יצחק -הערבוש- אהרונוביץ' נתפס היום באמירה ליברלית משובבת נפש ממש. שימו לב לזה: "מניעת רצח, ובעיקר 'רצח על רקע כבוד המשפחה', לא מתבצעת על ידי אכיפה מוגברת, אלא על ידי שינוי תרבות, חינוך, ושיפור תשתיות". וואלה, צודק.
הממשלה באמת צריכה להשקיע בחינוך ותשתיות בלוד. מרכזים קהילתיים ועובדים סוציאליים דוברי ערביות יהיו התחלה טובה. באמת, כדי להפחית את הפשיעה, צריך בסיס חברתי-כלכלי וחינוכי טוב, אי אפשר לפתור הכול רק בכוח. אבל ממתי, לעזאזל, זה העסק של השר לביטחון פנים?
כשדיבר על הילדים שזורקים אבנים בסילוואן, למשל, לא שמענו ממנו שום דיבורי חינוך ותשתיות אלא רק דיבורי תגבור כוחות והגברת מעצרים. אבל שם, כמובן, מדובר באלימות של ערבים נגד יהודים ואילו כאן, ערבים נגד ערבים, ועוד נשים ערביות. אבל זה לא שהוא צבוע או משהו. הוא לא התכוון, חס וחלילה, שמדינת ישראל תספק חינוך ותשתיות לאזרחיה הערבים בלוד, אלא שהם, בעצמם, יעשו מה שצריך כדי לא להרוג אחד את השני אם בא להם. חוץ מאשר להביא נשק ולטפל ברוצחים בעצמם, כמובן. את זה, רק למשטרה מותר.
ערבושינוביץ' לא המציא שום דבר חדש. אכיפת חוק, ובמיוחד כשזה כרוך בהגנה על האזרח מפני אלימות, היא שירות שהמדינה מספקת לציבור. ולא סתם שירות. השירות הזה הוא ההצדקה היחידה לקיום מוסד המדינה. בישראל, לעומת זאת, "הציבור" הוא הציבור היהודי. אתם יודעים, "ציבור" כמו ב"הפקעת אדמות (מערבים) לצרכי ציבור (יהודי)." לכן החוק נאכף על יהודים שפוגעים ביהודים ועל ערבים שפוגעים ביהודים, אבל לא על ערבים שפוגעים בערבים. ככה זה במדינה "קודם יהודית ואחר כך דמוקרטית".
ואפשר להגיד, בפשטות, שישראל היא לא מדינה אלא קהילה יהודית אוטונומית שמנהלת את עצמה ומתגוננת מפני גויים (טפו) שנקלעו למרחב השליטה שלה. אותם גויים מצופים להתנהג יפה כלפי היהודים, אבל אין לקהילה היהודית עניין במתרחש בתוככי תחום המושב שלהם.
הבעיה היא שהקהילה היהודית מתחזה, נכון לעכשיו בהצלחה, למדינה אמיתית ולכן מעניקה לגויים מעמד אזרחי פורמאלי. העניין הזה נחוץ כי אחרי 2000 שנה בלי זה, ממש בא לנו לקבל מגויים מאירופא ואמריקא יחס של מדינה אמיתית. אבל זה לא אומר שנשנה את ההרגלים הישנים והטובים שהבאנו מהשטעטל.
היות שרחמנים בני רחמנים אנו, אנחנו "נותנים" לערביים תחום מושב משלהם ומרשים להם לעשות שם ככל העולה על רוחם, כמו שהיינו רוצים שהאוקראינים יתייחסו אלינו. וכל מה שאנחנו דורשים בתמורה לטוב ליבנו הוא שהם ישחקו את המשחק, ויקראו לקשקוש הזה "מדינה" ועוד "יהודית" ולא ידרשו, רחמנא לצילן, לקבל הכרה במעמדם דה-פאקטו כאוטונומיא כי אז יוצא שהמדינה היא לא באמת מדינה כמו שאומרים האנטישמים הסמולנים ימ"ש.
ישראל אף פעם לא התבגרה ממנטאליות הישוב המנדטורי ותודעת הגטו האירופאית. אין לנו הבנה אמיתית של המושגים "ריבונות" ו"אזרחות". אנחנו אוהבים לנפנף בהם כבצעצוע חדש ונוצץ שנשלל מהיהודים במשך רוב ההיסטוריה שלהם, אבל עוד לא למדנו איך משחקים בהם ומפעילים אותם. אנחנו לא קולטים שאזרח הוא הבעלים של המדינה מעצם העובדה שהוא כפוף לריבונותה, ולא מבינים שריבונות היא לא רק שליטה, אלא גם, ובעיקר, אחריות.
כל מה שהמדינה מתעסקת בו מראשיתה, וביתר שאת בימינו, הוא בלא לתת לתינוק הערבי לשחק בצעצוע שלנו. כמו תינוק אהבל שחושב שאם יתחלק בצעצוע עם מישהו אחר זה אומר שהוא יאבד אותו.
אז כאן המקום להזכיר, בפעם האלף, שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.אם היהודים רוצים מדינה ריבונית, הם צריכים שתהיה ריבונית לכל אזרחיה, לספק להם אכיפת חוק ושירותים ולשתפם בניהולה. אם היהודים יהיו בה רוב, זה יעשה את המדינה ליהודית ויותר יהודית מזה היא לא תהיה. אם היהודים לא יכולים להסתפק במדינה יהודית ברובה אבל לא לגמרי ורוצים ריבונות שתחול רק על יהודים ורק בידי יהודים, הם יצטרכו להסתפק בקנטון יהודי בתוך מדינה דו-לאומית.
מדינה שלא מספקת שירותים, אכיפת חוק ביניהם, לחלק מאזרחיה היא מדינה כושלת. כשהיא עושה זאת בכוונה למרות שיש ביכולתה להיות ריבונית, לא מגיע לה שיתייחסו אליה כאל מדינה ריבונית. הישראלים צריכים להכניס לראש שכל שבועות הנאמנות, הדגלים, ההמנונים, הטקסים והסמלים שבעולם לא יעשו אותנו למדינה ריבונית באמת. את כל הדברים האלו יש לכל גנרליסימו בג'ונגלים של אפריקה. ריבונות נמדדת במעשים, ואנחנו לא עושים את מה שמדינה ריבונית חייבת לעשות.
Pingback: Tweets that mention ערבושינוביץ’ מגן על השטעטל. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
איך שומרים על רוב יהודי במדינה דמוקרטית למהדרין?
בדמוקרטיה למהדרין אין דרך. בדמוקרטיה מאיכות נמוכה סטייל מזרח אירופה, מאמצעות חוק השבותוחלוקה לשתי מדינות. וגם זה לאו דווקא לתמיד.
איך שומרים? תלוי מהם תנאי הפתיחה.
במצב ההיפותטי שבו ישראל מגיעה להסכם עם הפלסטינים על הקמת מדינתם העצמאית בגבולות הקו הירוק, יהיו כאן כ-20% אזרחים ערבים, והתחזיות הדמוגרפיות מצביעות על כך שתוך 30 שנה חלקם היחסי יגדל לכ-25-30%. בינתיים, כמובן, אפשר לעודד השכלת נשים וחופש העיסוק בקרב כלל האוכלוסייה של ישראל, להפסיק לעודד כלכלית משפחות מרובות ילדים, ולהוריד ע"י כך את הילודה בכל המגזרים כך שה-TFR של אישה ישראלית ממוצעת יהיה אי-שם סביב 2.0.
זה אמור לפתור את הבעיה, לא? (אגב, "הבעיה" במשפט האחרון אינה "הבעיה הערבית". גם לציבור היהודי בישראל לא צפוי שום דבר טוב עם שיעורי הילודה הקיימים בו כיום.)
כיוון שהזכרת את הTFR (הערכה משוכללת של ילדים פר אישה) מעניין לציין שבעוד בכל העולם הTFR יורד בהדרגה רק בישראל הוא במגמת עלייה מובהקת והגיעה ל2.9, יותר מעניין ששנה שעברה לראשונה ה TFR של מצרים נמוך מהישראלי! ובשנים הקרובות הנתונים יהיו דומים גם בסוריה סעודיה וירדן. בעוד הTFR באירן כבר נמוך בהרבה (1.7!)
המשמעות של ריבוי ילדים על השכלה ופיתוח כלכלי ידועות היטב לשלילה, כך שאם המגמה הזו לא תעצר ההתדרדרות הכלכלית של ישראל עמוק לתוך העולם השלישי מובטחת.
בומבה של פוסט. אני חושב ששווה לבדוק את ספרות המתח העברית בנושא – כמה מהסיפורים שלה אכן מתעסקים ברצח של ערבים על ידי ערבים, ולא רצח של יהודים על ידי ערבים או ערבים על ידי יהודים. יהיה מעניין לדעת אם סופרים ישראלים חושבים שקורבן ערבי יחזיק את תשומת ליבו של הקורא היהודי הממוצע.
יש בכלל דבר כזה? ספר על רצח של ערבי על ידי ערבי שנכתב בידי יהודי?
וספר מתח (בעברית) על יהודי שרצח ערבי יש??
יש מחזה, 'אחד משלנו' שהופק גם לסרט.