזאת מנופפים בפני אמריקאים בורים כהוכחה ש"ערבים יכולים לגור בכל מקום בירושלים – למה יהודים לא?" גם שם, אגב, כהניסטים מארגנים את הערסים המקומיים לכנופיות כדי "לנקות את השכונה מערבים" בנימוק העתיק ביותר בעולם: "הגנה על הבחורות שלנו" (תרגום: הגנה על מונופול הגבר היהודי על הואגינה של האישה היהודייה).
אז לפלסטיני פתוחות שלוש דרכים: ללכת למקום אחר כמו שרוצים מי שהנהיגו את המדיניות הזאת, לבקש אישור בנייה בהליך פרטי אזוטרי שהענקתו, אחרי סחבת מכוונת של שנים, תלויה בשרירות ליבו של הפקיד ויכולה להיות כרוכה בדרישת לשיתוף פעולה עם השב"כ, או לבנות באופן בלתי חוקי. האופציה האחרונה היא האטרקטיבית ביותר לא רק משום שזאת כמעט הדרך היחידה לבנות בית, אלא גם מפני שקרקע שעליה יבנו כנראה כבר לא תופקע מהם "לצרכי ציבור". התפלגות ה"ציבור" שאת צרכיו הקרקע המופקעת משרתת היא 5% פלסטינים – 95% יהודים. הבעלות על הקרקע היא בדיוק להיפך. חמשת האחוזים הם עלה התאנה במקרה הזה.
לא במקרה מדברים המתנחלים, הח"כים שלהם, השפוטים שלהם וסתם ישראלים שמאמצים את הטיעונים החמקמקים שלהם, על "שוויון באכיפה". אם שוויון או כיבוד חוק היו מעסיקים אותם, הם היו מוסיפים לדרישה הראויה הזו גם דרישה למדיניות תכנון שוויונית ולהקצאת אדמות ותקציבים לפי קריטריונים שווים לכל תושבי העיר.
במדינה דמוקרטית, אכיפת חוק היא שירות לציבור שמספקת המדינה. אי אכיפת חוק איננה פריווילגיה אלא אפליה. אם הח"כים מהימין היו דורשים מדיניות תכנון שוויונית, שכוללת גם אכיפה שוויונית על עבירות בנייה, הפלסטינים היו מצטרפים. הם היו שמחים לגור בשכונות מושקעות כמו היהודים ולא במה שנראה כמו מחנה פליטים. ואם היו גרים בשכונות כאלו, הם היו רוצים שיעצרו בנייה פיראטית שעושה להם בלגאן. אבל רק ליהודים האכיפה, המעטה מאוד יש לציין, מיועדת לצרכים תכנוניים. האכיפה עבור הפלסטינים, שלהם להבדיל מיהודים דווקא הורסים בתים כדבר שבשגרה, לא מיועדת לשמור על תכנון עירוני, אלא למנוע אותו.
הח"כים יודעים את כל זה טוב מאוד. להחביא מטרות לאומניות וגזעניות מאחורי ז'רגון משפטי "ניטראלי" היא מומחיות ישראלית ותיקה, שאליה הצטרף לאחרונה הטריק של שימוש בז'רגון "דמוקרטי".
הביקור הזה משתלב עם מה שנראה כמו שיטה שמטרתה לפוצץ את היחסים בין יהודים וערבים במדינה הזאת. הוא משתלב עם שלל חוקי הנאמנות למיניהם, שלא פותרים שום בעיה ואין להם משמעות מעשית חוץ מלעצבן את הערבים. זה משתלב עם יוזמות פרובוקציה פרטיות של ח"כים ושרים, כמו זו של שר התחבורה ישראל כ"ץ לשנות את הכיתוב בערבית בשלטי הדרכים כך שיהיה תעתיק של השם העברי. וזה משתלב באופן מצמרר עם חוק הטרור החדש ועם "תרגיל הטרנספר" של כוחות הביטחון. היום, אגב, היה תרגיל משטרתי גדול בירושלים גם כן.
חלק גדול מהתוכן בבלוג זה עוסק במגמה, ובניסיונות האקטיביים של המרכז הפוליטי היהודי "לסגור שורות" ולהכתיב שיח פוליטי צר ומחייב. הקרקע למהלך כבר הוכשרה ציבורית באמצעות שלל התבטאויות, פרסומים וקמפיינים שמסמנים את החורגים ממנו כ"בוגדים", ומוכשרת משפטית ע"י שורה של חוקי "נאמנות" וחוק "נגד טרור" ששם בכיס הקטן אפילו את החקיקה החפוזה, הנמהרת והמפוחדת בחו"ל, מעגן בחוק קבוע את תקנות החירום של המשטר האימפריאלי הבריטי ומוסיף עליהן כהנה וכהנה. אבל כדי "לסגור שורות", כל זה לא מספיק. כדי להעביר את העניין מרמת ההכנה לרמת היישום, צריך ליצור משבר שיחלק את השיח הפוליטי למונחים של "איתנו או נגדינו".
לא מדובר כאן על תיאוריית קונספירציה. הפוליטיקאים לא ישבו בחדר חשוך ותכננו את כל זה לפרטיו. זה פשוט עניין של "מוחות קטנים חושבים דומה", ופופוליסטים שמזהים את כיוון הרוח (שעוררו בעצמם) ורוכבים עליה. זה סיפור על אנשים שרואים בערבים אזרחי ישראל אויבים מעצם היוולדם, או לפחות, אויבים עד שלא יכירו במעמדם הנחות אינהרנטית במדינה היהודית ובכך שהקשר שלהם לאדמה עליה נולדו לא עומד במישור אחד עם "הקשר חסר התקדים, שאין דומה לו בהיסטוריה" של היהודים לארץ. כמו שאמר נתניהו בישיבה המיוחדת לזכר הטרנספריסט רחבעם זאבי והוסיף ש"איש לא היטיב להבין זאת יותר מגנדי". מדובר באנשים שמבחינתם, אנחנו והאזרחים הערבים נמצאים על מסלול התנגשות בכל מקרה, ולכן אין סיבה מיוחדת שזה לא יקרה דווקא עכשיו.
עושה רושם שהקואליציה הנוכחית, או לפחות רוב המרכיבים שלה, החליטה לייצר את המשבר שממנו אזרחי ישראל פוחדים במיוחד, התקוממות האזרחים הפלסטינים, במטרה להיפטר מהם לא פיזית, אלא כמחנה פוליטי. ובאותה הזדמנות להיפטר גם מה"חתרנים" מבפנים. אם אכן זה התכנון, הרי שהעיתוי מצוין.
שיחות הקרקס עם אבו מאזן ייכשלו עקב הדרישה (שהועלתה למטרה זו) מהפלסטינים "להכיר" בדבר שנתון להחלטתם הבלעדית של אזרחי ישראל ולא העסק של אף אחד אחר – זהותה של המדינה. סביר שזה יוביל לסבב אלימות נוסף שאליו יצטרפו הפלסטינים אזרחי ישראל, והשמאלנים יסומנו כשותפיהם,אם לא כמי שהפיקו את הבלגאן (המתנחלים בסילוואן טוענים זאת לגבי המצב שם, ואנחנו יודעים שהח"כים ממהרים לאמץ כל טיעון של ארגון ימני הזוי כדי להתגולל על יריביהם). וכל זה קורה באמצע הקדנציה של אובמה, כשהתמיכה בו בשפל, כשהוא עומד בפני בחירות לקונגרס, ואחרי שכבר נכשל פעם אחת בהפעלת לחץ על ישראל.
נ.ב: זה פוסט אחד שאשמח לאכול את הכובע על זה שכתבתי אותו.
Pingback: Tweets that mention פאנצ’ליין. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
אני מקווה שגם כותב הפוסט הזה יאכל את הכובע אבל אני חושש שלא.
http://eyalniv.wordpress.com/2010/10/10/mapai/
אחחח… אני מת על המאמרים של כל מני שמאלנים רדיקלים שבחלק אחד מסבירים למה הציונות, כל ציונות, היא בבסיסה תנועה קולוניאליסטית-גזענית-פאשיסטית ובחלק השני מקוננים על נפילתו של השמאל הציוני.
אל תשכח גם את הז'רגון ה"ביטחוני"
"אחרי 67 אמנם ניתנה להם הזכות לבקש אזרחות, אז זו נחסמה מאוחר יותר "
תוכל לפרט? על פי דו"ח "בצלם", נראה שהדרך לקבלת אזרחות עדיין פתוחה:
"מי שקיבל מעמד של תושב קבע יכול, אם הוא רוצה בכך, לקבל אזרחות ישראלית. לשם כך עליו לעמוד בתנאים מסוימים, ביניהם שבועת נאמנות למדינה, הבאת ראיה לכך שאינו מחזיק באזרחות אחרת וידיעה מסוימת של השפה העברית. מסיבות פוליטיות נמנעים רוב התושבים מלבקש אזרחות ישראלית. "
http://www.btselem.org/hebrew/jerusalem/legal_status.asp
בשביל זה אצטרך לפתוח ספרים, אבל למיטב זכרוני היו שינויים בהצעה המקורית כבר בתחילת שנות השבעים. איך שלא יהיה, כשאתה מספח שטח, אין שום סיבה בעולם שהאזרחות תהיה בחירה, בטח שלא עם תנאים, ובטח ובטח לא עם תנאים שלא נדרשים מאף מתאזרח אחר. לא ברור איך אפשרות חוקית כזאת או אחרת "לבקש" אזרחות בתנאים מפלים בעליל ממדינה ששוללת אפילו מעמד תושב ממי שיצא ללימודים בחו"ל, למשל, מניחה את דעתך.
אוקיי, אודה לך אם תוכל לפתוח את הספרים ולומר לנו אם הדו"ח של "בצלם" שגוי (או שמא נכתב לפני תחילת שנות השבעים).
"כשאתה מספח שטח, אין שום סיבה בעולם שהאזרחות תהיה בחירה"
אתה חושב שהיה על ישראל לכפות את האזרחות על התושבים בניגוד לרצונם?
ואילו היתה עושה זאת, לא היית רואה אותם כנתונים במשטר כיבוש?
דרך אגב, לא נכון לומר שהתנאים לא נדרשים "מאף מתאזרח אחר", הם נדרשים מכל מי שמתאזרח שלא מכוח שבות.
אעשה זאת בהזדמנות, ועדיין האפשרות להתאזרח חסומה. אם קראת את הפוסט, אתה כבר יודע שאפשר להשיג תוצאה רצויה בלי לקרוא לילד בשמו. אתה לא תמצא אף חוק בישראל שכתוב בו משהו על אפליית ערבים. אבל חוקים עושים את זה ויש דוגמאות בפוסט הזה.
אם ישראל מספחת את השטח עליו הם חיים בניגוד לרצונם, ודאי שעליה לכפות אזרחות בניגוד לרצונם. את השליטה שלך אתה מוכן לכפות עליהם אבל על מתן הזכויות שמגיעות למי שכפוף לשלטון המצפון מציק לך? תעשה לי טובה.
אם היו נותנים להם אזרחות, השטח היה "כבוש" כמו שיפו וחיפה "כבושות". זאת הייתה שאלה של בעלות על קרקע והכרה בינ"ל, להבדיל מהכיבוש בשטחים ובירושלים שמהווה שאלה של משטר עריצות.
מה שאתה לא קולט זה שלא מדובר במתאזרחים. הם לא פילפיניים שהתחתנו עם מקומי ורוצים להשתקע אלא ילידים של שטחה הריבוני (לטענתה) של ישראל.
איך אפשר לכפות אזרחות? אתה מצפה שיצמידו להם M-16 לראש ויכריחו אותם להישבע אמונים לחוקי מדינת ישראל?
בלי קשר העובדה שהם לא מצביעים בבחירות המקומיות (לשם כך לא נדרשת אזרחות) מעידה על כך שרוב התושבים החליטו לא להיות אזרחי המדינה מתוך אמונה פוליטית ששלטונה בזרח העיר לא לגיטימי.
לך הצמידו M16 לראש והכריחו אותך להישבע אמונים? ליותר ממיליון הפלסטינים אזרחי ישראל עשו את זה? מה זה השטויות האלו? כמו שנתנו להם מעמד של תושבי קבע, ככה יכולים לתת להם מעמד של אזרח. איפה ראית ששואלים מישהו שנולד במדינה האם מתאים לו או לא מתאים לו להיות אזרח? כמו שנתנו להם מעמד של תושבי קבע, ככה אפשר לתת להם מעמד של אזרח. אם המדינה לא רוצה לעשות את זה, שתסתלק משם ותיתן להם להיות אזרחים במדינה הפלסטינית. לא יכול להיות שהיו במדינה דמוקרטית נשלטים שאין להם זכות לבחור את השלטון, בין אם הם בוחרים לממש אותה או לא כי זאת לא דמוקרטיה אלא עריצות.
אני קיבלתי אזרחות עם לידתי מתוקף זה שהייתי בן לאזרחים וככה גם ערביי ישראל.
תושבי מזרח ירושלים לא היו אזרחים או בני אזרחים ולכן הם צריכים לעבור תהליך של אזרוח – אני לא מבין מה כל כך לא הגיוני בזה. ד"א אאל"ט גם אחרי מלחמת השחרור הערבים שנשארו בארץ נאלצו לבקש אזרחות.
הבנתי. אתה אזרח מתוקף מוצא ולא מתוקף עצם העובדה שהמקום בו נולדת הוא תחת ריבונות של מדינה.
כן, זה בערך הרעיון.
אני מבין שהיה משמח אותך לו נכפתה אזרחות על יושבי הגולן וירושלים, וכן שהיה ראוי בעיניך לולא הותנתה האזרחות המוצעת להם בהצהרת נאמנות. המרחק מפה ועד "עריצות", לפחות כל עוד לא הפרכת את דברי "בצלם", הוא גדול מאוד.
כן. באותה מידה שמשמח אותי ש"כופים" על העובד זכויות כמו שכר מינימום.. והתניית אזרחות ב"נאמנות" זה משהו שאני לא מאמין בו (אפילו כשמדובר בערבים, היית מאמין?). מי שחי תחת ריבונות מדינה, צריך להיות אזרח שלה אלא אם כן הוא אורח.
או לחליפין, כמובן, לא לתת אזרחות וגם לא להיות ריבונים עליהם. גם כן לגיטימי. קשה לעכל את עיקרון ה"אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה"? סה לה וי.
מי שרוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה הם אלו שרוצים (ומקבלים במידה לא מעטה) זכויות של אזרחים, מבלי שיסכימו להיות אזרחים.
אוי אוי אוי, איזו טובה אנחנו עושים להם. מייד אני רץ לטפוח על השכם הקולקטיבי של עצמינו.
(התגובה הודבקה במקום שגוי)
"אחרי 67 אמנם ניתנה להם הזכות לבקש אזרחות, אז זו נחסמה מאוחר יותר "
תוכל לפרט? על פי דו"ח "בצלם", נראה שהדרך לקבלת אזרחות עדיין פתוחה:
"מי שקיבל מעמד של תושב קבע יכול, אם הוא רוצה בכך, לקבל אזרחות ישראלית. לשם כך עליו לעמוד בתנאים מסוימים, ביניהם שבועת נאמנות למדינה, הבאת ראיה לכך שאינו מחזיק באזרחות אחרת וידיעה מסוימת של השפה העברית. מסיבות פוליטיות נמנעים רוב התושבים מלבקש אזרחות ישראלית. "
http://www.btselem.org/hebrew/jerusalem/legal_status.asp
זה מזכיר לי פוסט שקראתי בבלוג אחר פעם, לפני כמה שנים, שניבא התקוממות של כל ערביי ישראל, מהנגב ועד הצפון, ואך זה יהיה תסריט אימה עם גם ארגוני הטרור המקיפים את ישראל יחליטו לזרוק את המשקל שלהם מאחורי המהלך ונצא שוב למלחמה כוללת. היום מסתמן שדבר כזה הוא אפילו אינטרס של המדינה כדי שתוכל לזרז את תהליך המעבר שלה ממדינה יענתו דמוקרטית למדינת משטרה "בעלת אופי יהודי ברוח מגילת העצמאות" וזהו.
אני אשמח אם תאכל את הכובע בשביל שני הפוסטים האלה. אני מקווה שהערבים, בניגוד למה שלדעתי, ההיסטוריה והתרבות שלהם מעדיפה, ינסו לעמוד מול המבחן הסדיסטי הזה של הקואליציה ויבחרו בהתנגדות לא אלימה כדי להשאר חלק מהמפה הפוליטית. למרות שאני אפילו לא בטוח אם זה יהיה עדיף בשבילם או לא.
יודע מה? קבל ממני שאלה, מה לדעתך (ותרגיש חופשי לכתוב תשובה בעירבון מוגבל בלי שום התחייבויות) יהיה עדיף אם הציבור הערבי באמת יעשה כדי להתמודד עם התרגיל הזה שאתה עוקב אחריו במסירות?
זאת אחלה שאלה האמת. מה שהציבור הערבי בישראל עושה היום זה לארגן את עצמו כמחנה פוליטי בפני עצמו, ובו בזמן פונה לקהילה הבינ"ל להכרה בו ככזה. קצת דומה, האמת, למה שעשתה התנועה הציונית בראשית דרכה.
הדבר השלישי שהם עושים זה לבנות אג'נדה משל עצמם (מסמכי החזון למשל). עד עכשיו הם היו סרח עודף לאג'נדה הפלסטינית בפזורה ובשטחים. כרגע, הם נמנעים מלהתנגש עם האג'נדה הפלסטינית הרשמית. זאת, לדעתי, הסיבה שאת הדרישה למדינה דו-לאומית, מה שמשרת את האינטרס שלהם בצורה הטובה ביותר, הם הגבילו לתחומי ישראל.
מבחינתם, הם עושים את הדבר הנכון. הבעיה היא שבניית עצמם כמחנה פוליטי כרוכה בעמדה לעומתית ופרובוקטיבית כלפי היהודים, מה שפוגע באינטרס אחר שלהם לזכות בהכרה, לקיים דיאלוג עם היהודים ולהשתתף המשחק הפוליטי.
מה שנמצא בעוכריהם, לדעתי, הוא הצורך (שהובע מחולשה) להציג החוצה חזית אחידה. אני מניח שזה משרת אותם, אבל זה חסם מרכזי ביחסים עם הציבור היהודי. אני הייתי רוצה לראות אצלם יותר ביקורת פנימית פומבית ופתיחת השיח הפנימי החוצה. אבל היות שהאינטרס הערבי הוא לא האינטרס שלי, אני גם לא נמצא במקום שאני יכול לתת עצות.
אני יודע שזה קצת מתנער מאחריות כלפיהם, אבל אני מקווה שהם באמת יקחו את עצמם בידיים ויהפכו למשתתף אמיתי בזירה הפוליטית. אידאלי יהיה אם הם יפעלו בשביל עצמם ויכופפו את היד של השלטון ואולי אפילו של הציבור כדי שיכיר בהם.
תאכלס מעניין באמת מה קורה אצלם, אני בטוח שלא חסרות עמדות נוגדות בתוך המחנה של ערביי ישראל, ובטח גם שם יש קיצוניים כאלה ואחרים שמחשפים לקדם אג'נדות של אחרים על הגב שלהם.
אני לא יודע אם החזית האחידה היא לא בחלקה בראשם של היהודים שיראו את כל התנועות והמפלגות הערביות אותו דבר גם כשיש ביניהם הבדלים והם מנסים להציג אותם (עניין ששמים לב אליו במערכות בחירות)
מעניינת גם הצמידות בין 'הייתי רוצה לראות יותר פתיחות' לבין 'האינטרס הערבי הוא לא האינטרס שלי' – גם אני יודע מעט מאוד על הנעשה בחברה הערבית אבל ההרגשה שלי היא שזה נובע מכך שאני לא שואל (ולא משקיע מספיק כדי ללמוד ערבית)
ככלל, בחברות שמרגישות מאויימות יש נטייה "ליישר קו" כלפי חוץ. זה לא מוחלט, וככל שאתה מכיר יותר אתה רואה יותר גוונים, אבל זה בהחלט קיים.
אני לא ערבי ואכן, האינטרס שלהם הוא לא האינטרס שלי. יכול להיות מפגש אינטרסים אבל זה כבר סיפור אחר. לי קל להגיד שכדאי להם לעשות כך וכך, ואולי זה גם יהיה נכון, אבל לא אני אהיה מי שישלם את המחיר אלא הם.
עמוס,
ציינתי מראש שזה קצת מתנער מאחריות, למרות שאני עדיין חושב שבסופו של דבר זה עניין שלהם וגם אחריות שלהם להציג את עצמם כלפי חוץ. זה תמיד נכון שאפשר להתעניין יותר, אבל יש הגבלה לזמן ולמאמצים שאדם מסוגל להשקיע בכל תחום ותחום שדורש את תשומת הלב שלו, ואם אדם מוגבל מבחינה זאת, אולי עדיף שידבוק בדברים שהוא אחראי להם ישירות או קשור אליהם יותר.
שלא לדבר על נושא העניין, שבכנות אין לי לשבת וללמוד ערבית. מילא עם עוד היו מלמדים אותי בתיכון טיפה, כמו שעושים במדינות עם שתי שפות לאומיות רשמיות. אני חושב שזאת פשרה הוגנת שאדם יקדיש מהזמן שלו לקרוא את החומר שמישהו אחר טרך להציג בשבילו על הנושאים הפנימיים של חברה מסוימת, בערך כמו שאני עושה עם קריאת הבלוג הפוליטי הזה ואחרים.
כמוני כמוך. גם אני לא יודע ערבית מספיק טוב.החשיפה העיקרית שלי היא ממפגש בהזדמנויות כאלה ואחרות עם פעילים פוליטיים של חד"ש – לא יותר מדי, אפילו לא מספיק בקושי. זה מספיק לי כדי להבין שיש לא מעט תוכן שלא נגיש לי בגלל הבדלי שפה ולא מעט הבדלי ניואנסים ודעות שאני נחשף אליהם במקרה הטוב באופן חלקי על ידי אותם אלו שמוכנים להסביר לי בעברית כשיוצא לי לשאול (ומגיעים בעיקר ממפלגה פוליטית אחת).
לגבי אינטרסים – כפי שהחברה היום יש בזה משהו, וקטנתי מלייעץ (אם כי בעיקר כי אני לא יודע מספיק) אבל זה בעיני מצב לא בריא. הייתי שמח לו האוכלוסיות היו משולבות יותר זו בזו והאינטרסים היו ברובם משותפים – אבל הרבה פנאי לעסוק בכך אין לי ואין בי טרוניות על אחרים באותו המצב או שמעדיפים לעסוק בדברים אחרים – אם כי נראה לי טבעי ששיח פנימי של החברה הערבית יתנהל בשפה הערבית גם אם זה מקשה על יהודים להבין מה נאמר שם (חוץ מליברמן, כמובן
)
הביקורת היחידה שלי היא על השענות על הנחות היכן שיש ידע מועט. המעט שאני יודע מצביע על תמונה שונה. אם במסגרת שיטוטי אמצא בלוג שמרכז מידע על פוליטיקה פנים-ערבית בעברית או באנגלית אשתף אתכם.
ברור שיש הבדלים בין המפלגות/תנועות ברחוב בערבי. השאלה היא מה משמעותם של ההבדלים הללו? הרושם שלי הוא שקיים מצע מינימום (שלילת זהותה הלאומית של ישראל, התנגדות לנוכחות בשטחים, דרישה לאוטונומיה לאומית וכו') שמשותף לכל המפלגות/תנועות מבלי קשר למחלוקות הקיימות.
אם אתה מתכוון לזה שאין תנועה פלסטינית ציונית, אתה צודק. אתה יכול להתנחם בתנועה הציונית הדרוזית אם אתה רוצה.
מה הקשר לדברי?
רק באתי לציין שהמשותף למפלגות הערביות מאפיל בהרבה לדעתי על המפריד ביניהם.
כי זה מה שמשותף להם, גם לדבריך. ברמה הזאת, גם בצד היהודי המשותף מאפיל בהרבה על המפריד.
כמובן.
כמו שכבר כתבתי בעבר, התיאור שלך למה שעלול לקרות הוא מפחיד או פראנואידי .
מה פרנואידי בפוסט הזה?
שיט, טעות בשרשור.
נ:ב: אתה יודע מה אומרים על זה שאתה פרנואיד.