מי שקורא את הבלוג הזה, או סתם חי באותה מדינה כמוני וטורח להתעדכן מפעם לפעם, לא צריך להיות מופתע מהנתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה. המחנה הדמוקרטי, כלומר, זה שחושב ששימור הגדרתה של המדינה כ"יהודית" ו"ציונית" לא יכול להוות עילה לביטול הדמוקרטיה, מונה רק 17%. כשליש מהציבור היהודי מחזיק בהשקפות אנטי-דמוקרטיות בוטות והנתח העיקרי של הציבור עוד משלם לה מס שפתיים, אבל לא מבין למה היא צורך קיומי. הרוב כנראה חושב שדמוקרטיה זה נוצות להתהדר בהן או לוקסוס של מדיניות שאין להן בעיות, ויוותר עליה אם "יילחץ עם הגב לקיר".
והנה בא ישראל הראל ומספר לנו שהציבור היהודי אכן נלחץ עם הגב לקיר, שהוא חש פחד. הראל מחדש לנו עם התובנה המדהימה שגזענות ואנטי-דמוקרטיות קשורות לפחד. כי אנחנו חשבנו שמדובר בסוג של תחביב ואנשים עושים את זה בשביל הכיף. הפיתרון מבחינתו: הערבים והשמאלנים צריכים להרגיע את הציבור ולדאוג שיפסיק לפחד מהם. זאת טענה ראויה לשיח האינפנטילי (ילדותי בעברית) שפשה בציבוריות הישראלית. כבר התרגלנו ששאלת ה"מה עושים" נענית ב"אנחנו היינו כאן קודם", "זה הם התחילו" ו"הם אשמים." התרגלנו גם שכל ביקורת נענית ב"גם [השלם את החסר] עושים את זה". גם כאן יש לנו התיילדות טיפוסית, הילד פוחד, אז צריך ללטף אותו על הראש ולהרגיע אותו, אחרת הוא יצעק וישתולל ושוברים את הכלים ולא משחקים.
יותר משמונים אחוזים מהציבור היהודי בישראל נוטים להסכים על הראל ודוקטרינת הדמוקרטיה במקום שני, כזאת שבדומה למשטר האיראני, "מוענקת" רק למי שלא מערער על האידיאולוגיה של המשטר. זוהי תמיכה גורפת במדינה קודם כל יהודית ואח"כ דמוקרטית. אם הסידור הזה יתפרק, זה לא יהיה מחוסר תמיכה ציבורית אלא מפני שמדינה כזאת לא יכולה להתקיים. הפחד עליו מדבר הראל הוא מעצם העובדה שיש מיעוט שלא מקבל את ההשקפה הזאת ומעז, גוועאלד, להביע את דעתו.
לא ברור מה יגרום להראל, או לשאר הציבור לצורך העניין, להפסיק לפחד ולהואיל להיות נאמנים לעקרונות הדמוקרטיה. הרי הראל החזיק באותן עמדות גם לפני שלושים שנה וכל פעם יש משהו אחר לפחד ממנו כדי להצדיק אותן. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, פעם זה פלישה אפשרית של ירדן וסוריה, אח"כ אש"ף, אחריו הג'יהאד העולמי והיום, בהתאם לאופנה האחרונה, "תנועת מלקחיים" של ערבים אזרחי ישראל מצד אחד, וארגוני זכויות אדם מצד שני. האחרונים, כמובן, חוברים בצורה עיוורת לערבים כפי שאפשר להבין, לטענתו, מכך שאותם ארגונים לא עוסקים בזכויות האישה במגזר הערבי.
אם הקרן החדשה לישראל הייתה, נניח, תומכת בחמש עשרה ארגונים שעוסקים בקידום מעמד האישה במגזר הערבי ועוד כמה וכמה שנותנים מענה גם לנשות המגזר, אתם חושבים שהראל, "המכון לאסטרטגיה ציונית" שבראשו הוא עומד ו"אם תרצו" שהוקמה וטופחה באמצעות המכון היו יכולים להפסיק לפחד ולהפסיק לסמן אותה כקן של בוגדים וחתרנים? לא חשבתי כך.
או שאולי אביר זכויות הנשים הנ"ל צריך גם שיפסיקו ללמד קורסים בנושאי מגדר באוניברסיטאות, שכן בדו"ח שארגונו פרסם כל הקורסים הנ"ל נספרו כ"פוסט-ציוניים" ולכן מפחידים ומצדיקים את התפוררות הדמוקרטיה. וכדי להיות בטוח, כדאי גם להפסיק ללמד קורסים על יחסה של ממשלת קנדה לאינדיאנים בתחומה, שמא מישהו יעשה כל מני הקבלות וידחף את הציבור המאוים עמוק יותר עם הגב לקיר.
והיה וכל השמאלנים והערבים האלה פשוט יסתמו ת'פה ויפסיקו להגיד שמדינה יהודית ודמוקרטית זה דבר שלא מסתדר ביחד, בטח לא כשאנחנו מחזיקים את הפלסטינים בשטחים תחת שליטתה, ושהדמוקרטית קודמת ליהודית. האם הציבור יפסיק לפחד? האם הראל ושכמותו יפסיקו להפחיד? האם במקרה כזה הציבור יתמוך בדמוקרטיה מלאה או שמא יחשוב שמדובר פה באיזה טריק והנ"ל רק מנסים להרדים אותו כדי לתקוע לו סכין בגב? הרי הדמוקרטיה עצמה, שמאפשרת לכל אחד לחשוב ולהגיד שהמדינה צריכה להיות אחרת מאיך שהיא היום היא הדבר ממנו פוחדים. אז מה, הזכויות הדמוקרטיות יינתנו אבל רק בתנאי שאף אחד לא ישתמש בהן?
היות שהראל ושכמותו חושבים, עוד מהיום שעמדו על דעתם, שהשלטון בישראל צריך להיות בידי יהודים בלבד גם אם יהיו מיעוט בארץ, ושלערבים יינתן "תחום מושב" שבו יורשו לנהל את ענייניהם ברמה המוניציפאלית, אם יתנהגו יפה, דיבורי הפחד שלו הם לא הסיבה להתקפה על הדמוקרטיה, אלא ההצדקה. השפה הפוליטית היום, כתב ג'ורג' אורוול ב-46, היא בעיקרה הצדקה של מה שלא ניתן להצדקה. והדברים נכונים גם לישראל של 2010. רוב הציבור לא ממהר להתגייס לטובת מודל מדינת האפרטהייד היהודית מבית מדרשו של הראל ולא מאמין בייעוד המשיחי של המדינה. רק הפחד יגרום לציבור להתייצב לצד המחזיקים בעמדות הללו, ולכן את הפחד הזה צריך להנציח.
מסתבר גם שרק יהודים שאינם שמאלנים זכאים להרגיש פחד. הרי לא יכול להיות שמגמות ההקצנה בציבור הערבי, למשל, קשורות לכך שגם הם מרגישים "עם הגב לקיר". במיתולוגיה הבסיסית שעליה חונכנו, זאת שהראל הוא מייצגה הבולט אבל נמצאת שם כדפוס מחשבה בסיסי עבור רוב הציבור, יש רק שני סוגים של גויים: יש גויים רעים, מין קוזאקים שונאי ישראל שכאלה שיהיו נגדינו בלי קשר למעשינו. ויש גויים טובים, שמכירים בהיותינו העם הנבחר ובזכויות היתר שלנו, לפחות בארץ הזאת. מי שלא נמנה עם הסוג השני, חזקה עליו שנמנה עם הסוג הראשון. אז כנראה שהערבים בארץ צריכים להשלים עם מעמד דמוי ד'ימי בארצם ולעשות זאת בהתלהבות ועקביות מספיקים כדי לשכנע את הציבור היהודי … ובכן, להעניק להם מעמד כזה.
השמאלנים האלה, גם להם אין זכות לפחד. הרי ידוע ששופטי בית המשפט העליון, פרופסורים לסוציולוגיה, שחקני תיאטרון ועיתונאים הם אלה שמנהלים את המדינה ולא מניחים לרוב לממש את זכותו הדמוקרטית לבטל את הדמוקרטיה. השמאלנים צריכים להתאים לסטריאוטיפ ולהיות גוף זר. הוא לא חלק מהעם, מה שקורה לא אמור להפחיד אותו, בטח שאין לו מה להרגיש "עם הגב לקיר", הוא צריך להיות נחמד לעם ולהרגיע אותו כדי שיורשה לקחת חלק בניהול המדינה שלו.
יש לסיפור הזה שורה תחתונה. זכותו של מי שמסכים עם השקפת העולם הרווחת לשותפות במשחק הדמוקרטי מובנת מאליה, מי שלא מסכים, צריך להוכיח שהוא בעצם כן מסכים. כשהרוב ישתכנע שלא עובדים עליו ושהמיעוט באמת חושב כמוהו, הוא ירשה לו בטובו להשתתף במשחק הדמוקרטי אבל רק בתנאי שלא ידרוש את הזכויות המגיעות לו בדמוקרטיה. ברוכים הבאים למיינסטרים הישראלי.
אם כל הפוסטים.
משובח, פשוט משובח.
אם זה לא היה מדכא כל כך הייתי צוחק מהפשטות של התמצות.
Pingback: Tweets that mention פחד אלוהים. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
אני חושב שעקרון שאפשר לזהות אותו בכל רחבי הימין, מהלאומי דרך הפוליטי עד הכלכלי הוא "If you can't beat them, join them"
1.אתה לא יכול לנצח את הערבים אז תתנהג כמו מדינה ערבית משוגעת
2.אתה לא יכול לנצח את העשירים אז תתנהג כמוהם ותגרור למלחמת הכל בכל
3.אתה לא יכול לנצח את המלך אז תבנה מערכת פוליטית שמשכנעת את כל האנשים שהם יכולים להיות המלך, ומערכת משטר שמרסנת אותם.
עד שהשמאל לא ישכיל לברר איך משתמשים בעקרון הזה הוא בבעיה.
השמאל הלאומי למשל, עשה מעשה והצטרף לפופוליסטים הלאומנים וזה מצליח לו יותר מלרוב הארגונים הסוציאליסטים החברתיים העממים ההמוניים שמונים 12 חברים ביום שמשי.
" ולא מניחים לרוב לממש את זכותו הדמוקרטית לבטל את הדמוקרטיה."
הייתי משתפך בסופרלטיבים גם כן אבל האמת היא שמדכא כמה שזה נכון.
מצוין, נא לתרגם ולפרסם במגזין 972
ומי המציא את המונח "דמוקרטיה מתגוננת? ישראל הראל?
לא. ואין כאן שום עניין של דמוקרטיה מתגוננת, אלא אם כן המושג הנ"ל זה יופמיזם להגנה על "יהדותה" או "ציוניותה" של המדינה ואז כדאי לקרוא לדברים בשמם ולא להיתלות במונחים שנשמעים יותר תקינים פוליטית.
לדמוקרטיה אין צורך להתגונן מפני מיעוט. ההתגוננות היא בדיוק מעריצות הרוב. נתקלתי באנשים רבים שמחשיבים עצמם דמוקרטים אבל מבחינתם דמוקרטיה זה שברגע שיש רוב לצד מסויים זה מאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה. דיעה מקובלת נוספת היא ש"אם זה לא מוצא חן בעיניך אתה יכול ללכת למקום אחר". כלומר, אצל אנשים רבים אין הכרה בלגיטימיות, שלא לומר בחשיבות, של מאבק אופוזיציוני. דוגמא טובה לחוסר הדמוקרטיה אצל מרבית האנשים היא העמדה בדבר ממשלת אחדות לאומית. ממכשיר חרום שנועד לזמן חרום ברמה של מלחמת עולם זה הפך לאידיאל הרצוי שמי שלא מוכן לקיימו, כמו ציפי לבני, מותקף ומואשם בבריחה מאחריות וחישובים פוליטיים קטנוניים.
לדמוקרטיה בהחלט יכול להיות צורך להתגונן בפני מיעוט.
שלום שלום,
תגיד לי – לבכות או לבכות?
(לא טעיתי)
ראשית, מומלץ לכל אחד מאיתנו, (גם לי) – להחליף לרגע משקפיים, ולראות את הדברים מזווית הראייה של השני. לפחות לנסות. לא חייבים להסכים. לא חייבים לגלות אמפטיה. אולם לכל מטבע יש שני צדדים.
גם "המכון הישראלי לדמוקרטיה" יש שני צדדים. כבר כתבתי בבלוג של טל ירון, (http://www.talyaron.com/2010/10/25/oslo-post-trauma/). יתכן וכוונותיו טובות. אך הן בוודאי לא טהורות. רוממרות הדמוקרטיה בפיו של המכון – וחרב הדיקטמוקרטיה בידיו. ה"דמוקרטיה" שהוא מדבר עליה היא אנטי דמוקרטית בעיני. אתפלא היא דמוקרטית בעיני מישהו כאן. לא בגלל שזה "הם" ו"אנחנו", אלא משום שכך הם אומרים.
לי הייתה הזדמנות לראות את הדברים "משני הצדדים". נעזרתי לשם כך בראשי "המכון השיראלי לדמוקרטיה". כחודשיים קודם גירוש גוש קטיף, הגיעו לקדומים ראשי המכון, על מנת לשכנע אותנו (תודבי קדומים) בחשיבות הדמוקרטיה, וש"לא נשבור את הכלים". נכחתי במפגש. הם הסבירו, שגבולות המחאה חייבים להיות במסגרת החוק. לא לאלימות, לא לשימוש בנשק, וכד'. כל ראשי המכון התייצבו, ודיברו בנחת ובנועם, על הדמוקרטיה כאמצעי יחידי לקיום מדינה כמדינת ישראל, עם חברה מגוונת כשלנו. הדיון נמשך לתוך הלילה, וכל הטענות שלנו על אי חוקיות ההחלטה לגירוש, אלימות הממסד וכד' נענו – "תאבקו בכלים דמוקרטיים". בתום המפגש, ניגשה אחת המשתתפות אל ראש המכון ושאלה אותו 'מה אתם תעשו אם ממשלה יהודית תקבל החלטה חוקית, ממניעים סודיים שלה, לגרש ערבים?' תשובתו הייתה – 'ערבים תושבי השטחים נהנים מחסות החוק כתושבי שטח כבוש, ולכן זו החלטה לא חוקית.'. חידדה השואלת את שאלתה והוסיפה: 'ומה אם המדובר בערבים ישראלים?' ותשובת פרופ' כרמון הייתה (לא במילים אלה – אבל חד משמעית במובן הזה:) נעשה לפחות את מה שאנחנו חוששים שאתם עומדים לעשות.
כלומר: "אתם המתנחלים לא יכולים להתבכיין – כי התקבלה החלטה חוקית. אם בא לכם להיאבק – עשו זאת אך ורק בגבולות החוק כפי שמפרש אותו השוטר שמולכם. אבל אם הסיטואציה הפוכה, והתקבלה החלטה חוקית לפנות ערבים אזרחי ישראל – אנו נאבק בה! נראה בה רמיסת זכויות יסוד של אזרחים שווי זכויות, נראה בה התעמרות של השלטון. לא ננוח ולא נשקוט, ונאחוז בכל האמצעים העומדים לרשותנו (גם הלא חוקיים) כדי למנוע את הגזירה הלא דמוקרטית הזו."
אם זו דעתו של מי מהמכון, בבקשה אל תטיפו על דמוקרטיה. אני לא חושב שזו הדמוקרטיה שאני צריך לשאוף אליה. תפישה רקובה זו היא צביעות ממדרגה ראשונה. רוצים לבכות עליה? תבכו, עדיף על הכתף של ראשי המכון הנ"ל. (עכשיו אני חושב – יכול להיות שכל הדיון הזה בכלל שייך לפוסט על הבולשיטולוגיה…)
כשתהיו מוכנים להוריד את המרכאות מעל המילה "שיוויון", ולראות את כל רבדי האוכלוסייה גם משלמים על הדמוקרטיה וגם נהנים ממנה, נוכל לדבר על דמוקרטיה.
חנוכה שמח
מורדי
אני לא שייך למכון הנ"ל, אלא רק השתמשתי בנתוני סקר שהם פרסמו. אז אין לי הרבה מה לעשות עם הטרוניות שלך נגדם. אבל שתי הערות יש לי:
יש הבדל בין "חוקי" לדמוקרטי" ודבר יכול להיות חוקי בלי שיהיה דמוקרטי ודמוקרטי בלי שיהיה חוקי. עיקרון שלטון החוק הוא אחד מחמשת העקרונות המקובלים של הדמוקרטיה הליברלית, לא עיקרון עליון ולא מהות הדמוקרטיה.
ההבדל בין "גירוש" יהודים בהתנתקות לגירוש הערבים עליו אתה מדבר הוא כדלקמן. היהודים "גורשו" משטח שאיננו בריבונות המדינה לתוך השטח שכן בריבונות המדינה ברגע שזו משכה את נוכחותה הצבאית, שרק מתוקפה אזרחים יהודים שהו שם, מהשטח הנ"ל.
בסיטואציה של גירוש ערבים, מדובר על גירוש מתוך גבולות המדינה אל מחוץ לגבולות המדינה.
כך שלפחות בקריטריונים של דמוקרטיה וכו', המקרים שונים לגמרי.
כמובן שאין עליך חובה לשפוט את זה בקריטריונים של דמוקרטיה. אולי עניינים של ריבונות ואזרחות לא נראים לך מהותיים אלא רק ממבו ג'מבו טכני ומה שחשוב כאן זה שמעיפים אדם מביתו ומאדמתו לבית ואדמה במקום אחר. לגיטימי לגמרי, יכול להזדהות עם זה, רק שלא ברורה לי ההתעקשות לאנוס את העמדה הזאת לתוך מערכת מושגים "דמוקרטית".
אולי גם תשווה את גירוש היהודים בהתנתקות לטרנספורטים של יהודים לאושוויץ? הרי בשניהם אנשים עברו ממקום למקום.
השאלה שנשאלה משם לא דיברה על גירוש ערבים מחוץ לתחומי המדינה, אלא פינויים ללא שום נימוק רשמי, רק משום ש"כך החליטה הממשלה", למקום אחר. לא מטיעוני פיתוח כבישים, או טיעונים דומים.
לידיעתך.
מורדי
אני רוצה להעלות כאן את הדוגמה של תל חי בהקשר של פינוי ישובים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%9C_%D7%97%D7%99
המצב כאן היה דומה, התלבטות האם לפנות יישוב בלב שטח עוין או להישאר ולתגבר את השמירה עלו.
הימין(ז'בוטינסקי) אומר לפנות
השמאל אומר לתגבר ולהישאר
הוחלט להישאר, מה שהוביל לטרגדיה.
מי שנדרש לקבל את ההחלטה לא היה אנשי היישוב עצמו אלא הנהגת היישוב- הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל.
מתי מוסמך השלטון לקבל החלטה אם לפנות יישובים?
בויקיפדיה כתוב שהיישובים המבודדים ביקשו עזרה מהנהגת היישוב.
המתנחלים בגוש קטיף ביקשו בהתיישבותם שם עזרה ביטחונית גדולה בהרבה מהרגיל מהמדינה. בעבור זאת הם מוותרים על חלק מהעצמאות שלהם בקשר להתיישבות שם.
הישארות בהתנחלויות נמצאת בקונפליקט(בטווח הקצר לפחות) עם הרבה נושאים על סדר העדיפויות של מדינת ישראל.
לכן מתנחלים נמצאים בעמדת נחיתות מראש ביחס לתושבי פנים הארץ בשאלות של פינוי
אתה בטח צוחק. ערבים פונו מבתיהם באמתלות שונות מיום קום המדינה ואף אחד לא פתח פה.
אין לי בעייה עם "כתומים" שעוברים על החוק בהתנגדות שלהם (להוציא מחאות כמו פיזור מסמרים בכביש מהיר שעלול להרוג נהגים). למרות שעוד זכורה לי ההתיחסות של אותם אנשים לאנשי שמאל שעברו על החוק בשנות ה-80. למשל סרבני השירות בלבנון. הבעייה שלי היא חוסר הנכונות לשלם את המחיר. אי אפשר להיאבק במימסד מצד אחד בכל הכח ואז לבכות ולטעון שכל מי שנכלא צריך להשתחרר.
אני לא רוצה לצאת להגנת ראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה (אני לא באמת מאמין שרבים מהם היו פושטים את החליפה ויוצאים להאבק בהחלטות ממשלה, אבל אני מופתע לטובה מזה שהם אשכרה יצאו ובאו לדבר עם המועמדים לפינוי).
בתרחיש שאתה מתאר – כל שוחר דמוקרטיה צריך לעמוד על רגליו ולחסום בגופו את הפינוי, תהייה דתם של המוסלמים אשר תהיה. אבל כדרכם של תרחישים היפותטיים, אין שום סיכוי למצב עניינים כזה שבו הממשלה או גופי הסברה מטעם עצמם לא יצדיקו את הפינוי. כך שאזרח, שבתרחיש הסטרילי היה יוצא למאבק בהחלטת הממשלה השרירותית לפנות ערבים מבתיהם "ללא נימוקים", יצטרך בפועל להכריע בין הגירסה של ארגון "סולידריות בית חורי" לפיה התושבים מנושלים בשיטתיות במשך עשורים לבין הגירסה של "קומץ החזנים למען רובוסטיות פוליטית" לפיה תושבי בית חורי משתלטים על אדמות קק"ל באופן בלתי חוקי.
כך שאתה יכול להמשיך להחזיק בדיעה שחשפת את צביעותם של ראשי המכון, אבל מצד שני הייתי מחשיב את זה לחוסר כנות ערמומי אם הם היו משיבים לתרחיש כי שהוצג, בידיעה שנעדרים ממנו אלמנטים חשובים שיש במציאות. אבל אתה היית שם, אם חשת שהם עשו את כל הדרך כדי לעשות הצגה של כנות – הרושם שלך הוא הקובע.
את עניין הנימוק אני לא ממש מבין. נימוקים אפשר לגרד תמיד ולא ברור לי איך זה קריטריון למשהו.
אבל בהתנתקות היה נימוק. נוטים לשכוח ולהשכיח זאת, ואני מדגיש: ההתנחלויות קיימות לא מתוקף החוק האזרחי הישראלי שבכלל לא חל בשטחים, אלא מתוקף נוכחות הצבא שם.
אם אתה זוכר, בימיה הראשונים של ההתנחלות עוד הלבישו מתנחלים במדי צה"ל בשביל הפסאדה, ובעשורים הראשונים עוד הצהירו שההנחלויות ממלאות צורך צבאי. זה לא רטוריקה בעלמא. ישראל חתומה על אמנת ז'נבה, מותר לה להקים מתקנים צבאיים בשטח כבוש, ליישב בו אזרחים אסור לה.
המשטר הצבאי זה הבסיס המשפטי לעצם קיומן של ההתנחלויות וזה גם הבסיס להסרתן כשהצבא עוזב את השטח. לא יכול שהמשטר הזה יהיה בסדר מצדך כשהוא מיישב אותך, אבל לא בסדר כשהוא מפנה אותך.
המתנחלים חיים תחת מערכת חוקים אחרת מאשר שאר אזרחי ישראל ואחרת עוד יותר מאשר שכניהם. כשיהיה חוק אחד לכולם, נדבר על שוויון ונעשה השוואות. אני גם בספק אם מי מהמתנחלים היה מסכים להשוואת זכויותיו לאלה של הערבים אזרחי ישראל, מעבר לשימוש רטורי בעניין. אבל אם זה מה שאתה רוצה, בסדר גמור מבחינתי, ילמד אותך דבר או שניים על המציאות בארץ הזאת.
אני השתכנעתי! לא עוד "גירוש" מתנחלים. צה"ל צריך פשוט לאסוף מהם את כל כלי הנשק ולחזור לתחומי ישראל. המתנחלים יכולים להשאר על "אדמתם" ולהסתדר עם הפלסטינים בעצמם.
לא, אנו נוכל לדבר על דמוקרטיה בהקשר של המתנחלים כאשר יהיה שם דמוקרטיה, כלומר כאשר כל התושבים יוכלו להצביע בבחירות. עד אז לא מדובר בדמוקרטיה, ולאף אחד כולל אנשי אותו מכון אין זכות להשתמש בדחליל
חשבתי שאתה בעד נסיגה ישראלית מהשטחים.
הוא לא כתב שיצביעו בבחירות לכנסת הישראלית.
אני בעד ביטול האפרטהייד וזכויות אזרחיות שוות לפלסטינים, נסיגה ישראלית מהשטחים זה משהו שהיה רלוונטי עד אמצע שנות התשעים, היום זה בלתי אפשרי.
טוב כבר כתבו את זה כאן אבל בכל זאת נחזור – פינוי גוש קטיף נעשה בשטח צבאי, כמו שזכותו של הצבא לסגור בסיס או להעביר חיילים מג'וליס לצריפין ולהיפך כך גם זכותו לפנות אזרחים שנמצאים שם – הוא הריבון, הוא השולט וכפי שכתבו כאן – זה מאד נוח לכם.
הנקודה היא שאין שום דרך 'דמוקרטית' לקבל החלטות לגבי ערביי השטחים או ישראל שהן לא דמוקרטיות במהותן. לגבי ערביי השטחים זה ממש פשוט – אם הם לא שותפים בהחלטה זאת לא דמוקרטיה, אתה לא יכול להחליט באופן 'דמוקרטי' על גורלו של אדם אחר, אחרת זה בדיוק כמו חבורת פושעים שמחליטה באופן 'דמוקרטי' מה לעשות בבן הערובה שבידיהם (אם זה לא ברור ,יש רק החלטה אחת שמותר להם לקבל – לשחרר אותו). אגב לא זכור לי שום משאל עם על הקמת התנחלויות, לא שאלו אותי אם אני רוצה חצי מיליון מתנחלים מעבר לקו הירוק בשום שלב, פשוט קבעו לי עובדות.
הנקודה היא שגם לגבי ערביי ישראל שכן משתתפים בהחלטה אי אפשר לקבל החלטות אנטי דמוקרטיות, דמוקרטיה היא לא טכניקה של ממשל שבו החלטות מתקבלות לפי הרוב, היא תפיסת עולם שלמה, למה אגב אנחנו מתייחסים רק לערבים? ומה אם נקבל החלטה 'דמוקרטית' להרוג את כל בני העדה האתיופית? מה יש? עשינו משאל עם וזה מה שהרוב קבע, מה לא?
מורדי, עצם נוכחותם של מתנחלים בשטח הכבוש היא הפרה של החוק הבינלאומי, והיא מתקיימת אך ורק בחסדו וברצונו הטוב של הממשל הצבאי. אז די, די כבר לבכות ולערוך השוואות מופרכות. דמעות התנין שלכם לא מעניינות איש. אני מוכן לשמוע טענות על טיפול לקוי במפונים, אבל הבכי על העוול הנורא שבפינוי עצמו באמת משעמם אותי קשות.
הייתי תומך באי-פינוי ובהשארת המתנחבלים שיבחרו באפשרות זו לחיות תחת שלטון פלסטיני, אבל זה לא יעבוד.
home insurance >:-DDD auto insurance quotes 8DDD florida home insurance =-(((