חביב הבלוג הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת, ממשיך להשתולל. אבל בואו נגיד כמה מילים על "השתוללות". יש השתוללות של סגנון ויש השתוללות של מהות. הרב מרטין כהנא, למשל, היה משתולל של סגנון. הוא צעק וגידף, הסית בגלוי וסחף אחריו את תומכיו באמצעות דוגמא אישית של התלהטות יצרים. שמואל אליהו מחזיק בהשקפת עולם זהה, אבל התנהלותו אחרת ומסוכנת הרבה יותר. הוא איש נחמד שמדבר בשקט. את המסר שלו הוא מעביר בשפה מתונה, ועושה זאת לא בכיכרות אלא ב"שיעורי תורה". הוא מקפיד שלא להתלכלך בעצמו, את זה הוא משאיר לתומכיו.
הוא כבר הספיק לעורר גל של אלימות כלפי ערבים בצפת, שכלל ירי באוויר בנשק חם והצתת מכוניות. אחרי הטבח באיתמר הוא הכשיר את הפוגרומים המכונים "תג מחיר" בספרו, תוך "שיעור תורה", שאישיות ביטחונית ביקשה ממנו להביע התנגדות לעניין והוא סירב. שימו לב לכסת"ח: הוא אמר שאין ביכולתו למנוע זאת. אלו שטויות. ראשית, יש ביכולתו. אף אחד לא מונע ממנו ללבוש שק, לפזר אפר על ראשו ולהכריז על תענית עד שחילול השם הזה לא ייפסק.
או לפחות, להכריז בפשטות שהוא מתנגד לזה. זה באמת לא היה עוצר את הפוגרומים, אבל מישהו שמתנגד להם באמת היה מכריז על כך ומשלם את המחיר ברייטינג. וכאן קבור הכלב, יודע צדיק נפש בהמתו ולא יעיז לצאת נגד נטיות צאן מרעיתו. הציבור הדתי לא הולך כעיוור אחרי הרבנים, וכמו הפוליטיקאים החילונים, גם הם מקיימים דיאלוג עם הציבור שלהם ודואגים לתדמיתם בסקרים. כמו אצל הפוליטיקאים החילונים, אין בהם כמעט איש בעל שיעור קומה מספיק כדי להגיד דברים שלא יישאו חן בעיני תומכיהם. המכנה המשותף הנמוך ביותר הוא תמיד שם המשחק והמנצח הוא זה שמצליח להוריד אותו עוד יותר.
ומדובר בפוליטיקאי. שכן במזרח התיכון ובישראל אנחנו חיים. הדת לא מופרדת כאן לא מהמדינה ולא מהפוליטיקה. המקום היחיד בו יש הפרדה כזאת, מסתבר, זה בתקשורת החילונית. הידיעה ב-YNET על כך שאליהו דורש להקריב את קורבן הפסח בהר הבית כבר בפסח הקרוב מצאה את דרכה למדור "יהדות" ולא למדור "פוליטי-מדיני" אליו היא שייכת, כאילו היה מדובר במתכון לקניידלעך ולא במהלך פוליטי בוטה ומסוכן.
בפורום שיאפשר לו להיתמם ולטעון שבסך הכול ב"שיעור תורה" וב"דיון הלכתי" מדובר (כמו שעשו עם "תורת המלך"), אמר אליהו כמה דברים: הראשון, שהקרבת הקורבנות אפשרית ונחוצה גם לפני שבית המקדש יוקם והמתחם יטוהר באמצעות אפר של פרה אדומה (שלא קיימת, אם כי פונדמנטליסטים נוצרים מנסים להנדס גנטית פרה כזאת, כדי שהיהודים יקימו את המקדש ויגרמו בזה למלחמת גוג ומגוג. עושה רושם שאליהו מתכוון לחסוך להם את הטרחה).
כלומר: פעם חשבו שהקרבת הקורבנות תחודש רק לכשיבוא המשיח. אחר כך, הדתיות הלאומנית הפכה את הסדר וגרסה שלכשייבנה המקדש ותחודש עבודת הקורבנות, יבוא המשיח. איך? ובכן, תשאלו את יהודה עציון, האיש שרצה לפוצץ את המסגדים על ההר. ברור להם שזה יגרום למלחמה שתעמיד בסכנה את עצם קיומם של היהודים כאן. החבר הדמיוני לא יוכל לעמוד מנגד וייאלץ להתערב ולהציל את עמו. אתם יודעים, בדיוק כמו שהוא עשה בשואה. ועכשיו אליהו לקח את זה צעד קדימה. לא צריך לפוצץ כלום, רק ליישם את "חופש הדת". זה נחמד מאוד, אבל עם חופש הדת אפשר להתחיל בלהניח לנשים לשאת ספר תורה בכותל – דבר שאינו אסור לפי ההלכה האורתודוכסית אגב. ומי שדורש את הזכות להקריב חיות על הר הבית, שיחשוב איך הוא היה מגיב לדרישה של מוסלמים להתפלל באל-בוראק לפני שהוא רץ לפוצץ את הסטטוס קוו.
דבר שני: אליהו אמר במפורש שמי שישתמט מהחובה לעלות על הר הבית בפסח הקרוב ולשחוט שם כבש, מסתכן ב"כרת". כלומר – בזה שהחבר הדמיוני פשוט יהרוג אותו. עבור אנשים שמאמינים, למשל, בזה שחקירות על שחיתות הם עונש שמימי על ההתנתקות, אני מנחש שהאיום מוחשי למדי.
דבר שלישי: אליהו נוקט כאן בעמדת אי התחשבות במציאות. הכינוי שלי לאלוהים – "החבר הדמיוני" איננו מקרי. הישות הזאת קיימת בפועל ושוכנת בדמיון האנושי. הדמיון והמציאות מקיימים דיאלוג מתמיד אצל כולנו אך תוצאות הדיאלוג שונות אצל כל אחד. גישה חילונית קלאסית היא למקם את ה"אמת" במציאות הקונקרטית ואילו הגישה הדתית ממקמת אותה ב"עולם הרוח" שאינו אלא עולם הדמיון, ההפשטה ותת המודע האנושי שאינם כפופים לאילוצי זמן ומרחב.
המסורת היהודית בגולה אף פעם לא יכלה להתנתק באמת מגבולות המציאות. המציאות הייתה קשה מדי והם התנגשו בה על כרחם. זה חייב אותם לנקוט בפרשנות תורנית שלא תגרום, למשל, לאובדן ההגנה מצד המלך ולטבח הקהילה. העצמאות היהודית הרחיקה את גדרות המציאות במידה שמאפשרת, למי שרוצה, להתעלם מהן. כך התבססה תפיסה שמקדשת את ההתעלמות מהמציאות, לפיה אנחנו נעשה את הדבר הנכון והכול פשוט יסתדר על הצד הטוב ביותר. אין צורך לשקול את תוצאות מעשינו.
זוהי בשום אופן לא גישה מקובלת ביהדות, עדיין. הרב הראשי לישראל, שלמה עמאר, עקץ לאחרונה את אליהו בעקיפין כשביטל את האמונה בכוחות על טבעיים של רבנים. לדבריו: "אין דבר כזה. אם אדם יגיד שהוא עולה ברגל לירח – זה בלתי אפשרי, זה לא צריך לבדוק". זוהי עקיצה לאליהו שכן השיחה נסובה על הרב ניר בן-ארצי, שרלטן שנחשב למעין נביא בעל כוחות על טבעיים, והוא אחד מבני טיפוחיו של שמואל אליהו, שהצהיר בעבר על אמונתו בכוחות הכישוף שלו.
ענייני כישוף וכוחות על טבעיים הם נדבך חשוב בקמפיין הפוליטי של שמואל אליהו. לא כוחות שלו, כמובן, שכן הוא עוד לא מרגיש בטוח מספיק לייחס כאלו לעצמו. אבל לאביו, מרדכי אליו, כן. צריך להבין שאליהו ג'וניר עצמו הוא לא סמכות תורנית מי יודע מה. הוא רב אחד מני רבים והערך המוסף היחיד שהוא יכול לייחס לעצמו הוא היותו בנו של אביו, מהרבנים החשובים, הפופולאריים והמזיקים ביותר של הציונות הדתית.
לכן, בשנה האחרונה, מאז מותו, מתנהל פולחן אישיות, אולי חסר תקדים, של מרדכי אליהו המנוח, כשניפוח הפרסטיז'ה של אליהו הבן היא מטרה מרכזית בו. הוא לא רק אביו של שמואל שלנו, אלא "אביהם של ישראל", כשם סדרת ספרים על פועלו שמרובים בה סיפורי הניסים והכשפים. בימים אלו ממש, אמורה להיכנס בהליך מזורז תוכנית לימודים לבתי הספר הדתיים (וכנראה גם החילוניים) על "מורשתו" של אליהו האב, כולל "מרכזיות ארץ ישראל" שאינה אלא הטפה פוליטית בוטה מהסוג שאסור בבתי ספר חילוניים ומובן מאליו בבתי ספר דתיים. ועכשיו, הגיע גם הקומיקס על עלילות הרב המת. טרנד שצובר פופולאריות כשלעצמו. גם על כהנא יצא אחד לא מזמן, למשל. פונדמנטליזם לתינוקות של בית רבן.
נדבך מרכזי נוסף בקמפיין הפוליטי של שמואל אליהו הוא זה שמוכר לנו מהמופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני הזכור לטוב, ושל החקיין הנוכחי שלו, ראאד סלאח. השיטה: זריקת גפרורים על חבית הנפץ של הר הבית בתקווה למנף את המשבר שייווצר לכוח פוליטי. יש כאן שיתוף פעולה של מטורללים משני הצדדים, תמיד היה, ממאורעות 1929 שסימנו את מעבר הסכסוך לפסים אלימים במובהק ועד לעלייתו של שרון להר הבית, שסימנה את קבורתו של הניסיון לפתור אותו בדרכי שלום. הפונדמנטליסטים היהודים והמוסלמים זקוקים זה לזה. כל אחד מהם סומך על תגובתו של האחר לפרובוקציה. כשהאחד מתחזק, השני מתחזק בעקבותיו. לפי השמועות, שמואל אליהו גם רואה את עצמו מועמד לתפקיד המופתי… סליחה, הרב הראשי של ירושלים ואז בכלל יהיה שמח.
אבל התוצאה הצפויה של קריאתו של אליהו אינה מלחמת גוג ומגוג. יחסית לאדם שמטיף להתעלמות מאילוצי המציאות, הוא כנראה מבין אותם היטב. מה שהוא בעצם עושה זה לדחוק את המדינה, שתיאלץ למנוע את השטות הזאת, לפינה שבה היא תצטייר כמונעת מיהודים את הפולחן הדתי, וכך מציג אותה כשלטון זר שעומד בשורה אחת עם היוונים והרומאים. זוהי, בעצם, דה-לגיטימציה למדינת ישראל.
פוסט חזק.
דה לגיטימציה עד שהמדינה תתעשת כמובן ותראה את האור, כמו הציבור החילוני השבוי בהבליו
כתבת "המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני הזכור לטוב"
לימנים, בעיקר לאלו שחובשים כיפה, אין חוש הומור. ממליץ לך לשנות את זה ל- "זכור לרע".
כבר ראיתי חבורת ימנונים צוהלת למקרא דף התרומות של ג'ורג', על כך שהוא בסך הכל מסומם ואלכוהוליסט ותו לא.
ככל שאני חובב גישת ה"אידיוט-פרוף", יש גבול לכל דבר.
הקטע מהקומיקס שהתפרסם בויינט הוא קריאת חובה!
ת'כלס.
וכשאני נזכר עכשיו, גם על אליהו ג'וניור מורצים קצת סיפורי ניסים, בשונה ממה שכתבתי בפוסט. אפי איתם טוען ששמואל אליהו עצר משדה מוקשים חיזבאלוני מלהתפוצץ יחד עם המחלקה שלו כשעמד בראש "סיירת תפילות" (ונתן, לפי הסיפור, הוראות בטלפון נייד למפקד בשטח בזמן מבצע) ויש כמובן את הסיפור המגניב לגמרי של אבי עריק החיזבאללה שעבר גיור אצל אליהו, ומסתבר שראה אותו בחלום עוד בילדותו. זה ספר חובה, אגב, אחד מהדברים הכי מצחיקים שקראתי מעולם.
תיקון: דווקא ניתן להקריב קרבן פסח אפילו שהעם והכהנים טמאים, ואף ניתן לאכול ממנו, בניגוד לשאר סוגי הקורבנות, כך שאין צורך באפר פרה אדומה. מסכת פסחים דף עו
אני לא מבין הרבה בהלכה. אבל למיטב הבנתי, יש בעיה עם עצם המתחם. הטענה שרוחת יותר ויותר היום היא שהיות שידוע לנו מקומו המדוייק של בית המקדש על ההר (דבר שאני לא בטוח בו, אגב), אפשר לעלות אליו, וכנראה גם להקריב, בלי להסתכן בענייני טומאה וכך אפשר לעקוף את הצורך בטיהור. וכמובן, שאלת ה"האם אפשר" ושאלת ה"האם צריך" הן שאלות נפרדות. במשך אלפיים שנה אף אחד לא חשב שצריך, ועכשיו אליהו טוען שלא רק שצריך אלא שחייבים, באותה מידה שחייבים לעשות ברית מילה. קשה להגיד שאין בזה חידוש.
סבא שלי היה חרדי אדוק ומעולם לא עלה על הר הבית (למרות שהיה כולו בכי והתרגשות כשביקר בכותל אחרי מלחמת ששת הימים) , באחת הפעמים תועדו גרשון סלומון ותנועת נאמני הר הבית שלו מתווכחים עם חרדים לבושי שחורים שזעמו על חילול השם שהם מבצעים. זה אחד הדברים המוזרים ביהדות, איך בסופו של דבר כל מה שבאמת מסכימים עליו הוא שאסור להדליק גפרור ביום השביעי של השבוע ולאכול חזיר. אבל האם ברוך גולדשטיין הוא צדיק או רשע? נו, על זה אפשר דווקא להתווכח.
על רוב הדברים מסכימים עליהם, ולכן הם לא עולים לדיון.
כל מה שעולה לדיון אלו אי ההסכמות, אבל בגדול היהדות היא די אחידה, כך שתמצא את עצמך בכל בית כנסת.
מצטער אבל אין בזה שום חידוש, קורבן פסח אינו תלוי לא בגאולה לא בביאת המשיח ולא בבית המקדש,בנוסף טומאה הותרה בציבור כך שגם זה לא תירוץ,ומי שנמנע מלהקריב את קורבן הפסח דינו "כרת",וזה הרי פסוק מפורש "…וחדל לעשות הפסח , ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"(במדבר ט, יג)… והדיונים בעניין זה ממש עתיקים… הרבה לפני שהתא של הציוני הראשון הופרה בדרך הטבע .
נו באמת. ודאי שהיו דיונים. לא רק זה, אלא שרב אורתודוכסי (וגם קונסרבטיבי) לעולם לא ימציא משהו חדש שלא כתוב בהלכה. כלומר, ימציא, אבל ימצא דרך מפולפלת לעגן זאת בהלכה קיימת. החידוש הוא בכך שקורבן פסח לא נעשה על הר הבית, וההכרעה המקובלת הייתה שלא לעשות זאת. הרבנים בדורות הקודמים, למרות כל ההלכות הנ"ל, הכריעו נגד וההכרעה שלהם, מן הסתם, תאמה את ההלכה לא פחות מהכרעתו הנוכחית של אליהו.. אליהו מכריע בעד וזה בהחלט חידוש, אם כי לא לגמרי חסר תקדים.
מה שאתה טוען זה בסך הכול שהחידוש מבוסס בהלכה בדיוק כמו הנוהג הישן וזאת לא הפתעה. גם ישעיהו ליבוביץ' היה אומר שהוא וכהנא נובעים בדיוק מאותה ההלכה.
אמרת נכון כששייכת את הדיון בנושא למישור הפוליטי,אלא שכשכך עדיף להימנע כליל מחצי להיכנס לחצי הדיון התורני,כך דין כרת או הכרעותיהם (או העדר הכרעה מצידם) של המנהיגים התורניים בדורות עברו (ומשמעות עובדה זו להכרעות התורניות של דורנו), אלא אם כן אתה ממש מתמצא בזה,אתה בכוונה או בלי כוונה חושף את עצמך להיגיון הפנימי של התרבות התורנית … זהירות חרב פיפיות לפנייך.
אני בכוונה ובמודע חושף את עצמי להגיון הפנימי של ההלכה, כי זה חלק מהסיפור וזה עולמם הפנימי של חלק מהשחקנים המשפיעים. אבל הבנה אינה שווה להסכמה. ואני מסתכל מבחוץ על ההלכה ולא מתוך ההלכה החוצה.
אני חייב להגיד שתמיד מצחיק אותי איך אנשים שמכריזים יומם וליל על רצונם לסלק את המסגדים מהר הבית, באים אחרי זה ובוכים שפוגעים להם בחופש הפולחן.
ולא מצחיק אותך שאנשים שדוגלים בשוויון וחופש פולחן פוגעים ביהודים המבקשים להתפלל בהר הבית?
באופן כללי ביותר, בכל שם שהוא, הטקסיות הדתית באשר היא עלולה להצית הרבה מלחמות מיותרות שעניינן "אלוהים שלי חזק יותר ויש לו סולם גדול יותר".
וכן, אתה צודק. מין הראוי שהיה מתאפשר לכל המעוניינים בכך להתפלל בכל מקום שירצו ולקיים כל טקס שהם מוצאים לנכון לקיימו(כל עוד לא כולל הקרבת בתולות ורצח כהני דת מתחרים). ואתה צודק שמין הראוי היה שאותם מוסלמים שבנו את כיפת הסלע שלהם במקום ההוא דווקא כדי להרגיז יגלו מידת אנושיות גדולה יותר. אבל זו אוטופיה!
במציאות, כניסה למקום ההוא תגרור אלימות, אלימות ועוד אלימות. ועכשיו תגיד לי, ובעיניך בורקות הדמעות, וקולך רוטט: "אבל… אבל… אבל הם התחילו…" בעוד הדם שנשפך זורם וממלא את הרחובות. "זה הם! הם רעים!", תמשיך ותחרה בעודך יוצא לעוד מסע נקמה אלים.
כשהייתי בתיכון, המחנך שלי אמר משפט שמלווה אותי עד היום: "מי שהולך מכות, חוטף מכות". ואתה יכול לשאול את הפלסטינאים, הרי שכל פעילות אלימה שלהם מולידה, במוקדם או במאוחר, פעילות אלימה יותר ורצחנית יותר מהצד השני. ואז נקמה. ואז נקמה. ושוב. ושוב. ושוב…..
לא התעייפתם? לא נמאס לכם להתעלם מההדדיות ולהמשיך להתייחס לעולם הזה כאילו רק אתם חיים בתוכו?
הי תום,
אני ממש מבין את הכמיהה שלך לברר את השקפתי. לגיטימי.
אבל ניסיתי לברר את השקפת הכותב הציני הקודם.
בעיני המציאות גלוייה לחלוטין, והרבה מעבר למה שתוכל לנחש. ולכן, גם ה"איומים" על "סוף העולם אם נעשה" – הם פנטזיה, וספקולציה שצריכים ליבון הגיוני. בכל מקרה להשאר ציני דוקא כלפי, כשממני נמנע הפולחן הבסיסי של לעלות להר בלי שוטר צמוד המשגיח שאיני פולט בטעות משפט תפילה? זה נקרא יישור קו של הדילמות הקיימות, לאור תפיסותיך?
מורדי
היתה פעם משפחה ערבית שרצתה לבקר בכותל, לא נתנו להם להיכנס ואני בטוח שאם איזה ערבי יסתנן לרחבת הכותל, ישים שטיח על הרצפה ויתחיל להתפלל לאללה יעיפו אותו משם על המקום ולא בעדינות.
סיפרתי כבר על הסבא החרדי שלי שלא היה מעלה על דעתו לעלות להר הבית כי זה חילול הקודש, יכולתי להגיד לך כחילוני שאני בז לכל הפולחן המגוחך הזה – כולל זה של הכותל ולסגור עניין אבל אני חייב להגיד את האמת ולומר שאם נשארה לי איזשהי זיקה ליהדות היא אומרת לי בתוקף להשאיר את המצב כפי שהוא ובשום פנים לא לעלות להר הבית (ולא , אני לא מנסה להתחנף אליך כאן).
כדי להסביר לך למה אני צריך לספר סיפור ערבי כמיטב יכולתי (אני לא דאוד אל נאטור לכן אקצר)
אל הרון אל ראשיד אמיר המאמינים מגיע קבצן שרוצה לראות את השליט. האמיר נמצא במצב רוח טוב באותו יום ומסכים להכניס את האיש והקבצן נופל על ברכיו לפני כיסא המלך: 'הו הוד מעלתך' הוא אומר 'חלמתי בלילה חלום ובו סולם שראשו בשמיים ורגליו בארץ ואתה עומד באמצע הסולם , אש אללה סביב ראשך כהילה ואתה מפקד על כולנו'
'תנו לו דינר זהב ושלחו אותו לדרכו' אומר הרון אל ראשיד.
למחרת היום מגיע עוד קבצן וגם הוא צועק ותובע לראות את המלך, 'הכניסו אותו' מצווה הרון אל ראשיד והקבצן נופל על ברכיו ואומר 'הו הוד מעלתך' הוא אומר 'חלמתי בלילה חלום ובו סולם שראשו בשמיים ורגליו בארץ ואתה עומד בראש הסולם , אש אללה סביב ראשך כהילה ואתה מפקד על כולנו'
'להוציא אותו להורג' מצווה הרון אל ראשיד בזעף.
'מלכי' שואל אותו אבו נואס היועץ ' למה האכזריות הזאת? אני מבין שאתה לא רוצה שחולמי חלומות ימלאו את ארמונך ויקחו מטבעות זהב מאוצר הממלכה, אבל עשר מלקות דיין כדי לסלק מפה את כל הקבצנים הטפילים שבממלכה.'
'לא הקשבת לדברי האיש' אומר השליט 'הראשון אמר שהוא רואה אותי באמצע הסולם ויכול אני, ברצון אללה, לרדת או לעלות, אבל השני אמר שהוא רואה אותי ב-ר-א-ש הסולם ומכאן יש רק דרך אחת – מטה, ואם זו הבשורה שבפיך כלב, מות תמות.'
אתה מבין מורדי, כל המהות של המדינה הזאת בעיני כחילוני היא 'לא' להביא שום משיח, גם דתי מסוגו של ליבוביץ' יגיד לך אותו דבר, להבדיל מהמוסלמים אנחנו עדיין לא 'הגענו' , אנחנו עדיין 'בדרך' וככה אנחנו צריכים להישאר לעולמי עד (משיח 'שיבוא' ולא משיח שבא כבר). ואילו המוסלמים כבר הגיעו לפיסגה ולאן יש להם להמשיך מכאן?
יום אחד, אינשאללה, אנחנו נעשה סדר בהר הזה.
למעלה על הרחבה יהיה בית כנסת, בכותל יתפללו נשים וגברים יחדיו (חוץ מאשר בשעות של האורתודוכסים, שבהם תיפרש מחיצה מתקפלת), וגם נוצרים ומוסלמים אם הם ירצו. הכניסה תהיה חופשית לכל ההר, בלי השוטרים של הוואקף או המאבטחים עובדי הקבלן של הרבנות שיציקו למבקרים. וגם בלי משטרה שמחזיקה בגופה של נער שנרצח ע"י גזענים יהודים כבת ערובה עד שמשפחתו תתחייב שלא לקיים את תפילת האשכבה על ההר. כי בככל הנוגע לפלסטינים, "שיקולי ביטחון" הם אף פעם לא "פנטזיה" או "ספקולציה", ועל "ליבון הגיוני" שלהם בטח שאין מה לדבר.
ככה תקבל את חופש התפילה שלך על ההר. מוזמן לפעול בכיוון. כל זמן שזה "הכול לגברים יהודים אורתודוכסים – בעיטה בשיניים לכל השאר", גם לך לא יהיה. חופש פולחן זאת זכות אדם ולכן, מטבעה, או שיש אותה לכולם או שאין אותה לאף אחד.
שלום – שטויות במיץ עגבניות.
ההגדרה שלי של "פולחן דתי" היא "גברים יהודים אורתודוכסים" ובלי ההמשך. וזכותי בתוקף התחייבות כל שהיא של מאן דהו לחופש פולחן – שיאפשרו לי את הפולחן כפי שאני מגדיר אותו. ואם פולחנו של עדו הוא פיפיטאס מול הטלויזיה עם משחק כדורגל – אז שיאפשרו לו. ואם מישהי מתעקשת להתפלל אז מבחינתי שיאפשרו לה. וגם זאת בתנאי שלא תבקש לבעוט בשיניים לאף אחד. כי לעשות זאת ללא "הצגות" לעיני כולם, כדי לעצבן – זה כלל לא נחשב "תפילה" רצינית…
ובכלל, בא ונעשה זאת הפוך: בטל את זכות התפילה של המוסלמים שם, כי גם הם נוקטים בכלל של "גברים מוסלמים" ואצלם זה בא עם ההמשך "בעיטה בשיניים לכל השאר". אם יש כלל – אז צריך להחיל אותו, לא?
נראה אותך…
למה, ביטלתי את זכותם של יהודים אורתודוכסים להתפלל בכותל עקב כל זה? אם לא, למה שאבטל את זכותם של המוסלמים בהר?
המצב דפוק. רוצה לפתור אותו? כך עושים זאת, עם ניאנסים לכאן ולכאן. ואם יש לך בעיה עקרונים עם פרובוקציות (כמו של נשות הכותל), תתכבד ותימנע בעצמך מפרובוקציות על הר הבית. נאה דורש נאה מקיים.
מורדי,
אפשר להבין מדבריך שנמנע ממך דבר אשר ניתן לאחר. אם אכן היה כך הדבר, מדובר באי-שיוויוניות צורמת ואפליה דתית חמורה. אבל, ומדובר באבל ענק, מאחר שממוסלמים נמנעת הכניסה לאיזורים "יהודיסטים", ואף המניעה מהם נאכפת בצורה כוחנית למדי, יש לציין, אזי שכפי הנראה מדובר על הפרדה למען בטחון אישי. ולצערי הראית מחשבה מאוד צרה לגבי המצב, דבר, שבעקבות הטקסטים שלך שקראתי, חשבתי שלא תעשה.
חבר'ה – לא התבלבלתם? מי מיכם לא ראה חבורת טוריסטים מבקרת ברחבת הכותל? מי מכם ראה שבודקים את דתם? מי מכם ראה שנמנע ממי מהם לשים פתק בחור שבקיר? דחילק, אתם זורקים סיסמאות נבובות.
רחבת הכותל הוכרה כנקודת פולחן של יהודים, ובתור שכזה, ב-מ-ק-ו-ם–ה-פ-ו-ל-ח-ן לא מתירים פולחן אחר: קרי ניהול טקס דתי ציבורי. ומכאן העימות עם נשות הכותל. אין מניעה (למיטב ידיעתי, ואנ י מבקר שם פעם פעמיים בשנה, ויש לי יכולת לשפוט מה שאני רואה) ממי שרוצה לבקר, או להתפלל באופן פרטי. פתחו כל אלבום ותראו שם שחקני כדורסל בכל צבעי העור, שחקני קולנוע ושחקני פוליטיקה מכל העדות והזרמים – כולם מתפללים, ואיש לא הפריע להם.
אני מבקש את אותו הדבר על ההר למעלה. אני לא מבקש להתפלל במסגד אל-אקצה, שהוא אגב רק ברחבה הדרומית, בכיפת הכסף ולא בכיפת הזהב. נותר מספיק מקום ברחבה לכל הפחות לפעולת תפילה של יחיד.
ובעצם, כל עוד אני רחוק מאות מטרים ממקום התפילה ה"קדום יותר", למה אלא אוכל להתפלל במנין בקצה השני של ההר, נאמר בצד הצפוני של ההר?
כל ההשוואות וההצלבות האחרות לא מתחברות לי, באמת.
מורדי
בטח לא מתחברות, כי אתה לא קולט. קודם כל, אני בהחלט בעד זכות היהודים להתפלל על ההר. אבל זה רק חלק מתמיכתי בזכותם של כולם להתפלל במקומות הקדושים להם ובדרכם.
אתה רוצה את הזכות רק לעצמך. לגיטימי, רק שזה אומר שתצטרך להשיג אותה בכוח הזרוע ולא באמצעות שת"פ, ואל תתפלא אם לא כולם מוכנים לשאת בתוצאות המלחמה שלך על בשרם.
למיטב ידיעתי אין אח וריע לאיסור כה חד משמעי וכה חמור על קיום תפילה בכל פורמט ובכל מצב ובכל פוזה, כמו שקיים על יהודים בהר הבית. כדי לעקוף אותו, אז יש "מדריך" שמרצה על דוד המלך, ותוך כדי דבריו קורא מזמורי תהילים, אחרים מקבלים שיחת טלפון – ומשוחחים עם הקב"ה, ויש המתעקשים לכרוע ברך ולבדוק מה "מפריע להם בנעל" או משהו כזה.
יהודים רשאים לעלות להר במספר מוגבלים, לאחר רישום מראש, לאחר בדיקה ביטחונית שדומה רק לבדיקה לפני טיסה בנ"ת בניו-יורק.
יהודים רשאים לעלות להר רק בליווי צמוד של שוטר ממשטרת ישראל בתפקידו לאכוף את איסור התפילה, ואיש וואקף שתפקידו לתת הוראות לשוטר.
ויהודים שרשאים לעלות להר הבית – זה עצמו חידוש, לאחר עשרות שנים שהדבר נאסר, ורק לאחר מאבקים משפטיים עיקשים.
ועובדה, שיהודים רשאים לעלות להר הבית ודבר מהחששות האפוקליפטיים שמנעו את עלייתם עד אז, עליהם דובר רבות, ומפניהם חששו כולם, ואת השחור משחור הציגו שוב ושוב בפני השוטרים – לא התממש.
עכשיו, בבקשה הראו לי דוגמא מקבילה, בה במסגרת החוק נמנע פולחן מקבוצה דתית, במקום שהוא ללא ספק מקום פולחן מרכזי שלהם. ובבקשה, אל תתפלמסו אתי על הויכוחים ההלכתיים בין הרבנים ועל חוות דעת של הרבנות הראשית. ממתי היא קובעת הלכה בבג"ץ?
זו הפלייה מכוערת מקוממת ובלתי סבירה, גם כשמדובר בדבר המנוגד מאד מאד לערכים ולתובנות שלכם.
אבל עם כל הכבוד, תם – "ממוסלמים נמנעת הכניסה לאיזורים 'יהודיסטים' " אז אני מבין לשיטתך, ש"עכשיו אנחנו שווים" ובעצם – ההפלייה (שאיני יודע מהי) היא בסדר, כי יש הפליית נגד. זו כוונתך?
אמור לי תם, למה אתה מתכוון? אני לא מדבר על כל ההפלייה בין ישראלים לערבים, שהיא כללית מוכרת ובעיני מכוערת ביותר ולא מקובלת. אני מדבר על "חופש הפולחן" שהוא אחד היסודות הבסיסיים ביותר בתורת "זכויות הפרט", הלא כן? התוכל לתת לי דוגמא של מניעה סוחפת וגורפת של חופש פולחן שכזה – כלפי ציבור אחר?
ועוד נקודה. הר הבית אינו מקום פולחן של המוסלמים. למרות שבשנים האחרונות הם משתדלים מאד לעשותו כזה. מקום הפולחן שלהם הוא בכיפת הכסף, היא מסגד אל אקצה. כיפת הזהב, היא כיפת הסלע – אינה מסגד אלא הגנה על סלע מקודש המצוי שם. אבל אינה מקום תפילה שלהם כלל ועיקר. באופן פרדוכסלי – הסלע מקבל את קדושתו דווקא בהיותו שריד וציון מקום של בית המקדש, גם לפי אמונת המוסלמים. הם אמנם מנמקים את קדושתו בעליית מוחמת וסוסתו השמיימה, אבל למה עלו דוקא כאן?
ובנוסף, בשל קדושת הר הבית, גם הרבנים המתירים את העלייה מתירים אותה אך ורק לשטח שבשוליים, הוא השטח הרחות מאות מטרים ממקום התפילה שלהם. איזה "קונפליקט" של תפילות יכול להיגרם כאן? מדוע מונעים ממני להתפלל ביחיד ואפילו בקבוצות קטנות במקום כה מרוחק?
שלום – "זה אומר שתצטרך להשיג אותה בכוח הזרוע ולא באמצעות שת"פ, ואל תתפלא אם לא כולם מוכנים לשאת בתוצאות המלחמה שלך על בשרם." למה אתה מכניס דברים כה משוללי יסוד לפי? היכן קראת ממני רעיונות כאלו?
אני טוען שיש כאן הפלייה בסיסית. אני טוען שההפלייה הבסיסית גם משחקת לטובת אותם אנשים ואותן קבוצות שאתה אוהב לכנותם בכינויי גנאי. מה יותר מלהים אנשים, מהפלייה כה בוטה? בכל אופן, ועם כל הכבוד – אני קורא להפסיק את ההפלייה הבלתי חוקית בעליל – בעזרת אכיפה הולמת והוגנת וצודקת של החוק. ואם מדובר לעשות זאת בשלבים – ייעשה הדבר בשלבים. בכל אופן – אך ורק ברשות ובסמכות. אגב, לא זכור לי שחשש מהתלקחות או ממלחמת אחים (כפי שחששו באמת, ושהטיפו על חשש זה בתקשורת לפני הגירוש) מנע את המהלך המטומטם ההוא.
ואני בסך הכל לא התאפקתי, והגבתי לדברים של אלעד. אז זהו. אותי ההפלייה הזו שאין לה אח וריע – כלל לא מצחיקה.
מורדי
הי מורדי.
קצת מצחיק שאתה מבקש לא להתפלמס על התיאולוגיה היהודית לגבי הר הבית, אבל מתפלמס בעצמך על התיאולוגיה המוסלמית. מה גם שאתה טועה.
כיפת הסלע מגינה על אבן השתיה שלפי המסורת המוסלמית, הייתה מקום עקידת ישמעל (איזה גנבים אה?). משם מוחמד עלה השמימה, אבל את אל בוראק השאיר בכותל, שאותו הם מכנים בשם זה.
בקוראן מצויין שהעניין התרחש ב"אל אקצה", ושיוכה של זו לירושלים היא פרשנות מאוחרת. על קדושת בית אל מקדס לאיסלאם אין ויכוח (בעצם, כבר יש, הודות להתמשכות הסכסוך). רק שהיהדות מתגאה בזכות הראשונים ואילו האיסלאם בזכות האחרונים. הם מכירים בהתגלות ליהודים, וגם לנוצרים, רק טוענים ששלהם היא ההתגלות האחרונה והמעודכנת. לכן גם הטיעון שלך לא סותר את שלהם.
קדושתה של ירושלים למוסלמים היא עניין שנובע מנסיבות ופוליטיקה, קשור מאוד לסכסוך וגם לדברים כמו יחסים אינטימיים בין גברים ממלוכים. הסיפור היהודי על הכותל שונה גם הוא מההצדקה התיאולוגית שלו, כמובן, אבל לא ניכנס לזה כי אני לא רוצה שתקבל התקף עצבים:) בוא לסיור שלי איזה פעם אם בא לך.
כמובן שכאתיאיסט, העניין שלי בכל זה הוא היסטורי ותרבותי בלבד. תיאולוגיה של אף אחד מהצדדים לא מהווה נימוק בשבילי.
העניין שלי הוא בבני אדם שמסיבותיהם שלהם, מרגישים צורך לערוך פולחן שם וזכותם להאמין בזה כמו שזכותי להאמין שזה שטויות.
לכן, גם הטיעון שאל אקצה עצמו הוא מקום הפולחן ולא כל המתחם לא מרשים אותי. האם הנהלת הכותל לא אוסרת לעשן ולדבר בטלפון בשבת אפילו ליד עמדת הבידוק הביטחוני שמעבר לרחבה ולא רק ליד הכותל. האין היא אוסרת זאת אפילו על גויים שעליהם המצוות בכלל לא חלות? עניין תיחום הקדושה הוא שרירותי למדי וגם כאן, התיאולוגיה לא מהווה נימוק עבורי.
קיצר, אני בעד זכות הפולחן ליהודים על ההר, חד משמעית. אני רוצה לראות שם בית כנסת כמו בימי הח'ליף עומאר.
וזה לא בגלל שמדובר במקום פולחן מרכזי ליהודים. יהודים כמעט ולא קיימו פולחן על ההר במשך קרוב ל-2000 שנה. עכשיו חלקם רוצים, ואני מכבד את רצונם בלי קשר להיסטוריה או תיאולוגיה.
הבעיה היא שהשחקנים המרכזיים בסיפור דורשים דריסת רגל בטריטוריה שנשלטת, בפועל, בידי אחרים ובו בזמן מסרבים להניח לאחרים דריסת רגל בטריטוריה בה הם שולטים. לזה, אני לא שותף.
אני חושב שאילו רק תפילה על ההר הייתה העניין, הדתיים שלנו היו יכולים לפתוח בדיאלוג משלהם עם הוואקף. כשרוצים למנוע את מצעד הגאווה, מסתבר, זה אפשרי. אם העניין הוא לעשות עבודת אינסטלציה של סילוק סתימות רוחניות שמונעות את הגאולה, אני יכול להבין למה הסתימות – קרי המוסלמים, נעמדים על הרגליים האחוריות.
זכויות אדם איננה אסופת ציוויים מוחלטים אלא שיטה מעשית שעוסקת במציאות קונקרטית ומביאה בחשבון את כל היבטיה. אין שום זכות שאפשר לבודד מכל הסיטואציה ולהתייחס אליה על תקן "ייקוב הדין את ההר".
אם אתה דורש ממני תמיכה בטענתך מתוקף תמיכתי ברעיון זכויות האדם, אין לי אלא להגיד לך מה זה אומר מבחינתי:
אתה מבקש, בעצם, לבטל את ההפרדה בין המתחמים בניהול היהודים והמוסלמים. מצב ההפרדה טוב יותר מביטול הפרדה חד צד צדדי לטובת היהודים אך טוב פחות מביטול הפרדה דו סטרי ופתיחת המרחב לכולם (כולל שחקנים קטנים כמו נשות הכותל כמובן).
לכן, אם אתה תהיה מוכן לפתיחת המתחם כולו לכולם, תהיה לך תמיכה מהמחנה הזה. אם אתה רוצה לשמור את זה חד צדדי, לא תהיה.
אתה לא חייב להסכים עם הפרשנות שלי או לקבל את הנימוקים שלי. אני פשוט אומר לך, ברמה המעשית, במה כרוך שת"פ בין דתיים לחסידי זכויות האדם. מתאים לך? סבבה. לא מתאים? האחרונים כנראה יעדיפו לשמור על הסטטוס קוו.
פשוט לא מסכים איתך.
סתם דוגמא קטנה: גם בכנסיות מבקשים מיהודים להסיר כובע, וגם במסגדים מבקשים מנוצרים לחלוץ נעליים. אז למה לא יבקשו בכותל לא לעשן בשבת?
ומעבר לזה: כל "מקום פולחן" אינו רק המטרים הרבועים בו מתקיימת תפילה, אלא גם מעבר לזה. לכל בית כנסת יש מבואה, שהיא חלק מבית הכנסת. האם כל רחבת הר הבית העליונה אמנם קדושה שמקום פולחן דתי למוסלמים? אתמהה.
ובכלל הכלל הסופר ימני שקבעת: "זכויות אדם איננה אסופת ציוויים מוחלטים אלא שיטה מעשית שעוסקת במציאות קונקרטית ומביאה בחשבון את כל היבטיה. אין שום זכות שאפשר לבודד מכל הסיטואציה ולהתייחס אליה על תקן "ייקוב הדין את ההר". " – זה נשמע מעניין מאד באזור שלי. מעולם לא הצלחתי לבטא אותו טוב יותר…
ואני גם קצת מכיר את ירושלים שלי.
מורדי
מורדי
הבנת ההיפך ממה שהתכוונתי. אולי מפני שהרעיון להשוות חופש קצת מופרך בעיניך, לעומת השוואת הגבלות. בכל אופן, רק כדי להבהיר, אין לי רצון ב"הפליית נגד" ולא בשוויון מעושה של הגבלות.
מערב לכך, אני מאמים ששלום מבאר ומסביר בצורה טובה יותר.
שבת שלום.
א. יענו, ליהודים, הקצה המקרי של המתחם יכול להיות קדוש, אבל למוסלמים לא.
ב. זה בייסיקס של זכויות אדם. אבל אתה צודק שזה קטע שהימין אוהב במיוחד כהנמקה. וזה בערך כמו שחילוני ינמק את זה שהוא אוכל חזיר ב"שבעים פנים לתורה".
מורדי, אני זוכר ביקורים בכיפת הסלע בתור ילד בשנת 1970. אני גם זוכר ביקורים בשנות ה-90 ובשנים האחרונות. כך שאי אפשר לדבר על "עשרות שנים" שהביקור נאסר. אלא אם כן אתה מדבר על השנים שלפני מלחמת ששת הימים.
זה נכון בשאינתיפאדות השונות היו מספר שונים שההר היו סגור לביקורי יהודים משיקולי ביטחון. אבל בכל מקרה לא מדובר על עשרות שנים.
"פעם חשבו שהקרבת הקורבנות תחודש רק לכשיבוא המשיח. אחר כך, הדתיות הלאומנית הפכה את הסדר וגרסה שלכשייבנה המקדש ותחודש עבודת הקורבנות, יבוא המשיח."
והנה עוד עדות לכך שהמטורפים חושבים שהמשיח בעצם כבר הגיע, והחוקים הרגילים לא תקפים. יש לי אוסף קטן של כאלה, כולל חבישת הכיפה כל הזמן, יציאה לפוגרומים עם תפילין (תועד בצילומים בשנה האחרונה), מתן היתר לנשיאת נשק ובנייה (נדמה לי) בשבת ועכשיו אלה, קרבנות על הר הבית.
גם שבתי צבי היה עסוק בשינוי החוקים מאותה הסיבה.
ברור שצריך לחבוש כיפה, הרי כתוב בתורה 'וילך משה' האם את מעלה על דעתך שמשה רבנו הלך בלי כיפה?
אז זהו שזה לא תמיד היה כל כך ברור. אני זוכרת היטב את המנהג בין הדתיים בארה"ב, שחבשו כיפה רק לצורך אירועים דתיים (תפילה, קריאת תורה, ארוחה כי מברכים בה) והסירו לצורך היום-יום. אברהם בורג מספר על מנהג דומה אצל אביו, שלא תחשוד בו באמריקאיות (ראה בספרו "לנצח את היטלר") – ושהמנהג השתנה אחרי מלחמת 1967. אני זוכרת שאבי הסביר לי שהוא חובש כיפה בישראל כי כל מה שהוא עושה בארץ הקודש הוא סוג של עבודת קודש.
מעניין לציין שאנשים המזדהים כ"מסורתיים מעדות המזרח" שימרו את התבנית הזו של חבישת כיפה, גם אחרי 1967.
מי שלא זוכר איך היו הדברים לפני 1967 יכול היה לחשוב שהכיפה-בכל-עת היא הדרך היחידה להיות יהודי-דתי – ולא היא.
שום עניין מיוחד בכיפה, ואני זוכר מה היה לפני 67.
יהודים בכל הגלויות ובכל העדות, (למיטב זכרוני ע"פ תמונות וציורים) לא הלכו ולא הסתובבו גלויי ראש. אז כשעליתי ארצה הברט ישב על הפדחת שלי שנים רבות. וכשחדל להיות אופנתי, ואולי בגלל שהעיק במזג הישראלי – עברנו כולם לכיפות שהיו כאן באופנה, וכצעט ולא הוכרו בחו"ל.
מומחים לענייני אופנה סיפרו לי פעם שרק בשנות השבעים הפסיקו הארופים ללכת עם מגבעות/כובעים. לפני כן גילוי ראש נחשב בעיניהם להמוני וחסר תרבות. מצאתי שזה משתקף יפה בסדרה are you being served
מה אני צריך מומחים כשאני הייתי שם?
אחפש לך את הדף בספר של בורג ואשים לינק. אני לא ממציאה את זה… …גם יוסף בורג בגזרת ישראל, גם אבא שלי מהצד האמריקאי. ראה גם: ג'ו ליברמן (אינו חובש כיפה בארה"ב, למעט בטקסים) וכיו"ב.
מראה מקום לקטע לגבי הכיפה ושימושיה:
לנצח את היטלר, מאת אברהם בורג, ידיעות אחרונות*ספרי חמד, הדפסה ראשונה (ישראל, 2007). עמודים 270-286, פרק 8 "שואות לא שלנו".
הסיפור כולו חשוב, משום שהוא מתעד את המעבר מראש גלוי לכיסוי ראש. ספציפית, בעמ' 273 "ממנהיגיה של הציונות הדתית, שר בממשלת ישראל, מצטלם בתמונה רשמית ראשונה לארכיונה של המדינה החדשה, והוא גלוי ראש."
ובעמ' 275 מעיד הד"ר יוסף בורג עצמו "היסטוריה לימדתי בגילוי ראש, מה שאין כן תלמוד."
הפרק כולו הושמט מהתרגום האנגלי, ולדעתי ההשמטה הזו מהווה עשיית מעשה נבלה בספר החשוב הזה.
'הכצעקתה' שינו כתובת, צריך לעדכן את הלינק
ככל שאני שומעת קולות שמאלניים עכשוויים אני מבינה שההצדקה היחידה לקיומם היא הימין.
במילים אחרות, אין להם קיום משלהם.
טוב נו, בשמאל לא צריכים לפחות להמציא אויב מיתולוגי ועוד להקדיש עמודים לניתוח פסיכולוגי של היצור שהם בדו במוחם
אבל מעניין שמכל הבלוגים שיש שאכן כל מה שהם עושים זה לבקר את הימין בחרת לדחוף את התגובה שלך דווקא פה איפה שלא פחות שאלות מופנות למה שאת קוראת "שמאל"
אני מקדישה עמודים לניתוח פסיכולוגי של האויב המיתולוגי רק בגלל שאני מכבדת את החבר'ה שם. אתם לא מנסים להבין את "האויב" שלכם אלא סתם נהנים לשלול את אנושיותו.
שאלות בסגנון "למה אנחנו לא יותר חריפים נגד הימין" הם לא ביקורת בית, אלא שלילת הצד השני בדרך עוד פחות מעודנת.
הנה עצה בשבילך. תקדישי את העמודים לניתוח פסיכולוגי של האוייב האמיתי, לא המיתולוגי. תתפלאי כמה דברים מגלים כשעושים זאת.
שלום – הבלוג של טלי (לחיצה על הלינק בכינוי שלה) זו קריאת חובה. בדיוק מה שאתה מדבר עליו, הלבשת הרטוריקה הדתית בטיעונים חילונים לאומיים כדי למכור אותם לקהל הרחב. נראה שמדובר במדרגת ביניים בין השפה הדתית לשפה של "אם תרצו", יש אזכורים דתיים מדי פעם אבל אפשר לראות את האבולוציה בפעולה.
אשכרה קריאת חובה. מזמן לא ראיתי את כל הקלשאות מרוכזות במקום אחד. מצד שני, אפשר לקרוא באותה מידה את הטוקבקים ב-YNET ולחסוך זמן, אותו תוכן, פחות מלל.
תודה על הביקורת הבונה, אני באמת צריכה להפוך את החמץ למצה. אשמח אם יש לך קלישאות להוסיף, אני מנסה לאסוף אותם…