ישבתי פעם, כמנחה, מול קבוצה של נערים חילונים ודתיים שניהלו ביניהם דיאלוג. בצד הדתי הייתה ישיבה תיכונית שככל שאני יודע, נחשבת לטובה למדי. בפינה החילונית היה אחד מבתי הספר היוקרתיים והנחשבים בארץ. בית ספר ותיק מאוד, שכל אחד יודע את שמו, שמתגאה בהישגים לימודיים גבוהים ועולה בוחטה כסף להורים בני המזל שרוצים שילדיהם יקבלו את החינוך הכי טוב שיש.
אז הנערים מתחילים להכיר אחד את השני והדתיים מספרים על שגרת היום שלהם. מתחיל בשמונה בבוקר, נגמר בשמונה בערב, לימודי קודש, לימודי חול, פעילויות, תחביבים, טיולים וכו'. החילונים בשוק. מרחמים עליהם, הדתיים המסכנים האלה שחיים בדיקטטורה. מה עם חופש, הם שואלים. לנו החילונים יש חופש. הדתיים שואלים מה זה חופש, החילונים מסבירים שהם חוזרים הביתה בצהריים ועושים מה שהם רוצים. הדתיים שואלים מה בדיוק הם עושים. מה שאנחנו רוצים, עונים החילונים. טוב, אז מה אתם רוצים?
כאן החילונים קופאים ומתחילים לגרד בראש. אני יודע… מקשקש עם חברים בפייסבוק, אומר אחד. אחר משחק בפלייסטיישן, שלישי סתם הולך לישון ואיזה צדיק הולך לשחק כדורגל בעולם הבלתי דיגיטלי.
עכשיו תורם של הדתיים להיות בשוק. גם אני. אני שואל מה זה ה"חופש" הזה שהם מטרטרים עליו כל הזמן ומקבל את אותה התשובה: לעשות מה שאתה רוצה. ובשביל מה צריך אותו? פייסבוק ופלייסטיישן כנראה.
מפעם לפעם, כולל בפוסט הקודם, אני נוהג לטעון שהחילוניות בארץ נמצאת במשבר ערכי, שלא לומר בסכנת הכחדה. אם תשאלו, 99 מתוך 100 חילונים יגידו שמה שעושה אותם חילונים זה שהם לא מקיימים מצוות, או מקיימים מעט מצוות. כמה מהם יגידו שהם לא מאמינים באלוהים. רובם ידעו לדקלם שלל אמרות שפר ליברליות או תקינות פוליטית, שכמותם לא רק חילונים יודעים לדקלם.
בואו נודה בזה: "חילוני" בישראל זה אחד שרוצה להעביר את החיים שלו בשקט וסבבה, אבל לרוב, גם רוצה להיות "יהודי". להתנתק מהזהות היהודית, או לחילופין, לפרש אותה מחדש במונחים חילוניים זה מאמץ גדול מדי בשבילו, אז הוא ממש רוצה שהמדינה תהיה "יהודית" – כדי שהוא לא יצטרך להיות. או כדי שיחליט שאין לו מה לחפש פה. בשני המקרים, מה שנשאר לעשות זה להניח לדתיים לדאוג ל"יהדות" של המדינה כשמה שמעניין את החילוני הממוצע זה שיעשו זאת באופן שלא פוגע יותר מדי באיכות החיים שלו.
זה, תסלחו לי, לא נקרא להיות חילוני. זה נקרא להיות דתי עצלן.
היות שנרמז לי שאני רק מקטר ולא מציע שום דבר, אני שמח להציע תרגיל משותף, סוג של ניסוי אם תרצו, שנועד לבדוק האם יש בחילוניות תוכן ערכי אוטונומי משל עצמה, ואיזה. אין הכוונה לאיזה מניפסט חילוני מחייב, אלא לאסופה של טקסטים שמאירים את הנושא מנקודות מבט אישיות, שאולי ביחד יתנו תמונה כלשהי ואולי לא.
אני חושב על טקסטים שמתמודדים מנקודת מבט חילונית עם שאלות יסוד של מוסר, משמעות, הגשמה עצמית, חובה, אמת וכיו"ב. רצוי, כמובן, שהאמירות יהיו מנומקות ומעוגנות באיזו תמונת עולם.
אז אני מציע את הדבר הבא: כל קורא שמוכן להשקיע מעט זמן ותאים אפורים יכתוב, בכמה מאות מילים, טקסט שעונה לשאלה "מה עושה אותי חילוני\ת".
אבל יש שני תנאים:
1. שום הגדרות על דרך השלילה (לדוגמא: לא דתי).
2. שום הסברים נסיבתיים (לדוגמא: גדלתי בקיבוץ).
את הטקסטים אני מציע לשלוח אלי לדוא"ל (למעלה משמאל), אני אפרסם אותם כאן בבלוג ואכתוב גם אחד משלי.
נ.ב: הבלוג סופר את מספר הקוראים ובכל יום נכנסים כמה מאות יוניקים. כמות הטקסטים שאקבל, גם היא, חלק מהניסוי.
עוד נ.ב: קוראים שמחזיקם בלוגים משלהם מוזמנים לפרסם את הטקסט אצלם, ואני אקשר.
מחכה בקוצר רוח לדוור האלקטרוני. בהצלחה.
שאלה טכנית, אם כבר העלית את הנושא:
האם כשאתה סופר יוניקים אתה סופר גם אנשים שקוראים את הבלוג דרך קורא ה- RSS האהוב עליהם? אני תוהה אם אני נכנס לסטטיסטיקה.
(קצת חבל לי להשאיר תגובה כזו עלובה, ועוד בתור תגובה ראשונה לפוסט הזה. אולי אחרי שיעלו עוד תגובות, תשתמש ביכולות האדמין שלך ותדחוף את התגובה קצת למטה או משהו)
לא.
גם אני רססן
לפי הבנתי אי אפשר לעקוב אחרי מספר הרססנים
אני חושב, שלום, שייתכן דבר שונה שאפשר לבקש מהאנשים לכתוב.
לדעתי החילוניות אכן מוגדרת על דרך השלילה – לא מקיים מצוות, לא דתי וכולי, ואז נשאלת השאלה לא מה הופך את החילוני לחילוני, אלא מה הופך את היהודי החילוני ליהודי.
זאת שאלה טובה, אבל אחרת לגמרי. אם אין לך הסבר טוב יותר להיותך חילוני מאשר אי היותך דתי, כנראה שלא תכתוב הפעם. אבל שווה לנסות, אולי תופתע.
אולי הייתי עושה זאת, אך אני לא מגדיר עצמי כחילוני (הגדרה שבעיניי מרמזת על שיוך לדת, שאינו מתבטא בציות למצוותיה, כי אם בדרכים אחרות) אלא כאגנוסטי קיצוני. ברור לי כיצד ומדוע אני מגדיר עצמי ככזה, אולם זה לא רלוונטי לבקשתך. בימים הרחוקים בהם הגדרתי עצמי כיהודי חילוני היו לי גם סיבות על דרך החיוב, ולא רק על דרך השלילה, לראות עצמי ככזה. מעולם לא כתבתי אותן בצורה מסודרת, ואני לא חושב שעכשיו, כשאיני מגדיר עצמי ככזה, זה נכון שאעשה כן.
ייתכן שאשנה דעתי ואשלח משהו, אך אין זה סביר.
אם זה שם אותך בקטגוריה הסוציולוגית המכונה "הציבור החילוני", זה מספיק טוב. אתה רשאי לבצע את התרגיל.
זה שם אותי בקטגוריה המכונה "הציבור החילוני" רק כי אנשים אחרים מגדירים אותי כך. אם אני לא מגדיר עצמי כחילוני, אלא כ-practitioner (יש לזה מילה בעברית) אדוק של האגנוסטיסיזם, אולי אני רשאי לבצע את התרגיל, אבל אני לא בטוח שאני יכול. עם זאת, אני מבטיח לחשוב על כך ברצינות ואם אגיע למסקנה שאני יכול אזי אכתוב.
מתוך היכרות עם עצמי, גם אם אכתוב זה כנראה יהיה בולט-פוינטס ולא יגיע לכמה מאות מילים, אבל גם זה משהו.
אם אין לך שייכות\שותפות גורל\הזדהות עם הקבוצה המכונה "הציבור החילוני" ושיוכך לקבוצה הזאת הוא שקר וכזב ועלילת דם שכן אתה משהו אחר לגמרי מהם, אתה רשאי שלא לכתוב.
שמעו הייתי אומר שזה כבר מצליח במשהו, זה מכריח אנשים לחשוב על היחס שלהם לאלוהים. שזה דבר לא פעוט כשמדברים על ציבור חילוני.
אה, כן, מלבד זאת – אני מסכים עם רוב מה שנכתב בפוסט, והוא מעניין ומעורר מחשבה, כבדרך-כלל, ואני סקרן לראות את תוצאות הניסוי.
התשובה בגוף השאלה: "חילוני" בא מהמלה "חול" – ההיפך מ"קודש". אדם שרואה את עצמו במנעד שבין קודש וחול אינו יכול להגדיר את עצמו אלא על דרך השלילה. ואידך חיל גמור.
א. אני יכול אז כנראה שזה אפשרי.
ב. באותה מידה אפשר להגיד ש"קודש" זה ההיפך מ"חול" ולכן לדתי אין ברירה אלא להגדיר את עצמו כלא-חילוני.
ג. אם את רוצה להשתמש במילה חלופית ל"חילוני", אפשר.
הפיתרון שלי היה – אחרי מחשבה ארוכה מאוד בנושא – ההכרה שאיני יהודיה. זה פיתרון אישי, לא כללי, אבל הפיתרון היחיד שהתאים לכל העובדות.
לא שאלתי האם את יהודיה, שאלתי האם את חילונית, ומה עושה אותך כזאת במידה וכן.
אני לגמרי לא חילונית, מהסיבות שלעיל. (דאמיט, אתה ממש רוצה פוסט, אה?)
כן.
אוקיי, אוקיי… בשבילך. בתוך כמה ימים, כי כרגע יש לחץ. אבל אכתוב לך למה "חילוני" זה לא בשבילי, כי זה הרבה יותר מדי יהודי.
סבבה, רק תכתבי מה את כן ולא מה את לא.
לא קורה לי הרבה שאני בצד של שונרא, אבל היא צודקת – המילה "חילוני" היא קיצור דרך. הרי כשאנחנו אומרים "חילוני" אנחנו מתכוונים "יהודי חילוני", ומכאן שעל דרך הטבע אנחנו חייבים להגדיר את החילוני לפי יחסו לדת, ומכאן שעל דרך השלילה (גם חרדי מוגדר על פי יחסו לדת – אולטרא-אדיקות). כלומר, הבקשה שלך היא בלתי אפשרית. אי אפשר להגיד "אני יהודי חילוני" בלי להתחיל מהאמירה "אני לא שומר מצוות" או "אני לא מאמין באלוהים". ואז אנחנו נשארים עם השאלה של בועז – אז מה הופך אותי ליהודי. ופה אנחנו נכנסים לתסבוכת של יהדות כדת אבל גם כלאום – רוב החילונים יגדירו עצמם כיהודים בלאומם, ואז יוסיפו איזה מס שפתיים ליהדות כדת בגלל שהלאום עצמו בנוי על הקהילה הדתית. אבל זה, פחות או יותר, מה שהופך אותם לחילונים: הם יהודים, אבל לא מאמינים באלוהים.
אני לא מבין למה זה צריך להפתיע שלחילונים אין משנה סדורה לגבי חילוניותם. זו שאלה שישאל אדם דתי שעבורו האמונה הדתית היא הנורמה, ואז שואל את עצמו "למה שמישהו ירצה להיות לא-דתי?". אבל מי שמתחיל מנורמה של אי-אמונה, למה אני חילוני זו פשוט לא שאלה רלוונטית. בהחלט אפשר לשאול "איזה תוכן ערכי יש בחייך" (וגם את זה שואלים דתיים רבים) אבל בהחלט אין סיבה לצפות לתשובה אחידה. יכול להיות חילוני ליברל, חילוני הדוניסט, חילוני קומוניסט וחילוני אקזיסטנציאליסט. וכל זה, בדיוק משום שהחילוניות מוגדרת על דרך השלילה.
השאלה הנכונה, לפיכך, אינה "איך אתם מגדירים את חילוניותכם" אלא "אוקיי, אתם לא דתיים, אז מה אתם כן?".
וואו, כמה הנחות יסוד שאני לא כתבתי העמסת כאן.
אז לא, "אנחנו" לא מתכוונים "יהודי חילוני" כי אני לא מתכוון לשום דבר כזה. אנא דבר בשם עצמך. אם כבר, נראה לי שחילוניות זו קטגוריית הזהות הראשונה שיכולה להתיימר לגלובאליות.
אם אתה חילוני הדוניסט, אתה מוזמן לכתוב על החילוניות ההדוניסטית שלך, ואם אתה קומוניסט אז על החילוניות הקומוניסטית שלך.
אני מניח ששניהן לא היו קיימות אם היית דתי כך שזה לא סותר את ההגדרה על דרך השלילה. אני פשוט מבקש לכתוב, לשם שינוי, מה כן ולא מה לא.
באופן כללי אני מאד מסכים עם דובי. אדם חילוני הוא אדם שאינו מאמץ השקפה דתית. עבורי, כאדם חילוני, זהו המצב הקיומי הבסיסי והשאלה היא מדוע אדם דתי. קיימת אשליה שכיוון שלאנשים דתיים יש סדר יום מוכתב ו-"משנה סדורה" תפיסת עולמם מעמיקה יותר. אני לא מקבל תפיסה זו ואיני מרגיש שום תחושת חסר ביחס לאדם דתי. בחירתו נראית לי מוזרה, אבל כך גם נראית לו בחירתי.
דברים דומים אפשר להגיד על חלוקות תפיסתיות אחרות. עשיתי דברים בחיים שנראו תמוהים לחברי ולהיפך, פשוט בגלל זה שהשקפות היסוד שלנו היו שונות.
ישנם ערכים רבים שאפשריים רק בחברה חילונית, כדוגמת ערך החופש שהוזכר בבלוג המקורי. השאלה מה עושים עם החופש הזה היא שאלה משנית. אדם דתי מוותר על ערך זה לטובת ערכים אחרים.
מסכים בהחלט, אני חילוני כי אינני דתי, שאלה יותר מעניינת היא למה אני יהודי, אבל אני מבין שזה לא נושא הפוסט היום.
שאלה מעניינת מה זה אומר עליך, זה שאתה לא דתי, חוץ מזה שאתה לא דתי. עם קשר להיותך יהודי או בלי קשר.
לא אומר עלי כלום, יכול להיות חילוני ימני או שמאלני. פמיניסט או מיזוגני, יכול להיות חילוני שהוא רוצח סדרתי ויכול להיות אחד שמקדיש את חייו לעזרה לזולת, כל מה שמאפיין את כל האנשים האלו הוא שאינם מאמינים בדת כלשהי, זה הכל. באותה מידה אתה יכול לשאול אותי למה אני לא מאמין בדת ההינדית ואיך זה מגדיר אותי.
לגבי היהדות, כאן השאלה כבר מסתבכת כי יש שחושבים שיהדות היא דת ואני לא חושב כך.
וואלה, ואנשים שאין להם שלוש רגליים יכולים להיות כל דבר חוץ מאנשים עם שלוש רגליים.
מצטער, לא קונה. אם אתה משתמש במונח רווח שכל כולו אומר שאתה לא דתי, כנראה שיש לזה מספיק משמעות כדי שתוכל לנסח את זה במונחים של מה כן. אתה אישית ולא איזה חילוני תיאורטי אחר.
אבל 'אני אישית' זה אני אישית, המילה 'חילוני' מתארת הרבה מאד אנשים בדיוק כמו שהמילה 'גוי' מתארת כל מי שאיננו יהודי ואחת היא אם קוראים לו אדולף היטלר או ראול ולנברג. אם תשאל אותי מה היא השקפת עולמי, הזהות היהודית שלי וכן הלאה – זה אישי, אבל מה עושה אותי 'חילוני' ? רק העובדה שאני לא דתי.
ולזה אין שום קשר להשקפת עולמך, שאתה יכול לנסח במונחים של מה אתה כן מאמין ולא מה אתה לא מאמין?
Atheism is a religion like not collecting stamps is a hobby.
אך חילוני אינו אתאיסט, בהכרח. חילוני הוא פשוט יהודי דתי שצורת הפולחן שלו שונה וכוללת נסיעה באופניים ביום כיפור, למשל, והקפדה על מצוות סילבסטר – אך גם התעללות בתינוקות זכרים ("ברית מילה") ובד"כ, חתונה/גירושים/קבורה עם רבי.
ובכן אני חייב לחלק עליך, הדבר הגדול ביותר בישראל לדעתי שפעם ראשונה אחרי אלפי שנים היהודי יכול פשוט להיות יהודי, כמו שגרמני יכול פשוט להיות גרמני, רוסי פשוט רוסי, אנגלי פשוט אנגלי וכו'. מה שאתה רואה כ"להיות דתי עצלן" הוא פשוט רצון לשמור על הזהות הלאומית היהודית ומעדיף לעשות זאת בצורה פולקלוריסטית (אאל"ט אתה דווקא היית בעד צעד כזה).
בעד פולקלור. אבל השאלה היא על חילוניות ולא על יהדות.
מוזר מה? כולם מדברים על חילונים וחילוניות כל יום. כשאני כותב פוסטים עם המילה, אף אחד לא קופץ ואומר שאין דבר כזה.
אבל כשמבקשים להגדיר מה זה, כל מה שמתקבל זה מה זה לא.
עם כל הכבוד, להגיד "לא לוויתן" לא אומר לי כלום על מה זה בן אדם, ולהגיד "לא מוטי" לא אומר לי כלום על מי זה משה.
אבל לפעמים צריך להתחיל לכתוב כדי לברר את זה לעצמינו.
ובכן מה לעשות שזאת ההגדרה המילונית של "חילוני": "שאינו דָתי, שאֵינו קָשוּר לדָת או לאמוּנה" (מילון ספיר). עדיין לא ירדתי לסוף דעתך למה אדם שלא יכול לכתוב מניפסט של כמה עמודים הוא חילוני "פגום".
לא מניפסט ולא כמה עמודים. בסך הכל כמה מאות מילים שמסבירות מה אתה כן ולא מה אתה לא, כתרגיל מחשבתי.
אבל אולי באמת כל חילוני הוא פרח נדיר וייחודי שלא דומה לאחרים למעט זה שכולם לא דתיים, ואולי גם שלכולם אין זנב, לא יודעים לעוף בלי עזרת מכשירים, לא הופכים לאנשי זאב בלילות ירח מלא ובטח לא עוד כמה דברים ששכחתי.
שמע, that's a pickle.
וההבנה שלי של המושג "חילוני" היא בכלל אחרת. אני בכלל מבין את המושג הזה כתקף לחברות ומדינות, ורק בהקשר מדיני ופוליטי – כתקף גם ליחידים. זה הולך בערך ככה:
"חילוניות" (אל מול "דתיות") מתייחסת למידת הנכונות של אדם (או חברה, או מדינה כלשהי) לפנות לסמכות דתית כלשהי כדי לפתור בעיות שהן בעיות חברתיות-פוליטיות. למשל, כשאדם רוצה להתחתן, או כשאדם נמצא בסכסוך עם שכנו, או שהוא רוצה שיירשם על שמו בית. השאלה היא האם במקרים מעין אלו הוא פונה לסמכותו של ארגון דתי כלשהו (עם דגש כאן על "ארגון"), או שהוא פונה לסמכותה הבלעדתית של המדינה. אדם שפונה למדינה – למנגנון החילוני של ניהול החברה, מנגנון שהוא-הוא המדינה – הוא אדם חילוני. אדם שפונה לסמכות דתית לשם פתרון בעיות מעין אלו הוא אדם דתי.
בניגוד לכך, בכל המדובר בבעיות של אמונה ושל "תחושה רליגיוזית," אני אשתמש במונח "אתאיסט" לעומת "תאיסט." אדם אתאיסט הוא אדם הכופר בקיומה של ישות אלוהית מסיבות כאלו ואחרות. אדם תאיסט הוא אדם שחושב שקיימת ישות אלוהית, וכנגזר מכך הוא צריך לעשות פעולות כאלו ואחרות (ברית מילה, כשרות, חתונה מול כומר, מיסה ביום ראשון וכו').
החלוקה הזו מאפשרת להבין חברות כמו ארה"ב, שהיא מדינה חילונית לחלוטין אבל תאיסטית מאוד. צרפת, לעומת זאת, היא גם חילונית וגם די אתאיסטית (או לפחות, אגנוסטית במידה מרובה). אני אישית מגדיר את עצמי גם אתאיסט וגם חילוני, מה שעושה אותי במיעוט כפול בישראל.
הייתי מציע, אם כן, שחילוני הוא אדם שיעדיף את סמכותה של המדינה (או החברה, לצורך העניין) לפתרון סוגיות חברתיות. אדם כזה יפנה לגופים – כמו המדינה, הציבור או אפילו "העם" – השואבים את סמכותם ממקורות *אתיאסיטים* כמו (נניח) שלטון הרוב, הרצון הכללי, כורח ההיסטוריה, ריבונות העם, השכל הישר, ומה שלא יהיה, ולא ממקורות השואבים את סמכותם ממקורות *תאיסטים* כגון רבנים, כמרים, מנהיגי כתות למיניהם וכו'.
שכחת דאיסטים, שהם רובו של העולם המערבי – אנשים שמאמינים באל אבל זה לא גורם להם להכנס למסדרת דתית (ולעתים קרובות גורם להם לא להכנס למסגרת דתית)
נחמד
התחלתי לכתוב לך כזה בדרך הביתה, עוד לפני שראיתי את הפוסט.
אם זה משנה לסטטיסטיקה, הסיבה שקראתי אבל אני לא כותבת היא כי אני לא רואה את עצמי כחילונית (בפרט לא יהודיה חילונית) אלא אתאיסטית.
כנ"ל, אם את נכללת בקבוצה הסוציולוגית המכונה "חילונים", לוקח.
אני חילוני כי אני ספקן
Second that.
הסבר יותר מפורט ישלח בקרוב.
לא עובד לי.
"מה עושה אותי חילוני" זו הגדרה. ההגדרה עושה את המושג. הגורם הקריטי שמפריד ביני לבין דתיים-לאומיים-ליברליים (נניח, מצביע מימד, כארכיטיפ) הוא שהם שומרים מצוות ואני לא. נכון שבא עם זה גם סט של מנהגים ומאפיינים חברתיים כמו הקהילתיות והמשפחתיות בשבת של הדתיים, שלי כחילוני יש במקומם אלטרנטיבות פוזיטיביות — אבל אלה לא ההבדלים קריטיים. מי ששומר מצוות באדיקות אבל, נניח, קורא מד"ב בגפו בשבת ומסתובב בעיר ברגל, הוא דתי. מי שיושב עם משפחתו הדתית כל שבת אבל מסתלק לפינה כדי לסמס לחבר בדיסקרטיות ואח"כ יסע באוטו לאסוף אותו לסרט עוד לפני יציאת השבת הוא חילוני, או לכל היותר דתל"ש, שזה סוג של חילוני.
מה שאתה מחפש זה מאפיינים, כדי ליצור מהם זהות. זה סבבה, אבל זה לא הגדרה. לגרמנים יש גתה ונקניקיות ובירה (סליחה על השטחיות), שהם מאפיינים של גרמניות ותומכים בזהות הגרמנית, אבל הם לא מה שעושה אדם גרמני.
לא, מה שאני מחפש זה לשמוע איזה תוכן יש לחילוניות, או איך שלא תרצה לקרוא לזה, שלך. יופי שאתה לא דתי, אבל מה זה אומר על מה שאתה כן?
מה רע בהגדרה של חילוני כאדם הפונה אל מקורות סמכות אתאיסטים? לצורך העניין, "טובת הכלל" היא מקור סמכות אתאיסטי. אתה טוען שאתה מחפש תוכן פוזיטיבי למונח "חילוני," ואני טוען שאתה יכול למצוא אותו במונח "אתאיסט" – מישהו שנשען על עקרונות אתיאסטים.
מדוע "הרצון הכללי" או "מהפכה פרולטרית" אינן תוכן פוזיטיבי למונח חילוני?
תוכן פוזיטיבי בהחלט.
אבל אני לא יכול לחשוב על שום תוכן מהותי שאין גם למצביע מימד הנ"ל מהצד השני של המשרד. או שאתה רוצה לקבל גם אותו כחילוני, ואז יש על מה לדבר.
מה אני קשור לזה? השאלה היא אליך. ושמת שאלה טובה על השולחן.
וואלה. חשבתי שהדרישות שלך יותר נוקשות ומחייבות את השולח לקבל את התזה למעלה. כנראה שלא הבנתי.
אז תראה, מה שבאמת עושה אותי שייך לקבוצה הסוציו-פוליטית שאתה ואני ואתה משתייכים אליה היא שאנחנו הסניף המקומי והיהודי של התנועה הליברלית-הומניסטית-מערבית העולמית, שנמצאת בכל מקום בעולם וקיימת כבר מאות שנים. אנחנו וילה בג'ונגל, ולא (רק) בגלל הערבים, ולכן אנחנו קבוצה נפרדת בחברה הישראלית. אבל אני לא יכול לקרוא לזה "חילוני". המילה כבר תפוסה, ומוציאה אנשים דתיים שבירור כן שייכים לקבוצה, ושאיתם יש לי הרבה יותר במשותף מאשר עם כמה חילונים שאני מכיר, הרבה מאוד שלא, וכמה שהגיעו לכנסת.
האם זה מקובל עליך כאבסטרקט של תשובה? או שזו תשובה-טובה-לשאלה-אחרת?
אבל שלום, זה באמת בעייתי – חילוני, בהגדרה, זה מישהו שאינו דתי. מוסר חילוני הוא בהגדרה מוסר שאינו תלוי באלוהים. מוסר המבוסס על קדושת החיים.
מה שכן, אני יכול לתת לך תשובה לשאלה שמישהו שאל אותי פעם: אתה פוגש מישהו שעומד למות. בוודאות. אין לו מושג על אלוהים. יש לך 15 דקות לעזור לו להכין את נשמתו למוות, איך תעשה את זה?
עניתי:
"תחשוב על כל האנשים שפגעת בהם.
תחשוב על כל האנשים שפגעו בך.
תחשוב על כל האנשים שאהבת.
תחשוב על כל האנשים שאהבו אותך.
תבקש סליחה.
תגיד "סלחתי".
תגיד "תודה ולהתראות".
זהו, אתה מוכן. בלי שום צורך באלוהים.
אבל אני לא בא לשכנע אותך שאתה כן דתי. הבנו, חילוני זה לא דתי. עכשיו שב ותנסח את זה במונחים של מה כן ולא מה לא. אולי לא תצליח, אבל זה אחלה תרגיל מחשבתי, ואולי תפתיע את עצמך. עולה לך כסף?
ואגב, כולם יכולים לכתוב "אני חילוני כי אני חייב להתפלצף לפני שאני מנסה לעשות משהו" במקום, נניח, להגיד "אני חילוני כי אני לא מוכן לבצע נעשה ונשמע".
אין לי בעיה לכתוב מה אני כן, אבל זה לא מה שעושה אותי חילוני. מה שעושה אותי חילוני הוא דחיית תפישת העולם הדתי. זה פירוש המלה.
דחייה בשם משהו, עבור אלטרנטיבה. למה אי אפשר לדבר על הדבר שבשבילו אתה דוחה במקום על מה שאתה דוחה?
כי מה ה'משהו' שלי הוא לא אותו 'משהו' של מישהו אחר שגם הוא מוגדר 'חילוני' . העובדה שאני איש שמאל למשל לא מתחייבת מכך שאני חילוני, יכולתי לדחות את הדת ולהיות איש ימין ויש כאלו.
אז מה?
מי אמר שלכל החילונים צריכה להיות אותה חילוניות?
אז מה שאתה רוצה שאכתוב הוא לא "מה עושה אותי חילוני", אלא "מה עושה אותי הומניסט", נגיד.
אם ההומניזם שלך נובע או קשור לחילוניות שלך, ודאי, למה לא?
אני מסכים עם רחביה, פשוט כי חילוני יכול להיות הומניסט, פאשיסט, אנרכיסט, סאדיסט, רודף בצע, נזיר וכו
אלו עולמות לגמרי שונים של תוכן, אבל כל אחד מהאנשים האלו יכול להגדיר את עצמו כחילוני, פשוט כי המשמעות של המילה היא "לא דתי" מכאן שלא צריך להתאמץ להגיד מה זה להיות חילוני בשבילי, השאלה פשוט לא נכונה.
השאלה הנכונה צריכה להיות, מהי תפיסת העולם שלי?
שאלה שאפשר לחלק אותה ל2 שאלות –
1. במה אני מאמין?
2. איך אני רוצה/חושב שצריך לחיות?
אמונה/אי אמונה באלוהים, היא רק סעיף אחד בתשובה לשאלה במה אני מאמין.
קבלת עול תורה ומצוות על פי ההלכה, היא רק אלטרנטיבה אחת לשאלה איך אני רוצה לחיות (ולאו דווקא תלויה בתשובה לשאלה במה אני מאמין).
יופי.
איזה חילוני מהנ"ל אתה, מה זה אומר, למה, ואיך זה קשור להיותך חילוני?
מי בכלל מדבר על חילוניוּת? אתה בעצמך מתלונן השכם וערב שאין לציבור הלא־דתי גורם מקשר. אם אתן על עצמי רשימת הגדרות, ”חילוני“ לא יהיה בינם; לא כי הוא לא נכון לגבי, פשוט כי הוא לא נמצא לי בראש בכלל. בסדר, יש כאן מלחמת תרבות, אבל אם אתה רוצה שלא נפסיד, עדיף אפילו שנתאגד תחת דגל השמאל האדום־דוהה מאשר תחת דגל החלוניות ה, אמ, לבן.
אני לא מקבל את הטענה שלך על ההבדל בין הנוער החילוני לדתי. קודם כל, יש לי הרבה חברים בוגרי ישיבות תיכוניות – והדבר הבולט היחיד שאני יכול להגיד שמשותף לכולם הוא איזו בעיה במודעות החברתית שנובעת מהעובדה שהם היו כל שנות ההתבגרות שלהם רק בחברת נערים בני גילם. ממש לא מצאתי אותם כבעלי איזה יתרון על בוגר התיכון החילוני הממוצע.
וחוץ מזה, בעיניי, פלייסטיישן לוקח לימודי קודש בכל אחד מימות השבוע בהליכה. וכמישהו שעבר כבר די מזמן את גיל התיכון אני ממש לא מרגיש צורך להתנצל או להתבייש בזה.
איזה? מרוץ מכוניות או 'TEKKEN' ?
אני חושב שדת היא גורם מעוד אקטיבי בחייו של בן אדם. זה משהו שמכתיב לו דברים מסויימים לעשות ומשנה מסויימת לעבוד ולחשוב ולנהוג לפיה. זו ממש אריזה עם דברים בפנים שנותנת חוקים ומסגרת.
לעומת זאת חילוניות היא לא באמת אריזה. זה שאתה חילוני לא אומר משהו על מה שאתה מאמין – אתה יכול להאמין בכל דבר. חילוניות זו לא קבוצה, זה חוסר שיוך לאיזושהי קבוצה דתית. להיות חילוני זה לא להיות נוצרי, יהודי, מוסלמי, הינדי וכו'.
אבל גם אם אנשים פה ימצאו סיבות ופירוטים להיות חילוניים, אלו דברים שאולי מגדירים אותם באופן אישי ובעניהם זה קשור לחלוניות, אבל בתכלס כל דבר שתוכל להגיד שהוא נכון לגבי 90 אחוז מהחילונים לא בהכרח מגדיר חילוניות. נגיד, 90 אחוז מהחילונים אוהבים לאכול במסעדות. זה עדיין לא אומר שזה דתי לא לאכול במסעדה או חילוני לאכול בה. אם יש לזה קשר להיותו של מישהו "חילוני", זה תוצר לוואי – בגלל שאין ממש משהו שחייבים לעשות בתור חילונים.
לא משנה כמה אני הופך בזה, אני לא מצליח לחשוב על חילוניות שהיא לא חוסר-שיוך או "אין" כמו שאתה קורה לה.
למה זה רע ואיך זה יכול להיות אחרת לדעתך?
מה שאני מחפש לשמוע זה בדיוק "דברים שמגדירים אותם באופן אישי ובעיניהם קשורים לחילוניות".
מדהים, כולנו כאלה אידיבידואליסטים, אבל כשמבקשים מאיתנו לדבר בשם עצמינו, ת'כלס, כולם נתקעים כי זה לא רלוונטי לכולם.
נראה לי שזו שאלה לא חדשה שקיבלה תשובות רבות במסגרות רבות: בפעילות תנועות הנוער, לאורך כל דרכה של התנועה הציונית מאז תחילתה, ובזרמי השמאל הציוני בכמה עשרות שנים האחרונות. עדות למאמץ זה הוא עצם קיומו של ספר בשם "אנו היהודים החילונים", שבו מספר לא קטן של אנשים מנסה לתת מענה לעניין הגדרת החילוניות.
אני לא חושב שהבעיה היא שלא ניתנו תשובות מספקות לשאלה, הבעיה היא שלא מספיק אנשים שואלים אותה, ובפרט – שבאופן כללי אנשים (דתיים כחילונים) הם עצלנים וטיפשים, ולכן כאשר תינתן בידם הבחירה, ומהיותך חילוני נגזר שהבחירה נתונה בידיך, הם יבחרו לשחק פלייסטשן ולקשקש בפייסבוק.
גם אני חושב כך. תשובות יש כמו זבל, אבל אף אחד לא טורח לשאול, וזאת הבעיה. מה גם שהשאלה חשובה יותר מהתשובה, לפחות לדעתי.
בוא ננסה
חילוני, אדם אשר מנסה להשיג תועלת או נוחות מרבית לעצמו, תוך כדי שימוש בחוקים הפיזיים/חברתיים הקיימים סביבו, כך שהוא לוקח מסביבתו מה שהוא יכול, ונותן מה שהוא צריך ולעתים יותר. דעותיו בדרך כלל אינן קבועות, והן ניתנות לשינוי ע"י גורמים סביבתיים אף אם הוא אינו שם לב לכך. אדם המסתכל יותר על ההווה ופחות על העבר לצורך הסקת מסקנות, ולעתיד לצורך תכנון ארוך טווח. אדם שמצב רוחו תלוי ברמת התועלת בה הוא נמצא כעת, ולכן נוטה לתנודות רגשיות, שאף משפיעות על יכולת קבלת ההחלטות שלו בצורה לא רציונלית עבורו. אדם המנסה לבלוט בחברה, משלל סיבות.
אפשר עוד להמשיך אבל צריך לשבת על זה קצת
נראה לי די מופרך. אם זה באמת תאור של החילוניות שלך, נסח את זה בגוף ראשון בבקשה.
@אור
נו באמת שקוף וחלש
אתה מצטט איזה רב מישיבה לחוזרים בתשובה
אתה בטח לא מיצג אדם חופשי
מה זה אדם חופשי?
אני מסורתי ולכן לא אוכל לעזור עם הפרויקט, אבל מסקרן אותי לשמוע קצת על הנסיבות שהובילו אותך לשיחה עם בני ישיבה תיכונית. היה לי הרושם שהישיבות מסתגרות ולא מאפשרות לתלמידיהן להיחשף לדעות כשלך (אם כי הבנתי מפוסטים קודמים שאתה יותר מאזין ומנחה ופחות מביע את דעתך האישית).
דרך אגב, קצת מצחיק לראות את המגיבים מתפתלים פה. הנה רמז קטן ששלום שתל בפוסט הקודם: "העז להשתמש בשכלך".
במסגרת עבודה. וכמנחה אני באמת לא מתעסק בלהטיף לדעות שלי. לא שאסור לי להביע דעה, אבל לרוב זה לא משרת מטרה כי האישיו זה לא מה שאני חושב אלא מה שהמשתתפים חושבים.
ואתה צודק, מעט מאוד מוסדות דתיים מוכנים להשתתף במפגשים עם חילוניים, וגם אז יש להם תנאים שעל גבול הבלתי נסבל.
אני מסכים עם הרבה מגיבים מעלי (רחביה, עדו, שונרא). ההיטפלות למילה "חילוני" כאילו חייבת להיות לה משמעות פוזיטיבית, לא ברורה לי. מה משמעותה הפוזיטיבית של המילה "רווק"?
עצם השאלה שלך היא שאלה שיוצאת מנקודת מבט דתית: השאלה הנכונה צריכה להיות "למה מי שדתי הוא דתי?". זה נשמע כאילו או שאתה מקבל את דרך החיים הדתית, או שאתה "צריך לנמק" איזה משמעות אתה יוצק לחלל שנוצר מזה שדחית אותה. איזה משמעות אתה יוצק לחלל שנוצר בחיים שלך מזה שאתה לא קומוניסט?
אני חילוני כי הטענות הדתיות לגבי אלוהים והעולם נראות לי לא סבירות ולא עומדות במבחן המציאות. אבל ההגדרה העצמית/תרבותית/אידאולוגית לא נדרשת בעיני להתייחס לעניין של "מה במקום ללמוד תורה", כי זה פשוט לא רלוונטי.
אין שום מילה שמציינת "לא קומוניסט". יש מילה שמציינת "לא דתי". כולם משתמשים בה כל הזמן, אבל כשאני שואל מה היא אומרת, פתאום כולם קופצים ואומרים שאין למילה הזאת שום משמעות וכו' וכו'. אני חושב שאם משתמשים בה היא צריכה להגיד משהו, אולי לא משהו מוגדר, אבל משהו.
ולדעתי, להגדיר ת עצמך כ"לא דתי" זה האמא של הדיבור מנקודת מבט דתית. למה אני צריך להיות מוגדר ביחס אליהם?
אתה מתפלא שאין מילה ל"לא קומוניסט"? אין לי ספק שאתה מבין שזה קשור לזה שבניגוד לדתות, שקיימות אלפי שנים, הקומוניזם מתקיים בערך 100 שנה, וגם בשיא כוחו לא זכה לפופולריות של הדתות. הואיל והתפיסה הדתית עיצבה באופן ניכר את התרבות שלנו, אין לי בעיה עם זה שאנשים מתעניינים בציר של דתי-חילוני, ואין לי יסורי מצפון כשאני משתמש בביטוי כמו "אלוהים אדירים" גם אם אני לא חושב שהבחור אכן מסתובב שם בשמיים. זה פשוט אחד מערימה לא קטנה של ביטויים שהתחילו בגלל דבר אחד, וקיבלו חיים משל עצמם גם כשהמקור שלהם הפך ללא-רלוונטי.
ובמקום להתייחס לשאלה שלי – למה אני צריך להצדיק את זה שאני לא דתי – אתה מנסה להפנות אותה חזרה אלי. אבל אתה נלחם פה באיש קש: אם תשאל אותי מה ההגדרה העצמית שלי, סביר שהמילה "חילוני" לא תכלל בה, אלא אם כן אני נשאל ספציפית על הדעות שלי ביחס לדת. והאמת, אני לא בטוח שאני מאוד מיוחד בזה – אני מעריך שעבור אנשים דתיים, הדת היא מרכיב (גדול יותר או פחות) בהגדרה העצמית שלהם, בעוד שאנשים חילונים הם פשוט לא דתיים, אבל זה לא מה שמגדיר אותם בעיני עצמם.
אתה טוען את מה שדתיים טוענים. אלפי שנים יש דת, אתה נפטרת ממנה ואין לך שום דבר אחר במקומה. אולי זה נכון לגביך, זה לא נכון לגבי והניסוי שהצעתי זאת דרך לא רעה לבדוק את העניין. מה יהיו המסקנות לכל אחד, לא יודע.
אבל זה לא שאין לו שום דבר אחר במקומה! זה שאין לו *דת* אחרת במקומה, אלא מערכת ערכית אחרת, שאינה נכללת תחת ההגדרה של דת, וגם אינה חופפת לחלוטין למסגרת של דת. כפי שכבר העירו כאן, דתי יכול להיות גם ליברל. כך שאם אני אגיד "אני לא דתי, אני ליברל", זו תהיה תשובה בעייתית. אבל מערכת הערכים שלי היא ליברלית, וזה מה שתופס חלק ממקום הדת עבורי. חלק אחר נשאר ריק פשוט משום שאני לא חושב שצריך למלא אותו – אני לא צריך שמישהו יגיד לי איך לנהוג ומה לעשות בכל רגע ביממה. כמו שתשאל אותי "מה אתה אומר לפני שאתה אוכל מאכלי חלב" ואני אגיד לך "כלום", ובתגובה תגיד "א-הא! אין תוכן לחילוניות הריקנית שלך!".
וואו, דובי נעמד לצידי בויכוח! I'm not worthy!
נו בסדר, אז מה הבעיה לכתוב מהי המערכת הערכית ה"אחרת" שלך?
אני יכול לכתוב מה המערכת הערכית האחרת שלי, אבל היא לא קשורה להיותי חילוני. כשאני אומר "אני חילוני", כל מה שאני אומר זה "אני לא דתי", או "אני לא מקיים את מצוות הדת". כשאני אומר "אנחנו חילונים" אני לא אומר שאנחנו חולקים מערכת ערכים משותפת (להבדיל מהדתי שאומר "אנחנו דתיים", ובכך מצביע על מערכת ערכים משותפת), אלא אני אומר, לכל היותר, שאנחנו חולקים אינטרס משותף בהרחקת הדת מהספירה הציבורית.
כלומר, השאלה הראשונית שלך, ושאלות ההמשך שלך לאנשים אחרים כאן, פשוט לא רלוונטיות. מזה שאני חילוני לא נובע כלום, כי חילוניות היא שלילה, לא חיוב.
אז אני מניח שהיית יכול להחזיק באותה מערכת ערכים בדיוק גם אם היית דתי. כי זה מה שאני מבין מהאמירה "לא קשור לחילוניות".
אני לא חושב שהמערכת הערכית שלי בהכרח סותרת כל אפשרות לאמונה דתית. אני לא מאמין באלוהים מסיבות שנקרא להן אמפיריות, מחוסר כח לחשוב על המילה הנכונה.
מהי "אוטוקרטיה"? המשמעות של המילה "אוטוקרטיה" היא "לא-דמוקרטיה". יש הרבה סוגים של אוטוקרטיות, אין שום קשר ביניהן, הן לא חייבות להיות דומות בשום דבר חוץ מזה שהן לא דמוקרטיות. אתה טוען שאין מילים בשפה אנושית שמשמעותן "לא-X"? תגדיר לי "בריא" שלא על דרך השלילה (או תוך שימוש במילים נרדפות).
אנשים מגדירים את עצמם כ"חילוניים" רק כשנושא השיחה הוא דת. אף אחד שתיגש אליו ברחוב ותשאל אותו "איך היית מגדיר את עצמך" לא יענה "חילוני". הם יענו "ישראלי" או "יהודי" או "מהנדס" או "צייר" או אולי אפילו "אתאיסט" או "קומוניסט". אף אחד חילוני לא יבחר בחילוניותו כמה שמגדיר אותו, אלא אם עצם המסגרת של השיחה נסובה סביב דת. כך, לא צמחה מפלגה שהגדירה עצמה כחילונית (שינוי) עד שצצו מפלגות דתיות שניסו להשפיע באופן מהותי על הספירה הציבורית בישראל (ש"ס).
למעשה הרבה מאוד מילים בשפה מוגדרות ע"פ היחס למה שהן לא. כך למשל "חם" הוא "לא קר", "גבוה" הוא "לא נמוך", "יפה" הוא "לא מכוער". כמובן אפשר לשאול למה משהו אחד נחשב יפה, או מאיזה גובה אדם נחשב לאדם נמוך (ננס) באופן רשמי או מהי טמפרטורה קרה, אבל בסופו של דבר אלו הן מילים שהן יחסיות למילים אחרות, ובכך נבדלות מהן. כך גם היחס בין (יהודי או בן לדת אחרת) דתי לבין (יהודי או בן לדת אחרת) חילוני. חילוני הוא לא דתי. זו ההגדרה היחידה שיכולה להיות למושג, וכל השאר הוא סתם גרפומניה.
מה שכן חשוב לשאול הוא מה ראויים להיות הערכים המשותפים ליהודים חילוניים, ואיפה עובר קו הגבול בין יהודי חילוני ליהודי דתי ומהי החפיפה המשותפת או היחסיות של הגדרות כמו "דתי" ו"חילוני" (כשם שמי שהוא גבוה לעומת אדם אחד יכול להיות נמוך לעומת אדם אחר).
אז אם היו מבקשים ממך על דמוקרטיה, היית אומר שאין לך דרך לתאר אותה ושום דבר להגיד עליה חוץ מזה שהיא לא אוטוקרטיה?
אני בספק.
אם תיגש אלי ברחוב ותשאל מי אני, לא רק שאני לא אענה "חילוני" אני גם לא אענה "חובב קפה". אבל אם ישאלו אותי מה זה אומר שאני חובב קפה, אני אוכל לענות.
אתה יודע מה? אפילו אם אני סתם שותה קפה ואף פעם לא עלה בדעתי להגדיר את עצמי כחובב קפה או שיכולה להיות לזה משמעות כלשהי מעבר לזה שאני שונא תה, אני יכול לשבת ולכתוב מה זה קפה בשבילי.
דמוקרטיה היא מושג בעל הגדרות פוזיטיביות. אם יבקשו ממני לדבר על אוטוקרטיה, לעומת זאת, לא היה לי שום דבר להגיד עליה חוץ מאשר להגיד שהיא לא דמוקרטיה (ואולי לתת דוגמאות לסוגי משטרים שאינם דמוקרטיים, תוך ציון העובדה שכל משטר לא-דמוקרטי הוא בהכרח אוטוקרטי, ולכן הרשימה שאני נותן אינה כוללת. אני יכול גם לדון בשאלה מה הקו המפריד בין אוטוקרטיה לדמוקרטיה, וכמה "לא-דמוקרטי" צריך משטר להיות כדי להפסיק להיות דמוקרטיה ולהתחיל להיות אוטוקרטי, אבל אני לא יכול לדון על אוטוקרטיה שלא בהקשר של דמוקרטיה מכיוון שמשמעותו של המושג נובעת מתוך ההשוואה לדמוקרטיה. בעולם בלי דמוקרטיות, לא יתקיים המושג אוטוקרטיה, משום שהוא יתאר את כל המשטרים הקיימים, ולכן יהיה זהה למילה "משטר" ויהיה חסר ערך. אותו דבר "חילוני". בעולם בלי דת, לא הייתה קיימת המילה "חילוני", כי היא הייתה מתארת כל אדם אפשרי בעולם, ולא הייתה לה משמעות מעבר לכך.
אבל אתה ממשיך לנסות לכפות משמעות פוזיטיבית על המילה "חילוני". חילוני אינו "חובב-שום-דבר", הוא פחות מי שדוחה את הדת. חובב קפה הוא אדם שחובב משהו ספציפי, אבל אם אני אגיד לך שאני שונא-תה, ואז תבקש ממני להגיד לך מה זה אומר עלי שאני שונא-תה בלי להשתמש בלשון שלילה, אני אגיד לך לעזוב אותי באמ'שך.
אתה יכול להגיד לי לעזוב אותך באמא'שלי מתי שבא לך.
אתה כנראה לא מבין שאני לא מכחיש את ההקשר של חילוניות, שאינה מנותקת מדתיות, אלא מציע לעשות תרגיל של כתיבה פוזיטיבית כי אני רואה בזה ערך כלשהו.
וערך יש בזה כי אם אתה בונה את עולם הערכים שלך על בסיס כלל שדתות לא נכנסות אליו, יש לזה השלכות עליו.
אנרכיה, למיטב ידיעתי, היא לא דמוקרטיה וגם לא אוטוקרטיה.
"רווק" הוא דוגמא מצוינת. זה אכן רשמית "לא נשוי", אבל יש קונוטציות חיוביות לרווקות (למשל, להתחיל עם בחורות בפאבים).
מספר הדתות בהן אני מאמין הוא אפס.
אם החוסר בערכים כגון כבוד ללימודים, הרצון להגיע לאישהו ובזבוז הזמן של בני הנוער החילוניים מפריע לך, פשוט תגיד את זה. אבל חילוני שמתחיל פתאום ללמוד פיזיקה ולרקוד בלט אחר הצהריים במקום לשחק בפלייסטיישן לא יהיה "חילוני יותר טוב". אולי אדם יותר טוב. אני חושב שאתה לא צריך להגיד מחדש מה זה חילוני, אלא אולי להגדיר דברים אחרים שמתווספים לעובדה שחילוני הוא לא דתי, ושבהם חילוני יכול להשתמש כדי להגדיר את עצמו יותר טוב.
נשמע לי שאתה מחפש קווים מנחים לתשובה שחילוני צריך להשיב כששואלים אותו "אוקיי, אז מה אתה עושה עם החופש שלך?". זה חלק משמעותי מהתרבות החילונית שכל כך חסרה לנו פה בארץ, אני בטוח שתסכים עם זה והאמת שהייתי שמח לשמוע מהי הגישה שלך לנושא, כי אני לא יודע מה לענות כאן.
האם יש משהו שמכוון את מעשיו של החילוני חוץ מ"מה שבא לי"? והאם המשהו הזה קשור איכשהו להיותו חילוני?
למה צריך להיות משהו שמכוון את מעשיהם של כל החילונים? כל העניין הוא שהחילוניות היא *לא* תמונת מראה של הדתיות – זו לא מערכת אמונה אחידה, שפשוט מאמינה במשהו אחר, אלא פשוט היעדרה של דת.
מי דיבר על "כל החילונים"? אני שאול אם יש משהו כזה אצלך, והאם אצלך זה קשור איכשהו לזה שאתה חילוני.
יכול להיות שלא הבנתי את הקריאה שלך בפוסט כאן.
אתה מתעניין בי אישית? זה נורא מחמיא. אבל אני מנחש שזה לא לגמרי המצב ושלמעשה אתה מנסה לאפיין "מהו חילוני", ואז זה נשמע שאתה מחפש איזה מכנה משותף לדברים שמכוונים את דרכם של "כל החילונים". אני טועה?
אתה טועה.
אני מחפש להאיר את הנושא מצדדים שונים ע"י אנשים שונים במקום לאנוס על העניין איזו הגדרה קשיחה שאמורה להתאים לכולם.
אני חושב שזה מאוד חילוני מצדי.
שלום, האמת שזו הפעם הראשונה שאני קורא בבלוג שלך.
דבר ראשון, אני חייב לתת לך קרדיט, יש לך אחלה של טוקבקיסטים פה, באמת שמעטות הפעמים שאני באמת נהנה לקרוא תגובות.
שנית, חילוניות, כפי שנאמר, לא צריכה להוכיח את עצמה כתחליף ראוי לדתיות או אמונה. חילוני הוא אדם שלא מסכים עם ערכי הדת, או לא רואה טעם ללכת בדרכיה, לא כי הוא מאמין באלטרנטיבה, אלה כי הוא לא מסכים עם זאת שהדת מציעה לו.
יש לי מספר חברים דתל"שים, והם העיניים היחידות שלי לתוך העולם הדתי, וכן, אני יכול בקלות לספור מספר יתרונות ערכיים שיש לבית החילוני על הבית הדתי. ואחד מהם, הוא באמת החופש כפי שתראת פה. וחופש, להתפתח לכל כיוון העולה על רוחך, הוא אמנם "מחליש" את הקהל החילוני, כי הוא הופך אותו לפחות ממוקד מטרה, הוא משפר את איכות החיים ותכלס, את ההרגשה הכללית של הבנאדם.
כדעה אישית, יש משפט שרץ ברשת שאומר "i love god, its his fan club that i hate".
ואני לא יכול להסכים איתו יותר. הדת בארץ, הפכה להיות, לצערי, לא יותר מכת שמשקיעה יותר מאמץ בהפצה של עצמה, מאשר בדביקות בעקרונות שלה. יותר דת, יותר מאמינים, מתפרשים כיותר כוח, ויותר כסף (וכסף הוא שם המשחק פה).
אנשים שכחו את "ואהבת לרעך כמוך" וזוכרים רק את "הקם להורגך השכם להורגו". אנשים דתיים דוחים את החילוניות כי זה מה שלימדו אותם, עשו לחילוניות דמוניזציה, כי כאשר המאמינים מפחדים ממשהו, הם נותנים להנהגה שלהם יותר כוח (=יותר כסף).
פוסט מעניין וקריאת תיגר שגורמת לאצבעותיי לעקצץ
בטח אתעצל בסופו של דבר לכתוב מאמר תגובה כי אני בעצם סוג של דתי עצלן.
אכן, פוסט מעניין. אשלח תשובה בקרוב.
השאלה שנשאלה היא מפתח לטעות מובנה של התגובה
"מה עושה אותי חילוני\ת"
חילוני היא הגדרה דתית שמובנה חול ולא קודש – שהוא הדתי
לכן כל משיב שמסכים שהוא חול – כלומר לא שבקדושה נופל לפח שנתמן בשאלה
אני אדם חופשי ועושה כרצוני – אני משית על עצמי את המסגרות בהן אני פועל
– מוסר (אוניברסלי או אישי או אחר ) שחלקו מופיע גם בדת בכלל והדת היהודית בפרט.
– חוקי המדינה – אותם אני מעצב בהשתתפותי בפוליטיקה כבוחר ומפגין ולוביסט ובעוד דרכים הפתוחות לי לפי החוק
אחן ישנם "חילונים" שאינם חופשיים בהגדרה מהדת – שמרגישים צורך להצטדק בפני הדתי ואפילו לכבדו כאילו עושה משהוא חשוב בעצם דתיותו ולא היא – שום דבר לא עושה אותי חילוני – השאלה מה עושה אדם לדתי?
האם אלה ההורים שלא נתנו לו אפשרות לבחור דרך אחרת מהאמונה באל
האם אלו רגשות של חולשה שדחפו אותו בצר לו לזרועות האמונה שאין הוא אחראי למה שקורה והכל "בידי שמיים"
תודה לzroob Alizarin Zroob בטוויטר על ההפניה
נדמה לי שחילוניות היא פחות הגדרה של ערכים ואמונות חיוביים אלא יותר קבוצת הזדהות חברתית.
המובחנות של הקבוצה הזו מקבוצות אחרות באה לידי ביטוי למשל בכך שלקבוצה הזו יש מערכת חינוך נפרדת מאשר להן, בד"כ הקבוצה הזו מתחתנת בתוך עצמה וניתנת לזיהוי בקלות מבחוץ.
היות והחילוניות וההשכלה הם תופעות מאוחרות יחסית בהיסטוריה של העולם היהודי הרי שהקבוצה המקורית הגדירה את עצמה על דרך השלילה של קבוצת ההתייחסות הקודמת שלה.
פעם האמירה "אני יהודי שאינו מחוייב לקיום מצוות" היתה אמירה חדשנית של מרד ויציאה נגד המוסכמות שעד אז כמעט ולא הוטלו בספק. זו היתה אמירה שבהחלט היתה בעלת משמעות ומגדירה את האדם הגדרה שאפשר להבין מה היא אומרת באופן חיובי עליו. גם היום, כאשר הקבוצה הזו הפכה לרוב והרבה מהאנשים נולדו לתוכה בלי למרוד במשהו, היא ממשיכה להגדיר את עצמה לפי מה שהיא לא מכיוון שלכולם ברור למה הכוונה.
הדרישה להגדרה חיובית מניחה איזה שהוא מכנה משותף רעיוני, מה שלא הכרחי לקבוצה חברתית (מה המכנה הרעיוני המשותף של אזרחי בוסניה?)
קצת כמו שרפובליקה היא כל מה ש"לא שלטון מלוכני", רפואה אלטרנטיבית היא כל מה ש"לא רפואה מערבית".
אני גם אנסה.
לטעמי להיות חילוני הוא להאמין בכך שהאחריות על הנעשה בעולם מוטלת על בני אדם, והתכליות היחידות הן תכליות שקשורות לבני אדם (ובפרט – האחריות על מה שאני עושה ושקשור אליי מוטלת עליי). לדוגמא – אני לא יכול לפגוע באחר כי אלוהים אמר לי, אלא רק אם פגיעה באחר תפגע בי או באדם שלישי (יש שירחיבו את ההגדרה גם לבעלי חיים). בהגדרה זו אין מניעה שחילוני יקיים מצוות, אבל אם הוא מקיים מצווה הוא חייב להסביר למה הוא עושה זאת – במיוחד אם קיום המצווה פוגע באחרים. חילוניות אקטיבית יכולה להתבטא בתנועות נוער, בעיסוק בשינוי חברתי, בעיסוק במדע, בהתמקדות בעבודה או בספורט – כל דבר שדרכו מישהי מבטאת את האחריות שלה בפני עצמה על העולם, בניגוד לתנועות אמוניות שונות שבהן היא מנסה לפעול לפי מה שסמכות משמיים מורה לה.
זה מסביר גם למה החילוניות התפתחה בשלב מאוחר בהיסטוריה – האדם היה חייב להגיע לשליטה יחסית גבוהה באיתני הטבע כדי שהוא יוכל לפעול מתוך אמונה שהוא זה שאחראי על המציאות.
סליחה,
אבל הקול קורא שלך להגדיר מהוא חילוני בלי להגיד "לא דתי" זה סוג של אבסורד.
המושג חילוני – הוא כהגדרתו "חסר דת". ויש למושג הזה משמעות רק ביחס לדתיות.
אני למשל לא מגדיר עצמי חילוני, כי איני מגדיר עצמי יהודי (או דתי בכלל). עולם הערכים שלי חף מהגדרות שהדת מכתיבה לי. המוצא האתני שלי הוא יהודי אשכנזי. האמונה שלי היא א-תאיסטית (אם כי אני אגנוסט – אינני יודע). התרבות שלי היא ישראלית ומערבית ורומנית ודור-X-ית וכו'. ההשכלה שלי היא מדעית. והנטיה הפוליטית שלי (לפחות באקלים הנוכחי) היא אנטי-אימפריאליסטית. אבל אני לא מגדיר עצמי, בשום אופן, כחילוני – אני בעל אמונות חזקות.
רק דתיים מגדירים אותי ככזה.
החופש שהחילוניות מאפשרת לילדים שתיארת זה בדיוק היכולת לא להגדיר עולם ערכים משותף. אחד יכול לשחק פלייסטיישן – לפתח קישורי מחשב ומוטוריקה עדינה, אחד יכול להשקיע בפיתוח גופו – כדורסל. אחתה יכול לפתח ולתחזק את הקישורים החברתיים המודרניים שלה בפייסבוק. ואחר יכול בכלל לא לעסוק בשום תכתיב ערכי – ופשוט להיות ילד (ועדיין לשחק פלייסטיישן, כדורסל ופייסבוק). כל אחד כטוב בעיניו יעשה.
עצם הניסיון שלך למצוא ב"חילוניות" תוכן ערכי אוטונומי הוא אבסורד ונדון לכישלון.
א. כי החילוניות אינה מנסה ליצוק תוכן ערכי כלשהו, אלא רק לחסום את הכתבת הערכים ע"י הדת.
ב. המושג חילוני אינו אוטונומי בהגדרתו. משמעותו העדר הדת. ויש לו משמעות רק ביחס לקונטקסט הדתי. ואינו מאפשר שום תובנה שאינה קשורה לדת. כלומר המושג חילוני אינו אוטונומי בהגדרה. הוא תלוי דת.
ג. אם כבר כלאת מראש את הדיון להקשר הדתי, אזי עצם החילוניות מאפשרת לכל אינדיבידואל ליצוק (או לא ליצוק) לחייו איזה תוכן ערכי שנראה לו/לה. כלומר להיות אוטונומי – לפחות ביחס לדת.
החילוניות היא המנגנון שמאפשר יציקת תוכן ערכי אוטונומי. לא התוכן עצמו. וזאת בניגוד לדת – שהיא גם מנגנון הפצה של ערכים, גם מנגנון שליטה היררכי על הפצת ערכים, וגם טוענת לספק את הערכים עצמם (אם כי ההיסטוריה מלמדת אותנו שהדת בנויה בצורה כזו שאפשר לצקת בה גם ערכים אוניברסליים/הומניים וגם את השנאה הכי תהומית שיש).
בסופו של יום, הדת (שטוענת שהיא מספקת ערכים ואיננה רק מנגנון הפצה/שליטה) היא זו שצריכה להראות אילו ערכים היא מקנה, ולא העדרה – החילוניות.
טוב ויפה.
אם החילוניות היא זו שמאפשרת לך ליצוק איזה תוכן שאתה רוצה לחייך, מה התוכן הערכי שאתה יצקת לחיים שלך ואיך הוא קשור לזה שאתה חילוני?
אגב, אני יכול להניח שהתוכן הוא לא דתי (אחרת מה הקטע). ואם החילוניות גם מכוונת לאיזה ערכים לאמץ ואיזה לא לאמץ, הנה עפה מהחלון הנייטראליות שלה.
שוב, הפוך: זה לא שהחילוניות מנחה אותי איזה ערכים לאמץ ואלו לא, אלא שאם לא אימצתי ערכים מסויימים (דתיים), הרי שאני חילוני. אם כן אאמץ ערכים דתיים, הרי שאני לא חילוני.
אבל כמובן שבישראל רוב האנשים שמגדירים עצמם כחילוניים כן מקבלים על עצמם ערכים דתיים, רק לא את העול הקשור בהם. כלומר, בישראל חילוניות אינה דחיית הדת, אלא פשוט אי נכונות לקיים את מצוות הדת, בלי קשר לשאלה אם אני רואה במצוות עצמן משהו מחייב או לא. זה, שוב, נובע מתוך הדת עצמה (שמציבה דרישות לאדם המאמין), להבדיל מהנצרות, שבה אינך יכול להיות חילוני בלי לפסול את הדת מכל וכל – פשוט משום שהאדם הדתי מוגדר פשוט כמי שמאמין בדת, גם אם הוא אינו מבצע שום פעולה "דתית".
יענו, רק במקרה עוד לא אימצת שום ערך דתי, לא קשור לזה שיש לך בראש איזה מערכת שאיננה דתית שלא ממש רוצה לאמץ ערכים כאלה. זה אומר שיש סיכוי שווה שתמשיך או תפסיק להיות חילוני בפעם הבאה שתאמץ איזה ערך?
לא, יש סיבות שבגינן לא אימצתי ערכים דתיים. אבל אני לא חילוני בגלל שיש לי סט ערכים מסויים, אני חילוני בגלל שאין לי סט ערכים מסויים אחר. זה שאני חילוני לא אומר שאני לא אאמץ ערכים דתיים בעתיד. זה שאני ליברל רציונליסט ומודרניסט אומר שאני לא אאמץ סט ערכים דתיים בעתיד, אבל אי האמונה שלי בדת היא לא, בפני עצמה, הכרעה ערכית שלי, אלא תוצאה של הכרעה ערכית. במילים אחרות, אני לא משייך משמעות ערכית להיותי חילוני, כי אין כזו. וכן, בפעם הבאה שאני אאמץ ערך, אם הוא יהיה דתי, אז אני כבר לא יהיה חילוני. אבל לא ברור לי מה הביג דיל באמירה הזו. אם אני אאמץ ערך אנטי-ליברלי, אבל לא אהיה ליברל. נו?
בנאדם, אני איבדתי אותך לגמרי.
שלום שלום,
זו בדיוק הנקודה. התוכן הערכי שייצקתי לחיי אינו קשור לזה שאני חילוני.
חילוני הוא מושג דתי. זה מושג שלעד משווה את עצמו ומגדיר את עצמו לפי הדת. כל עוד תשאל את השאלה הזו – שאלה דתית – תקבל תשובות שקשורות לדת.
העולם הערכי שלי אינו משווה עצמו לדת. אי לכך אינו תלוי בהיותי חילוני.
אתה שואל שאלות מעגליות – כמו רוב הדיונים שמבוססים על מושגים ומונחים מעולם הדת.
אמנם אחד הערכים שאני מחזיק בהם הוא אמונה בא-תאיזם. כלומר, אינני מאמין שקיימים אלים מכל סוג שהוא. אינני יודע שהם אינם קיימים (כלומר אני אגנוסט – כמו כולנו, בעצם. אף אחד לא יודע בוודאות) אך גם לא שוכנעתי בקיומם ע"י אלה שכן מאמינים. זהו ה"ערך" היחיד שאני מחזיק בו שקשור לדת – כלומר, האמונה היחידה שנובעת מהיותי חילוני. והיא די שולית בסולם הערכים שלי.
שאלת גם על נייטרליות שנובעת מחילוניות. אני לא נייטרלי. יש לי עמדות לגבי נושאים פוליטיים ואנושיים ואסטתיים ועוד. גם לגבי הדת אינני נייטרלי – אינני מאמין בה. אני שולל אותה. אין לי מושג איזו נייטריות אתה מחפש. מלבד זו שנובעת מכך שלא תמצא אף מכנה משותף בין חילוניים למעת אי-אמונתם בדת כמכתיבת ערכים. יש חילוניים רבים שמחזיקים בערכים מנוגדים לגמרי לשלי – יש גזעניים וימניים ולאומנים ומיסטיקנים וקפיטליסטים. הערך המשותף היחיד שלנו הוא בכלל לא ערך – הוא רק שלילת הדת כמכתיבת ערכים.
ושוב אני חוזר ואומר – הדת היא זו המתיימרת להכתיב ערכים (ולא רק לשלוט בהפצתם – מה שהדת עושה בפועל). אך למעשה גם הדת נייטרלית לגבי הערכים שהיא מפיצה. היא רק מקנה לערכים שהיא מעבירה איזו תחושה של אותוריטה. למעשה היא נטולת ערכים כמו החילוניות, אך מופרעת בהרבה בגלל יומרתה.
במילים אחרות, חילוני בוחר מקור סמכות ששונה מהותית מזה של הדתיים. ונראה לי שאם נאסוף את כל החילונים בעולם ואת כל הדתיים בעולם, נראה שהחילונים דומים אחד לשני יותר מאשר הדתיים. אז אני חושב שבחירה במקור סמכות כזה או אחר מכתיבה הרבה דברים. אבל אני לא צריך שתסכים אתי, ואת דעתי על חילוניות בכלל עוד לא כתבתי. מדובר בתרגיל. אם יש לך מה לעשות איתו, יופי, אם אין אז אין.
במילים אחרות, חילוני בוחר מקור סמכות ששונה מהותית מזה של הדתיים. ונראה לי שאם נאסוף את כל החילונים בעולם ואת כל הדתיים בעולם, נראה שהחילונים דומים אחד לשני יותר מאשר הדתיים. אז אני חושב שבחירה במקור סמכות כזה או אחר מכתיבה הרבה דברים. אבל אני לא צריך שתסכים אתי, ואת דעתי על חילוניות בכלל עוד לא כתבתי. מדובר בתרגיל. אם יש לך מה לעשות איתו, יופי, אם אין אז אין. תרגיל זה אמצעי. לא ממש מעניין אותי אם התרגיל "נכון" או לא יותר מאשר אם פטיש או מקדחה זה "נכון" או לא.
אני מצטער, אבל יש פה איזה עניין מהותי שכנראה מתחבא מבחינתך מאחורי עניין סמנטי. גם אותי לא מעניין להגיד לך שהתרגיל נכון או לא נכון. מבחינתי הוא נכון אם הוא מביא לתובנות חדשות.
מתוך כתביך מבצבץ הרושם כאילו אתה חושב שהחילוני שואב את ערכיו מאיזשהו מקור סמכות – כפי שהדתי טוען – ולא כך הדבר. לי אין שום מקור סמכות – לא בתור חילוני ולא בתור אדם. גם אם ישנם חילוניים ששואבים חלק מערכיהם ממקור סמכות כלשהו, הרי שהחילוניות שלהם אינה לוקחת בכך חלק.
לדעתי עצם הציפיה שלך שאם תחפש תמצא מקור סמכות אצל החילונים, הוא שגוי, ומראה שוב על השגיאה המהותית בחשיבה שלך שכנראה הובילה אותך לתרגיל הזה. לדעתי התרגיל שלך "יצליח" רק אם תזהה בסופו את השגיאה בחשיבה שלך.
שגיאתך נובעת, לדעתי, מחשיבה שהיא דתית ביסודה. הדת טוענת שהיא מקור סמכות והיא מקנה ערכים (לטענתי, גם הדת וגם החילוניות אינם מקנים ערכים מעצמם. הם רק שיטה. והחילוניות היא אפילו לא זה). מתוך ההרגל הזה, שהשיטה גם מקנה ערכים, אתה מחפש מנגנון דומה לזה הדתי אצל הלא-דתי. ואתה אומר "אל תגיד לא-דתי" או "איפה התוכן האוטונומי" או "איפה הנייטרליות" וכו' וכו'.
כאילו שחוסר-דתיות היא שיטה סדורה כמו שהדתיות מתיימרת להיות.
לגבי הקביעה שלך כאילו בין החילוניים תמצא יותר דמיון מאשר בין הדתיים – אשמח לשמוע על מה אתה מבסס את זה. לי זה נשמע הזוי. וזה כנראה נכון רק תחת הסתכלות שטחית ביותר (פלייסטיישן, כדורסל, פייסבוק – הנה, כל החילונים אותו דבר). זה די מזכיר לי את הקביעה שלך כאילו סלעי ירושלים הם כר יצירה יותר פורה מחופיה הפתוחים של תל-אביב (וגם על כך עניתי לך בפוסט על ימיי פומפיי).
בשני המקרים אתה מפגיון עליונות מסוימת (שמחה לאיד מדומה על התל-אביבים, או חילוניים דומים יותר אחד לשני מאשר דתיים) שלדעתי לא רק שאינה מוצדקת, אלא שאם כבר הכף מוטה – היא ככל הנראה מוטה לכיוון ההפוך.
אם אין לך מקור סמכות לא יכול להיות שאתה מחליט משהו בכלל.
לי יש, אגב, וקוראים לו שלום בוגוסלבסקי. אני יודע שזה מאוד דתי מצדי כי זה בטח אומר שאני מחזיק מעצמי אלוהים. זה מה שדתי יגיד, אגב, על חילוניים ומסיבה זו בדיוק.
נראה שסמכות עצמית לא עלתה בדעתך כמשהו שאני עלול להתייחס אליו, כמו שנעלם מעיניך, למרות המילה "בעולם", שחילונים באיראן ושבדיה יכולים להיות דומים לא פחות מכומר שבדי ואייטולה איראני.
היות שכך, או שאתה בקושי מבין על מה אני מדבר והיומרה שלך לנתח אותי לא מוצלחת במיוחד. או שאני בקושי מבין על מה אתה מדבר ולכן כף העליונות מוטה לגמרי לכיווון השני.
ברור. ארנון שוונצינגר הוא הסמכות שלי. אך הוא היה ממשיך להיות הסמכות שלי בין אם היתי דתי או חילוני. כשם ששלום בוגוסלבסקי הוא הסמכות שלך בין אם תחליט להקשיב לסמכות דתית או לכל סמכות אחרת (או גם וגם).
לא לקחתי את עניין הסמכות העצמית כתשובה אפשרית (ליתר דיוק התייחסתי אליה כמובנת מאליה) כי אין לה כל נגיעה לתרגיל שלך שמנסה למצוא מכנה משותף בין החילונים כקבוצה שנפרדת מהדתיים.
לכל אחד ואחת סמכות עצמית משלו/שלה והן אינן משותפות לאף שני בני-אנוש. או אם נתייחס לסמכות עצמית כאותו ערך עבור כולם – הרי שגם אז הוא ערך זהה עבור דתיים וחילוניים כאחד.
בשני המקרים סמכות עצמית אינה תשובה רלוונטית לאף אחת מהשאלות שהעלית. אי לכך פסלתי אותה על הסף ולא העלתי אותה על הכתב. אבל אלה סתם פלפולים עכשיו- ולא לשם כיוונתי.
נב.
ברמה האישית אין לי יומרה לנתח אותך. סליחה אם זה יצא ככה. אני נהנה ממה שאתה כותב וזו הסיבה שנכנסתי לדיון הזה במקום רק לקרוא, כהרגלי.
מה שאני כן מרשה לעצמי זה לנתח את החשיבה של ה"אתה" שמבצבץ מהטקסט. וכחלק מהדיאלוג שלי עם העולם, לשאול אותו שאלות ולהתקיל אותו כשאני חושב שהוא טועה.
יכול להיות שהמילה "שגיאה" היתה גסה מדי. אבל אני בהחלט חש אותה ואת האופי ה"דתי" שלה. כל הרב-דיון הזה סביב משהו שאני אישית מתייחס אליו כאל לא-שאלה ברמה הכי בסיסית, מרגיש לי קצת כמו פלפול תלמודי מודרני. ואולי זו ה"שגיאה הדתית" שהציקה לי.
הפלפול הדתי תמיד הרגיש לי כמשהו שמצליח לערבב מושגים הרבה יותר משהוא מצליח לזקק אותם. לפעמים אני אפילו חושד שזו מטרתו – ליצור בוץ רעיוני.
והקול קורא שלך הרגיש לי כמשהו שבהכרח יוביל לאינטרפרטציות שונות וסותרות ולתגובות מבולבלות, מתנצחות, מתגוננות או בקיצור – בוץ.
אני מקווה שהבהרתי קצת ממה שהתכוונתי.
אבל אם כבר בפלפולים עסקינן:
אמרת ששלום בוגוסלבסקי הוא מקור הסמכות שלך – ושזה מאוד דתי מצדך.
זה לא!
זה אוניברסלי להיות מקור הסמכות של עצמך. וכאן שוב הבאת לידי ביטוי את תחושת העליונות הדתית שדיברתי עליה.
החלק השני – שבו כתבת שלפי דתיים אדם שהוא מקור סמכות עצמי לבטח מחזיק מעצמו אלוהים – זה בסה"כ פרדוקס סמנטי. עוד פלפול כזה שנשמע הגיוני רק עבור דתיים.
חילוני שהוא מקור סמכות עצמי – אינו מחזיק מעצמו אלוהים. כי בעולמו של החילוני אין בכלל אלוהים.
מה אני יכול להגיד. לפעמים, שאלות כאלה יוצרות גם יופי של בוץ רעיוני. קורה.
ערב טוב שלום,
ראשית מגיע לך שאפו ענק על המשפט: "חילוני ממש רוצה שהמדינה תהיה "יהודית" – כדי שהוא לא יצטרך להיות." משפט גאוני, שאם זה מקובל עליך אשתמש בו (אבל אדאג לתת קרדיט).
שנית, רציתי להפנות אותך לספר "זהויות יהודיות" שנכתב בהוצאת המרכז למורשת בן גוריון, בעריכת אליעזר בן רפאל, 2001. החלק העיקרי והמעניין בספר הוא אוסף של תשובות ל'קול קורא' שהוציא בן גוריון בשנת 1958, בו פנה אל בחירי העם היהודי בשאלה 'מיהו יהודי?' כמובן שרבנים השיבו תשובות מסוג שונה מאילו שהשיבו זוכי פרס נובל אתיאיסטים לדוגמא. כל הקונספט הזו מעניין לכשעצמו, שכן בן גוריון היה היהודי חילוני, ודאי יותר חילוני מהמנהיגים היום, שניסה ליצור מאין 'ישראלי', ולשם כך ניסה להגדיר מחדש מושג של 'יהודי'. אולי זה מתקרב למושג ה(יהודי?) חילוני שאתה מחפש, וששונרא רמזה שהיא אינה אף אחד מאלו. הספר בידיי ואם תרצה אני יכול להשאיל לך אותו לטווח ארוך.
לסיום, אני חושב כי היה מעניין אם היית מעלה את השאלה 'מיהו חילוני?' *ולא מסייג* את התשובות. לדעתי ככה זה יהיה יותר מעניין וניתן יהיה להסיק יותר מסקנות. מי שרוצה לענות: "לא דתי" יצטרך להתעמת עם דיעותיו ואולי ליצור הגדרות משודרגות שיוכלו לעניין אותך.
הי דויד.
אני כותב דברים בתקווה שהם יהיו שימושים למישהו חוץ ממני. את הספר קראתי, לפחות חלקים ממנו ואכן, הוא מומלץ בחום. זה גם אינסייט טוב להבדל בין היום לפעם. בן גוריון ביקש תשובות מנותקות מ-50 האינטלקטואלים היהודים הגדולים בעולם (לדעתו), מכל קצווי הקשת. אם ראש ממשלה היה צריך תשובה כזאת היום, הוא היה פונה לאיזה פיטקלשטיין או מוטי מורל.
גבולות הכרחיים להתפתחות ולכן שאלות פתוחות עושות את העבודה רק לעיתים נדירות.
הי דויד.
אני כותב דברים בתקווה שהם יהיו שימושים למישהו חוץ ממני. את הספר קראתי, לפחות חלקים ממנו ואכן, הוא מומלץ בחום. זה גם אינסייט טוב להבדל בין היום לפעם. בן גוריון ביקש תשובות מנומקות מ-50 האינטלקטואלים היהודים הגדולים בעולם (לדעתו), מכל קצווי הקשת. אם ראש ממשלה היה צריך תשובה כזאת היום, הוא היה פונה לאיזה פיטקלשטיין או מוטי מורל.
גבולות הכרחיים להתפתחות ולכן שאלות פתוחות עושות את העבודה רק לעיתים נדירות.
אני, למשל, אדם שפוי. איך אני יכול להגדיר מה זאת אומרת שפוי? אני *לא* חושב שכולם רודפים אחרי, אני *לא* שומע קולות שמדברים אלי, וכן הלאה. אני לא, ואני לא, ואני לא, ואני לא. והדרך להכליל את כל הלאווים הללו היא במילה "שפוי". אין הגדרה פוזיטיביסטית, כי היא אינה נדרשת. אין משמעות למילה "שפוי" אלא ביחס לאלו שאינם כאלה.
באותה מידה, היתה תקופה בחיי שהייתי בודד. צילה לא רצתה לחלוק איתי את חייה, וגילה לא רצתה לחלוק איתי את חייה, ולא דיצה ולא שמחה, ולא ולא ולא ולא. אבל במקום למנות את מליארדי הנשים בעולם שלא רצו אותי באותו רגע, קצר יותר לטעון שהייתי בודד.
אילו ערכים מילאו את חיי כהייתי בודד, או כשהייתי שפוי? כל מיני. אבל הם אינם רלוונטיים באותם מידה, שכן הם אינם נגזרים מ-"שפוי" או מ-"בודד". ובאותה מידה, אין אף ערך שנגזר מהיותי חילוני. כמו שאין אף ערך שנגזר מדתיות. להפך, אם כבר, ניתן להגדיר אולי אופנים מסויימים של דתיות לפי הערכים שאנשים מחזיקים.
האם זה הופך אותי לחילוני פגום, לשיטתך? יתכן. וגם אם כן, איני מוטרד. מאחר ומעולם לא בחרתי להיות חילוני ולא השקעתי בכך עבודה, איני חש מחסור במטען ערכים מדומיין המגיע עם הגדרה שפירושה פשוט "לא דתי".
(ובכל זאת, רק כי ביקשת כל כך יפה – הגדרה פוזיטיביסטית אחת שאני מוכן לקבל למהות חילוניותי היא שאני שפוי. הגדרה פוזיטיביסטית אחת שאדם דתי יסכים לקבל למה היא מהות חילוניותי היא שאני בודד.)
יש כאן הרמה להנחתה שמקשה עלי להתאפק. עקרון אנה קרנינה ("כל המשפחות המאושרות דומות, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה") קובע שלמעשה עדיף להיות זה שמוגדר על פי השלילה.
אני איני מאמין בדרקונים, עב"מים, אל השמש או אדוני צבאות, ואיני סובל מכל בעיה אחרת בתפיסת המציאות שלי. לכן אני מאושר, סליחה, חילוני.
יש לי גם תשובה רצינית, אבל אולי בהמשך.
היי שלום.
זאת בין הפעמים הבודדות שאני מגיב בבלוג המצויין שלך, למרות שאני קורא כל פוסט בו, וזאת מפני שהפוסט הזה באמת הרשים אותי.
קודם כל – תודה על שהזכרת לי את לייבוביץ, גם אם בלי להתכוון (קבל את זה כמחמאה), הוא שאמר ש"הולך ומתגבש כאן עם חדש, סינתטי, ללא תוכן מקורי ספציפי – עם שיחודו הלאומי אינו אלא מסגרתו המדינית: לא העם היהודי הבונה מדינה לעצמו אלא מדינה היוצרת עם לעצמה… בהעדר תכנים רעיוניים ונפשיים אחרים מתלכד העם הזה מסביב לדגל, לצבא, לעצמה המדינית, לגבורת המלחמה והכיבוש – הערכים הפאשיסטיים… זהו ההסבר לקו המדיני שנקטה מדינת החברה הזאת ולאורח חייה של החברה הזאת מיום יסוד המדינה ועד היום".
אני פחות רואה את זה קורה בתקופה שבה הוא אמר את זה, אולי כי לא חייתי אז וכל מה שיש לי זה אתוס נראטיבי, אבל היום זה כבר סיפור אחר.
אני דתי, או מסורתי – לא לגמרי בטוח איך להגדיר את עצמי, אבל בטוח באמונתי באלוהים ובתורה (בתקווה שלא יקפצו עלי פה) – ועם זאת אני מבלה את רוב זמני עם חילוניים.
בעוד שאת מה שאתה מתאר אני רואה גם במגזר שלי באוכלוסיה באיזה אופן – אני חושש ממה שקורה לחילוניים, גם בגלל התקווה שאתם תאזנו את הקיצוניים שבמגזר שלי ותניפו את דגל ההומניזם והדמוקרטיה, וגם מפני ש – ניסחת את זה יפה – "מה שנשאר לעשות זה להניח לדתיים לדאוג ל"יהדות" של המדינה כשמה שמעניין את החילוני הממוצע זה שיעשו זאת באופן שלא פוגע יותר מדי באיכות החיים שלו". אני ציוני ואני מאוד מעריך את המדינה, אבל אני רוצה שהיא תעזוב את הדת שלי בשקט. אני אשמח אם היא תעביר תקציבים למוסדות דתיים, תרבותיים או אקדמאיים (לאו דווקא יהודיים), אבל אני חושש מהתערבות של מנגנון חילוני בדת.
התרבות היהודית החילונית וההומניסטית היא תרבות שהניבה לנו הרבה והייתי אומר שאני מופרה ממנה הרבה – אני מעריך מאוד את תנועת הכנענים, למשל, ואני מודה מאוד לביאליק על פועלו בתחום הפריית והנגשת המסורת שלנו. גם החילוניים המנותקים מהיהדות השפיעו עלי, והייתי מגדיר עצמי כניאו-מרקסיסט, לדוגמה.
את ההתדרדרות בתרבות היהודית ובאקדמיה העוסקת ביהדות, כמו גם את השפל שחלקים מהממסד הדתי נגועים בו והשחיתות שפשתה כאן, אני חושש מלהגדיר כסופה של הציונות. יותר משהציונות שואפת למדינה ריבונית, אם תשאל אותי, היא שואפת לתחייה לאומית. ככה לפחות אני רואה אותה.
היום אני נתקל בפוסט-ציונות, וסלח לי על השימוש בביטוי שנשחק היטב בכל ניסיון להדרה. היום הסימולקרה ההיא, "ציונות", משתקפת כהערכה עצומה למדינה, אולי נוכל להשתמש במקרים קיצוניים במילים כמו "אהבה" או "סגידה" – פטישיזם, או שחסידי י"ל יעדיפו "פאגאניזם", נכונות למות בצבא ושמירה על "כבוד לאומי". לא ברור בהתאם לאילו ערכים על המדינה לפעול בכדי לזכות בהערכה הזו, עבור מה מתים בצבא ומה בדיוק הלאום הזה שאת כבודו אנחנו מעמידים לפנינו במקרים רבים. לפעמים אנחנו גם נחשוב על הכותל ונבכה, או נעמוד דום כשנשיר את התקווה.
אני לא כ"כ בטוח שלרוב האנשים שיצא לי לדבר איתם על זה מעט יש מעבר לזה, וסליחה אם אני אשמע כמו מטיף טרחן ומתנשא. השתמשתי קודם במילה "פוסט-ציונות" כי לפעמים נראה לי, בחשש קודר, שכל מה שנשאר מהציונות הוא המוסדות שהיא הקימה, ופוסט שדובק בהם מתוך האמונה שהם לא הביטוי לציונות או התוצר שלה – הם הציונות עצמה, ומתוך השאיפה לדבוק בערך מוערך כמו ציונות. והמוסדות האלו יכולים לפגוע באקדמיה, בתרבות, בדת – בלאום, בציונות – ולהמשיך להיות הציונות, כשהאקדמיה, התרבות והדת מצווים לעמוד בצד מול ה"ציונות" החדשה – הפוסט.
זה לא קורה רק במגזר החילוני, שוב – רבים מדי מתיימרים לייצג את הלאום והקשר בין הדת ללאום לא מובחן מספיק, כך שהרבה צרות נגרמות במגזר הדתי מכאן – ואני בטוח שבכך אתה מבין הרבה יותר ממני.
סליחה על החפירה, וסליחה אם הדברים שלי עצבנו מישהו. הרגשתי צורך להגיד אותם כי מאוד נהניתי מהפוסט והסכמתי איתו (תודה רבה לך).
תודה רבה.
ואתה צריך להגיב יותר.
אוף, האינטרנט מקולקל.
הוא מבקש שאני אכתוב.
הדיון שאתה מעלה אכן מעניין, אך לעוס לעייפה. האם יש כאן משהו חדש? אולי מתוך התייחסות לעת בה אנו חיים, לעומת התקופות הקודמות בהן דיון זה התקיים? או זה רק הדור והטכנולוגיה החדשים, והם המזמנים את הצורך, החוזר – והחשוב – בדיון.
בעלעול/רפרוף ברשת, נתקלתי באתר שעוסק בסוגיות אלה גם הוא: http://www.daatemet.org.il/aboutus.cfm
דב
Pingback: קול ענות חופשיה | בלוגיקה
מעניין כיצד הוגדרו אנשים טרום התפתחות הדתות?
מתי נוצר הצורך להמציא מילה עבור ה"לא דתיים"?
זה יכול לומר דבר או שניים על החילוניות…
בכל מקרה, אביא לדוגמה את המונח אתאיזם: המונח אתאיזם (atheism) נוצר מהקידומת היוונית 'א-', שפירושה "ללא" או "אַל"; ומהמילה (שמקורה ביוונית) "תאיזם" – שפירושה "אמונה באלוהות". המשמעות המילולית של המונח היא, לפיכך, "ללא אמונה באלוהות".
עכשיו אפשר לכתוב פוסט שלם ולבקש מאנשים שיגדירו אתאיזם בדרך חיובית…
הדת פועלת בצורה די פשוטה. זוהי קבוצת אנשים הפועלת על פי כללים קבועים מראש, קל להגדיר אדם דתי כמו שקל להגדיר מהו מרובע.
לעומת זאת אדם לא דתי פועל על פי בחירותיו שלו ולכן להגדיר אדם לא דתי על דרך החיוב זהה לנסיון להגדיר לא מרובע בדרך חיובית.
עכשיו אפשר פשוט להתמקד בשאלה מהו בן אדם…
מצחיק. אדם דתי היה אומר שממש קל להגדיר חילוני (והוא היה משתמש באותה הגדרה), אבל לאו דווקא מצליח בקלות להגדיר מיהו אדם דתי.
אתה רציני?
את התשובה שלי כתבתי לך כחרדית, אז אל.
אם זה נכון, אז כנראה שלימדו אותך את גירסת הנשים והילדים. הדתיים שאני מכיר לא מגדירים דתי בצורה שטחית שכזאת.
The definition "secular" is not my definition. It's the definition of a culture that still considers faith in a god to be the default, and therefore needs to tag as
Other" anything that deviates from that default. And since we're living in a Jewish state, that default defaults (::snort::) to Judaism.
I am an atheist. I am only "secular" in the same way that gay people are "sick" to homophobes. Your question is like the one of the aforementioned homophobes asking a gay person "why are you sick."
חוץ מהאסוציאציות הפרטיות שלך, אני לא רואה במה נתמכת הטענה המאוד גורפת הזאת. לי זה נשמע מקביל ללשאול הומו מה זה אומר עליו חוץ מזה שהוא לא הטרו. אם כבר, השאלה מניחה שזהות חילונית היא משהו משמעותי יותר מאשר נגזרת שלילית של זהות דתית, כך שאני לא בטוח מי מאתנו שבוי בשיח דתי כאן.
Pingback: בזכות הבלבול | החברים של ג'ורג'
OK. Let's try again. I am not "secular." I am a person who lives in this world and has hobbies and a job and whatever. Other people in this world also have lives, and sometimes jobs or hobbies or families or whatever. They also (unlike me) believe in invisible sky fairies. They are called "weirdoes." I am not-a-weirdo.
The fact that those people think their irrational beliefs deserve a name other than "wishful thinking" and call themselves "religious," or "Jewish" or "Christian;" and because I do not agree with their wishful thinking I am therefore a "heretic" (or "secular") is really of little interest or relevance to me.
The kids in your post had (apparently) few hobbies other than internet or playstation or whatever. OK. What does that have to do with believing or not believing in sky-fairies?
I mean, sure, religious societies are usually much more regimented than non-religious societies – but that's because religion is, at its core, about controlling people, and leaving them time to think, and be, and find out what they REALLY want to do is dangerous. And sure, most people, when not regimented, will do little with their lives other than watch tv/hang out with friends/surf the 'net… and what's wrong with that?
To give you a different spin on it – in North Korea (a country with a high population of irreligious people), people's lives are filled to the brim: they work, go to rallies, study about The Great Leader ,and have compulsory "hobbies" such as gardening, paving streets, etc. on Sunday. Are you trying to say that that's better than the above-mentioned TV/internet/Playstation trifecta?
Now of course, I'm not saying that religous kids' lives her are like living in North Korea – I'm just saying that a controlling society controls its population y filling up their lives with activities, mostly oriented around the ideological basis of that control. It's much harder to fill up a life when you have to do it yourself. Some people take up the challenge – some people don't. I'm perfectly fine with that.
גלי, הבנתי בפעם הראשונה. אני פשוט לא מסכים כי אין לי את האסוציאציות והנחות היסוד שיש לך.
Shalom – could very well be. My parents managed to raise me in a total atheist bubble. I really DID grow up with no faith, no need for faith, no realization that faith existed as an important factor for other people.
All the Jewish holidays etc. were celebrated – but as fun social things that had pretty stories in them – you know, like the Greek and Norse mythologies have really pretty stories, and like all the fairy tales I like so much.
I was taught that there are funny people in the world who believe in gods, and magic, and superstition, and such – and we don't mock them because it's rude….but I really did grow up without feeling that I was non-religious. I just WAS. the culture I accumulated was about books, and history, and music, and pop culture, and had nothing to do with what other people thought about fairies.
אני שמח בשבילך, רק לא מבין מה הפואנטה. יכול להיות שאת מייחסת לי כל מני הנחות יסוד שנמצאות אצלך ולא אצלי?
In other words – why are you asking me to define what being non-schizophrenic means to me? How would I know? I don't think about it in my daily life – just like I don't think about being non-blind, non-crippled, or non-a-bunch-of-other-things. Sure – it's a privilege, but it's a privilege of most people who are or consider themselves to be normative – they don't think about their "normativeness" – it's the basic state of their existence.
כי אני ממש לא מקבל את העניין שאין צורך לחשוב על המובן מאליו.
Pingback: קול עונה [או: מדוע אני חילוני, פוסט תגובה לשלום בוגסלבסקי] « Other Animals
לדעתי המושג חילוני הוא בדיוק "לא דתי". אם לפרט מעט יותר "מנהל את חייו מתוך נימוקים שאין מקורם בדת/בקודש". זה לא מאוד אינפורמטיבי, אבל זה בגלל שזה נועד לכסות קבוצה גדולה ומגוונת. אגב, המושג "דתי" ללא אפיון מפורט יותר אינו אינפורמטיבי יותר (מכיוון שישנם דתיים המתייחסים למקורות דתיים שונים לחלוטין, כולל דוגמאות מרוחקות כמו האיימיש, הראסטפארי, הבודהיזם או המחיקה (דוגמא היסטורית, ובכל זאת דוגמא).
עכשיו, אם אני הייתי מנסה להגדיר את עצמי לא הייתי משתמש במילה זו כלל, כי אין בה מספיק אינפורמציה, והייתי משתמש במקום זה במונחים כמו אתאיסט, מטריאליסט, הומניסט, סוציאליסט וכדומה. מדבר מעט על העקרון הקטגורי, מילה או שתיים על הידע כמטרה ומסכם בזה. עם זאת, זו הגדרה שלי, לא הגדרה של החילוניות. ההגדרה של החילוניות נשארת מה שנכתב בראשית התגובה.
אדם דתי מוצא משמעות לחייו מההכרה שיש בורא לעולם והוא נותן לו דין. יכול להיות שמה שאתה מבקש זה לכתוב מאיפה אדם חילוני מוצא משמעות לחייו?
אני שואב את ההנחה הזאת מתיאור המקרה שהביא אותך לבקשה המאתגרת- הנערים הדתיים שעסקו כביכול בפעילות בעלת משמעות , לעומת החילונים שעסקו בזמן מקביל בפעילות שהיא לכאורה ריקה ממשמעות, או ממשמעות ערכית על פי הסטנדרט המקובל.
כשאני רוצה לענות על השאלה מה הופך אותי לחילוני ואסור לי לענות על דרך השלילה אני נתקל בקיר. לעומת זאת יותר קל לי לענות מהיכן אני שואב משמעות לחיי ומה הגורם לכך שאני מקבל על עצמי ערכים מסויימים שדתיים מקבלים בילט אין מתוקף המסגרת שלהם. ערכי מוסר למשל.
אחת הטענות החוזרות אצל מטיפים ומחזירים בתשובה היא שללא אלוהים, וללא אמונה בו, או יתרה מכך, אם אדם לא מאמין באותו אלוהים, אז לעולם ולחיים בו אין משמעות ואפשר לרצוח לגנוב או להתאבד כי מה זה משנה בעצם? אין תכלית.
אדם חילוני צריך בשלב מסויים בחייו להתמודד עם השאלה הזאת- מה מעניק משמעות לחיי ולמה בעצם אני עושה את מה שאני עושה אם אין סיבה ומסובב.
ועל השאלה הזאת תקבל המון פוסטים ואלפי מילים.
פוסט נפלא אגב.
אני חושב כמו רבים אחרים, שהבעיה פה היא שההגדרה של חילוני עצמה היא על בסיס שלילה.
גם המונח "חופשי" כמו שאנשים מבקשים להקרא הוא ברמה מסויימת על בסיס שלילה. (חופשי ממה? => חופשי מדת => לא דתי)
לפי הראייה שלי אין לאדם שלא מאמין באל צורך להגדרה דתית (או א-דתית במקרה שלו) כך שאני לא מגדיר את עצמי כחילוני, אתאיסט, אגנוסטי או כל הגדרה אחרת שתבחר פשוט כי ההגדרות האלו לא רלוונטיות לדרך החיים שלי.
אני חי את חיי, עם הרצונות, קווי המוסר והעקרונות שאני קובע לעצמי וכל עוד אני לא מפריע למרקם החברתי בסביבתי או עובר על חוקי המקום בו אני חיי, אני נותן דין וחשבון אך ורק לעצמי.
וואו. פוסט מרתק, ותגובות מרתקות עוד יותר.
בהתחלה באמת לא הבנתי על מה אתה מדבר, אולי מפני שניסוח השאלה לא כל-כך מדבר אלי. הייתי שואל "אתה לא דתי. אז מה אתה כן?" ומכיון שאין מלה אחת לתאר את זה, זה חייב להיות פוסט או לפחות תגובה. הדוגמא שמצאתי לזה היא להגדיר "צבעוני" כמה שאינו לבן. האם אני צבעוני כי אני ירוק? ובמה אני קרוב יותר למישהו כתום מאשר למי שאינו צבעוני (כלומר, לבן)?
אבל אחרי כמה תגובות הבנתי מה הופך אותי לחילוני. גדלתי במשפחה חילונית טיפוסית למדי (אני חושב) לא הולכים לבית כנסת, עובדים בשבת, לא מאמינים או מכניסים את אלוהים הביתה, אבל לא אוכלים חזיר, ולא מבשלים בשר עם חמאה. בלי יותר מדי לחשוב על זה. בתיכון בקיבוץ הייתי עוף מוזר כי צמתי ביום כיפור, ולא יכולתי להצדיק את זה באמונה – ההצדקה היתה מבחינתי שזה מה שאני רוצה לעשות, וגם זה כי "ככה אני רגיל". עשרים וכמה שנים אחרי אני מבין שזו החילוניות שלי – שצמתי כי אני רוצה, לא כי אלוהים רוצה, ולא אכלתי למרות שהסביבה וההגיון דרשו ממני סיבות והסברים. בתור חילוני אני לא חייב הסבר לאף אחד. בתור נשוי אני חייב הסברים לאשתי (או לפחות זה מה שהיא חושבת), ובתור שכיר אני חייב הסבר לבוס (על דברים מסוימים) אבל אני בדרך כלל אדון לעצמי.
אז בתור חילוני אני מקור הסמכות של עצמי. אני משתמש בתרופות הומיאופטיות כי הן עוזרות לי, ולא כי מישהו שכנע אותי שהן עובדות, ולמרות שהמדע טוען שהן לא פועלות – המדע אינו מקור סמכות. המדינה אינה מקור סמכות. השכל אינו מקור סמכות. האינטואיציה אינה מקור סמכות. רק אני, והאחריות עלי. וזה בעסה, כי זה קשה וזה מעיק ואין מי שיעזור לי ואני טועה כל הזמן, ואני פועל לעתים קרובות כאוטומט ובוחר בדרכי פעולה שלמדתי בגיל שנתיים וצועק על בתי כי ככה אני, ומתחרט על זה כי ככה אני. הלואי שהיה לי את מי להאשים, אבל בלעתי את הגלולה האדומה ואין דרך חזרה.
בניגוד למה שמישהו כתב פה קודם, אני חושב שאדם דתי לא רואה בעצמו סמכות. לא באופן שאני מגדיר את זה. ואתיאיסט קיצוני הוא דתי בעיני כי המדע בעיניו הוא סמכות גדולה ממנו עצמו.
מצד שני, אני ממש לא אתיאיסט – אני תאיסט, מאמין בכוח עליון (או כוחות עליונים) ובכמה דברים ממש לא פיזיקלים, אבל עדיין זו הבחירה שלי להאמין בהם, והאחריות שלי, ואף אל לא יגיד לי מה לעשות.
חופשי
Pingback: הפוך והפוך בה, דכולי בה: מה עושה אותי יהודי חילוני « תיקון עולם
Pingback: Drifteragain
Pingback: מיהו חילוני? תשובה לשלום בוגוסלבסקי « עמודו!
אני לא יכול להגדיר מה זה חילוני, כי מי שהגדיר את המילה חילוני הוא לא אני אלא ה"דתיים" אשר לא יכולים להגדיר את עצמם כדתיים כי הצד ה"חילוני" הגדיר את המושג הזה.
במקור המילה "חילוני" אומרת שאתה אדם שעושה את פעולות של יום חול גם בסוף השבוע. האם זה מה שגורם לך להיות "חילוני" ? אצלי לא. אני למשל אטאיסט, ולכן גם לא רואה בשום חג משהו מיוחד, ומן הסתם גם לא מאמין באל כלשהו, אני כן מאמין בדרך חיים מסויימת אשר טובה לי.
הדרך חיים שלי, מוגדרת כדרך לא דתית, אבל לפי הגדרת המילה "דת" היא כן, היות ואני מאמין בדרך מסויימת. יש דברים אצלי שהם לא אמונה אלא הבנה, כדוגמת אבולוציה, שאני מבין בה איך התפתחנו, אבל זו לא אמונה, כי אני לא מאמין באבולציה אלא מבין אותה כהסבר למציאות.
ככה שאני חושב שאתה מאוד מפספס את המילה "חילוני". חופש הוא דבר בלתי ניתן להבנה עד אשר אין לך אותו. גם אוויר, כל עוד יש לך אוויר אתה לא יודע להסביר אותו באמת. למה נחוץ לך אוויר ? "כדי לנשום", "אוקי אבל מה זה אומר ?". אבל כאשר אין לך אוויר, פתאום אתה יכול להסביר מה אין לך.
כך שחילוניות כרגע כמשהו "לא דתי", אומרת שאין לי את מגבלות/צווי הדת אשר משפיעה על דרך החיים שלי, אלא רק ההבנה והרצון שלי (עם מעט עזרה מהמציאות) משפיעים על הגישה שלי לחיים, ואצל כל אדם זה שונה לגמרי, וזה ההבדל הגדול, שאי אפשר להסביר אותו בשום צורה אחרת.
Pingback: על אלוהים, מאטריקס וביומטרי « רדיופוניה
Pingback: לא שומעים! » החילוני לא מחפש משמעות
אני מאמין באמונה שלמה בכך שאני אחראי לעצמי ולתוצאות פעולותי שהן תוצאה של רצון חופשי, ובמוסר שמבוסס על חיברות.
מדוע אני חילוני?
אני לא חילוני בגלל מעשי אלא בגלל אמונותי (למרות שכן-פלייסטיישן זאת אחלה דרך לבלות אחר צהריים)
אני חילוני בגלל שאני מאמין באמונה שלמה ובלב שלם שאין ישות תבונית השולטת ביקום. שזה רעיון פרימיטיבי שחדל להיות רלוונטי מלבד בספרי קריאה.
משום שאני מאמין שהמצוות של הדת הזאת הן שילוב של מוסר שבטי ואמונות טפלות.
אני אפילו לא מחשיב את יהודי בתפיסת עולמי התרבותית. (אם כי יש בי חיבה עמוקה לתרבות הזאת משום שגדלתי על דברים שנכתבו בה)
להבדיל אני כן מחשיב את עצמי כבן העם היהודי ומזדהה עם ימי אבל היסטוריים שלו כמו יום השואה וט' באב.
Pingback: סיכומספירה 19.3.2010: עשרה פוסטים מהתקופה האחרונה | ניימן 3.0