מקבץ אחרון (וארוך) של תשובות קוראים. אני מתנצל על הטקסטים שנאלתצי לקצץ או להשאיר בחוץ, קיבלתי יותר משציפיתי. מי שרוצה לקבל טקסט מסויים מלא, מוזמן לפנות אלי ואשלח אותו.
כמו כן, תשובות עלו אצל נמרוד אבישר, יוסי גורביץ ו-Freethinking10
תודה לכל הכותבים, ושני הזלוטי שלי בפוסט הבא.
"עפר מן האדמה". ליאור פ.
יכולתו של האדם להשיג בשכלו את עובדת קיומו ולשאול עליה. היא הבסיס לכל. יכולת זו להתבוננות ולהתייחסות עצמית היא הקללה האנושית הנצחית – שכן היא טומנת בחובה בעיקר כאב – אך היא גם ההופכת אותנו לאנושיים. הקביעה "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו", בדגש על חציו השני של המשפט, אינה ציווי או הוראה, היא מציאות בלתי נמנעת עבור כל אדם חושב.
ובכן, הוא שואל. וחיפושיו אחר תשובות לשאלות שונות מצמיחות תפיסות שונות, ובפערים שבין התשובות הפילוסופיות לבין יישומן בעולם החיים הן מאבדות מבהירותן, ומזוהרן, והן מתאבקות בעפר החיים. ועל אף שבמתח זה נמצאת ההתקדמות והוא הוא המוליך אותנו, מן הראוי לנו לחזור לעתים אל המקור, אל התפיסה הבסיסית, לבאר הבדלים ולנסות ולשפוך אור חדש על הדרך שבה אנו מתיימרים ללכת.
אני חילוני, כי התשובה שאני מציב ובוחר לשאלות על הדרך הזו מקורן באדם עצמו. ורגע סמנטי, ברשותכם – באדם, שנוצר "עפר מן האדמה". או חול, אם תרצו. אך מכיוון שהמונח חילוני כבר מקובל ושגור, לא נשתמש במקומו במונח האפשרי עפרני. אך הנקודה העקרונית חשובה – חול משמש כאן לא כמושג שהוא במהותו אנטיתזה, לא רק כניגוד לקודש, אלא כמונח בעל משמעות עצמאית פוזיטיבית משלו. והשאלה היא – איזו משמעות?
ומהן התשובות אני מוצא? ברמה הבסיסית, צמצום מעגלי הסבל ע"י שאיפה לאנושיות. שאיפה לאנושיות הבאה לידי ביטוי במאבק בחיה הטבעית שבכל אחד מאיתנו – בחיה שרוצה לכפות עלינו את חוקי הג'ונגל. בחיה שרוצה לדרוס הכול מסביב על מנת להשיג עוד קצת בשבילה, או בשביל משפחתה, או בשביל קהילתה המצומצמת יותר-או-פחות.
מאבק, אם כן, שרוצה להרים אותנו מעל אותו טבע ולהפוך אותנו לאנושיים יותר. וככל שניתן להרחיב את המעגל – כך אנושי יותר וטוב יותר. מהקיום האישי של האדם הפרטי, דרך משפחתו, קהילתו המצומצמת, מדינתו ולאומו, ועד – בשאיפה – לעולמו בכלל. השאיפה לאפשר לכל אדם קיום בסיסי – בחיים, בחירות, בכבוד. רק משום שהוא אדם.
אני חילוני משום שאני הומאניסט, והומאניסט משום שאני חילוני.
אני חילוני משום שאני מחפש ומוצא את התשובה באדם, ולא בישות או באידיאה טרנסצנדנטית אליו.
אני חילוני משום שאני מאמין ביכולת של האדם והחברה להתקדמות מוסרית, משום שאינני מעלה על נס את העבר ולא מצפה לגאולה מיתית-אוטופית בעתיד אלא מאמין במאבק מתמשך ובלתי מתפשר כאן ועכשיו, בהווה. ועל אף שאנו חווים בו כשלון אחר כשלון [כפרטים וכחברה בכל הרמות] – אני מתכוון להמשיך להיאבק אותו.
"לחילוני אין לוקסוס" עופר ק.
החילוני, בין אם הוא מאמין בקיום אלוהי ובין אם לאו, משוחרר או שחרר את עצמו מעול הלכות ומאמירת ההן האוטומטית למצוות. נכון, הוא כפוף לחוקי החברה שהוא חי בה, שבחלקם הם אוניברסאליים או אפילו נובעים מהדת, אך בסופו של דבר, מרחב התמרון שלו רחב הרבה יותר מזה של אדם שנזקק לתיווך רבני או מסביר בלב שלם (או באטימות לב) שאין לו כל שיקול דעת לגבי אופן הפעולה שלו ואפילו על עצם דעותיו.
לחילוני אין את הלוקסוס הזה, גם אם הוא פועל מתוך אידיאולוגיה, הרי שהוא אימץ אותה, ואין היא מקנה לו כל רשות לוותר על שיקול הדעת שלו. הבחירות בעצמן, או ההנמקות בעצמן, עשויות להיות כאלו שאכן תגרומנה לפאשיזם ודה-הומניזציה, וגם אם אנחנו מונעים מדחפים ומהלא מודע, הרי שיש לנו מספיק זמן והזדמנויות להרהר ולחשוב על הכיוון שלקחנו ושאנחנו נמצאים בו. אין בכך מין הנמנע שאדם דתי ישתמש באותם הכלים של שיקול דעת, כמובן, אבל כמו שנכתב לפני, שדות שלמים חסומים-לכאורה בפניהם מראש.
"הפרויקט הזה הוא חלק מההיסטוריה". עמוס בן ישראל.
מה זה הפרוייקט החילוני הזה? אלה אותם אנשים ותנועות פעלו לדחוק את האל והדת לפינה אם לא לזרוק אותם מכל המדרגות – ובמקומם לשים את בני האדם כאחראים לגורלם. תפיסה שמזוהה עם תקופת ההשכלה והביאה ללא מעט מהפכות שגם אם זרעו הרבה הרס בזמנן השאירו אותנו היום בעולם שבו (לפחות בחלקים ממנו שיש לקוות שהולכים ומתרחבים בימים אלה ממש) ניתן להתבטא בחופשיות, להינות מפרותיו של מדע שאינו תלוי (כמעט) בתפיסות מוקדמות ועקרונות דוגמטיים ומשלטון שמחויב לאזרחיו (לפחות בתאוריה, למרות שאם האזרחים מסכימים שיחרבנו עליהם ומבקשים עוד אפשר לומר שהשלטון רק מקיים את רצונם) ולא תלויים בחסדיו של "מנהיג", "מלך" או כל דיקטטור אחר. הפרויקט הזה הוא חלק מההיסטוריה לא פחות (ואף יותר) מסיפורי הנדודים של העם היהודי לדורותיו. הוא מלהיב אותי יותר מהתפלפלויות תלמודיות. אני חושב שזה כשלעצמו מספיק כדי להבהיר שאני לא "דתי שאינו מקיים מצוות".
"בסיס להבנת המציאות" רון קינן.
הערכים שלי לא נובעים מתוך החילוניות שלי, והחילוניות שלי לא נובעת מתוך הערכים שלי. הייתי מעדיף לומר, ששניהם נובעים מתוך אותה הנחת יסוד.
הנחת היסוד היא שראיות, עובדות ומסקנות אמפיריות הם בסיס טוב יותר להבנת המציאות מאשר אמונות, חוויות אישיות, דעות וכו'. אני מוכן להאמין במשהו רק אם הוא נתמך בראיות. אם אין ראיות בנמצא, אני מעדיף יצירת מצב שבו ניתן לאסוף אותן ולבצע ניסוי. תיאוריה, יפה והגיונית ככל שתהיה, אינה אמיתית אם אינה עומדת (או שאינה יכולה כלל לעמוד) במבחן הניסוי. הנחה זו, אם לוקחים אותה ברצינות, גוררת עמדות בכל תחומי החיים. בתחום המוסרי הנחה זו גוררת העדפה ברורה של מוסר חברתי מתפתח ודינמי, הנמדד כל הזמן בסרגל מקסום האושר, על פני מוסר הנובע מתכתיב קטגורי זה או אחר. בתחום הפוליטי, הנחה זו גוררת העדפה לחברה פתוחה בה ניתן לבצע "ניסויים" פוליטיים בקלות וללא מהפכות, ובה ניתן לנהל דיאלוג פתוח לגבי הראיות ותוצאות ניסויים אלה. בתחום הכלכלי, הנחה זו גוררת את ההכרח בשקיפות הנתונים ואת הספקנות כלפי כל תיאוריה כלכלית כוללת (בין אם היא 'היד הנעלמה' או קומוניזם). כנ"ל בתחום החינוך, המדע, הבריאות וכו'.
מן הסתם בתחום הדת אני אתאיסט, ולכן, כברירת מחדל, מסווג כחילוני, אבל החילוניות מבחינתי היא סיווג סוציולוגי: יחד איתי מסווגים עוד חילונים, שאין בינינו כלום פרט לאותו סיווג. יתר על כן, הסיווג הזה קיים אך ורק בישראל – לו הייתי חי בארה"ב, באירופה או בסין אף אחד לא היה מגדיר אותי "חילוני" משום שהגדרה זו אינה מתאימה לקווים בהם מחלקים מסורתית את החברה במדינות אלה.
"חיי פאוסף בחירות מודעות (יותר או פחות)" טליה ש.
מה שמאפיין את חיי כחילונית היא הספקנות. הדרישה לקבל הסבר מספק על דברים לפני שאני מקבלת אותם אל חיי. זה מתחיל בתפיסה שלי שעד שלא ייאמר אחרת, המציאות של ישות אלהית שקולה למציאות של פיית שיניים. זה ממשיך בקריאה מושכלת של עיתונאות וזיהוי של כתיבה מגויסת, מחפשת-סנסציות, צהובה וגם סתם שקרית (ונגמר בתוצאה הבלתי נמנעת של בוז לעיתונאות, בפרט אינטרנטית, ובחירה שלא לקרוא אותה). מה שמאפיין את חיי כחילונית זה ניסיון לנהל את חיי באופן שבו אם כולם כקולקטיב היו נוהגים, העולם היה 'טוב' יותר: (מיחזור, למרות שהוא לא בר קיימא בארץ), המעטת צריכה, תכשירי ניקוי אורגניים, השתדלות לאדיבות, זריקת פסולת לפח ולא ברשות הציבור. מה שמאפיין את חיי כחילונית זה היחס אל חיי כאל אוסף של בחירות מודעות. אני שואפת להיות מסוגלת להסביר בכלים רציונאליים כל דבר שאני עושה, בלי להצטרך לתרץ ב"כי ככה כולם עושים / כך אני רגילה / כך עשו הורי". אני בוחרת מדי בוקר מה ללמוד, במה לעבוד, עם מי לחיות את חיי, מה לאכול, מה לקנות ואיך להתנהג עם אחרים, כי בחנתי את שאר האופציות (באופן מודע יותר או פחות) ואלו היו האופטימליות.
"מי שמחזיק את המפתח" ט.פ
לא אשתמש כמעט במילה חילוניות, כי חולין הוא ההיפך מקדושה, שהיא מושג דתי. וכמי שלא מאמין בדת, שום דת, אין למילה הזו שום ערך בעיניי. אבל, מאז ילדותי, בקהילה חרדית מאוד, קראנו לקבוצה הזו "חופשיים" (ביידיש כמובן, פראייע) בהתחלה בזלזול, ואחר כך בקנאה שהתחלפה ברחמים. עד שחדלתי מלהאמין ויצאתי לחופש גם אני.
עכשיו אני צריך להסביר מהו החופש בשבילי, בפרט על רקע העובדה, שחיצונית עדיין לא שיניתי את מראי, ועדיין אני עטור זקן עבות, מעיל שחור ארוך מעל ציציות ארוכות וכובע. אני עוד הולך לבית הכנסת ולא שומע רדיו בשבת.
אבל אני חופשי! חופשי כי אני לא עושה את זה מתוך חובה כלשהי, אלא כי כך יצא שעדיף לי כרגע. אני עדיין לא מוכן לשלם מזונות ל8 קטנטנים, ועוד אין לי מקצוע ועבודה מחוץ לקהילה. אז כשיוצא לי, אני אוכל חזיר או שרצים, מסמס בסלולרי (לא כשר) גם בשבת, אבל הולך לבית כנסת.
אני חופשי, כי הכלא לא מוגדר בגודל החדר אלא בשאלה מי מחזיק את המפתח.
אני חוזר לצעירים שפגשת, למרות שלכאורה החופשים לא ידעו להגדיר מה זה החופש הזה, עדיין היה להם ברור שהם חופשיים והדתיים לא!
וזה ברור גם לדתיים.
"האקסיומה החילונית" איליה וסמדר.
אני ואשתי החלטנו להרים את הכפפה שזרקת ובילינו ערב שלם בדיון סוער סביב השאלה מה מגדיר אותנו כחילונים ולא כ"דתיים עצלנים". סמדר-אישתי, מציעה את הנוסח הבא: "אני חילונית כי אני מתלבטת בשאלה מה מגדיר אותי". זה די מסכם את הקושי שבהגדרת החילוניות שלא על דרך השלילה.
לאחר מכן, ניסינו לרדת לעומק דעתה של האמונה החילונית ולזקק מתוכה איזושהי אקסיומה בסיסית, אוטונטמית ואינהרנטית לחילוניות – במה מאמין חילוני?
"אני חילוני כי אני יודע מה טוב לי"
לדעתי זה האני-מאמין של כל אדם חילוני, אפילו זה הדתי-העצלן. זוהי למעשה האידאולוגיה של כל חילוני בהיותו חילוני – מברוך שפינוזה ועד תלמיד כיתה ו' בבי"ס רבין בנתניה… או באילת… או בתל מונד… היחיד שיודע מה טוב לי זה אני. אני, אני, אני. לא אלוהים, לא שליחו עלי אדמות, לא המלך, לא ראש הממשלה, לא המפקד, לא המורה, לא אבא ולא אימא. אני. לא שאני חושב שתלמיד כיתה ו' מבי"ס רבין באמת יודע מה טוב לו. אבל אני כן יודע מה טוב לי 
זה מפחיד, זה מביך, זה עצוב, זה אירוני. אבל זאת האקסיומה החילונית. וגם אני, בהיותי חילוני, מאמין בה. כל השאר זה בגדר נספחים ופרשנויות. היות והחילוניות היא בבסיסה אתאיסטית ומטריאליסטית, אזי אין בעיניה שום אמת אוניברסאלית, מטה-פיזית שתנחה אותנו. כל החוקים הם חוקים שנכתבו בידי האדם וככאלה, כולם בגדר דעה אישית, ודעה אישית היא אישית מאוד.
מאז הרנסאנס, כל מפעל ההומניזם המערבי מתמקד בהוצאת הכוח "להחליט בשביל אנשים" מידי מנגנוני השלטון והעברתו לידי האנשים עצמם. איש איש לעצמו. בזה הוא הצליח. במקביל, שאף המפעל גם לחנך את האדם ולתת לו את הכלים המיטביים כך שידע מה באמת טוב לו. בזה הוא ככל הנראה נכשל.
יופי של תשובה, ליאור פ.
הפוסט של ט.פ ריגש אותי!
אני חושב שזה אחד הפרוייקטים הכי מעניינים , מסקרנים וחשובים שייצא לי להתקל בהם . יש לי חשק עז לשמור כל אחד ואחד מהמניפסטים הקטנים והאישיים האלה ולהגות בהם יומם ולילה.
נראה לי שאיליה וסמדר הצליחו לגעת בשורש הכל כך פשוט ובסיסי של העניין – וליאור פ. הצליח להציג את זה בצורה שריגשה אותי במיוחד
החילוניות אינננה התעלמות מתחושת פליאה, ולתחושתי בוודאי מנעד הרגשות האנושיים איננו יכול או צריך לנוע סביב מקסימום פייסבוק או ספר מעניין.
החילנויות לא סותרת תחושת פליאה או מיסתורין ולצורך העניין חלק גדול מאותן תחשות פליאה ומסתורין הן הן אלו שמהוות את התענוג שבקריאה בספר או אפילו ההזדהות שמזדהים עם דמות ממשחק מחשב.
אז למה אני חילוני?
פשוט כי אין אלוהים:
כלומר כמובן שיתכן שיש אלוהים כמו שיתכן שיש ענקים ורודים בלתי נראים אבל זה פשוט לא הגיוני לא סביר סותר את הדעת והתבונה, סותר את תחושת הפליאה.
וכאן אולי אפשר להכנס למהי לדעתי הוא שורש העניין:
הדת בסופו של דבר היא שיטה מדעית גרועה, היא לא מספקת איזשהו מסתורין אלא ברמה הסברתית מספקת הסבר גרוע.
לכן בכל גרגר מגרגר ראשו של חילוני יש אם תרצו איכויותשלא ניתן למצוא בדת, כי בסופו של דבר אחרי הדת כהסבר ממוסד באה החילוניות כהסבר ממוסד והיופי של החילוניות טהור הוא וגדול הוא בדיוק בשל העובדה שהוא לא מנסה לתאר איזשהו מנגנון לוקה בחסר של המציאות שלא יכול להתקיים במציאות באופן סביר.
ונסיים בציטוט של דגלאס אדמס (מהזיכרון אז בהחלט יתכן שהוא מעוות
האין הגן יפה מספיק בלי שנצטרך לדמיין פיות בפינותיו?