גל הפרופגנדה מימין של השנתיים האחרונות מעורר בי כל מני דברים. תלוי מתי. לפעמים זה מצחיק, לפעמים מפחיד, לפעמים מייאש, לפעמים ממלא אותי במוטיבציה. לאחרונה, הוא בעיקר ממלא אותי ב"תעזוב אותי באמא'שך". אתם יודעים איך זה עם אנשים שנכנסים לשוונג של עצמם, שמים פול גז בניוטרל ומאבדים את הראש.
וזה אכן לופ סגור, בסופו של דבר. וככה הוא עובד, שלב אחר שלב:
במחוזות היותר מבודדים ופרנואידיים של ההתנחלויות, מתבשלת מערכת רעיונות שרואה בבעיות של מדינת ישראל לא איזה מצב נאחס אנושי רגיל שאולי אפשר לצאת ממנו איכשהו, אלא מאבק איתנים מיסטי בעל משמעויות קוסמיות בין היהודים לעמלק, כששאר הגויים מכירים כמובן בעליונות היהודים, אבל לא בהכרח מודעים לזה עדיין. חוץ מכמה גויים טובים שמשלמים על מסע הפרופגנדה שאני מתאר, כמובן.
כי הרעיונות שמתבשלים בהתנחלויות הם נוצריים לא פחות מאשר יהודיים. אתם יודעים, כמו שארגוני שמאל שמקבלים כסף מאירופה מקדמים כאן רעיונות אירופיים של זכויות אדם, כפי שהתגבשו בה בעקבות זוועות מלחמת העולם השנייה, ארגוני ימין שמקבלים כסף מנוצרים פונדמנטליסטים מקדמים תאולוגיה נוצרית פונדמנטליסטית, רק בתחפושת יהודית.
זאת לא התחפושת היחידה. כמו הספונסרים באמריקה, גם כאן יודעים שלישראלי הממוצע אין עניין מיוחד במלחמות בני אור בבני חושך, משיחים שכשיגיעו נדע אם היהודים צריכים להתנצר או הנוצרים להתייהד, קווים של קדושה שירדו לעולם, קליפות, עמלקים, ערב רב ושות'. יותר מזה, הישראלי הממוצע כבר התרגל לצפות לדיבורים כאלה. סטריאוטיפי ככל שזה יהיה, בכל פעם שמועצת יש"ע מדברת אתו הוא רואה בעיני רוחו את העוזי והדובון ומתייג את כל העניין כמשהו שמחוץ למיינסטרים. איש המרכז-ימין המצוי, בכל זאת, לא מחזיק באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. הוא בסך הכול חושב שהסכם עם הפלסטינים אינו בהישג יד כרגע.
אז כדי לעשות מיינסטרימינג (הטמעה לזרם המרכזי) לפוליטיקה שבואו נודה בזה, באמת נשמעת מטורללת לגמרי באזני מי ש"לא התעמק בסודות המוצפנים בתורה", צריך להלבין אותה ואת זה עושים בדיוק כמו שמלבינים כספים. מעבירים את הרעיונות דרך ארגונים שכן נתפסים כמיינסטרים. אז כמו שיש חברות קש "חוקיות" להלבנת כספי המאפיה, יש ארגוני קש "מיינסטרימיים" להלבנת רעיונות קיצוניים. שמים בראשם אנשים שמאמינים באותם הדברים, אבל אין להם כיפה, עוזי ודובון. כמו רונן שובל ויקיר שגב, מין "מלח הארץ" שכאלה.
במקום לדבר על "העם הנבחר" הם מדברים על "ההיסטוריה הייחודית של העם היהודי" – תרגום מקומי של ה – American Exceptionalism מארה"ב. במקום לדבר על "המהפכה האמונית" – המעבר הצפוי בין השלב הראשון, החילוני של הציונות לשלב שבו הדת עוברת "מתפקיד משגיח הכשרות של קרון המסעדה לתפקיד הנהג" – מדברים על "המהפכה הציונית השנייה". תרגום של "המהפכה האמריקאית השנייה" של הספונסרים מארה"ב, כמובן.
התיאוריה שנהגתה במוסדות המחקר הפרטיים במימון תאגידי של הניאו-שמרנות האמריקאית, זאת על ה- New Class (ליברלים קוסמופוליטיים חסרי אלוהים ומוסר שהשתלטו על התקשורת, האקדמיה ובתי המשפט במטרה לחתור תחת הייעוד שהחבר הדמיוני ייעד לארה"ב) משתלבת עם ה"ערב רב" היהודי – אנשים שנראים כמו יהודים אבל בעצם מהווים טומאה מיסטית שחדרה לגוף העם, ומולבנת לדיבור על "סמולנים" ו"פוסט-ציונים". התכונות שמשויכות להם הן אחת לאחת, התכונות שמיוחסות בארץ אחרת בצד השני של העולם לליברלים מקומיים ע"י הימין שם. אגב, הסטריאוטיפ הזה הוא גלגול מודרני של אנטישמיות פשוטה, שכן כל התכונות הנ"ל יוחסו עד לא מזמן ליהודים, אבל לא נספיק את הכול בפוסט אחד.
ועכשיו, החלק הכיפי.
הרעיונות המולבנים נדחפים דרך ארגוני הקש לציבור ולתקשורת שהיא, כמובן, שמאלנית ועוינת, אבל מפרסמת את הקומוניקאטים שלהם ברצון. הטוקבקיסטים המגויסים של "ישראל שלי" ודומיה מציפים בתגובות בלי להזדהות כמקושרים אליהם, כמו שנאמר להם) ויוצרים מצג שווא של תמיכה גורפת. הפוליטיקאים, שהיו בסיפור מהתחלה, יוצאים עכשיו בפוזה של "היענות לרחשי הציבור" עם כל מני חוקים מטומטמים שאמורים לחסל את סכנת הערב רב הסמולני.
החוקים האלה, לרוב, לא מגיעים לכדי מימוש, וגם לא אמורים להגיע. אם ניקח את החדש מביניהם: זה של פאינה קירשנבאום, שאמור לחייב תרומות של ממשלות זרות לארגונים במס של 45%, ברור שאין בו כלום. הרי אותן ממשלות זרות יכולות, באותה מידה, להעביר את הכסף דרך ארגונים במדינותיהם, וחוק נגד תרומות מארגונים זרים לא יתקבל כי אז לימין הישראלי לא יהיה מה לאכול. אבל המחוקק מקבל את 15 דקות התהילה שלו בעזרת גדודי הטוקבקיסטים של מועצת יש"ע… סליחה, "ישראל שלי", ואי הגעת החוק לכדי מימוש מוצגת ע"י אותם ארגוני קש כעוד הוכחה לזה שה – New Class… סליחה, הסמולנים, תופסים את המדינה בביצים.
אז יש כאן מעגל של היזון חוזר שמגביר את עצמו בלופ, מסתובב יותר ויותר מהר ומייצר יותר ויותר רעש: מועצת יש"ע – ארגוני קש – טוקבקיסטים מגויסים – עיתונאים משתפ"ים – פוליטיקאים – עיתונאים משת"פים – טוקבקיסטים מגויסים – ארגוני קש – מועצת יש"ע. אין צורך לומר שכל מהלך של פרופגנדת שנאה שכזה יכול להתחיל בכל נקודה בשרשרת ולעשות את כל הסיבוב משם. זה בכלל לא משנה, כולם שייכים לאותה החונטה ממילא.
עסקאות סיבוביות כאלה, כשהן מתרחשות בתחום הכלכלה, נקראות "בועה". אתה קונה מעצמך ומוכר לעצמך בחזרה שוב ושוב וכך מנפח את מחירי המניות שלך. כאן, יש לנו בועה של שיח ציבורי. ובועות, כידוע, זה דבר הרסני גם כשהן מתקיימות וגם כשהן מתפוצצות.
העניין האופטימי בסיפור הוא שפרופגנדת השנאה הזאת היא קניבלית. מעגל היזון חוזר שכזה לא יכול לעצור, הדינאמיקה הפנימית שלו חזקה מדי. הוא פשוט חייב למצוא עוד ועוד סמולנים להוקיע אותם. והיות שאין הרבה סמולנים אמיתיים, צריך להמציא חדשים כל הזמן וכך, גדר הלגיטימיות שאותה הימין מנסה לצמצם כדי להשאיר את השמאל בחוץ, ממשיכה להצטמצם ולהשאיר בחוץ יותר ויותר דברים שקודם לכן נחשבו כמיינסטרים.
הקורבן האחרון הוא גלי צה"ל, וזה די מצחיק. אני מניח שבתור מי שמתויג כשמאלן עוכר ישראל מדופלם אני אמור לצאת בלהט להגנת תחנת הרדיו, אבל אאלץ לאכזב את הספינולוגים מימין. חוץ מזה שאני לא מקשיב לה ואין לי עניין בה, אני חושב שיש טעם לפגם שתחנת הרדיו המרכזית בישראל שייכת לצבא. לכן, מצדי אפשר גם לסגור אותה או, כמו ש"ישראל שלי" היו רוצים, שתשמיע מארשים צבאיים, נאומים של בוגי יעלון ושירים שמשה קלוגהפט כתב עבור עמיר בניון מהבוקר עד הלילה. החלק המעניין כאן הוא שעוד ועוד אנשים, ורזי ברקאי איננו בשום פנים הראשון או האחרון, מגלים להפתעתם שהם בעצם שמאלנים קיצונים הזויים אנטי-ציונים.
אני לא יודע אם לציבור פשוט יימאס יום אחד מכל ההיסטריה הצעקנית הפרנואידית המתלהמת הזאת, והוא ירצה קצת שקט מכל הטרטור שמשכנע אותו שחצי מהאנשים שבסך הכול אין לו בעיה מיוחדת אתם הם בוגדים מסוכנים. או שמא, הציבור כבר כל כך מפוחד וכל כך קונפורמיסט שכבר אין גבול לבולשיט שהוא מסוגל לבלוע. לא שלא ראינו דברים כאלה בכל מני ארצות. מה שנראה כתמיכה רבה באריה דרעי, ברב חיים אמסלם ושכמותם שמגיעים מלב קהל היעד להסתה מימין אבל נמנעים במופגן מרטוריקת השנאה המתפרצת, וגם הפופולאריות של אנשים כמו רובי ריבלין – בשר מבשרו של הימין – שכבר הספיק לצאת נגדה ולהיות מוקע כ"פיינשמייקר" (והוא, כנראה, יהיה הנשיא הבא) מצביעים אולי על עייפות כזאת. ואולי לא, אני לא יודע.
מה שאני כן יודע זה שהמצב שלנו קשה ומסובך מכדי להשאיר את הדיון הציבורי עליו לכל מני ספינולוגים שמייבאים כסף, רעיונות ושיטות עבודה מהימין הנוצרי הפונדמנטליסטי בארה"ב והופכים את השיח הציבורי למקום שאיננו ראוי למגורי אדם הגון.
של מי התמונה הראשונה?
לא יודע.
נו באמת, את מה שאתה כותב אפשר לקחת אחד לאחד( כן גם את הלהט המשיחי ואת השנאה וההסתה ולא רק את האמצעים ) ולהלביש על השמאל אחד לאחד. את מה שלומד הימין בדרכי אירגון ותעמולה היום השמאל כבר הספיק לשכוח. דוגמא אירגונית טובה לכך היא "עמותת שעל – מפעלים חינוכיים", הידועה בשם "שלום-עכשיו" שהיא לא יותר מאשר 3-2 אנשים בישראל ועוד 4-3 בארה"ב. וכך שאר
אירגוני השמאל שאין להם בסיס עממי ושרובם עסוקים בעיקר בהנפקת דו"חות שנכתבו עוד לפני שנכתבו, עתירות לבג"צ והודעות לתקשורת.
שלום עכשיו, כמה שאני לא מחזיק מהארגון וממה שנהיה ממנו (ואתה די מדייק), נמצא בסביבה 30 שנה. לא איזה ספין מעכשיו לעכשיו.
נדמה לי שכבר 34 שנה אבל בעשרים השנים האחרונות רק כמקום עבודה של קומץ אנשים, אפשר להגיד אפילו כעמותת-קש, בטח לא אותה תנועת המונים שהוא התיימר(ואולי עדיין?) להיות בידי מי שהקימו אותו. אבל זו סתם דוגמא ולא הנקודה שרציתי לחדד, אני חוזר לפתיח שלי, הימין התחיל לחקות את צורת העבודה של השמאל בתחום האירגוני והתקשורתי רק בשנים האחרונות ואותה התנהלות של אירגוני השמאל לא שונה מהדמון שאתה מתאר כאן.
עד כמה שאני זוכר, שלום עכשיו מעולם לא הציגה את עצמה כמי שהיא לא.
תנסה להביא דוגמא יותר טובה.
שלום עכשיו הוא עמותת קש של מה? של שלום עכשיו?
ידוע לי הקטע של הימין, שמספר לעצמו שהוא בעצם עושה את מה שהשמאל עושה. במילים אחרות, הוא עושה את מה שהוא בעצמו טופל על השמאל.
אני חושב שהשמאל עושה משהו אחר, אם כי חפיפה ודמיון תמצא פה ושם, וכדי לשכנע אותי אחרת תצטרך להביא אי אילו נימוקים.
כך או כך, אני מבין שאתה לא מערער על האמת שבתיאור שלי.
ברור שיש הבדל במטרות, אני מניח שהמטרות של אירגוני השמאל למיניהם ראויות בעיניך אבל אני לא מתייחס להיבט האידיאולוגי הצר אלא לצורה שבה אתה מציג את הדברים. בפוסט הזה כמו בפוסטים אחרים שראיתי שבהם אתה עוסק בהתארגנויות של הימין אתה עוטף את ההתנגדות האידיאולוגית שלך בסלידה מהשיטות והטקטיקות, כאילו שהם המציאו איזה משחק חדש. אני מצטער אבל אני ממש לא רואה הבדלים בין השיטות הפעולה של הימין לאלה של השמאל, החל מהקמת התארגנויות קש שבהם חברים עשרה אנשים שבדר"כ חברים בעוד עשרה אירגוני אמת או דמה אחרים, וכלה בניסיונות לסתום את הפה למי שלא חושב כמוך.
אז כמו שמפורט בתגובה לאיליה למטה, אני רואה הבדל והימין כאן בהחלט המציא משהו חדש. יותר נכון להגיד, הניאו-קונס בארה"ב המציאו ואז ייצאו לכאן.
אני לא נמצא פה כדי לעשות יחסי ציבור לשמאלנים. כשיש לי ביקורת עליהם, אני כותב אותה. בסופו של דבר, אם אתה חושב שהימין עושה אותו דבר כמו השמאל ומה שהשמאל עושה לא מוצא חן בעיניך, אתה צריך גם להתנגד למה שהימין עושה.
אני, מצדי, מוכן שהכול, מימין ומשמאל, יהיה על השולחן. אידיאולוגיה, מקורות מימון, קשרים ארגוניים, יו ניים איט.
הבעיה היא שכמה וכמה אנשים חופרים בעמל רב דברים אלמנטריים שבמקרה של הקרן החדשה וארגונים למיניהם, פשוט כתובים בדף הבית. וזה לפני שדיברנו על חיסיון רשמי גורף על מידע שנוגע לארגוני ימין כמו אלע"ד, כסף שמוזרם לארגוני ימין דרך ראש הממשלה עצמו וכו' וכו'. יש הרבה סחלה שבכלל לא נכנס לפוסט הזה.
הבדל נוסף הוא שכל החקיקה מימין במטרה "לחשוף" או להגביל מקורות מימון "תפורה" רק על ארגוני שמאל. תראה לי אילו ארגוני ימין ייפגעו מאחד החוקים הנ"ל, ואז תחזור ותגיד לי שזה "אותו דבר".
אנטי, לא ענית. למה בדיוק משמשת שלום עכשיו עמותת קש? (זה שיש בה עשרה חברים אולי והיא לא ממש רלבנטית בימנו עדיין לא הופך אותה למשהו קרוב לתופעות שהפוסט הזה מתאר.)
תנסה יותר חזק.
"דו"חות שנכתבו עוד לפני שנכתבו" ?????
דו"חות שהתוכן שלהם ידוע מראש
ידוע מראש למי?
אני מניח שלכל בעל תבונה בינונית ומעלה
השאלה העיקרית היא האם זה ידוע מראש בגלל המדיניות של שלום עכשיו בלבד, או בגלל גורמים נוספים.
עד כמה שאני ראיתי עד עכשיו, רוב האנשים שאומרים את מה שאתה אומר לא ראו אף אחד מהדו"חות האלו בעיניים שלהם מעולם. אבל אני מניח שזה לא כך במקרה שלך.
"עסקאות סיבוביות כאלה, כשהן מתרחשות בתחום הכלכלה, נקראות "בועה". אתה קונה מעצמך ומוכר לעצמך בחזרה שוב ושוב וכך מנפח את מחירי המניות שלך. כאן, יש לנו בועה של שיח ציבורי. ובועות, כידוע, זה דבר הרסני גם כשהן מתקיימות וגם כשהן מתפוצצות"
מעולה. פשוט מעולה.
אגב, שמת לב ליציאה טוקבקיסטית אחת ב"ישראל שלי"?
שיט, הלכתי לעשות קופי פייסט לכאן ואני רואה שהגבירת שקד הפעלתנית מחקה אותה יחד עם הפוסט שהיתה מחוברת אליו.
מסתבר שאחד מנערי הגבעות המגיבים גם השתמש בראשו לשם שינוי וכתב שם משהו כמו – מאוד חשוב מה שאתם עושים אבל צריך להזהר עם זה שלא יאשימו אותנו אחר כך בהסתה…
שויין. הלכה כדרך כל הארץ התגובה הזו ונשארו רק המתלהמים המשובטים.
תודה תודה. לא ראיתי את התגובה אבל זאת תזכורת טובה לצלם מסך בכל פעם שיש משהו מעניין.
Pingback: בישראל שלי השקד צווח | מילים מילים
ראיתי את הראיון שלה בלונדון וקירשנבאום,
השם של הסרטון ביוטיוב הוא: יו"ר ישראל שלי בערוץ 10 על הקמפיין להחזרת גל"צ ללוחמים
תפסתי אותה אומרת קצת אחרי 2:20 שחיילי צה"ל נפגעו מכיוון שגלי צה"ל ניסו להיות אובייקטיבים ולא לתמוך בהם אוטומטית (ולכן הם שמאלנים).
שלום, אני חולק עליך בהצגת מקור הדברים. המזימה שמתחילה בהזיות משיחיות, שמתורגמות למהלכים פוליטיים היא לא כל התמונה. ואולי זו ממש טעות. מה שאנחנו רואים היום קשור להרבה דברים שהם רחוקים מאוד מפנטזיות משיחיות. קודם כל אלה הם אינטרסים כלכליים עצומים, אדמה, תעשיית הנשק. כל זה מעורבב עם הרטוריקה ותפיסת העולם של הימין השמרני האמריקאי. ואני לא מנסה לפסוק מה קודם למה.
כל העסק של השדים, ערב-רב הוא בעיניי די טפל לעיניין. מי שמאמין בו הוא מעין קבוצה שהתלבשה על הסיפור הזה, הם חלק אבל לא הכל. אני חושב שאפילו טיפוסים כמו בן גביר ומרזל הם הרבה יותר מפוכחים וציניים ממשיחיים אמיתיים דוגמת גינזבורג ושות'. אני חושב שהיה מעניין לעשות ניתוח טקסטואלי לכל מיני אתרים של המשיחיים האמיתיים. אני מנחש שאפשר יהיה למצוא שם די הרבה התנגדות, או לפחות התעלמות, מאם תרצו ושות'. הנאו-קונס מבלבלים את הימין המשיחי.
בכל מקרה, ראוי להזכיר תמיד שמה שמחבר בין כוווווווולם זה שנאת ערבים.
חוצמזה אחלה פוסט.
נראה לי שאתה מבלבל בין "משיחיות" ל"קיצוניות".
"משיחיות" זה לא איזו קללה או משהו שאומרים על מישהו כדי להציג אותו כמטורלל. יש באמת אנשים שחושבים שהחבר הדמיוני מייעד למדינה הזאת תפקיד בגאולת האנושות. ואת זה יורם חזוני מ"מרכז שלם" חושב לא פחות מהרב גינזבורג
אני לא מבלבל, אתה מתחיל "במחוזות היותר מבודדים ופרנואידיים של ההתנחלויות, מתבשלת מערכת רעיונות…" ומשם אתה ממשיך.
וואלה? משם הכל התחיל? אולי הכל התחיל מ:
"חבורה של מפאיניקים שראתה הזדמנות להשתלט על עוד שטח שבו אפשר לבנות איזורי תעשייה, בתים זולים, שיש בו כוח עבודה זול. אחר כך המפאניקים איבדו את ההגמוניה לרוויזיוניסטים וכו'… ולאורך כל הזמן הזה צווחו וצעקו כמה משיחיים על הגבעות וגרמו לכולם לחשוב שהם אשכרה מפעילים את הדבר הזה".
אני לא מחפש כאן רק הסברים מרקסיסטיים, אבל אני לא חושב שמה שקורה היום בישראל ובשטחים זו לא תוצאה של משיחיות. הרעיונות לא מתבשלים בהתנחלויות. הקמפיינים מתבשלים בהתנחלויות. הרעיונות מגיעים בעיקר מהמרכז הלאומני.
יש איזו קרבה בין משיחיות גרידא לבין סתם אמונה פולקיסטית ב"רוח העם", אבל אחרי הכל זה לא אותו דבר.
הפוסט הוא לא על "הכול" ואפילו לא על "הכיבוש" אלא ספציפית על המהלך שבו החלק המרכזי של תנועת ההתנחלות, יחד עם כל מני בעלי ברית, חותר להפוך להיות "המרכז הלאומני" במקום האליטה המפא"יניקית הישנה. ויותר ספציפית, גל הפרופוגנדה הניאו-שמרני הנוכחי שמהווה חלק מהמהלך.
אם אתה רוצה לחפש הסברים סוציו-אקונומיים לסיפור, אני מניח שתמצא אותם בכל מני שינויים בכלכלה העולמית שהביאו, בישראל, לשקיעת האליטה הישנה וכניסת הפריפריות למרכז. אני לא שולל הסברים כאלה, פשוט מדבר על אספקט אחר של הסיפור.
אגב, כדאי להקשיב לדברים של הגיברת איילת שקד בתיק תקשורת, כי מבלי משים יצא שם המרצע מהשק כשהיא חוזרת פעמיים על החרדה הכי נוראה של החבר'ה האלו: בראיונות עם אנשי חמאס גלי צה"ל מאנישים (בא' היא חוזרת ואומרת – מאנישים באלף) את אנשי החמאס.
וככה אוי ואבוי ממפלצות דו רגליות הם הופכים לבני אדם. סכנה איומה. אין ספק. הלוא אז נצטרך להתמודד עם הבעייה האמיתית. מהצד השני עומדים בני אדם.
http://www.23tv.co.il/257-he/Tachi.aspx
פוסט מעולה, אבל בדומה לאלי אני גם חולק עלייך בנוגע למקור הדברים. סלח למרקסיסט שכמותי, אבל אני נוטה לחפש את האינטרס הכלכלי ואת סוגיית השליטה ואני חושב שזה מניע את הכיבוש הרבה יותר ממיסטיקה. האידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה וכו' היא אולי מה שמוכרים לקבוצת פועלים מסויימת בשביל להצדיק את הדיכוי שלהם. ואם לתאר קונספירציה, אפשר להסתכל על החוק של קירשנבאום באור אחר – יכול להיות שבעלי ההון רוצים לשמר את כוחם הכלכלי, ובזמן שבתוך המערכת הישראלית קל להם יותר לשמר את יחסי הכוחות, הם רוצים למנוע מארגונים להשתמש בהון מבחוץ לטובת מעמד הפועלים? אפשר גם להתיחס כך לחוק איסור החרם, שאולי בא לעקר את מעמד הפועלים מהכח שלו כצרכן המרכזי. אבל אני לא יודע עד כמה מה שפלטתי הרגע הוא גיבובי שטויות, לא התעמקתי בזה מספיק מעבר לרעיונות לא מגובשים. על כל מקרה, אני נוטה לחשוב שבד"כ בפוליטיקה המיסטיקה היא כלי יותר משהיא הבסיס.
ולבסוף, אני שמח על השימוש בתמונות, אבל אני לא מצליח לראות אותן בקורא הרסס שלי (פיד רידר). אתה יכול בבקשה לסדר את זה?
אני האחרון שיבטל אינטרסים כלכליים למיניהם, אבל לא חייבים לאנוס על כל דבר הסבר שמארקס היה מאשר. אני חושב שאין כאן "בסיס" ו"כלי" אלא ביצה ותרנגולת ולפעמים, בתי, בננה היא רק בננה.
אין לי מושג איך לסדר את זה בקורא הרסס, אנסה לבדוק.
פיין-שמקר, לא פיינש-מייקר.
יש לי שתי הסתייגויות:
א. לדעתי, הטענה שאיש הימין-מרכז הממוצע "בסך הכול חושב שהסכם עם הפלסטינים אינו בהישג יד כרגע" אינה מדוייקת. המרכז הישראלי חולק עם הימין המשיחי תפיסות על-זמניות וא-היסטוריות רבות הנוגעות לנעלות היהודית, לנחיתות הערבית ולמטאפיזיקה של התחיה הלאומית והמאבק על ארץ ישראל.
גם אם הדברים אינם נאמרים במפורש, ביטויים כמו "פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו" עומדים באופן סמי-מודע בבסיסה של הלאומנות הישראלית, גם כאשר מדובר במצביעי מפלגת העבודה. מה גם, שתפיסת "העם הנבחר" ביהדות קודמת ל"ייחוד האמרקאי" וזה השני מהווה בעיני תרגום של הרעיון המקראי למציאות האמריקאית ולא להפך. ביהדות, למיטב הבנתי, תפיסה זו התבססה על תקן מה שכינית פעם "זעם נרקיסיסטי" (מוצדק) כלפי הדיכוי הנוצרי באירופה.
ודרך אגב, נסיבות קיומו של העם היהודי הן אכן ייחודיות – כמו נסיבות קיומו של כל עם אחר. במקרה שלנו, הישרדותה של התודעה היהודית הקולקטיבית ללא מסגרת גיאוגרפית על פני 2000 שנה, היא בהחלט נושא ראוי לציון. אך באופן כללי, הטענה שקיימת איזו "נורמה" למהלך התפתחותו של לאום, אשר העם היהודי חורג ממנה, היא בעיני מופרכת. לדעתי אין נורמה כזו והדבר שולל את הבסיס הן מדרישות השמאל להיות "מדינה נורמלית" והן מטענות הימין בדבר מעמדו הייחודי, העל זמני והעל חוקי של העם היהודי.
ב. בעניין עמותות הקש: האם שיטת פעולה זו קיימת בימין האמריקאי? עד כמה שידוע לי לא, ובמקרה זה לא מדובר בהעתקה של תבניות נאו-שמרניות, אבל יכול להיות שאני טועה. כמו כן, הייתי שמח לשמוע ממך התייחסות יותר מעמיקה לטיעונים הנפוצים בדבר שיטות הפעולה של השמאל – במה לדעתך נעוצים ההבדלים? והאם יש בכלל מקום לבקר את אופני פעילותו של הימין, במקום להתמקד במהות התכנים שפעילות זו מקדמת.
א. נכון, אבל איש המרכז-ימין מן השורה גם נוטה לפרגמטיות הרבה יותר מאשר הגרעין הקשה האידיאולוגי. בגלל זה לא מדברים אתו על הצלת תרבות המערב אלא על פצמ"רים על נתב"ג.
הייחוד היהודי אכן קדם לזה האמריקאי, אבל התרגום שלו לשפה פוליטית עכשווית לא. כידוע לך, כל מי שמאמץ רעיון זר מעגן אותו ברעיון מקומי שהתקיים קודם, ונותן לו פרשנות חדשה "אותנטית" כביכול. אותו כנ"ל עם רעיונות ליברליים שנתלים במרכיבים ליברליים שתמיד היו קיימים ביהדות, אבל השימוש הנוכחי בהם נובע מאומוץ רעיונות מערביים.
ב. השיטה קיימת בהחלט בימין האמריקאי. עד כמה שאני רואה כרגע, כמעט כל מה שהפלג הזה של הימין עושה מועתק משם כמעט אחד לאחד.
בוא ניקח את הקרן החדשה, שעליה נטען שממנה הימין מעתיק את שיטות הפעולה שלו. כדי לבקש ממנה תמיכה אתה צריך שיהיה לך ארגון קיים או לפחות בשלבי רישום מתקדמים.
אתה יכול להגיד שהקרן מייצגת קבוצה מוגדרת שרוצה לקדם ליברליזם וזה אכך כך, רק שהעניין גלוי ומוצהר. המגוון פה הוא לא תחפושת ("צריך להביא אנשים שחלק יגידו כך וחלק אחרת", כמו שאמר קלוגהפט) אלא באמת קולות שונים ממגזרים שונים.
"עדאללה" הפלסטיני-ישראלי ו"קולך" הציוני-דתי-מתנחלי אינם יכולים להיחשב לפנים שונות של אותה קבוצה אידיאולוגית גם עם תעשה שמיניות באוויר. ואם תלך לרשימת הארגונים הנתמכים, שמתנוססת באתר הקרן (עוד הבדל קל הייתי אומר), אתה תמצא שלל זוגות לא סבירים שכאלה.
אז אני לא רואה פה שום דבר שונה ממה שמוצהר בגלוי. הקרן תומכת בארבעה דברים "ליברליים": מעמד האישה, זכויות אדם ואזרח, מאבק בעוני ופלורליזם יהודי. כל מה שמשותף לארגונים הנתמכים זה שכל אחד מהם עושה משהו שקשור לאחד התחומים הנ"ל.
אם הימין באמת יעתיק את שיטות הפעולה של הקרן החדשה, אני אשמח מאוד ואחשיב אותם כאנשים הגונים.
מה שאני עושה זה בדיוק להתייחס לטיעונים ולא לשיטת הפעולה. אני רוצה שאנחנו נדבר ת'כלס על אידיאולוגיה מול אידיאולוגיה ולא נתבחבש עם מסרים ממוסכים וספינים. את הטענה הזאת שומעים מהם, ואני חושב שזאת חוצפה שאין כדוגמתה, מצד אחד לעסוק בדה-לגיטימציה של כל מי שהם בוחרים לכנות "סמולן" ומצד שני לדרוש התייחסות עניינית לתוכן הדה-לגיטימציה במקום למעשה הדה-לגיטימציה.
סליחה שאני קצת סוטה מהעניין, אבל קפצה לי שורה שכתבת: "קולך הציוני-דתי-מתנחלי". העם העובדה שד"ר חנה קהת חיה בהתנחלות הופכת את קולך לאירגון מתנחלי? מדברים שהיא אמרה וכתבה היא ממש לא מצטיירת ככזו. לפני כחודש קראתי ריאיון באינטרנט (נידמה לי שהוא הודפס ב- "מקור ראשון") שבו צויין שפרופ' יהודה באואר גר בפסגת-זאב, התנחלות ירושלמית ר"ל, האם אפשר להגדיר את פרופ' באואר כאידיאולוג מתנחלי?
"הקרן החדשה" גם התגייסה בעניין פרשת האפלייה העדתית לכאורה בעמנואל. האם זה ההופך את "הקרן החדשה" לאירגון שתומך בהתנחלות עמנואל? האם "הקרן" הפכה פתאום לש"ס משופרת? הרבה תגובות של טוקבקיסטים באתרי החרדים והימין טענו שההתגייסות של הקרן היא בכלל קונספריציה שמטרתה לפרק את ההתנחלות עמנואל.
אני לא חושב שמדובר בזיווגים מוזרים, ההיפך, ישנה עקביות בבחירת כווני הפעולה שלה, כפי שאתה ציינת: קידום אג'נדה שמאלית-ליברלית ולדעתי ההסבר למה שנתפס בעיניך כבחירות מוזרות הוא נסיון של "הקרן" להידחק בשם הדגל הזה דרך כל חרך אפשרי לכל תחומי החיים בישראל גם אם מדובר בפעילות שנוגעת להתנחלות או למגע עם מתנחלים כאלה ואחרים.
תיקון: העם העובדה = האם העובדה. מביך
אין בזה, כפי שאמרתי, שום דבר מוזר. הקרן פשוט עושה מה שהיא מצהירה עליו. התמיכה בקולך, לכן, לא קשורה להיותה מההתנחלויות או מהציונות הדתית אלא בפעילותה לקידום האישה, וכך גם לגבי הארגונים האחרים. אז אם עושים את מה שמצהירים שעושים, איפה הקונספירציה הגדולה? זה שלא נראה לך מה שהם עושים זאת ממש לא בעיה.
אגב, הקונספירציה לפירוק התנחלות עמנואל באמצעות ביטול ההפרדה הגזענית, כמו הסיפורים על השמדת העם היהודי מאמצעות פירוק התא המשפחתי ע"י הפמיניסטיות האלה מקולך מספרות משהו על המקום האמיתי שממנו מגיעה ה"ביקורת".
שני תיקונים:
1. "גם עם" צ.ל. "גם אם".
2. לארגון קוראים "עדאלה" ואין לו קשר לאללה.
Yes. All the freaking time. There's even a common English word for it: astroturf, borrowed from fake suburban lawns. (The normal term for real bottom-up activism is grassroots; astroturf is fake grass.)
For example: there's an entire body of libertarian and conservative organizations funded by oil and coal interests that assert that, a) global warming is not happening, and b) the best way to fight global warming is to drive more and take public transportation less. Reason, the primary libertarian magazine, has asserted both, more or less at the same time.
For another example: to prevent Skype from destroying their businesses, the big phone companies, which also provide Internet service, teamed up to lobby the government to let them discriminate in data plans – in other words, slow down Skype and YouTube traffic and let other traffic flow faster. To get the right regulations passed, they started an organization called Don't Regulate the Internet, which talks as if this sort of data discrimination equals Internet freedom.
כי זו תנועה של שני אנשים: אופנהיימר והנכדה של ליבוביץ' ששכחתי את שמה.
זו תגובה לנופת צופים ששאל אותי בעניין "שלום-עכשיו"
בקיצור. אתה מתנגד לכל מחאה פוליטית שהיא מצד ימין ולא מצד שמאל. האם תמיכה של הבנק האיסלאמי גרועה מתמיכה של נוצרים אוהבי ישראל? דומני שרוב הציבור סבור שלא. לגבי הטוקבקים באינטרנט. ובכן, כאשר ציבור גדול (רוב הציבור למען האמת, על פי הבחירות הדמוקרטיות ב-40 השנים האחרונות) מודר מהתקשורת באופן מובהק ומתוכנן, כנראה שהדרך היחידה שנותרה לו למחות היא דרך הטוקבקים. כל צד משתמש בכלים שיש לו על מנת להביע את הדעה. לך יש את גל"צ, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, הארץ, ידיעות, מעריב, רשת ב', מערכת המשפט ומימון שכר מנכ"ל צמוד ליורו לכל עמותות ו"ארגוני זכויות אדם (ערבי)". להם יש טובקים. אלא אם מדובר באתר הארץ, אשר מפחד מאוליגרכים ורואה בהם את הרעה החולה של החברה.
איזה מסכנים. לא נותנים לממשלה הכי ימנית והכי יציבה מאז ומעולם "למחות" נגד האופוזיציה. חכה רגע, אני רץ לנגב דמעה.
מעריב שמאלני? בן כספית ובן דרור ימיני שתוקפים את השמאל ללא הרף? רוני דניאל ואהוד יערי הפרשנים הבכירים ביותר בטלוויזיה כיום הם שמאלנים?? אפילו צבי יחזקאלי הוא לא שמאלני. לא לשכוח שהעיתון הנקרא ביותר בישראל "ישראל היום" (ביביתון) שממומן ע"י האוליגרך שלדון אדלסון הוא ימני. אז על מה אתם מתבכיינים? אתם שולטים בתקשורת ועדיין ולא מפסיקים להתבכיין.
ראשית כל, האם טענתך היא שמעריב הוא עיתון ימני? ראשית, מעריב הוא במקרה הטוב עיתון מרכז עם נטייה שמאלה. אי אפשר לכנות אותו עיתון ימני. לדוגמא, הכותרת במעריב מה-25 לחודש אשר קבעה כי "57% מהישראלים היו סבורים שנתניהו היה צריך כן לאובמה" ולאחר בירור הסקר עולה כי רק 10% טענו שצריך היה להגיד "כן" ואילו 47% חשוב שהוא צריך להגיד "כן, אבל…" (משמע, אני מוכן לשלם בתנאי לא', ב' ג'. לדוגמא, מדינה יהודית. הכרה בביטחון ישראל וכדומה). דוגמא נוספת. האם בן כספית (הימני שתוקף את השמאל ללא הרף), בכותבו "טמטום בלתי נתפס" על תמיכתו של איסמעיל הניה באוסמה בן לאדן, לא חשף שהוא כועס על אויביו שמגלים את פרצופם האמיתי ולא מצטיירים כשוחרי שלום? האם מדובר באקט ימני? האם בנערי הגבעות עסקינן?
יתרה מכך, העובדה שרשמתי פה שורה ארוכה של אמצעי תקשורת וכל מה שהצלחת לדלות את מעריב וישראל היום (שקיים בערך שלוש שנים או משהו כזה) רק מוכיחה את העמדה. גם אם נצא מנקודת הנחה שהאוליגרך אדלסון הוא גרוע מאויבי ישראל, ואילו ליאוניד נבזלין הוא כליל השלמות (מלאך בין בני תמותה), וכן נכיר בכך שד"ר מיכאל בן ארי הוא מנוי הכבוד של עיתון מעריב. עדיין מדובר פה בשליטה מוחלטת במשך עשרות שנים של 85% מאמצעי התקשורת. האם לזה אתה קורה התבייכנות או עובדה?
א. כמו שכבר אמרו לך, ישראל היום הוא העיתון הנפוץ בישראל והוא ללא ספק ימני.
ב. לתת לך שני אנשים שמפרסמים מאמרי דעה קבוע בארץ – ישראל הראל ורונן שובל.
תוסיף לזה גם אתה משה ארנס וקרני אלדד.
אבל הויכוח הזה מתחיל לצאת לי מכל החורים. לטעון שהתקשורת הסמולנית שוטפת את המוח לציבור ובו בזמן גם שרוב הציבור ימני, חורגת מתחום הטענות שאני מוכן לקחת ברצינות. אולי זה אני, אבל אני מתקשה להבין איך זה אמור להסתדר ביחד.
שחר, אל תטרח להסביר. אני לא חושב שאתה מסוגל לכתוב משהו שלא שמעתי איזה גזיליון פעמים קודם.
האוליגרך נבזלין הוא גרוע וכך גם האוליגרך אדלסון. מדוע אתה עושה את הקפיצות הלוגיות המופרכות האלו ושם לי מילים בפה? מתי אמרתי שנבזלין הוא אדם ראוי? הוא מנוול וגם אדלסון מנוול. אדלסון עשה את הונו מקזינו והימורים, נאבק כל חייו בעובדים ובאיגודיהם, הורשע ברמאות ובנוכלות ע"י בתי המשפט ונחשד בשוחד.
ובקשר לנבזלין, הם כתבו עליו ועל עוד טייקונים כתבה גדולה שהתיאור שם של נבלין היה:
"ליאוניד נבזלין הוא אוליגרך שהורשע ברוסיה בפשעים חמורים. מערכת המשפט בישראל החליטה כי הראיות שהוצגו במשפטו ברוסיה אינן קבילות בישראל, ולכן נדחתה בקשת השלטונות הרוסים להסגירו."
זה לא נשמע לי תיאור של "כליל השלמות".
ישראל הראל ומשה ארנס מול עמירה הס, גדעון לוי, נחמיה שטרסל, אלוף בן, מרב מיכאלי, מורן שריר, יוסי שריד, ספי רכלבסקי, צבי בראל, יואל מרקוס. אין ספק – שוויון דעות במיטבו. פאר העיתונאות האובייקטיבית. בחייכם. הם בגדר היוצא מן הכלל המוכיח את הכלל. שוב, העיתון "ישראל היום" קיים שנים מעטות בלבד, זאת כאשר שליטתם המוחלטת של השמאל בתקשורת הינה עניין של עשורים (רוצה לומר, תודעה כוזבת, מהפכה קומוניסטית, שליטה בולשביקית ועוד כמה ערכים נעלים). שלום, מדוע אינך מסוגל להודות בכך שייצוג רחב לדעותיך מופיע חדשות לבקרים בכל ערוצי החדשות במגוון המדיומים השונים – החל מהטלוויזיה, דרך האתרים המקוונים וכלה בעיתונות המודפסת. הדרתו של הציבור הימני ודעותיו מהתקשורת, כאשר הוא מהווה את הרוב במדינה, מעידה אפוא על תפיסתם הדמוקרטיות של היושבים באמצעי התקשורת. אם זה העם – אז צריך להחליף את העם.
נחמיה שטרסלר הוא איש ימין כלכלי מובהק ובכך הוא עוסק. אבל כן, ברור שלהארץ יש נטייה שמאלה מבחינה מדינית, זה מה שמייחד אותו ביחס לשאר התקשורת הישראלית, וזה בדיוק מה שמפיל את הטיעון שלך.
הארץ הוא היחידי שעושה זאת במוצהר. לעיתים, הסאב טקסט גרוע מהטקסט. בכל שאר כלי התקשורת השמאלנות מוחבאת מתחת לשורות ועוברת בין הבעות פניה של יונית לוי לבין שאלותיו של רזי ברקאי. כמו כן, כתבים מהוללים נוספים כגון ניר יהב (וואלה) וחבריו עושים זאת מבלי לחשוב פעמיים. לדוגמא, שימו לב כמה פעמים כאשר יש תקרית בשטחים הפלשתינאים "מדווחים" (דהיינו, מספרים מה קרה) ואילו הישראלים "טוענים" (דהיינו, מציגים עמדתם). כמה פעמים נמנעים מלהגיד ערבים ומשתמשים בכינוי "צעירים" או "תושבי הצפון". קחו מבחן נחמד. בדקו כמה פעמים הופיע הביטוי "שמאל קיצוני" באתרי החדשות בישראל, לעומת הביטוי "ימין קיצוני". האם אין שמאל קיצוני במדינה? האם קולו לא נשמע? האם ארגונים כגון בצלם או שלום עכשיו, אשר מהם שמאלה אין ולו כלום, אינם שמאל קיצוני? אם אתה בקצה של המפה הפוליטית (בצלם, מיכאל בן ארי) אתה קיצוני. אבל ימין קיצוני יש בתקשורת ללא גבולות (לעיתים אפילו ליברמן, מפלגה עם מספר דו ספרתי של מנדטים הממוקמת במרכז הימין) זוכה לכינויי המהולל. לעומת זאת, מרצ, אשר משמאלה אין אלא מפלגות ערביות, מיוצגת תמיד כשמאל בלבד. צריך קריאה ביקורתית כדי להבין את זה. נסו זאת.
ואנחנו תמיד התלוננו שלא משנה מה השמאל הקיצוני עושה, בין אם זה במזרח ירושלים או בשטחים – העיתונות פשוט מתעלמת מאיתנו..
מה עדיף, סיקור שהוא לא בהכרח אוהד, או התעלמות בוטה..??
מתי פעם אחרונה ראית סיקור של דוחות בצלם בעיתונות? ומה עם "דוחות" של 'אם תרצו'?? הם זכו אפילו לכתבה מיוחדת של ה'מקור' בערוץ 10..
החדשות הן בעיקרן צהובות.. אין מה לעשות, ערוצי החדשות מנסים למכור לך את החדשות. בגלל זה נורא אוהבים להגיד לך שדווקא "מתנחלים" או דווקא "בני מיעוטים" (כי להגיד ערבים נתפס כגזענות) ביצעו מעשה כלשהו – שתיהן קבוצות יחסית שנואות בארץ, ואנחנו מאוד אוהבים להצדיק את השנאה הזאת..באותה מידה יציינו לך שהפושע הוא דווקא פסיכולוג (מעמד סוציואקונומי גבוה) ולא יציינו לך שהפושע הוא שרברב (נתפס, משום מה, כמעמד סוציואקונומי נמוך) – ככה הם מוכרים חדשות.
ו..מרץ זה שמאל קיצוני?? זה…מעניין. פעם אחרונה שבדקתי, מפלגה שעיקר עיסוקה הוא איכות סביבה, זכויות גאים ומלחמה בכפייה דתית (ללא הצלחה, כמובן) היא לא בדיוק קיצונית.. הם בכלל לא מדברים על הכיבוש..
מרצ זה שמאל קיצוני שכן אין יותר שמאלה ממנה. הגדרה – שמאל קיצוני, מפלגת שמאל הנמצאת בקצה המפה הפוליטית. משמאל למרצ יש….. המממ… כלום? מה זאת אומרת? נראה לי שפספסת כמה שיעורי אזרחות, אה? קדימה מפלגת מרכז (שמאלנים חושבים שהיא ימנית וימנים חושבים שהיא שמאלנית), ליכוד היא ימין ועבודה היא שמאל (כמובן, במתינות המתבקשת, כך שבכל אחת ממפלגות אלו יש גם חברי כנסת יותר אידיאולוגיים ויותר מתונים), ליברמן הוא ימין קצת יותר חזק. האיחוד הלאומי זה ימין קיצוני. משמאל. מרצ היא השמאל הקיצוני. הסיבה שיש רק שתי מפלגות שמאל במדינה הוא כי שמאלנים הוא זן הולך ונכחד. מעט מאד אנשים עוד מאמינים באשליית אוסלו והשמאלנים שנשארו הקצינו את עמדותיהם עם השנים עד אשר הם נעלמו כליל מהמפה הפוליטית. בסופו של היום, יש איזה 20% מהאזרחים שמאמינים באמת באידיאולוגיית השמאל המתפוררת. מיעוט נרדף וזניח שלא הייתה לו משמעות לולא השליטה המוחלטת שלו בבתי המשפט ובתקשורת.
שחר, על חד"ש שמעת? ועדיין לא הבנתי מה קיצוני ב"בצלם"
אז לפי ההגדרה שלך, מפלגת "עצמאות" של ברק היא השמאל הקיצוני של הממשלה הנוכחית..ואז הליכוד הם ה"שמאל" של הממשלה.. אחלה הגדרה, עובד נפלא..
שמאל קיצוני מייצגת עמדות מסוימת – ועל זה ניתן להתווכח, ולא רק מיקום בסקאלה – כי אז זה הופך להיות יחסי בצורה מגוכחת, כמו שרשמתי למעלה.
וכפי שציינו פה, אם אתה לא מכיר את חד"ש (ומה עם בל"ד, לכל הרוחות? מבחינתך הם מפלגת מרכז?), נראה לי שזה אתה שצריך לקבל כמה שיעורים נחמדים באזרחות ולהכיר קצת את המערכת הפוליטית בישראל.
אגב, אהבתי את ההתעלמות מכל טענה שלי ופשוט עברת ישירות לדמגוגיה – אחלה יכולות דיבייט, מרשים ביותר.
שחר, ייצוג לדעותיי יש פה ושם, איפה יותר ואיפה פחות. לא מרגיש שהרבה. כנ"ל לדעותיו של הימין. הארץ הוא ליברלי מדינית ושמרן כלכלית. ידיעות אחרונות מנסה לקלוע למיינסטרים (כנ"ל ערוץ2 וערוץ10), מעריב מנסה לרכב על הגל הלאומני (איכשהו, זה לא מתורגם להצלחה כלכלית), ישראל היום זה ביטאון של מרכז שלם, ת'כלס, ויש אוד אי אילו אחוזים לא מבוטלים של הציבור שצורכים תקשורת שאין בה צל צלו של שום שמאלן, אפילו לא לצורכי תצוגה (ואין משהו מקביל לזה משמאל). בשורה התחתונה, כל הדיבורים על "שליטה מוחלטת" זה בולשיט מוחלט. משמאל התקשורת עושה רושם ימני ומימין, שמאלני. בסופו של דבר, התקשורת משקפת בעיקר את המיינסטרים וככזאת יש לה פוזה ליברלית אבל מתחת לזה היא לאומנית, ומי שהיא משרתת זה בעלי ההון, ופה זה נגמר.
אם היית הגון, היית מודה שזה בדיוק כך. אבל כשאתה מנסה להוכיח באותות ומופתים שעיתונאי המחמד של "אם תרצו" הוא שמאלן כי… הוא כועס על החמאס שמפריע לו לרמות את הציבור הישראלי ולהציג את הפלסטינים כאיזה דובוני אכפת לי, אני מבין שאתה לא הגון, כי האפשרות האחרת היא אפילו יותר מעליבה.
עובדה היא שמרבית הכתבים\פרשנים\עורכים\מוציאים לאור הם שמאלנים. אני מוכן לעשות איתך תרגיל, אם תוכיח אותי אחרת אני אודה בטעותי. על כל עיתונאי ימני אני מוכן לרשום לך חמישה עיתונאים שמאלנים (כולל דוגמאות והפניות לכתבות). אתה מוכן לאתגר? אתה יודע מה? שבעה על כל אחד! קיף?
תגיד, לא נמאס לך מהטיעון השחוק הזה שלך? אני עדיין מחכה לרשית ה-210 או 105 עיתונאים שאתה חייב לי (כיף יא סחבק!). להלן תגובתי (שלא נענתה) אליך שהופיעה בפוסט "ועכשיו על באמת":
*אני רואה שאתה ממשיך להתעקש על הנקודה הזאת כמו ילד קטן, למרות שזה "באמת לא רציני" (אהבת?). אז להלן טעימה קטנה בשבילך:
אראל סג"ל, יועז הנדל, דן מרגלית, גונן גינת, ג'קי לוי, אמילי עמרוסי, אביעד הכהן, איזי ליבלר, אריה פרי, גדעון אלון, רוני דניאל, נדב שרגאי, סיון רהב-מאיר ובעלה ידידיה מאיר, עירית לינור, נדב העצני, מנחם בן, יעקב אחימאיר, יפעת ארליך, קלמן ליבסקינד, חנוך דאום ועוד ועוד ועוד… גם פה יש 21. אז כמה אמרת שאתה נותן לי על ראש? 5? 10? יאללה לעבודה (למרות, שזה באמת לא רציני..)
הנהי הילדותי הזה שמאפיין לא מעט אנשי ימין הוא פתטי במקרה הטוב, והפרעה נפשית במקרה הרע. במקום להתמודד עם המציאות תוקפים את מי שמציג אותה. הטענה הזאת מצחיקה בערך כמו שמישהו יטען שהמוזיקה המזרחית סובלת כיום מקיפוח…
ועוד משהו, לא הבנתי אם אתה בעד מדינה פלסטינית או בכלל "מתנגד לתת שטחי מולדת לערבים". נראה לי שאתה קצת מבולבל.
אוקיי סבבה בוא נתחיל:
גדעון לוי, עמירה הס, יונית לוי, אמנון אברמוביץ', יעל דן, רינו צרור, רזי ברקאי, ארי שביט, אלוף בן, יהונתן ליס, ניר יהב, תני גולדשטיין, אורי בלאו, מירב מיכאלי, יאיר לפיד, עקיבא אלדר, אריק בנדר, ערן סוויסה, סיוון רהב-מאיר, חיים ריבלין, עמרי אפריים, דנית גודפריד, דן שילון, תמר לוי, רביב דרוקר, אביב לביא, עופר שלח, צ'יקו מנשה, דני קושמרו, אושרת קוטלר-בנגל, אילאיל שחר, אלי ברנדשטיין, ירון לונדון, מוטי קירשנבאום, נסלי ברדה, שי גולדן, אורי בלאו, מורן שריר, ברק רביד, צבי בראל, בן כספית, אור הלר, נדב פרי, נועה ברק-וושלר, אילנה דיין, נדב אייל, יצחק בן חורין, סימה קדמון, נחום ברנע, אליאור לוי, יאיר אלטמן, נטשיה מוזגומביה, בני ציפר, יוסי מלמן, אביאל מגנזי, עלי וואקד, טל לב-רם, חסן שעלאן, יהושוע בריינר, אחיה ראב"ד. וזה רק כשאני שיכור ומת ללכת לישון. יש פה איזה 50-60. אני אשמח לתת לך את שאר הרשימה בהמשך. תודה, חמוד. אין ספק שהתקשורת ימנית ואני הטועה. בחייך…
רגע, הכלל הוא "כל מי שאני לא בטוח ב-100 אחוז שהוא ימני הוא בהכרח שמאלני" ?
לגבי איזה עיתונאי אתה רוצה הוכחה?
ארי שביט, אלוף בן,בן כספית,מירב מיכאלי, יאיר לפיד, עקיבא אלדר,אלי ברנדשטיין, ירון לונדון, יאיר אלטמן, נטשיה מוזגומביה, בני ציפר,חיים ריבלין, עמרי אפריים….
לפי הרשימה הזאת, הכול מ"אם תרצו" (כולל) ודרומה זה "שמאל".
ועוד אומרים שאנחנו מיעוט…
ארי שביט – http://www.youtube.com/results?search_query=%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%AA+%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D&aq=f
אלוף בן – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1210437.html
בן כספית – http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/196/299.html?hp=0&loc=101&tmp=7934
מירב מיכאלי –
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1195287.html
יאיר לפיד – שונא החרדים והמתנחלים אשר במאמר לפני ההתנתקות אמר למתנחלים שאפילו החבר'ה מגולני הפסיקו לקרוא להם אחי. לגבי החרדים אין מה לדבר. כאן מדובר בשנאה טהורה. אחרי ההתנתקות כתב במאמרו כי המתנחלים קיבלו "שיעור בצניעות ודמוקרטיה". אכן, איש ימין קלאסי. http://www.srugim.co.il/13506-%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%93-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%90%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99-%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%A0%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%94-%D7%9C?di=1
עקיבא אלדר – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1128655.html?more=1
אלי ברנדשטיין –
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/882/809.html
ירון לונדון – http://www.youtube.com/watch?v=LExbdHtMuVI
יאיר אלטמן – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4020054,00.html
נטשה – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1190510.html
בני ציפר-
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213821.html
חיים ריבלין – http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-230c47f2e3f8031004.htm
עמרי אפרים – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4073976,00.html
עניין נוסף – שלושה ארבעה מאמרים של רונן שובל בעיתון הארץ אינם הופכים אותו ל"מפרסם מאמר דעה קבוע". הקביעות בעיתון הארץ נתונה אכן לישראל הראל. הפיכתו של שובל לפרנוסה גרטה ברחבי עיתון הארץ הינה חטא לאמת במקרה הטוב, ושקר גרוע ודי מביך במקרה הרע. תפיסתך כי הוא "מפרסם מאמר קבוע" באתר הארץ מעידה על מעט בורות בענף התקשורת המקוון בישראל. סלח לי, זה טענה חלשה ביותר שספק אם היא עומדת בזכות עצמה יותר משלוש שניות וחצי.
אתה צודק ניסחתי לא משהו.
אבל זה בדיוק כל העניין, שעיתון שמאלני כמו הארץ כן נותן ביטוי לאנשים שהם לא הכותבים הקבועים שלו למרות שהדעה שלהם רחוקה מאוד מהדעה של רוב הכותבים שם.
ולידיעתך את הארץ גם מדפיסים, הוא לא קיים רק באינטרנט.
הלוגו של עיתון הארץ גם עוצב על ידי זאב ז'בוטינסקי. אינני מתנגד לקיומו. הבן, כל שאני טוען הוא שאמצעי התקשורת נוטים באופן מובהק לצידה השמאלי של המפה הפוליטית. אי לכך, שליטתם של מצביעי הימין בטוקבקים הינה אפוא תולדה של עניין זה. לראשונה חשים גולשים אלו כי יש מענה לאמירותיהם ודעותיהם והם גם יכולים להביע דעתם בפומבי. במדינה דמוקרטית, אין דבר נפלא מזה. האם פרסומים מטעם בצלם וארגוני שמאל קיצוני נוספים, לדוגמא, כל מיני סרטונים המצולמים על ידי ערבים, אינם אלא קומיניקט זול? האם במקרה זה ניתן להכשיר את השרץ מכוח חופש הביטוי אך הדברים אינם אמורים כלפי הצד השני? הפוסל במומו פוסל.
העיתונות בהחלט לא נוטה לימין – הארץ שמאלני (בערך, הוא ימין כלכלי), ידיעות הוא מרכז קלאסי ומעריב והעיתון הנקרא ביותר בישראל ישראל היום הם בימין.
בקשר לטלוויזיה – האם יש לך מקביל שמאלני לפרשנים הבכירים אהוד יערי ורוני דניאל האולטרא ימניים. הרי הם הפרשנים הבכירים ביותר שקיימים היום בטלוויזיה.
סתם אנקדוטה על "השמאלנות" של התקשורת. ראיתי אתמול ראיון בטלוויזיה עם שרה סילברמן (לא זוכר באיזה ערוץ) והמראיין שאל אותה אם היא מוכנה להיות מעכשיו היחצ"נית של ישראל. סילברמן הייתה קצת נבוכה מהשאלה אז המראיין שאל אותה בשנית את השאלה הזו.
בואנה. רק עכשיו אני מבין שהבלוג מסנן תגובות עם קישורים. בכל מקרה, שלחתי פה תגובה מפורטת של העיתונות השמלאנות כולל ציטוטים. איזה באסה. בכל מקרה. נתראה בפוסט הבא. ועד אז. אני חושב שקריאה של המאמרים הבאים תפריח את דעותיך לגבי חלק מהעיתונאים:
מירב מיכאלי – למה אצלנו שקט עכשיו?
אלוף בן – כיבוש עכשיו
בן כספית – המורם: לרבנים בישראל אין מעמד מיוחד מול החוק
עקיבא אלדר – לסטונדטים בגדה אין פייסבוק?
אני פשוט חייב לחזור לעבודה. אם תראה את התגובה הזו אשמח להביא לך קישורים נוספים