יידישע סופרמן.

אני רוצה לשתף אתכם בטראומת ילדות מזעזעת (הכינו את הממחטות). כשהייתי בן שש, הלכתי בפעם הראשונה לסרט קולנוע, אימא שלי לקחה אותי והסרט היה "סופרמן", הראשון. אולי אתם זוכרים, אבל יש שם קטע שבו סופרמן, בתור ילד, מרים מכונית. אז כמובן שכשחזרנו הביתה הלכתי ישר לחנייה וניסיתי להרים מכוניות. האמת היא שמאוד הופתעתי שלא הצלחתי ולקחתי את זה די קשה. לא הבנתי למה, לעזאזל, סופרמן יכול להרים מכונית ואני לא יכול, מה יש לו שאין לי? טוב, ענתה אימא שלי, סופרמן מכוכב אחר ואתה לא.

סופרמן הוא אגדה יהודית. זה סיפור שהומצא ע"י שני יהודים, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, ואולי היה יכול להיות מומצא רק ע"י יהודים כי אין כמוהו ארכיטיפ שמשקף חוויה יהודית מרכזית שטבועה עמוק בתת המודע הקולקטיבי של כל היהודים, ומהבחינה הזאת לא משנה אם מדובר על יהדות כדת, לאום או גזע, ולא משנה אם מישהו רצה להיות יהודי או שרק האנטישמים קראו לו כך ושאר חפירות שאנחנו חופרים באובססיביות בארץ. לצורך העניין, כל מי שהודבקה עליו התווית "יהודי" והוא ידע מזה, ספג משהו מזה.

מי שראה את "קיל ביל" אולי זוכר את המונולוג של דיוויד קאראדין זצ"ל על "המיתולוגיה של סופרמן", על זה שלהבדיל מגיבורי על אחרים שצריכים להתחפש כדי להפוך מאנשים פשוטים לגיבורי על, סופרמן נולד גיבור על. הוא צריך להתחפש כדי להפוך לאדם רגיל בשם קלארק קנט. אבל מעבר למשמעויות שאי מי רואה בסיפור, סיגל ושוסטר המציאו, בעצם, אלגוריה מבריקה על היהדות ומילאו את הסיפור לעייפה (כמו גם הכותבים והמאיירים שבאו אחריהם, גם כן יהודים ברובם) בסמלים ומוטיבים יהודיים.

קלארק קנט הוא לא רק סטריאוטיפ יהודי אמריקאי די טיפוסי לתקופה, אלא גם ייצוג של היהודי כאנדרדוג נצחי, שכל העולם ואשתו יורדים לחייו ולעולם לא יצליח להשיג את מה שאחרים בסביבתו משיגים (לואיס ליין, במקרה הזה). אבל יותר מזה, קלארק קנט הוא מוח, לכן המשקפיים, בלי כוח או יכולות פיזיות. זה משקף לא רק מצב יהודי של למדנות והגות לצד חוסר יכולת בעולם המעשה, אלא גם את המתח בין עולם הפנטזיה שבו שוכנים החלומות, האידיאולוגיות, הסיפורים והדת, לבין המציאות שמאוכלסת בסיבה ותוצאה, גבולות כוח, אילוצים וריאל-פוליטיק.

בקרב היהודים, המתח הזה היה נוכח במיוחד. אם תקראו את התנ"ך, תפגשו שם את המשפט הבא: וישב איש איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ותשקוט הארץ ארבעים שנה". באותם חלקים שמספרים על התקופה שלפני החורבן והגלות, לא תמצאו משהו יותר טוב מזה. הטקסט לא מציע נהרות של אלכוהול ושפחות מין כמו אצל המוסלמים ולא מזכיר שום גן עדן אחר חוץ מההוא שנזרקנו ממנו בבראשית. זה טקסט שנכתב ע"י אנשים שמנהלים חיים רגילים על אדמתם, ויודעים להעריך צ'יל אאוט טוב בגינה בלי פלישתים שיבואו ויורידו להם ת'ראש, לפחות לזמן מה. היות שהם חיים בעולם המציאות, הם יודעים שזה לא נהיה הרבה יותר טוב מזה.

רק אחרי שהיהודים איבדו את החיים מהסוג הזה, הם המציאו את הגאולה ואת המשיח. אחרי שהרומאים החריבו את ירושלים, היהודים החליפו את "ירושלים של מטה" שעשויה מאבנים ומאנשים ב"ירושלים של מעלה" שאפשר לארוז בתוך ספר ולקחת אתם בנדודיהם, בערך כמו שסופרמן סוחב איתו את עיר הבירה של כוכב הבית בתוך בקבוק, אחרי שכווצה ע"י ברייניאק הרשע. היות שיהודים היו, לרוב, חסרי כוח בעלם המעשה, הם לא נדרשו לנסות וליישם את הפנטזיות שלהם ולגלות שכמו בבדיחה ההיא, תיאורטי ומעשי זה לא בדיוק אותו הדבר.

טוב, נו. ילד אחד בא לאבא שלו ושואל אותו מה ההבדל בין תיאורטי למעשי. האבא אומר לו ללכת לאימא שלו ולשאול אותה אם הייתה מוכנה לשכב עם גבר זר תמורת חצי מיליון דולר שיתווסף לתקציב המשפחתי. הילד חוזר עם תשובה חיובית. עכשיו, אומר האבא, לך ותשאל את אחותך את אותו הדבר. הילד הולך וחוזר עם אותה התשובה. אתה רואה בן, אומר האבא, תיאורטית יש לנו מיליון דולר. מעשית, יש לנו שתי שרמוטות בבית.

אז המיתולוגיה היא שיש את סופרמן. הוא נולד גיבור על, הוא לא מכאן אלא מכוכב אחר ונדרש להסתיר את כוחותיו ולהתחפש לבן אדם, ועוד אנדרדוג, כדי להשתלב. זאת פנטזיה בסיסית של אנדרדוגים באשר הם, רצון עז להשתלב ולהיות אחד מהחבר'ה מצד אחד, יחד עם אידיאליזציה של הנבדלות שנכפתה עליהם מצד שני. האנדרדוג בעצם יותר טוב ויותר חזק, הסביבה שלא מקבלת אותו בעצם לא הייתה יכולה להסתדר בלעדיו, ואם מישהו יציק לו יותר מדי, יום אחד הוא יראה לו מה זה. אבל זאת הפנטזיה. במציאות, יש את קלארק קנט שמדמיין שהוא סופרמן שמציל את העולם וזוכה בבחורה. בארון הספרים היהודי זה המתח בין להיות "עם סגולה" לבין להיות "ככל הגויים", הנימוק של העם בבואו לשמואל בדרישה לארגן להם מלך, אותו מלך שאח"כ שילם בכתרו ובחייו על זה שהיה קצת מעשי ולא הלך עד הסוף עם רצח העם שהנביא הפונדמנטליסט הורה לו לבצע.

כעיקרון, סופרמן הוא גרסה מודרנית של אגדות השטעטל, לא לחינם אמר האנימטור ג'ולס פייפר שסופרמן לא באמת הגיע מהפלנטה קריפטון, אלא מהפלנטה מינסק. אבל קריפטון המיתולוגית היא ארץ ישראל, וכאן יש דבר מעניין. הכוחות המיוחדים של סופרמן אינם מולדים, הם תוצאה של השפעת הסביבה של כדור הארץ על האורגניזם של ילידי קריפטון. השורשים שלו הם מקור כוח מעצם זה שהוא מתרחק מהם כדי להימצא בסביבה זרה. בסביבה הזאת, הם קריפטונייט, החומר שמבטל את כוחותיו ופוגע בו. הנמשל ברור: היהודי בפזורה מתעצם בתהליך ההימלטות מהקהילה היהודית הסגורה, השטעטל הוא הקריפטונייט – חתיכה מקומית של ארץ המוצא. אם יחזור לשטעטל, יאבד את כוחותיו ויהיה נתון לחסדי אויביו.

אבל הפנטזיה של הפנטזיה, זאת של סופרמן עצמו, היא לחזור לקריפטון ולשקם את החיים בה. בשביל זה הוא סוחב אתו את עיר הבירה מכווצת בבקבוק בתקווה להחזיר אותה לגודלה הטבעי ולעשותה, שוב, עיר אמיתית. כשסופרמן יחזור לקריפטון, הוא כבר לא יהיה סופרמן אלא באמת אחד מהחבר'ה, עוד תושב של הפלנטה כמו כל תושב אחר, רק עם סיפור יותר מוזר. אם הוא ימשיך לחשוב את עצמו סופרמן, או קלארק קנט לצורך העניין, גם על כוכב הבית, תהיה לו בעיה. אולי יקרה לו מה שקרה לסופרמן בגרסה הראשונית. שם, סופרמן הוא בן אדם, הומלס, שנחטף ע"י מדען מטורף לצרכי ניסוי וזוכה בכוחות מיוחדים. סופרמן מתמכר לכוח, מחסל את המדען ומשתמש בכוחו כדי להשיג שליטה. בסוף, הוא מאבד את כוחותיו ואת שלטונו חוזר להיות הומלס.