פורים חזר אלינו כחג פוליטי רק ב-25 לפברואר 1994 עם מעשה הטרור של השהיד ברוך גולדשטיין. ביסודו, הוא הגרסה המקומית לפולחן האביב, מהמסורות האנושיות העתיקות והנפוצות ביותר. זהו חג טבע פגאני קלאסי, שכן האביב הוא הזמן בו הטבע מתעורר והמוח האנושי מקבל הצפת הורמונים רצינית ביותר (למי ששם לב שהוא מרגיש מוזר למשך כמה ימים בעונה זו ולא הבין למה) ודורש לצאת ולהשתולל אחרי חוסר הפעילות היחסי של החורף.
תמיד ובכל מקום, זה היה חג של פריצת גבולות שבו ליום אחד מותר לעשות את מה שאסור בכל יום אחר. ככזה, הוא ממלא תפקיד חברתי לא מבוטל כזמן של הוצאת קיטור. חג של הגשמת פנטזיות. כל תרבות, כמובן, עטפה את החג היפה הזה בסיפור משלה. רבות מהן (במיוחד המונותיאיסטיות) היו שמחות לבטל אותו לחלוטין, אבל קואופטציה הייתה כנראה התשובה הטובה ביותר לנטייה של המאמינים שטופי ההורמונים לשלוח את לובשי השחורים חמורי הסבר ואת הדת שלהם לאלף עזאזלים כשהיו מנסים.
הסיפור היהודי של פולחן האביב מסקרן במיוחד ושווה לדסקס בו, גם בגלל שהוא מעניין כשלעצמו וגם מפני שלאחרונה סיפור החג הופך לסיפור פוליטי ארכיטיפי ומעורר השראה עבור הפונדמנטליזם היהודי. למי שלא טרח לקרוא את המגילה השנה (ואני מדבר על "לקרוא", להבדיל מ"ללכת לקריאת מגילה"), הבה נזכיר את הסיפור הבסיסי:
פונקציונר חצרני מדרג נמוך טווה תכנית מבריקה לקידום מקצועי. הוא מנצל את מותה המצער (היפרדות הראש מהגוף עקב נטיות פמיניסטיות. בנות, תיזהרו) של אשת המלך ושולח את בת חסותו לאודישנים לתפקיד המלכה. האודישנים מתקיימים בחדר השינה של הוד מלכותו (מה שמראה שלא הרבה השתנה בתחום האודישנים מאז המאה החמישית לפנה"ס למניינם) והצעירה, לפחות לפי חז"ל, מפגינה שם ביצועים לעילא ולעילא.
מוצאם של השניים יהודי. זוהי הפעם היחידה בתנ"ך, ואחת המעטות בספרות היהודית עד העידן המודרני שבו מישהו מכונה "יהודי". אולי לסופר המקראי היה צורך מיוחד להזכיר זאת כי הגיבור עצמו טרח רבות לטשטש את מוצאו, עד שנזקק לו כקלף פוליטי. שמו היה מרדכי – על שם האל מורדוך, ובת חסותו נקראה אסתר – על שם האלה עישתר. זה לא כאילו יהודים אמריקאים יקראו לעצמם ג'וש ורייצ'ל, זה יותר כאילו יקראו לעצמם ישו ומריה, ביותר ממובן אחד. ישו הוא בעצמו מורדוך, בנו של האל הגדול שקיבל מאביו את השליטה על בני האדם. עישתר היא אלת הפריון, המין והאהבה (מריה מגדלנה אם בא לכם) וגם המלחמה והאלימות, מה שאומר שבחירת השם "אסתר" ע"י הסופר המקראי לגיבורת הסיפור היא ממש לא מקרית, והולמת מאוד. מדובר הרי בחג שלה.
אז מרדכי שותל את פצצת המין והאלימות המתקתקת לצידו של המלך, ואומר לה להסתיר את מוצאה. הפירוש לפיו זה היה עקב אנטישמיות אולי מתקבל יפה במוחות של ישראלים צעירים שהורגלו לחשוב שאנטישמיות היא תופעת טבע קבועה. אבל על האימפריה הפרסית אנחנו מדברים, קונגלומראט של עמים ושבטים מהודו ועד כוש. בהרמון של חשיארש הראשון היו כנראה נציגות מכל אחד ואחד מהם, וממש לא הזיז לו שהרכש החדש היא דווקא יהודיה.
אבל המוצא היהודי היה יכול לקשור את הסוכנת הרדומה למפעיל שלה, מה שהיה מחרבש את התכנית. והתכנית הייתה לתפוס את מקומו של הווזיר הראשי כיד ימינו של המלך. בשביל זה, הוא נקט בדרך הפרובוקציה ויצר משבר. דורות של פרשנים הזיעו על דרכים לתרץ את העובדה שמרדכי הימר על חיי כל היהודים באימפריה לטובת האגו הפרטי שלו. כך הופיע, למשל, הסיפור לפיו המן לבש חולצה עם תמונה של אליל, והאיש שקרא לעצמו בשם של אליל היה יהודי חסוד ואדוק מכדי שיוכל להשתחוות לו.
המן הוא עמלק. זאת אולי הפעם הראשונה שעמלק חוזר לחיים אחרי שחוסל בשמואל ב'. מאז, הוא הפך את זה להרגל והוא חוזר בכל דור ודור כתואר שמדביקים לאויב הנוכחי שלנו. אולי שם נולד גם הטופוס הספרותי על הרחמנות הטבועה ביהודי, רחמנות שהיא בעוכריו ועליה הוא צריך להתגבר. הרי המן הוא צאצא של אגג, אותו מלך עמלקי אחרון שעליו המלך שאול ריחם אחרי שטבח את בני עמו. ובגלל חטא הרחמים הזה, הצאצא של שאול, מרדכי, נאלץ לצאת לסיבוב נוסף כדי לסיים את המלאכה.
מי שיצא לו לעקוב קצת אחרי השיח הפנימי במחנה הפונדמנטליסטי, בהקשר של "תג מחיר" מזהה את הדפוס: לפגוע בערבים חפים מפשע זה דבר קשה ליהודי רחמן, אומרים המגיבים, אבל הוא צריך להתגבר על עצמו ולעשות זאת שכן זהו הדבר הנכון (גם הנאצים דיברו כך), והחבר הדמיוני ידאג שנפשם הרחמנית לא תושחת עקב האכזריות שגילו, כמו שהבטיח בפרשת "עיר הנידחת". כלומר: מותר להיות לא מוסרי בלי שהדבר יהווה חטא. חלומו של כל פסיכי.
סיפור שאול ואגג היה גם הרגע שבו איש הדת, שמואל הנביא, לקח את העניינים לידיים ושיסף את העמלקי בניגוד לרצונו של השליט החילוני, וגם קרע מהאחרון את גלימת המלוכה ונתנה למי שמצאצאיו יבוא המשיח. גם כאן, לא קשה לדמיין מה עלול לראות בעיני רוחו איזה איש דת קיצוני ושאפתן (שמאמין בצדדים המפוקפקים יותר של הקבלה ועלול להקדיח תבשיל שלם מזה שהוא נקרא באותו שם כמו הגיבור התנ"כי ממליך המלכים) בסיטואציה שבה איש דת אחוז זעם קדוש מכחיד את האויב למורת רוחו של השלטון החילוני יפה הנפש. בעלון שלו כבר נכתב על מחנות השמדה לעמלקים, אז אולי האיש באמת מזהה את עצמו עם הדמות התנ"כית קצת יותר מדי.
המן מבין שמרדכי מחפש את הראש שלו, ונגרר לתגובה המצופה: אין לו שום דבר על מרדכי ששווה להטריד את המלך בגללו (במיוחד אחרי שמרדכי חושף לכאורה ניסיון התנקשות במלך), אז הוא הולך על הקלף הדתי. לא היה קשה לשכנע את המלך להתיר את חיסול היהודים (אין בג"צ ובצלם). על ההוראה יהיה חתום המלך עצמו, היא תכלול, שלא בידיעתו, גם את מרדכי היהודי והמלך לא ירגיש בחסרונו. מה שהמן לא ידע, שכן זה היה הקלף שמרדכי טרח להחביא, שזה יכלול גם את אסתר, ובחסרונה של שפחת המין המועדפת המלך ירגיש גם ירגיש.
הכול קרה כמתוכנן, כולל ביום מצב מביך שבו חשיארש מוצא את שפחת המין המועדפת בזרועותיו של הווזיר המועדף בדיוק לפני הגילוי המרעיש שהוא מנסה לחסל את בני עמה יחד אתה ועם העסקן שעשה שירות טוב למלך ממש לא מזמן. המן חוסל יחד עם כל משפחתו, היהודים קיבלו רשות לעשות את האימא של תג המחיר. ואחר כך ביקשו, וקיבלו רשות להמשיך אותו יום נוסף.
קל להבין איך אומץ הסיפור כפנטזיה יהודית גלותית. הרי מה קוסם לבן מיעוטים שנתון לשרירות ליבו של השלטון ואזרחיו המועדפים יותר מאשר להפוך בעצמו לאזרח מועדף ולהיפרע ממעניו? זהו ה – "ונהפוך הוא" הפורימי בגרסתו הגלותית, היפוך מוחלט של החוויה היהודית, יום אחד בשנה של פנטזיה חסרת מעצורים במציאות רעה ופורקן "בריא", מבחינת ההנהגה הדתית, להשתוללות ההורמונאלית של תחילת האביב. אבל יש כאן עוד כמה אספקטים של "ונהפוך הוא".
הפונדמנטליסטים היהודים בישראל, שבשבילם סיפור מגילת אסתר הוא הסיפור הטיפולוגי שלפיו צריכה להתנהל המציאות הנוכחית הוא הציבור הגלותי ביותר בחברה היהודית. הוא חושב במונחים של גלות, שבה יש רק מדכאים ומדוכאים. החוויה של שלטון עצמי, שבו כרוכה אחריות והכרה בגבולות הכוח, זרה לו לחלוטין. גם בעשור השביעי לקיומו, הם טרם עיכלו את משמעותו. כאן יש נהפוך הוא על נהפוך הוא על נהפוך הוא. היהודי הגלותי המדוכא זוכה בשלטון ונעשה המדכא, והשליט המדכא חווה את עצמו כמיעוט מדוכא בתוך המדינה שלו עצמו. זה כאילו שמרדכי היהודי מקבל הזדמנות להיות אחשוורוש ובמקום זאת הופך להיות המן שחושב שהוא מרדכי היהודי.
אבל האם זהו הלקח ההכרחי מהסיפור? הבה נעשה "ונהפוך הוא" משלנו: אלפיים שנה של פרשנות גלותית ריככו וסירסו את הטקס"ט התנ"כי והאפולוגטיקה הפרשנית הפכה את גיבוריו לדמויות מופת. אבל התנ"ך, להבדיל מהתושב"ע, נכתב ע"י אנשים שהכירו מציאות של שלטון עצמי שמוגבל בכבלי המציאות. אחד הדפוסים המובהקים של סיפורי התנ"ך הוא כדלקמן: הגיבור מתעלה לעמדת כוח, כושל, חוטא ונופל. שוב ושוב התנ"ך מזהיר אותנו משיכרון הכוח: משה מכה בסלע, דויד רוצח חייל נאמן וגוזל את אשתו, אליהו מגלה שכל מסלול חייו הקנאי היה מוטעה כשהחבר הדמיוני מתגלה אליו לא באש ולא ברוח עוקרת הרים ומשברת סלעים אלא בקול דממה דקה.
מגילת אסתר הוא הסיפור היחיד שמתרחש בגולה, וזה אומר משהו. הסופר לא היה חייב לתת לגיבורים את השמות האליליים ההם, גם בזה הוא רצה לומר משהו. ואם לא רצה, אף אחד לא מונע מאיתנו להבין זאת כך. אולי, אם נקלף מהסיפור את הפרשנות המקובלת, נוכל לקרוא את הסיפור כאזהרה: סיפור מכוער ופרובלמאטי של "ככה נראה עבד כי ימלוך – ככה מנטאליות גלותית בצירוף כוח שלטוני משחיתה את היהודים – אל תהיו כאלה".
הערה לסדר: אולי שמתם לב שכמה מהקישורים כאן הם לאתר "הקול היהודי". זהו אולי אתר התוכן הטוב ביותר של הפונדמנטליזם היהודי. הם, להבדיל מהתקשורת הסמולנית, מקפידים לדווח על כל אירוע של אלימות יהודיסטית נגד פלסטינים. בואו לעמוד על היקף התופעה ולהבין אותה היישר מפי הסוס, ממליץ להירשם לתפוצה שלהם ולהיכנס לקרוא בכל פעם שנדמה לכם שהמציאות כאן לא רעה כמו שמציגים אותה.
חג שמח, ותנו בראש.
גם ספר דניאל מתרחש בגולה.
אנ י יודע, אבל הסטטוס שלו בקאנון קצת אחר למיטב ידיעתי. יש גם לא מעט אפיזודות שמתרחשות בגולה, אגב.
מעניין, גם אני חשבתי על ספר דניאל ועל ספר מקבים. מה שכתבת על פורים כחג פוליטי לא מדויק בכלל, אולם העובדות ההיסטוריות הקשורות החג (ובעיקר בסיפור המגילה) בהחלט מחזקות את הטענות שלך. החלק העברי של ספר דניאל (פרקים א, ח-יב) נכתב ונתקבץ לחלק הארמי בין השנים 167-163 לפנה"ס. ספר מקבים א' נכתב ככל הנראה סביב אממע אותה מאה, בארץ, בעברית. שניהם ספרי תעמולה, מתוחכמת ומצויינת יש לומר, ובשניהם מוזכר כמה פעמים סיפור מגילת אסתר בהקשרים שונים. מכאן ניתן ללמוד שפורים, או למצער, מגילת אסתר, היו פוליטיים כבר בשלב מוקדם מאוד. למעשה הם גוייסו למטרות פוליטיות סמוך מאוד ל'הכרזת העצמאות' הראשונה של היהודים בישראל. וכן, חשוב להדגיש את המילה יהודים כי ההופעה שלה ממש לא מקרית וכבר אז זה היה אישיו, קח לדוג' את סיפור הגיור בכפיה ובאלימות של השומרונים.
אגב, אני לא מביא כאן מראי מקום. זה לא מתוך שרלטנות אלא פשוט כי בתור מגיב אני לא רוצה סתם להכביד. כמובן שאם יש אי השגות (על דברים שאני מעלה כעובדות, לא על טענות) אני יכול לציין מראי מקום.
עוד הבהרה קטנה. ספר דניאל מתרחש כביכול בגולה. נראה גם כאילו נכתב בגולה עד שמבינים שבעצם הנושא שלו הוא ההיבריס של אנטיוכוס ולא של בלשצאר. 'סמיכות הפרשיות' של כתיבת דניאל על סמך סיפור אסתר ומרד החשמונאים לא מותיר ספק בכך שמדובר בתעמולה פוליטית.
אורי דויד –
מנין האסמכתא לגיור בכח של השומרונים?
אדומים ודאי. יטורים גם. אבל שומרונים?
זה היה זכור לי ממקבים א פרק ג. אולם בקומנטאר של אוריאל רפפורט אני רואה כי ככל הנראה השומרונים שמוזכרים שם (שדור מאוחר החשמונאים סגרו איתם חשבון) הם כנראה חיילים סלווקיים בני העיר סמאריה, שהייתה מעין מוצב צבאי הלניסטי. בכל מקרה נראה שהצדק איתך.
נ.ב. כל הכבוד על המיזם הויקיפדי. מקווה שיגיע בקרוב גם לת"א ולירושלים ולב"ש. נושא אחר, אם אתה רואה את אייל מאיר בימים הקרובים מסור לו בבקשה ד"ש ממני.
כהנא צדק!!! עובדה קיימת ממשיכים בדרכו! מסכים עם המאמר שכהנא צדק!!!
צדק במה בדיוק?
האמת שבהתחלה לא הייתי בטוח שכהנא באמת צדק, אבל אוסף סימני הקריאה הסיר את כל הספקות מלבי. (!)
בנאדם, עד שאני לא מקבל כאן תגובת ציונית הולמת כמו שצריך עם מספיק סימני קריאה (שמת כולה 11, מה, אתה אומו?) ואולי כמה איזה "חחחחחחח", אני לא משוכנע לחלוטין שכהנא צדק.
נ.ב: משוכנע=בטוח, לחלוטין=לגמרי.
ממש כמו לקרוא את הפרוטוקולים של זקני ציון.
יפה גם שהוצאת את המן כמסכן.
מישהו אמר סולידריות שושן הבירה?
אתה מבין שההתיחסות למן היא כאל דמות דמיונית, מכשיר כדי ללמד אותך משהו בסיפור, ולא בן אדם אמיתי שחי ורצה להרוג יהודים, כן?
אתה מוזמן לקרוא את 'תנ"ך עכשיו' של מאיר שלו, בוגוסלבסקי לא מאד מקורי בפרשנות שלו למגילה אמרו את זה לפניו.
שלום, אני חושב שלבד אתה נותן איזשהו ערך חינוכי להרבה מהשטויות שלימדו אותי במערכת החינוך כאן. זאת לא הפעם הראשונה שאני קורא את מה שיש לך להגיד וחושב מחדש על דברים שאז פשוט נכנסו אצלי מתחת למטריה של "ניפוח אגו יהודי" בבית הספר.
שלא לדבר על זה שאתה נותן קונטקסט לדברים האלה כמו שעוברים אותם היום ילדים במערכת החינוך.
כל הכבוד על הפוסט.
+1
איפה כתוב שהוציאו את ושתי להורג?
אתה צודק, לא כתוב, אבל בימים ההם היה מאד, מאד, מאד מאד נדיר שמלכה שהמרתה את פי המלך סתם מגורשת. עם זאת, טכנית אתה צודק. כתוב רק "תינתן מלכותה לרעותה הטובה ממנה" וש"נגזר עליה". מה נגזר – לא כתוב.
אין לי מושג מה היו נוהגי חצר המלוכה הפרסית לפני 2500 שנה וזה גם לא מעניין. אנחנו מדברים על סיפור סמלי שלא היה ולא נברא, ואם מותר לקרוא שמרדכי היה המודל ליהודי האולטימטיבי, לקשט עם הסיפור הטפשי על החולצה באלילית או להציג את אסתר כאיזו יתומה מסכנה שמרדכי דואג לה בטוב ליבו, אז אני יכול גם לשער מה קרה לושתי על המרת פי המלך. מה גם שזאת פרשנות מקובלת ביותר.
סליחה על הדקדקנות הקלה – הטבח בחברון התרחש ב1994.
חוץ מזה הפוסט מצויין.
צודק, תוקן.
הנהפוך-הוא האמיתי צריך לבוא כשאסתר תחזור לתפוס את מקומה הראוי, דכתיב:
עד מתי תתחמקין הבת השובבה? כי ברא יהוה חדשה בארץ: נקבה תסובב גבר.
הדברים שכתבת מופיעים כבר ממזמן בספר של מאיר שלו-תנ"ך עכשיו, בפרק שנקרא "היהודי הגאה מרדכי"
לקרוא באתר הקול היהודי מזכיר לי את האופן שמתארים צפייה בתאונה. אני מזדעזעת לגמרי, אבל קשה להפסיק לקרוא.
אני חושבת שמשפט מאת אחד המגיבים מתאר באופן טוב את אחת הבעיות של הגישה שלהם בעיני "צה"ל לא רוצה לנצח. צה"ל מחפש שקט. צה"ל הפך לצבא שמגן על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק במקום להגן על יהודים." העובדה שבעיני הדברים עומדים בסתירה אחד לשני מדכאת למדי.
ולשלום, פוסט מוצלח כרגיל
בעיניו כמובן, לא בעיני.
לא הייתי מודע לקיומו של האתר הזה עד כה..
פשוט גועל נפש.
וכל "דברי התורה" של ה"רבנים" שם הם פשוט גיבובי שטויות.זוהי ממש לא התורה.
שבעים פנים לתורה, וגם לייבוביץ' זצ"ל אמר שאמונתו שלו וזאת של כהנא מגיעות מאותו המקום. אלו אכן גיבובי שטויות, אבל גיבובי שטויות פופולריים ביותר. שתדע שהטרנד שהאתר הזה מייצג הוא גם קטע אופנתי אצל ערסים שעד לאחרונה היו סתם מסורתיים. פתאום כולם לובשים כיפות (הסוג הנפוץ הוא כיפה סרוגה לבנה קטנה), הולכים ל"שיעורי תורה" ומגוייסים ע"י הרבנים הנ"ל להרביץ לערבים.
אכן שבעים פנים לתורה,לצערי הדת מאז ומתמיד משכה אליה את הגורמים הקיצוניים ביותר.
אני רק לא מבין איך זה הגיע למצב כזה,שבו אפילו רב כ"כ גדול כמו הרב יעקב יוסף קורא למחנות השמדה לעמלקים. ושיהיה ברור מדובסר באנשי תורה לעילא ולעילא.
את העלון המדובר קראתי בזמנו,אך אני חייב להודות שבאותו רגע לא ייחסתי לזאת חשיבות
ולא קראתי את דבריו בהקשר שאליו הוא התכוון.
אני לא מבין למה קולם של המתונים (כמעט) לא נשמע.כנראה קצת פוחדים לצאת כנגדו,בגלל המעמד וההשפעה העצומים שיש לו.
את היישובים יצהר וברכה אני מכיר,מקרוב.
את התופעה בהיקפה הנוכחי,לצערי עד עכשיו לא הכרתי.
אין דבר שיותר מעצבן אותי מאשר העובדה שעבריינים,פושעים,או סתם רבנים מטורפים,השתלטו לי על הדת ומדברים בשמה.
יעקב יוסף הוא אחד הרבנים המטורללים בסביבה. והעניין הוא שהיותו של מאן דהוא "איש תורה לעילא ולעילא" עוד לא אומר שום דבר על היותו מטורלל או לא, כל מה שזה אומר זה שהוא מכיר את החומר.
התגובה שלך, לדעתי, משקפת בעיקר את המחסור בביקורת עצמית ומודעות עצמית בציבור שלך. עם כל ההיכרות האינטימית שלך עם הנ"ל, הייתי חושה שאתה לא אמור להיות מופתע.
אגב, "השתלטו על הדת" זה מונח מדוייק. אני חושב שרוב הציבור היהודי, בין אם הוא איתם או נגדם, חושב שהם אכן מייצגים את היהדות. ככל הנוגע לארץ, זה לא רחוק מהאמת. אם אתה לא מקבל זאת, חובת ההוכחה היא עליך והייתי אומר שיש לך לא מעט עבודה.
כשאני מציין שמדובר באיש תורה לעילא,אני מתכוון לומר שככה יותר קשה לצאת נגדו. גם לרבני המיינסטרים כמו הרב שלו והרב ליכטנשטיין,שהם די מוכרים בציבור,אין מספיק כוח. במיוחד כשמדובר באדם שגם עושה דברים טובים (תתפלא),כמו בפרשת גדר ההפרדה הגזענית בבית הספר בעמנואל.
הוא יודע איך להתנהל תקשורתית,הוא תמיד ירמוז ואף פעם לא ידבר בצורה ברורה.
אני לא חושב שמדובר במחסור של ביקורת עצמית ומודעות.
מדובר בחשבון נפש כללי שהציבור הדתי צריך לעשות.
האם הולכים ביחד עם העם והמדינה,או שממשיכים לנטות לכיוון הזיות על מדינת הלכה. חשבון נפש שאגב לדעתי גם השמאל צריך לעשות.
האם מנסים להשפיע מבפנים,או שממשיכים בתהליך הניתוק.
שרלו וליכטנשטיין אינם "מיינסטרים", לא ב"מגזר" בכל אופן. שרלו פופולרי, עם פרופיל תקשורתי גבוה ותופר המון שו"תים אבל היחס אליהם הוא כעומדים באיזה קצה, במקרה הטוב. במקרים הפחות טובים הם נחשבים ל"ניאו רפורמים" או "מתחנפים לשמאלנים" לצרכי רייטינג.
כדאי להזכיר גם שככל שאתה יותר מתון, ככה אתה מתייחס ביראת קודש פחותה לרבנים. כך שכדיפולט, ככל שרב יותר קיצוני, הוא נוטה להיות "איש תורה" יותר גדול.
על מעורבותו של יוסף בפרשת עמנואל אני יודע, רק שאין לזה שום קשר להיותו מטורלל וכהניסט. גם החמאסניקים עושים דברים טובים, ממתי זה מכשיר משהו?
ההרגל במגזר לכבס את הכביסה המלוכלכת בפנים, לעשות אפולוגטיקה לכל דבר וכל אחד, לא להגיד שום דבר שאי אפשר לסגת ממנו, לדבר בקודים ורמזים וחו"ח לא להביע עמדה חד משמעית נגד מישהו מאנ"ש שמא תואשם ב"חילול השם" (אין שום עכבות כאלה לגבי מי שמחוץ למגזר, כמובן) שיתקה למעשה את מנגנוני הביקורת העצמית שלכם.
כמובן שאין כבר "מגזר", הוא מפוצל סופית לשלושה זרמים לדעתי, אבל כולם עדיין משקיעים הרבה אנרגיה כדי לשמר את הפאסון.
ואכן, חשבון נפש גם השמאל צריך לעשות, ובגדול. אבל לפחות שם עוד אפשר להיכנס באנשים בלי קשר לסטטוס שלהם וזה לא ביג דיל.
לגבי דבר אחד אני מסכים איתך,
הטענה ש"מדובר בדיון הלכתי גרידא,ללא קשר למציאות",
הוא אחד הטיעונים הכי מגוחכים,לדעתי.
הרי התורה היא בעצם הנחיות לחיים,לא משהו שניתן ללמוד אותו במנותק. לכן,כשהוא מדבר על מחנות השמדה לעמלקים הוא אולי מדבר על בעתיד,בימות המשיח…
ובעצם מתכוון לכמה שיותר מהר,כאן ועכשיו.
ההבדל בין השמאל לימין,הוא ש"אצלכם" אפשר להביע דעה ואתה בעצם לא מחוייב לכלום.
אם אני בתור דתי אומר שאני בעד לתת מדינה לערבים,
אני כביכול כופר בתורה "שלהם" ואז אני לא דתי.
לכן הבעיה הגדולה של הרבנים המתונים לצאת נגד הקיצוניים.אני מעדיף שקולם של הרבנים שציינתי יישע,אע"פ שהוא מתון,מאשר שלא יישמע בכלל.
אין ספק שיותר כיף להיות "שמאלני" מאשר "דתי ימני".
לפחות יש פתיחות לדעות מגוונות.
ולגבי מה שציינתי על פרשת עמנואל.
זה בא להוכיח את טענתי שמדובר באדם שמתנהל בצורה גאונית. כשהוא אומר משהו שיכול להתפרש כשלילי,הוא רומז. כשהוא אומר משהו טוב אז הוא כביכול "לא מפחד" לומר אותו בריש גלי.
הבעיה של אדם דתי היא איך להתייחס אליו.
אע"פ שמדובר לצערי ברב שהוא פשוט גזען,אין לי דרך אחרת לומר את זה,ומצד שני באחד מגדולי התורה בימינו.
ככה שזה די מתנגש.
פוסט מצוין, כרגיל.
תודה על ההכרות עם "הקול היהודי". אהבתי מאוד את שיטת הקטלוג שלהם, לפיה הידיעה "ערבים הותקפו בשילה ובחומש "לשבור לערבים את הביטחון העצמי"" נמצאת בטאב "בארץ", ואילו הידיעה "ערבי נדקר סמוך לחוות מעון, ערבים שידו אבנים על יהודים נפצעו בבית אומר" שייכת בכלל ל"התיישבות". אלמנטרי.
כנראה שגם הם נערכים ל2 מדינות.
מדינה ליהודים ומדינה למתיישבים…
ממש לא.
הם נערכים למדינה אחת שבה תוגשם הפנטזיה היהודית מהשטעטל להיות הקוזאק. "יהודים ישלטו בשונאים" בז'רגון שלהם. ברמה המדינית, אנחנו מדברים על מדינת אפרטהייד בה היהודים אזרחים והערבים על תקן יהודים ברוסיה הצארית, ב"תחום מושב" משלהם, עם פוגרום פה ושם כדי "להוריד להם את הביטחון העצמי", שלא יקבלו איזה רעיונות על אזרחות שווה.
הם לא נפרדים מהמדינה, הם עושים בדיוק את ההיפך – פועלים להפוך את כל המדינה ליש"ע אחת גדולה. למי שלא שם לב, הפעילות שלהם מתרכזת יותר ויותר אל תוך הקו הירוק.
לא יודע.לא נראה לי שהם עד כדי כך חיים בסרט.
אם אפילו ביבי מכיר ב2 מדינות…
Довольно интересно конечно. Я немогу подписаться под каждым вашим словом, но в общем соглашусь.
The site is actually a walk-through for the details you wanted with this and didn't know exactly who must. View in this article, and also you'll definitely learn it.