על חילוניות.
אני מאמין שהחיים הם בדיחה קוסמית על חשבוני, ואין להם משמעות. אבל בתור בן אדם, כנראה עקב תאונה אבולוציונית כלשהי, אני יוצר סדר בתוהו ובוהו, מעניק לעולם סדר ולחיים משמעות. את זה אני עושה במשותף עם בני אדם אחרים, שכן אין דרך אחרת לעשות זאת. לכן, העולם כפי שאני מכיר אותו מורכב ממעט מציאות שאני חווה, והרבה דברים מדומיינים שאני ממציא כדי לסדר את החוויה ולתת לה משמעות וערך. זה לא עושה אותי לחילוני אלא לבן אדם, שכן עוד לא נולד הבן זונה שאצלו זה עובד אחרת.
מה שעושה אותי לחילוני זה הכרה באמת הזאת, העמדתה במוקד הדיון וקבלת השלכותיה. אני משתדל לא ללכת לאיבוד בתוך עולם הדימויים שהאנושות יצרה עד כדי כך שאשכח שכל זה רק המצאה שלנו, או אייחס להמצאות אלו קיום שלא תלוי בי. ואני מנסה לשפוט את העולם שאני ממציא מתוך המציאות שאני חווה ולא להיפך.
זה אומר שהסמכות המוחלטת בעולם שלי היא אני. אני הבוס של העולם שלי כמו שאנשים אחרים הם הבוסים של העולמות שלהם, בין אם הם מכירים בעובדה זו ובין אם לא. היות שכך, אנשים אחרים שווים לי, ואם אני רוצה להיות מוסרי עלי לחפש דרכים לקיום ביחד תוך חירות, שוויון ואחווה.
ככזה, אני לא רק אינדיבידואל חופשי אלא גם שייך למסורת ארוכה ומפוארת של בני אדם שחיפשו קיום משמעותי ומוסרי תוך הבנה שהתשובות היחידות שבנמצא הם תשובות של בני אדם, כי הם היחידים ששואלים דברים כאלה. אנשים כאלה היו בתקופות שונות ובתרבויות שונות, והדבר היחיד שמשותף להם ולי הוא העדפת ההבנה האישית שלהם, חלקית ומוגבלת ככל שתהיה, על אמיתות שנכפו עליהם ע"י בני אדם אחרים, בשמם שלהם או בשם מטאפורות שהם המציאו וטעו לחשוב שקדמו להם.
רובם לא קראו לעצמם "חילונים", וזהו בסך הכול מונח מקרי ולא מחייב. אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים. לי נוח עם המונח הזה כי הוא פשוט לשימוש, ומפני ש"חולין" זה המציאות הקונקרטית שאת הגישה אליה אני מנסה לא לאבד, ו"קודש", המונח המנוגד, מתייחס עולם ההפשטה, הפנטזיה, המטאפורה והמיתוס שבו אני מנסה שלא ללכת לאיבוד.
על הניסוי.
לדרישה לדבר על חילוניות לא במונחים של שלילה יש ערך מתודי. היא מחייבת אותנו, לשם שינוי, להסתכל על עצמינו ולא על אחרים, ולנסות לברר מי אנחנו ומה אנחנו. עצם הבירור מעצים וממקד ואני חושב שיש בו ערך בעיני תודעה חילונית, אם כי הוא לא בלעדי לה. והתהליך חשוב יותר בעיני מהתוכן. לא ממש משנה לי אם מישהו קורא לעצמו "חילוני" או בשמות אחרים או איך הוא רואה "חילוניות", מה שחשוב זה העיסוק האקטיבי בנושא. בעקבות השאלה, אנשים עסקו בעצמם ובזהותם קצת יותר. כך שערכה, מבחינתי, מוכח.
הסיפור על הצעירים בסדנה (שגם לו יש ערך מתודי, כפרובוקציה) מלמד אותי שמה שחסר לחילונים שביניהם זה לא ערכים, אלא עיסוק אקטיבי בערכים ובאמונות של עצמם. זוהי הריקנות שלהם, ולא היעדר ערכים דתיים.
הדיון ב"נכונות" השאלה, אם כך, הוא מבחינתי עיסוק באצבע שמצביעה על הירח במקום בירח עצמו. אבל מעבר לזה, אני בכלל לא קונה את האמירה הגורפת שמשמעותה של חילוניות היא היעדר דתיות.
המונח עצמו לא כולל שום "א-", "אי-", "לא-", "נון-" או "אנטי-", ולא שום "דתיות". נמרוד אבישר טוען שהשימוש במונח "חילוניות" מניח שדתיות היא מצב "דיפולט", ושולל זאת על סמך העובדה שאף אחד לא נולד דתי. אבל זהו טיעון מעגלי, שהיה נכון רק אם המונח עצמו היה מציין שלילה, כשבמציאות השלילה נמצאת רק באופן בו הורגלנו לראות אותו.
תינוק לא נולד דתי, זאת עובדה. אבל להגיד שתינוק נולד לא-דתי זה כבר צורם. זה מציין שלילה אקטיבית. כלומר: משהו, ולא היעדר משהו. להגיד שתינוק נולד "חילוני" כבר יישמע מוזר, כנראה בגלל שאנחנו מייחסים למונח כמה משמעויות שאי אפשר לייחס לתינוק.
חילוניות אכן מוגדרת כניגוד לדתיות, אבל קשה לי לחשוב על כינוי אחד שלא מציין ניגוד, או לפחות שוני, ממונח אחר ואין בכך כדי להצביע על היעדר תוכן. אם היינו נולדים על אי בודד, בלי בני אדם בסביבה, אפילו שם פרטי לא היה לנו כי יש לו משמעות רק מפני שהא מבדיל אותנו מאחרים. הפיזיקאים יגידו שקור איננו אלא היעדר חום, אבל מי שיחשוב שבגלל זה אין ל"קור" משמעות כשלעצמו, ימות מהיפותרמיה.
המילים "חילוניות" ו"דתיות" הן עתיקות, אך עד לעידן המודרני היו להן משמעויות אחרות מאלו המוכרות לנו ולא היה נהוג להשתמש בהן כמציינות זהות אישית של בני אדם. הייתה רשות חילונית ורשות דתית, היו ימים קדושים וימים של חול, אבל לא היו "דתיים" ו"חילונים". זה הופיע רק במאות האחרונות. ובהן, החילוניות קדמה לדתיות, והדתיות הגדירה את עצמה כניגוד לחילוניות, ולא להיפך.
מצטער להרוס סיפור מיתולוגי טוב, אבל כך בדיוק זה התרחש. רובם המוחלט של ההוגים שיצרו, לגמרי במקרה, את מה שמכונה "חילוניות" היו אנשים מאמינים, ופעמים רבות גם אדוקים. אבל הם גם היו אנשים שלא יכלו להתעלם, בשם הדת, ממה שעיניהם רואות. הגותם הצמיחה תודעה חדשה שמאוחר יותר הצהירה על עצמה כחופשית מכל סמכות מלבד שלה עצמה ויצאה לחפש את דרכה בעולם.
הדתיות העכשווית היא תגובת נגד לתודעה החילונית שכן היא התארגנה מחדש והגדירה את עצמה מחדש מול החילוניות. המקרה היהודי הוא המובהק ביותר. החרדים הם המייצגים הארכיטיפים ביותר של "דתיות" בעיני החילוני המקומי, וחרדים פשוט לא התקיימו עד להופעת החילוניות. עצם קיומם זו תגובת התבצרות והתגוננות מפני החילוניות, והם יודעים למה. בגלל זה, אגב, מעט מאוד סדנאות מפגשים בין חילונים לדתיים מתקיימות – בתי ספר דתיים מסרבים לחשוף את תלמידיהם לתודעה חילונית, וגם הם יודעים למה.
ראיית החילוניות כשום דבר מלבד היעדר דת הוא סיפור דתי. הם היש ואנחנו האין, הם העגלה המלאה ואנחנו הריקה. על הסיפור הזה הם חוזרים שוב ושוב, ונוח להם שחילונים מקבלים אותו, גם אם זה בא ביחד עם ניכור ושנאה לדת. ניכור לא מפחיד אותם. אלטרנטיבה כן. את המונח "חילוני" הם אולי המציאו כעלבון, אבל אני מנכס אותו. יש לי סיפור משלי ואין לי צורך לאמץ את שלהם. מה שבשבילם עלבון, בשבילי מחמאה.
אתה באופן ספציפי ביקשת מאנשים שנמצאים ב"קבוצה הסוציולוגית" של חילונים להסביר למה הם חילונים. אבל הקבוצה הסוציולוגית של חילונים אינה מורכבת מאנשים ש"חיפשו קיום משמעותי ומוסרי תוך הבנה שהתשובות היחידות שבנמצא הם תשובות של בני אדם". היא מורכבת מאנשים שאינם דתיים. אתה יכול לצעוק עד מחר שהרבה מאוד מהחילונים הם בסך הכל "דתיים עצלנים", אבל מבחינה סוציולוגית היא חילונים. מה שמחזיר אותנו לשאלה "מה אתה כן?" – ואם היית מנסח אותה כך ("אם עבורך 'חילוני' משמעו 'לא-דתי', אז מה את/ה כן?"), אני חושב שהיית מקבל תשובות יותר מוצלחות.
העובדה המצערת היא שלרוב האנשים אין ערכים מנחים. לא שהם סתם לא מנסחים לעצמם את הערכים בצורה קורהנטית, ולא שמשמעות המעליבה של "חסרי ערכים", אלא פשוט בכך שהם פועלים "לפי הרגש", באופן בלתי קוהרנטי בעליל ובלי להיות מונחים על ידי סט כללים ברור יותר או פחות. הם פשוט עושים מה שנראה להם, על בסיס החינוך שהוקנה להם בעבר והם זוכרים באופן מעורפל. זו המציאות, זה הרוב. אין בזה רע, כי אני מעדיף אנשים שאין להם מושג מה הערכים שלהם על פני אנשים שיודעים בדיוק מה הערכים שלהם כי הרב אמר להם.
ביקשתי גם הסבר אישי, וגם ההסבר שלי אישי. זה אומר שיש אנשים שרואים את החילוניות שלהם אחרת, אם בכלל. אז מה?
אני לא רואה מה "לא מוצלח" בתשובות שהתקבלו (אשמח אם תגיד, כמובן). אבל כאמור, עצם העיסוק חשוב לי יותר מהתוכן. התוכן צריך להתאים בעיקר למי שכתב אותו.
מה? שום מילה על האחידות שהיו במכתבים האלה? יש כמה שהם כמעט אותו הדבר רק במילים אחרות. זה היה ממש יפה לקרוא את זה ולראות שלכותבים היו מערכות רעיוניות וכללים מנחים דומים. באמת היה אפשר לצמצם את המכתבים למספר נקודות חשובות שמנחות את האדם ה"חילוני" כמו שהוגדר כאן. בתור ניסוי הייתי אומר שהוא הוכיח שהעגלה לא ריקה והציבור הוא דיי אחיד, יותר אחיד משחשבתי שהוא יהיה, למרות שזה יכול להיות תוצאה שנובעת מהשאלה או הניסוח של השאלה. אבל בכל זאת, משהו בטוח אפשר להסיק מזה, אולי רק לא כל כך גורף ומכליל.
מה גם שלקחת את הזמן ולחשוב על זה טיפה באמת היה חוויה קצת שונה, לפחות עבורי. אני חושב שביום-יום אדם עסוק יותר בניתוח של הסביבה שלו מאשר בניתוח של עצמו, וזה היה שינוי מהנורמה.
בתור ניסוי הוא לא הוכיח שהציבור החילוני הוא די אחיד, אלא שהציבור שקורא את שלום הוא די אחיד – ובינינו, זה לא כל כך מפתיע.
אפילו לא זה, אלא רק שציבור המגיבים לשאלה הוא די אחיד.
כן, זאת באמת היית הנקודה שלי, ושל הפרויקט כולו לצורך העניין: התווכחות על שיטות להרצת ניסוי במדעי החברה והניתוח הססטיסטי של הנתונים.
א' – המרחק שלי ממדעי החברה הוא גדול למדי
וב' – אתה קופץ למסקנות שגויות, וכשמישהו מנסה לומר לך למה הן לא תקפות, אתה מתעצבן שהמטרה לא היתה ללמד שיטות מחקר…
בסדר, אני טועה.
זה עדיין לא מה שרציתי שידברו עליו בתגובות.
הגדרה של חילוניות היא רפה במיוחד. אני מגדיר עצמי כאגנוסטי אבל אם אפשרי אני נמנע מלהשתמש בהגדרות מובנות. אני חילוני, כמו שאמרת, כי אני לא דתי, כי חילוני למעשה, כרעיון, הוא להיות לא מאמין או לא דתי. אני חושב שעיסוק בקטלוג האדם הוא מיותר לחלוטין בעניין זה. רוב האנשים שאינם חילוניים הם אנשים שגודלו כדתיים או מסורתיים, והאחרים התקרבו לדת מתוך תחושה של ריקנות ולא מתוך "מציאת האל". אדם מטבעו, כאשר לא יסבול מהתניה תוך כדי הילדות, יהפוך לאדם סקרן שמשנה את עמדותיו בהתאם לתגליות הנפשיות בחייו. צר לי שמרבית בני האדם אינם נאורים מספיק כדי להבין שזה בסדר שאין לך תשובות אמיתיות, כי אינך אלא קוף מפותח שנמצא ביקום שהרבה מעל לבינתו.
את האמת, כך יגיד לך כל מדען, אפשר למצוא רק בידיים, כי כל השאר אינו אלא אוסף אגדות וסיפורי פיות.
היה ניסוי מעניין ומקורי. תודה. מקווה לעוד כאלו בעתיד.
תודה שלום, היה מאוד מעניין לקרוא.
משום-מה זה גרם לי לחשוב על אספקט מסויים של מערכת החינוך הגרמנית, ואולי אף להבין אותה טובה יותר: בבתי ספר תיכוניים בגרמניה (גימנזיות) יש לתלמידים בחירה בין שיעור דת לבין שיעור אתיקה. ייתכן מאוד שהמחשבה מאחורי זה היא לעודד חילונים (שכאן במזרח הקומוניסטי-לשעבר הם רוב, באיזורים אחרים מיעוט) לחשוב קצת על מהות היותם חילונים, ולתת תוכן חלופי לדת בעמדה של חלופה שווה ולא ברירת-מחדל ריקה.
אולי לא יזיק לישראל לעשות משהו כזה (אם-כי אין לי אשליות — המצב הנוכחי מתקיים בגלל שבעלי השררה רוצים בו.)
מה שרציתי להגיד לפני כמה ימים, בזמן הניסוי, זה שחילוניות ישראלית בתור קבוצה אתנית וחילוניות בתור תפיסה חיובית של העולם שאינה דתית הן לא תמיד אותו דבר, וחוץ מ-(חלק מ-)החוזרים בתשובה או בשאלה, אי אפשר להגדיר אחד במונחי השני. גדלתי חילוני, יהודי-ישראלי, תל אביבי; אתאיסט, חילוני-פוליטי, וליברל נהייתי מבחירה. ואם אני אדבר על המוסר של רולס, זה יסביר אותי אבל לא כמעט אף חילוני אחר, גם אלו עם עמדות פוליטיות ומוסריות זהות או כמעט-זהות לשלי.
קשה להגדיר חילוניות באופן חיובי מאחר שהמשמעות של כל מילה תלויה במשמעויות של המילים לידה. אי אפשר באמת להגדיר צבע בלי לדבר על הצבעים הדומים לו; חלק מלהגדיר את הצבע הכחול זה להסביר את ההבדל בין כחול לירוק. זה נכון במיוחד לגבי קבוצות אתניות דומיננטיות, שקיימות על פי רוב על פי שלילה ומרחיבות את עצמן (כלומר, שוללות פחות קבוצות מיעוט) בתגובה לאיום דמוגרפי: הלבנים בארצות הברית קיבלו את האיטלקים והפולנים כתגובה לזכויות האזרח של השחורים, והגזענים באירופה הפסיקו להיות אנטישמים בתגובה להגירה המוסלמית. וירידת הכוח הדמוגרפי והפוליטי של האליטה האשכנזית חילונית גוררת קבלה או של חרד"לים, או של ערבים ורוסים המתנהגים דומה מספיק לחילונים יהודים לא-רוסים, כגון אמג'ד ובושרה מעבודה ערבית. אז אני לא מסכים שבאמת ניתן להסביר חילוניות בישראל – ובטח לא את החילוניות השלטת, כלומר הלא-רוסית ולא-ערבית – באופן חיובי, ולא רק בתור מה שהיא לא.
לא התרשמתי. זה עדיין מרגיש לי כמו בוץ.
ולא הבוץ הרעיוני שכיף להתפלש בו, אלא הבוץ המחשבתי שמכתים את ניסיונתינו (הקשים גם ככה) להגיעה לחשיבה נקיה.
כל הפוסט הזה פשוט מלא באנקדות שאינן מתיישבות אחת עם השניה – כמיטב המסורת הפלפולית היהודית שמאפשרת לעשות פליק ופלאק וברגע של היסח דעת למצוא עצמנו מחזיקים בעמדה נגדית. 'חילוניות לא כהנגדה? מה הבעיה! כל דבר הוא הנגדה של משהו, גם אם זה רק ההנגדה של ההנגדה של עצמו. ראיתם?'
נתחיל מזה שהסמכות העצמית היא הסמכות הטריוויאלית. היא סמכות שקיימת גם אצל זה שמאציל אותה למקור חיצוני כגון אלוהים, או הומניזם, או אבא. אין לה מקום בדיון על חילוניות – כי אין לה קשר לחילוניות או לדתיות. הכנסת אותה לדיון בדרכים פתלתלות ומאוד לא מספקות מבחינתי.
דבר נוסף – אם אכן התכוונת לחילוניות כמשהו אחר מניגוד לדת, הרי שהדוגמה שלך על רשות חילונית מול רשות קדושה/דתית רק מחזקת את הנושא. המושג חילוני בא אך ורק כדי להנגיד את הדתי והוא אינו אוטונומי. בשפה שבה אין את המילה דת, גם לא תצמח לעולם המילה חילוני.
אז לפי המשמעות של חוסר דת – ברור שחילוניות קדמה לדת.
אבל לפי הסמנטיקה של חוסר דת – ברור שהמילה חילוני לא היתה קיימת לפני המילה דתי (או קדוש, לצורך העניין). זו מילה שבאה לתאר את כל זה שאינו דת/קודש.
והפלפולים שלך מאפשרים לך לעשות את הקפיצה הסמנטית הזאת בלי משים ולטעון טענות הופכיות אחת לשניה.
אי אז אנחנו נשארים עם משחקי ביצה ותרנגולת סמנטיים. הם אמנם מורכבים, אך המעגליות שלהם מובנית כבר בניסוח השאלה ומגבלות הניסוי שהצבת.
הוא שאמרתי, בוץ.
רק הערה קטנה בעניין העגלות:
זו המלאה מתקשה הרבה יותר בתנאי שטח קשים (וביחוד בלצאת מהבוץ), ומאד לא יציבה בסיבובים.
האם לא פשוט להגדיר "חילוני" כאדם עצמאי בדעותיו?
אני מכנה דתיים כ"הלכתיים", ואת החילונים כ"כלליים". כדי להבדיל את מקור הסמכות של דעות כל אחד מהזרמים. הדתיים מקבלים את התושב"ע והמסורת כבסיס תפישת העולם שלהם. החילונים בוחרים את מקור האמונות שלהם באופן אישי.
בהחלט פשוט, ואף אלגנטי. וגם אני מסכים שההבדל הוא במקור הסמכות (דבר אחר לגמרי ממקור הערכים, אגב, ולא ברור לי למה ערבבת בינהם). אבל מה שעניין אותי זה להאיר את הנושא, להעמיק בו קצת ולדבר על התוכן שמצוי בו. דבר ששונה מאוד, אם לא הפוך, ממציאת ההגדרה הכי קולעת.
האם ההגדרה שלך כאן לאדם דתי מספיקה לדעתך כדיבור על דתיות מהי? שאלה רטורית, מן הסתם:). באותה מידה, אני חושב שחילונים צריכים לפתח שיח קצת יותר מעמיק בנושא חילוניותם ומשמעותה.
Pingback: 14. אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל « בציציות ראשי – Fringes
כשההתנהגות שלך מושתתת על ערכים שיוצרים דיסוננס עז כשהם באים במגע עם מה ה"מציאות",הם מקבלים אופי נבדל "דת",וההפנמה שלהם היא מלאכה קשה שעושה שימוש במכניזם יעודי "האמונה".
לא כך כשההתנהגות שלך מושתתת על ערכים שנגזרים מה"מציאות" ,כעת אין דיסוננס,והמתנהג מרגיש שהוא פשוט מגיב ל"מציאות".
ניתוח ה"מציאות" אם כן כמוה כניתוח החילוניות . אם המדע נתפס ככלי חשוב בתפיסת המציאות ,אז הדינמיות המדעית הסקפטיות והשינויים המתמשכים בתאוריות המקובלות יהוו השראה לתכונות האופי המוערכות של האדם האידיאלי.