טרור, כידוע לכל מי שאיננו תוצר מערכת החינוך הישראלית, הוא קידום מטרות פוליטיות באמצעות הפחדה, שמושגת ע"י אלימות, ולא ניסיון להרוג יהודים רבים ככל האפשר ע"י גויים אנטישמיים. פעם, שגברים היו גברים אמיתיים, הנשים שנים אמיתיות ויצורים שעירים מאלפא קנטאורי היו יצורים שעירים מאלפא קנטאורי, הטרוריסטים הקדישו את חייהם למטרה ועסקו בבישול כרוזים חתרניים וחומרי נפץ עשויים מקורנפלקס וחומר לפתיחת סתימות במטבח הביתי. אבל סידור כזה כבר לא מתאים לטרוריסטים של היום, שלא אוהבים לסכן את עצמם ואת יקיריהם, ודווקא אוהבים את כיבודי החיים הציבוריים ואת חמימות זרקורי התקשורת.
אז תכירו את הטרוריסט הסטטיסטי (תודה לדינה שונרא על הקישור): האוכלוסייה, כידוע, היא גדולה ורבה, ויש בה גם מספר זעום של פסיכים מטורללים במיוחד. הם משולי החברה, אף אחד לא מבין אותם ולא אוהב אותם, והם מחפשים מוצא לדחפיהם האפלים. הטרוריסט הסטטיסטי עושה טריק פשוט: הוא מחמם את הרטוריקה על לטמפרטורה שקרובה לנקודת הרתיחה. הוא עצמו נמצא בצד ה"נכון" שלה אבל עקומת הפעמון הסטטיסטית אומרת שיש מי שיבין את דבריו כמו שהוא אומר אותם, יש מי שיבין קצת פחות ממה שהוא אומר (וידאג להציגו באור נאה יותר) ויש מי שיבין קצת יותר ממה שהוא אומר.
מתוך אלו שיבינו קצת יותר, יהיה אחוז מסוים שיעשה את הצעד הנוסף ויוציא את הרטוריקה כפי שהוא מבין אותה מתחום הדיבור לתחום המעשה. הטרוריסט הסטטיסטי לא יודע מי יפעל, מתי יפעל ואיך יפעל, אבל יודע שמישהו יפעל וזאת תוצאה רצויה מבחינתו. ולא רק רצויה, אלא גם נוחה שכן אי אפשר לקשר אותו ישירות לאותו "זאב בודד" שעשה את מה שעשה על דעת עצמו. הוא תמיד יכול להכחיש כל קשר לעניין היות שלא קרא מפורשות לאלימות, אבל אמר את הדברים כך שחזקה על כמה פסיכים שיבינו כך את דבריו.
הנה, למשל, ראיון עם טרוריסט סטטיסטי ידוע, הרב יצחק –תורת המלך- שפירא, שעמל על "ניקוי" שכונת פסגת זאב בירושלים מערבים. שימו לב שאין בדבריו קריאה מפורשת לאלימות, אלא רק "הרמת הרוח" של התושבים, ועידודים לקחת את העניינים לידיים שכן המדינה היא "לצד הערבים". כמו שהוא מודה בעצמו, קהל היעד לגיוס הוא עבריינים יהודים שנהגו כבר קודם להסתכסך עם עבריינים ערבים, ולהם הוא נותן מטרה ומטריה אידיאולוגית מקובלות למדי בציבור. הוא אומר שאימוץ העבריינים עוזר לעניין "לא להגיע למקומות בעיתיים" כי הוא לא מוכן לשים את התחת של עצמו איפה שהפה שלו נמצא, אבל הייתי אומר שהתוצאה איננה מפתיעה.
אך לפני שנבחן את התוצאה, נזכיר שזאת רק דוגמא. מודל פסגת זאב מיוצא לאחרונה לכל הארץ, הפעילים המרכזיים בשכונה היו מהבולטים בהפגנות נגד נוכחות של ערבים, עובדים זרים ומבקשי מקלט ברחבי הארץ והמארגנים הם אותם המארגנים. וכמובן ששפירא ומורו, גינזבורג, אינם הרבנים היחידים שעוסקים בהעלאת הטמפרטורה תוך ציפייה שכמה מהקיצוניים יותר בקרב צאן מרעיתם יקרו את העניין צעד או שניים קדימה ויעשו מעשה פינחס.
וכך, אנחנו מוצאים כנופיה של חובשי כיפה שמשתמשים בקטינה כנערת פיתוי כדי לתקוף ערבים במרכז ירושלים. זה איננו "נוער הזהב" של הציונות הדתית אלא נוער שוליים ירושלמי שלאחרונה מורגשות בו מגמות "התחזקות" וכיפות צצות יותר ויותר על ראשי מי שקודם לכן היו מסורתיים. וכך, פושע שיוצא ממעצר בית בנהריה רואה ערבים בשכונה, חוזר הביתה, מביא סכין ומוט ברזל ורוצח אחד מהם. הנימוק: "אין לערבים מה לחפש כאן".
אבל אלו רק דוגמאות קיצוניות במיוחד מהסוג שמגיע לתקשורת. הידיעה הראשונה צפה מפני שאחרי שורה של התקפות נגד ערבים, הותקף אזרח צ'יליאני שנראה לתוקפים כערבי. השנייה מפני שזה נגמר ברצח. הסיפור שהציף את המתרחש בפסגת זאב, לרגע, בתקשורת, הגיע לשם בזמנו רק משום שנקלט במצלמות האבטחה והתרחש ביום השואה. אגב, שימו לב איך הטרוריסטים הסטטיסטיים מתייצבים לצד משתתפי הלינץ'.
התופעות היומיומיות הנפוצות לא מגיעות לתקשורת, במקרה הטוב מדווחות ברשתות של הפעילים, בלי אף מילת הסתייגות כמובן. להיפך, עם הכיתוב "נהניתם? ספרו לחבריכם". הדיווחים הם יומיומיים ומדובר לרוב בתקיפות שאינן מסתיימות במוות, השחתת רכוש, התקפות על בתים בהם חיים ערבים או זרים, הצתת מוסדות דת וכו'. זוהי אלימות פוליטית יומיומית שנשארת מתחת לרף תשומת הלב הציבורית ובכל זאת מהווה טרור בעל מטרה פוליטית – "לייהד" את המדינה. למעשה, המצב בפסגת זאב נעשה חמור כל כך ש"סיירת הורים" יהודית-ערבית הוקמה כדי לסייר במוקדי האלימות ולנסות להרגיע את הרוחות.
הטרור הזה הוא תופעה נלווית לצמיחת הפונדמנטליזם היהודי. לכל אחד ממרכיביו – רבני "נוער הגבעות", הכהניסטים, הציונות הדתית והחרדים יש "עשבים שוטים" משלו. אותם מארגנים בחרו את השכונות והערים שממילא עמוסות בעבריינים ונוער שוליים, משתמשים בהם כחיילים ומשלבים את כל הסמטוחה הזאת לתנועה אחת שמונהגת ע"י אנשי ציבור לגיטימיים לכאורה, אך בעלת שוליים טרוריסטיים שפועלים בהסכמה שבשתיקה, ונושאים לבדם באחריות פלילית. הרי לא יעלה על הדעת, לשיטתם, שהמדינה היהודית תפליל רבנים. איזה תיכוניסט מבולבל, לעומת זאת, הוא קורבן נסבל עבור המהפכה האמונית.
את העניין הזה אפשר לבדוק אם מישהו ברשויות (וועדת חקירה של הכנסת, נניח), או לפחות בתקשורת הממוסדת ובעלת האמצעים יטרח לעשות זאת. אני מהמר שיימצא מתאם ברור בין הזמנים והמקומות בהם מתרחשת האלימות הזאת לזמנים והמקומות בהם פועלים הפונדמנטליסטים היהודים. ממעט המקרים שמצאו את דרכם לתקשורת, בהחלט עולה מתאם כזה. ראינו איך מייד לאחר קריאתו המפורסמת של שמואל אליהו לנקות את העיר מערבים התארגנו, בספונטניות, עשרות צעירים לתקיפת דירה של סטודנטים ערבים תוך שימוש בנשק חם, וזה בהחלט לא היה האירוע היחיד שכן על כל מקרה קיצוני במיוחד שמגיע לתקשורת ישנם מקרים רבים אחרים שלא מגיעים.
המתאם הזה יהיה גם נקודתי, כמו באירוע הנ"ל, וגם כללי, כמו במקרה של פסגת זאב כולה שרמת האלימות על רקע גזעני גברה בה באופן מורגש מאז כניסת תלמידי הרב גינזבורג לשכונה, כמו שהיא מורגשת היטב בכל רחבי הארץ מאז שהרבנים הפונדמנטליסטים הכריזו את מלחמתם על המעט שנשאר מהדמוקרטיה הישראלית.
אבל זהו בדיוק סוג התמונה הגדולה שהחברה היהודית בישראל לא רוצה לראות. המיינסטרים היהודי, שאוהב להרגיש יפה נפש ותקין פוליטית מעדיף לצקצק בלשונו על כל ידיעה על הסתה או על תוצאותיה בנפרד וכך לאשש את הדימוי העצמי שלו. הוא לא רוצה לחבר את הנקודות שמא יאלץ להודות שיש לנו בעיה כחברה.
זה, כנראה, תופעה גלובלית ולא רק ישראלית. ראה ההאשמות כלפי שרה פיילין בנוגע לרצח ולנסיון ההתנקשות בחברת הקונגרס גיפפורדס מאריזונה.
אני שמח שמישהו מסוגל לתת ביטוי מדויק למחשבות שלי. והתרגום שלך עדיף בהרבה על המקור באנגלית, ולו בזכות זה שלא השתמשת במלה "meme" . אני לא קורא אדוק של עיתונות ודרשות בערבית, אבל אין לי ספק שדוברים ערבים בישראל מקפידים עוד פחות להישאר בצד החוקי של הפעמון.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%A8#.D7.A8.D7.90.D7.90.D7.93_.D7.A1.D7.9C.D7.90.D7.97
אכן, ראאד סלאח הוא אחד האנשים המסוכנים ביותר בארץ לדעתי. לא משום שהוא קיצוני דווקא, אלא בגלל שהוא דמגוג שמנסה לבנות את מעמדו בשיטה הישנה והטובה של זריקת גפרורים על חבית חומר הנפץ שנקראת "אל אקצה" בשיטת חאג' אמין אל חוסייני הזכר לטוב.
אחד התסריטים המפחידים בסביבה, אגב (ויום אחד אצטרך לכתוב על זה) הוא מינויו הצפוי יחסית של שמואל אליהו מצפת לרב הראשי של ירושלים, ואז יהיה לנו מפגש פסגה בין שני ראאד סאלחים.
אבל באופן כללי, במגזר הערבי הרטוריקה אלימה יותר מהמעשים, ואצלינו זה הפוך.
מדויק. מדובר באותו מודל פעולה שמפעילות קבוצות ניאו-נאציות באירופה ובארה"ב
כנגד היספנים ומהגרים, אלא שקנה המידה בישראל הופך להיות גדול בהרבה.
אדם בעל לגיטימציה בחברה ( בעל ממון למשל בארה"ב, או סמכות רבנית בישראל) מעודד
צעירים מבולבלים מן השוליים לפעילויות אלימות, בעוד הוא נשאר מאחורי הקלעים. ההיספנים
לוקחים לכם את העבודה, הערבים לוקחים לכם את הבנות, הטענות הן אותן טענות.
באופן גלוי הוא מתנער מ"גילויי האלימות", וכך אכן מופללים בדרך כלל אותם בני נוער מוסתים,
"קרבנות הכרחיים" של השיטה.
אלא שבארה"ב מערכת החוק כבר השתכללה לכדי צמצום פעולות הקבוצות הללו,
בעוד שבישראל לקבוצות הללו יש נציגים הולכים ומתרבים בחוק (מיכאל בן ארי הוא דוגמא מובהקת, וגם אחרים שגם אם אינם מעורבים ישירות בפעולות, הרי שהם תומכים בהן באופן פאסיבי),
וכן ללא ספק קשרים בשב"כ ובמשטרה.
הייתי מקווה שמאמר כמו שלך יופיע בעיתונות הכתובה, אבל על מי אני עובד.
מסתייג מהדמגוגיה שלך על האתר הקול היהודי בשורות
"התופעות היומיומיות הנפוצות לא מגיעות לתקשורת, במקרה הטוב מדווחות ברשתות של הפעילים, בלי אף מילת הסתייגות כמובן. להיפך, עם הכיתוב "נהניתם? ספרו לחבריכם"."
שהרי השורה הזו מופיעה גם כשהמשטרה הורסת למתנחלים מאחזים, מרביצה להם מכות, וגם בידיעות על פיגועי טרור נגדם מופיעה אותה שורה, כטריגר לשיתוף תכני האתר (שממנו אתה מזדעזע) באתרי הרשתות החברתיות.
שנית, לומר שהמתנחלים הקיצונים משתמשים בעברייני רחוב כדי לקדם את האג'נדה שלהם, זה כמו לומר שפעילות (ופעילי) הגדר באים להפגנות כדי לתפוס זיון עם ערבי חסון ונאה (ויש אומרים כך, כידוע).
אלא אם כן השם הוא שמך האמיתי ואתה יכול לגבות זאת, תשנה את השם לשמך האמיתי, או אם אתה משתפן, לכינוי, ותכתוב מחדש אחרת תימחק ותיחסם.
זה שמי האמיתי בהחלט.
אני חרדי לשעבר שנהנה מקריאת הבלוג שלך.
לא הבנתי את העוקץ בדבריך
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/
זה העוקץ
אם זה באמת השם שלך, זה צירוף מקרים די משעשע
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge
האדם החולק את שמך הוא אישיות די מוכרת ברשת העברית…
יש מצב שאתה בוחר לעצמך איזה כינוי, או לפחות מקפיד לכתוב בשמך המלא (רצוי הראשון, למה הרבה אנשים דקויות זה כבד עליהם), כדי שלא ייחסו ליוסי גורביץ הקצת יותר מוכר את דעותיך?
תודה.
צירוף מקרים, בדיוק פרסמנו משהו קטן לקראת הרצח הבא:
http://tinyurl.com/rightweeds
חזק ואמץ. אני מוצא את עצמי שוב ושוב מצטט את הבלוג שלך.
אפילו שלחתי לזוגתי לינק המילה "חובה" (חבל שהיא לא כל כך שמה עלי ).
האם חוסר האזכור של יגאל עמיר בפוסט זה בכוונה? עד כמה שידוע לי נהוג לראות אותו כמייסד (מתייסד) התופעה בימין הישראלי או לפחות כמבשר הגל הנוכחי.
לא מייסד ולא מבשר הגל הנוכחי. בסך הכל עוד דוגמא שכולם מכירים וחבל להשחית עליה מילים.
שלום, הפוסט (כרגיל אצלך) מנוסח לעילא ומחבר יפה בין הנקודות.
אבל נדמה לי שאתה מניח פה דינמיקה חד כיוונית: יש את ה"מסיתים" ויש את ה"מוסתים" שנוקטים באלימות עצמה. ואולי הדינמיקה יותר מסובכת? אולי זה דו כיווני, ה"מסיתים" הולכים בעקבות הציבור? אתה מציג פה – ולא רק בפוסט הזה – תמונה של חבורה קטנה ונחושה של פונדמנטליסטים שמצליחה לתמרן את הציבור, והם מארגנים את ההסלמה או יותר נכון יוצרים את האווירה שמביאה אליה. במקומות וזמנים אחרים היו קוראים להם אוונגרד מהפכני. אבל אני תוהה אם זה באמת המצב, או שהתפיסות האלה הרבה יותר שכיחות והבעיה לא מתחילה ונגמרת ב"מארגנים".
המצב בהחלט הרבה יותר מורכב. פשוט אני רואה לנכון להתמקד לא מעט (אבל בהחלט לא רק) בצד הזה של התופעה.
קודם כל זה לא נכון להגיד שהרב יצחק שפירא לא שם את התחת שלו איפה שהפה שלו נמצא, למעשה נראה לי שהשניים הם היינו הך ומשם הוא מדבר.
חוץ מזה יש גם טרוריסטים 'סטטיסטיים' בשמאל. אחד כותב איזה בלוג, ומיד יהיו כאלו שיבינו אותו 'פחות' ויספרו לכולם שהוא לא באמת התכוון, כמה שיבינו אותו כפשוטו ויאנחו 'הוא צודק' ויהיו כמה שיקחו את זה הלאה ויעמדו עם שלטים בחוצות והקיצוניים שבהם יקראו אפילו בקול רם ויפריעו למנוחת השכנים. אז למה על זה אף אחד לא כותב כלום?
מאותה סיבה שחוקרים רבנים ולא חוקרים פרופסורים: הסמולנים שולטים במדינה. לא ידעת?
פוסט מעולה, כהרגלך.
"טרוריסט הסתברותי" נשמע לי הגדרה מדוייקת יותר.
סטוכסטי. לא סטטיסטי. למרות שגם המונח סטטיסטי מתאים. המשמעות של סטוכסטי בגדול היא משהו שניתן לאפיין בתוכו תבניות ברמת המאקרו אך לא לעקוב אחר הסיבתיות בתהליכים הפנימיים ברמת המיקרו
כן, העדפתי לתרגם את המונח כך לצרכי פשטות.
אני קצת ספקן לגבי התובנות שאפשר להשיג מניתוח התקשורת.
אחרי הכל, אחרי שיש תאונה גדולה פתאום מדווחים יותר על תאונות קטנות, ואחרי שריפה פתאום מדברים על כבאים וכו'.
יכול להיות שאחרי דיבור מתלהם של איש ציבור עושים צ'רי פיקינג של מקרי אלימות שמתקשרים לדברים שלו.
אני לא אומר שזה בהכרח המצב, אבל צריך למצוא דרך אובייקטיבית לחקור את התופעה.
אוי באמת, פעם בתקופה שבה האינתיפאדה הייתה עדיין של אבנים עמד לו מפקד בכיר בתדריך לפני פלוגת חיילי מילואים שנכנסה לגיזרה חדשה והסביר להם ש'טנק מרכבה סימן 2 הורג יותר מכולכם ביחד'
אתה מבין? הוא לא אמר להם להרוג אף אחד, אי אפשר יהיה לבוא אליו בשום טענה אם אחר כך יהיו הרוגים אבל משום מה היה לו דחוף להטיח בהם שהם הורגים פחות מטנק בדיוק לפני שהם נכנסים לפעילות מבצעית וכמובן שאין סיכוי שמישהו מבין הלוחמים יחליט להוכיח שהם דווקא הורגים והרבה, אני לא יודע איזה רב נתן ליגאל עמיר אישור, אני יודע שההסתה נגד רבין באותו זמן הייתה מטורפת. מה שנכון – גם נגד שרון היתה הסתה במלחמת לבנון הראשונה אבל משום מה אף אחד לא הרג אותו (נדמה לי ששברו ביצים על המכונית שלו ) אלא את גרינצוויג אז לך תבין..
מה הקשר? בסך הכל אמרתי שאני לא סומך על הפרופורציות בין הדברים שמפורסמים בתקשורת לדברים שקורים במציאות. זה ששעון מקולקל צודק פעמיים ביום, וזה עוד בימים שהוא היה פחות מקולקל זה לא סיבה להשתמש בו במחקר.
נדמה לי שהתבלבלת בין מחקרים מדעיים לבין בלוגים אינטרנטיים…
נדמה לי שהתבלבלת בין תחרות ניטפיקינג לבין דיון
טוב, אז אני יכול להעיד מיד ראשונה על הקשר בין אמירות של איש ציבור ובין מה שקורה ברחובות. האם בגין הסית נגדנו כי הרגיש שההמון המשולהב רוצה לשמוע ממנו דברים מסויימים או שההמון יצא לרחובות בעקבות דברי בגין? וואלה שאלה טובה, מה שברור הוא שזה קורה, איזה איש ציבור אומר כל מיני אמירות שהן 'על הגבול' מישהו מהמאזינים עובר את הגבול ואי אפשר לעשות כלום נגד אותו רב/פוליטיקאי/ גנרל כי הוא ידע להתנסח בלי – כפי שכתוב כאן – לשים את התחת שלו איפה שהפה נמצא.
אגב, איזה מחקר מדעי אתה מציע לעשות? לתת לאיזה רב להגיד משהו על שמאלנים ולראות אם ירצחו שמאלני בתוך שבועיים מהנאום?
דווקא ההצעה האחרונה שלך ישימה במיוחד.
Pingback: Tweets that mention טרוריזם סטטיסטי. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
"אבל זהו בדיוק סוג התמונה הגדולה שהחברה היהודית בישראל לא רוצה לראות. המיינסטרים היהודי, שאוהב להרגיש יפה נפש ותקין פוליטית מעדיף לצקצק בלשונו על כל ידיעה על הסתה או על תוצאותיה בנפרד וכך לאשש את הדימוי העצמי שלו. הוא לא רוצה לחבר את הנקודות שמא יאלץ להודות שיש לנו בעיה כחברה"
אני חושב שהתופעות האלה הן מפירות הבאושים של רצח רבין. לו המסיתים לרצח רבין, הרבנים הפושעים שהוציאו עליו חוזה (דין רודף) היו נחקרים ומועמדים לדין, אולי לא היינו מגיעים למצב של היום. הציבור הרחב, באמצעות מוסדותיו העדיף להתעלם מרצח רבין כדי לא להגיע למלחמת אזרחים, כתוצאה מכך המחנה הפנאטי ניצח ללא קרב!
שלום –
אבחנה חדה וכואבת כרגיל אצלך.
כדאי לדעתי להרחיב את המעגל של הדיון אל מעבר לטרוריסטים ההסתברותיים (קניתי את התרגום של yankel), למורשת התרבותית היהודית באופן כללי.
כל שנה נחגג חנוכה ברוב הוד והדר, ולתלמידות בתי-הספר ותלמידיו מספרים על חנה ושבעת בניה, וכמה טוב למות על קידוש השם. ההגיון המונותאיסטי של השׂהידיות (martyrdom, מוות על קידוש השם) הוא הוא העומד בבסיס הרבה מאד מהטרור שאנו רואים וחווים כיום בעולם.
כל עוד נמשיך לספר את הסיפורים הללו ולהנחיל אותם כדוגמא שיש לחקותהּ, נמשיך ונחזק את המֵם (meme) הקטלני הזה. כדי לתת תשובה ציונית הולמת לטרוריסטים ההסתברותיים, צריך לא רק לנכש את העשׂבים השוטים, אלא גם לברור סוג חדש של גידולים.
אתה צודק לגמרי.
לא השוואה טובה, השהדיות דומה יותר לצלבנות מאשר למטרטיריות היהודית-נוצרית (דבר שאין לו מקבילה באיסלאם).
משמעות המילה "שאהיד" היא אדם שבמותו מעיד על נכונות האמונה, דבר שזהה לחלוטין למרטירדום ולמוות על קידוש השם. את הצלבנות אפשר להקביל ל"ג'יהאד", אם כבר.
דהיום משמעותו של שאהיד הוא אדם שמת במהלך ג'יהאד כנגד הכופרים בהחלט מקביל לצלבן שמת במסע צלב כנגד הכופרים.
מוות על קידוש השם במסורת היהודית-נוצרית מתייחס לאדם שהעדיף למות ולא לעבור על דתו (במיוחד נוגע לעבודה זרה), באסלאם אין כל חיוב לכך ונניח שמכריחים מוסלמי להתנצר מותר לו לא להתנגד כל עוד הוא מתנגד בלבו (לדוגמה מקלל את ישו ומרים בשעת התפילה).
גם אצל הדתיים שלנו, כל מי שנהרג בפעולות איבה מת על קידוש השם.
זהו שזה לא קידוש השם.
אני לא מומחה גדול לאיסלאם אבל אני חושב שיש כאן הבדל בין סונים ושיעים ושלשיעים יש מסורת של מרטירים.
בכל מקרה היום הסונים הדביקו את הפער…
אני מסכים עם הפוסט\קונספט. ולא יפתיע אותי אם בליבם גלן בק או מנהיגים מסויימים בציבור הימני שמחים שאיזה זאב בודד מבצע מעשה טרור.
אני גם לא בטוח שזה לא טבעי לשמוח… אני לא בדיוק התעצבתי לשמוע על רצח גנדי, ויש עוד כמה שלא אצטער לשמוע על סופם. קל לעשות את זה כשמרחוק הם לא נתפסים כבני אדם אמיתיים, אנשי משפחה וכו', אלא כמפיצי אידיאולוגיות על גבול הרצחני אשר כבר גרמו לסבל אנושי רב.
אבל אני תוהה איפה עובר הגבול, האם צריך להראות שיש עקביות של מעשים מצד זאבים בודדים על מנת לטעון שהאיש הוא טרוריסט הסתברותי? או שמספיקה הרטוריקה?
האם גם כשאנשי שמאל\רוח טוענים שליברמן (טרוריסט היסתברותי לפי הפרשנות שלי – קורא לשמאל בוגדים) רוצח את הדמוקרטיה, גם הם מסתכנים בלהיות טרוריסטים היסתברותיים?
עוד תהיה כללית יותר, האם לסובלנות (היכולת להשלים עם קיומם של רעיונות מנוגדים לשלך) יש סיכוי מול קיצוניים?
איך אפשר להפיץ סובלנות? רק בעזרת רחמים ופניה לצלם אנוש וכו'? (מה שמוסר יהודי עדכני מתחסן בפניו)
מהם הכלים האפשריים נגד פונדמנטליזם? חינוך הוא הדבר היחידי שעולה בראשי, אבל הוא לא נראה פרקטי.. יכול לקחת דור או יותר, לאחר שהקרב כבר הופסד. ודורש כמובן משאבים והזדמנויות שאינם…