לזרוע במדבר, או איך הפסקתי לפחד מהשטויות של הימין.

121 Responses to לזרוע במדבר, או איך הפסקתי לפחד מהשטויות של הימין.

1. דנה says:

   14 ביולי 2011 at 04:58

   כמה מקורי. קואליציה חוצת מגזרים…. אההה כמה טוב זה נשמע. הלואי. חוץ מזה, הורדת אותי סופית מה"לקחו לנו את המדינה". תמיד ידעתי שיש בקלישאה הזאת טפשות אבל נעם לי להתיז אותה, אז זהו.
2. שחר says:

   14 ביולי 2011 at 07:39

   פוסט יפה. רק שכחתי שמאז שהימין בשלטון המדינה נמצאת בתנופה מדהימה מכל האספקטים – כלכלית, מדינית חברתית. בניגוד לעבר, יש משק חופשי (ולא רק עבור בעלי הפנקס האדום), יש חופש ביטוי (גם לאנשים שאינם סוציאליסטים) ואפילו מתייחסים למזרחים כבני אדם ולא כפועלים סוג ב'.

   השמאל של בן גוריון, כבודו במקומו מונח, שכן הוא בנה עבורנו את המדינה ואין ליטול ממנו זאת. עם זאת, ביחסו לימין כ"מלחכי פנכה", הפחד של בן גוריון מזאב ז'בוטינסקי, עבר לפחד של השמאלנים ממנחם בגין ונמשך בפחד שלהם כיום מבנימין נתניהו. מדובר בשנאה תהומית חסרת מעצורים כלפי בעל דעה אחרת (רוצה לומר, מתנגד המשטר). ועוד בשמה של הדמוקרטיה, האין זה נפלא?

   כמו כן, גם מתוך דבריך אי אפשר שלא להתרשם מזלזול וההתנשאות שאתה חש כלפי רוב הציבור בעם שלך. הדברים נאמרים כאשר אתה בז לשגיאות הכתיב שלהם "אסמול". אינני יודע מהיכן באת ומאיזה רקע סוציו-אקונומי אתה מגיע, אך אני לבוז לאנשים על השכלתם, אשר נפגעה בשל עוולות חברתיות, איננה מתאימה לאדם המבקש להתהדר בערכים של חירות ושיוויון. אנשים עם שגיאות כתיב אינם אשמים בזאת, זוהי החברה אשר אשמה בכך.
   • אוריש says:

     14 ביולי 2011 at 10:11

     שחר,
     כשאתה אומר שיש פריחה כלכלית, האם אתה הגדרת לעצמך מה מטרת הכלכלה?
     אני בטוח שכאשר תעשה כך ואז תבדוק שוב האם הכלכלה מקיימת את המטרות, כבר לא תגיד שהיא פורחת.
     על מנת להשיג צמיחה בתמ"ג המדינה התנערה מכל האחריות שלה כלפי האזרחים: יש ירידה בהשקעה וברמה של כל השירותים שנניתנים ע"י המדינה.
     • שחר says:

       14 ביולי 2011 at 18:42

       אין מושלם, נכון. אבל תמיד יש מקום להשתפר. בכל מקרה, כלכלת ישראל חזקה, לראיה המשבר האחרון. למה ירידה בהשקעה? במה ירדה ההשקעה? חוצמזה שכל האזרחים בכל המדינות בעולם מתלוננים על המדינה שלהם מבחינה כלכלית. אין מה להתרגש. בסך הכל – בתוך 62 שנה, שמרביתן תחת שלטון ימין, המדינה התפתחה פלאים. אני חושב ששחקנו אותה ואפשר להיות גאים. למעשה, תורת השמאל המאגדת את הארגונים הגדולים ונלחמת נגד הפרטה, היא המעכבת הרשמית של הכלכלה בישראל.
       • גיא says:

         14 ביולי 2011 at 21:42

         האיום העיקרי על הכלכלה הישראלית היא בשחיקה של זכויות העובדים ושל המעמד ביניים. אין בכלכלה שום עדות לכך שמיסים גבוהים וזכויות סוציאליות נרחבות פוגעות בצמיחה. המשק הריכוזי של קום המדינה היה הפעולה הכי נכונה למדינה נטולת מגזר עיסקי ותחרות וזה באמת התאים, אבל המעבר לקפיטליזם נטול רווחה ושירותים שמשרת בעיקר את בעלי ההון, עלול להיות מה שמוביל אותנו לקיטוב חברתי חסר פרופוציות ועוני במיימדים שעדיין לא הכרנו.
         המערכת רווחה בישראל מסורבלת ובזבזנית, עליינו לעבור למתן שירותים במקום חלוקת קצבאות. כמו שאמרתי לפני זה, למיסויי אין השפעה על צמיחה ועליינו לשאול את עצמנו באיזה חברה אנחנו רוצים לחיות
         • שחר says:

           15 ביולי 2011 at 07:42

           לא נראה לי שבעלי ההון הם אלה שנכנסים מדי בוקר לביטוח לאומי. למעשה, במיסים שהם משלמים למדינה הם מממנים את הביטוח הלאומי. זה פשוט שטויות מה שרשמת פה, אחי.
           • עכברוש says:

             17 ביולי 2011 at 03:05

             bibi much?
       • ברוריה says:

         15 ביולי 2011 at 06:13

         במה ירדה ההשקעה? בנגישות של שירותי רפואה, למשל. לא רק לעשירונים עליונים שנהנים מרפואה פרטית, אלא לכולם. לכולנו. לך טייל בבתי החולים, שאל שאלות. בוא ותכיר אנשים שתפקידם להציל חיי אדם והם עובדים שלוש משמרות ברצף כדי לסגור את החודש, ולפעמים חסר ציוד ברמות חמורות – וזה לא בגלל שהממשלה שלנו מכבדת בני אדם. צמיחה, גם כן. וגם על החינוך אפשר לדבר, על בתי הספר. ולא רק על איך שמלמדים שם היסטוריה\אזרחות\אנאערף, למרות שיש מספיק מה לומר. אבל בוא נדבר על צפיפות בכיתות, על בתי ספר שמקבלים תרומות של ספרי לימוד תעמולתניים בגלל חוסר תקציב, על שיטה שלא מכבדת מורים ונדמה שאין לה שום עניין בחינוך. או ש"חינוך" גם היא מילה שמאלנית פתאום? משהו פסול? אולי אתה חושב שאני בוגדת בעם שלי כשאני מקווה שלילדים תהיה השכלה בסיסית, ולא רק בתחומים "מעוררי מחלוקת" כמו היסטוריה, אלא גם ברמות יסודיות ביותר כמו קרוא וכתוב? זה לא נגמר שם. המון אנשים בארץ עובדים בכמה עבודות במקביל ולא מצליחים לשלם שכר דירה. האבטלה ירדה, אבל העוני עלה. המדינה אמורה לדאוג למצב בו יש לנו לפחות אפשרות סבירה לספק לעצמנו דיור, מזון, חימום\קירור, מים נקיים, תרופות… בינתיים ארגוני צדקה פרטיים ממלאים בקושי את תפקיד המדינה – והמדינה עוד שמה להם מקלות בגלגלים לא פעם. צמיחה בתחת שלי. רוצה לדבר על מדדים כלכליים? אפשר לנסות את "איך, תגיד, באמת, איך זה לחיות כאן?".
         • שחר says:

           15 ביולי 2011 at 07:45

           איזה בלבול מוח. את חושבת שיש מדינות אחרות בעולם שמחלקות כסף ותרופות לאזרחים שלהן? ככה זה בעולם קפיטליסטי, צריך לעבוד קשה בשביל להתפרנס. זה הכל. מדינת ישראל מעניקה לאזרחיה ביטוחים והגנה הרבה יותר ממרבית מדינות המערב. התמיכה שיש פה בחלשים איננה מושלמת, אך היא בהחלט עניין להתפאר בו.

           לא הכל מושלם. ברור. אבל לבכות על הרופאים… תעשו לי טובה. הם יוצאים בהפגנה כמה שהם מסכנים כל עשור. הם פשוט רוצים להעלאות את התנאים ומשום שהם עובדי מדינה אז אין להם ברירה אלא לעשות זאת בשביתה. צריך להפריט גם הרפואה הציבורית ולגמור עם השטות הזו אחת ולתמיד.
           • עפר ואפר says:

             15 ביולי 2011 at 17:51

             בתור סטודנט לרפואה בהווה ורופא בעתיד, רפואה פרטית לא תזיק לי. משכורת שמנה, עבודה בשעות שאני קובע… חלום.

             ואז אהבת האדם המועטה שנותרה בי מתעוררת – ומה עם מי שלא מסוגל לממן טיפול כימותרפי, תרופות חדשניות ויקרות, או "סתם" שבוע של אשפוז עקב דלקת ריאות (אלפי שקלים, למקרה שתהית). אופס.

             עד שתהיה מוכן לממן את השירות הרפואי שאתה מקבל באופן מלא (ביטוח של עשרות אלפי שקלים בשנה בסובסידיה רצינית), שמור על פיך חסום ואת דעותיך בסתר.
   • מחשב על says:

     14 ביולי 2011 at 11:14

     דווקא לשיטתך' במקום הכי חשוב, במגרש הלאומי, "שלטון הימין" נכשל כשלון חרוץ. במשך כל השנים הללו התודעה הלאומית הפלסטינית רק הקצינה ונהייתה עויינת יותר למפעל הציוני – וזה עולה לנו בכל התחומים שציינת: כלכלי, מדיני, חברתי, וכמובן בתחום הביטחוני.

     תסכים שזה כשלון מהדהד של "שלטון הימין"? או שזה בכלל קרה בגלל סיבות אחרות (באשמת השמאל, אולי?) ואיכשהו כל שאר ההישגים שתיארת (שנניח שהם נכונים), דווקא הם תולדה ישירה של יישום שיטת ז'בוטינסקי?
     • MuyaMan says:

       14 ביולי 2011 at 11:18

       זאת הצלחה מהדהדת של שלטון הימין. זה נותן לו תירוץ לא לדון בסיום הכיבוש, ומאפשר לו להמשיך למצב את השמאל כ"תומכים באויב". אתה יכול לדמיין תרחיש שבו השמאל עולה בגלל כשלון של הימין בזירה הבטחונית? לימין יש מונופול על הבטחון בתפיסה הישראלית, כשלון של הימין בתחום הזה רק יעלה ימין יותר קיצוני.
       • דניאל says:

         14 ביולי 2011 at 13:26

         אבל זה קרה. זה קרה במלחמת לבנון שהובילה לממשלת האחדות הלאומית, וזה קרה עם שמיר והמשבר המדיני עם ארה"ב שהביא לעליית ממשלת רבין השניה ותהליך אוסלו.
     • שחר says:

       14 ביולי 2011 at 18:31

       זה בהחלט קרה באשמת השמאל עם הסכם אוסלו. כמו כן, ההסתה שלהם נגד הימין בתקשורת ובבתי המשפט במרוצת השנים הגבירה אף היא את השנאה. השמאלנים הפיצו את השנאה כנגד הימנים. הערבים הקישו מזה שצריך לשנוא את כל היהודים.
   • יריב מוהר says:

     14 ביולי 2011 at 12:32

     לשחר,
     אם אתה חושב שהאנשים שכותבים "הסמול" כותבים זאת בשל שגיאות כתיב אתה בעצמך מתנשא. אלו קופירייטרים יודעי אנגלית ומשחקי מילים מה הם.
     • שחר says:

       14 ביולי 2011 at 18:44

       אני מסכים איתך. אם זו כוונתו של כותב הפוסט אז אני לוקח דבריי בחזרה. עם זאת, יש לי הרגשה שבתוך ליבם של שמאלנים רבים מקננת התחושה כי הציבור הימני הוא ברובו נבער וחסר אינטליגנציה. תולדה לכך היא הירידה הגוברת על התגובות הימניות בטוקבקים באתרי החדשות, אשר נצמדת לא אחת לדרך הביטוי ופחות לתוכן.
   • מחשב על says:

     15 ביולי 2011 at 12:01

     חשבת על זה שאתה די עונה לסטריאוטיפ של "הימני" ששלום מדבר עליו? ואם אתה חושב שרוב העם חושב כמוך אתה בעצם מסכים עם הטענה של שלום שאלה פניו של רוב "הימין"?

     במקום להעלב בשם אחרים אתה אולי צריך להיעלב בשם עצמך…
3. איתי says:

   14 ביולי 2011 at 07:45

   שלום,
   מעניין כמו תמיד,
   הייתי ממש שמח אם ל"זה כבר מתחיל לקרות." לקראת סוף המאמר יהיה איזה קישור אופטימי איתו.

   אני תוהה כמה עוד חוקים אנטי-דמוקרטים נצטרך לעבור עד שיגמר העניין הזה. ואני גם תוהה אם בשלב הזה כבר יהיו דרכים חוקיות להיות שמאלני. אני מוכרח לומר שגם כשאני מסכים עם הניתוח אני חרד מאוד לעתיד שלנו. המדיניות הכלכלית של נתניהו תמשיך להוביל אנשים לעוני וייאוש והתשובה שהוא וחבריו נותנים לעניין הזה הוא: אם אין לחם- שיאכלו שנאה. יש גם דוגמאות היסטוריות לכך שמהלכים כאלה עשויים להקצין עד רמות ש… מפחידות.

   הלוואי ואתה צודק.
4. דודי says:

   14 ביולי 2011 at 08:58

   צודק מאד. כפעיל במחנה עמיר פרץ אני רואה את הדברים של צמיחת שמאל אמיתי. אלו חלק מ"מתפקדי הארגזים". הם היו שם ב 2006 והביאו כמה תוצאות יפות.

   לשחר – השגים רבים יש לשלושים שנות ימין: הרבה עוני, ה-מון שנאה, הרבה רקבון ציבורי. זה היה גם קודם? אכן, וחלקו הלך והשתפר (חלקו לא). טול קורה..
5. יניב says:

   14 ביולי 2011 at 09:42

   הטעות הקשה שלך היא הזילזול באליטה הימנית וכוחה ובמחשבה של כל הימין זה רק האספסוף המצווח.
   אתה מתעלם מהאליטה הימנית ולכן לא מבין שהיא כל כך מהר תוותר על החיבור למוקדי הכוח.
   גם בהנחה שאחרי שייגמרו השמאלנים אז הימין ירגע. אנשים גדלו כאן על מיתוס מצדה וממש אין להם בעיה ללכת להחריב את המדינה רק כדי לשמר את כוחם ("תמות נפשי עם אשכנזים חילונים").
   מעבר לזה שכבר שישים שנה שדואגים במדינה הזאת למחוק כל רעיון שמריח בתור "קואליציה של דפוקים" והדוגמה הטובה ביותר זה מלחמת העולם השניה. לא קיים בית ספר בישראל שיכניס את ה 6,000,000 בקונטקסט של כלל נרצחי מלחמת העולם השניה, למה?? כי אסור שתהיה קואליציה של דפוקים.
6. עדו says:

   14 ביולי 2011 at 10:43

   בשביל שהקואליציה שאתה מתאר תקום צריכים להיות שני ויתורים.
   אני השמאלני צריך לוותר על השחצנות שלי – ואני לא יכול (כי אני רואה מי זה כל האחרים)
   וכל האחרים צריכים לוותר על הצביעות שלהם ולהודות שאמנם השמאלני היה שחצן ועשה לא מעט טעויות אבל עדיין הם היו הרבה יותר גרועים.
7. גיל ל says:

   14 ביולי 2011 at 10:43

   הניתוח יפה מאוד, אבל את התחזית אני לא קונה מהר כל כך. אתה משתמש במטאפורה של ואקום, והיא אכן מתאימה לתזה שלך, אבל גם קצת מטעה. בטבע בדר״כ ואקום מתמלא מהר. במציאות של חברות בני אדם, זה לוקח זמן, מה שהופך את התהליך לדינמי הרבה יותר, ואת התוצאה לצפויה הרבה פחות. אני לא מאמין שישראל תגיע למצב של מדינה פאשיסטית קלאסית כמו גרמניה או איטליה. אבל רק לשם הדגמה של הבעייתיות שאני מוצא בתאור האלגנטי-מידי שלך של הואקום, מה קרה איתו במקרים אחרים המוכרים לנו מהמאה העשרים? לכל הפחות התהליך הזה של מילוי הואקום איננו אוטומאטי. דברים יכולים להשתבש בדרך. אם אנחנו לא מאמינים שמשהו אצל היהודים טוב יותר מהותית מאצל עמים אחרים, אז אני חושב שיש מקום להסביר את האופטימיות.

   ואיך ליברמן מתחבר לכל הסיפור הזה? גם הוא במסע נקמה מטורלל?
    
   • שלום בוגוסלבסקי says:

     14 ביולי 2011 at 11:03

     ליברמן? הוא סתם מושך יותר תשומת לב ממה שמגיע לו כי הוא אחלה דמות קולנועית של "רשע". אחד שהיה מסתדר יפה בסרט של ג'יימס בונד מהסבנטיז. בת'כלס, הוא ושאר "מנהיגות" המגזר הרוסי הם צינור לג'ובים, תקציבים וטובות הנאה למגזר ממוקדי כוח שמקושרים לימין. אז הוא רואה מה המשחק שעובד במילייה ועושה את זה גם.

     לגבי ואקום ושות', כן, זה יכול לקחת הרבה זמן. נראה לי שאמרתי שזה יקח הרבה זמן. אבל נראה לי גם שבמציאות שלנו, שינויים נוטים להיות מהירים יותר משהיו לפני 50 שנה.
     • גיל says:

       14 ביולי 2011 at 11:39

       זה נכון, לגבי השינויים. לאורך השנים ההיסטוריה מתכווצת. אבל אנחנו צריכים עדיין להבין אם קיימות נסיבות ש״יכווצו״ דווקא את השינויים הטובים ולא את הרעים. על פניו, מבלי שהבאנו נימוק שמפריך זאת, גם הנפילה לפאשיזם יכולה לקרות מהר יותר בתקופה התזזיתית שלנו.

       אם אני מפרש נכון את הטענה שלך לגבי ליברמן, אתה בעצם מבסס את האופטימיות שלך על כך שאין בישראל בנמצא ״מנהיג חזק״. אתה אינך מוצא את הרצון הפשיסטי המניע את עצמו – הרצון להדביר מבחינה פוליטית כל אופוזיציה. כרגע, אתה רואה רק טרמפיסטים ואינפנטילים, האם אני מדייק?
        
       • שלום בוגוסלבסקי says:

         14 ביולי 2011 at 12:01

         אני לא צריך לנמק שום דבר כי אני לא מביא תאריך או הערכת זמן. אף אחד לא אמר שזה יקרה מהר.

         לא חשבתי על עניין ה"מנהיג חזק". עכשיו באמת אין כאלה, ואני לא בטוח שהמדינה הזאת בכלל בנויה לכאלה ואני לא בטוח עד כמה דבר כז משנה את התמונה, אם בכלל.
     • ברוריה says:

       15 ביולי 2011 at 06:48

       או-הו, אבל כמה נזק יכולים לעשות הצינורות לג'ובים. קורה שאנשים לא קולטים את ההשלכות של המעשים שלהם. קורה שהם קולטים ומתעלמים. אנשים מסוגלים להתיר זוועות בשם הג'וב, זה לא נדיר בכלל, דרושה רק האדישות המספקת (לראיה שלל דוגמאות מסביבות משבר האקלים). וליברמן? אולי הוא לא מפנטז על זוועות, אבל הוא לא יעצור זוועות בשם המוסר, זה כבר ברור. לא הוא ולא האינטרסנטים האחרים שיכולים להחליף אותו, מהעדה או שלא מהעדה. על כן הוא מסוכן, יהיו מניעיו אשר יהיו. ואכן חבל שאחת הדמויות הציבוריות המפורסמות ביותר שהעליה הרוסית סיפקה למרחב הישראלי היא דווקא כזו, הייתי מעדיפה שיתברג פה סטריאוטיפ דמוי טולסטוי או ויסוצקי או אפילו ייגור לטוב. הרבה יותר בריא לתודעה. אוצ'יין ז'ל.
     • ברוריה says:

       15 ביולי 2011 at 08:09

       שלום, בקשר לליברמן. הוא לא סתם מושך יותר מדי תשומת לב, הוא לא קבלן קטן. הוא עומד בראש מפלגה חשובה שמשפיעה על המדינה שלנו מאוד. הוא לא מושך תשומת לב כי הוא רוסי או דומה לנוול מסרט ישן – אלא בגלל ההתנהגות שלו כמנהיג בעמדת כח. ועם כל הכבוד, המניעים שלו רלוונטים פחות מהמעשים שלו. הוא מתיר הרבה מאוד סבל והרס, בין אם זה בשם הג'וב ובין אם זה מטעמים אחרים. הוא הצליח גם לדפוק את העליה הרוסית שרוממה אותו, מה שהופך אותו לפוליטיקאי ישראלי טיפוסי שמעניש את בוחריו על שבחרו בו, והופך את בוחריו לישראלים טיפוסיים להפליא שממשיכים לבחור במי שמעניש אותם. חבל שדווקא את המסורת הזו העליה הרוסית בחרה לאמץ. הלוואי שיפרוש במהרה בימינו וילך לקבל טיפול פסיכולוגי מעמיק, בשקט, מאוד מאוד בשקט, אמן.
       • ברוריה says:

         15 ביולי 2011 at 08:12

         סליחה על הכפילות. ניסיתי להגיב, קיבלתי הודעת שגיאה והנחתי שהתגובה לא התקבלה. אח"כ חזרתי להגיב שוב כדי לשחרר עצבים ולא בדקתי אם הראשונה פה או לא. אפשר למחוק אחת מהן, כמובן.
         • שלום בוגוסלבסקי says:

           15 ביולי 2011 at 19:56

           אנ י מסכים עם הכל, רק שליברמן הוא נבל אחד מגלריה שלמה של נבלים וזה שקל לעשות ממנו את הפוסטר בוי עוד לא אומר שהוא המסוכן מכולם.
   • דורצח says:

     14 ביולי 2011 at 19:09

     חסכת לי את התגובה. אני לא מבין על מה האופטימיות שלך מתבססת, שלום. למיטב ידיעתי גם במהפכה הסובייטית הפשיטות על בתי האצולה נבעו מאותם מקורות שאתה מתאר כאן – לא רק אידיאולוגיה, אלא הרבה מאוד רצון של עבדים לנקום באדוניהם. אבל כשלמשטר הסובייטי נגמרו בני האצולה בתור אויבים – הם פשוט מצאו אויבים חדשים. הרגיעה הביטחונית, בעיני, מקשה על ליכוד באמצעות שנאה כלפי ערבים ומעבירה את המוקד לשמאלנים. מחר יכולים להיות אויבים חדשים, ואין סיבה להניח אוטומטית שתהיה איזו תגובת נגד מוחצת.
     • שלום בוגוסלבסקי says:

       14 ביולי 2011 at 19:37

       יכול להיות, אבל אני גם רואה את האפשרות האחרת והיות שאני לא עובר לגור בברלין בזמן הקרוב, הייתי מעדיף שינסו אותה.
       • ניצן says:

         15 ביולי 2011 at 13:49

         לא הבנתי את התגובה הזו. אם אתה מתעלם מהאופק הפתוח של ההסטוריה ומניח איזה מבנה ברור מראש (כמה זמן ייקח למשטר אפל להיעלם? עשרות שנים? מאות שנים? ובאיזה מחיר? כל אלה שאלות שאתה מעדיף לא לשאול) אתה מניח מראש איזה מבנה דטרמיניסטי של הסטוריה הגליאנית, לא? התגובה למעלה נתנה דוגמה למשטר שמנהל מאבק כמו זה שאתה מתאר כבר עשרות שנים בלי שום פתרון נראה לעיין. אז בינתיים שותקים ומחכים עד יעבור זעם? משתפים פעולה? נכנסים ל"הגירה פנימית"? איזה מין תפיסה אתית זו? על איזה בסיס פילוסופי- הסטורי אתה נשען? אני שואל ברצינות, לא כשאלה רטורית.
         • שלום בוגוסלבסקי says:

           15 ביולי 2011 at 19:58

           אני לא מניח מראש כלום. אני רואה אפשרות, והיא סבירה בעיני. היא מספיק סבירה בשביל לבנות עליה ואלא אם כן אתה מתכוון לעוף מפה, עדיף לבנות עליה מאשר לחשוב שהכל אבוד, בין אם היא נראית לך סבירה ובין אם לא.
           • גיל says:

             15 ביולי 2011 at 21:52

             אני רואה שהרבה אנשים כותבים לך בערך את אותו הדבר וזה מעייף. אין קשר בין אופטימיות לבין פעולה נכונה. אני חושב שהדרך שאתה מצביע עליה היא האפשרות היחידה, ורק שמאל חדש שאיננו שריד קריקטורי של מעמד גווע יכול לדון ברצינות באפשרות של דו-קיום הוגן בין עשרה מליון התושבים בארץ הזו. למעשה, מכיוון שדו-קיום שכזה יכלול בהכרח הצטמצמות של היהודים בארץ ישראל (בכל מה שנוגע לחלקם היחסי במשאבים ובכוח הפוליטי), באופן טיבעי עולה השאלה איך יתחלק הצמצום הזה בין היהודים עצמם. ברור לי לחלוטין שלא ייתכן שהגורם שיוביל את ההצטמצמות הזו יהיה מורכב מנציגים של מעמד אחד בלבד בחברה היהודית בישראל. זה לא יהיה הוגן. השמאל חייב לכלול נציגים של מעמדות וקבוצות שונות מהעם. מתנחלים, דתיים, פריפריה, מרכז. מהות ההצטמצמות הזו היא עניין של כולם. אני לא יודע אם זה אפשרי דרך המערכת הפוליטית הקיימת, אבל מי כן באמת יודע. אם אתה בעניין של להקים מפלגה אני איתך. קיבלת את האחוס״ל התל אביבי, רק נשאר למצוא מתנחל דתי ומזרחי מעיירת פיתוח.
             אני פחות אופטימי ממך, מסיבות שציינתי. זה לא אומר שאני רוצה ״לעוף״ מכאן, וגם לא נראה לי שהמצב אבוד, בסופו של דבר אנשים חיים ופועלים.
       • ניצן says:

         16 ביולי 2011 at 17:19

         אני עדיין לא מבין מה אתה מציע חוץ מלהמתין לימות המשיח, אחרי מלחמת גוג ומגוג (חיסול האליטה הישנה).
8. יותם says:

   14 ביולי 2011 at 10:53

   אני מניח שדברים ברוח זו נאמרו לא אחת גם בגרמניה של אמצע שנות השלושים (וכדברייך בערך, "לא כי זה אותו דבר, אלא כי יש קו דמיון אחד שאני רוצה להדגיש"): אין לי ספק שמנוע הבולשיט של הימין הולך ומכלה את הדלק של עצמו ככל שהאליטה הישנה הולכת ונעלמת, אבל זה לא אומר שהוא לא יצליח למחזר את הדלק הזה (סטייל גולדשטיין של "1984"), לא אומר שלא ימצא לעצמו דלק חדש, ובעיקר לא אומר שביום שבו ייגמר הדלק הזה בכלל ישאר פה מישהו כדי לעשות את ההפיכה שאתה מדבר עליה.

   שתי נקודות להיות בגללן הרבה פחות אופטימי בעניין הזה:
   – הרגליים האיתנות עליו ניצב היום הימין הן לא האידאולוגיה של הגבעות, אלא הכסף שזורם שם מאחורי הקלעים (אדלסון, מוסקוביץ', ומי יודע מי עוד). אתה בעצמך הזכרת לא פעם את הזהות בין הימין הישראלי לאמריקאי. הכסף הזה משתק את המערכת הפוליטית. אני לא רואה איך אלטרנטיבה צומחת בצילו.
   – ככל שעובר הזמן, הציבור הישראלי, ובעיקר הנוער הישראלי – עילג, חמום מוח ומטומטם יותר משנה לשנה – הופך לקהל נוח יותר לבולשיט הזה, מקבל אותו באהבה רבה יותר, ומוכן פחות לעשות את הקשר בין הפרקטיקה הכלכלית שפושטת את עורו לרטוריקה הפוליטית שמסווה את הפרקטיקה הזו מעיניו.

   בקיצור, אני מסכים איתך שכדי לייצר איזה שהוא אימפקט צריך לחפש שותפות רעיונית חוצת מגזרים ולהתנער משאריות ההתנשאות שהורישה לנו מפא"י, אבל צריך לזכור: כבר יותר ממאה חמישים שנה אנשים על פני הכדור הזה ממתינים לרגע בו "לפועלים לא יהיה מה להפסיד זולת כבליהם". היו כמה רגעים בהם גם המוני אנשים חשבו שהנה-הנה בא הרגע. איכשהו, בכל פעם מתברר שבמקרה הטוב החלפנו זוג אזיקים אחד באחר.
   • שלום בוגוסלבסקי says:

     14 ביולי 2011 at 11:43

     את הסיבות להיות פסימי אני יודע. נראה לי שדי כתבתי אותם במאה הפוסטים האחרונים, אבל יש גם חלק אחר בתמונה שגם אותו כדאי להזכיר.

     ואני לא יודע מאיפה הבאת את עניין הפועלים והכבלים. לא הזכרתי לא את זה ולא שום דבר דומה. לא מבין מה הביג דיל, לא מדובר על פאקינג אחדות פועלי שבדיה ומיצבוקטו נגד הבורגנות העולמית אלא בסך הכול שותפויות עם אנשים שנמצאים לידך ודי חושבים כמוך, אבל עם השתייכות סקטוריאלית אחרת.
9. MuyaMan says:

   14 ביולי 2011 at 10:55

   גם לי קשה עם התחזית האופטימית שלך. בסופו של דבר, מה שמחזיק את כל הימין יחד, ולא ברור לי איך אמור להשתנות, זאת לא השנאה לאשכנזים: זאת השנאה לערבים. אנשים שכלכלית יכולים למצוא את עצמם עמוק בשמאל בחיים לא יחשבו להצביע למפלגת שמאל כי הם "אוהבי ערבים" (במערכת הבחירות האחרונה, אם אני זוכר נכון, היה תשדיר של מפלגה זניחה שאמר את זה במפורש – משהו כמו "הייתי רוצה להצביע בעד המצע הכלכלי שאני מאמין בו אבל אני לא מוכן להצביע למר"צ כי הם שמאלנים"). כל עוד יש לך אוייב חיצוני, אתה יכול להמשיך ללכד את השורות נגדו (ונגד מי שאתה רוצה להציג כתומך בו) למשך הרבה מאוד זמן.
10. מילה says:

    14 ביולי 2011 at 11:24

    ואם אני שמאלנית חילונית ממרכז הארץ והייתי ב -8200, אבל אני דוברת רוסית ממשפחה ממש לא עשירה, אני אחו"סלית או לא?
    כמה נוח וכיף לצאת נגד ה"אליטות". אבל אם אני אקח את האמירות של הטוקבקיסטים הכי טיפשים ואחליף את ה"שמאל" ב"אליטה אשכנזית חילונית", אני עדיין אקבל אמירות מטומטמות ומגעילות. אותו דבר יקרה אם אני אחליף את ה"שמאל" ב"ימין", "מרוקאים", "אשכנזים", "חרדים", וכל ציבור אחר.
    • MuyaMan says:

      14 ביולי 2011 at 11:28

      אמת. וגם רוב גדול של האמירות הוא בכלל לא בענייני מעמדות – האשמות בבגידה, בתמיכה בטרור ובתקיעת סכין בגב האומה הם על רקע אידיאולוגי נטו.
      • שלום בוגוסלבסקי says:

        14 ביולי 2011 at 11:44

        כן, לוקחים את המעמד ומלבישים עליו פוליטיקה באופן שקרי ומניפולטיבי. לא על זה כל הפוסט?
        • MuyaMan says:

          14 ביולי 2011 at 11:55

          אני לא חושב שזה המעמד, ואני לא יודע על מה אתה מבסס את הקביעה שכן. ביבי, למשל, הוא הסמל המושלם של המעמד הזה, אבל הימין מת עליו. חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית לא זוכים לחיבה גדולה בקרב טוקבקיסטים רק כי הם לא מתאימים לפרופיל הסוציו-אקונומי שתיארת.
          • שלום בוגוסלבסקי says:

            14 ביולי 2011 at 12:21

            הקשת הדמוקרטית לא קיימת בתודעה, בדיוק מהסיבה הזאת. הם לא מתאימים לאופן שבו אנחנו מחלקים את המציאות (כמו הניסוי עם הגורילה בסרטון אם אתה מכיר) וכשכן שמים לב אליהם, הימין מנסה להבנות אותם כ"משתכנזים".

            ביבי הוא איש ז'בוטינסקי שהפך את עורו וקפץ בזמן על העגלה הדתית-לאומית. למעשה, הוא אחד משושביני הברית בין תנועת ההתנחלות לניאו-שמרנות, הדבר הכי רב עוצמה בפוליטיקה הישראלית היום. אז הוא אף פעם לא היה אחוס"ל.
            • MuyaMan says:

              14 ביולי 2011 at 12:29

              ביבי הוא לא סוציאליסט, אבל הוא poster boy של כל אחד מהפרמטרים האחרים. הקשת הדמוקרטית לא קיימת בתודעה כי היא תנועה קטנה וכמעט שלא טורחת ליחצ"ן את עצמה. כשכן שומעים עליהם, הם גוררים את אותם תגובות שהולכות לשאר השמאלנים.

              זה לא שאין כאן גם עניין עדתי, אבל הוא משני מאוד; גברים אשכנזים ממעמד מבוסס לא מושכים שום שנאה (ואפילו להפך) כל עוד הם מקפידים להיות נגד הערבים.
            • שלום בוגוסלבסקי says:

              15 ביולי 2011 at 20:01

              ביבי הוא לא מהאליטה ההיא, וכולם יודעים את זה. זה שהוא באמת לא שונה ממנה ברוב הפרמטרים לא משנה הרבה, כי בשורה התחתונה, לא אליה הוא משתייך. ה"נגד ערבים" הוא רק סממן של אי ההשתייכות הזאת.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      14 ביולי 2011 at 11:47

      האם את אחוס"לית או לא, את צריכה לדעת. אני לא מכיר אותך.
      • מילה says:

        14 ביולי 2011 at 12:39

        קראת בשם הזה לכל אנשי האליטה האשכנזית החילונית הותיקה המבוססת ממרכז הארץ. את כל האנשים שעונים על התיאור הזה אתה כן מכיר?
        • שלום בוגוסלבסקי says:

          15 ביולי 2011 at 20:03

          לא, ומטבע הדברים, יש מי שמשתייך אליה באופן מובהק יותר או פחות, באופן אורגני או באופן נרכש. אם אני לא יכול להשתמש בקטגוריות סותיולוגיות כי אני לא מכיר את כל משתייכים אליהן, אפשר לבטל את הסוציולוגיה כבר עכשיו.
    • דניאל ר says:

      15 ביולי 2011 at 02:59

      לא.
      כי לא היית פה כשחילקו את הבקלאווה.
11. מורה נבוכים says:

    14 ביולי 2011 at 11:45

    יש לי כמה בעיות עם הניתוח שלך. ברור כשמש שרדיפת ה"שמאלנים" היא פיקציה. מה שהם נלחמים בו הם האשכנזים החילוניים. בעצם גם אתה וזה די מצער אותי. בתור אשכנזי חילוני ממעמד הבינים מעולם לא למדתי ש"המדינה זה אנחנו ורק אנחנו". לא זוכר שחינכו אותי להפלות או להדיר מזרחיים ולא עולים מרוסיה כמוך. להיפך. את ההתייחסות ל 8200 אני ממש לא מבין – מה זה קשור? מחברי הילדות שלי, מי שלפחות אובייקטיבית הגיע לעמדת הכוח הבכירה ביותר הוא מי שמכהן היום כמנכ"ל יס, והוא לא אשכנזי. המוצא שלו מעולם לא היה אישו.
    אתה מתאר את התופעה שה"שמאל" בארץ הוא בעצם הביטוס אחוסל"י ובאותה נשימה ממשיך לדבר על "השמאל". תחליט: יש שמאל או אין שמאל? אתה לא עושה פה מה שהימין הפשיסטי עושה?
    והקריאה שלך ש"תנו להם לרדוף את השמאלנים באקדמיה, בתקשורת, בצבא" וכו "ואז יגמר להם" מופרכת, בדיוק כמו שלסטאלין, היטלר וחומייני לא ממש הפריע ש"החברים שלהם לא אהבו את זה".
    גם נורא נחמד שאתה שם אותי, את משפחתי ואת החברים שלי בגוף שלישי.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      14 ביולי 2011 at 11:53

      אני לא יכול להתייחס למקרה הפרטי שלך, אבל עזוב אותי מה"לא חינכו אותי להפלות ולהדיר". אנשים פשוט מעדיפים באופן טבעי את אלו שמתנהגים דומה להם, בקבלה לעבודה וכו'. אתה לא צריך אותי בשביל התיאוריה.

      השמאל -מובנה- בארץ כהביטוס אחוס"לי, אבל זה שקרי לדעתי, כי "שמאל" אמור לציין צד פוליטי ולא מגזר. את הערבוב בין הדברים לא אני יצרתי, בסך הכול מנסה להתמודד אתו. ולא הייתה שום קריאה "לתת להם". הקריאה היא לעשות משהו אחר מקרבות בלימה אבודים מראש. אני מעדיף להילחם כדי לנצח ולא להילחם כדי לשרוד ולהילחם עוד יום.
      • מורה נבוכים says:

        14 ביולי 2011 at 12:01

        "אנשים פשוט מעדיפים באופן טבעי את אלו שמתנהגים דומה להם, בקבלה לעבודה וכו'" – אז או שאין עם זה בעיה, או שלכולם יש את אותה הבעיה. אז מה בעצם אתה רוצה להגיד?
        אתה גם מעדיף שהקולגות שלך יהיו דוברי רוסית שונאי אשכנזים-מבוססים ושמאלנים "אמיתיים"?
        • שלום בוגוסלבסקי says:

          14 ביולי 2011 at 12:48

          ברור שזה מה שאני מעדיף. אם יגיע אלי לראיון עבודה מישהו דומה לי, סביר שאעדיף אותו ואשכנע את עצמי שזה בגלל כישורים וחרטא כזה.
          ההבדל הוא שאני לא בעמדה של לקבל או לא לקבל מישהו לעבודה, בין השאר גם מהסיבות הנ"ל.
    • גיל says:

      14 ביולי 2011 at 12:16

      לא יודע אם זה נחשב יותר מדי, אבל סבא שלי קיבל את הדירה הראשונה שלו בחיפה שבה נולד אבי במתנה. הקצין שלו נתן לו אותה בעבור זה שהכין לו כוס תה באחת מההפוגות. למזרחים כבר לא נשארו הרבה דירות ואדמות לחלוקה, ואני מניח של״פור״ הזה שקיבלו אשכנזים יש השפעה עד לדור שלנו. בסדר, אפשר לחיות עם זה ולהמשיך הלאה. כמו ששלום אומר, יש בעיות דחופות יותר. זה יתעורר מחדש, אולי, אם וכאשר נגיע לסוגיית ההצטמצמות של היהודים בארץ ישראל, על מנת לחיות עם כחמישה מליון ערבים בצורה שוויונית (בלי קשר למספר המדינות בהן נשב כולנו). יכול פלוני לטעון שמי שלקח יצטמצם יותר, ומעניין יהיה לבדוק מי מאיזו אליטה מדבר על ה״נכבה של יהדות ארצות ערב״ אשר אמורה להוות משקל נגד וקיזוז ל״נכבה של הפלסטינים״. אם לנסח את הטענה הפוליטית הזו בצורה מעט בוטה במתכוון, האשכנזים לקחו את נכסי הפלסטינים והם רוצים לשלם על כך בנכסי המזרחים שנגזלו בארצות ערב. בחשבון כלכלי נקי, המשמעות היא העברה של רכוש ממזרחים לאשכנזים (ומפליטים פלסטינים לשלטונות ארצות ערב המושחתים, בהנחה שהם לא יגלו נדיבות גדולה מזו של ישראל ביחסם לתושביי ארצם/ נתיניהם).
      • מורה נבוכים says:

        14 ביולי 2011 at 12:22

        לא יודע אם זה נחשב יותר מדי, אבל סבא שלי לא קיבל אף דירה במתנה.
12. יריב מוהר says:

    14 ביולי 2011 at 11:56

    הפוסט הטוב ביותר שנכתב בשנים האחרונות בבלוגוספירה הפוליטית. פשוט כך.
    • מורה נבוכים says:

      14 ביולי 2011 at 12:05

      שלום הוא אולי הבלוגר הטוב ביותר כיום, אבל אני ממש לא מצליח לראות איך הפוסט הזה מצליח להראות משהו קוהרנטי.
      • יריב מוהר says:

        14 ביולי 2011 at 12:43

        תחשוב על זה כך, מדובר בניתוח של היכולת להגיע לקהלים אחרים – מה שמעסיק כל כך את השמאל. והנה, הוא מביא בחדות הרבה ביותר ולפנים את העובדה שהשמאל, בעצם מבנהו הסוציולוגי (וההביטוס שלו) בנוי על הדרה תרבותית (הכרוכה במחוות קטנות, טעם, סגנון דיבור וכל מיני דברים סמויים מן העין) של הקבוצות אליהן הוא מבקש כיביכול להתחבר. השמאל הוא כיום תופעה סוציולוגית, לא פוליטית.
        • מורה נבוכים says:

          14 ביולי 2011 at 12:56

          "…ניתוח של היכולת להגיע לקהלים אחרים וכו'…" –
          הוא באותה נשימה קורא ל"הגעה חוצת מגזרים לקהלים אחרים" ומדיר בעצמו את האחוסלי"ם, אישית ומגזרית (בואו ניתן "להם" לחסל "אותם", ואז נבנה משהו חדש). זה קוהרנטי?
          האם הוא מתכוון להקריב אותי ואותך בשביל המטרה הקדושה של חציית המגזרים?
          • שלום בוגוסלבסקי says:

            14 ביולי 2011 at 13:29

            לא בנאדם, מה שאני דורש ממך זה להבין שאתה בסך הכול עוד מגזר בפסיפס הישראלי, לא פחות ולא יותר.
            • מורה נבוכים says:

              14 ביולי 2011 at 13:52

              ולמה בדיוק אתה חושב שאני לא מבין את זה? אני מעולם לא טענתי ולא הרגשתי ש"המדינה זה אני" ולמעשה, אם לומר את האמת, די הרגשתי ש"המדינה זה לא אני" ולכן עזבתי אותה. ברור לי שישראל היא מדינה שיותר מחצי מתושביה הם בעלי מנטליות של מדינת עולם שלישי, ונגיד, 40 אחוז ממנה בעלי מנטליות דתית פונדמנטליסטית (כמובן שבחלקן, הקבוצות האלה חופפות). אני מאמין שזכותן של הקבוצות האלה לחיות איך שהן רוצות ורוצה שאותן זכויות יינתנו לקבוצת ההתייחסות שלי. לא פחות ולא יותר.
            • שלום בוגוסלבסקי says:

              14 ביולי 2011 at 14:17

              זה די נשמע לי כמו שני צדדים של אותה המטבע.
            • מורה נבוכים says:

              14 ביולי 2011 at 14:33

              "המדינה זה לא אני" זה לא כמו "לקחו לי את המדינה".
            • שלום בוגוסלבסקי says:

              14 ביולי 2011 at 14:47

              צ'מע. אתה לוקח את העניין למקומות אישיים שלך, ולא אין מה להגיד עליך אישית כי אני לא מכיר אותך, ואם הייתי מכיר הייתי אומר לך אישית ולא בתגובות כאן.

              אז א'- אני לא מדיר בעצמי אף אחד או לפחות משתדל לא לעשות זאת. ב'- האמירה שעזבת את המדינה כי הרוב בה לא כמוך מובנת לי כאמירה שאם המדינה לא שייכת לבני דמותך, אין לך מה לחפש בה. זה לגיטימי לגמרי, אגב, ולכל אחד יש את נקודת השבירה שלו, אבל השורה התחתונה היא שאתה לא יכול להשלים עם המציאות לפיה המגזר שלך הוא בסך הכול עוד מגזר ולכן אתה עוזב. לעזוב, אגב, זאת עוד פריווילגיה שלא בהכרח נמצאת בהישג ידו של כל אחד.
            • מורה נבוכים says:

              14 ביולי 2011 at 15:24

              ברור שאני לוקח את הענין למקומות אישיים שלי. (בהיותי חצי אוטיסט בערך, אני מודה שקשה לי עם הפשטות).
              אבל לא ברור לי איך מזה שעזבתי את המדינה כי הרגשתי זר לערכים של, מן הסתם, מרבית תושביה, החלטה מאוד אישית, הגעת לזה שלא יכולתי להשלים עם זה ש"המגזר שלי הוא עוד מגזר".
              דווקא נשמע מעניין – נסה להעיר את עיני.
            • מורה נבוכים says:

              14 ביולי 2011 at 15:25

              צ"ל להאיר…
            • שלום בוגוסלבסקי says:

              14 ביולי 2011 at 20:08

              כי עבור כל מגזר, רוב המדינה לא שותפה לערכים שלו. אנחנו חברה הטרוגנית. אפשר לחיות עם זה ואפשר לא.
            • נירה says:

              15 ביולי 2011 at 19:57

              אני לא מסכימה איתך. גם אני עזבתי, אבל זה לא בגלל שבישראל אני "עוד מגזר". הרי גם בארגנטינה אני "עוד מגזר". השאלה היא אם המגזרים האחרים עוזבים אותי בשקט ונותנים לי לחיות בשלווה תחת גפני ותאנתי, מה שלא קורה בארץ. ולאחרונה זה כבר מגיע לפגיעה ממשית בזכויות וברכוש. אז כמו בשחר עלייתה של כל דיקטטורה, גם בישראל מתנגדי השלטון מתחילים לחפש מפלט במדינות אחרות. עניין של השרדות, לא של התנשאות.
              ועוד דבר חשוב זה שכספי המיסים שלי בארץ מימנו את הכיבוש, ועם זה כבר לא יכולתי לחיות יותר אחרי עופרת יצוקה. זה דבר אחד "להשלים עם המציאות לפיה המגזר שלך הוא בסך הכול עוד מגזר". זה דבר אחר לגמרי להשלים עם זה שהמגזר(ים) השולט(ים) מבצע(ים) בשמך ובכספי המיסים שלך פשעים נגד האנושות.
            • שלום בוגוסלבסקי says:

              15 ביולי 2011 at 20:08

              אני לא רואה את הסתירה. לפעמים, החיים עם מגזרים אחרים בלתי נסבלים וכנראה שגם לי יש נקודת שבירה, רק שעוד לא הגעתי אליה. כל מה שכתבת הוא, במידה רבה, תוצר של הפליטיקה המגזרית ואני חושב שזה לא לגמרי מופרך לצפות שהיא תתנהל אחרת. אני לא שופט אותך על זה שעזבת, אבל האפשרות לא ממש פתוחה לפני כרגע אז אני חושב במנחים של שינויים שאני רוצה שיקרו כאן.
13. יונית says:

    14 ביולי 2011 at 12:21

    יש לי רק בעיה אחת עם דבריך, שבסך הכל די מקובלים עלי. התרסקות של ימין לתוך בולשיט של עצמו יכולה להימשך לא מעט זמן, להיות מלווה בכמה תופעות בלתי נעימות ולהותיר אחריה חורבן ממשי לא מבוטל. השאלה הנשאלת היא האם באמת כדאי לשבת מהצד ולחכות עד שזה יקרה? לא זכור לי מקרה שבו המתנה כזו נגמרה טוב. וכאן המתנה כזו עלולה גם להוביל למצב של קטסטרופה כלכלית אמיתית, לא נוסח משבר האירו, אלא יותר נוסח צפון קוריאה, כי התנהלות הימין הנוכחית מביאה לנקודת פיצוץ גם את היסודות הכלכליים הפנימיים וגם את אלו החיצוניים.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      14 ביולי 2011 at 12:23

      לא הצעתי לשבת מהצד. בדיוק להיפך למעשה.
    • שחר says:

      15 ביולי 2011 at 07:48

      אל תדאגי, השמאל עדיין שולט בבתי המשפט ובכל ערוצי התקשורת. קשה להפיל את האליטה משם. אבל גם יומה יבוא בעזרת השם. לא יכול להיות שבכנסת פעם אחר פעם הימין נבחר, ובבתי המשפט ובתקשורת השלטון עדיין מימי מפאי. הגיע הזמן לשבור את החונטה.
      • גוי גדול says:

        17 ביולי 2011 at 08:57

        מה שחר, בא לך אולי להביא לנו רשימה שחורה של שופטי בגץ החשודים בשמאלנות?
14. יונית says:

    14 ביולי 2011 at 12:34

    סורי, אתה צודק. לא קראתי מספיק בעיון את הפסקה האחרונה שלך.

15. Pingback: חוקי הבומרנג? | יונית מוזס

16. עמנואל says:

    14 ביולי 2011 at 15:45

    קואליציה צריך לבנות סביב משהו, ולא כתבת פה סביב מה.

    זה צריך להיות סביב אינטרסים משותפים, וסביב נושאים שבאמת מוציאים אנשים משלוותם.

    אני מאמין שהמשהו הזה הוא נושא דת ומדינה, וההתנגדות ל"מדינה יהודית". שאפשר לקשר את מי שלא יכול להתחתן "במדינה יהודית" כי בתור רוסי האמא שלו לא מספיק יהודיה, למי שלא יכולה להתחתן "במדינה יהודית" כי היא לסבית, למי שלא יכול לנסוע "במדינה יהודית" לבקר את דודה שלו בבית חולים בשבת כי אין לו מכונית פרטית ולא יעלה על הדעת שב"מדינה יהודית" (חוץ מבחיפה שזה כנראה מובלעת באהאית) תהיה תחבורה ציבורית בשבת , למי ש"המדינה היהודית" לא חושבת שבכלל מגיע לישוב שלו תחבורה ציבורית או אזור תעשיה כי זה ישוב ערבי, למי שחייבת לשמוע הטפות דתיות ושבחים על "אלוהים" בהלוויה של אמא שלה למרות שהיא אתאיסטית כי ה"מדינה היהודית" גוררת רגלים ומכשילה כמעט כל יוזמה לקבורה לא דרך חברה קדישא.
    • Quercus says:

      16 ביולי 2011 at 14:40

      אחת התגובות הטובות ביותר שראיתי הרבה זמן. חבל שאין פה אפשרות של "לייק".
17. פטריוט says:

    14 ביולי 2011 at 16:16

    ניסוח רהוט אבל לא הבנתי אם יש פה יותר מציפיה לארמגדון שיוביל בדרך קסומה כלשהי לגאולה/אוטופיה/מהפכה. הפטנט של ציפייה לרע כדי שאחריו יהיה טוב לא ממש עובד בדרך כלל.

    גם כל העניין של לזרוק את כל האתוס המערבי רק בגלל קצת שחיתות לא ממש מתאים לרמת הטיעונים של הבלוג הזה
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      14 ביולי 2011 at 16:31

      מה שלא מתאים לרמת הטיעונים שהייתי רוצה, לפחות, לראות בתגובות לבלוג הזה, זה אנשי קש מהסוג שהבאת כאן.
18. אייל עצי פרי says:

    14 ביולי 2011 at 16:38

    לא מסכים עם כל מלה בניתוח והתחזיות, אבל מאד מסכים עם הנחת הבסיס שרואה את ההתחזקות של הימין הקיצוני כביטוי שלילי של תהליך שבבסיסו, מתחת לפני השטח, הוא חיובי. התהליך האמיתי שקורה כאן הוא התנערות מכל האשליות והאמון שהיה פעם במערכות הממסדיות. הימין הקיצוני-מתנחלי מתחזק כי הזרם המרכזי בשמאל הרדיקלי ובייחוד במפלגת השמאל הגדולה (חד"ש) מחפש להציל את המערכות האלה ולכרות ברית עם החלק השמאלי של האליטה הישנה.

    הימין הקיצוני לא נגרר, הוא גורר. ובאותו זמן חד"ש מזמינה אנשים כמו מאיר שטרית לנאום בהפגנה למען הדמוקרטיה. מי שכורת ברית עם מאיר שטרית שם חומה בינו לבין עובדי מטרודן למשל, או פעילי ופעילות המאבק נגד החוק הביומטרי. אני לא חושב שצריך להצטרף למקוננים על כבודו האבוד של בית המשפטו העליון ושלטון החוק (תורת המלך לא שונה בהרבה מתורתו של אסא כשר שגם הפוליטיקאים של העבודה משננים את משנתו, רק שאסא כשר שייך לשבט הנכון) כן צריך להילחם בזה שמתכננים לנו מערכת משפט דכאנית עוד יותר. אם המאבק נגד החוקים האנטי דמוקרטיים יוצג כמאבק הגנתי להצלת הדמוקרטיה, הוא לא יזכה לתמיכה רחבה – כי איזו דמוקרטיה כבר הייתה כאן קודם? צריך להיות מאבק לדמוקרטיה אחרת, טובה יותר. דמוקרטיה בה, למשל, ועדי עובדים לא נזרקים לכלא בגלל הפגנה, או לשוטרים וכבאים יש זכות להתאגד ולשבות.

    לגבי האלטרנטיבה –
    http://maavak.org.il/maavak/?article=783
19. נועם שיזף says:

    14 ביולי 2011 at 16:40

    אתה הולך חצי דרך. האנליזה מוציאה את הפלסטינים מהמשוואה, ולכן היא עיוורת לעיסקה שמתקיימת בין השמאל לימין היהודיים בניצול ובנישול של האוכלוסיה הערבית.

    אלו היחסים האמיתיים בין האליטה למזרחים ולדתיים: "אני אקח את עמדות הכח לעצמי,", אומרים האחוסלים, "אבל אתם תהיו עדיין יותר טובים מהערבים". לכן ה"עם" שונא שמאלנים – כי הם בוגדים בחלקם בהסכם, ולמעשה אומרים להם שבמחשבה שנייה, "אנחנו עדיין נשמור את הכח והכסף לעצמנו, אבל אתם תהיו בדיוק כמו הערבים" (כי כולם שווים, לא?)

    אין סיבה להירגע. הימין לא יוצר כרגע שמאל חדש, אלא מבצר בכח הזרוע את הניצול והכיבוש. המשטר הזה יתמוטט מתישהו, אבל בדרך יכול להיות בלגן גדול.
    • עידן says:

      14 ביולי 2011 at 18:09

      ניסחת בדיוק כואב את מחשבותיי ורגשותיי. תודה רבה. מאמר חשוב חשוב. כואב כי אני אכן אחוס"לי..
      רוצה להשתחרר מזה זה עדיין נמצא שם למרות המודעות. אני מרצה למשפחה וחברים באריכות ובהתפתלויות שזה הסיפור והגרסא שלך פה תעזור לי.
      רק אני רוצה להוסיף ו/או להסתייג בכמה עניינים חשובים:
      1. קץ האחוס"לים היא במידה רבה תופעה אוניברסלית שלא קשורה ספציפית לציונות- ניתן וצריך למצוא את החוט המקשר שבין אובמה, צ'אבס, אבו מוראלס, לולה,ארדואן ואפילו מרקל וסרקוזי וכריסטינה קירשנר ודילמה רוסף ומארין לה פן ושרה פיילין ועוד המון המון דוגמאות וזה עוד בלי להיכנס עכשיו למורכבויות בעולם הערבי.
      2. זה לא שאני מגלה למישהו פה את אמריקה אבל ההקשר התרבותי – פופולארי נוכח גם פה. קץ האחוס"לים והפיכתו לעוד מגזר בא לידי ביטוי בפופ המזרחי- לייט, בריאליטי על נזגרותיו. העילגות ו/או פשטנות/ המכוונות ,אוצר מילים הרזה. הרצון לעשות שמח זההמסר. חוסר המסר שמעבר הוא המסר.
      3. פה מגיעה זוית מעט שונה על בסיס התיאור הנכון לדעתי. כי צריך לשים לב את מי הימין אותו שלום תיאר פה מתקשה לרדוף בכזו קלות. ואחת התשובות היא ציפי לבני. מראש כדי שלא אובן לא נכון אני מתייחס רק לדימוי ציפי לבני ולא למה היא באמת.. וציפי לבני גם מעצם היותה אישה וגם יוצאת ליכוד/ אצ"ל וכו'. היא לא אחוס"לית. וסליחה פה מראש משמאלנים רדיקלים אבל גם גבי אשכנזי הוא לא אחוס"לי. וישועה פוליטית קונקרטית / הסדר/ יציאה מהשטחים יגיעו משם- מהשמות שהימין יתקשה להכפיש ולא משמאל חדש- יפה וטהור ורב מגזרי ותרבותי ככל שיהיה .
      4. ועוד הערה. עדיין. האחוס"לים פה. ככה נדמה לי- גם בתור מי שעמוק בתוכו הוא כזה מבלי אפילו לרצות. ודווקא בניגוד לאליטות אחרות בעולם יש להם כוח ונוכחות שלא רצוי לזלזל בה. אמנם איבדו ובענק את הזירה המפלגתית כאמור, אבל הם עדיין ייתנו ונותנים פייט- הם לא יברחו.
      זה ידיעות אחרונות ויאיר לפיד ובתי המשפט והאקדמיה והסופרים ואפילו מפלגת העבודה ותנועות הנוער. הם לא יילכו בלי מאבק- אני אפילו לא בטוח שהם יפסידו אותו.
      גם אם הם יהיו מודעים לכך שהמנהיג הבא של השמאל יצטרך להיות אכן פרופסור דתי- מזרחי-חד מיני. רצוי גם אישה. בעצם לא מזרחית- צפון אפריקאית אלא עדיף קווקזית- שיהיה שילוב עד הסוף.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      14 ביולי 2011 at 18:09

      האנליזה לא מוציאה את הפלסטינים מהמשוואה, אלא לא עוסקת בפלסטינים. יש הבדל. ובלגאן גדול סביר שיהיה בכל אופן.
      • נועם שיזף says:

        14 ביולי 2011 at 18:42

        תרגיל מפתה אבל בלתי אפשרי. בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה.
        • שלום בוגוסלבסקי says:

          14 ביולי 2011 at 19:32

          לא רק שאפשר, צריך. אני לא רואה סיבה אמיתית להימנעות ממסגור דיון באופן כזה (אבל לא כל דיון, מן הסתם), וכן רואה כמה סיבות טובות למה כן.
          • נועם שיזף says:

            14 ביולי 2011 at 19:40

            הסיבה לא למסגר כך היא שדיון כזה (א) מחזק את הנישול של הפלסטינים (ב) לא מספק מענה לשאלה מדוע העניים הולכים עם הימין, שדופק אותם כלכלית (תשובה: כי הוא מפצה אותם במטבע היהודי) (ג) מחמיץ את המקום שבו מתקיימת זהות אינטרסים בין האליטה ובין יתר הציבור היהודי ו(ד) חוטא לאמת כי האחוסלים הם קודם כל יהודים
            • שלום בוגוסלבסקי says:

              14 ביולי 2011 at 20:00

              נו, זה בערך כמו להגיד שיש דברים שלא נכללים בדיון הזה, ואלו לא בדיוק חדשות. למעשה, יש עוד כמה וכמה דברים שלא נכללים בו, כלכלה למשל.

              למה כן למסגר את הדיון כך? כי אי אפשר לקיים דיון שגם פלסטינים וגם יהודים משתתפים בו (להבדיל מדיון של יהודים שבו הם מדברים "על" פלסטינים) בלי שכל אחד מהם יעסוק ברצינות בעצמו.
20. יולי חרומצ'נקו says:

    14 ביולי 2011 at 18:22

    שלום – טקסט מבריק וחד, שמחייב חשיבה מחודשת על המון קטגוריות מחשבתיות שהרבה יותר נוח לנו לשים עליהן מדבקות חד-מימדיות ולא לטלטל אותן יותר מדי.
    מעסיקה אותי מאוד המחשבה על המסגרת שבתוכה כל התהליכים האלה קורים – מהו המרחב המשותף הזה, המכונה "מדינת ישראל", מהם באמת הגבולות שלו ואיך אנשים שונים ממגזרים שונים תופסים אותם. זו שאלה קריטית בעיני להבנת התהליכים.
    כתבתי במקום אחר שהתפיסה הבסיסית של רוב האנשים שחיים כאן את המרחב היא תפיסה לא של מדינה, אלא של משפחה – או חמולה, או שטעטל. מרחב שמוחזק ביחד לא על ידי חוקים ומוסדות אלא בהתבסס על תחושת נאמנות קהילתית של "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם". כל עוד כולם באמת באים מאותו שטעטל ונראים ומתנהגים אותו דבר, זה יכול להחזיק. ברגע שיש במרחב הזה כמה קהילות שונות מאוד במאפייניהן, זה מתפרק. ואז מתחיל המאבק שמברר מיהי הקהילה שבאמת שולטת במרחב המשותף ומזוהה איתו, מאבק שיש לו סממנים של מאבק בין-דורי בין, בהכללה, האחוס"לים (שמאל ציוני ) לבין הימין-מזרחים-משיחיות דתית. וכמו הרבה פעמים במאבק בין-דורי – הדור החדש רוצה במפלת הזקנים, אבל גם חושש ממנה בתוך תוכו (מין "תחזיקו אותי" כזה). וכשהוא מגלה את עצמו במקום של השולטים, הוא לא לגמרי סגור על מה הוא צריך לעשות שם.
    הדרך הפשוטה יותר עבור הדור החדש למלא את הוואקום, שהוא ואקום ערכי ורגשי, זהותי קודם כל, הוא דרך סיפור כוחני ולאומני משותף – שיחבר חזרה את כל מי שיהיה מוכן לזהות של "ארץ שנאהב – היא לנו אם ואב", "מדינה יהודית שהיא מקלט ליהודים" (כלומר – שטעטל חדש שגבולותיו מוגדרים היטב), וידיר באופן כוחני את מי שלא יסכים לזה דרך התיוג "בוגדים". וקולות השמאל הציוני שבוכה על זה שגנבו לו את המדינה רק מחזק את מי שהמציא את המשחק הזה.
    אבל אני איתך באופציה האופטימית – אני חושבת שהיא יכולה לקרות, ולא צריך לחכות המון זמן. כדי שהיא תקרה צריך מסה קריטית של אנשים שהרצון העיקרי שלהם הוא לחיות חיים נורמליים במדינה מתוקנת – לא משפחה או שטעטל, אלא מדינה, שמתנהלת באופן הכי נכון שהיא יכולה להתנהל, שיש לה מוסדות ומסגרות מוגדרות ושוויוניות וחוקים ברורים וגבולות ברורים, ושלא מפחדת משונות כי מראש הזהות שלה היא זהות של מרחב שמכיל שונות, ולא משפחה שכולם צריכים שיהיה להם את האף של אבא. לא יהודים, דמוקרטים. מכל מיני צבעים וסוגים ושפות ולאומים.
    ולדבר הזה צריך לחנך – ולכן אני חושבת שכל מי שמתעסק היום בפוליטיקה, חייב להתעסק קודם כל בחינוך (אחת הטעויות הקרדינליות של השמאל הציוני, מבחינת ההישרדות שלו-עצמו, היא הויתור על החינוך לטובת נציגי הדור שאחריו). וככל שנקדים לגדל את הדור הדמוקרטי הבא (ובניגוד למה שמישהו כתב כאן – אני אופטימית מאוד לגבי הנוער שגדל כאן, כי אני פוגשת אותו, ויש לא מעט חוליים של הדורות הקודמים שפסחו עליו) כך האופציה הזו תתממש מהר יותר.
21. אורי דויד says:

    14 ביולי 2011 at 18:36

    מעניינת האנקדוטה שהבאת על כך שלא ראו בך שמאלני. בין היתר בשל כך שאני עצמי מרגיש שאני "עושה סיבוב" בבלוגים של השמאלנים ובבלוג של שלום. כלומר, קשה לי משום מה לתפוס אותך כשמאלני, כנראה שזה קשור לכך שאתה רוסי ירושלמי. מסתבר שלא מספיק ללכת כמו שמאלני ולגעגע כמו שמאלני, צריך גם להיראות שמאלני. מעניין עוד כמה אנשים כמוני מסתובבים פה.

    אגב, האם ניכר בפוסט הזה שבר בתפיסה הגורביציאנית לטובת אימוץ אסכולות אמוריות פוסט-מודרניות? זה מפליא נוכח העובדה שממש היום כתב שם כתוב אורח כי השמאל זה "הביטוס", אותו מונח ממש.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      14 ביולי 2011 at 19:46

      כאמור, אני ממש לא קשור למונח "שמאלני" ואני בעצמי מלכלך על "השמאלנים האלה" עם שמאלנים אחרים אז תרגיש חופשי. ל"שמאל" כמו לשאר המונחים שמסתובבים כאן, ע"ע "ציונות", יש יותר מדי משמעויות שונות מכדי שיהיו שימושי באמת.

      ותעזוב אותי מאסכולות באמאש'ך, אולי האמורי וגורביץ הם אסכולות, אני כולה כותב בלוג.
22. פנינה says:

    14 ביולי 2011 at 18:37

    התחברתי לרעיון הכללי שנמוך מזה אי אפשר לרדת . ביבי בחר ב"חלוצים החדשים" או לפחות כך המתנחלים מכנים את עצמם והם בונים עם הכסף של כולנו מדינה בפני עצמה.
    אם אני לוקחת את זבולון האמר ז"ל ואת בורג האב שייצגו את המפד"ל מה שבאמת היה הפודל של השלטון, הם זרע הפורענות והעונש של מפלגת העבודה על חטא הכיבוש והיוהרה.
    עדיין אותו גוש המורכב ממתנחלים וימניים מגובשים מאוד. יש להם כסף אמונה ובעיקר הרבה תשוקה!!! וכשאני מתבוננת בשמאל שזו משפחתי חברי, אני רואה עייפות מצטברת שנובעת מהדחקה מהכחשה ומחוסר רצון להסתאב בזבל הפוליטי ובעצם מתמסרת לפסיביות במחיר של הגשת המדינה על מגש של כסף. נכון שהיסטורית הוואקום שנוצר מתמלא בינתיים אך לצערנו בהרבה שיט, אך קשה לי לתרגם מעשית את התמונה של השמאל שעשוי להיוולד כמו איזה יציר בבושקה מהשמאל הקיים.
    אגב אבי היה מפורשי מפא"י והוא היה ביטחוניסט אבל בן גוריון לא רצה בשטחים וכן ראה בשטחים רעה חולה ודיין שהיה יציר כפיו של בן גוריון אחראי בכבודו ובעצמו להתיישבות הראשונה בשטחים בחברון ובעופרה. גם קבוצה זו לא הייתה הומוגנית..
    פוסט מעולה ואתה יודע מעניק תקווה בימים רעים מאוד של המדינה .
23. כורדי ירושלמי דמוקרטי חברתי says:

    14 ביולי 2011 at 18:39

    ובמסגרת הקואליציה הדמוקרטית חוצת המגזרים הזו, חייבים להתנתק מהמושג "שמאל", שפשוט פשט את הרגל, וחייב לפנות את מקומו לביטויים שאין אנטגוניזם נגדם. "חברתי" ו"דמוקרטי" נראות לי כמו חלופות טובות. המשימה החשובה ביותר של הקואליציה הזו תהיה לא להפוך להיות מזוהה בשום פנים ואופן עם האליטות הישנות – ולא בשביל "לעבוד" על מישהו, אלא כי באמת לא צריך להיות שום קשר בינה לבין האליטות האלה, או אליטות בכלל. וזה צריך להיות משהו של העם – לא מתוך זה ש"החלטנו שהגיע הזמן להתחבר לעם", אלא כי אנחנו העם. ולתוך האנחנו הזה יכולים להיכנס אנשים מכל מגזר.

    אני חושב שנקודת המבט שלי קצת שונה משל חלק מהאחרים פה, כי אני בהחלט הייתי תמיד חלק מהשמאל, אך מעולם לא הייתי חלק מהאליטות המזוהות איתו (אני ירושלמי, מזרחי, מקורותיי בקטמונים). כדאי שתשימו לב לכך שיש גם אנשים כאלה, ותתחברו איתנו מתוך הנחה שאנחנו קיימים ושאנחנו בני ברית טבעיים במסגרת שוויונית.
24. שי דשא says:

    14 ביולי 2011 at 18:40

    טקסט חשוך וקר, שעומד בניגוד מוחלט לערכים שבעל הבלוג מתהדר בהם.
    להגיד שהכשל של הימין הוא שהוא מתייחס אל "השמאל" כמושא שנאה הומוגני, ואז לכתוב (את השקר הגמור) "הימין הוא להקה של להיט אחד. "השמאלנים" קוראים לו. לא חינוך ולא בריאות, לא תרבות ולא רווחה, לא שלום ולא ביטחון, לא כלכלה, לא מגדר ולא איכות סביבה. לאנשים האלה אין כלום, הם לא יודעים לעשות כלום, הם בשלטון והם לא עושים כלום חוץ מאשר לנהל מסע נקמה מטורלל בשרידי מגזר שאתו יש להם חשבון היסטורי ישן. שמאלנים פה ושמאלנים שם, השמאלנים ככה והשמאלנים ככה, זה כל מה שיש להם." זאת רתוריקה גרועה וצביעות איומה.
    תחליף את השמאל בימין לאורך הפוסט, ותקבל טקסט "ימני פאשיסטי" טיפוסי.
    הכותב וקהל המריעים כאן לא הרבה יותר טובים מהטוקבקיסטים של כיכר השבת, גם אם הם מתנסחים יותר ברהיטות.
25. ר.ג says:

    14 ביולי 2011 at 19:54

    אני מתקשה לקנות את התיאור השושלתי של השליטה האליטיסטית במוקדי כוח, כאילו מדובר בקבוצה שלגמרי מודעת להומוגניות שלה ומשמרת אותה עם כרטיסי חבר. העברתי בה ובמוקדים שלה את בערך את כל חיי עד כה, ואני לא יכול להשתחרר מהרושם החזק שמה שמגדיר אותה זה בכלל לא אשכנזיות, ואפילו לא ערים מול פריפריה. מזרחי כבר לא נחשב למשהו חריג ומיוחד בנוף אפילו ברמת הקוריוז. אתיופי, או אדם שבא מעיירת פיתוח נידחת במיוחד, דווקא כן (ותמיד יש כאלה, יותר ממה שאולי נדמה). אבל מהר מאוד אתה מגלה שלא עומד מולך אדם מסוג שונה שיפתח איזה פתח תרבותי מעניין לתרבות אחרת שקיימת אי שם מחוץ לתל-אביב, אלא להיפך: אתה מגלה פשוט ראי. מהר מאוד האנשים האלה עוברים לתל-אביב ולהרצליה ולחלקים "התל-אביביים" של ירושלים, והם לא בדיוק מוצאים את עצמם פעורי פה בעיר הגדולה, אלא שוחים מיד כמו דג במים.

    מה שאני בא לומר הוא שהדבר שבאמת מותח קו כמעט מושלם שתוחם את האליטה הזו הוא רקע סוציו-אקונומי, ולמשל העובדה שיש בה מעט אנשים מהפריפריה היא רק היטל של הגורם האמיתי העמוק. למדתי שבדיוק אותו טיפוס, ואני מדבר על דמיון ממש מבהיל בקווי אופי והשקפת עולם, יצמח בכל חור בארץ ובכל רקע גנטי בהינתן מספיק כסף להורים, שזה כנראה החומר הגנטי האמיתי. אקדמיה ומערכת משפט ו-8200 (אגב, יחידה גדולה מכדי לומר עליה משהו אינטלגנטי בכלליות; הדימוי הציבורי, גם זה שהובא בלינק, מתייחס לחלקים מסוימים ולא כל-כך גדולים בה) תמיד ימשכו אנשים מרקע כזה, ואם ירוקנו אותם באגרסיביות, הוואקום יתמלא מחדש בדיוק באותו חומר. וגם שמאל וליברליזם תמיד מושכים אנשים מרקע כזה, ולכן השמאל לא יצמיח אלטרנטיבה אלא ישאר אותו דבר (או לכל הפחות, תישאר אותה שכבה שמזוהה איתו כל-כך ומותירה בצללים את השמאל השקט שאתה מספר עליו).

    והערה: זה אולי נשמע כאילו אני משליך איזו אידאולוגיה כלכלית עמוקה על תפישת המציאות שלי, אבל האמת היא שאני לא מבין כלום בכלכלה ובאופן כללי מתייחס אליה בהקשר פוליטי באופן שבו רוב האנשים מתייחסים לפוליטיקה בכלל, "אני לא בשום מקום אז אני בטח במרכז". אבל יש דברים שעם השנים פשוט קשה לפספס.
26. עדו says:

    14 ביולי 2011 at 21:14

    אותי דווקא כן חינכו שהמדינה זה אני. בגלל זה חשוב לי שיהיה למדינה הזאת צבא חזק וגם עשיתי שירות צבאי מלא ומצד שני אני נגד הכיבוש ורוצה לצאת מהשטחים ולפרק התנחלויות. אני בעד שילמדו תנ"ך בבתי הספר בגלל שזו המורשת אבל נגד הכפייה הדתית. אני בעד איכות הסביבה אבל מבין שצריך מפעלים שיתנו תעסוקה ואי אפשר לסגור מפעל מהיום למחר ולזרוק את הפועלים בגלל שהמפעל מזהם. אני מגלה שוב ושוב שאני איש 'שמאל' בגלל שבחיים לא ראיתי את עצמי שייך ל'מגזר' כלשהו. אני עדיין זוכר את התחושה המוזרה שלי כשחגגו לדן בן אמוץ מסיבת פרידה מהחיים, מה רק אני זוכר שהאיש הורשע במעשה מגונה בקטינה? איך כל היפים והצודקים האלו יכולים להראות לידו את הפרצוף שלהם? מצד שני אני מסתכל על תנועת ש"ס שזכתה פעם בשבע עשרה מנדטים ולא מבין – 17 מנדטים ואף לא אישה אחת ? למה אפליה נגד מזרחיים זה 'לא נשכח ולא נסלח' ואפלייה נגד נשים זה 'בית אבא, מנהגים ומסורת'?
    המדינה זה אני – אשכנזי חילוני ושמאלני (ויהודי כמובן) ואני יודע את זה כי – נכון לעכשיו – אף אחד לא 'מבין' אותי אלא אני עסוק בלהבין את כל השאר. אני מבין את הערבים – ברור שירצחו אצלם על רקע כבוד המשפחה, מסורת אתם יודעים, אני מבין את הליכוד – הם זועמים כל כך על השחיתות של המערך, באמת צודקים, זה שהם מושחתים פי כמה זה משהו אחר, הרי אני לא מודד אותם בכלל באותו סטנדרט שבו אני מודד את עצמי, אני מבין את החרדים, את המתנחלים('אהבת ישראל' באמת מרגש) את הפלשתינאים שתחת הכיבוש (וגם כשהם לא הם ממשיכים את הסכסוך כי אין להם משהו יותר טוב לעשות בחיים) את כווולם , את כל מי שהוא לא אני [שכנזי חילוני ושמאלני , כבר אמרתי]
    ובזמן שאני מסתכל על כולם מלמעלה הם עסוקים בלהסתכל עלי מלמטה, נוח להם שמה. כך יהודים דתיים לא צריכים לנמק למה אין שיוויון לנשים ביהדות ('לכל אחד יש תפקיד', אלא מה) , כך הליכוד יכול להמשיך להאשים את המערך בהכל למרות שהוא בשלטון כבר שנים, המתנחלים לא צריכים לפרט באמת מה התוכנית הגאונית שמאחורי ההידבקות לשטחים שמלאים בערבים שהם שונאים כל כך. המזרחיים לא צריכים להסביר למה הם לא דואגים למגזר הערבי שמקופח הרבה יותר מהם והרוסים לא צריכים להסביר למה הם לא דואגים למזרחיים וכן הלאה, רק אני צריך לדאוג לכולם ולהיות אשם בכל מה שקורה כאן כמו אבא שאחראי על משפחה מופרעת במיוחד. זה לא משנה אם זה אבא גריאטרי, מחובר למכונות הנשמה בבית החולים, עדיין בשביל כולם הוא האבא והוא הכתובת והוא אחראי והם מסרבים להתבגר ולקחת אחריות כי ביום שהם יעשו את זה הם יסתכלו בראי ויראו שמאלני.
    • ערן טרבלסי says:

      15 ביולי 2011 at 22:06

      עדו, אני חושב שהעלית נקודה חשובה – אדם שמרגיש שהמדינה זה הוא, כנראה יחוש אחריות מוגברת כלפי המדינה (שמלווה בהכרח גם בנכונות להקריב). אני חושש שהיעדרם של אנשים כאלה עלולה לגרור מצב שבו אין לאף קבוצה את תחושת האחריות הזו. לחילופין – קבוצה אחרת תתחיל לחוש כך, אלא שמה שהם יראו בתור חובתם כלפי המדינה אנחנו נראה בתור אסון.
    • Quercus says:

      17 ביולי 2011 at 02:37

      יש מצב שהתגובה הזאת היתה יותר מוצלחת מהפוסט המקורי.
      • עדו says:

        17 ביולי 2011 at 21:22

        תודה. אבל אין לי את האומץ של שלום להזדהות, אז זה עדיין טוקבק.
27. מן דהוא says:

    14 ביולי 2011 at 21:18

    הספד סאטורן על נפילת הטיטאניים ועליית האלים האולימפיים:
    "…So on our heels a fresh perfection treads,
    A power more strong in beauty, born of us
    And fated to excel us, as we pass
    In glory that old Darkness: nor are we
    Thereby more conquer'd, than by us the rule
    Of shapeless Chaos. Say, doth the dull soil
    Quarrel with the proud forests it hath fed,
    And feedeth still, more comely than itself?
    Can it deny the chiefdom of green groves?…"
    — 'Hyperion', Keats

    אבל קצת יותר לעניין – נחמד לחשוב שאולי יהיה כאן טוב יותר בעוד עשור או שניים או חמישה, אבל ת'כלס לא כל כך מנחם ואולי אפילו קצת מסוכן לסמוך על זה. באיראן, נגיד, זה לא כל כך עבד, נכון לעכשיו.
28. רן ע says:

    15 ביולי 2011 at 02:29

    פוסט מאוד מעניין.

    בהמשך לדבריך, כמה הבנות נוספות שלי:
    ראשית, לשמאל ה"אמיתי" שאתה מתאר, אין כלל ייצוג במפה הפוליטת בישראל. ברור שמפלגת העבודה מייצגת ה"שמאל". רציתי לומר שאולי מרצ מייצגת שמאל אמיתי, אבל אני נזכר שבבחירות האחרונות ליו"ר התמודד מול האחוס"ל האפרפר חיים אורון (ג'ומס – יש לו כמובן גם כינוי חיבה שכולנו צריכים להכיר כדי שנדע כמה שהוא מהחבר'ה), רן כהן הכריזמטי ורווי ההישגים החברתיים, אך הפסיד. מה שאני מנסה לטעון הוא שאף מפלגה כאן לא ייצגה מעולם כמעט את אותו שמאל אמיתי שאתה מתאר. לכן התהליך שקרה במערכות הבחירות האחרונות הוא הצטמקות של ה"שמאל", לא של השמאל ה"אמיתי", שמעולם לא היה לו ייצוג פוליטי אמיתי. האג'נדה השמאלית בסוגיות כלכליות, חברתיות, ואפילו מדיניות, תמיד היתה משנית יחסית בנימוקים להצבעה למפלגות האלה, וגם בשיקולי הנבחרים עצמם בהיותם בשלטון. לכל היותר היא היוותה עוד פרט מאפיין בזהות ההביטוס האחוס"לית של המפלגות. אם ננתח הצבעה של אנשי שמאל אמיתי כמו שאתה מחפש (אולי עדיף לומר אנשי שמאל בפוטנציה), כנראה נמצא שהצביעו למפלגות מגוונות, לא רק בצד ה"שמאלי".
    אני מדגיש זאת כדי לחדד את הסימטריה שיש כאן לטעמי, כשם שכתבת על ה"ימין" שהם להקה של להיט אחד – זריקת ה"שמאלנים" מכל מוקדי ההשפעה, כך גם ה"שמאל" – להקה לשימור מוקדי השליטה שנשארו ל"שמאלנים".
    כדי להבין את המצב לאשורו צריך להבין שהחוקים האנטי דמוקרטיים והתמיכה בהם מהווים מחאה. מחאה הרסנית אך עדיין מחאה. כשם ששירי הפופ ה"מזרחי" הם שירי מחאה, גם אםהם לא מבטאים אותה במילים מפורשות. העובדה שהם בעלי איכויות מוזיקליות ומילוליות רדודות יותר היא חלק מהמחאה שהם מבטאים, בדיוק כשם שהחוקים האנטי דמוקרטיים והתמיכה בהם הם חלק ממחאה של ה"ימין", שלא נוגעת תמיד לעניין החוק עצמו.
    לדעתי, היום שבו תזכה לתמיכה מפלגה פוליטית שמבטאת בעיקר מצע אידיאולוגי כלשהו ומצליחה להתקיים מעבר לעולם ה"שמאל וה"ימין" ובסיסי הכוח המסורתיים שלהם, יעיד על בגרות אמיתית של החברה בישראל (ואני לא יודע אם היום זה קרוב, אך אני שותף במידת מה לאופטימיות וסבור שיום כזה קרב). אחרי שה"שמאל" הצטמק (כי אחוס"לים רבים יצאו מהמסגרת שיועדה להם), צריך רק לחכות שה"ימין" יצטמק כשיאבד רלוונטיות (וזה כנראה יקרה בצורה דומה), ולקוות שמה שיצמח במקומם יהיה איכותי יותר מ"קדימה" של היום.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      15 ביולי 2011 at 20:18

      אמת ויציב. והמקרה של מרצ מובהק ביותר. מרצ היא ש"ס של האחוסל"ים ונשלטת ברמה ע"י הקיבוצניקים. בגלל זה סיכוייו של מועמד מזרחי ותיק, פופולארי מאוד מחוץ למאגר המצביעים המסורתי (בשכונות העריצו אותו) ועטור הישגים, אפסיים. הם העדיפו לייבא עוד אחוס"ל ממפלגת העבודה (ביילין). גם אילן גילאון האשדודי, אחד הפוליטיקאים הבודדים שאני מעריך, דוכא ונזרק מסיבות אלו בדיוק והצליח לחזור (עפ"י מקורות שאותם לא אחשוף) רק בגלל שהצליח לתמרן את שיטת הבחירות הפנימיות המסובכת של המפלגה.

      אם מרצ הייתה מורכבת מרן כהן, אילן גילאון, רומן ברונפמן ושאר המועמדים שנזרקו או הוזזו הצידה כי לא התאימו לשטאנץ, היא הייתה מפלגת השמאל האולטימטיבית. אני לא אשכח איך כתיכוניסט פעיל במרצ, הצעתי שנלך, בבחירות לעירית ירושלים, לתלות פוסטרים בקטמון והאחראי על הקמפיין הסתכל עלי בזלזול ואמר "זה לא הציבור שלנו".

29. Pingback: אסכולת הכורסא » דמוקרטיה זה לחלשים

30. אייל says:

    15 ביולי 2011 at 09:50

    אני מסכים שההקשר ההיסטורי והניתוח של עבד-כי-ימלוך (הרוויזיוניסטים של אתמול מזה, וגוש אמונים מזה, אולי בתוספת של חדשים וותיקים) יצר הזדמנות עבורם. אבל הקריאה שלי את המצב הצפוי (ברוח האחו"סלים של קימרלינג) שונה.

    יש בישראל מספר תהליכים ארוכי טווח שעוד יילכו ויתחזקו: הדתה, הגירה אולטרא-ציונית לישראל, הגירה מברה"מ (שיש שקושרים לה כתרים לא דמוקרטיים במיוחד), הגירה ליברלית מישראל (ולא רק של יהודים), הגירה יהודית עצומה לשטחים (שמייצרת הביטוס אחר, שתומך ותלוי בהם), ציוניזציה של החרדים (ש"ס הצטרפה בשנה שעברה לתנועה הציונית; אחרים שהיו בלתי-ציונים מתגייסים לבחירת אנשי ימין והשנאת ערבים), השתקעות חרד"לים בצבא ובמנגנונים אחרים… כל הסימפטומים של דיכוי המיעוט, גזענות, בלתי-דמוקרטיות ומגמות קולוניאליות – נובעים מהתשתית/ההביטוס, לא ממבנה העל. העמדות מייצגות מיקום חברתי ויחסי כוחות יותר מאשר ניתוח רציונאלי (גם אצל האחוס"לים). משום שכל התהליכים האלו הולכים ומתחזקים, נראה שם התוצאה שלהם, השינוי בעמדות, רק ימשיך ויתחזק.

    עכשיו, תאמר אולי שמה שהם יביאו איתם לא משנה, כי בסוף יצמח שמאל גם שם (שעכשיו לא נקרא כך, אבל חושב כך), אלא שאני לא בטוח שהשמאל הזה יכלול לא-יהודים, וכן שהשמאל הזה הוא דמוקרטי בנפשו. למעשה, כבר היום יש רעיונות חברתיים שמאליים למהדרין בחלק ממעגלי הימין הדתי, אלא שכלל-האוכלוסיה מבחינתם נגמרת היכן שעובר גבול ההגדרה היהודית; ועקרונות הצדק כשוויון שלהם מוחקות לעיתים לחלוטין את חירויות הפרט. בנוסף, השאלה היאאם זה יקרה, אז מתי? בתוך חמש שנים או חמישים שנה? מה יהיה המצב אז, ועד אז? האם ישארו פלסטינים בכלל? ואיזה משטר יהיה בישראל?

    אייל
31. יובב says:

    15 ביולי 2011 at 12:14

    פוסט מעניין אבל אני חושב שאתה נופל למלכודת השפה. המילה ״שמאל״ מציינת ברוב העולם שוויון ואחווה (נניח לרגע שברור מה זה) ותפיסה כלכלית מסוימת. בישראל המילה הזאת כמובן מציינת ברמה הראשונה והמיידית את היחס לגבי השטחים המוחזקים ורק אחר כך את הייצוג הנוסף הכלל עולמי. בהסתכלות על כלל המערכת הפוליטית כמובן שנראה מפלגות התומכות גם בזה וגם בזה ונראה מפלגות ימניות כלכלית ומדינית. אבל נוכל להבחין גם בתפיסות נוגדות. למשל מפלגה המתנגדת לנסיגה ישראלית מן השטחים המוחזקים אבל בעד כלכלה שוויונית, אני אהיה מוכן להתערב אפילו שחלק לא מבוטל מציבור המתנחלים יחזיקו בגישה כזאת, כלומר שוויון כלכלי בין יהודים, והאם נשכח ממך שההתנחלויות מתגאות בחוות הסביבתיות אורגניות שלהן? לכן כשאתה מתמוגג על כך שה״ימין״ איננו מסוגל לטפל בחינוך חברה בריאות מגדר וסביבה אתה בעצם מתכוון לימין הכלכלי אבל כשאתה כותב שהימין רודף שמאלנים אתה מתכוון שמאל מדיני הנרדף על ידי ימין מדיני ולצערי זהו שורש הכישלון השפתי שלך. היווצרותו של דמוי שמאל כלכלי איננו מבטיח היווצרותו של שמאל מדיני.  לטעמי זהו המקור לחוסר האופטמיות שחשים חלק מן המגיבים כאן ביחס לאופטימיות שלך.
    • נירה says:

      15 ביולי 2011 at 19:09

      קודם כל: אדם שרוצה "שיוויון כלכלי בין יהודים" הוא לא מהצד השמאלי של המפה הפוליטית אלא מהצד הלאומני שלה. אין דבר כזה "דמוקרטיה ליהודים". יש "אפרטהייד".
      דבר שני, תסתכל על מה שהימין עשה בשני העשורים האחרונים בתחומי החינוך, חברה, בריאות, מגדר וסביבה. אני מניחה שלזה כותב הבלוג מכוון. אלו מפלגות של מנטרה אחת: "שמאלנים, שמאלנים, שמאלנים". יש אולי הרבה ימנים שאכפת להם מחינוך (של יהודים), בריאות (של יהודים) וכיו"ב, אבל מפלגות הימין מדרדרות את ישראל למצב של מדינת עולם שלישי מכל הבחינות בעודן נלחמות בחירוף נפש באויב השמאלני הבוגד.
      • יובב says:

        15 ביולי 2011 at 20:53

        מי שרוצה שוויון כלכלי בין יהודים הוא מהצד הלאומני של התפיסה המדינית ומהצד השמאלי של התפיסה הכלכלית (בניגוד לתפיסת שוק קפיטלסטית נניח שזה ימין כלכלי). גם את מתבלבלת בין הימין הכלכלי וימין המדיני (וגם השמאל), את פשוט מגדירה את השמאל כחיבור הכרחי של השניים הללו ואת הימין כחיבור של השניים האחרים ומתעלמת מהעובדה שיש עוד שתי אופציות – ימין כלכלי עם שמאל מדיני (למשל נחמיה שטרסלר הפרשן הכלכלי של הארץ הוא דוגמא לזה) וימין מדיני עם שמאל כלכלי (דוגמאת המתנחלים שנתתי למעלה, בואי גם נזכור שהמפד"ל או המזרחי בראשיתה היתה מפלגת לוין של מפא"י, לא בדיוק תנועה קפיטלסטית בימים הם) ובכך עושה לך חיים קלים, מה לעשות שהעולם אינו שחור ולבן?.
        ברור שתוכלי להגדיר את השמאל רק כחיבור בין כלכלה שמאלית ומדיניות שמאלית ואת הימין כההפך מכך (ואז שטרסלר הוא בהכרח ימני), אבל הטענה שלי שבעיקרון אם נניח שהימין המדיני יזכה לשלוט לחלוטין ללא שמאל מדיני (זה קצת מטופש להגיד כי זה מונח רלטיבי ולכן תמיד משיהו יותר שמאלי או ימני מאחר אבל נניח לזה לרגע) אז יתכן שחלקים בעלי תפיסה כלכלית שמאלית וימינית מדינית יווצרו במדינת ישראל מערכת שוויונית בכל התחומים הכלכליים, אין בהכרח סתירה לזה. בקיצור ניתן לומר שאני אינני מאמין בעיקרון ההוליסטי.
        גם שימי לב שמה שכתבתי אינו טוען דבר על טוב או רע אלא אני מבחין לטעמי כי הכותב נפל לאותה המלכודת כמוך בהנחה שהמצב הוא בינארי (והוא לא) ולכן הגיע למסקנה האופטימית שלו.
        • נירה says:

          15 ביולי 2011 at 22:35

          תראה: פיאודליזם, מכיר? להגיד "שוויון כלכלי בין יהודים" זה כמו להגיד "שוויון כלכלי בין אדונים פיאודלים". אם יש שיוויון רק בין חברי קבוצה אתנית\דתית\שושלת-דם מסויימת, אז אתה רחוק משמאל כלכלי כמו המרחק בין פיאודליזם לסוציאליזם.
          העולם לא שחור או לבן ובדיוק בגלל זה אתה לא יכול להפריד בין שמאל כלכלי למדיני בישראל. איך בדיוק אתה רוצה ליצור "מערכת שוויונית בכל התחומים הכלכליים" אם זה רק לתת-קבוצה של נתיני המדינה? מה עם השאר? איפה שרותי החינוך\בריאות\רווחה שלהם? איפה חלוקת המשאבים הצודקת? איפה, בקיצור, השיוויון?
          כל זמן שלא העלמת את כל הפלסטינאים בשטח מדינת ישראל בצורה זו או אחרת, דה פקטו אין לך שיוויון. וכל הלהטוטנות הרטורית שבעולם לא תהפוך את החוסר-שיוויון הזה ל"שמאל כלכלי".
          • יובב says:

            16 ביולי 2011 at 15:11

            ואם העלמת את הפלסטינים כמו שהאיחוד הלאומי רוצה? עכשיו זה ברור. יופי.
            • נירה says:

              16 ביולי 2011 at 17:25

              אני מסכימה איתך לחלוטין. לנאצים למשל היתה מלא הזכות להציג את המצע שלהם כסוציאליסטי, כי בגרמניה שלהם אמורים היו להיות רק אנשים מהסוג ה"נכון". במובן הזה ימנים שתומכים בטיהור אתני (וגם פוליטי על הדרך) אכן ראויים להיקרא "שמאל כלכלי" אם הם נאציונל-סוציאליסטים באידיאולוגיה הכלכלית שלהם. ואלו שלא תומכים בטיהור אתני צריכים להסביר קודם כל איך המודל הכלכלי שלהם אמור לעבוד במה שנוגע לפלסטינים.
            • נירה says:

              16 ביולי 2011 at 17:34

              ועל כל זה יש להוסיף שדה-פקטו, תחת שילטון הימין ישראל הפכה בעשורים האחרונים להרבה יותר קפיטליסטית והרבה פחות סוציאליסטית. השירותים הציבוריים קורסים והמעמד הבינוני כמעט נעלם. ישראל התמלאה בעניים עובדים. אז גם אם תאורטית אנשי ימין יכולים להיות בעד מדיניות כלכלית סוציאליסטית-על-בסיס-אתני, לא נראה שהרבה מהם הם כאלה.
          • יובב says:

            17 ביולי 2011 at 18:58

            טוב, הנה את מוזמנת להתווכח כמה שתרצי עם ריקי ישי, אם את לא רוצה שגם היא תפגין לצידך תמשיכי במחשבה הבינארית שלך ובהצלחה רבה.

            http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4096161,00.html
32. צרי says:

    15 ביולי 2011 at 17:37

    כתוב מאד, יפה באמת – אבל יש כאן בעיה. היום דווקא מי שרודף ועושה את השטויות הוא לא חובש כיפה, מזרוחניק, מלקק פנכה לשעבר או מה. דומה שדווקא מרכז הכח – או לפחות הרבה מהטון שלו – נשלט על ידי בחור אחד שמדבר יא-סקזאלניקית כמוך, מתנגד פראבדה ידוע ושמו נקשר לא מעט עם פרשיות לא בדיוק מחמיאות, וכולנו יודעים על מי אנחנו מדברים כרגע.
    כרגע הוא והמפלגה שלו נותנים טון די מובהק, ועשייה שלא הייתה כמותה בארץ שמטרתה כפי הנראה או המורגש – חיסול הדמוקרטיה הבערכית שלנו. ככה שזה לא בדיוק מתיישב עם הסיפור היפה הנ"ל.
    בכלל, זה רק אני או שכל העסק הזה – שהימין נורא אוהב כל הזמן להגיד "השמאל, השמאל השמאל" הוא ילדותי ואידיוטי? אז למה שמישהו שלא מחשיב את עצמו ימני (אני לא אומר ישר שמאלני; אני נניח לא מגדיר את עצמי שמאלני כ"כ מהר, אולי כי אני צעיר נמהר וטיפש מכדי לצאת בהצהרות גדולות כאלה) – יפיל את עצמו באותו הפח וכל הזמן יצביע ויגיד "The man! He's da one to blame!" או משהו כזה?
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      16 ביולי 2011 at 15:35

      הנ"ל בסך הכול קופצים על העגלה לדעתי.
33. ערן פורת says:

    16 ביולי 2011 at 22:18

    הבעיה היא שהשמאל באמת נתפס ככזה שמתעסק באופן אובססיבי אך ורק בנושאים של השטחים הכבושים, המיעוט הערבי ומה שביניהם. אם הוא היה מצליח לשכנע אנשים בנתיבות ובשדרות שהוא גם עוסק באיכות הסביבה, שיפור החינוך, ניסיון להבטיח תנאים של קיום נאות, והצעדתנו אל המודל של שוודיה(למשל), אולי היו לו יותר תומכים.
34. אייל says:

    17 ביולי 2011 at 08:54

    מה קרה לך, שלום?
    יש לך נטייה בזמן האחרון לבקר שמאלנים כאילו היית אחרון הטוקבקיסטים, כאילו אתה לא חלק מאותו מחנה.
    נדמה לך שאם אתה דובר רוסית לשעבר מירושלים אתה לא שייך למחנה הזה, וככזה אתה יכול להשקיף עליו ממרום מושבך האליטיסטי ולזרוק עליו ביצים.
    השאננות המוזרה שרבצה עליך מנומקת בהגיגים שבינם ובין המציאות מעט מאוד. אני לא צריך לפרט לך את הדוגמאות הרבות בהיסטוריה של המאה ה20 איך צד אחד של המפה הפוליטית מחק את הצד השני מבלי שלצד השני תהיה תקומה. זה מה שאתה רוצה?
    אז מה – אז אם אני אשכנזי מרמת אביב זה הופך אותי למחזיק בעמדת כח ישנה וככזה מיגורי הופך לאידיאל שבשמו יקום שמאל חדש ונאור מהסוג שכולל דוברי רוסית מירושלים?? מה קרה לך?? לא הכניסו אותך לאיזו מסיבה של שמאלנים בשישי האחרון אז החלטת להתחרע?
    הפוסט שלך יושב לי במקום של בין "מעליב" ל"מאכזב מאוד", פשוט כי בדרך כלל יש לך תובנות לא רעות וראיית עולם די מקורית.
    הפעם לא.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      17 ביולי 2011 at 17:54

      בדיוק. כתבתי את זה כי לא הכניסו אותי למסיבה של שמאלנים בשישי האחרון ומרוב אבל נדפק לי הראש ובמקום לכתוב דברים שאתם אתה מסכים (מה שעושה אותי מקורי, מסתבר) התחלתי לכתוב דברים שאתם אתה לא מסכים (מה שעושה אותי מטומטם, מסתבר).

      אם אני שייך ל"מחנה השמאל", כל מה שזה אומר זה שאני לוקח ברצינות את מה שהמחנה אומר. ואם המחנה הזה מעלה על נס את הביקורת העצמית כדבר טוב, וטוען בלהט שהביקורת על המדינה נובעות מזה שהמדינה גם שלו, טוב יעשה אם יעסוק קצת בביקורת עצמית, ולא ינהג כלפי המבקרים מבפנים כמו שהימין נוהג כלפי מי שמבקר את המדינה מבפנים.
      • אייל says:

        20 ביולי 2011 at 08:59

        אין בעיה עם ביקורת עצמית.
        הביקורת שאתה מעלה כאן פשוט לא מקורית ונשארת ברמת הססמאות הנבובות. במילים אחרות – לא ממש ביקורת.
        סתם לצאת בסדר עם הימין.
        אחלה, לך על זה.
35. איתי אשר says:

    18 ביולי 2011 at 01:45

    תודה רבה על המאמר ועל השיח בתגובות.

    אני מאלה שנוטים להסכים איתך, אבל גם שואלים מה כדאי לעשות.

    כירושלמי, אני חושב שזה ממש לא במקרה שדעה כזו נכתבת ע"י ירושלמי. במחוזות שמאל אחרים יש הרבה פחות ערבוב בחיי היומיום בין איש השמאל האחוסלי ובין לא-אחוסלים למיניהם (כולל ובדגש על חרדים לגווניהם). תקומת השמאל, אם תהיה, לא תבוא מהקיבוצים או מפלורנטין אלא מהפריפריות, שירושלים היא כמובן בירתן.
36. קרן שמש says:

    18 ביולי 2011 at 15:01

    היי שלום,
    מתארת לעצמי שקראת את המאמר של רונן שובל ב"הארץ" אתמול
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1234993.html

    מה שנאמר במאמר בהחלט מאשש את הניתוח שלך שקו החלוקה הקריטי של החברה בישראל כיום הוא לאורך הציר של דמוקרטיה ולא שמאל-ימין או כל דבר אחר. אלא שבהתאם לחזון האורווליאני דווקא סותמי הפיות טוענים שהם מגיני הדמוקרטיה, כפי ששובל כותב: "הניסיון הפתטי של המיעוט לרדות ברוב, באמצעות גיוס חוקה שלא קיימת, הוא הוא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית".
    ולחיזוק טענתו שהמהפכה החוקתית היא אנטי-דמוקרטית כי היא רומסת את רצון העם, שובל מסתמך על קרל שמיט, (משפטן מתקופת ויימאר שפעל בתקופת השלטון הנאצי). שמיט היה סבור שממשל חייב לכלול אלמנט דיקטטורי בחוקתו על מנת להיות אפקטיבי.
    הדברים הללו גורמים לי לחשוב שאולי כדאי שתתחיל שוב לפחד מהשטויות של הימין… ברור לחלוטין ששובל והאנשים שעומדים מאחוריו רואים בדמוקרטיה את "שלטון הרוב", וכל שאר המשמעויות, כמו הגנת המיעוט, הם ערכים ליברלים שהאליטה הישראלית מנסה לכפות על העם, ושהם מתנגדים ל"עריצות" הזאת של המיעוט. כשיועבר חוק היסוד ששובל מציע "ישראל כמדינה יהודית", שיהפוך את ישראל למדינה יהודית מבחינת ערכיה (אפשר לראות פה את טביעת הרגל של אלה שעומדים מאחורי שובל), מושג הדמוקרטיה ירוקן מתוכנו.
    אני לא רואה שום סיבה לצפי שהימין הולך להתרסק תחת הבולשיט של עצמו בזמן הקרוב. אתה יכול לחלום על גשם שיבוא, אבל התוכנית של הימין היא לדאוג לכך שתהיה בצורת מאוד מאוד ארוכה.
37. תמיר says:

    19 ביולי 2011 at 17:15

    יפה, אהבתי. קצת דומה לעיקרון הדאואיסטי של וו-ווי- "עשייה ללא עשייה". אל תתנגד ישירות ובכוח ליריב חזק ממך, אלא תן לו להתקדם, תספוג אותו. משם תוכל כבר להגיב.
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      19 ביולי 2011 at 20:54

      לא כך הייתי מנסח את העיקרון, אבל כן.