התגלמות הישראליות על אדמות בעיני עצמו, יאיר לפיד, החליט לצאת למסע פוצי-מוצי אל המתנחלים כדי לבדוק למה הם לא מתחברים לישראליות כפי שהוא מבין אותה, ואיך אפשר "לחבר" אותם. דוגרי, אם הייתי מתנחל, הייתי נעלב ושולח את המתנשא המלוקק לאלף עזאזלים. מצד שני, אם הייתי מתנחל, בטח הייתי צבוע, כי הם עושים בדיוק את אותו הדבר. אם יש משהו משותף ללפיד ודומיו ולימין הדתי ה"מתון" בהתנחלויות, זה הדבר. שניהם בטוחים שהם מגלמים את "המדינה", האחרים צריכים "להתחבר" אליהם, והם לא בוחלים בשימוש בהרבה דבש דביק של "אהבת ישראל" להטביע בו את הרעלים שלהם, כדי שיהיה קל לבלוע.
"דיאלוג" היא אחת מאותן מילים שעברו הזניה טוטאלית. היא נוצלה כל כך הרבה לצרכי תעמולה, מיסוך, התיפייפות, התנחמדות וסתם כדרך תקינה פוליטית להגיד משהו אחר, שכמעט אי אפשר להשתמש בה יותר. דיאלוג אמיתי, קודם כל, הוא דבר שקורה בין צדדים שמצויים בקונפליקט. אין ולא יכול להיות דיאלוג שלא מכיר בקונפליקט הזה ושלא שם אותו על השולחן במלוא עוצמתו. זאת חייבת להיות נקודת המוצא, יש קונפליקט, יש ויכוח קרדינלי, ואנחנו רוצים דברים שונים. לא "כולנו ציונים, יהודים ולאומיים והויכוח הוא כמעט טכני כי כולנו רוצים את אותם דברים: שיהיה הכי טוב לציונות והכי טוב ליהדות והכי טוב ללאומיות של כולנו" (מאיזה שיעורי בית של תלמיד תיכון בינוני לפיד הביא את המשפט הרדוד הזה?). מה אני יכול להגיד? הנחיתי מספיק מפגשי דיאלוג בימי חיי כדי לדעת שמי שבא כנציג המיינסטרים כשהוא בטוח שאחרי קצת נחמדות ו"הקשבה" בני שיחו כבר לא ירצו להעיף אותו מהעמדה הנוחה שסידר לעצמו ולתפוס את מקומו שם, הולך לחטוף את הכאפה של החיים שלו. ראיתי את זה קורה שוב ושוב, בין דתיים לחילונים, ובין ערבים ליהודים. אפשר להגיד שלפיד והמתנחלים קוראים לדברים שהם רוצים באותם שמות, לא שהם רוצים את אותו הדבר.
הדבר הראשון שעושים בדיאלוג אמיתי זה לרדת מעץ הסיסמאות הנבובות ולראות מה באמת עומד מאחוריהן. מנסים להבין לא רק מה עומד מאחורי הבבל"ת של הצד השני, אלא גם מה עומד מאחורי הבבל"ת של עצמך. מה אתה באמת רוצה ומה המחיר שאתה מוכן לשלם כדי לקבל את מה שאתה רוצה. על מה תהיה מוכן להתגמש, ואיפה הקווים האדומים שלך. בסוף, אולי, תגיע למצב שבו אפשר לדבר על פיתרונות. והפתרון יכול באותה מידה להיות ההבנה שמדובר כאן במשחק סכום אפס, שאין מקום לפשרה ובטח לא להסכמה. קורה. אבל כשה"דיאלוג" שלך עומד לשרת את "הפיתרון" שיש לך בכיס, מה שאתה עושה זה לא דיאלוג אלא מניפולציה.
אבל לפיד לא באמת מגיע לעשות דיאלוג. כמו האף מהסיפור של גוגול שנפרד משאר הגוף והתחיל להסתובב בעיר לבוש בבגדי שרד, האגו של לפיד החליט שהוא מנהיג לאומי ויצא להציל את המולדת. בנאדם, אתה מקריא חדשות, אתה כותב מיומן למדי, אם כי לא מעניין (מנחים שמעבירים פעילויות בבתי ספר על זהות יהודית-ישראלית אוהבים להשתמש בטקסטים של לפיד. אני, אגב, ממש לא), אתה סלבריטי ואבא שלך פעם הצליח לגרד 10 מנדטים. כל זה מכובד מאוד, אבל אין לך שום בשורה. לפיד משווה את עצמו לרב קוק האב, שיצא בתקופת היישוב למסע במושבות החילוניות. בזמנו, לפיד כבר הכתיר את עצמו בתואר המוזר של "הרב של החילונים", ועכשיו מסתבר שהוא לא סתם רב, אלא הרב קוק של החילונים, זה שהולך להביא את המהפכה, שלא לדבר על המשיח. נשאר רק להודות לחבר הדמיוני שבשמיים שהוא לא חושב שהוא המשיח בכבודו ובעצמו.
אם היה מדובר רק באגו-טריפ של לפיד, לא היה שווה לכתוב על זה. אבל לפיד, בניסיונו הנואש להתחבב על כולם, מצליח למצוא ולשקף את הטרנד הציבורי שמקבל הכי הרבה רייטינג. כמו כל מי שמתיימר להיות "מנהיג" בימינו, לפיד מנגן על הצורך של חברה במצוקה להתכנס באיזה "מרכז" דמיוני ולהשאיר בחוץ את כל מי שלא מיישר קו. בדומה לרונן שובל, הממשלה הנוכחית עצמה ועוד שורה של אישים וארגונים, הוא מנסה ליצור "בלי חירות ומק"י" מודל 2010, מין בן-גוריוניזם חדש שכזה, "כור היתוך" משופר של הנחות יסוד דתיות-לאומניות בלבוש חילוני עם נוצות דמוקרטיות.
וזה הרסני לגמרי. מפני שאם יש משהו שהחברה הזאת באמת צריכה זה לא להתכנס בקונכיה של מלל נוסטלגי ריקני ולמשוך עוד כמה שנים של סטטוס קוו ושקט תעשייתי לפני שתתפרק לגמרי, אלא בדיוק את ההיפך. צריך לשים את הקלפים על השולחן, להגיד בפה מלא שהחברה הזאת הוזנחה עד כדי משבר סופני, ושהאתוס הנוכחי לא מאפשרת לזהויות השונות בה לחיות ביחד בשלום. החברה הזאת אכן צריכה דיאלוג, אבל מי שיכול לנהל אותו זה מי שמוכן להגיד את האמת בפרצוף, ולנהל מלחמת תרבות אם צריך. מי שחושב שהוא יכול ללטף את הציבור עם כיוון הפרווה עד שיגרגר, יחטוף ביס.
כל מילה בסלע. לקרוא למה שיאיר לפיד (או "צו פיוס", בימים העליזים שאחרי רצח רבין) עושה "דיאלוג" זה כמו לקרוא לסרטיה של ג'נה ג'יימסון "קומדיות רומנטיות".
Pingback: Tweets that mention יאיר לפיד יוצא ל(אגו)טריפ בגבעות השומרון. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
אהלן שלום!
הייתי תלמיד של אבא שלך (לב?) – ואני עוקב בהערצה לא פחותה מזו שהיתה לי אליו אחר הבלוג החדש, ישר כח!
דבר קטנטן לא מסתדר לי, וזה הענין עם מלחמת התרבות. לשים דברים על השולחן, יופי, להתווכח ולנהל דיאלוג מר ואמיתי, יופי – אבל מה זו מלחמת תרבות? מה מלחמה קשורה לתרבות ואם אתה מנהל דיאלוג אז איך זה קשור למלחמה?
תהנה, רון
קודם כל, תודה.
לתפיסתי, מלחמה ודיאלוג הן דרכי התנהלות בתוך קונפליקט ולכן, סליחה על הקלישאה, שני צדדים של אותה המטבע. מי שלא מוכן להילחם על מה שהוא רוצה להשיג, כנראה גם לא יגיע רחוק בדיאלוג שלו. "מלחמת תרבות" זה בסך הכל מונח מושאל. רצוי להגיע לפתרון קביל מבחינתך באמצעות דיאלוג, אבל אף אחד לא מבטיח לך דבר כזה, ובר השיח שלך צריך להבין שכישלון הדיאלוג לא אומר שאתה מוותר.
מה שהפתיע אותי בביטוי הזה הוא שאתה רואה בקבוצות האוכלוסיה שהזכרת תרבויות שונות; מה שמשתמע מזה זה חוסר כל בסיס משותף.
מילה בנושא הדיאלוג, דבר שאתה ודאי יודע אבל אולי כדאי להזכיר אם מדברים על זה – החשיבות של להעלות בפני שני הצדדים בו את השאלה מה לדעתם יקרה אם לא ימצא מכנה משותף. בדיאלוגים כאלה לצדדים הרבה פעמים נדמה שאם לא ימצאו למכנה, העניינים ישארו "בינתיים" כפי שהם , וזה כמובן לא נכון, כי הדברים אינם סטאטיים ( כפי שאתה מראה למשל בפוסט "היום שאחרי")
("מילה בנושא הדיאלוג" וכו' היתה אמורה להתחיל פיסקה נפרדת, שורת הרווח נמחקה)
את בהחלט צודקת לגבי השאלה שצריכה להישאל. אבל לא הבנתי למה לדעתך אני מניח שאין מכנה משותף.
נדמה לי שכשאומרים מלחמת תרבות מתכוונים להתנגשות בין שתי קבוצות מתרבויות שונות, שלא רק שהן מאוד שונות, אלא גם לא כל כך מכירות זו את זו, מה שמוביל להרבה אי הבנות, וגם אין להן הרגשה של "ערבות הדדית". כמו הספרדים והאנדינים באמל"ט לאחר הכיבוש , כמו אנחנו והסינים היום, או כמו מה שנקרא תרבות המערב מול האיסלם.
עד לקטע של הערבות הדדית, הכול נכון גם לעניינינו.
אני לא מדבר על מלחמה בין תרבויות אלא מלחמה על איזו תרבות תהיה במסגרת המשותפת. כך, לפחות, השתמשו במושג בזמנו. לא ידעתי שמשמעותו המקובלת השתנתה.
אולי אני התבלבלתי; חשבתי על civilization war.
נסי "culture wars" .
כן, כבר ראיתי את הטעות שלי, תודה.
אני חושב שהמקור למושג המדובר הוא בכלל בגרמנית:
http://en.wikipedia.org/wiki/Kulturkampf
לא שהייתי ממליץ למדינת ישראל לאמץ את שיטותיו של ביסמארק בנדון.
בסך הכל הוא כמו אבא שלו, כמה מוכשר ככה שיטחי.
אני נפעם מעומק הביקורת הענינית תרמת המון לדיון – תהנה, רון
האמת? לפיד לא באמת שווה כזה פוסט ארוך ולא את שרשרת התגובות שאחריו
כנ"ל
מי זה אבא שלך?
כתוב היטב. נהנתי לקרוא.
לגמרי אוף-אוף-טופיק, אבל לרגע במקום לקרוא "בדומה לרונן שובל, הממשלה הנוכחית עצמה …", קראתי "בדומה לרון שובל", וניסיתי לחשוב על הכיוון אליו הולכת מטאפורה היצירתית שמתייחסת לזמר שלפעמים שר.
האמת, בחצי מהפעמים שאני מתכוון לכתוב רונן שובל, יוצא לי רון שובל.
האגו של יאיר לפיד כמו האף בסיפור של גוגול.. זה מדוייק ונהדר. רואה אותו מסתובב לו לבדו (עם ג'ל בשיער והכל) על הגבעות..