כחודש לפני יום רצח רבין, מתחיל הפסטיבל. זעקות שבר עולות מכל עבר על ההשתלחות, ההסתה וההשתקה שמהן סובל הימין בכל שנה מחדש. למרות שבקושי ראיתי מאמר, נאום בכנסת, קמפיין או אפילו אמירות של אנשי ציבור שמתגוללת על הימין בהקשר לרצח רבין, הזעקות על אותה התגוללות כבר קורעות את גלי האתר.
מי שקורא את ערוץ-7 עוד עלול לחשוב שזה אמיתי. שהדתיים הלאומנים נאלצים להסתגר בבית בכל שנה עד יעבור זעם. גילוי דעת של "שלום עכשיו" על פרויקט הקוראים-משתפים בקונספירציה החביבה עליהם מצטייר שם כאילו ברנאר גוי כבר מטפס על ההר יחד עם החיילים שסוחבים את מכשירי העינויים. אבל סחטיין על האומץ. מסתבר שגל השטנה שמתגלגל עליהם בתקשורת הסמולנית, שאיכשהו הצלחתי לפספס, לא מפריע להם לפרסם מאמר שקורא, דווקא בתקופה זו, "למגר את הגיס החמישי" השמאלני. במילים אלו ממש, למגר.
ערוץ-7 בכלל מתמחה ביצירת מציאות וירטואלית, ואני יכול רק להניח שמי שקורא אותו פשוט לא קורא שום דבר אחר. אחרת קשה להסביר איך העורכים לא אמרו בעדינות לכותב אחד שאי אפשר לפרסם טור זועם על כך שבעיתון "הארץ" לעולם, אבל לעולם לא יתנו לשום איש ימין לפרסם מאמר בעמוד הדעות בלי לעשות מעצמם צחוק, בהתחשב בזה שישראל הראל, משה ארנס, רונן שובל וקרני אלדד, בין השאר, הם כותבים קבועים שם.
בחודש הראשון אחרי הרצח, אם להיות לארג', ראינו חשבון נפש. מאז, כל השאר נדרשים לעשות חשבון נפש, כל שנה מחדש, על שהעזו "להאשים ציבור שלם" במעשה שעשה איש אחד, בעצם לא עשה, והמעשה שהוא לא עשה בעצם צודק, או לפחות לא כ"כ נורא. חוץ מ"יום רבין" הממלכתי המטופש והמיותר שאותו בבתי הספר הדתיים לא מציינים ממילא (הם גילו את "יום רחל אימנו" שנופל באותו זמן ומציינים אותו במקום), פסטיבל ההתקרבנות והבכיינות הוא הפסטיבל היחיד בעיר.
והם יודעים למה. הם מקדימים תרופה למכה, מאחדים את שורות המגזר בפרנויה מגויסת ותוקפנית כלפי מי שיעז, אם יעז, לשלוח אליהם אצבע מאשימה. אם מישהו יעשה דבר כזה, זאת תהיה הוכחה לאשמתו ב"הכללות". וזה עובד, כי מאז הרצח עצמו, הדרישה לחשבון נפש, אם קיימת, נשמעת בקול ענות חלושה.
והדרישה היא דרישה מוצדקת. בכל פעם שאחד מבני "המגזר" מעולל מעשה גבורה כזה או אחר, זה לגמרי "המגזר שלנו", "החינוך שלנו" ו"הערכים שלנו", ולא שוכחים לשלוח כמה עקיצות לסמולנים התלושים ההם ששותים אספרסו ועוגבים על בני\בנות אותו המין במקום להתגייס לצבא, שם בתל-אביב המיתולוגית שהמציאו לעצמם.
אבל אם יוצא מהם, רחמנא לצילן, איזה "עשב שוטה", אז זה כבר לא המגזר, לא החינוך ולא הערכים. פתאום זה "יניקתו ממקורות חיצוניים ועכורים" (הרב שפירא) ברור, לא קורים דברים כאלה במחנה הקדוש, ואם קורים, אז מסתבר בדיעבד שלא בתוך המחנה הם קרו. כבר שמעתי דתיים מתרגזים על הגדרתו של עמיר כ"דתי" שכן רוצחים לא יכולים להתקרא דתיים כמו שמחללי שבת לא יכולים להתקרא דתיים. כמה נוח.
אחד הצדיקים היחידים בסדום ההיא היה הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת "הר עציון" בזמנו (כמו שטענתי כאן בעבר, מי שמחפש מתנחלים שלא הולכים בתלם, גוש עציון זה המקום) שאמר שעשרה ימים לפני הרצח, המגזר היה מתגאה ביגאל עמיר כסמל להצלחה, והלוואי שהיו יכולים להגיד שבאמת אין קשר בין החינוך שקיבל למעשה שעשה. זה האבא של האנדר-סטיינמנטים, אמנם, אבל יותר טוב מכלום. ומכל רבני המלך ופרשיו, רק הוא ויואל בן-נון זכורים כמי שהעזו לכבס מעט כביסה מלוכלכת בחוץ. האחרון, שטען שעמיר קיבל אישור הלכתי מרבנים ידועים, גם אכל לא מעט חרא בעקבות זאת.
ואני חושב שמספיק זה מספיק. אם בכל שנה יטפלו עלינו האשמות על "התגוללות" גם אם נשתוק, ממילא אין טעם לשתוק. אמנם מדובר באיחור אופנתי, אבל הגיע הזמן לדרוש מהדתיים הלאומיים חשבון נפש אמיתי וציבורי. היה להם מספיק זמן לעבד את העניין בינם לבין עצמם.
אבל כמובן שלא זה מה שיקרה, אלא בדיוק ההיפך. הצלחת פסטיבל ההתקרבנות השנתי בהשתקת כל ניסיון לפתוח את העניין מחדש בצורת דיבור ובירור ולא בצורת טקסים מפגרים שמפארים את רבין בימי הבלורית הביאה את מנהיגי המגזר לעבור לשלב הבא. אחרי שמיסדו את תגובת המגננה הראשונית, שלב ההכחשה, והפכו אותו מפאזה פסיכולוגית זמנית לנרטיב קבוע של "זה לא אנחנו, אבל מגיע לו", הם יוצאים, ובזמן נוח מבחינתם יש לציין, כדי להפוך אותו לנרטיב המקובל בקרב כלל הציבור.
לא במקרה צצה דווקא עכשיו היוזמה "לתקן את עיוות הדין" של מרגלית הר-שפי. אנחנו לא הקורא המצוי של ערוץ-7 ויש גבול לבולשיט שאפשר למכור לנו. לא תיקון עוול משפטי הוא הנושא כאן. לא כדי לעשות צדק עם הילדה ההיא התגייסו ח"כים, רבנים ועסקנים דווקא בזמן פסטיבל ההתקרבנות השנתי, ובד בבד עם גל הסתה ודה-לגיטימציה חדש כלפי "הסמול" שעד לאחרונה דיבר עליו רק מי שחטף או עקב מקרוב, ועכשיו כולם יודעים שהוא כבר כאן.
גם בחתיכת הפאזל הזו של התמונה הגדולה, מדובר בטקטיקה מוכרת. מתחילים בעניין הגבולי, השנוי במחלוקת, שעליו אין ויכוח מהותי במיוחד, וממשיכים משם. כך מתעסקים עם פרופסורים שקראו לחרם כדי לסתום, עד הדרך, גם את פיות האקדמאים ה"חתרניים" כולם (כולל אלו שמעבירים קורסים "פוסט-ציונים" בנושאי מגדר או על האינדיאנים בקנדה), וכך מכשירים את הר-שפי כדי להכשיר, אחר כך, את יגאל עמיר עצמו ואת המחנה הפוליטי שממנו צמח.
נ.ב: אות אבירי הכביסה המלוכלכת ע"ש אריק בלייר הולך לאיש הזה.
אתה טועה, בעקבות רצח רבין הציבור הדתי לאומי בהחלט עשה חשבון נפש.
יצא שחייבים להם.
אשכרה.
Pingback: Tweets that mention מקדימים מכה לתרופה. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
תארתי לעצמי שיש אנשים דתיים שהם גם הומואים, אבל לא תארתי לעצמי שיש להם קהילה ואתר וכותבים. זה אחלה כשאתה מביא בקישורים כאלה, שאפשר לשבת ולקרוא דעות של, ועל אנשים, שהם קצת שונים ממה שאתה (אני) רגיל להתעסק איתו.
אני עד היום לא מבין את זה , אם אתה הומו למה להאמין בדת שאומרת שצריך להרוג אותך?
ואם לא מדובר בהומו, אתה כן מבין למה להאמין בדת?
לא, אבל יש דרגות של חוסר הבנה..
עדו,
ולהיות חלק מציבור ומדינה שברובם חושבים שצריך להפטר ממך כי אתה סמולן שבוגד, זה גם לא מובן לך? למה שלא תארוז תיקים ותטוס לאירופיסטן וזהו.
אני יודע שהשאלה שלך היא לא ברצינות, אבל זה מאד משמח אותי לשמוע שיש אנשים כאלה והם מלוכדים ומאורגנים ונאבקים על הזהות שלהם ושל האדם הדתי בכלל במקום פשוט לוותר.
א. דווקא התכוונתי לגמרי ברצינות (אותו דבר עם נשים שחוזרות בתשובה אגב)
ב. לגבי השאלה שלך כפי שכבר הסברתי, יש דרגות…
כמי שלא מכיר את פרטי התביעה נגד הר-שפי , אבל "היה שם" כשרבין נרצח וכו' , התפיסה שלי קצת שונה והרבה דומה.
איכשהו הימין הצליח להשכיח את פסטיבל הדמים וההסתה שהיה בכל התקופה לפני הרצח ולמעשה כיום קיים בעוצמה רבה יותר. אם אז רוב הזעם היה מופנה לשלטון, היום הוא מופנה כלפי כל ה"שמאל" ואפילו לגבי דעות שמאלניות ללא סוכן. אז היה קיטוב בין הצדדים וסכנה למחלמת אזרחים קטנה, היום זה נראה יותר כמו קרב איגרוף בין טייסון לילד בן 10 .
אם זאת , ומבלי לקרוא את פרטי כתב התביעה נגד הר-שפי, גם אני מרגיש שהשתמשו בה כש.ג. יש עשרות אנשים אחרים שהיו צריכים לתבוע על תרומה נכבדת לרצח. כולל רבנים, פוליטיקאים (ראש ממשלה ? ) ואחרים. אני כותב את זה , ועדיין מסכים לטענה שלך, שיש כאן ניסיון להכין את השטח לזיכוי של יגאל עמיר. לפחות.
רגע רגע רגע, כל הקרקס וההתלהמות על זה שנטפלים עליהם "לחינם" זה דבר אחד אבל משם ועד ללזכות את יגאל עמיר? איזה אינטרס יש למישהו שהוא יצא לחופשי ובתאכלס למי בכלל איכפת ממנו? אני לא מודע לשום תנועה שקוראת ופועלת כדי לשחרר אותו. אם יש אחת כזאת (וזה לא מופרח) אני בטוח שלא לוקחים אותם ברצינות.
הממ.. שאלה קשה, איזה אינטרס היה למישהו שחגי סגל ממשתתפי המחתרת היהודית יצא לחופשי? אולי , רק אולי העובדה שאיש כזה היום יושב וכותב בידיעות 'העיתון של המדינה' מראה לכולם שמשתתפי המחתרת לא כאלו מנוולים ומה שעשו לא
כל כך נורא? בסך הכל מי שניסה להתנקש בחייו של יוסי שריד (אבא שלו השופט הצבאי אמר שחבל שהוא לא הצליח) מסתובב
חופשי היום, אז אם איש שמאל יודע שמי שיפגע בו לא יענש יותר מדי קשה אולי אותו שמאלני תבוסתן יחשוב פעמיים לפני שיפתח את הפה ?
אני לא רוצה להכליל על כל הימין אבל בהחלט קיים חלק ולא קטן שיש לו מנטליות של אירגון טרור, מה האינטרס? טרור זורע
פחד (זאת ההגדרה המילולית של 'טרור') וזה מה שהם מנסים להשיג.
אני מניחה שהתכוונת לאריק בלייר?
נכון. אותיות צמודות במקלדת. תוקן.
לגביי חשבון הנפש:
מבחינתי העובדה שלרוב הציבור הדתי-לאומי אין שום בעיה שישראל תמשיך לשלוט לנצח על הפלשתינאים בלי שום זכויות (או לחילופין תגרש אותם) ולמעשה העובדה שציבור גדול מאילו הקרויים חילונים מחזיקים באותם דיעות היא "חוסר כיבוד הדמוקרטיה" הרבה יותר גרוע מהשיח שקיים שם לגבי שמלאנים.
ולכן מבחינתי כל עוד יש כיבוש אין שום טעם ב"הידברות בין המגזרים" כדי ל"חזק את הדמוקרטיה" משום שבמילא אין דמוקרטיה.