באחד הסיבובים הקודמים של פסטיבל שרה נתניהו העונתי, כתב עיתונאי בכיר, בן כספית, את הפסקה המהממת הבאה:
ישראל מופקרת. ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, המקביל של רם עמנואל, הוא אחד בשם נתן אשל, יהודי חביב נטול כישורים כלשהם, או ניסיון, או סמכותיות. תפקידו האמיתי הוא "נציג הבעלים והנשים". הבעלים, קרי שלדון אדלסון. הנשים, קרי "הגברת שרה נתניהו." מינויים חשובים עוברים דרכה. לוחות זמנים מותקנים סביבה. כשפרצה בהלת "שפעת העופות" היא אילצה את הלשכה לבטל לו"ז של יום שלם והכניסה להסגר את עצמה ואת ראש הממשלה ואת כל השאר, רק בגלל שמועה שהנהג של אשתו של המזכיר הצבאי לא מרגיש טוב.
למה כספית הוא עיתונאי בכיר זה כבר סיפור עצוב בפני עצמו, אבל הנה למה הפסקה "מהממת": כספית מזכיר לרגע את היותו של ראש סגל רוה"מ נציגו של איל ההימורים האמריקאי שלדון אדלסון, פוטר את העניין במחי יד ומזנק להתעסק בפיקנטריה – שרה לובשת את המכנסיים בלשכת ראש הממשלה. מובן, עניין האישה הביץ' שמנהלת את בעלה השפוף ביד רמה ודורשת פינוקים וצ'ופרים שונים הוא טופוס ספרותי ישן ואפקטיבי, וכמובן שנוח במיוחד לעקוץ את ראש הממשלה בזה שהוא לא גבר ולא מיישר ת'אישה שלו. שרשה לה פאם זה תמיד אחלה רייטינג.
לקחת את הסיפור השני שיוצא מראש הלשכה נתן אשל, לעומת זאת, הוא כבר עניין קשה יותר. עיתונאי בכיר אחר, אמנון אברמוביץ', עשה זאת בקטנה במהדורת החדשות של ערוץ 2 וחטף תביעת דיבה של כמה מיליונים. הנה מה שהוא אמר:
"מתקיים היום בישראל קשר הון-שלטון שלא היה בתולדות המדינה; שלדון אדלסון, מכון שלם, ביבי ו'ישראל היום'. ממכון שלם במימון אדלסון יצאו כולם, כולם היו בניו, מהמינוי השערורייתי של מייקל אורן לשגריר בוושינגטון, נתן שרנסקי, נתן אשל. התיק הזה, שלדון, מכון שלם, ביבי, 'ישראל היום', יהיה הכבד בתיקים שיונח על שולחן היועץ המשפטי לממשלה. כדאי להסדיר את העניין בטרם יקרה הדבר".
האם יש כאן טענה לעבירה על החוק, כמו שגורסת סוללת עוכרי הדין של מכון שלם? לא יודע. אבל סיפור יש ויש. כמה סיפורים שלובים זה בזה ליתר דיוק. ראש לשכת רוה"מ הוא איש של אדלסון, ואחד שעבד עבורו בעיתון "ישראל היום". אגב, גם הרכש החדש, ראש המטה לביטחון לאומי יעקב עמידרור עבר ב"ישראל היום", כפרשן צבאי. אבל השייכות שלו היא כנראה להסתעפות אחרת של הסיפור יותר מאשר ישירות לאדלסון. היה אפשר עוד להניח שגלריית הבכירים שמקושרת לאדלסון היא מקרית, אילולא גם ממלא מקום ראש הממשלה ושר המשרד האניגמטי "לעניינים אסטרטגיים", משה יעלון, הוא אישיות בכירה במכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים. האם בוגי הוא סתם הולך בטל במשרד ממשלתי מיותר? מסופקני.
אז שלדון אדלסון מחזיק בעיתון המודפס הנפוץ ביותר בעברית. לא רק הקו האידיאולוגי והעיתונאי סטייל "פוקס ניוז" אחראי לזה, אגב. יש לי חשד קלוש שהעובדה שמדובר בעיתון שווה ברמתו למתחריו אך להבדיל מהם מחולק בחינם באינטנסיביות שהופכת את ההימנעות ממנו לעבודה קשה יותר מהיחשפות אליו, קשורה לעניין. "הביביתון" הוא כינוי משעשע אך מוטעה. האם מישהו באמת חושב שאדלסון היה משקיע את הכספים האדירים האלו רק כדי לעודד את הקריירה של ביבי? תעשו לי טובה. עמית מחקר בכיר אחר של מכון אדלסון, אגב, הוא הפרשן הלאומי לענייני ערבים בערוץ 2, אהוד יערי.
אז שלדון אדלסון בוחש ישירות ובמרץ גם בתקשורת הישראלית, גם בצמרת הממשלה וגם בגוף עתיר התקציבים שהוא הסוכנות היהודית, שאחראי לשלל פרויקטים בישראל ובחו"ל. בין אם בעצמו, ובין אם כצינור מימון. ועוד לא הזכרנו את מרכז שלם, שמכון אדלסון הוא רק מחלקה אחת בו. בו מעורבים כמה וכמה אילי הון אמריקאים ניאו-שמרנים, אליו מקושרות דמויות חשובות רבות נוספות והשפעתו חורגת, כנראה, בהרבה ממה שרוב האנשים מעלים בדעתם. וגם מרכז שלם, לפחות לפי תחושת הבטן שלי (שנמצאת בבדיקה), לא לבד.
אלו הם, על קצה המזלג, כמה מהעניינים שהיה אפשר להיכנס אליהם אם כבר מתעסקים בפמלייתו של ראש הממשלה ובספונסרים שלו. אבל התקשורת מעדיפה להתעסק באשת ראש הממשלה ובטובות ההנאה שחבריו הטחונים מרעיפים עליו. ככל שהדברים הנ"ל מקוממים, ביחס לסיפור האמיתי הם לא יותר מרכילות. והסיפור האמיתי הוא כדלקמן:
הפוליטיקה הישראלית מחולקת, למעשה, לשלוש: יש לנו מחנה פונדמנטליסטי, מחנה ליברלי ומחנה ניאו-שמרני. לכל אחד מהמחנות יש רשת שלמה של ארגונים שמשויכים אליו ופועלים לקידום האג'נדה שלו בציבור ובפוליטיקה הישראלית. כל אחד מהמחנות נסמך בעיקר על מימון זר בערך לפי הקווים הבאים:
המחנה הפונדמנטליסטי ממומן ע"י חוגי היהדות הכהניסטית האמריקאית וחב"ד (שההבדל ביניהם הולך ומיטשטש) ובנוסף להם גם מימון של נוצרים פונדמנטליסטים ואולי גם ארגונים ניאו-פשיסטיים מאירופה. בנוסף, מחנה זה נהנה ממימון כבד של משלם המיסים הישראלי, דרך המשרד לשירותי דת, משרד הביטחון (ישיבות הסדר מסוימות) וכספים שמופנים להתנחלויות. אחרי האחרונים כמעט בלתי אפשרי לעקוב שכן הם מוחבאים בשלל סעיפים תקציביים של כל משרדי הממשלה, ובחלק לא מבוטל מהם נעשה שימוש פוליטי ע"י המחנה הנ"ל. בסיס הכוח שלו הוא בחלק מהממסד הרבני, בחלק מההתנחלויות וברבים מהגרעינים התורניים שפועלים בגבולות הקו הירוק.
המחנה הליברלי ממומן ע"י היהדות הליברלית בארה"ב, כולל הזרמים הרפורמיים והמסורתיים בה, וע"י פרויקטים בינ"ל שונים של האיחוד האירופי ומסגרות אחרות כגון EUROMED ו-OECD. בסיסי הכוח שלו נמצאים באקדמיה ובשדה החינוך הבלתי פורמאלי, ובמקומות האלו גם הוא נהנה מכספי משלם המיסים.
המחנה הניאו-שמרני, שבו עסקינן כרגע, ממומן מאותם המקורות שמממנים את הניאו-קונס בארה"ב. עסקים גדולים ואילי הון מהכבדים בעולם ונוצרים פונדמנטליסטים. מכל השלושה, זהו כנראה המחנה העשיר ביותר והמאורגן ביותר. להבדיל מהאחרים, לא מדובר במחנה שצמח בישראל והסתייע בגורמים זרים אלא גורם לא-ישראלי שנציגיו היהודים הגיעו לכאן (פעמים רבות פיזית, כמהגרים) והתחילו לחפש לעצמם אחיזה בציבוריות הישראלית. הוא מתנהל בשיטות קלאסיות של הון שלטון. הוא כבר חדר לצמרת השלטון והארגונים הציוניים הגדולים, כבר תפס נתח לא מבוטל מהתקשורת וכעת מנהל מלחמת חורמה בממסד האקדמי. זהו גם המחנה שמיוצג ע"י הממשלה הנוכחית.
זוהי המסגרת, סיפור הרקע הגדול שסביבו מתרחשים האירועים עליהם אנחנו קוראים בעיתון. אלו הם אחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית בימינו, אבל התקשורת מתעקשת להיות לא יותר מאשר שחקן בהצגה הגדולה. רק לפעמים, שכן תפקידם בתסריט הוא זה של הליצן, הם מרשים לנו הצצה קטנה אל מאחורי הוילון. חבל שזה מסתכם רק בפינוקים ובבלגאנים בחדר האמנים של ביבי ושרה.
מינהלי: השבוע התקבלו שתי תרומות לתחזוקת הבלוג והכותב. אני מודה לתורמים ומאחל להם הצגה טובה יותר במהרה ובימינו.
אם אפשר, הייתי שמח לקרוא מה שיש לך להגיד על העיתונאות של פעם לעומת זאת של היום ואולי גם אך יראה ומה יעשה עיתונאי אמיתי בעתיד.
אני מנסה לחשוב אם היו זמנים בהם היית יכול להיות עיתונאי של ממש, אם הסביבה והעבודה של העיתונאי היו באמת מרשים לך להיות עיתונאי אמיתי ובעל אמינות (עזוב אם היית רוצה להיות אחד, זה גם מעניין אבל בתור נושא אחר). עושה רושם שאתה לוקח על עצמך עבודה של עיתונאי כמו שכולנו אוהבים לחשוב שאנשי החדשות הטובים של פעם היו באמת עושים. (מי זה היה אז? קרונקייט אולי שדיווח על ויאטנם והבהיר לציבור מה החיילים עושים מעבר לים).
סתם מחשבה שעברה בי, מצטער שזה לא קשור כל כך לתוכן הפוסט.
אם אתה מדבר על ישראל עצמה אז כדאי שתדע שבעבר היה עיתונאי ב'דבר' שהיה מעביר לבן גוריון כל רשימה שלו כדי שיצנזר אותה (בן גוריון אגב צינזר את המילה 'את' שאותה לא אהב). אני ממש לא חושב שפעם הייתה פה עיתונות חופשית רק שהיא לא הייתה כפופה לבעלי הון אלא לגופים אידאולוגיים וזה בכלל לא נראה בעייתי.
העיתונאי החביב עלי ביותר, אי פעם? איזי סטון.
זה עניין שדורש קצת יותר כתיבה. יש טקסט בקנה גם על זה.
אני לא ממש מבין מה אתה רוצה מהעיתונות, היא לא כשלעצמה חלק מהמנגנון שתיארת?
מאמר מעולה. תודה.
א-פרו-פו "חפש את האישה":
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=394281&blogcode=12383733
מוזר, אבל נראה לי שלא שמעתי הרבה רעש מסביב לפרשה הזאת, הגם שעסיסיותה עשויה להתחרות בהצלחה עם זו של עלילות שרה נתניהו.
הנה הקישור לתחקיר המקורי. הפעם מחקתי אות אחת מהכתובת, כדי להימנע מזיהוי אפשרי כמייל-בוט:
htp://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=788407
יש איזשהו ג'פרי או משהו כזה בראשות איזה מועצה או ארגון לתכנון כלכלי במשרד רה"מ, אני לא מוצא את הפרטים כרגע אבל כל פעם שרואים אותו עוברת בי צמרמורת, מי זה הבחור?
אתה מתכוון לאיש הזה?
htp://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000630517
(חסרה אות בכתובת, מהסיבות הנזכרות לעיל)
אם כך, זה יוג'ין ולא ג'פרי.
כן, פרופ' יוג'ין קנדל. מה הבעייה איתו?
הוא מעורר חלחלה
Why?
תודה על הרשומה המטרידה הזאת… הדברים חושפים את הצביעות הבלתי נסבלת שבחקירת מקורות המימון של ארגוני השמאל.
ישנו רק דבר אחד שהייתי רוצה להבין – האם אתה מחזיק באותה עמדה ערכית כלפי מימון המחנה הניאו-שמרני ע"י חורשי טובה אמריקאיים, כמו למימון המחנה הליברלי ע"י ארגונים אירופים ובינלאומיים?
על פניו, ההבדל היחיד הוא בכך שהראשונים מחזיקים בשלטון בעוד שיריביהם מכתתים רגליהם באופוזיציה. מעבר לכך, נראה שכל המחנות מייצגים לכאורה אינטרסים זרים שאינם עולים בקנה אחד עם טובתם של כלל תושבי הארץ.
האם זהו המצב בעיניך?
אני חושב שככה עובד העולם הגלובאלי בו אנחנו חיים וזה מופרך גמרי לצפות למשהו אחר. במיוחד כשאנחנו מדינת חסות קטנה.
אני לא שולל את לגיטימיות המימון של אף אחד, אבל חושב שזה צריך להיות על השולחן וכולם צריכים לדעת מזה. מה עושים עם המימון, הרעיונות, המעשים והאינטרסים שדוחפים באמצעותו, הם אלו שצריכים לעמוד במוקד הדיון.
הצביעות היא שבימין לא רק שמקורות המימון שקופים הרבה פחות מאשר בשמאל, אלא שדווקא אלו שמאשימים את השמאל על הרקע הזה מסתירים בקנאות חלק ממקורות המימן שלהם, נמנעים (לכאורה) מדיווח על תרומות למדינה ונמנעים מחובת דיווח באמצעות תשלום ישירות לספקים, שיכולים להיות שותפים לתנועה בעצמם.
מה שמפריע לי בארגוני הימין זה בעיקר המעשים שלהם. אבל אני חושב שיש טעם לפגם במצב בו אותם ספונסרים זרים מממנים גם את השלטון, גם ארגוני חברה אזרחית, גם שולטים בחלק גדול מהתקשורת וגם מקימים מערך מחקר והוראה מתחרה לאקדמיה הישראלית. זה אולי חוקי, אבל זה עדיין מהלך של השתלטות. בעסקים קוראים לזה "תאגיד משולב אנכית". ומדובר הרי באנשי עסקים.
האם באמת המצב בארגוני השמאל, מבחינת השקיפות ומבחינת מעורבות מאסיבית של גורמים זרים, טוב יותר? יש לי ספק רב.
מבחינת שקיפות, המצב חד משמעית טוב יותר. אל תאמין לי, תבדוק.
אני לא מבין בדיוק על מה ולמה אתה מאשים את התקשורת.
תקשורת "חופשית" מונעת תמיד, ללא יוצא מן הכלל, מאינטרסים פוליטיים מובהקים.
במדינות הליברליות התקשורת הזו שייכת לאוליגרכיה החזקה. היסוד החופשי בתקשורת
הוא התחרות בין האוליגרכיה הזו, כך שמוקדי הכוח יתפזרו ולא ירוכזו על ידי השלטון.
פוקס היא רשת של שמרנים אוונגליסטיים, סי.אן.אן של גורמי שמאל ליברליים ולאחרונה גם יש בה
הרבה מעורבות איסלמית, אל ג'זירה של סעודיה, וכך גם בישראל "הארץ" של שוקן ו"ישראל היום" של אדלסון.
אני לא יודע אם הקשר בין אדלסון ללשכת נתניהו פסול לכשעצמו, שכן הקשר מוזס-שלום-ראשי ממשלה
היה קיים הרבה קודם לכן, והבחישה בפוליטיקה של גינת-לפיד היא לא המצאה מודרנית.
יש פסול בכך שהפמפלט הזה הוא מיץ הזבל של העיתונות והרמה שלו ראויה יותר למגזין פורנוגרפי סוג ז' מאשר לעיתון המכבד את עצמו, וכמו כן שהחלוקה שלו חינם שוברת את השוק, ומעידה שלאדלסון עצמו ישנם מניעים מובהקים שהם רחוקים בהרבה מרווח כלכלי. כמו כן, אם ישנם מינויים של מקורבים לאדלסון אצל נתניהו, הרי שיש בכך חשד לפלילים.
לגבי נסיעותיו של נתניהו: מעבר לרכילות על שרה מדובר כאן במעשים פליליים מובהקים וביסוד לשוחד.
באופן עקרוני אני מסכים שכל קשרי ההון-שלטון הללו הם פסולים, אך כל עוד הם חוקיים בישראל, שהיא אוליגרכיה כשלעצמה, לא ניתן ממש להעמיד את נתניהו לדין עליהם, בעוד שעל האחרונים (נושא הטיסות) כן. דרוקר עשה עבודה ראויה דווקא, שהיא אמנם מעט רכילותית אך יש בה כדי להצביע על קשריו המובהקים של נתניהו ועל הסיבה, שהייתה ברורה לנו קודם לכן, למדיניות התאצ'ריסטית שלו. חוסר הבושה המובהק של נתניהו את ברק מזכיר את שנות העשרים בארה"ב, מה שמנבא את המשבר הכלכלי הבא בישראל. כמובן שכאשר הוא יתרחש יימצאו לו סיבות אחרות ( "סמולנים", "ערבים" וכו') בכדי להמשיך את השיטה.
אני נראה לך כמו עורך דין? משפטיזציה זה לא חזות הכל ולא כל מה שחוקי חייב למצוא חן בעיני. הרבה מהדברים האלה מטרידים אותי הרבה יותר מהשאלה האם ביבי קיבל או לא קיבל איזה לילה במלון בתור שוחד. אני גם מאלו שחושבים שאולמרט צריך לחטוף על עצם זה שבנה את הולילנד, ולא על זה שסובב את תקנות התכנון והבנייה.
האם העובדה שבית משפט דן כרגע בתביעת דיבה כנגד אברמוביץ, או במילים יותר ברורות, מכון שלם מוכן לתת לבימ"ש לבדוק בפומבי איזה קשרים מתקיימים בדיוק בין אדלסון, נתניהו ובינו, רלוונטית לתחושת הבטן שלך שמשהו חשוד מתחולל שם?
בכלל לא.
לא ברור לי איך הגעת למסקנה שמכון שלם יניח לבית המשפט לבדוק את כל הקשרים שלו. אני לא משפטן אבל למיטב ידיעתי בית המשפט יבדוק, קודם כל, האם אברמוביץ' האשים את מרכז שלם במשהו לא חוקי. אברמוביץ' טוען שלא. אם הוא ישנה את טענתו ל-"אמת דיברתי", אולי משהו ייבדק אבל גם זה בערבון מוגבל. השופטים אינם חוקרים ומרכז שלם אינם הנאשמים. בית המשפט יורה לבדוק את הדברים שההגנה תבקש לבדוק (באמצעות שאלון) וכדי שיימצא משהו הם צריכים לדעת מה ואיפה לחפש.
שנית, אדלסון הוא מחסידי תביעות ההפחדה. הוא תובע כל אחד שפותח עליו פה ואף אחד לא רוצה להתעסק עם אחד האנשים העשירים בעולם, או עם אחד הארגונים העשירים בארץ. אז אני לא מתרגש ממולטי מיליונרים שמשחררים תביעות לכל עבר, הם יכולים להרשות לעצמם. אגב, אם אי פעם אני אמחק כל אזכור לנ"ל ואתנצל בהכנעה, אל תתפלא.
שלישי, והעיקר. אני בכלל לא טוען שיש כאן משה לא חוקי. אני כן חושב שיש כאן משהו שיש בו עניין לציבור ולטעמי, הוא גם רע. אז מה בכלל הקשר לתביעה נגד אברמוביץ' או לחוקיות פעולותיהם?
ככה:
1. אברמוביץ' טען לקיום קשרי הון-שלטון במכון שלם.
2. מכון שלם (אגב – הם ולא אריסון, הם ולא מלאך, הם ולא שרף) תובע אותו דיבה על האשמות לא מוסריות ולא חוקיות. מי שתובע תביעה כזו לוקח בודאי בחשבון שמהלך המשפט יסוב קרוב לודאי סביב בדיקת האם יש אמת בטענות הללו או לא. אם לראש הממשלה או למכון שלם היה מה להסתיר אם מה להפסיד מפרסום זה, ובהנחה ששניהם לא מאוד מטומטמים, כנראה שהם לא היו אצים לתביעה זו.
3. גם אני לא משפטן, אבל אם אני מבין נכון את מהות המושג תביעת דיבה, השאלה המשפט כזה בכלל לא קשורה להאם ההאשמות שאברמוביץ' העלה הן חוקיות או לא אלא רק האם באמירתן יש משום הכפשת המכון.
4. בכתב התביעה http://www.news1.co.il/uploadFiles/651546657085419.doc ניתנות חלק מהתשובות לטענות שאברמוביץ' העלה. אברמוביץ' ועורכי הדין של ערוץ 2, למרות שתביעה בסך 4 מיליון ש"ח מונחת לפתחם לא טרחו ביתניים להשיב.
5. כאשר אתה מתאר את מכון שלם כבריון שתובע תביעת הפחדה את ערוץ 2 החלש והנעבעך, אני לא מצליח שלא לחייך לעצמי.
ואם כבר דיברת על קשרי הממשל והתקשורת, בבקשה לא לשכוח את השר לפיתוח הנגב והגליל שמשפחתה של אשתו שולטת בעיתון של המדינה ובערוץ 2 ואת יוסי מימן, האיש ועסקת הגז המצרית, בעל הבית של ערוץ 10.
1. קשרי הון שלטון אינם בהכרח בניגוד לחוק.
2. כמו שכתבתי, אין שום סיבה מיוחדת להניח שכך יהיה. ובכל מקרה, אני לא טוען שהמכון עשה משהו בניגוד לחוק כך שגם אם העניין ייבדק ולא יימצא שום דבר שאינו חוקי, איך בכך השפעה על הטיעון שלי.
3 לא יודע מה בדיוק נטען בכתב התביעה.
4. ראיתי. על הטיעון שלי זה בטח לא משפיע וזה גם חרטבונה באופן כללי. גם לא רואה מה הקשר של זה שעדיין אין כתב הגנה לעיניינינו.
5. אתה באמת לא מבין איך עובדות תביעות הפחדה?
6. מה זה קשור?
תוכל בבקשה לשחרר את החסימה לתגובה שעמלתי עליה?
ואיפה היית מכניס את אם תרצו בחלוקה הזאת?
אני לא חושב שאם תרצו הם פונקציה משמעותית מבחינה כלכלית.
הם יותר פרצוף תקשורתי צעקני של המחנה השלישי (הניאו שמרנים).
כיאה לשלום, הוא דייק ואמר שזהו המחנה שמיוצג ע"י הממשלה הנוכחית, הוא שכח לציין שהסיבה לכך היא שרוב הציבוא היהודי בארץ הצביע למפלגות שהמחנה הזה קרוב אליהן ושזו למעשה דעת הרוב היום.
אכן, אם תרצו לא משתווים אפילו לתקציב הקייטרינג של מכון שלם (החבר'ה אוהבים את החיים הטובים, מסתבר), אבל לשם הם שייכים.
הממשלה אכן נבחרה. לא יודע אם זאת בדיוק דעת הרוב כי בין פתק ההצבעה לאידיאולוגיה בה אתה מחזיק יש פער כזה או אחר. ספק אם הרוב תומך במשנתם החברתית-כלכלית של הניאו-קונס, למשל. הייתי אומר שהמחנה הזה מייצג מיינסטרים שהולך ומתגבש.
אם תרצו הם ניאו-שמרנים פר-סה. למעשה, דרכם קלטתי שיש בארץ קטע ניאו שמרני ואז ראיתי שהם לא לבד ולא התחילו אותו אלא רק אחד הפרוייקטים המתוקשרים שיצאו ממנו. נזכיר שראשיו הוכשרו בתכנית למנהיגות צעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, גם כן אחד מהברנז'ה, לכולם רעיונות זהים לאלו שפותחו במרכז שלם וגם סגנון הצגת הדברים ומטרות ההתקפה דומים, והם גם דומים\קשורים\אהודים על לא מעט אישים וארגונים אחרים שם.
אני מנסה לעשות מהלך הפוך לזה שהם עשו כשהתגוללו על הקרן החדשה. הם חיפשו קשר ארגוני והניח, באופן שקרי, שבאה אתו מטרה משותפת שונה מזו המוצהרת. אני מחפש את הקשרים הרעיוניים והמטרות המשותפות ואז בודק האם זה בא גם עם קשרים ארגוניים וכו'.
עקרונית הם מטרידים יותר,
אבל מעשית כל דבר שיזרוק את ראש חבורת הזבל מתפקידו
הוא מבורך, גם אם זו תהיה איזו מוניקה לוינסקי תוצרת הארץ
שמצצה לו מתחת לשולחן, וגם אם יהיו אלו הגחמות של אשתו.
מלבד זאת, אני לא מסכים לגבי השוביניזם כלפי שרה נתניהו.
יחד עם בעלה היא מהווה את סמל הגועל נפש האריסטוקרטי והמתנשא.
גם אם למרי אנטואנט לא הייתה השפעה רבה על החלטותיו של לואי ה16,
עצם הזלזול וחוסר האכפתיות שהפגינה כלפי העם הרעב שלה הצדיק
את עריפת ראשה. אז אולי אפשר לוותר לשרה על הגיליוטינה, אם רק
תצא לנו מהעיניים כבר.
בסדר גמור. גם את אל קאפונה תפסו בסוף על העלמת מס. כל זמן שזה אומר שכל האליגארכיה תזכה ליחס כזה ולא יהיו תופעות של איתרוג.
מצד שני, לעשות מפוליטיקאים בני אדם זה פרוייקט עתידני למדי. ברגע זה, אני חושב ששכחנו לגמרי איך לשפוט פוליטיקאים לפי מה שהם עושים או לא עושים עבור הבוחרים ושופטים אותם רק על כל מני עניינים משפטיים או טכניים. זה לא בריא.
לפעמים אני משתעשע אפילו בחזרה להגיון של יוון הקלאסית. תעשה לביתך כמה שאתה רוצה, תמנה מקורבים, תחגוג. אם, במבחן התוצאה, עשית טוב לפוליס, ישימו פסל שלך בכיכר. אם לא עשית את העבודה שלך כמו שצריך ודפקת את האזרחים יארגנו לך אקלסיה ויעיפו אותך קיבינימאט. לא מהמשרה, אלא מהפוליס בכלל.
מסכים לחלוטין. היוונים היו ונשארו חכמים יותר מן החיקוי המערבי הרנסאנסי שלהם, וכמובן הרבה יותר מן החיקוי של החיקוי הלבנטיני של תרבות אירופה (:
האם ל"מחנה הליברלי" כהגדרתך אין נתח והשפעה בתקשורת?
ודאי שיש לו. אז?
ניתוח טוב. כמו כן אני רוצה להוסיף שלום שיש סימפטיה די עמוקה בין הנאו-קונס לכהניסטים. הם נואמים באותם כנסים, יוצאים לסיורים ביחד וכו'. עבור הניאוקונס החבדניקים הם "ישראל סבא", היהודים המשעשעים שעושים שמח. הניאוקונס עבור הכהניסטים-חבדניקים הם החבר הציוני הלבן החילוני שסוף סוף מוכן להתייחס אליהם ברצינות.
עכשיו אני כותב רק "סימפטיה" בין שני המחנות כי באופן יש פער אידאולוגי ומדובר בשתי קבוצות שאם באופן תיאורטי יצליחו להשמיד כל מה שסביבן הן יתפנו לאכול זו את זו.
אבל בינתיים בוגי נואם בטבעיות בכנס של מנהיגות יהודית, יונתן יוסף מארגן סיור ל"שמעון הצדיק" ביחד עם אם תרצו והדוגמאות רבות.
אתה קולע מאוד. נתקלתי בכמה דוגמאות ואני אשמח אם תשלח לי מידע בנידון במייל.
צ"ל כי "באופן עמוק יש…"
טור לעילא ~
בנוסף לשלושת המחנות יש גם אחד סוציאליסטי, אמנם קטן עדיין, אבל מתרחב ונמרץ מאד.
שנזכה ויתקיים בנו הפסוק: they've got the money but we've got the numbers בב"א.
מבלי להיכנס לוויכוח אם אלו שמכנים את עצמם סוציאליסטים הם אכן כאלה, הרושם שלי ש"המחנה" הזה הוא חלק מהמחנה הליברלי.
אכן כך הוא ובוא נשאיר את זה כך אחרת יבוא גם המחנה הלניניסטי וידרוש הכרה נפרדת מהמחנה הסוציאליסטי, ובעקבותיו גם המחנה הפוסט-סידיקלו-טרוצקיסטי והאנרכו-פמינו-אקולוגו-פסמיסטי וכו' וכו'.
אבל הליברלי מכיל גם את ה"נאו", הלא כן?
לוקח חזרה את התגובה הקודמת, ומפנה כלפי עצמי וכלפי שלום אתה הקריאה הבאה:
splitters!
לפעמים. אבל רובם כנראה מרוכזים במחנה הניאו-שמרני.