בעלי הבית 1.
כהניסטים צעדו היום באום אל פחם (זכותם). המסרים, כרגיל, הותאמו לטעמו של הציבור הישראלי. דגלי ישראל הונפו, וכל העניין הוצג כתגובה למשט ההוא לעזה. אמנם באיחור מה, אבל כהניסטים לא יוותרו על הזדמנות להיבנות מדברים שלוחצים לישראלים על כפתורי הג'ננה. בתקופת פיגועי ההתאבדות בירושלים בתחילת העשור, למשל, אחד הפיגועים התרחש סמוך לעבודה שלי. למרות שזה קרה במרחק של קילומטר וקצת מתחנת מד"א הראשית בעיר, בן-גביר וכנופייתו היו שם עוד לפני האמבולנסים עם שלטים מוכנים וחיוכים מאוזן לאוזן.
יותר מאלף שוטרים נערכו להגן על הצועדים, והמנהיגים המקומיים קיבלו שכל והחליטו שלא להיגרר לפרובוקציה. אבל זה לא מה שקרה. המשטרה, כמנהגה, השחילה מסתערבים לתוך המפגינים הערבים, ונראה שחשיפתם התחילה את הבלגאן. יכול להיות, אפילו, שהם תיפקדו בכוונה כפרובוקטורים, כמו שכבר ראינו בעבר בהפגנות נגד הגדר.
מסתערבים בהפגנות זה עניין תמוה, זאת שיטה שננקטת רק בהפגנות של ערבים. אין, למיטב ידיעתי, מסתשמאלנים, מסתחרדים או מסתמתנחלים. האלימות מצד הערבים לא חרגה מהמקובל בקרב החרדים בירושלים, למשל, ומאסה כזאת של שוטרים ואמצעים לפיזור הפגנות, שבהם לא משתמשים על חרדים, הייתה צריכה להספיק. אני לא רואה הגיון מבצעי מיוחד במסתערבים כאן.
חוסר הגיון אני דווקא רואה. לא צריך להיות אסטרטג מזהיר כדי לדעת שפוטנציאל ההסלמה שבנוכחותם לא מצדיק תפיסת כמה זורקי אבנים. אלא אם כן, הסלמה זה בדיוק מה שמחפשים. בין אם מדובר בטיפשות מרושעת או ברשעות מטופשת, העניין עבד וההצגה הוצגה. בסופו של דבר, זהו ההבדל בין הפגנות של ערבים להפגנות של כל ציבור אחר: עם ערבים לא מספיק לשמור על הסדר הציבורי, לערבים צריך להראות מי בעל הבית.
בעלי הבית 2.
מסתבר שלהראות מי כאן בעל הבית זה הרבה יותר קל מלהיות בעל הבית. היום פורסם שהרשות הפלסטינית מממנת שיפוץ בתי ספר בירושלים, ולפני כשבועיים היא גם מימנה שיפוץ כבישים ומדרכות.
העירייה והממשלה לא טורחות לעשות זאת ומסתפקות בגביית ארנונה (יש במזרח ירושלים אחוזי גבייה גבוהים, אבל הארנונה לא חוזרת אליהם בצורת שירותים) ובהרס בתים שנבנו ללא אישור. כמובן שגם אישורי בנייה, או אפילו אישור תכניות מתאר שלפיהן אפשר להוציא אישורי בנייה זה לא מתפקידה של העירייה או הממשלה.
מסתבר שדווקא אלו שמתמחים בהפרחת סיסמאות צעקניות על ירושלים שלנו הבלתי מחולקת והמחוזקת לנצח נצחים, ושלא מוכנים לוותר אפילו על הכפרים המרוחקים שסופחו, משום מה, לעיר בנימוק שכל מה שהחליטו לכלול בתוך הגבול המוניציפאלי, כולל מחנה הפליטים שועפאת ושדה התעופה השומם בעטרות שליד רמאללה זה "סלע קיומנו", דווקא הם אלו שמאבדים את העיר בפועל.
כמובן שהחלק של ה"בפועל" לא מעניין כאן אף אחד. מה שמניע אותנו זה פסיכולוגיה. יש לנו היסטוריה של חוסר אונים, ואנחנו מנסים לפצות עליה בתחושת שליטה. השליטה עצמה, שכרוכה בנטילת אחריות וניהול בנאלי ומשעמם, לא מעסיקה אותנו כמו תחושת השליטה. אותה אפשר להשיג בקלות רבה יותר באמצעות הפגנות כוח ריקניות, כדי שהנשלטים יידעו את מקומם.
שני הידיעות האלה מספרות, בעצם, את כל הסיפור על האופן בו מדינת ישראל מבינה את המושג "ריבונות". אנחנו אומרים לעצמינו שאנחנו בעלי הבית, דורשים מכל העולם ואשתו להכיר בזה שאנחנו בעלי הבית, נותנים בראש לכל מי שלא חושב שאנחנו בעלי הבית הבלעדיים, והיות שאנחנו בעלי הבית מתוקף היותנו "עם מיוחד" שיש לו "קשר מיוחד" עם הארץ, אנחנו פטורים מלהתנהג כבעלי בית. בעל הבית היהודי בישראל הוא בעל בית שגובה שכר דירה אבל לא משפץ ולא מתקן, ועוד מרגיש את עצמו כמי שעושה טובה מיוחדת מעצם זה שהוא לא זורק את הדיירים לרחוב.
מינהלי: בכפתור התרומות, למעלה מצד שמאל, נוספה האפשרות לתרום בכרטיס אשראי בלי להירשם ל-PAY-PAL. במסך שמופיע אחרי הלחיצה על הכפתור, בקישור בו כתוב:
?Don't have a Pay-Pal account
הפסקה האחרונה מהווה את אחד הניתוחים המדוייקים ביותר של הגישה הישראלית שקראתי אי-פעם. שאפו.
כנ"ל אבל דווקא על הפסקה הלפני-אחרונה…
מסכימה. הפסקה לפני אחרונה מבריקה.
Pingback: Tweets that mention בעל הבית השתגע. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
סתם תיקון
המשטרה בתקופת ההתנתקות הפעילה גם 'מסתערבים' בהפגנות של הימין.
בניסיונות חסימת הכבישים.
בהמשך לזה-
אחת הטענות של הימין תמיד הייתה נגד הפרובוקטורים של המשטרה ושל השבכ שמלהיטים את הרוחות. [ראה ערך פרלמן שהשבכ ניסה לשכנע אותו לרצוח את ריאד סאלח. הרי ברור שאם הוא היה משתכנע ועושה את זה השבכ היה עוצר אותו רק אחרי הרצח…]
פרובוקטורים של השב"כ ופרובוקטורים של המשטרה בהפגנות הם שני דברים שונים לחלוטין.
לא חושב.
מדובר בשיטה של הממשל להשיג את המטרות שלו
תוך כדי הצתה של השטח.
הייתי באום אל פאחם אתמול ואפשר להגיד בוודאות שזריקות האבנים ואת האלימות התחילה המשטרה באופן חד וברור וזאת עקב חשיפה של מסתערב ע"י ה"שבאב" מייד עם החשיפה התחילו כוחות היח' המיוחדות של המשטרה להמטיר כמויות גז ורימוני הלם בכמויות אדירות על כ 200 מפגינים שקטים לחלוטין (אפילו סיסמאות לא ניקראו) יש לציין שגם בהפגנות השמאל יש לא מעט סמויים שמנסים ליצור פרובקציות ולפעמים וגם בזה נתקלתי בעבר להפליל פעיליםע"י הצעות לעיסקאות סמים.
כלומר למשטרת ישראל יש אג'נדה והיא לא מסתפקת בשמירה על הסדר הציבור
שלשום היתה כתבה על ה"מסתחרדים" , בעקבות ארוע בו חרדים התקשרו למשטרה אחרי שראו ארבעה שהיו לבושים כחרדים מכניסים חרדי אל תוך מכונית וחשבו שמדובר בחטיפה.
אם זאת – אני משוכנע שקשה להשוות בין היחס למחאה מצד ערבים למחאה מצד אחרים. כמו – כן , קשה להשוות (באותם קריטריונים) בין תחושת הסכנה מהאוכלוסיה הערבית לבין התחושה מאוכלוסיות אחרות .
היה מקרה שאולי אפשר להגדיר אותו כ"מסתשמאלנים", בהפגנה בשייח ג'ראח.
http://www.youtube.com/watch?v=FP1gCOjBKlc
הנורמות שבעבר המדינה שמרה ל"ערבים" מחלחלים לציבור ה"יהודי", והתנהלות המשטרה ובתי המשפט בנושא שייח ג'ראח היא דוגמה ברורה לזה. זה גם מה שנתן למאבק הזה כזאת תאוצה וחשיפה.
ככל הזכור לי, בן גביר אמר את מה שאמר בראיון לכלי תקשורת ממסדי כלשהו. תהיתי למה לעזאזל המראיין לא העיר לו שהוא אומנם בעל הבית במדית ישראל, אבל לא יותר מכל צעיר ערבי במקום שיידה אבנים בתהלוכה או בשוטרים.
האמת, אשמח לקרוא כתבה אחת על זכותם הדמוקרטית של אנשי הימין להפגין בעיר הישראלית אום-אל-פאחם. מבחינה תאורטית, זה נושא סופר מעניין, ואנשי שמאל אמיתי ושוחרי דמוקרטיה צריכים להגן ולהפגין בצורה גלויה וברורה בעד זכותם של אנשי הימין להפגין שם. זה בדיוק חלק ממה שהם מטיפים לו.
בכלל, הקישור האוטומטי והברור מאליו בין דמוקרטיה לשמאל חורה לי קצת. דמוקרטיה היא לא בהכרח שנאת המשטרה, דמוקרטיה היא לא בהכרח עצימת עיניים קולקטיבית (בחייך, בתמונות מההפגנה יש מלא ערבים מכוסי פנים זורקים אבנים, ולהאשים בזה מסתערב אחד.. זה פשוט עליבות. הם באו מוכנים לעשות בלאגן ולזרוק אבנים). אין שום הצדקה לזרוק אבנים. כלום. והאוטו-אנטישמיות בה נוקט הכותב, עצובה. אנחנו לא אשמים בהכל. במיוחד לא כשכמה חמומי מוח משועממים מחליטים לזרוק אבנים, ולחפש אח"כ תירוצים לזה.
מתי כבר יהיה פה כותב שוחר דמוקרטיה אבל לא איש שמאל קיצוני וסהרורי
מתי ימנים ילמדו לקרוא ולא ימציאו לעצמם אנשי קש? שלום כתב במשפט הראשון שזו זכותם של הכהניסטים לצעוד באום אל פחם.
בהמשך אתה אומר שלא ברור לך מאיפה הקשר בין דמוקרטיה לבין שמאל ואז אתה עונה לעצמך: כל שוחרי הדמוקרטיה הם אנשי "שמאל קיצוני וסהרורי". אז תחליט, או שאתה חושב שזה כן ככה או שאתה חושב שזה לא ככה.
והנה עוד מספר שאלות, סופר מעניינות מבחינה תיאורטית, שנתקלתי בהם במקרה אתמול:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=637186&blogcode=12124694
מה דעתך, היית מאפשר את כל אלו או שדמוקרטיה זה רק קטע לשמאלנים הזויים?
ק. היקר, אני מבין מזה שכאיש ימין דמוקרטי אתה שואף לספח את השטחים למדינת ישראל ולתת אזרחות לכל הערבים שחיים שם?
יש כל מיני חמומי מוח שזורקים אבנים. פעם חטפית אבן כשנסעתי בראש השנה. לא זכור לי שהמשטרה הגיעה לירות על חמומי המוח שזרקו אותה.
מעבר לזה, זכותם של בן גביר ושות' לצעוד באום אל-פאחם. זכותם של ה-LGBT לצעוד במאה שערים. וזכותם של אנשי התנועה האסלאמית לערוך עצרת תפילה ברחבה מול בניין הרבנות הראשית או מול משרד ראש הממשלה. כשרשיונות לכל הצעדות/עצרות/הפגנות הללו יחולקו באותה קלות, אפשר יהיה להתייחס לטיעון שלך ברצינות.
על זכותם של הכהניסטים לצעוד כתבו כמה וכמה שמאלנים כבר בפעם הראשונה שהם עשו את זה. והפעם, אף אחד לא ניסה למנוע זאת מהם ולמרות זאת טרחתי לציין שזוהי זכותם.
דמוקרט לא חייב להיות שמאלני, יש דמוקרטים גם בימין. אבל יש שם הרבה יותר דמוקרטים רק כשזה נוח מאשר דמוקרטים אמיתיים. בן גביר לא יתמוך בזכות הדמוקרטית של ערבים לעשות צעדה בתפוח או יצהר, והצעדות באום אל פחם התחילו כדי שיאסרו אליהן וזה ישמש תקדים לאיסור מצעד הגאווה בירושלים.
עליהן
תמיד טוב לקרוא כאן.
פסקת הסיכום – מדהימה בעיני ברמת הבהירות שלה. שלום, קלעת פה גם לעניין אחר שפחות קשור למה שכתבת עליו. העניין הוא כמובן התנהגות משכירי הדירות לשוכרים במדינת ישראל, מי שלא יהיו – תירגלנו במשך שנים את ההתעמרות בערבים, כדי שנוכל לבצע את אותו הדבר בצעירים\קשישים וכל מי שמחפש לשכור דירה ולחיות כאן בכבוד כלשהו – המשכיר לרוב מתנהג כאילו הוא עושה טובה לשוכר.
כמובן "שתי הידיעות" צ"ל ולא שני ידיעות