בזמן שירותי הצבאי היה אתי איזה קצין, נקרא לו מוטי. זה היה במקום בו הרכבנו ערכות של ציוד רפואי ושלחנו אותן לכוחות הלוחמים או למחסני החירום. הנוהל היה כדלקמן: קיבלנו ערכות ישנות, הוצאנו מהן את התרופות שפג תוקפן ושמנו במקומן תרופות שפג תוקפן.
בדיוק כך. באותו הזמן, ואולי גם היום, היה בחיל הרפואה נוהל "הארכת תוקף" של תרופות. היינו מקבלים הוראה ומדביקים, באמצעות אקדח מחירים פשוט, מדבקה עם תאריך עתידי כלשהו, והיו תרופות עם שורה של מדבקות הארכה כמו מדבקות טסט על חלון של מכונית ישנה. לנו אמרו שחברות התרופות מקדימות את תאריך התפוגה מטעמי כסת"ח, אך הן נבדקות במעבדות של צה"ל ונמצאות כשירות לשירות לעוד שנים רבות. בהתחשב בזה שהן נשמרו במחסני אזבסט לוהטים, אני בספק אם הן החזיקו מעמד אפילו עד התאריך המקורי.
היום, הייתי מעלה את הצבא על טיל בגלל דבר כזה. אבל אז הייתי מגויס חובה מתוסכל שעניין אותו רק לגמור עם זה. אם היה מישהו שמתפקידו להעלות את הצבא על טיל, זה היה מוטי. הוא היה קצין של שלושה ארונות ורוקח ראשי. תפקידו המעשי הסתכם בלהוציא את ה"סמים" מהארון הנעול (כאילו שאי אפשר להתמסטל או להרעיל מישהו למוות בשלל קוקטיילים מהתרופות שהתגלגלו שם בלי חשבון), להביא לנו אותן, לבדוק שהערכות מוכנות כראוי ולחתום שסגרנו אותן עם פלומבה.
כדי להקל עליו את עומס העבודה (כחצי שעה ביום במצטבר), היו לו שני קצינים אקדמאים ממושקפים שהיו אמורים לעשות את הנ"ל במקומו. בכל בוקר, הם היו נעלמים לאן שהוא ומוטי היה יושב במשרדו הקטן והריק ובוהה בקיר. כשהיינו מבקשים ממנו לבוא לסגור ערכה היא היה נאנח בעצב ושואל למה אנחנו לא פונים לעוזרים שלו. כשהיינו אומרים לו שאין לנו פאקינג מושג איפה הם הוא היה אומר לנו לחכות להם, או קם לעשות זאת בעצמו, לפי הקריזה. בחמש אפס אפס היה עולה על האוטו הצמוד ונוסע הביתה.
על המחלקות היו אחראים אזרחים עובדי צה"ל ועל תקן עבודה זולה היינו אנחנו, מילואימניקים ומתנדבים של "שר-אל" שקראנו להם "מתנדבות" כי אף אחד לא גילה עניין בזכרים שבהם ובטח לא בעבודה שמישהו מהם אמור היה לעשות. פעם אחת מנהל המחסן יצא לחופשה של שבוע והשאיר אותנו, שלושה סדירים, לנהל את המחסן. היות שכל מה שעניין אותנו זה חיים קלים קבענו חוקים חדשים: 1. הזמנות שמתקבלות עד ארוחת הצהריים יהיו מוכנות באותו יום עד שלוש. 2. הזמנות שיתקבלו אחרי הארוחה יהיו מוכנות למחרת עד הצהריים. 3. אין התקלות מעכשיו לעכשיו.
זה הקל את עומס העבודה בחצי. בבוקר ישבנו ושתינו קפה בנחת. אחר כך טיפלנו בהזמנות לפי סדר קבלתן ובארבע כבר היינו אחרי ניקיון ושוב ישבנו לשתות קפה עד חמש, שאז כל אחד הלך הביתה או לשמירה, תלוי עד כמה שפר עליו גורלו באותו יום. מעולם המפעל לא תיקתק כמו בשבוע ההוא שבו ניהלנו את המחסן, שכן כל המחלקות נאלצו ליישר קו עם הלו"ז שלנו ולתכנן את העבודה שלהן. אחרי שבוע, המנהל חזר ושוב נתנו פול גז בניוטרל. עבדנו כמו כלבים ולא עמדנו בשום לו"ז כיוון שהמנהל היה מורה לנו ללא הרף להפסיק הזמנה אחת ולעבור לטפל באחרת לפי הקריזה, לפי מידת התחנונים שהעתירו עליו מנהלים אחרים – מה שגרם לו להרגיש חשוב – או לפי העדפות חבריות כאלה ואחרות. בסוף אף אחד לא הספיק כלום.
זוהי שיטת הניהול הצבאית של משבר-הזדמנות וזה עובד ככה: האחראי מחרב כל חלקה טובה בתחום שבאחריותו כדי שיוכל "לכבות שריפות" ולהציג את עצמו כ"איש עשייה" שיודע לסגור משברים. מי שעושה את עבודתו בחוכמה מועד, בישראל, לעוף מתפקידו. הרי יגידו לו שהכול מתקתק כמו שעון ואין שום בעיות, אז למה צריך אותו? כדי להוכיח שצריך אותך, צריך לייצר משברים. כל זה, כמובן, לא נובע מתכנון תבוני אלא מברירה טבעית. האחראים לא יודעים שזה מה שהם עושים, אלא שמאז ימי המדינה שבדרך המערכות מתגמלות את מי שנוהגים כך, הם מתקדמים לתפקידים הבכירים ומי שרוצים לתפוס את מקומם מחקים אותם.
המצב המתואר כאן איננו רק נחלתו של המקום בו הייתי, כך צה"ל עובד. היותו של הצבא המקור הראשי למנהלים בישראל, ממנהלי בתי ספר דרך מנהלים במגזר העסקי ועד הפוליטיקאים שמנהלים את כולנו, הפך את השיטה הזאת למכת מדינה.
"אי השוויון בנטל" הוא בסך הכול אותו הטריק. מהנדסים מצב משברי שאין שום סיבה מיוחדת שיתקיים, ואז נבנים ממנו. זה אכן מצב רע בו חלק מחויבים לשרת, ועושים זאת גם אם הצבא בכלל לא צריך אותם, חלק אחר פטור משירות וחלקים אחרים מנועים מלשרת. יש פיתרון קל למדי לעניין זה. הוא לא אידיאלי שכן גיוס חובה כשלעצמו הוא לא אידיאלי, אבל אפשר לחייב בחוק שירות חובה לכלל האוכלוסייה. לצבא תהיה את זכות הלילה הראשון, כלומר, לבחור את המתאימים לו ואותם בלבד. האחרים ישרתו שירות אזרחי.
כרגע, הצבא סובל מעודף כוח אדם ומאבטלה סמויה ולא כ"כ סמויה ברוב חלקיו, דבר שמדרדר גם את איכותו המקצועית. תחום השירות האזרחי, לעומת זאת, סובל ממחסור נואש בידיים עובדות ולמרות זאת מגביל את מספר המצטרפים אליו.
אבל מה שטוב למדינה זה לא מה שטוב לפוליטיקאים, עם מדים ובלעדיהם. יותר מועיל לקריירה שלהם לחלק פטורים ואז להשתלח במשוחררים על שהם לא תורמים את חלקם. יותר מועיל לטעון כלפיהם שאינם מתנדבים לשירות הלאומי, למרות שזו לא חובה, למרות שאין עבורם תקנים בשירות הלאומי. ובעיקר, יותר מועיל לפטור את האזרחים הערבים משירות, למנוע מהם את האפשרות לשרת בשירות לאומי ואז להתגולל עליהם עם הסיסמה המטופשת "בלי חובות אין זכויות". הרי לא רוצים שהם ימלאו "חובות". אף אחד לא רוצה אותם בצבא. ובשירות הלאומי, מספר המתנדבים גדול כפליים ממספר התקנים המוקצים להם, שכן אותם מעדיפים לחלק לבנות דתיות. מה שרוצים באמת זה תירוץ למנוע מהם זכויות אזרחיות.
כמובן שהמדינה, כמו שהיא מאשימה את הפטורים מגיוס בפטור שנתנה להם בעצמה, מאשימה את הערבים בכך שהם "לא הולכים לשירות לאומי". ראשית, הדבר מעולם לא הועמד למבחן. גם לאלו שרוצים לשרת זה לא מתאפשר. שנית, יש עניין שבגללו המנהיגות של הערבים אזרחי ישראל מתנגדת לשירות לאומי במידה לא מבוטלת של צדק: המדינה איננה מדינת הלאום הישראלי אלא מדינת הלאום היהודי. כל זמן שהשירות הוא "לאומי" משמעותו היא שהערבים אמורים לשרת את היהודים ואת מטרותיהם הלאומיות. בנוסף, היות שהשירות הלאומי נתפס לא כדבר העומד בפני עצמו אלא סרח עודף של השירות הצבאי, הוא נתפס כמעין שירות צבאי בדלת האחורית.
כדי לפתור את התסבוכת הזאת צריך, כמובן, שישראל תהיה ביתו של הלאום הישראלי, כשהצביון הלאומי הוא פונקציה של הרכב האוכלוסייה. אבל גם לפני שנוקטים בצעד המובן מאליו הזה, אין מניעה מיוחדת לאזרח את השירות הלאומי, תהליך שהתחיל כבר בשנות התשעים, להגדיל את מספר התקנים שבו ולתת לגופים אזרחיים, כמו וועדת המעקב של הערבים אזרחי ישראל, לנצל את כוח האדם לטובת המגזר. אזרחים הם הבעלים של המדינה ולכן אזרח שמשרת את קהילתו משרת את המדינה, ולהיפך.
עד שלא יפסיקו את האפליה בחלוקת הנטל, עד שלא יחייבו את כולם לשרת, עד שלא יספקו לכולם מקום לשרת בו, עד שלא יהפכו את השירות הלאומי לשירות אזרחי באמת, עד שהשירות לא יובנה ויובן כשירות לגוף האזרחים ולא לאידיאולוגיה פוליטית מסוימת, אין למדינה זכות להתגולל על מי שלא משרת, גם אם זה עושה קצת כותרות לאיזה פוליטיקאי דמיקולו שלא שירת בעצמו.
מינהלי1: רשימת הקישורים למעלה משמאל עודכנה. הקישורים מתעדכנים לפי הקריזה שלי, כמובן, אבל הקווים המנחים הם כדלקמן: 1. הרשימה תהיה קצרה ועל כן תהיה בה תחלופה. 2. מי שלא מעדכן את האתר שלו לעיתים קרובות עלול להישמט ממנה. 3. כל מה שיש שם, בין אם בגלל הקריזה הפרטית שלי ובין אם מסיבות אחרות, שווה קריאה. שווה להיכנס לקישורים בקביעות.
מינהלי2: התקבלה תרומה לתחזוקת הבלוג והכותב, על תרומתו לצמיחת התקשורת הבלתי פורמאלית וגילוי נדיבות יוצא מן הכלל אני מעניק לתורם בזאת את צל"ש השירות הווירטואלי על שם החייל בלבן הי"ד.
גםאני יוצא מצר"פ, קראתי, הזדהתי, הזלתי דמעה. אצלנו המקביל לשבוע חופש של הבוס, היה כשהביאו מסופחות
גוד טיימז
לקרוא ולבכות. אני שירתתי במקום שראו ממנו היטב את השחיתות הצהלי"ת בענייני כח אדם ותקציבים. השתחררתי במסקנה הפוכה משלך, שהצבא חייב להפוך להיות צבא שכיר. בלי גיוס חובה ובלי יומרה לחלוקה שווה של הנטל.
אני לא חולק עליך, סתם טוען שגם במסגרת של גיוס חובה אפשר לסדר עניינים. הבעיה עם צבא שכיר בישראל כמו שאנחנו מכירים אותה היא שהוא עלול להיות, בקלות, עוד יותר חונטה פוליטית ממה שהוא עכשיו.
רעיון רע.
ראשית, זה יצור ציבור לא קטן של אנשים שכל מה שהם יודעים לעשות, זה מלחמה. לא בריא לאף חברה.
שנית, האנשים האלה יקבלו שכר מינימום, נכון? מי שילך לשם יהיו אלה שאפילו למשטרה לא התקבלו. את באמת רוצה שהצבא יתפקד כמו משטרת ישראל?
שלישית, יש את נושא המילואים. הצבא הסדיר מהווה חלק קטן ממי שאמורים להגן על המדינה במקרה של מלחמה כוללת. איך תפתרי את זה?
רביעית, כשכולם (לפחות להלכה) מתגייסים, זה מונע יותר מדי מלחמות מיותרות. כשלכל אחד (בסדר, למעט חרדים וערבים) יש בן / אח / בן זוג / חבר שנלחם, הציבור יוצא החוצה ונאבק לעצור מלחמה שנתפסת בעיניו כמיותרת. כשזה יהיה ציבור ערסים מטומטם מספיק כדי למות תמורת כסף, למי זה יזיז או יפריע?
מדהים. את בעצם טוענת שכאשר יש גיוס חובה במדינה ישנם פחות אנשים שתפקידם מלחמה והמדינה פחות מילטריסטית. זה בדיוק הפוך, בצבא מקצועי ללא גיוס חובה המדינה תהיה פחות מילטרסטית.
לא נראה לי שאנשי הקבע כיום מקבלים שכר מינימום, סביר להניח שחייל בגולני יקבל 10,000 ש"ח פי שתיים ויותר מאשר במשטרה.
כיום הצבא שלנו מתפקד גרוע יותר ממשטרת ישראל, צבא מקצועי ישפר את תפקוד הצבא פלאים.
דוקא בצבא מקצועי היכולת של הממשלה לשלוט בצבא תהיה גדולה בהרבה, היום הצבא הוא זה שמוביל את הממשלה כמו במלחמת לבנון השנייה. סביר להניח שיהיו הרבה פחות מלחמות כאשר יהיה צבא מקצועי.
לא נראה שערסים מטומטמים הם כאלה שמתקבלים כיום למוסד ולשב"כ, צבא מקצועי יהיה בהרבה מאוד מובנים מאוד דומה למוסד ולשב"כ גם שם מועסקים אנשי מקצוע. יהיה קשה להתקבל לצבא והתגמול יהיה מאוד גבוה למי שכן יתקבל.
באמת? ישלמו 10,000 לחודש לחפ"ש בגולני?
יש בגולני 4,000 חיילים. רובם לוחמים, ככה שצריך אותם.
40 מליון(!) כל חודש! רק משכורת לחיילי גולני.
יש לנו את הכסף הזה? ומה על גבעתי, וצנחנים, ונח"ל, ושריון, וחיל אויר (שנדרשים בו כמויות של חיילים מסייעים).
הרי כל אלה נחוצים להגן על המדינה בשעת מלחמה.
האם הצבא מתפקד גרוע מהמשטרה? אני חולקת.
הצבא מנצח כשהוא צריך. המשטרה, לעומת זאת, לא מגיעה בזמן כשקוראים לה. ולא מגיעה אם אין אירוע עם נפגעים. תשמע, בן דוד שלי שוטר, והכסת"ח שיש בסיור, גרוע בדיוק כמו בצה"ל אם לא יותר. למשל, הזמנת משטרה? היתה ניידת בסביבה. הודיעו לה. הניידת תודיע שהכל בסדר. כשתתקשר שוב, הם יפנימו שזה אירוע חוזר ואז יגיעו.
אני לא רוצה שהממשלה תשלוט בצבא. כלומר, אני כן, מבחינת זה שהממשלה שולטת בצבא ולא להיפך.
אבל אני הרבה יותר מעדיפה את המצב בו אם לציבור נראה שמלחמה מיותרת, הוא יוצא החוצה ומפגין.
ההתנגדות למלחמת ויאטנם בארה"ב הצליחה בראש ובראשונה משום שהיה אז גיוס חובה, והציבור שבניו הלכו בהמוניהם, התנגד. כמה מצליחה ההתנגדות היום למלחמה בעיראק, כשמי שמתים הם צעירי משכנות העוני?
ויש הבדל עצום בין המוסד והשב"כ, לבין החפ"ש שצריך לגייס לצה"ל. ממש כפי שיש הבדל עצום בין איכות כוח האדם שהמשטרה מגייסת לבין זה שהשב"כ מגייס. וגם במשאבים המוקצים לזה.
המשכורת במוסד ובשב"כ אינה המשכורת במשטרה. והיא גם לא המשכורת שתהיה בצה"ל.
ואל תשכח, שהמשכורת המשולמת היום לאנשי קבע, היא משכורת למנהלים. רוב אנשי הקבע הם בתפקידי ניהול. זו לא המשכורת שתשולם לחפ"שים.
צריך להבין שהדיון הזה לא מסתכם רק במספרים ויעילות תפקודית, כך שנועה צודקת.
אחת ההצדקות לצבא עממי (חיה שהולכת ונעלמת, אגב) היא שקשה יותר לעשות בה שימוש, בטח למטרות לא פופולאריות. זה מגביל את היכולת של הפוליטיקאים להשתמש בצבא.
זה נכון גם לגבי שימוש כלפי פנים. לא במקרה בסיירת מטכ"ל יש אשכנזים ממעמד בינוני ובמג"ב כל קבוצות השוליים של החברה. הסיירת עושה דברים שבקונסנזוס כלפי חוץ ומג"ב דברים שנויים במחלוקת כלפי פנים. ההבדל לא קשור לקב"א ושטויות כאלה. המודל לחיקוי של הסיירת, ה-SAS, מורכב מפושעים.
בישראל, הצבא מוגבל קצת ע"י הרבגוניות שלו וע"י תקופת השירות הקצרה. אם ישרתו בו חלכאי ונדכאי החברה למשך שנים רבות, יש סבירות גבוהה שהוא ינוע בין כלי דיכוי לחונטה טוענת לשלטון. משהו כמו הצבאות של המדינות השכנות.
במדינה מתוקנת, הייתי בעד שירות של שכירים. בישראל, זה לא שאני מתנגד עקרונית, אבל זה מסוכן ומפחיד ביותר.
אני לא בטוח שאת צודקת בהבחנה שלך לגבי זה שגיוס חובה מגביר את הביקורתיות של החברה כלפי השימוש בצבא, לדעתי זה בדיוק ההפך ככל שאדם מרוחק יותר מהצבא (מישהו שלא התגייס, אין לו קרובים בסדיר או במילואים) הוא יהיה יותר ביקורתי כלפי.
נועה, קרוב ל-70% מהחיילים היום בצה"ל מיותרים לגמרי. המשק מפסיד כ-9 מיליארד ש"ח כתוצאה מכך שאנשים מתעכבים בכניסה למעגל העבודה. יציאתם לעבודה של רבים כל כך שווה המון כסף! אם ניקח בחשבון שבצבא מקצועי גם כמויות האלופים ותתי האלופים יצטמצמו משמעותית (פחות חיילים ומפקדות מיותרות), וכל לשכה של אלוף עולה כמה מיליונים טובים. הרי שלא תהיה בעיה לשלם טוב מאוד לחיילים שבאמת זקוקים להם.
צה"ל מתמודד מול צבאות ערביים ששייכם למדינות מאוד נחשלות, ולאחרונה מול גופי טרור סמי צבאיים, שאין להם ולו טנק או מטוס אחד. לא הייתי מהלל את ביצועי צה"ל בטח שלא במלחמות האחרונות שלו.
ואכן גם המשטרה שלנו לא להיט
ירון, אם תשים לב, אני נתתי כדוגמא רק את חיילי גולני. נניח שכולם נחוצים. אתה יודע מה? נניח ששליש מהם אינם נחוצים. "רק" 30 מליון כל חודש.
ואתה שוגה כשאתה טוען ש-70% מכוח האדם של צה"ל אינו נחוץ. כמדומני, 30% ממצבת כוח האדם של צה"ל מהווה קרביים.
גם הלא-קרביים נחוצים. בצבא מודרני, אאל"ט, היחס בין לוחם לתומך לחימה הוא 1 ל-10, ובצבא ארה"ב אף יותר. כך שהיחס הצה"לי נחשב נמוך למדי.
נניח שאת כל הקרביים צריך? צריך.
כל חייל צריך שירותי רפואה וחימוש ואפסנאות ומזון ותקשורת ואפילו מישהו שיעשה סדר בניירת? צריך.
נמצא, שאת מש"ק הממטרות באמת שאפשר לשחרר, ועל הפקידות של הרס"ר ומ"פ המפקדה ניתן היה לוותר ולתת להם לפטופ במקום. כך שהרבה במצבת כוח האדם לא תחסוך. אבל תוציא הרבה יותר אם תשלם 10,000 לכל חייל. אפילו אם תשלם, נניח, 10,000 לכל קרבי, ו-5,000 לכל תומך לחימה.
והואיל ולא תוכל לשלם את זה, כי זה יעלה פי כמה וכמה מתקציב הבטחון המפוצץ שלנו, הרי שמה שיוצע לחבר'ה הוא מינימום. ומי ילך להרוג את עצמו תמורת מינימום (או אפילו תמורת 10,000)? רק מי שזו הברירה היחידה שלו.
תשלם הרבה יותר (כי גם שכר מינימום זה הרבה יותר ממה שמשולם היום לחיילים) ותקבל הרבה פחות.
וכמובן שלא ניתן פתרון לעניין המילואים.
אגב, אני לא רואה סיבה למה כמות המפקדות והאלופים תצטמצם. אין לך כל כך הרבה אלופים בצה"ל. מה גורם לך לחשוב, שבצבא מקצועי לא יהיה פיקוד אזורי – צפון, דרום או מרכז, או שצבא מקצועי לא יצטרך גם מערך נוסף להתעסק בפגיעות בעורף (וגם אם נניח שזה יהיה תחת גוף אחר שאינו משרד הבטחון, הרי גם זה יעלה כסף)? או שאולי לא יצטרכו חיל ים ואויר (ומישהו לפקד עליהם), או שיוכלו לותר על אגף מודיעין / לוגיסטיקה / מבצעים? או שמא רס"ן יוכל לבצע את התפקיד? וגם אם נניח שאפשר לותר על אלוף אחד או שניים, ובמקומם למנות סגני אלופים: כמה תחסוך בזה, לעומת הסכום העצום שתוציא על שכרם של חפ"שים?
______
וכמובן שיש את עניין אי יכולת השימוש בצבא-עם למטרות שהציבור לא חובב.
אני הייתי אחראי חדר תרופות במרפאה מרחבית (החדר היחידי שלא היה בו מזגן בחום הלוהט של הערבה) וגם אני הייתי מקבל איזו חוברת עם רשימה של תרופות שאפשר לעדכן להם את תאריך ה'פג תוקף' . עד היום הייתי בטוח שמישהו אשכרה עשה בדיקה במעבדה שאפשר להאריך את התוקף, אין כנראה גבול לתמימות שלי.
אני לא יודע אם עשו בדיקות ואיך עשו אותן ואני מאמין שתרופה יכולה לשרוד יותר ממה שמצויין עליה, אם היא נשמרת בתנאים נאותים. אבל רבאק, תרופות פגות תוקף ששמים עליהן מדבקה לחמש שנים קדימה ותוקעים במחסן? בוא נגיד שלא יבדקו אותה לפני שיזריקו אותה לחייל בעוד ארבע שנים.
כשטיילתי בהודו יצא לי בטעות לשהות תקופה בבית חולים ממשתי הודי, לא אחד כזה מפונפן לתיירים.
הסתבר לי שגם שם מאריכים את תוקף התרופות ומוכרים אותם במחירים שנראים מצחיקים אפילו שם.
נדאה לי שחברות התרופות הציניות, מטעמים ציניים קובעים תאריכי תפוגה חסרי משמעות כדי להגדיל את המכירות.
אני מאמין שרוב התרופות היבשות יכולות באחסון מתאים (ברזנט לוהט ויבש בערבה נשמע לי אחסון מתאים מאוד לתרופות יבשות) להחזיק הרבה מאוד שנים אחרי התוקף שלהן, גם לי נשמע מאוד מופרך לחשוב שעושים בצה"ל בדיקות במעבדה אבל אני כן מאמין שמישהו בדק את החומרים הכימיים שהתרופות מכילות ונתן חוו"ד משלו על אורך החיים שאמור להיות להן.
מאין לך שמדובר רק בתרופות יבשות?
אספר שפעם קיבלתי מדוד שלי, פרופסור לרפואה, תרופה שפג תוקפה לפני שנה. כששאלתי אותו הוא אמר שהמשמעות של זה היא בערך ירידה של 5% ביעילות.
אבל לא בטוח שזה נכון לכל התרופות.
מעניין אותי מה היה קורה לחייל שיש לו פטור כלשהו, יום אחרי שתוקף הפטור פג. גם אם יוכיח שזה עניין טכני והוא בהליכים לחידוש הפטור שהתעקבו מסיבה שאין לו שליטה עליה. איכשהו נראה לי שבמקרה הזה הצבא מקפיד על קוצו של יוד ביעילות פרוסית ובאותו לילה ממש החייל ימצא עצמו בשמירה.
איך זה קשור לנושא? שאפשר להשתמש בתרופות אחרי התאריך האחרון זה סוד גלוי.
זה קשור לנושא כי כשנוח לצבא אפשר להפעיל הגיון ולהיות ראש גדול. כל עוד זה נח להם. אבל כשזה לא נח להם הולכים עם הראש בקיר, לא מפעילים שום הגיון ו"פקודה זה פקודה".
ד"א הדוגמה שלך לא בהכרח נכונה, המפקד שלך יכול לדאוג שלא תבצע שמירות אם זה יש לך בעיה להשיג את תור לרופא.
אני זכיתי לראות את הנגדים של הציוד המכני הכבד של צהל. מדובר באנשים שיש להם יכולת מדהימה לא לעשות כלום. אבל ממש ממש כלום.
ריאיתי אותם עוברים עם הפלוגה ממקום למקום, ומעולם לא עלה בדעתם לעשות משהו עם עצמם. לא לנקות את האוהל, לא לסדר מסביב, או חלילה, לדאוג לציוד שהם אמונים עליו.
הוסבר לי שבשעת מלחמה הם יובילו את הכלים קדימה, אבל אני מאוד בספק בנושא הזה, אחריות זה ממש לא הצד החזק שלהם, והם התמחו בבריחה מכל פעילות אפשרית, ונראה לי שזה כולל גם מלחמות.
היו ימים שהייתי יושב ומחליט שאני גם לא עושה כלום עד שאחד מהם קם לעשות משהו. אבל הם תמיד ניצחו. מן מוטציה אנושית מוזרה, שמתפנסת מהמיסים שלנו ויוצאת לפנסיה בגיל 42 עם יותר ממיליון שקל בפנסיה.
אהה. במילואים האחרונים שלי שמו אותי בתרגיל הקמת בסיס אספקה קדמי בסימולציה של פלישה ללבנון. בוא נגיד שעכשיו אני מבין איך בלבנון2 לא הצליחו לקדם אספקה 5 קילומטר מהגבול.
הו, האבטלה הסמויה! סמויה רק לעיוורים, האמת. בבסיס שבו שירתי היו אע"צ שהיה מגיע לשעות נוספות מדי יום שישי, וחילק את זמנו בין קריאת עיתונים לסוליטייר. אחרים היו מתבטלים עם שתיים, ואז ממשיכים לשעות נוספות עד הערב.
ולגבי הנגדים, חלק מתפקידי היה לעשות ביקורות בימ"חים, וחבר ששירת בבאלי"ש הסביר לי שאם אני רוצה לעשות ביקורת, אני חייב לבוא ביום שני בלבד כי:
ביום ראשון הנגדים באים מהבית ואין מה לחפש אותם לפני הצהריים
ביום שלישי הם יוצאים לאפטר אזד הם מהבוקר על א' ולא רוצים להתלכלך
ביום רביעי הם חוזרים מהאפטר, ראה יום ראשון
ביום חמישי הם יוצאים לסופ"ש בבית, ראה יום שלישי
Pingback: להקל על מצוקת האזרחים « חד העין
העובדות שלך נכונות, אבל ההמלצות שלך הינן מוטעות. אין שום צורך בשירות לאומי, אלא פשוט בצבא מקצועי – ביטול גיוס החובה. רופאים, אחיות מורים וכו' בחרו במקצועם מתוך בחירה חופשית והם מתוגמלים.
אם יהיה גיוס לאומי חובה הוא יראה בדיוק כמו הצבא שלנו עם גיוס חובה. בזבוז אדיר של המשאב האנושי, הקמת מערך ענק של עובדי קבע של שרות לאומי ומגוייסים חסרי מוטיבציה.
גיוס לאומי הוא בעצם גיוס בכפייה של עובדים שלא זכאים אפילו לשכר מינימום. הפגיעה בעובדים המקצועיים תהיה אדירה. אם יהיה גיוס לאומי חובה יגוייסו כ- 200,000 אזרחים לשרותיו!! זוהי כמות אדירה, ניתן רק לדמיין מה יהיה בגורלם של העובדים הסוציאלים המקצועיים שמשתכרים כבר היום מעט מאוד כאשר כ"א כה רב וכה זול יצטרף למערך השרות הסוציאלי.
אנשי שירות אזרחי לא יכולים להחליף עובדים סוציאליים, אחיות או מורים.
אם יש לי עוד 5 עובדי שירות לאומי שנוספו למערך ההוראה אז כנראה שאני יכול להעסיק פחות מורה אחד.
לא, מפני שהם לא יכולים למלא תפקיד של מורה. הם יכולים לעשות חונכות, להיות סייעים, להעביר תכנים של חינוך לא פורמאלי וכו', אבל זה בנוסף ולא במקום.
אני מסכימה אתך, אבל יש בהחלט מצב שקובעי המדיניות יחשבו כמו ירון.
אנשים בשירות לאומי לא *באמת* יכולים להחליף צוות מקצועי, אבל בהחלט יתכן מצב שמפקח כזה או אחר במשרד החינוך יסבור שכן.
משטרת ישראל, שירון הלל אותה קודם, מתבססת הרבה יותר מדי על מתנדבים, במקום שבו היה צריך שוטר מקצועי. והם עושים עבודה חובבנית.
אני מאוד בעד שירות לאומי לכל: תחשבו על מה שאפשר היה לעשות, לו בכל כיתת בית ספר יסודי היתה סייעת-בשירות-לאומי *במקביל* למורה.
ואני לא דואגת מירידת מוטיבציה.
תהרגו אותי למה, אבל לי היתה מוטיבציה בשמים לשרת בצה"ל, וזה שירות חובה שאפשרויות הבחירה שלי באיזה תפקיד אשרת היו מצומצמות. היו לי חברות דתיות באותה התקופה, שעשו שירות לאומי. אפשרויות הבחירה שלהן היו רחבות בהרבה. למה שהמוטיבציה שלך תהיה נמוכה כשיש לך אפשרות בחירה רחבה?
____________
הערת אגב: העובדה שאחרי תגובה-לתגובה חמישית לערך, כבר לא ניתן להגיב, מעיקה קצת. יש מצב לפתור את זה?
תגיבי לתגובה אחת למעלה. התגובה שלך תופיע אחרונה בפתיל, וזה נראה סביר.
אני לא מבין מה החברה משיגה בכך שהיא גורמת בכ"א לאנשים להגיע לתפקיד שהוא פחות ממידותיהם. אם מישהי יכולה להיות רופאה או אחות למה לכל הרוחות נרצה שהיא תהיה שנתיים פקידה בבתי חולים בתור שירות לאומי??
ונועה, לא היללתי את משטרת ישראל פשוט אמרתי שצה"ל מתפקד באופן גרוע יותר ממשטרת ישראל.
מקווה שברור לך ההבדל
זה נכון, אבל האפשרות לעשות זאת מוגבלת מאוד. תעשי חיפוש ברשת על הייטקיסטים שהחליטו לעבור להוראה וחשבו שהם תותחים גדולים, ומה קרה להם. הוראה זה מקצוע שדורש יכולת, אפילו אם עושים אותו ממש רע. אי אפשר לשים מישהו שלא יודע כלום מול כיתה ולצפות שיחזיק אותה יותר משאפשר לשים אותי על בולדוזר ולשלוח אותי לאתר בנייה.
התגובות הן כך כדי שיהיו משורשרות אבל לא יהפכו לשירי הייקו. אפשר ללכת לתגובה החמישית (זאת שבולטת ימינה) ולהגיב אליה. כך התגובה שלך תהיה הכי למטה.
להוראה מלאה – נכון. אי אפשר. וההסבה להייטקיסטים היתה רעיון גרוע מראש. יותר קשה ללמד אדם איך להחזיק כיתה ואיך ללמד, מללמד אותו חומר חדש.
וגם לא צריך. בשביל זה יש מורים שלמדו את זה.
כסייעים וסייעות לתלמידים מתקשים? *במקביל* למורה? אפשר ואפשר.
העלות למשק של אי יציאתם לעבודה של משרתי החובה עולה כיום כ-9 מיליארד ש"ח, אבל זה לא לוקח בחשבון את שכר החיילים, המענק והפיקדון והטבות נוספות. אם עכשיו לוקחים את כל בעלי הפטור כאמור 200,000 אזרחים! מקימים מערך ענק של שרות לאומי (הכשרות, גיוס, ת"ש וכו') הכולל אנשי קבע של שרות לאומי. מדובר בהוצאה של כמה מיליארדי ש"ח. אם אתה חושב שמשרד האוצר פשוט יוסיף את הכסף הזה לכל משרד לפי חלקו וכל משרד יקבל פשוט עוד תוספת של כ"א אתה פשוט טועה.
אם עמותה אזרחית שמעסיקה היום 2 עובדים סוציאלים ומקבלת תמיכה ממשלתית מקבלת מחר 5 עובדי שירות לאומי, אתה יכול להיות בטוח שזה יהיה על חשבון התמיכה הממשלתית ועל חשבון עובד סוציאלי אחד.
אני חושבת שהתחשיב הזה מוטעה.
הוא מחשב רק את העלות למשק של כך וכך בני 18-21 שלא יוצאים לעבודה בשכר בשוק החופשי, תוך התעלמות מהעובדה שסביר להניח שרובם לא ישלמו מס הכנסה, או ישלמו מס הכנסה קטן מאוד בשנים האלה. האם התחשיב הזה מתייחס לעובדה שחייל שמקבל 400 שקל, עולה הרבה פחות מחייל שמקבל 4,000 שקל?
נועה, צר לי אבל את פשוט לא מבינה בכלכלה.
את לא מבינה את ההפסד הכלכלי האדיר שנגרם למדינה מכך שאנשים יוצאים משוק העבודה, כלומר מהיכן שהם משלמים מיסים ועוברים לקבל שכר מהמדינה, כלומר על חשבון משלמי המיסים.
שירות חובה הוא מאוד מאוד יקר. שירות לאומי חובה יהיה גם כן מאוד מאוד יקר.
הרבה הרבה יותר יקר מאשר לשלם לחייל גולני 10,000 ש"ח ולאפשר לשאר האנשים לעבוד ולממן את שכרו.
צה"ל המליץ בועדת שפר לצמצם עד 48% מחיילי החובה וזאת כאשר הגיוס נשאר חובה, ההמלצה היתה לקצר את השירות ולהעלות את רף הגיוס.
בצבא מקצועי כמובן שנוכל לצמצם משמעותית גם את המספר הזה.
תגיד, אנחנו מכירים ממקום אחר?
בשירות החובה בצה"ל אנשים לא "יוצאים" משוק העבודה. זה כך היה בעבר, כשלא כולם הלכו לבייביסיטר של משרד החינוך עד כיתה י"ב וחלקם עבדו לפני. אלה שמצליחים לעבוד לפני עובדים בעבודות של צעירים לפני צבא, שלא מביאות אותם רחוק ולא מניבות להם כסף רב. גם למדינה לא, אגב, הואיל ומי ששכרו נמוך גם מיסיו נמוכים.
צה"ל המליץ לקצר את השירות, וטוב שכך. שים לב שהוא לא המליץ לפטור משירות 48%. אגב, עד מלחמת ששת הימים השירות קצר יותר, עם הפרש קטן יותר בין בנים ובנות. אגב, שירות קצר אינו מאוד כלכלי: עד שאתה משקיע באימון חיילים, הם מחזירים את ההשקעה במשך פחות זמן. אבל עיקר כוח האדם של צה"ל הוא מילואימניקים, וחייל ששירות שירות קצר, יוכל להמשיך ולשרת במילואים, אם וכאשר ידרש.
אתה רואה את העולם דרך השקל. טרם ענית לי איך צבא מקצועי יפתור את הבעיה שצריך X חיילים בשגרה, ו-X בחזקת Y חיילים בעת מלחמה כוללת.
או התוצרים הנלווים של שירות חובה שהתייחסנו אליהם, מבחינה חברתית (מניעת מלחמות מיותרות וכו').
נועה, לא ברור לי מה לא ברור לך.
מי שלא מנכנס לשוק העבודה ונאלץ להתמך על ידי כספי משלם המיסים עולה למדינה הרבה מאוד כסף בגלל העלות האלטרנטיבית.
תנסי לחשוב מה היה קורה אם שרות חובה היה במשךו 10 או 20 שנה. תנסי לחשוב מדוע המדינה היתה מתמוטטת מבחינה כלכלית
לפי התקדימים (ע"ע שח"מ) כנראה שזה מה שיקרה.
חושבני שצריך להשוות את זה לתפקוד של בנות שירות לאומי דתיות, ולא לשח"מ.
אז גם אתה שירתת במצר"פ. עברתי לשם משירות צבאי בלבנון (שנות השמונים המוקדמות והמקוללות) ושירתי כקצין ציוד עד שברחתי מהמקום המצ'וקמק הזה.אכן אבטלה גלויה ואוכלי חינם .
מצ'וקמק אכן, וגם אני הגעתי אליו ממקום אחר לגמרי (כמו הרבה אנשים שם) והצלחתי לברוח בסוף, אם כי מן הפח אל הפחת.
מהיכרותי עם מצר"פ מלפני קצת פחות משנתיים, נשמע כאילו הכל נשאר האותו דבר כולל שר-אל.
אני זוכר שהתפלאתי לראות בנאדם עם פלאפל או שניים על הכתף מבזבז את זמנו בנהיגת מלגזה וחשבתי על זה שהסמגד שלי לא נוהג במלגזות.
שיט, נהייתה כאן פגישת מחזור. או שמא קבוצת תמיכה.
זה בסדר, הייתי שם רק שבוע, שולחים לשם קורסי חובשים כדי לגנוב ציוד.
אני יכול להעיד בעיקר מהניסיון האישי שלי. כשסירתי לשרת בשטחים או בלבנון (לפני הצבא), שחררו אותי די בקלות. לא עזר שהצהרתי שוב ושוב שאני מוכן ורוצה לעשות שירות לאומי . גם עם המשמעות של זה היא ארוכה מהשירות הצבאי. אמרתי את כל הטיעונים בעד שכתבת כאן, ואף אחד לא ירק לכיוון שלי. אני יכול להגיד שבשיחות רבות עם קצינים בדרגת סגן אלוף ומעלה שניהלתי כשההורים שלי גרו ברעות היתה נטייה להסכים מצידם לביזבוז הנ"ל.
הערה אחת – הערבים יכולים לשרת למען מטרות לאומיות. יש המון מהן שאינן סותרות קיום אזרחי או אינן "יהודיות" . לדוגמא : בתי חולים, מכבי אש, יערנות, ניקיון חופים ושמורות טבע, עמותות אזרחיות שיש בישראל כחול אשר על שפת הים ועוד מיליון רעיונות. אני ממש לא מסכים ששירות לאומי הוא עניין ליהודים או שיש רק מטרות לאומיות יהודיות.
כך אתה תופס את זה כיהודי, לא כך הם תופסים את זה כערבים, ואתה ממש לא יותר אובייקטיבי מהם.
מה אתה מחשיב כדבר "יהודי לאומי"? האם לדוגמה בית חולים הוא דבר כזה? ואם כן למה?
בוא ניקח את זה לצד השני. אם אין שום דבר "לאומי" בשירות בבית חולים, למה קוראים לזה שירות "לאומי"? אם יש לזה משמעות עבור אלו שכינו את העניין כך, למה שלא תהיה לזה משמעות בשביל אחרים?
זה הטיעון הטוב היותר שלך? הסמנטיקה של השמות, ואם ישנו את השם לשירות חובה או שירות מדינתי או מה שלא יהיה פתאום בתי החולים יפסיקו להיות "לאומיים"?
לא. הטיעון שלי הוא שהטיעון שלך הוא סתם היתממות, ואני מבין את הערבים על זה שהם לא קונים אותו.
אם לדייק, השירות מכונה "אזרחי לאומי". אפשר לשרת במסגרת ממשלתית או בגופים אזרחיים (גם פרטיים, נדמה לי).
_ttp://www.ncs.gov.il/
כן. לזה התכוונתי שכשכתבתי שהענין התחיל להשתנות בשנות התשעים. אבל עדיין אין בארץ תודעה אזרחית, והלאום הוא יהודי ולא ישראלי. אז הערבים מגיבים למצב הקיים וחובת ההוכחה היא על הצד ההגמוני.
שלום, האם מתן אפשרות לשירות ביישובים הערביים עצמם או בגופים אזרחיים ערביים יהיה "הוכחה", לצורך העניין?
כשלעצמו, לא.
אז מה כן? מה היית מקבל בתור "שירות אזרחי"?
הייתי מקבל את זה כשירות אזרחי, אני רק אומר שזה, כשלעצמו, לא מספיק.