מן התופעות הידועות היא שכשמדינה שהולכת לעזאזל, גם השפה שלה הולכת לעזאזל. בברית המועצות, למשל, הומצאה שפה סובייטית שלמה שאינה שפתם הרוסית של פושקין, דוסטויבסקי ובולגקוב אלא של האפרצ'יקים והקומיסרים של השלטון, וגם הגרמנית של הנאצים היא לא בדיוק הגרמנית של היינריך היינה.
אני לא משווה, חס וחלילה. אני בסך הכול מצביע על דמיון מסוים בין דברים שונים. הרי לא נעלה על דעתנו להשוות בין ישראל למשהו או מישהו אחר, ועוד גרמניה, שכן, כפי שיודע כל אחד, הפועל להשוות בעברית משמעו "להגיד שאנחנו אותו דבר כמו…" והיות שאין לנו תאי גזים, חיילי צה"ל לא יודעים לצעוד כמו ברווז והרכבות כאן בהחלט לא מגיעות בזמן, אז לא יכול להיות דמיון גם בשום עניין אחר.
ובכל זאת, גם רומא לא נבנתה ביום אחד, ואנחנו מדינה קטנה שהכול קורה בה בקטן. בסופו של דבר, קומיסר נמוך דרג במנגנון של סטלין היה עלול לגרום למותם של בני אדם במספר השקול לאוכלוסיית ישראל כולה באמצעות טעות במילוי טופס. אז להם יש את סטלין, ואנחנו קיבלנו רק את הקומיסרים. אז אולי בכל זאת קורים כאן דברים דומים במהות, אם כי לא בעצימות. יש מי שיחשבו שמדובר בסתם עילגות שמעידה על טיפשותם של ברי פלוגתא פוליטיים מכיוון מסוים. לצערי, אין הדבר כך כמו שתעיד, למשל, אחת מכותרות העיתון לאנשים שחושבים שמישהו שם זין על מה שהם חושבים, שמספרת לנו ש- "זוהה כוח בלתי מזוהה".
לצערי, מדובר ביותר מתאונת שכר מינימום[1] פשוטה. זקני הקוראים (הצעירים יצטרכו לחכות שהספר ייצא בתור אפליקציה לאיי-פון) זוכרים אולי איך או'בריאן מסביר לווינסטון סמית' שבכל שנה המילון נעשה דק יותר, שכן כותביו עמלים למחוק ממנו מילים רבות ככל האפשר כדי למנוע מהעם את כל מה שמשמש לחשיבה שאיננה הכרחית. אפשר בהחלט להיפטר ממילים כמו "נצפה", "נראה", או "התגלה". ממילא אנחנו כבר לא ממש עוסקים בצפייה על המציאות, לא רואים בעיניים ובטח לא מגלים שום דבר חדש אלא סורקים במטרה לזהות כל מני מרעין בישין שרוצים להשמיד אותנו.
אפרופו רוצים ולהשמיד, עקב השימוש הרווח במילים עבריות אלו כתחמושת במלחמת ההסברה, הן סיגלו לעצמן התנהגות של תחמושת צה"לית (ומשאיות בכביש הערבה) ו"סטו ממסלולן". אכן, אחת מתכונות השפה העברית היא שהמילה שמתארת פעולה היא פעולה בפני עצמה, ולכן תיאורה הוא "פועל" להבדיל מהאנגלית שבה התיאור הוא "תמלול" (verb), ואכן, החבר הדמיוני ברא את העולם במילים ויש אומרים שממילים, אבל בכל זאת, יש הבדל בין לרצות ולעשות. אם הייתי צריך לשאת באחריות על דברים שאני רוצה לעשות לכל מני אנשים, היו צריכים להזעיק את האינטרפול שש פעמים עוד לפני ארוחת הבוקר. וכאן יש לציין שבבוקר, ובכל מצב אחר בו אני נאלץ לקום מהמיטה, אני נוהג לעשות תנועות מאיימות ולפעמים אפילו מגונות ונותר לי רק לקוות שאף אחד מסוכני האינטרפול לא "ייאלץ להשיב אש".
המילה להשמיד, כנראה עקב הצורך שלא לחלל אותה בשימוש שאיננו לצרכי תיאור השואה שאותה אסור לחלל בשימוש שאיננו לצרכי תיאור השמדת יהודים, הולידה איזה ממזר בשם להשמיד כ… לדוגמא: "להשמיד את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"[2]. אני חייב לציין שהמעבר הזה מהפסקת הקיום עצמו לשינוי היבט כלשהו של הקיום שנתפס כגרוע ממש כהפסקת הקיום עצמו, אם לא כאותו הדבר עצמו, מבלבל למדי. האם זה אומר, למשל, שאני יכול להתייחס לייצור קטשופ כ"השמדת עגבניות כפירות עגולים ואדומים"? כי אז, אולי זה לא כ"כ נורא ואני יכול להבין את הטוקבק שקראתי אתמול בערוץ7 לפיו אנחנו מצויים במלחמת השמדה והשמאלנים הם האויב כרצון להשמיד אותי כשמאלני בלבד ולהשאיר את כל השאר על כנו. אולי הטוקבקיסט בסך הכול מביע משאלה שאשנה קמעא את השקפותיי הפוליטיות.
אבל לא רק הקטנת מספר המילים[3] ושימוש יתר בהן על נושאים בלתי מעורבים וחפים מפשע שנקלעו לסביבה במקרה הם מסימניה של העברית המתחדשת. יש גם האחדה בין כרונולוגיה, סיבתיות, אחריות ואשמה. אם נחזור לאותה כותרת ב"הארץ", שבה חיילים ירו על חבריהם אחרי שזיהו כוח בלתי מזוהה, ברור לנו שהחיילים ירו גם מפני שזיהו את הכוח וכך אותו כוח גם אשם במותם ופציעתם של החיילים ולכן אף אחד בצד שלנו לא אחראי לזה.
או'בריאן ישמח לדעת שלא רק במדינה הספרותית העתידנית הקטנת המילון מקטינה גם את המחשבה. אני נזכר בסיפור ההוא מלבנון2 שבו כוח צה"ל שנשלח לתצפת ולאסוף מודיעין זיהה "דמות חשודה" במרחק ופתח עליה באש כאיש אחד. דבר שהקפיץ את כל החיזבאלונים בגזרה וגרם לנסיגה מבוהלת של החיילים בחזרה לבסיס. אני מניח שהחיזבאללה אשמים באי איסוף המודיעין באותו לילה כמו שהפלסטינים אחראים לזה שמדינת ישראל נמנעת מלממש את מה שהיא עצמה מגדירה כאינטרס העליון שלה – מדינה בעלת רוב יהודי.
ואם כבר בהיעדר מחשבה עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את היעדרן של מילים שאינן טעונות בחומר נפץ. מילים שמתארות או מגדירות מצב, ניטרליות אם תרצו, שמאפשרות לנו להבין מה קורה לפני שנחווה דעה. לא רק שאינן פופולאריות אלא שכמו אותם אידאליסטים צעירים שהסתובבו בשנות העשרים בתל אביב והכו אנשים שהעזו לדבר ביידיש, יש מי שכותב דו"חות, וקורא לחקור ולפטר מרצים שמעזים להגיד "הגירה" במקום "עליה" ו"מלחמת 48" במקום "מלחמת הקוממיות". כאן, אנחנו צריכים מילים שכל החמולה מגיעה איתן לשיחה, "כיבוש", "מתנחלים", "ציונות" או "תל אביב". תגיד את המילה ואני אגיד לך מי אתה ומי החברים שלך, ואז נדבר על מי אומר ולא על מה אומר.
נשאר רק לקרוא לשפה הזאת בשם, כי זאת כבר לא ממש עברית ואפילו לא ישראלית אלא שפה צרה ודלה שאפשר להשתמש בה רק כדי לטעון שאנחנו לא אשמים ולהסביר לאחרים למה אנחנו לא אשמים, הרי לא יכול להיות שמישהו חושב משהו אחר, הוא פשוט לא מבין אז צריך להסביר לו. אז זאת ההזדמנות של הקוראים להיכנס להיסטוריה כממציאי השם לשפה החדשה הזאת. הצעות?
מינהלי: זוהתה כניסת תרומה לתחזוקת הבלוג והכותב, אני רוצה להסביר לתורם שהוא ממש בסדר.
[1] תאונה שנגרמת בגלל בוסים שמעסיקים עובדים מנוצלים. [2] בתרגום לעברית תקנית: לגרום למדינה להפסיק להפלות כל מי שאיננו יהודי. [3] כמעט כתבתי "כמות" המילים. בשפה שלא מעריכה ייחוד של שום דבר ואף אחד חוץ מהקולקטיב הנבחר, באמת אין צורך בהבדלה כזאת.
תגיד שלום, אבא'שך סמוראי? אז אך יצאת כל כך חד?
הסברית?
HASBARIT?
לכלכת. תקרא לשפה "ישראלית", אם רצונך בכך.
"יהודית" ("יידיש" בשפתם) היא שפת אבותי היהודים ותרבותם. השפה היתה רוויית הומור עצמי וביקורת עצמית והתרבות שאפה לתיקון עולם עם נטיות פאציפיסטיות ליברליות.
השפה (כמו התרבות) היהודית הושמדה (עם מרבית נשאיה) ברחבי אירופה. הציונות וידאה הריגה.
מלבד קשר גנטי, אין דימיון וקשר בין יהודי אז, דוברי ה"יהודית" הבזויה (בטוי של בן גוריון) לבין "יהודי" מדינת ישראל, זקופי הקומה וזריזי ההדק.
זו היתה אמורה להיות תגובה לדודו להלן…
"יהודית"
("..ודמוקרטית", לנוקדנים).
הלו, יהודית זה מה שתושבי ירושלים דיברו במאה ה-8 לפנה"ס, ונחמיה — במאה ה-5 לפנה"ס. "זיהוי כוח בלתי-מזוהה" זה כבר משהו אחר…
עיוורית.
שפה שמטרתה לא לראות את מה שנוגד את האינטרסים של ממציאיה.
+1
בדיוק רציתי להציע 'יעודית' אבל שלך יותר טוב.
כבר הרבה זמן שאני משתמש, ביני לבין עצמי וחברי, במונח "עיוורית" לציון כל מיני עיוותי שפה בני ימינו. וכאן הוא בהחלט מתאים במיוחד.
+LIKE
לייק גדול אם מדובר בכתיבה.
הבעיה היא שקשה לשמוע את ההבדל בדיבור…
הגדרה מבריקה, אך אפקטיווית רק ליודעי קרוא או כתוב…
עוורית מצוין , ולרבים סביבנו יש גם מנגנון של עווריתנדבותית , בעזרות הם ממש מתאמצים לא לראות
אם כבר בכיוון הזה, אולי jewspeak?
אויש! גם על זה לא חשבתי.
נראה לי שאתה מתאר רה-לקסיפיקציה של ישראלית מודרנית, המצמצם אותה לכדי צה"לות.
גלעד צוקרמן משכנע למדי בהסבריו לגבי מקורה של הישראלית: רה-לקסיפיקציה של יידיש באמצעות לקסיקון תנ"כי פלוס שיפוצים ממקורות מודרניים.
פול ווקסלר מגדיר את היידיש כרה-לקסיפיקציה של סורבית (שפה סלאבית שמדוברת בקצוות המזרחיים של גרמניה.)
אין לי הסבר לסורבית, אבל זה בגלל כשל עמוק שלי ברכישת שפות (רוסית וגרמנית ואני בינתיים לא. אבל זה רק בינתיים.)
רה-לקסיפיקציה זה נכון, אבל רק בהיבט מסוים של הישראלית המדוברת/העיתונאית (השבח לאל, עוד לא כותבים ספרים בעגה הזאת). לגבי גלעד צוקרמן, מה שמקובל בבלשנות היסטורית — כלומר, זו שעוסקת במוצא של שפות — הוא לסווג את השפות, קודם כל, עפ"י תורת הצורות, כלומר, עפ"י הדרך שבה נוצרות מילים מרכיבים בעלי משמעות דקדוקית. מהבחינה הזאת, נדמה לי, העברית המודרנית היא שמית לחלוטין. זה שתורת ההגה שלה הושפעה במידה מסוימת משפות גרמאניות וסלאביות, והתחביר שלה הושפע מאותן שפות הרבה יותר, זה נכון, אבל אינו הופך אותה ליידיש (או רוסית) בתחפושת, כשם שתורת ההגה המשונה-משהו של האנגלית המודרנית ואוצר המילים שלה, שמלא שאילות מצרפתית עתיקה, אינו מוציא אותה מגדר שפות גרמאניות. בכל מקרה, אלו שיקולים תאורטיים שכיף לדון בהם ברצינות ולגופם, אבל קשה להסביר משהו למישהו ברגע שהם מקבלים משמעות פוליטית-אידאולוגית (כמו שקרה, במידה מסוימת, לצוקרמן).
וכאן יש לציין שבבוקר, ובכל מצב אחר בו אני נאלץ לקום מהמיטה, אני נוהג לעשות תנועות מאיימות ולפעמים אפילו מגונות ונותר לי רק לקוות שאף אחד מסוכני האינטרפול לא "ייאלץ להשיב אש".
Hilarious …..
הו, אלה דוגמאות קטנות, יחסית למתרחש.
אי אז כשהייתי עורכת חדשות באתר חדשות גדול כלשהו החש צורך בהוספת סימן קריאה לשמו, עשיתי לי מנהג: לפני שאני בכלל מתחילה לערוך ידיעה שמקורה בדובר צה"ל – לעבור על המילים העיווריות הללו (תודה, עוז) ולתקן אותן לשפה מובנת. משלב מסויים כבר לא הייתי צריכה לקרוא את הידיעה כדי לשחק את המשחק המקדים הזה – כמה ביטויים נהגו לעמוד ולנופף בדגל אדום להנאתם.
אמצעים לפיזור הפגנות, למשל. איזה מונח עיוורי נפלא. הרי הכל נמצא בו: יש הפגנה שחיילנו האמיצים צריכים לפזר אותה (ולכן, כמובן, היא בלתי חוקית), והם עושים זאת באמצעים הקסומים שלהם, ופוף – היא מתפזרת לה. פעם שיגעתי כתב צבאי שוב ושוב עד שהוא חזר אלי עם הפרטים האמיתיים – החיילים ירו כדורי גומי באוויר ואז על המפגינים, והכו אותם באלות. איך שהוא, אחרי שהוא גילה את המידע הזה, הכתבה החדשה שהוא הגיש נראתה אחרת לגמרי.
או אחותם של "אמצעים", "מפירי סדר". הרי הפגנה היא, עדיין, פעילות חוקית – גם אם כבר לא כל כך לגיטימית – בישראל. אבל ברגע שקוראים למפגינים "מפירי סדר", מיד מותר להכות אותם באלות עד שיסתדרו חזרה.
וזה עוד לפני שגילינו שמדובר צה"ל תמיד "נמסר ש" בעוד הצד השני "טוען כי", או שחיל האוויר "תוקף יעדים אסטרטגיים ברצועת עזה" ו"מגלה צער על פגיעה לא מכוונת באזרחים".
ואל תתחילו איתי בכלל עם משפטית וה"מתלוננת הטוענת" שלה.
מילא כל זה. איך זה שבחדשות בטלביזיה רוב המהדורה זה בכלל לא חדשות?
אלפ"ה זה מושג צבאי שמתאר את כל כלי הנשק הלא קטלניים(אמורים להיות) כולל רימוני הלם ועשן, וכן קסדות ומגיני פלסטיק. דובר צה"ל פשוט לא תירגם את זה לאזרחית.
כנ"ל הפרת סדר היא ביטוי צה"לי עם קוד משלו בקשר. אני מניח שהפגנה היא משהו שמתואם עם צה"ל וצה"ל עסוק בלאבטח.
זה במידה שהמפגינים יהודים. כל הפגנה של פלסטינים בשטחים היא "הפרת סדר" בהגדרה מהסיבה הפשוטה שאסור להם להפגין בכלל.
זה שדובר צה"ל קורא למה שהוא קורא אמצעים לפיזור הפגנות – זה נתון ידוע מראש ואף מתבקש. זה שהעיתונאים מאמצים את הז'רגון בחום כי זה מה שדובר צה"ל "מסר", זו כבר בעיה אחרת לגמרי.
והם מאמצים.
היום לא אומרים "כדורי גומי" אלא "כדורי פלדה מצופים גומי".
כמה שאת צודקת… לי זה קורה המון, ואני אפילו לא עורך…
חוויות דומה, כשאני שומע בחדשות על "תהליך שלום", "התנתקות", או "פעילי שלום" המספרים על מתנחלים "כורתים" עצי זית של פלסטינים. (כלומר הראשונים עזרו לכרות, פעולה חקלאית תקינה, וגם להתלונן, כדי להגביר את השלום). (דוגמא בכיוון אחר http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213232) גם לקח לי שנים גם לתרגם כותרות כמו "פעילי ימין קיצוני נעצרו בחשד ל…" – למה שזה באמת… (http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=2417)
מורדי
מצאתי אפילו מילון שלם באינטרנט: http://www.tora.us.fm/tokxot/wikuxim/milim_a7.html
גם המאמר הבא מצויין: http://www.snunit.k12.il/seder/mabat/power.html
גם ד"ר צוריאל ראשי, סקר התנגשויות בין אזרחים למשטרה בתקשורת אליטיסטית ופופולרית. הוא בוחן את האירועים הבאים: המתנחלים שהפגינו נגד הריסת בתים ביישוב עמונה בראשית פברואר 2006; הפגנות החרדים נגד עריכת מצעד הגאווה של הקהילה ההומו-לסבית בירושלים בנובמבר 2006; הפגנות הסטודנטים נגד שינויים בשכר הלימוד שנקבעו על-ידי ועדת שוחט בחודשים אפריל-מאי 2007; והפגנת הדרוזים נגד כניסת כוחות משטרה לפקיעין לשם ביצוע מעצרים בנובמבר 2007. המסקנות שלוף http://izsvideo.org/papers/rashi.pdf
ואני מסכים לחלוטין שהעיוורית עיוורת לחלוטין, ולא מבחינה בין ימין לשמאל.
מורדי
אם כן, להיכן נעלמו העורכים מסוגך בדוברות צה"ל המודרנית (כוונתי כמובן לביביתון, מעריב, ידיעות ושות')?
נדמה כי הציטוט מדבריו של דובר צה"ל כלשונם כבר אינו נחלתו של רוני דניאל בלבד,
ועל ציטוט מילה במילה של קומוניקטים יחצ"ניים בכלל כבר אין שמץ של פליאה.
הם כנראה לא עשו את התואר בתקשורת שאני עשיתי, זה שפוקח את עיניך להטיות האלה.
מבריק כהרגלך.
ואה, נזכרתי שרציתי להעלות עוד נקודה רה-לקסיקטיבית שכזו, בקשר לפועל "לכבד" והצטמצמות משמעותו, בהקשרי אמונה והשקפת חיים, ל"לנהוג כמוני ולומר אמן בסוף גם אם אתה חושב אחרת".
שאלו את עצמכם, האתיאיסטים/אגנוסטים/חסרי דת שבינכם, מתי לאחרונה איזשהו יהודי אורתודכסי ממוצע (לא בהכרח חרדי!) כיבד את אמונתכם, או למעשה כל אמונה שאינה יהודית אורתודוכסית. כמובן שכאן אין מקום לכבוד (כי אתם תועים ו/או משומדים ולאמונתכם אין תקנה). אבל כאשר אתם מתארחים בבית דתי, או נמצאים בערב שבת או חג, מיד עליכם ליישר קו ו"לכבד".
והרדיקלים-דעתנים שבינכם (מכל צידי המפה, לומר את האמת), כמה פעמים ביקשו מכם "להתמתן" מתוך "כבוד" למי שאתם מדברים אליו או "כבוד למעמד"?
אם סתימת פיות, קונפורמיות וסגידה לדוֹגמה הינן המובן היחידי של כבוד, מה הפלא שאנחנו איפה שאנחנו.
ברור. חילוניות זה לא ערך אלא חוסר ערכים, אז אין מה לכבד מלבד הניצוץ היהודי שיש לך מתחת לקליפות שנותן לך סיכוי להיות כמוהם יום אחד.
מטריד אותי גם עניין הכפיה. בסדר, חילונים חובשים אותה בבתי כנסת ובלוויות והכל. אבל עכשיו אני רואה את הרמטכ"ל חובש כיפה בביקור בבית ספר דתי. למה מי מת? עוד מעט נסתובב עם כיפה בכיס ונשים אותה על הראש בכל פעם שנדבר עם דתי או מה?
עוד מעט נצטרך להסתובב עם כיפה בכיס למקרה שיחליטו לבדוק את המימון שלנו (או מה שלא יהיה התירוץ הבא) שהרי במחוזותינו הכיפה היא ידידתו הטובה ביותר של העבריין.
לפי מה שאמר לי פעם חבר לעבודה דתי, בית קברות אינו מקום קדוש ולכן אין צורך בכיפה ללוויה עצמה. החובה היחידה היא לא להיות קל דעת ולכבד את המת.
שוב "לכבד"! ממש לייטמוטיב יהודי.
"כבד את אביך ואת אימך" = עשה ילדים, בחר מקצוע מכניס שתוכל לשלוח קצת זלוטי הביתה, סעד אותם לעת זקנה
"כבד את המת" = בוא לעמוד ליד אבן פעם בשנה ולומר קדיש ואל מלא רחמים
כיפה היא מנהג בלבד ואינה חובה בשום מקום, לפי ההלכה. זאת חובה חברתית והפגנת כוח בלבד.
תועים או טועים?
תועים אחר לבבינו ועינינו.
ועכשיו, כמובן, ההגדרה המחודשת של "ארגוני" "זכויות" "אדם". סליחה על ריבוי המרכאות, אבל נדמה לי שכל אחת מהמילים הללו טולטלה כבר לכל כיוון. ברגע שארגון כמו "אם תרצו" יכול להפגין נגד מצעד זכויות האדם, תוך כדי שימוש בדיוק באותו לקסיקון, על "זכויות האדם" של היהודים- ברור שהרצון הוא גם לתרגם את הלקסיקון הזה לעוורית רהוטה.
כאן דווקא את טועה, והצדק עם אם תרצו. מי שמנכס את ארגוני זכויות האדם לשמאל בארץ, הוא זה שעושה רה-לקסיפיקציה למילה הזו, כי בכל העולם זכויות אדם הן ממש לא נחלת השמאל. קראי במניפסטים של אם תרצו, הם לא אומרים מילה אחת כנגד זכויות אדם.
"זכותו של העם היהודי על ירושלים היהודית-היסטורית גוברת על טענת הזכות של יושבי הארץ."
אני חושב שזה המשפט שמסביר את הגישה שלהם לזכויות בצורה הכי טובה "הזכות שלי גדולה יותר מהזכות שלך!"
כן, רק מה הקשר לזכות על הארץ לזכויות אדם? האם זו זכות האדם של הפלסטינים כפרטים בודדים שירושלים או חלקה תהיה שייכת לריבון הפלסטיני?
הזכות של הפרטים לריבונות במולדתם.
לא הבנתי. ואם הם יחיו תחת ריבונות ישראלית, כיצד זו פגיעה ב*זכויות האדם* שלהם? אני מבין שזו פגיעה בזכויות של הקולקטיב הפלסטיני להגדרה עצמית תחת ריבונות משלו. אבל זכויות האדם אינן עוסקות בכך, אלו הן זכויות לכל אדם באשר הוא אדם, ולא באשר הוא עם.
זה נכון גם ביחס הבסקים?
כן.
מאבק לאומי אינו קשור לזכויות אדם. זכויות אדם עוסקות באדם כפרט, ולא בזכויות לאומיות. הציטוט שהביא גוי גדול מדבר על זכותו של העם ההודי לעומת זכותו של העם הפלסטיני בירושלים, אין בו שום אמירה על היכולת לבחור ולהיבחר או על זכויות הפלסטינים אזרחי ישראל והשתייכותם לריבון.
העם היהודי כמובן.
את כל הדבר הזה שהם קוראים לו ציונות הם מעמידים כנגד זכויות האדם. או שהתכוונת נגד…
הם לא. אנא הבא הוכחות לכך.
חופש אקדמי למשל אינו זכות אדם. גם קביעות באוניברסיטה אינה זכות אדם. גם החופש לפנות לבית הדין בהאג אינה זכות אדם. וגם שלא יפטרו מרצים כי הם תומכים בחרם אינה זכות אדם. שימו לב, מדובר על זכויות אדם ולא על זכויות אזרח או זכויות אזרח בחברה דמוקרטית ועוד.
שלא ישתמע חלילה שאני מתומכי אם תרצו. הם פשוט לא אומרים מילה נגד זכויות אדם, ובאופן כללי נמנעים מלהביע עמדות בנוגע לשטחים הכבושים. כל הניאו-ציונות שלהם וההתקפות שלהם על בית האקדמיה או ארגוני השמאל עוסקת בשיח, ולא בזכויות אדם.
פניה לבית הדין בהאג נכללת תחת חופש הביטוי. הפעילות של רוב ארגוני השמאל מתרכזת בתיעוד (חופש התנועה) ופרסום (חופש הביטוי), נקיטת סנקציות על ידי השלטון כנגדם משמעותה פגיעה בחירות. פיטורי אדם עקב דעותיו הפוליטיות נשמעת לי מנוגדת לחופש העיסוק (בפרט כאשר מדובר על מוסדות ציבוריים).
גם אתה טועה.
ראשית, פנייה לבית הדין בהאג היא פעולה, ולא ביטוי. יש לה משמעות ממשית מעבר להבעת הדיעה.
שנית, כל המדינות, הכי דמוקרטיות והכי מתקדמות, אוסרות ביטויים מסויימים. זו אינה הפרה של זכויות אדם. לא כל פגיעה בחירות היא הפרת זכויות אדם. סע' כ"ט(2) של הכרזת זכויות האדם מתיר פגיעה בחירויות "על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת ואת יחס הכבוד אליהן, וכן את מילוי הדרישות הצודקות של המוסר, של הסדר הציבורי ושל טובת הכלל בתוך החברה הדמוקרטית".
שלישית, אם תרצו אינה תנועת שלטון ולא היא זו שאחראית להפרת זכויות האדם בישראל. ביקשתי דוגמאות לכך שאם תרצו יוצאת כנגד זכויות אדם. אני מבין שאין בנמצא.
רביעית, פיטורי מרצים שקוראים לחרם על המדינה היא אכן פגיעה מסויימת בחופש העיסוק, בערך כמו האיסור על אנשי צבא להביע עמדות פוליטיות. כמובן, זוהי פגיעה גסה בחופש האקדמי, אך החופש האקדמי אינו זכות אדם (כי רק לאקדמאים יש חופש אקדמי) ולכן קריאה להגבילו, שאכן נשמעת מצד אם תרצו, אינה קריאה להפרת זכויות אדם.
יואב – אתה מפרש זכויות אדם בצורה מאוד מצומצמת. אתה מוציא משם מה שבא לך.
אבל גם לפי מה שאמרת פניה לבית המשפט בהאג לא נוגדת את הנאמר, היא נועדה להבטיח את ההכרה בזכויות ובחרויות שבזולת… מילוי הדרישות הצודקות של המוסר וכל שאר הדברים היפים שבהצהרה שאתה מצטט. מכאן שהיא נכללת תחת "חופש הביטוי".
בכל מקרה, אפילו אם נשחק במשחק שלך פשוט נשנה את השם מ"זכויות אדם" ל"עקרונות דמוקרטיים".
אבל למעשה המבחן הרבה יותר פשוט "אם תרצו" ודומיהם יוצאים כנגד ארגוני זכויות אדם מנסים לפגוע באפשרות להתריע כנגד הפרה של זכויות אדם. מכאן שמה שלא יצהירו – הם פועלים ליצור סביבה שבה קל יותר להפר זכויות אדם וקשה יותר להתנגד להפרתן – מכאן שהם נגד זכויות אדם.
זה לא אני שמפרש את זכויות האדם בצורה מצומצמת, זכויות האדם הן רשימה מצומצמת של זכויות בסיסיות שמגיעות לכל אדם באשר הוא אדם. כדי שהן יהיו מכנה רחב וכולם יוכלו להסכים על כך, הן חייבות להיות מצומצמות – המינימום שמגיע לכל אדם, לא משנה באיזה משטר הוא חי, מה מדיניות הממשלה, ועד כמה החברה בה הוא חי היא ליברלית. ככל המסמכים מסוגה, גם הכרזת זכויות האדם היא מצומצמת (כלומר, אינה מפורטת) במתכוון, אלא רק קובעת עקרונות כלליים מינימליים.
עם זאת, לא הוצאתי מרשימת הזכויות "מה שבא לי". חופש אקדמי או היכולת לפנות לבימ"ש בינ"ל אינם חלק מרשימת זכויות האדם, אתה מוזמן לבדוק זאת בעצמך.
אני לא אומר מילה בעד או נגד הפניה להאג, אני רק אומר שקריאה לאיסור על פניה להאג אינה נוגדת שום זכות אדם מוכרת, ולמען האמת גם לא שום "עקרון דמוקרטי" מוכר. לא זכור לי שיש עקרון דמוקרטי שמתיר לאזרח מדינה מסויימת לפנות לטריבונל בינ"ל על מנת לשפוט את סוכניה. יש מדינות שמתירות זאת ויש מדינות שלא. יש מדינות שמכירות בסמכות בית המשפט הזה ויש כאלו שלא. אגב, חופש אקדמי גם הוא אינו "עקרון דמוקרטי".
אם תרצו אכן יוצאים נגד הפעילות של אותם ארגונים בצורה מכוערת, אך הם מכוונים את עיקר מאמצם לשינוי השיח (שיהיה יותר "ציוני"), ולא לפגיעה ממש בזכויות אדם. לקרוא לארגון כלשהו "בוגדים" כי הם "מסייעים לגולדסטון" (שזו בפירוש עלילה) זו אולי הסתה, אבל זה לא פוגע בזכות האדם של הארגון. עיקר הקמפיין שלהם הוא על סיוע של אותם ה"ארגונים לגולדסטון ושאר פעילויות "עוכרות ישראל", ואין שום זכות אדם כזו לסייע לועידת חקירה של האו"ם שהמדינה אינה מכירה בה.
הם יוצרים "סביבה עוינת" לפעילות של הארגונים האלו, אך אם לחזור לנקודה הראשונה – זכויות אדם זה אכן משהו ששייך לכולם. תסתכל על רשימת הארגונים שצעדה במצעד למען זכויות האדם, יש שם כמה ארגונים שספק אם הם ארגוני שמאל, כדוגמת המטה לבטחון שדרות. וזה הרי אינו מפתיע, זכויות האדם הן התירוץ לכל מדיניות החוץ של ארה"ב בעשורים האחרונים, כולל כל המלחמות שהיא יצאה אליה בחסות בוש האב והבן. ברגע שזכויות אדם הן מושג בסיס מצומצם מחד, ומונח פוליטי מאידך שעליו ניתן להלביש כמעט הכל (האין בטחון שדרות חלק מזכות האדם של התושבים שם לחיים בטוחים?) – משמאל אך גם מימין – גם אם תרצו יכולים לצעוד בצעדה הזו.
מה שאני מנסה להגיד זה תוציאו את זכויות האדם מן התמונה. יש מספיק כלים רטורייים וקונסטרוקציות משפטיות שאפשר לצאת בעזרתם כנגד אם תרצו ודומותיה, ההשענות על זכויות האדם, ממש בדומה לצעקות ה"פאשיזם", מעיד על פאניקה מסויימת בשמאל, שהביטוי שלה הוא אותו רה-לקסיפיקציה של שני מושגים אלו.
לא רק "אם תרצו", שום תנועת ימין לא כותבת בשום מקום שהיא נגד זכויות אדם. למעשה, אף אחד בעולם שאני יודע עליו לא "יוצא נגד זכויות אדם".
זה אומר, כנראה, כולם בעד זכויות אדם, אין שום בעיה, אין צורך בארגונים לזכויות אדם וממילא אין הבדל בינהם לבין מתנגדיהם. שכן, לא כתוב בשום מקום שהם "נגד זכויות אדם".
שלום, אתה בקיא בכתבים של אם תרצו. היכן הם יוצאים נגד זכויות אדם? לא במשתמע, לא במודחק, או שאר הטקטיקות האלו של אם תרצו. היכן הם יוצאים נגד זכויות אדם?
אתה כתבת בעצמך פעם: "כן, המכון לאסטרטגיה ציונית, שבראשו עומד ישראל הראל, האיש שהקים את מועצת יש"ע וחברת הבת שלו, "אם תרצו", שגם דעותיהם בנושא ידועות, מתחמקים בעקביות מנקיטת עמדה בנושא ארץ ישראל השלמה". כל השאר זו פרשנות שלך על הכוונות האמיתיות שלהם, מה שאתה קורא "האסטרטגיה החשאית". אנחנו עדיין לא שם.
אז הם לא אומרים שום דבר על הכיבוש ועל ארץ ישראל השלמה, אלא עסוקים במתקפה מכוערת על הקרן החדשה (כי הם עזרו לגולדסטון וכי מממנים אותם אנטישמים מאירופה) והאקדמיה (כי יש שם מרצים פוסט ציונים, עם סילבוסים אנטי ציוניים שתומכים בחרם). סלח לי, אבל אין לזה קשר לזכויות אדם.
והתגובה הדמגוגית שלך (אמרתי שאין צורך בארגוני זכויות אדם? לא, רק שגם המטה לבטחון שדרות מימין [נניח, למרות שזה צריך להיות גם אינטרס של השמאל] וגם שוברים שתיקה משמאל [נניח, למרות שזה צריך להיות גם אינטרס של הימין] שניהם שייכים בצדק לקבוצת ארגוני זכויות אדם, ושזהו לא הכלי לתקוף דרכו את אם תרצו), שלא מוכיחה אותי על טעותי, מוכיחה זאת.
ולי דווקא מוכרות כמה תנועות ימין שיוצאות בגלוי נגד זכויות אדם (בלי נאמנות – אין אזרחות), למשל. אם תרצו, אולי בגלל שזה חלק מהאסטרטגיה החשאית שלהם, אולי לא, לא יוצאת נגד זכויות אדם.
אני לא תקפתי אותם על ענייני זכויות אדם ולא חושב שצריך לאנוס כל דבר בעולם לשיח זכויות האדם. מישהו יכול להיות לגמרי בעד זכויות אדם ועדיין להיות זבל, או סתם מישהו שלא מסכימים אתו. רק ש"הם לא כתבו שהם נגד זכויות אדם" זה פשוט לא טיעון. זה בערך כמו להגיד שמק'דונלדס לא מצהירים שהם נגד מזון בריאות, להיפך, הם התחילו לטגן את הצ'יפס בשמן קנולה. אז מה זה אומר, שפתאום הם הפכו לחברת מזון בריאות? שאי אפשר לתקוף אותם על זה?
אז אתה מחוץ לקונטקסט של הדיון, שהוא מה שעלמה כתבה: "ברגע שארגון כמו "אם תרצו" יכול להפגין נגד מצעד זכויות האדם, תוך כדי שימוש בדיוק באותו לקסיקון, על "זכויות האדם" של היהודים- ברור שהרצון הוא גם לתרגם את הלקסיקון הזה לעוורית רהוטה".
אם תרצו הם אכן זבל, אבל הם לא מפגינים נגד זכויות אדם. אכן לא צריך לאנוס את זכויות האדם לכל מקום, זה מה שטענתי.
אם רק השמן בריא במקונלדס וכל השאר לא, זהו אינו מזון בריאות. אם אם תרצו בעד זכויות אדם ליהודים, אבל יוצאים נגד זכויות אדם במקומות אחרים – אז מקומם לא בצעדה. אם הם בעד זכויות אדם ליהודים, אבל סתם זבל שלא אוהבים את פעולות הקרן החדשה וכמה מרצים באקדמיה – מקומם עדיין בצעדה, כי זכויות האדם היא מטרייה רחבה ובסיסית שבה יש מקום לארגונים מימין ומשמאל.
אתה (יואב) מצייר את המטרה מסביב לחיצים. כל עובדה שלא מתאימה לתזה שלך מיד מוחרגת ומוגדרת כ"לא זכות אדם" או "פגיעה חלשה ונסבלת".
"ראשית": פניה לבית הדין בהאג היא פעולה ולא ביטוי? מה לגבי שליחת חומר לארגון בחו"ל ובקשה ממנו שיפנה לבית המשפט? בעיני ההבדל בין השניים מינורי ובפרט אני לא יודע אם הארגונים הישראלים עשו את הראשון או השני (או אף אחד מהשניים או את שניהם).
"שנית": פתאום שינית את טענתך ועכשיו אתה טוען שאמנם יש פגיעה בזכויות האדם אבל היא מידתית ומוצדקת? זה כבר דיון אחר, אבל אתה צריך להחליט מאחורי איזו עמדה אתה עומד.
"שלישית": אתה מתבלבל, "אם תרצו" טוענת שהשלטונות צריכים לפגוע בזכויות אדם, מכאן שהם בעד פגיעה בזכויות אדם. הטענה לא היתה שהם פוגעים בזכויות בעצמם.
"רביעית": רבות מזכויות האדם של חיילים מושעות בתקופת שירותם (אין להם חופש תנועה, קניין, עיסוק, ביטוי ועוד ועוד). זה חריג מאוד בולט ואוי ואבוי אם נחיל את הכללים הללו על אזרחים.
(אגב, אולי כדאי שתרד מהדחליל של "חופש אקדמי". לא ראיתי שאף אחד פה טען שזו זכות אדם בסיסית חוץ ממך.)
רק כי אתה מתעקש.
ראשית (למה המרכאות?), מה ההבדל בין שוד בנק ובין שליחת חומר למישהו ובקשה ממנו שישדוד בנק? אותו הבדל. אם אחד הוא פשע, אז השני הוא סיוע לפשע (לא שאמרתי שפנייה להאג היא פשע, אבל להגדירו ככזה לא תהיה פגיעה בזכויות אדם, ולכן גם מותר לאסור על סיוע לכך).
שנית, תלמד לקרוא. אני אומר שיש פגיעה בחופש הביטוי, אבל אין הפרה של זכויות אדם. לא כל פגיעה בחופש הביטוי היא הפרה של זכויות אדם. אני לא צריך להתמודד עם סתירות שקיימות רק בראש שלך.
שלישית, היכן אם תרצו קראו לשלטונות לפגוע בזכויות אדם? שני הקמפיינים העיקריים שלהם היו נגד הקרן החדשה (בגלל שהיא "סייעה לגולדסטון" ושהם "עוכרי ישראל" וגורמים לדה-לגיטימציה) ולחקור את מקורות המימון שלה, ונגד האקדמיה (מרצים פוסט ציונים שקוראים לחרם על ישראל).
הקריאות האלו אינן הפגנות נגד זכויות אדם.
רביעית, גם לנציב מס הכנסה אסור להביע דיעה פוליטית. אין לזה שום קשר לחיילים, רק למי שעובד בשירות המדינה. זו הטענה של אם תרצו. אני לא מקבל אותה, אך זו טענה שאין לה קשר עם פגיעה בזכויות אדם.
בקיצור, אני מבין שגם לך אין שום ציטוטים שלהם הקוראים להפרת זכויות אדם וכל השאר זה בלבולי שכל (הפרת זכויות אדם במשתמע).
יואב, זה מאוד פשוט:
יש הפרות זכויות אדם
יש ארגונים שמנסים למנוע אותן, או לפחות לדווח עליהן ולהביא לדין צדק את המפרים (עד כמה שהדבר ניתן)
יש תנועה שמנסה כמיטב יכולתה להפריע לארגונים הללו לפעול.
במעשיה התנועה הזו מוכיחה שהיא מתנגדת לכל העניין של זכויות אדם. מילא שלא יעזרו, אבל שיפריעו?
עכשיו אם אתה חושב שמה שארגונים כמו "בצלם" או "שוברים שתיקה" מדווחים עליו זה לא הפרת זכויות אדם זו כבר אי הסכמה עמוקה בהרבה.
התלונות בהאג ובמקומות אחרים – לו ההפרות היו מטופלות על ידי מערכת המשפט הישראלית לא היה בכך צורך. לחסום את הערוץ של פניה להאג (מה שלא נעשה ככל הידוע לי) פירושו לומר לכל מי שסובל מהפרה של זכויות אדם "תחנקו או תתפוצצו כי אין לכם למי לפנות" – זו לא תמיכה בזכויות אדם.
לכן אם תרצו לא צריכים לקרוא להפרת זכויות אדם כדי להיות נגד זכויות אדם. לא כ"אג'נדה סודית" אלא כפועל יוצא של פעילותם.
יש, אגב, גם אפשרות לתיקון – 'אם תרצו' יכולים לפעול בכל כוחם כדי שמפרי זכויות אדם יתנו על כך את הדין בארץ כך גם יהיו פחות פגיעות בזכויות אדם וגם לא יהיו כל הפניות המעצבנות האלה לבתי דין בחו"ל.
אמר מישהו חכם ורהוט ממני:
In our time, political speech and writing are largely the defence of the indefensible. Things like the continuance of British rule in India, the Russian purges and deportations, the dropping of the atom bombs on Japan, can indeed be defended, but only by arguments which are too brutal for most people to face, and which do not square with the professed aims of the political parties. Thus political language has to consist largely of euphemism, question-begging and sheer cloudy vagueness. Defenceless villages are bombarded from the air, the inhabitants driven out into the countryside, the cattle machine-gunned, the huts set on fire with incendiary bullets: this is called pacification. Millions of peasants are robbed of their farms and sent trudging along the roads with no more than they can carry: this is called transfer of population or rectification of frontiers. People are imprisoned for years without trial, or shot in the back of the neck or sent to die of scurvy in Arctic lumber camps: this is called elimination of unreliable elements. Such phraseology is needed if one wants to name things without calling up mental pictures of them.
גורביץ התעלה על עצמו
sounds like an old friend
אכן, אריק זצ"ל קלע להרבה נקודות טובות במאמר הזה. בכלל, כל מי שרוצה לכתוב משהו אי פעם, בטח אם זה על פוליטיקה, צריך לשנן את המאמר הנ"ל לדעתי.
עיוורית זה הכי טוב, אבל אפשר להציע גם יג"עית, או ג'והודית (jewhudit)
ואיך אפשר לא להזכיר את נאום הנובל הנפלא של טוני מוריסון על מהי שפה מתה:
A dead language is not only one no longer spoken or written, it is unyielding language content to admire its own paralysis. Like statist language, censored and censoring. Ruthless in its policing duties, it has no desire or purpose other than maintaining the free range of its own narcotic narcissism, its own exclusivity and dominance. However moribund, it is not without effect for it actively thwarts the intellect, stalls conscience, suppresses human potential. Unreceptive to interrogation, it cannot form or tolerate new ideas, shape other thoughts, tell another story, fill baffling silences.
Tongue-suicide is not only the choice of children. It is common among the infantile heads of state and power merchants whose evacuated language leaves them with no access to what is left of their human instincts for they speak only to those who obey, or in order to force obedience. The systematic looting of language can be recognized by the tendency of its users to forgo its nuanced, complex, mid-wifery properties for menace and subjugation. Oppressive language does more than represent violence; it is violence; does more than represent the limits of knowledge; it limits knowledge. Whether it is obscuring state language or the faux-language of mindless media; whether it is the proud but calcified language of the academy or the commodity driven language of science; whether it is the malign language of law-without-ethics, or language designed for the estrangement of minorities, hiding its racist plunder in its literary cheek — it must be rejected, altered and exposed. It is the language that drinks blood, laps vulnerabilities, tucks its fascist boots under crinolines of respectability and patriotism as it moves relentlessly toward the bottom line and the bottomed-out mind. Sexist language, racist language, theistic language — all are typical of the policing languages of mastery, and cannot, do not permit new knowledge or encourage the mutual exchange of ideas.
ומה לגבי "הגדה המערבית"? ממתי לנהר ברוחב שני מטר יש גדה ברוחב 60 ק"מ?
למה בעולם ובשמאל בארץ לא קוראים לאזור הזה "יהודה ושומרון"?
2 גדות לירדן! זו שלנו , זו גם כן ! אני די בטוח שאפשר בקלות להגיע להסכם עם הערבים אם נחליט
להסתפק בשתי גדות הירדן ברוחב מאה מטר כל אחת.
אני קורא לזה יהודה ושומרון.
הגדה המערבית הוא מונח שמתאר את החלק המערבי לירדן בו שלטה ממלכת ירדן.
יהודה ושומרון הם מונחים שמטרתם בשפה היא ליהד את ההר המרכזי.
אם רוצים להתעקש על מינוחים אז השם הגאולוגי/גאוגרפי של ההרים האלה הוא רכס חברון (שנמשך מבקעת באר שבע ועד נחל סורק) ורכס רמאללה (מנחל סורק ועד הרי גלבוע).
אני קורא להם יהודה ושומרון כי אלה שמות המקומות הנ"ל בשפה שלי וכי למרות שאני מוכן לוותר עליהם אין לי שום עניין להכחיש את הקשר הרגשי של קבוצת הדוברים בשפה זו, שאליה אני משתייך, לחבלי הארץ האלו.
יהודה ושומרון הם בדיוק מה שכתבת עליהם בפוסט שלך. אין חפיפה מלאה בין ממלכת יהודה וממלכת שומרון לאזורים המדוברים לכן השימוש במונח הוא עיוות שמנסה למחוק את העבודה שהפלסטינים נמצאים שם ולחזק את הקשר ההיסטורי (שאכן קיים) בין היהודים למקום על חשבון הקשר ההיסטורי של הפלסטינים.
בדיוק כמו הנרטיב הציוני על כך שהארץ הייתה ריקה לפני בוא היהודים או כל מיני טענות חדשות (שבטח עוד יהפכו לנרטיב) שמגיעות מהימין שהפלסטינים בכלל היגרו לפה במאתיים שנים האחרונות משאר ארצות ערב(לא זוכר איפה קראתי את זה לצערי ולכן לא יכול להביא סימוכין אבל זה היה לפני איזה חצי שנה בכמה מקומות במקביל). השימוש הזה ביהודה ושומרון בשפה שלך (ושלי מן הסתם) מקורו במכבסת מילים פוליטית ואולי גם צבאית. אתה יכול להגיד מה שבא לך אפס כמוני לא יטרח לעצור אותך אבל הטיעון שלך לא משכנע אותי. ואני לא בטוח שהוא משכנע אותך.
הגדה המערבית זה שם שהירדנים המציאו עם הסיפוח ב-1949 כדי למחוק את השם פלסטין. די דומה למינוח יהודה ושומרון, בעצם.
הבעיה עם "יהודה ושומרון" (או בעיוורית, איו"ש) זה שבאופן מוזר למדי הגבול של אותם מחוזות מקראיים חופף את הקו הירוק. בעוד שאני גדלתי בשפלת יהודה, אבל זה לא נקרא, כי זה בתוך הקו הירוק.
הפלסטינים אגב קוראים רשמית לגדה "המחוזות הפלסטינים הצפונים" (הדרומים זה עזה). זה לא תפס כמובן.
קוראים לאזור הזה "הגדה המערבית", כי ההגדרה המדוייקת יותר, "פלסתין המזרחית", תרגיז רבים
תודה שלום. פוסט משובח כהרגלך.
יכול להיות ששכחת "סיכול ממוקד" שהחליף "חיסול מן האויר"?
כדרכי, אני פחות פסימי ממך. טבעה של לשון להשתנות. לשון חיה – משתנה. השינויים בלשון, אלה המוצאים בעינינו חן – ואלה שלו, מעידים על תמורות הזמן, ולא על שום אבדן…
ו"עיוורית" מצאה חן בעיני. בכל אופן, כל אחד וזווית הראייה שלו. "אצלנו", בקולקטיב הימני, הוענקו השמות "מכבסת מילים" ו"תשקורת", לאיזכור החובה להניח כמה מסננים על אזנינו ועינינו כשאנו מזינים צופים וקוראים בעיתונות העיוורית.
ד"ר צוריאל ראשי, ערך מחקר שבחן את אופי הסיקור של התנגשויות שונות בין אזרחים ובין כוחות שיטור במדינת ישראל בשנים 2006-2007, כפי שהופיע בעיתונות הפופולארית ובעיתונות האליטיסטית. במסגרת המחקר נבחנו הסיקורים בעיתון "ידיעות אחרונות" ובעיתון "הארץ" סביב מספר אירועים שבמהלכם הביעו חלקים שונים באוכלוסיה בישראל את מחאתם: המתנחלים שהפגינו נגד הריסת בתים ביישוב עמונה בראשית פברואר 2006; הפגנות החרדים נגד עריכת מצעד הגאווה של הקהילה ההומו-לסבית בירושלים בנובמבר 2006; הפגנות הסטודנטים נגד שינויים בשכר הלימוד שנקבעו על-ידי ועדת שוחט בחודשים אפריל-מאי 2007; והפגנת הדרוזים נגד כניסת כוחות משטרה לפקיעין לשם ביצוע מעצרים בנובמבר 2007. תוצאות המחקר – חשובות מאד. מוזמנים לעיין ב: h**p://www.nrg.co.il/online/47/ART1/968/628.html?hp=1&loc=5&tmp=4368.
אך מה כל אלו לעומת "תהליך שלום"? זו ממש אגדה!
מורדי
הייתי בהפגנות הסטודנטים ב-2007. לא הייתי בפינוי עמונה או פינוי ההתנחלויות, ראיתי דרך הטלוויזיה את ההפגנות ואני מכיר אנשים שהיו שם.
ההשוואה של אותו ד"ר צוריאל ראשי די מגוכחת –
"המתנחלים, כך תואר, "מתבצרים על הגגות". "כלי הנשק" שלהם, כך תואר, הם "צמיגים, מקרר, דבק ונורות". " ok? אז נניח שהמקרר לא היה חלק מאמצעי הקרב, אז מה? היתה שם אלימות של מתנחלים, המתנחלים לא ישבו בצורה פאסיבית וחיכו שהחייל הנחמד יבוא ופנה אותם, הם מנעו כניסה, שפכו צבע על חיילים, ועוד שלל הפתעות. הם רצו לקיים את הבטחתם, שההינתקות תגבה מחיר. והם לא בחלו בילדות קטנות טלאי צהוב שיצאו בוכות וטרחו לשקר לעצמם עד הרגע האחרון שההינתקות לא תקרה, מתוך איזה כוח עליון.
לעומתם הפגנות הסטודנטים – לא זכור לי מקרי אלימות של סטודנטים כנגד שוטרים.
אותו ד"ר והמחקר שלו מוטים מהיסוד, מדובר בשני אירועים שאין להשוות ברמת האלימות שהיתה כרוכה בהם.
יכול להיות שאופי הפעילות המשטרתית הכתיבה את אופי המחאה? האם זכור לך תאור דומה בפינויי ובהריסת מבנים לא חוקיים אצל הבדווים, לדוגמא, כאשר גם שם נערכו לאלימות קשה? ואיך כל זה שווה "מלחמה"? מי האויב של מי פה? ולמה כל תאורי המלחמה נאמרו עוד לפני שהחל הפינוי? והסטודנטים לא חסמו כבישים? הסטודנטים לא הבעירו צמיגים?
ומה עם "תהליך השלום"?
מורדי
מה באמת עם תהליך השלום?
פנקסנות האלימות הזאת מיותרת לדעתי. אלימות נמצא אצל כולם, וכוחות הביטחון מדליקים אלימות בעצמם לא אחת (ראה בילעין ושות'). גם אין הרבה קשר בין רמת האלימות לאמצעים בהם נוקטת מערכת הביטחון. זה לגמרי עניין של זהות המפגינים והרוח הפוליטית הנושבת.
השורה התחתונה היא שיש מדרג ברור של הפעלת כוח. מכות נותנים לכולם, וכשמדובר בסטודנטים, מתנחלים וחרדים, זה מסתכם רק במכות.
בשמאלנים, לעומת זאת, יורים. בעיקר כדורי גומי אבל בהחלט לא רק. באחת ההפגנות הראשונות נגד הגדר גיל נעמתי, מפגין משוחרר טרי מצה"ל חטף 5.56 בירך. כל העניין צולם: קלע של צה"ל השחיל אותו עם כוונת טלסקופית, לידו עמדה משפחה של מתנחלים שרקדו משמחה.
כדורי גומי נורים מטווחים קצרים, לפעמים של כמה מטרים. ב-2006 קצין מג"ב צולם הולך לאחור עם הגב למפגינים שנסוגים בשקט חזרה לכפר, בלי קסדה, ומעודד את שוטריו במגאפון לירות במפגינים בצעקות "יאללה, אתם בלבנון". אחד מהם השחיל כדור גומי בראש של מפגין שעמד ולא עשה כלום ממטרים ספורים והוא איבד חלק מהמוח.
וכמובן שיש את הקטע של ירי מיכלי גז מדמיע במסלול שטוח ישר לתוך המפגינים, דבר שתמיד אפשר להצדיק כטעות. ואני פעם שמעתי, עוד לפני שהתחילו ההפגנות בבילעין, חיילים מתרברבים בנוהג להלביש על הנשק את ה"טמפון" (מתקן לירי כדורי גומי) "בשביל התקשורת" אבל לירות כדורים חיים. בילעין ושות' בכלל הפכו לשדה ניסויים בתחמושות "לא קטלניות" חדשות שצה"ל רוצה לבדוק על מישהו לפני שהוא מכניס לשימוש.
וכשמדובר במפגינים ערבים, משני צידי הקו וירוק, בכלל חגיגה. כדורים חיים בלי חשבון ועשרות הרוגים.
אני משתדל להשאר בתחום הפוסט. הן ביחס לתיאורי התקשורת, והן ביחס למונחים המחלחלים אלינו מן הפוליטיקאים.
"תהליך שלום" הוא אחד מהם.
בניגוד לתהליך שלום בו צעדו בגין וסאדאת, בו הנתיב היה ברור ומסוכם, וגם המטרה הוצבה והובהרה די מהר במהלך ה"תהליך", הרי כאן הלבישו עלינו "תהליך" רצחני שגבה למעלה מ-1000 הרוגים בצד שלנו ועוד יותר מכפליים בצד השני, בכותרת "שלום". מלכתחילה היה ברור ל"מתהלכים" שהסיכוי להגיע לשלום הוא אפסי. חוות הדעת המקצועיות הטילו ספק בכוונותיו של עראפת ושות'. ואף ב"תהליך" היום, ברור לכולם – שגם אם נחזור ח"ו לקווי 67 – שלום לא יצא מזה. לא פלא, שבערוץ שבע (וסליחה שאני מזכיר אותו כאן) מכנים זאת "תהליך מדיני".
זו דוגמא אחת.
דוגמא שנייה ה"גירוש".
האם מישהו קרא לכל הפלסטינים המחבלים שהורחקו מיש"ע למדינות ערב, במהלך האינטיפאדות השונות – "פינוי", או "הרחקה"? לא. לכולם היה ברור שזהו גירוש. והוא היה חוקי לחלוטין, אפילו עבר בג"ץ. המשיכו את האנלוגיה…
ואין לי טענה על אף אחד. ואני מסכים עם בעל הבית כאן – שבסה"כ, בגדול, קיימת סימטריה. מצאתי לנכון להאיר את הדברים מן הזווית שלי.
מורדי
זה קצת יותר מורכב מסתם סימטריה. אבל כן, מה שנכתב כאן נכון לכל הנוגעים בדבר אם כי די ברור מי מוביל את התדרדרות השפה כרגע.
אול דאט סייד, גם אני מעדיף "תהליך מדיני" (למעשה, "משא ומתן") ולא "תהליך שלום". ולגבי ההבדל בין גירוש לפינוי, הוא דווקא מוצדק כי "גירוש", בהגדרה, הוא הוצאה אל מחוץ לגבול כלשהו. אלא אם כן השטחים הם מדינת מתנחלים נפרדת כמו שכמה אנשים אוהבים להלעיז וכמה אנשים, כמו פרופ' וייס וחבורתו רוצים שיהיו, לא מדובר בגירוש.
"הגירוש" נאמר גם על סילוק תושבי יו"ש לרצועה ולהיפך.
אני מת על הגיון הברזל הימני. כל אחד ואחד שנהרג בהתקפת טרור מ-1993 והלאה הוא תוצאה ישירה של תהליך אוסלו. ללא תהליך אוסלו היתה שוררת פה שלוה גמורה. ברור שכל התופעות כמו התחזקות החמאס (שהוקם חמש שנים לפני הסכמי אוסלו) לא היו קורות.
לפי ההגיון שלך למה שלא נספור את כל ההרוגים בלבנון על חשבון הסכם השלום עם מצרים? הרי זה קרה 3 שנים אחרי זה, זו חייבת להיות הסיבה הישירה. אולי בגין לא היה חש צורך להפגין שרירים בלבנון אם לא הסכמי קמפ דיויד.
וכמובן ללא ההתנתקות לא היה נורה אפילו קאסם אחד! נורו קאסמים לפני ההתנתקות? נורו פצמר"ים על התנחלויות גוש קטיף, שהרגו יותר אנשים מכל הקאסמים עד היום? לא במציאות שלנו.
פיצוץ האוטובוס הראשון בוצע בתום תקופת האבל אחרי הטבח של גולשטיין במערת המכפלה. אבל אין שום קשר, זו הכל תוצאה ישירה של הסכמי אוסלו. אין גם שום קשר לזה שההסכמים רק הרעו את מצב הפלסטיני הממוצע. אין קשר לזה שאחרי האופוריה הראשונית נעשה כל מאמץ להרוג את ההסכמים ולסרס אותם.
מה שיפה אצל הימנים זה שכשנוח לכם אתם מוכנים להקריב כל קורבן למען האידיאלים שלכם. אבל כשמדובר באידיאלים של מישהו אחר אסור לשלם גם את המחיר הנמוך ביותר. בשנות השמונים כשהטרור היה מרוכז ברובו נגד מתנחלים עלתה קריאה חד משמעית מחוגי גוש אמונים "לא ניתן לטרור להכתיב לנו איפה להתיישב". אבל כשמדובר על סיכוי כלשהו להגיע לשלום כנראה שאנחנו כן אמורים להכנע לטרור.
כמו שכתבתי, יש האחדה בין כרנולוגיה, סיבתיות, אשמה ואחריות. זה מקרה אחד. אבל אכן שווה להזכיר שזה עובד רק כשנוח.
גיל, עד 120 שנים טובות ובריאות! ואני אכתוב בנחת שלא לקצר אותן…
ביקשתי (לאור הנושא הנדון בפוסט) להתמקד בתחום שהוגדר. כידוע לכם, אין לי בעיה, ואני גם לא חושש מלהתייחס להערות אחרות. אולם נושא הפוסט חשוב אפילו בעיני הימניות, ואני מנסה לברר אם הנאמר בו "צבוע" רק בצבעי השמאל, או ש"מותר לי" לצבוע אותו גם בצבעי הימין.
"תהליך שלום" אמור להיות רצף של אירועים עניינים והסכמות מדיניות שמובילות לשלום מסויים. יכול להיות שכך חשבו ורצו מובילי התהליך בצעדיו הראשונים. ואם בתוך בליל המהלכים – יש מתיחות, ויש קרבנות – זה לא טוב, אבל לא מבטל את העניין. אבל "תהליך שלום" שעובר דרך "חומת מגן" – זו לא הפרזה? אני לא סופר ומקטלג כל הרוג, ואני לא יודע לומר מה היה קורה אלו. הנבואה לא ניתנה לי! אבל אני רואה שהדרך של אוסלו הובילה, בגדול, להרבה מאד מאות הרוגים, שלא היו קודם.
מתי לדעתך ידעו הם – ש"שלום" (ותן לו כל הגדרה מינימלית – רק שיהיה "שלום", ולא סתם "הפסקת אש" או הודנה) לא יצא מזה? מילא אני הפנאט הימני חשבתי שלא יצא מזה כלום, הרי אני פנאט. אבל "הם", האנשים החכמים הלא פנאטים והלא ימניים מה הם חשבו? מתי ירד להם הטלכארד (שהחליף את האסימון) בענין? נכדתו של ישעיהו ליבוביץ', נציגת "שלום עכשיו" הממונה על פיקוח הבנייה בהתנחלויות מודה, בראיון בטלויזיה, שהיא לא מאמינה שמהמעשים שלה (ואין הכוונה למעשים הפרטיים שלה בלבד) יצא "שלום", כי זה "די רחוק כיום". מתי באה התובנה הזו?
אז האמת היא, ששנים הלעיטו אותנו ב"שלום" המבולף הזה. די מהר כולם ידעו, אולי חוץ מכם, ששלום – לא יצא מזה, בכל אופן לא בשנים הקרובות. אבל בעוורית כמו בעוורית – זה כל כך נוח קל לסחוט רגשית את העם לעוד ויתורים, "הנה – אוטוטו השלום בפתח, רק ניתן עוד קצת, רק נוותר עוד טיפה". וחוץ מזה – זה הכי פשוט להציג את הימין כ"אוייבי השלום"… ולכן אף אחד לא חשב לוותר בקלות על כלי הניגוח הזה.
אתם חושבים שיצא טוב מ"אוסלו" – סחתיין. אני בדברים שלי לא התייחסתי לזה. רק טענתי ש"תהליך שלום" לא יכול לעבור דרך 3000 קברים. כי על פי ההגיון הזה, אנחנו יכולים לומר, כי גם מלחמת יוה"כ הייתה "תהליך שלום". עובדה, גם היא הובילה את סאדאת לזרועות בגין – ויצא מזה באמת שלום. אז הבה ונאמץ בששון תובנה זו, ונסיק ממנה, שבעצם לא היו פה מלחמות אף פעם, בגלל ש"מחר" יהיה "שלום". לא?
מורדי
אני רואה את זה הפוך. אני לא אהבתי את השימוש במונח "תהליך השלום" מראשיתו כי לדעתי הדגש היה על "תהליך" ולא על "שלום". בדיעבד התהליך הלך והתארך והנציח את עצמו בלי קשר לשלום. אין לי ספק שלפחות עבור חלק מהמנהיגים (בשני הצדדים) המושג "תהליך השלום" שימש כתירוץ לחוסר התקדמות אמיתי.
בלי קשר, זה לא מצב של או או. גם אם השלום בלתי ניתן להשגה בדור הנוכחי, זה לא אומר שאפשר לעשות מה שרוצים בינתיים. אם נמשיך בפעולות כמו הבנייה במתחם מלון שפרד, אנו נבטיח שגם בעתיד לא ייתכן שלום וגם נגרר למצב של "חוסר שלום" אלים יותר. כמובן כל המפעל ההתנחלותי נוצר בדיוק למטרה זאת, מניעת כל הסכם עתידי.
מה היית אומר על אדם דתי שהיה אומר: "בדור שלי אין סיכוי לשכנע את כל ישראל לשמור שבת אחת לכן אין טעם שאני אשמור שבת. כשכולם ישמרו, גם אני אתחיל לשמור שבת."
אוי, גיל, כמה שאני מסכים אתך…
זה לא מצב של או או: "או שיש התנחלויות ואין שלום או שיש שלום ואין התנחלויות". את הנוסחה הזו לא קבעו אלו שרוצים שלום אלא אלו שלא רוצים התנחלויות. שלום בונים בין שתי קבוצות, שיש להן אינטרסים סותרים, והם אמורים ליישב זאת ב"שלום". שלום לא יוכל להיבנות, על ידי וויתור חד צדדי מוחלט.
וחוץ מזה, גם אם השלום בלתי ניתן להשגה בדור הנוכחי, זה לא אומר שאפשר לעשות מה שרוצים בינתיים. אם נמשיך בוויתורים חד צדדיים, בין אם בפועל ובין אם רק בהצהרות, אנו נבטיח שגם בעתיד לא ייתכן שלום וגם נגרר למצב של "חוסר שלום" אלים יותר. הרי ככל שהם קיבלו (ללא תמורה) הם נתנו "עוד פחות", וגילו נכונות פחותה יותר לשלום, היות והתיאבון רק גדל.
הבנת אותי?
ובמילים אחרות – זו פשוט "שאלה של השקפה". למרות שדעתך ממש לא נראית לי, והיא באמת (!) בעיני הרסנית, כי היא ממש אנטי-שלום, אני מבין שיש אנשים שמוצאים בה איזשהו היגיון. משום כך – איני מרשה לעצמי לבוז לדעות אלו.
ויכול להיות, שקודם כל ראוי לנו לבחון איש דעת רעהו, ובכבוד.
מורדי
אם אתה רוצה "לבחון" את דעתם של אחרים, תתחיל מלנסות להבין מה היא אומרת. הסיפור הזה של "אם ניתן להם כך וכך יהיה שלום" הוא איש קש ימני, לא שום עמדה שמאלית שאני מכיר.
OK.
אתחיל מהסוף: מוכרת לך הטענה: "חייבים להקפיא שוב את הבנייה ביו"ש / ירושלים, כדי לתת צאנס לתהליך…"? לזה התכוונתי.
דרישות כאלו נשמעות כל הזמן. לפעמים קוראים להם "צעדים בוני אימון" (אפרופו נושא הפוסט הנוכחי), או "מחוות חד צדדיות, להבעת רצון טוב, לקראת החג פיד אל-…" ועוד. וכך זה היה עוד מימי אוסלו. תמיד הוצגה ומוצגת הטענה שהמצב תקוע "כי אין להם מספיק רובים לשלוט על המצב" או "בגלל שאנחנו עדין מפריעים להם כאן ושם… ואם רק נעשה …". אוטוטו הסתימה תשתחרר והכל יזרום כמו שצריך.
אז אל תתפוס אותי במילה, לא "יבוא השלום", אבל כמעט.
מורדי
גם לא כמעט. כרגע, הימין היה היחיד שנסוג חד צדדית מול הפלסטינים, והשמאל תמך באותו זמן בנסיגה תוך הסכם. זה שכל מי שנסוג איפה שהוא הופך ל"שמאל" בעיניך באותו רגע, לא הופך את עמדות השמאל לשונות ממה שהינן.
"עזה ויריחו תחילה" של רבין ופרס – זה ימין? טוףףף. הכנסת עראפאת ליו"ש זה ימין? טוףףף. הקמת צבא (אופס, בבלוג הזה צריך לדבר עיוורית: משטרה-עם-אפודים-ונשק-ומשוריינים) זה ימין? טוףףף.
ומה קיבלתנו תמורת זאת? נייר שהם "מכירים" במדינת ישראל? מבלי לוותר על האמנה הפלסטינית שהם קוראים בה להשמידה! טוב! זה כבר לא נחשב "לתת בחינם".
זה לא ימין, וגם לא נסיגה חד צדדית אלא בהסכם.
Pingback: אנגסט | בלוגיקה
אגב, כשקראתי את 'מלחמה ושלום' (עד הסוף) גילית שברוסיה של פושקין וצ'כוב בכלל דיברו צרפתית רוב הזמן. גם העברית שלנו היא דבר די חדש ולמעשה חלק גדול ממנה מומצא (אליעזר בן יהודה) או לועזי , אינפורמציה ולוגיסטיקה האירופאיות ורוב הקללות בעברית הן לא בעברית אלא ברוסית וערבית (רומאו ויוליה ולא רומאו וג'ולייט כי התרגום הוא מגרמנית ולא מאנגלית). כתבת 'זאת לא ממש עברית' מהי בעצם כן ממש עברית? למה אפשר לקרוא 'עברית תקנית' חוץ ממה שמופיע בתנ"ך?
לא, רוב האוכלוסייה ברוסיה הצארית דיברו רוסית, הצרפתית הייתה השפה של האליטה הרוסית.
שפה היא דבר דינמי והעברית המודרנית שלנו היא לא פחות "תקנית" מזאת התנכ"ית ולשון חז"ל.
מסכים מאד עם הסיפא. אגב, גם בשפה המקראית ניתן לזהות השפעות של שפות "זרות".
אני לא מאמין בשום עברית "תקנית". יש עברית איכותית ויש עברית זבל, ואין לזה קשר לתקינות לפי האקדמיה (במלרע כמובן) ללשון. ואם הגענו למצב שהעברית של ליברמן מספיקה כדי לתת צורה למחשבות של אנשים כאן, זאת עברית זבל.
דיון מעניין והתגובות לא פחות.
מומלץ אצלי בפנאי
http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/01/201-131.html
אסתי כ.