הקרקס הנודד מגיע לעיר.

41 Responses to הקרקס הנודד מגיע לעיר.

1. ג'ו says:

   26 ביוני 2011 at 13:31

   חלק קריטי בניהול בתי כלא הוא הפרד ומשול. אתה חייב ליצור כנופיות מתחרות, ולעודד שילינגרים שמבינים שהשימור העצמי שלהם תלוי בסכסוכים מתמידים בין הכנופיות.

   ככה בערך יצרו את החמאס בשנות השמונים.
   • שלום בוגוסלבסקי says:

     26 ביוני 2011 at 14:04

     לא בדיוק יצרו, אבל עודדו ונתנו יד חופשית. איפשרו מעבר כספים אליהם למרות שהיה אפשר לעצור וכו'. אני זוכר שהיה אפילו דגנרל לישראל ישראלי שהצדיק את טיפוח חמאס האיסלאמיסטי כמתחרה לאש"ף החילוני במשפט המבריק "מי שמתפלל לא יורה". אבל לא זוכר מי זה היה.
     • אורי says:

       29 ביוני 2011 at 00:57

       לא יודע מי הדגנרל הספציפי שאמר את הציטוט הנ"ל, אבל בכל מקרה אני שם את טיפוח החמאס תחת הקטגוריה מורשת רבין.
       • שלום בוגוסלבסקי says:

         29 ביוני 2011 at 02:12

         די בטוח שזה לא היה הוא, אבל בתור שר ביטחון פלוס מינוס באותו זמן, הוא בהחלט היה אחראי לעניין.
         • אייל says:

           29 ביוני 2011 at 11:11

           לפי חיפוש מהיר בגוגל הגעתי לבלוג שאומר שזה היה שמיר.
2. דורצח says:

   26 ביוני 2011 at 14:16

   אחלה פוסט. אתה בשוונג מוצלח מאוד.
3. Alon says:

   26 ביוני 2011 at 15:57

   ס׳עמק אפילו את הכעס על החאמסניקים החוגגים לקחת לי..יופי של פוסט
4. מילו says:

   26 ביוני 2011 at 17:20

   ולמה שלא יצרו את החמאס – הרי את הפירות על ההשקעה ההיא קוצרים עד היום.
5. שחר says:

   26 ביוני 2011 at 18:04

   אני לא מבין מה הבעיה להחזיק אותם בתא קטן עם שלוש ארוחות ביום ובידוד מוחלט. בלי קרובי משפחה ובלי טלפונים ואינטרנט. זה כל-כך מסובך? תאמין לי שהלחץ הציבורי מצד המשפחות שלהם יעבוד יופי ותוך מעט מאד זמן גלעד שליט יהיה בבית. גם הערבים יודעים שזה לא הגיוני להתמודד עם לחץ של אלפי משפחות בשביל חייל אחד. אבל הערבים פה לא יותר מדי סובלים ולכן הם מוכנים לחכות. בינתיים יש להם ביקורי משפחות, חומוס וקולה.
   • סלבה says:

     26 ביוני 2011 at 19:45

     לחץ ציבורי של משפחות? תגיד אתה בכלל חושב לפני שאתה מקליד? אנחנו מדברים על עזה. זה מקום שאם אתה משמיע מוסיקה ברחוב יכולה לבוא משאית ולדרוס לך את המסיבה והאנשים ואם תעשה בעיות אז יצאו מהאוטו וירו בך ברחוב.
     אתה חושב שיש כזה דבר לחץ שם? שמישהו שם זין? או שהם מספיק חכמים כדי איכשהו להבין את מה שישראלים לא מבינים?

     איפה אתה חי?
     • סלבה says:

       26 ביוני 2011 at 19:50

       ttp://www.youtube.com/watch?v=vEud-cEjwQU

       הנה, וזה רק סירטון אחד מיני רבים, הסרטון שאני דיברתי עליו מקודם היה אחד אחר בכלל. תוסיף h בהתחלה ותצפה בעצמך.
       ככה נראים החיים שלהם שמה. אתה חושב שמישהו שם זין אם את מוסטפה מחזיקים בבידוד פתאום?
       • שחר says:

         27 ביוני 2011 at 13:29

         אני בטוח ש-4000 משפחות, שזה 20000 בני אדם, שמים זין ועוד איך. מה גם שאסירים רבים שייכים למשפחות השלטון והמפלגה, דבר המפעיל לחץ ישיר על גורמי הכוח.
         • סלבה says:

           27 ביוני 2011 at 16:32

           אתה כאילו מסתכל על המציאות בשתי עיניים ואז פשוט אומר "לא. זה לא נכון, המציאות זה מה שנדמה לי ואל תנסה לסבן אותי."

           ככה נראת שגרת החיים שלהם, אין להם שום קול ושום מחאה ושום כלום. יש לך כמה אנשים שמחזיקים את הרובים, את הכסף את הדלק, התרופות והאוכל והם יורים במי שלא מוצא חן בעינייהם. והשאר חשופים לתעמולה ברמות מפגרות פשוט.

           אתה באמת יושב כאן ומנסה לשכנע אותי שאם נחרבן את התנאים בכלא בארץ אז תקום איזה תנועת "ארבעה פטימות" שיכופפו את היד של החמאס? או שאמא של חאלד משעל לא תכין לו יותר חומוס בסוף שבוע אז הוא ישחרר את גלעד שליט כי שתפסיק לעשות לו פרצופים?
     • שחר says:

       27 ביוני 2011 at 13:28

       אני מבין שאמהות ומשפחות של בכירי חמאס אשר יושבים בכלא ישראלי יהיו מוכנים לנתק קשר עם הקרובים שלהם באופן מוחלט עד לעסקה? הם גם בני אדם בדיוק כמונו והם גם רוצים לראות את הקרובים שלהם בבית. אמא זה אמא בכל עם ובכל שפה. אני בטוח שהסיבה שהם מוכנים להחזיק את גלעד שליט בשבי כל כך הרבה זמן היא משום שהם יודעים שאסיריהם מקבלים תנאים מצוינים וחשוב מכל, אין חשש לחייהם או לשפיותם הנפשית. אי לכך, הזמן אינו דוחק. זו דעתי. אני בטוח שניתן ליצור לחץ הפוך על אסירי חמאס והפיתרון יכול להיות על ידי הקשיית תנאי הכליאה. אתם יכולים לא להסכים עימי אבל עובדה היא שעניין עסקת השבויים לא מתקדם כבר חמש שנים וסביר להניח שיש לכך סיבה. אולי כדאי לנסות משהו אחר? הממשלה לא מוכנה לשחרר, ככל הנראה מסיבות ביטחוניות אשר ידועות לכולנו, על כן אני אומר בוא ננסה להקשות את תנאי הכליאה של אסירי חמאס למשך שנה שנה וחצי ונראה אם זה משפיע.
       • סלבה says:

         27 ביוני 2011 at 16:16

         בו קודם כל ספר לי על מעמד האישה המוסלמית בדיקטטורה איסלמית ואז תזכר שאנחנו גם מדברים על אנשים שחשופים לרמות כל כך לא פרופורציונאליות של תעמולה שילדים עם חגורות נפץ וסרט ירוק זה דבר טוב ומבורך.

         אני לא רואה את הקשר בין מה שאתה אומר למציאות.
         • סלבה says:

           27 ביוני 2011 at 17:12

           יום בהיר אחד בדאון-טאון עזה:
           חאלד משעל והנייה נפגשים במשרד ליד הקולר. חאלד מסתכל על הנייה ואומר לו ש"בלי להעליב, אבל אתה נראה כמו חמור אחרי שחיטה. מה קרה לך?" ואז הנייה מהנהן ומתחיל לספר לו אך מאז שה"יאהודים המג'נונים" הפסיקו לחלק שוקו ולחמניות בכלא בישראל, אז אישתו בוכה לו בלי הפסקה ובלילה האחרון היא בכללה בעטה אותו מהמיטה והכריחה אותו לישון על הספה בסלון והיום בבוקר היא שלחה אותו לעבודה בלי ארוחת בוקר ובלי שום סנדוויץ'.

           במהלך הפרק הנייה מנסה כל מיני טריקים על אישתו כדי שהיא תתן לו לחזור למיטה, אבל כל פעם משהו מתפקשש והיא רק כועסת עליו יותר עד שבסוף הוא בכלל חייב לישון במשרד כי היא לא נותנת לו לחזור הביתה.

           עד סוף הפרק הנייה כבר כל כך מתוסכל ומסכן מזה מהמצב בבית הלך לכלבים והוא צריך לישון עכשיו מתחת לשולחן במשרד, בלי שהבוס שלו או שבוריס השרת יראו אותו, שהוא מוכן אפילו לעשות עיסקה עם המשטר הציוני. המשטר הציוני, כמובן, מיוצג ע"י השכן של הנייה מהקומה למעלה: איש שמן עם משקפיים, גיבנת, פאות מסולסלות וחולצת האווי עם ציורים של דולרים עליה שכל אסיפת ועד בית מעליל עליו עלילות ומנסה למרר לו את החיים.
           אחרי משא ומתן קשה בסגנון סיינפלד וניומן, הנייה משחרר את גלעד שליט רק כדי שאישתו תקבל אותו בחזרה הביתה ותעשה שוב את הדבר הזה עם הרעלה במיטה שהוא ממש אוהב.
           ממש לפני הסוף של הפרק, בדיוק כשהנייה התשוש והמסכן סוף סוף בדרך למיטה, נופלות לו פתאום כמה טיפות על המצח מנזילה בתקרה. הנייה מספיק להרים את הראש שלו בדיוק בזמן כדי לראות את התקרה שלו מתמוטת רק כדי למצוא את עצמו עם השכן היהודי באמצע הסלון, ערום, בתוך אמבטיה מחזיק לופה וורודה ביד. קאט לקלוז-אף על הפנים של הנייה כשהוא צועק את הקאטץ'-פרייז המפורסם שלו: " ציון !!! ".
           -הסוף-
           • Quercus says:

             29 ביוני 2011 at 11:28

             גאוני. צריך להפיק את זה מתישהו.
         • שחר says:

           27 ביוני 2011 at 18:07

           אז זה אומר שצריך להיענות לכל הדרישות שלהם? אני חושב שאתם מעט מתנשאים מעליהם. האם לחץ של נתק בין בכירי החמאס לבני משפחותיהם היושבים בכלא לא ישפיע כי אין להם רגשות?
           • שלום בוגוסלבסקי says:

             27 ביוני 2011 at 18:23

             האמת היא שגם ככה עניין ביקורי משפחות הוא תיאורטי למדי, בכל הנוגע לעזה בכל אופן.
   • Quercus says:

     26 ביוני 2011 at 20:34

     יש לי כלל: ברגע שמשפט מתחיל במילים "תאמין לי", אני אף פעם לא מאמין.
   • איליה says:

     28 ביוני 2011 at 10:42

     בשביל להחזיק אותם בתא קטן עם שלוש ארוחות ביום, צריך לבנות הרבה תאים קטנים, להעסיק הרבה שומרים ולהכין הרבה ארוחות.
     ומי ישלם על ה"פינוק" הזה? אתה?
6. אור ב says:

   26 ביוני 2011 at 18:12

   כמובן שאתה צודק, אבל רק כדי לסבר את האוזן, אספר שהתנאים במעצר/מאסר הביטחוני נחשבים לכל כך טובים (בהשוואה לסחי ברחובות הכפרים, כמובן), שנוצרה בגדה תופעה של "בלוגיסטים" – אנשים מן השורה שמבלבלים את המוח בריש גלי על מעורבותם הלא קיימת בפח"ע, על מנת שהכיבוש ישמע ויכניס אותם לכלא.
   מנקודת מבט כיבושניקית, אולי היה מקום להדק עליהם (או על חלקם) קצת את החבל, בלי קשר לפופושליטיזם האוכל כל חלקה טובה.
   • MuyaMan says:

     26 ביוני 2011 at 18:57

     כמו שאמר כריס רוק: הבעיה היא לא שבכלא כל כך טוב, אלא שבשכונות כל כך רע.
     • סלבה says:

       26 ביוני 2011 at 19:54

       מזכיר לי את דוד שלי מדבר על קבצנים חסרי-בית: "בחיי שאני לא מבין אותם, אם הם לא רוצים או לא יכולים לעבוד ואין להם איפה לישון ומה לאכול, שילכו לגנוב אוכל ואז יסגירו את עצמם למשטרה, לפחות תהיה להם קורת גג ואוכל."
7. אור שחר says:

   26 ביוני 2011 at 20:23

   ברבורי השכל של נתניהו כל כך מקושקשים ועלובים, שאני תמה על כך שעדיין
   קיימים בעולם מספיק מטומטמים על מנת לקבל אותם כטענות הגיוניות.
   מצד שני, כבר הראית כיצד קומיסרי החינוך דואגים לשמור על כך שיהיו
   מספיק מטומטמים, כך שהשיטה מאכילה את עצמה.
   • אור ב says:

     26 ביוני 2011 at 20:38

     It's not what he says, it's how he says it.
     עם פאלוס רטורי ענקי, קול הבאריטון-בס נעים, ומבטא אמריקקי משכנע כמו שלו, אני חושב שהייתי מצליח לשכנע אנשים שחזירים עפים.
8. עדו says:

   26 ביוני 2011 at 22:21

   התמונה די מייאשת, נראה לי והלוואי שאתבדה ,שאלביס יחזור אלינו לפני גלעד שליט.
9. אבנר says:

   27 ביוני 2011 at 11:58

   שלום יש בעיה אחת בטיעון שלך- בתור משהו שיצא לו להיות בשניהם (לא בתור אסיר תודה לאל) התנאים של האסירים הבטחוניים הם פעמים רבות יותר טובים משל האסירים הפלילים. אם מנהל כלא חייב להציא לאסירים תנאים כאלה כדי לנהל כלא אז איך הוא עושה את זה עם הפלילים (אלא אם כן אתה חושב שרוצחים ומפיונרים ישראלים הם פחות אלימים, פחות מאורגנים ופחות מסוכנים מילדים שזורקים אבנים?)

   ברור שאתה צריך רמה מסוימת של צ'ופרים, אבל צ'ופר לא חייב להיות מה שמקבלים האסירים הבטחוניים, יש כאן המון ניואנסים וגוונים של אפור
   • שלום בוגוסלבסקי says:

     27 ביוני 2011 at 14:30

     אולי, אבל אם על הרעיון הכללי אני עוד יכול להגיד משהו, למיקרו-מניג'ינג של בתי כלא אני בטח לא אכנס.
   • ג'ו says:

     28 ביוני 2011 at 11:29

     הייתי מניח שהם הרבה פחות מאורגנים.
10. אבי says:

    27 ביוני 2011 at 18:14

    אני שירתתי בתור חובש מילואימניק בכלא מגידו של האסירים הביטחוניים לפני מספר שנים, והתנאים שלהם בכלל לא דה-לוקס כמו שמציגים אותם פה. הטיפול הרפואי בהם היה ברמה מאוד ירודה ולרוב התעלמנו מהתלונות שלהם או שלא טרחנו בכלל לשמוע אותם.
11. טלי says:

    28 ביוני 2011 at 06:03

    דמגוגיה צינית ואני לא מצליחה להבין את המטרה. ואני גם לא מבינה למה אתה לא אוהב ישראלים. הם אחלה חבר'ה, באמת.
    • איליה says:

      28 ביוני 2011 at 10:34

      דמגוגיה צינית זה לאיים לשלול מאסירי החמאס משהו שהם לא מקבלים גם ככה.

      וישראלים, בחלקם הגדול, הם חרא של אנשים. מהכרות אישית, באמת.
    • איליה says:

      28 ביוני 2011 at 10:36

      דמגוגיה צינית זה לאיים לשלול מאסירי החמאס משהו שהם לא מקבלים גם ככה.

      וישראלים, בחלקם הגדול, הם חרא של אנשים. מהיכרות אישית, באמת.
      • חיים ו. says:

        30 ביוני 2011 at 20:21

        אני מכיר עד כמה עמים.
        לפי החשבון שלי, 90 אחוז מבני האדם מוציאים שם רע לכל השאר.
    • ג'ו says:

      28 ביוני 2011 at 11:27

      "אני לא מצליחה להבין את המטרה…"

      זה משפט חזק. כלומר את לא טוענת שמה שנאמר הוא נכון/לא נכון אלא מה המטרה בלהגיד דברים (שהם לדעת הכותב כמובן נכונים). שאלה טובה שלמעשה אין לי תשובה טובה עליה.

      ואז אני נכנס לבלוג שלך "אהבה רק של ישראל" וקורא את השורה הראשונה "עם ישראל רק רוצה שלום" ומבין שאין עם מי לדבר.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      28 ביוני 2011 at 12:06

      מה, זה הכול?! איפה "שנאה עצמית"? איפה "קאפו", איפה "אוטו-אנטישמיות"? מה זאת אומרת "לא אוהב ישראלים", הזדקנת או מה?
12. תומר says:

    28 ביוני 2011 at 15:30

    תראה את ג'ון סטיוארט מהלילה, הוא עשה קטע על המנטליות של פוקס ניוז. מאוד מזכיר את הכתיבה שלך.
13. עמוס says:

    30 ביוני 2011 at 21:04

    שלום, למרות שאני מסכים עם רוח הדברים – נראה לי שהפעם פספסת. הבעיה עם החקיקה הפופוליסטית על הרעת תנאי האסירים היא שבניגוד לחמאס אנחנו לא רוצים להיות חברה שמתאכזרת לאסירים שלה. האופן שבו חברה מתייחסת לאסיריה אומר הרבה עלינו ועל המחויבות שלנו לזכויות אדם ולדמוקרטיה. למרות שיתכן שאתה צודק שהחקיקה הזו לא יעילה מבחינת ניהול בתי הכלא – אני חושב שזה לא העיקר ושגם לו הייתה זו חקיקה יעילה – עדיין עלינו להתנגד לה.

    צריך לזכור שלמרות כל מיני שטויות שמשרד רוה"מ הפיץ בתקשורת השבוע התנאים של האסירים הם ממש לא דבש. ביקורי המשפחה מוגבלים לקרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד, ורבים מבני המשפחות מדרגה ראשונה אינם מבקרים כלל, בשל מניעה ביטחונית או קשיים אחרים בהגעה ובכניסה לישראל. אסירים ביטחוניים אינם יוצאים לחופשות; אינם זכאים לשיחות טלפון; אינם מקבלים התייחדות; ביקורי המשפחה מתקיימים מבעד לזכוכית מפרידה דרך מתקן דיבור; ואינם זוכים לטיפול סוציאלי או לשיקום מכל סוג שהוא במסגרת בתי הכלא. קיימים מאפיינים ייחודיים נוספים לקבוצת האסירים הביטחוניים שאף להם יש השלכה על בחינת תנאי מאסרם – מדובר באסירים שנדונים בדרך כלל לעונשי מאסר ארוכים ביותר. רובם המכריע נדון על פי תחיקת הביטחון הצבאית בשטחים, הקובעת עונשים חמורים באופן משמעותי מאלו הקבועים בחקיקה הישראלית. על פי חקיקה זו הגדרת גיל קטינות היא מתחת לגיל 16 בלבד, ואף לפני גיל זה בהעדר כל מערכת שיקום ומבחן נדונים קטינים צעירים הרבה יותר לעונשי מאסר משמעותיים בהרבה מהמקובל בישראל. כמו כן, עונשי מאסר עולם של אסירים ביטחוניים נקצבים באופן נדיר בלבד, ושחרורם לאחר ריצוי שני שליש אף הוא נדיר ביותר עקב התנגדות עקבית של גורמי הביטחון. כל אלו מובילים לכך כי עונשי המאסר בפועל של אסירים אלו ככלל ארוכים הרבה יותר מאלו של אסירים פליליים.

    השופט ברק אמר פעם (אני יודע שהוא לא פופולארי אבל בעיני הוא דמות חשובה ביותר, וכל מקרה יש התבטאויות דומות בכל פסק דין של שופטים שונים שנוגע לאסירים): "אכן, המאסר מחייב שלילת חופש, אך אין בו כדי להצדיק, מעצם מהותו, פגיעה בכבוד האדם. ניתן לקיים מאסר שישמור על כבוד האדם של האסיר. חומות הכלא אינן צריכות להפריד בין האסיר לבין צלם האנוש… בית סוהר אסור לו שייהפך למכלאה, וחדר האסיר אסור לו שייהפך לכלוב. עם כל הקשיים הכרוכים בדבר, חברה מתורבתת חייבת לשמור על רמה אנושית מינימאלית של תנאי מאסר. לא נהיה אנושיים אם לא נבטיח רמה אנושית לאסירים שבחברתנו". (השופט ברק בבג"צ 540/84 יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פ"ד מ(1) 567, 573).

    ועוד דבר, אני חושב שלמרות התסריטים המלבבים של סלבה, צריך לזכור שהדרישה לשחרור אסירים היא בין הדרישות הראשונות שמעמידים הפלסטינים בכל משא ומתן. ההון הפוליטי של דמויות שונות ברשות נבנה על דאגתם לאסירים ועל הצלחתם בהבאתם לשחרור. חלק ניכר מהפרופגנדה של החמאס נגד הפתח לפני ההפיכה בעזה הייתה שהם אינם עושים די כדי לדאוג לאסירים. היום, ברשות, יש שר לענייני אסירים. להגיד שלפלסטינים בכלל לא אכפת מהאסירים, או שהשליטה של החמאס בשטח אינה מאפשרת בכלל לקול של המשפחות להישמע היא חסרת כל ביסוס. דעת הקהל הפלסטינית חשובה מאוד לחמאס – והאסירים הם בראש מעייניו של הרחוב הפלסטיני. במיוחד מפני שמבחינה סטטיסטית אין משפחה בעזה שאחד מחבריה לא היה בשלב מסוים בכלא הישראלי – בחוכמתנו הרבה הפכנו את זה למעין "טירונות" פלסטינית ושם אנחנו לוקחים ילדים בני 16 ומלמדים אותנו על פלאי הדמוקרטיה הישראלית. כל מי שבילה בצבא קצת במחנה עופר יודע שלהגיד שהם יושבים ושותים שם קולות זה פשוט בורות – במקרה הטוב, ולעג לרש – במקרה הרע.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      30 ביוני 2011 at 22:58

      אני מסכים, אבל את הטיעון שהבאת טוחנים מספיק ואני לא מוצא עניין מיוחד בלכתוב עוד מאותו הדבר, גם אם הוא יותר עקרוני או מרכזי.
      • עמוס says:

        1 ביולי 2011 at 00:20

        אוקי, מקובל עלי.