סטראסט ני ראדסט, אי מולודאסט גאדסט.

55 Responses to סטראסט ני ראדסט, אי מולודאסט גאדסט.

1. פנינה says:

   30 באוגוסט 2011 at 14:55

   בסופו של יום, יכולת של מורה מעבר לחומרי הלימוד תהיה ליצור קשר של אמון וקירבה עם התלמידים ולהיות מודל מוערך שתורם לאיכות חייו של התלמיד לעבור את שנותיו הדי מתסכלות . וכשזה מצליח, זה יהיה הרווח בזכרונו של הילד ותחושת סיפוק למורה שבא מתוך אידיאלים לשפר את החינוך. וממליצה לך לקרוא פוסט זה של מורה שאינו מתבייש להיות אידיאליסט
   http://cafe.themarker.com/post/2329902/
2. פנינה says:

   30 באוגוסט 2011 at 14:56

   פוסט נפלא שלך העליתי בפייסבוק.
3. צפריר says:

   30 באוגוסט 2011 at 15:39

   מה שפנינה אמרה. וטוויטר.
4. עדו says:

   30 באוגוסט 2011 at 15:51

   לא מסכים. היה לי מורה קשקשן שנהנה לשמוע את עצמו במשך שנת הלימודים. מכיוון שאף אחד לא רצה לצאת מלשן שאומר למנהל שאנחנו רוצים לעבוד קשה אז לקח כמעט עד סוף השנה עד שאמרנו משהו ואז כבר היה מאוחר מדי. אם כבר אז להיפך, צריך את עינו הצופיה של משרד החינוך יותר בתוך הכיתות. כך לא תהיה שטיפת מוח ימינה או שמאלה והמורה יזכור שלא הוא והאגו שלו הם העניין אלא שהוא משרת ציבור שמבצע תפקיד מטעם המנגנון ועליו להיצמד לחומר הלימודים גם אם בא לו נורא לדבר על משהו אחר.
   • איליה says:

     30 באוגוסט 2011 at 16:07

     לפי התגובה, רוב חייך למדת אצל "ממלאי תפקיד מטעם המנגנון".

     אגב, שלום, מה היה הטריגר לכתיבת הפוסט?
     • עדו says:

       30 באוגוסט 2011 at 16:59

       אוי איך הכנסת לי..כלומר אני חושב, האמת היא שלא ממש הבנתי מה רצית להגיד בזה.
       יותר בהרחבה – כמו שיש מורים שכל מה שמעניין אותם הוא לגמור את היום וללכת הביתה כך יש מורים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת, שהם סידני פואטייה מ'לאדוני באהבה' והם עסוקים בעיקר בלדבר עם עצמם ועל עצמם וזוטות כמו החומר שעליהם להעביר לא מעסיקות אותם יותר מדי.
       יש גם בתי ספר כאלו. למדתי בבית ספר מיוחד מאד, שהיה אמור להיות פורץ דרך וחדשני בכל מה שנוגע לחינוך והיום אני יודע שהייתי שפן נסיונות של כל מיני מתיימרים שחשבו שהם ימציאו את הגלגל מחדש.
       היה לי מורה שאהב וידע ללמד מתימטיקה ואני ועוד קבוצה מצומצמת מבית הספר היינו מגיעים בשעות אפס כל השבוע כדי ללמוד מתימטיקה ופיזיקה אצלו. מצד שני בשביל תולדות האומנות היו שלוש שעות באמצע היום, כי זה מה שעניין את הטיפוסים הרוחניים שהקימו את בית הספר (הניסויי בירושלים אם אתה מתעקש לדעת) . לגודל המזל המנהל שהיה באותה תקופה התעקש שלכולם תהיה בגרות מלאה (לכיתות שהיו לפנינו הסבירו שזה שטויות של המערכת המפגרת) ולכן אני בהחלט חשדן לגבי 'ניסויים' למיניהם ודלתות סגורות שלך תדע מה קורה מאחוריהן . בכל מערכת אגב, לא רק בתחום החינוך.
       • איליה says:

         30 באוגוסט 2011 at 18:07

         מה שרציתי להגיד בזה, זה שהמורה הוא לא איזה מדיום שקוף או צינור שאמור להעביר תכנים באופן בלתי ביקורתי וחסר פניות.
         לשיטתך, כלל לא צריך מורה. למה בעצם לא להקליט הרצאה ולהקרין אותה על מסך LCD פרונטלי בכיתה? (אולי כי מסך כזה עולה יותר ממשכורת שנתית של מורה…)
         ולמה בכלל להסתבך עם כל הממבו-ג'מבו ההומניסטי הזה של חינוך וקהילה? הרי המתמטיקה היא היא אותה מתמטיקה בכל בית ספר ובכל עיר?

         חוץ מזה, אני מסכים עם הטענה ששיטת הבגרויות היא כישלון, אם כי במציאות הנתונה גם אני הייתי דורש מילדי תעודת בגרות מלאה, למרות שאני אישית הייתי מעדיף שיעשו 5 נקודות בתולדות האמנות וכמה שפחות בפיזיקה.
         בכל מקרה, לאור פשיטת הרגל של שיטת הלימוד הנהוגה (שנהוגה כ-150 שנים בלבד), אני בהחלט רואה מקום לערוך ניסויים בשיטות חלופיות. מטבע הדברים, חלק מהניסויים יצליחו וחלקם יכשלו. אבל ככה עובדת אבולוציה… אם עוד מלמדים את זה בכלל בבתי הספר.

         שלך, איליה
         נשוי למורה
       • שלום בוגוסלבסקי says:

         30 באוגוסט 2011 at 19:16

         בתי ספר ניסויים הם חלק ממערכת החינוך. זה המקום בו מערכת החינוך מנסה על התלמידים בדיוק את אותו הוודו אליו התייחסתי בפיסקה האחרונה לפני שהיא מכניסה אותו למערכת. הניסויי בירושלים, ספציפית, הוא מקום שלא הייתי נותן לילדים שלי (אם היו לי) לדרוך בו.
         • אסף says:

           5 בספטמבר 2011 at 22:56

           כ"כ מסכים. העברתי (טכנית, לפחות) שם סדנת הוראה במסגרת לימודי תעודה. היה פשוט בזיוני. מנהל מאוד לא סגור על עצמו וכסת"חן. אני זוכר שהייתי במזכירות ויצא לי לשמוע את המנהל אומר בטלפון למישהי (החדר שלו בתוך המזכירות) שהוועדה מגיעה היום ושתדאג שהילדים יהיו בחדר ושכאילו יעסקו במשהו. זה היה החדר ה"טיפולי" של ה"מתקשים". לא ילדים מפגרים, אלא סתם פרועים כאלה. אני יודע, כי אני, לצערי הייתי זה שקיבל אותם לשיעור ההתנסות שלי. כלומר, יש זמן שמוקצה לחבר'ה האלה לצורך אי אלו שיעורי העשרה. השד יודע מה. בפועל, זו פשוט שעה חופשית בשבילם. אם באה וועדה ממשרד החינוך כמובן, נעשה מאמץ די דומה לזה של כלבני העירייה, לאסוף את כל התועים להסגר, שתהיה מראית עין של פעילות חינוכית. מעבר להטעיית הוועדה הלא חשובה, אני תוהה איזה רושם זה יוצר אצל התלמידים עצמם. למעשה יש לי מושג לא רע בכלל. מקום פתטי.
5. אלעד דקר says:

   30 באוגוסט 2011 at 20:52

   אבל שלום, בכל זאת, תן תרגום גס של הכותרת כל מי שלא יודע רוסית כבר מת מסקרנות, בבקשה!
   • שלום בוגוסלבסקי says:

     30 באוגוסט 2011 at 22:05

     נו, בתרגום חפשי זה אומר משהו כמו שזה לא כיף להיות זקן וחרא להיות צעיר.
     • אלכס ז. says:

       30 באוגוסט 2011 at 22:57

       "חרא לצעירים ולזקנים מרורים"?
6. אלכס ז. says:

   30 באוגוסט 2011 at 23:02

   אינ לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על ה"קפיטליזם" של מערכת החינוך. אם רק ראיית "לקוח-נותן שירות" אז אני מסכים איתך שזאת גישה חולנית. אבל אם אתה מתכוון בזה למרוץ לבגרות, אז כל מה שאני יכול להגיד זה שחבל שלא מתחילים ללמוד לבגרויות מגן חובה.
   מספיק לגשת לכל פקולטה ולשאול כל מרצה כדי להיווכח שרמת הסטודנטים ירודה מאוד וממשיכה לרדת (ולא, זה לא בגלל ש"פעם היה יותר טוב"). הסטודנט הממוצע לא יודע דבר פרט לנושא שהוא חושב שהוא רוצה ללמוד ומופתע כל פעם מחדש כשמסתבר שכדי ללמוד ביולוגיה צריך להבין חדו"א וסטטיסטיקה או סתם לדעת גישה מדעית מהי.
   • שלום בוגוסלבסקי says:

     30 באוגוסט 2011 at 23:32

     המירוץ לבגרות עושה שני דברים: האחד, הוא מחליף את החינוך עצמו וגם מחליף אל לימודי ה"איך ללמוד" בשינון אוטומטי של חומר. התלמיד, במקרה הטוב, לומד לשנן ולזכור מידע, אבל אין לו מושג איך לעבד מידע ולהפיק ממנו משהו בעל ערך (אני בטוח שנתקלת בזה באוניברסיטה). הדבר השני שהמירוץ עושה הוא הנמכת הסטנדרטים כדי להשיג סטטיסטיקות זכאות טובות יותר. אנשים, ככלל, לא נוטים לכוון גבוה יותר ממה שמצופה מהם, אז כשמצפים מהם לפחות גם הרמה יורדת ואז מורידים את הסטנדרטים עוד יותר.
     • מרטין says:

       30 באוגוסט 2011 at 23:36

       היי שלום,

       אוף טופיק: אודה לך אם תאשר לי 2 תגובות שיש בהם לינקים
   • איליה says:

     31 באוגוסט 2011 at 00:38

     מניסיוני, גישה "קפיטליסטית" היא גישה כמותנית שמבקשת לתאר כל דבר ע"י מספרים ומדדים.
     זו הסיבה שהכסף עומד בליבה של השיטה – זו לא איכות החיים שהוא יכול לקנות, אלא המדד שהוא נותן לגבי טיבו של אדם, חברה או מוצר. כסף הוא בסה"כ אמצעי אשר בעזרתו ניתן להעריך הצלחה באופן כמותי, דהיינו – מדעי. יש לך מספר גבוה – פעלת נכון. יש לך מספר נמוך – אתה כישלון.
     האנטיתזה לשיטה זו היא השיטה האיכותנית אשר מבקשת להבין דברים באופן פרטני ומהותי. היא אינה מציגה סטטיסטיקה נומרית, אלא עוסקת ברוחם של הדברים. כמובן שמדובר בראיה הרבה יותר אמורפית ומעורפלת ולכן קשה לאדם מודרני, אשר התחנך על ברכי המדע הפוזיטיביסטי, לקבלה.

     אבל זו, לדעתי לפחות, הדרך הנכונה לגשת לערכים אנושיים ולחינוך בראשם. ובסופו של דבר, השינוי בגישה יתבטא גם בססטיסטיקה של מחלק הנוער.
     • Quercus says:

       31 באוגוסט 2011 at 17:20

       אינני מבין מדוע ההקבלה הזאת בין כל מה ש"כמותי" ובין מדע, וגם לא ספציפית המדע שמתעסקים בו כיום בעולם המערבי. בכל מקצוע יש אנשים יותר מוצלחים ופחות מוצלחים – הפחות מוצלחים יקחו מספרים ובצורה טכנית יעבדו אותם, בלי להבין את רוחם של הדברים, והיותר טובים כן יבינו את רוחם של הדברים ויראו מעבר למספרים. כל זה ממש אי-רלוונטי לשיטה המדעית עצמה.
     • איתי says:

       14 באוקטובר 2011 at 09:35

       +1
   • עדו says:

     31 באוגוסט 2011 at 09:27

     פעם נפל לידי ספר לימוד לאנגלית שהיה מהספרים שאושרו לתיכונים באותה תקופה. היה כתוב שם במפורש איך לענות על שאלה במבחן אמריקאי בלי להבין את השאלה ממש אלא להסיק מה מבין 4 האפשרויות היא הנכונה- לדעתי זה אומר הכל.
     • סלבה says:

       31 באוגוסט 2011 at 12:31

       בזמן שלמדתי באוניברסיטה הייתי מעביר שיעורים פרטיים באנגלית החל מגילאי גן ועד לבגרות ואני יכול להגיד לך שזכור לי רק ספר לימוד אחד שאשכרה עזר לי ללמד ולא הרתיח לי את הדם או תסכל את הילדים שנאלצו לעבוד איתו. ובהפרש עצום הספרים הכי כושלים הם ספרי ההכנה לבגרות. אני לחלוטין לא מבין מה המטרה שלהם ואת מי הידע שהם מנסים להכנות אמור לשמש. הם סיבוך מבזבז זמן בשביל המורה שצריך לעבוד איתם ופשוט עינוי בשביל הילד שההורים שלו מצפים ממנו שילמד אנגלית ויעשה בגרות. במיוחד אם גם מדובר בתלמיד שיש לו פערים (כמו רוב הילדים) או מישהו שמתקשה עם שפות זרות. ואין לך מה לעשות כי המבחנים בנויים ככה, אז אתה חייב ללמד אותם לעבור את המבחנים אפילו שאין מספיק זמן כדי להביא ילד שלא יודע מראש את החומר לרמה שמצפים ממנו במבחן הזה. אז מה שעושים זה מלמדים אותם לנחש ויענו להבין מה הם קוראים. אבל זה הכל זמן שהיה משרת אותם יותר טוב אם היו מנסים ללמד אותם שפה ולא אך להתמודד אם טקסטים שהם מכשילים בכוונה וכתובים בשפה שהם לא יתקלו בה בחיים.
       טקסטים שבנויים ממשפטים שמנוסחים עקום ומעורפל וזורקים מילים שלא משתמשים בהן אפילו בעיתונים, וכל מה שזה עושה זה משכנע את הילד שיש משהו לא בסדר בו, שהוא איכשהו איזה דפוק שלא מצליח להבין. ואז הילד מפתח סלידה מהמקצוע ולא רוצה להשקיע בו ומשכנע את עצמו שהוא טיפש שלא יבין את זה בחיים. תוסיף לזה שאתה נותן לילד "שיטה" כזאת לפצח מבחנים, אז המוח שלו עובר ישר למצב שהוא לא מנסה אפילו לקלוט את השפה או להבין באמת מה הוא עושה. הוא רק מנסה לפתור את השאלות מטודית: "אהה פה הם רוצים ציטוט, הנה המשפט שיש בו הרבה מילים שאני לא מבין אבל הן הופיעו גם בשאלה. אני אחתוך מהפועל הראשון שאני מזהה ועד סוף המשפט. זאת התשובה הנכונה."
       ועובדה שאם תיקח את אותו ילד ותשתול אותו מול טלויזיה הוא יבין בסוף מה אומרים בסדרה, או אם הוא צריך לקרוא אך לפרוץ איזה משחק באינטרנט, בפורום מלא שגיאות כתיב ושטויות לא קשורות, גם את זה הוא יעשה בסוף.

       אני חושב שכל מורה לאנגלית שתקח, מקצועי או לא, ותבקש ממנו לערוך את הספרים הקיימים או לכתוב לך ספר יותר טוב יוכל להציג לך ספר יותר שימושי ממה שעובדים איתו כרגע. ואם להאמין למורי המתמטיקה שדיברתי איתם, אותו הדבר אפשר להגיד גם על ספרי הלימוד במתמטיקה, וכנראה גם בעוד מקצועות.
       ואין עם מי לדבר, כי ואללה את הספרים האלה בתי הספר לא מחדשים כי אין כסף כי העיריות מקצצות בגלל שהממשלה לא מעבירה להן כסף ובכלל כותבים את הספרים האלה לפי שיקולי עלות של מי שלוקח באיזה מכרז ארצי על ספרי הלימוד, שלוקח או כי יש לו איזה סידור או כי הוא הכי זול, ואז אלה הספרים שכולם עובדים איתם, חוץ מבתי ספר פרטיים איפה שיש כסף להביא ספרי לימוד נורמליים יותר.והכל זה חארטה. אף אחד לא מתפקד, כל חלק בשרשרת מפיל את הכדור לפני שהוא מעביר אותו הלאה,כי בתאכלס אין לאף אחד מאיפה ואך לכסות על מה שחסר, ובסוף הילד מתוסכל ומרגיש אידיוט, לא רוצה ללמוד, לא רוצה לחשוב ועוזרים לו לעגל פינות כדי שיראו טוב הציונים. הילדים שעוד מנסים ללמוד ולהצליח הולכים לבכות להורים שלהם שהם לא מבינים מה רוצים מהם, להורה אין זמן או יכולת לעזור לילד בעצמו, אז לוקחים מורה פרטי כדי שהילד יסיים בגרויות, אפילו שאין הרבה כסף נזיל. וזהו. יוצא שכולם בדרך אוכלים חרא והכי הרבה נופל שוב על ההורים והילדים שלא מבינים מה רוצים מהם.
       • סלבה says:

         31 באוגוסט 2011 at 12:41

         .. בוורד היו שם רווחים בין הפסקאות:

         "בזמן שלמדתי… שלא ייתקלו בה בחיים."

         "טקסטים… זאת התשובה הנכונה.'"

         "ועובדה שאם תקח…. גם את זה הוא יעשה בסוף."

         "אני חושב שכל מורה שתיקח… וכנראה גם בעוד מקצועות."

         "אין עם מי לדבר…."

         בסוף אני עוד אלמד אך לכתוב תגובה כמו בן אדם.
       • א says:

         1 בספטמבר 2011 at 08:09

         ברוב בתי הספר ספרי הלימוד נרכשים ע"י ההורים, כך שיש תמריץ כלכלי חזק להוציא עוד ועוד ספרי לימוד.
         אתה צריך לחשוב על סיבה אחרת למה כל הספרים כל כך גרועים.
         • סלבה says:

           1 בספטמבר 2011 at 18:44

           מכל ההתנסויות שלי הספרים היו רכוש של בית הספר, וישנן חוברות שתואמות את הספרים שמבקשים מהתלמידים לקנות כדי שיוכלו לעבוד עם הספרים. והספרים האלה ישנים וגרועים. או חדשים וגרועים.
           אם אתה יודע אך בוחרים איזה ממגון הדרעקים שמוצעים ישתמשו בהם כדי להכין את הילדים לבגרות, אני אשמח לשמוע. כי בטוח יש כמה ספרים שהם מאושרים כתואמים את הבחינה, או שהבחינה תואמת אותם, ומאלו אפשר לבחור. למרות שאני נתקלתי רק בספרים מאותם הוצאה ואותו סגנון בכל הזדמנות והם אחראים לעיקר הכעס שלי על הרמה הירודה של הלימוד, אני מניח שיש כמה ולא רק חברה אחת שמוציאה את הספרים שיתמשו בהם בבית ספר לא פרטיים.
           • א says:

             2 בספטמבר 2011 at 06:46

             אילו היית ניגש לחנות ספרים ו/או כלי כתיבה בחודשיים האחרונים, היית רואה איזה שוק עצום יש לספרי לימוד הנרכשים ע"י ההורים. אכן, זה השוק המניע את כתיבת הספרים החדשים הבלתי פוסקת.
             הבחירה נעשית ע"י המורות בכל כיתה/שכבה בסוף השנה הקודמת. אני מניחה שהוצאות הספרים עורכות פעילות שיווקית בקרבן.
           • סלבה says:

             2 בספטמבר 2011 at 16:32

             אז שוב, אלא אם כן השיטה השתנתה ואז ההורים קונים גם את ספרי הלימוד וגם את חוברות העבודה, אז בכל בית ספר יש מחסן שיש בו ספרים שמחלקים לילדים בכל מקצוע ולרוב הספרים הם ספרי לימוד שיש להן חוברות לעבודה עצמית תואמות. בנוסף, בכל השנים שלי במערכת החינוך וגם מעט אחרי כשהעברתי שיעורים השתמשו באותן חוברות של טקסטים להכנה לבגרות באנגלית ע"י אותה ההוצאה.

             יכול להיות ששינוי את זה ואז אני לא מעודכן בכלל ומתלונן על אך המצב היה במשך כל השנים שלי במערכת החינוך ומעט אחרי שסיימתי ללמוד.
           • א says:

             2 בספטמבר 2011 at 17:43

             סלאבה, רק בחלק קטן מאוד ממערכת החינוך הממלכתי בישראל יש ספרי לימוד המושאלים ע"י בית הספר. רק במקרה היית באותו חלק קטן, ובגלל זה אף פעם לא הלכת לחנויות ספרים ולא ראית מה קורה ביתר המקומות.
             בקיצור, אתה צריך תאוריה חדשה.
           • סלבה says:

             3 בספטמבר 2011 at 14:50

             הסברים חלופיים….
             1.המורות לא מקבלות מספיק כסף, אז הן לא ממש משקיעות בעבודה שלהן, אז הן בוחרות חרא ספרי לימוד על בסיס מה יהיה הכי נוח להן לעבוד איתו ולא מה יהיה הכי טוב לתלמיד.

             2. אף אחד לא שובר את הראש וכולם קונים מה שכולם קונים ואז יש כמה ספרים שקונים אותם בכל מקרה, והם גרועים.

             3. משרד האוצר ממליץ על ספר איקס, בגלל קומבינה או נוחיות, וכולם קונים את ספר איקס שהוא לא ספר לימוד טוב.

             4. כל מה שאתה יודע על דחיפת מוצרים ותחרות מלוכלכת רק עם ספרים ואז דוחפים למורות בגרון ספרים זבל.

             5. ניגשים לבתי ספר ומציעים להם מחיר על ספרים מסוג מסוים, שהם במקרה זבל. בית הספר מיובש ע"י הרשות המקומית שמיובשת ע"י האוצר ואז הם קונים ספרים גרועים בזול.

             6. כל מי שכותב את הספרים האלה הוא קשקשן אידיוט שפועל לפי איזה תאוריה לא פרקטית בנוגע ללימוד ולכן ספרי הלימוד עם גרועים.

             7. מי שכותב את המבחן הוא קשקשן אידיוט שכותב מבחנים גרועים בלי מטרה פרקטית של לימוד שפה שמאלצים את כולם לכתוב ספרי לימוד דביליים שיתאימו את המבחנים.

             mix and match. כי משהו פה צריך לתפוס.
             וברצינות, אם למישהו יש הסבר אמיתי ללמה ספרי הלימוד שמשתמשים בהם הם גרועים, אני כולי אוזניים.
           • Quercus says:

             3 בספטמבר 2011 at 17:45

             אני די משוכנע שההסבר האמיתי הוא פשוט על ההסברי םשכתבת גם יחד, פלוס עוד כמה דברים שאנחנו בטח לא יודעים עליהם, או לא מסוגלים לחשוב עליהם כי אנחנו לא מסוגלים להאמין שהכל כל-כך מעוות
           • א says:

             3 בספטמבר 2011 at 21:57

             ההסבר החלופי שלי:
             לכתוב ספרי לימוד טובים, זה יותר קשה ממה שנדמה.
           • סלבה says:

             4 בספטמבר 2011 at 14:59

             אתה יודע מה? לא. אני לא מסכים איתך. זה לא כל כך קשה.
             אני משוכנע ש*אני* מסוגל לערוך את רוב הספרים שאני מדבר עליהם ולהציג ספרי לימוד יותר ידידותיים ונוחים שיקנו לילד מיומנויות שפה בצורה יותר טובה, ואני לא איש מקצוע שעובד בכתיבת ספרי לימוד.
             יותר מזה, אני מבטיח לך שאם תיקח מורה עם ניסיון בהעברת אותו חומר בקבוצות קטנות, כלומר מישהו שיודע איפה תמונים הקשיים והמהמורות שבהעברת החומר הרלוונטי, ותצוות אותו עם פרופסור לשפה האנגלית שידע לערוך את התכנים מנקודה טכנית של שפה, הם יכתבו תוכנית יותר טובה. תתן למעצב גרפי לערוך את הספר כדי שיהיה ידידותי לילדים, ויש לך ביד ספר בן זונה.

             לצורך העניין לקחתי קורס באוניברסיטה שלימד כתיבת מאמרים באנגלית והספר לימוד חובר ע"י המרצה שלי בשביל הקורס שלה, והספר היה מספיק טוב כדי שתוכל ללמד איתו את החומר הזה גם לילדי תיכון.

             נחשפתי בחיי למספיק ספרי לימוד אקדמאים, גם בהומניסטיים וגם במדעים מדויקים כדי להגיד שלך שיש כיום מספיק אנשים מוכשרים שכותבים ספרים טובים, צבעוניים ומתחשבים בקורא, שמעבירים חומר הרבה יותר מסובך בצורה יותר אפקטיבית.

             לחבר ספרים יותר טובים מהספרים שמכינים איתם לבגרות, זה לא משימה אדירה ובלתי אפשרית. מורה אוניברסיטאי עם ניסיון בלימוד קבוצות קטנות יכול לתקן את הספרים האלה בתור תחביב לשעות הערב שלו ותוך שבוע-שבועיים לתת לך משהו יותר מוצלח.

             דרך אגב, פחות או יותר כל השיחה הזאת על ספרי הלימוד עצמם תקפה בנוגע לכל תוכנית הלימוד בכמה וכמה מקצועות. כך כמה פרופסורים במתמטיקה תשאל אותם מה הם צריכים מילדים שידעו כדי להתמודד עם מתמטיקה בהשכלה גבוהה, אז תיקח כמה מורים יסודיים-תיכוניים עם ניסיון (העליה הרוסית סיפקה לנו יותר ממספיק כאלה, כמו למשל מורים שהיו מכינים ילדים קטנים לאליפויות מתמטיקה) ותשאל אותם אך ובאיזה סדר צריך ללמד את הדברים שהמורים האונירסיטאים דורשים שהילדים ידעו בסוף. רוצה ספרי לימוד? תבקש מהם לפתוח חלק מהספרים שהם עובדים איתם היום או מאלו שהם סחבו איתם מברית המועצות במזוודות וארגזים (והתעקשו שלא לזרוק למרות שאף אחד בבית לא פותח אותם יותר..) ולהעתיק תרגילים, לשנות אותם ולהוסיף מה שהם חושבים שצריך כדי להבהיר ולהעביר נקודות. תתן להם לחפש במקומות שהם יודעים שטובים בשביל השראה וחומר ושיעשו אינטגרציה של הדברים. תן להם מעצבים גרפיים שיעשו את הכל נגיש יותר ומסודר. תעביר סמינרים למורים כדי שידעו לעבוד עם התוכנית החדשה. תבקש מאותם מורים בתוך בתי הספר עצות ותיקונים לתוכנית, תשקול את הדברים שהם אומרים.

             זה לא כל כך קשה לעשות את זה. יש לנו את האנשים האלה בבית הספר, באוניברסיטאות וברחוב, אבל אף אחד אף פעם לא שאל אותם לעצה שלהם. עד לרמה שחלק מהם פשוט כותבים לעצמם את החומר שהם צריכים או רוצים.

             וראבק אין פה איזה מישהו שעובד בחינוך או למד חינוך כדי לזרוק את הדעה שלו אני מרגיש כאילו אני צורח על קירות.
         • סלבה says:

           4 בספטמבר 2011 at 15:18

           ואגב, הסיבה היחידה שאני נתקע על מתמטיקה ורוסים כי הכרתי מורה למתמטיקה שלימד בבית הספר שהוא עבד בו את הכיתה של הילדים עם בעיות התנהגות. כלומר, את הכיתה שהמורה שיש לו הכי פחות השפעה בתוך המערכת מנהלית מקבל. זה לחלוטין היה רווח של אותם ילדים בעיתיים, אפילו שכמעט את כולם מעיפים אחרי כיתה ט' לתיכונים אחרים.

           עכשיו ברוסיה הוא באמת היה מורה של תלמידים זוכי מדליות באולמפיאדות מתמטיקה והיו לו מספיק שנים מתחת לחגורה בלימוד.

           אותו מורה בלי הפסקה היה מקטר על תוכנית הלימוד בארץ ועל החורים שיש בה ושהיא יוצרת אצל ילדים ואך הזמן לא מנוצל נכון ואז צריך לתקן וספרי הלימוד שכולם עובדים איתם לקראת הבגרות (ראבק אל תתחיל איתי שוב, גם מאזורים אחרים כולם זוכרים את השמות של המחברים שלהם ואך הכריכה שלהם נראית) יש בהם טעויות והם לא כתובים טוב. זאת אומרת שזה בן אדם שכנראה היה מוסגל לבנות תוכנית לימוד יותר טובה מזאת שעובדים איתה כרגע. וכנראה גם לתקן את ספרי הלימוד. מה עושים איתו? כלום.

           והנה איזה פי.די.אף מ-2009 על ציונים של כיתות ד' וח' בארצות הברית בהשוואה לעולם במתמטיקה ומדעים, סתם כי שאלתי את עצמי אם ברוסיה עדיין יודעים מתמטיקה.
           • סלבה says:

             4 בספטמבר 2011 at 15:20

             http://nces.ed.gov/pubs2009/2009001.pdf
7. מרטין says:

   30 באוגוסט 2011 at 23:11

   שלום שלום,

   פוסט איכותי ומחכים – למדתי הרבה דברים חדשים ותודתי נתונה לך

   אני מניח שברור לך הקשר שאני רואה בין רוחניות ומיסטיקה לבין חינוך, אבל הפעם נתת לי הזדמנות להיות תכל'ס

   הנה לינק לפוסט של תומר פרסיקו על ניסוי חינוכי בילדים
   http://tomerpersico.com/2011/08/29/mindfulness_in_schools/

   הנה לינק לבן אדם מדהים שעשה משהו מדהים בתחום החינוך (הרצאה של TED)
   http://www.youtube.com/watch?v=nTFEUsudhfs

   וגם פה
   http://www.ted.com/talks/salman_khan_let_s_use_video_to_reinvent_education.html

   יש לי המון מה להגיד על חינוך צעירים אבל זה יצטרך לחכות כמה שבועות כי אני בדיוק מקדם משהו חדש
   • מרטין says:

     30 באוגוסט 2011 at 23:13

     ועוד הרצאה טובה על חינוך
     http://www.ted.com/talks/ken_robinson_says_schools_kill_creativity.html
     • סלבה says:

       1 בספטמבר 2011 at 03:17

       מרטין, תודה על הקישור לשיחה על ה"קאן אקדמי." זה היה מעודד ומעניין מאד.
       • מרטין says:

         1 בספטמבר 2011 at 12:43

         בבקשה
8. גיא says:

   31 באוגוסט 2011 at 00:04

   תבורך על הפוסט הזה, ועל הציטוט ממנהרה בשחקים.
9. ערן טרבלסי says:

   31 באוגוסט 2011 at 00:38

   פוסט חשוב. כמעט הייתי אומר, מעורר השראה.
10. סלבה says:

    31 באוגוסט 2011 at 02:09

    שלום,
    יש מצב שאתה מצמצם בשבילי את הזמנים של הכנס הזה ואומר לי מתי אתה ותומר עולים לבמה?
    • שלום בוגוסלבסקי says:

      31 באוגוסט 2011 at 15:46

      בסוף הוא בוטל עקב התנגדות ציבורית. איזה בעסה, במקום לטחון לרב שפירא את התחת פומבית, הוא יוצא קורבן.
      • סלבה says:

        1 בספטמבר 2011 at 03:16

        התנגדות ציבורית? של מי? ולמה? איזה התנגדות כבר יכולה להיות לשיחה מנקודות מבט שונות על ספר באוניברסיטה?

        כוס עמק איתך שלום, עד שאני לא אסחוב את עצמי לירושלים לא יצא לי לגלות אך אתה נראה (בטח כמו מל גיבסון צעיר במעיל עור) ולשמוע אותך חי.
        • ג'ו says:

          1 בספטמבר 2011 at 08:32

          ההתנגדות היא כי גם כותב הספר אמור לדבר, מטבע הדברים. מעניין שבדיוק על הנקודה הזו (השתקת כל ויכוח עם גזען בצרחות "גזענות" ונפסדות השיטה הזו) נכתב פה באחרונה.
          • MuyaMan says:

            1 בספטמבר 2011 at 12:40

            האמת שאני קצת מתלבט מה היה נכון במקרה הזה; בכל מקרה נראה לי שקשה להגיד שיש גישה שהיא עדיפה בבירור על האחרת פה. מצד אחד, יש לכאורה יותר כוח בהתמודדות עם הטענות לגופן. מצד שני, יש סוג של מתן לגיטימציה בדיון כזה, כאילו "הנה עוד דעה שיש שמסכימים איתה ויש שמתנגדים לה". לא מופרך בעיני להגיד שיש דעות שלא ראוי לתת להן במה, אפילו כדי לסתור אותן. זה מקבל משנה תוקף לאור זה שהשתתפות של ראאד סאלח וחנין זועבי בדיונים קודמים שם בוטלה; המסר שהיה עולה מחוסר מוכנות לשמוע את דעתם מצד אחד, ומתן במה לשפירא מצד שני, היה באמת לא טוב.

            ובלי קשר – כדאי לציין בפוסט עצמו שהאירוע מבוטל, לטובת מי שלא טורח לחפור בתגובות…
            • Quercus says:

              2 בספטמבר 2011 at 14:53

              אני יודע, זו קלישאה, אבל – two wrongs don't make a right…
            • אורי דויד says:

              3 בספטמבר 2011 at 13:27

              חוששני שאתה טועה. ל"תורת המלך" יש במה רצינית מאוד כבר היום. עכשיו צריך לעשות מה שאפשר כדי להוריד אותה מהבמה. חבל מאוד שבוטל האירוע.
        • שלום בוגוסלבסקי says:

          1 בספטמבר 2011 at 09:56

          אתה טועה קשות. אני דווקא נראה כמו ג'יימס דין, רק קצת יותר יפה. אבל מוזמן לירושלים אני טיים.
11. ר. says:

    31 באוגוסט 2011 at 12:15

    אני נתפסתי לתיאור הממצה של חיינו בפסקה השלישית. אין ספור פסיכולוגים, מאמנים אישיים, קבוצות תמיכה, סמים קלים יותר ופחות והתמכרויות שונות ומשונות מנסים לעזור לנו להתמודד עם הפער בין הציפיות לבין חיינו האמיתיים.

    לא הייתי מסוגלת בכלל לראות דרמות נעורים בתחילת שנות ה 20 שלי, כי הרגשתי שהפער בין החיים שהיו לי / שיש לי לבין מה שמתואר בסדרות היה כל כך גדול.
    אמרתי לעצמי שאפילו בגיל 20 אני לא מתמודדת עם דברים בצורה שבה "אמורים" להתמודד בין 16 (המשוחקים ע"י בני 30, אבל מי סופר … )

    ולמרבית ההפתעה בגיל 30 פתאום הבנתי שאני לא כל כך זקנה כמו שהייתי בטוחה שאני, ושעדיין מותר לבלות ולשאוף לדברים ואולי לוותר (באופן תיאורטי, אני עדיין לא שם) על המטרה שעד גיל 35 הכל צריך להיות מושלם.
12. אורי סבח says:

    31 באוגוסט 2011 at 12:30

    כנראה שכבר ביטלו את הכנס שלכם בחיפה.
    http://news.walla.co.il/?w=/22/1855811
13. רוזנברג says:

    1 בספטמבר 2011 at 01:17

    ברטראנד ראסל מציע היכנשהו תיאוריה חינוכית: שבתי הספר יהיו מקומות מרווחים ונעימים והכיתות מוארות ומאווררות, ושהמורים יהיו אנשים עם חיבה טבעית לילדים ושהם לא יעבדו יותר מדי שעות בכיתות גדולות מדי כדי שהם לא יישחקו. השאר פחות או יותר יסתדר לבד.
    • אנטי says:

      1 בספטמבר 2011 at 01:22

      ברטרנד ראסל היה כישלון מוחלט כאשר היה מדובר בביתו שלו. הוא הרס את החיים של הנכדות שהוא גידל בביתו שלו.
      • א says:

        2 בספטמבר 2011 at 06:53

        לפי הויקיפדיה, הוא היה אפוטרופוס של שלוש נכדות שהיו להן הורים חולי נפש, מתוכן שתיים לקו גם הן במחלת נפש.
        יכול להיות שהבעיה הייתה תורשתית, או השפעה של החיים עם ההורים חולי הנפש לפני שבאו לגור אצל הסבא.
14. אמיר says:

    1 בספטמבר 2011 at 14:17

    מאוד מומלץ
    http://www.youtube.com/watch?v=zDZFcDGpL4U
    • איליה says:

      2 בספטמבר 2011 at 09:12

      מעולה!
      • שלום בוגוסלבסקי says:

        2 בספטמבר 2011 at 19:58

        זה באמת טוב, אבל ההתייחסות ל-HDAD בעייתית ומיותרת. זה נושא לא פשוט, ואחד שיש עליו כל כך הרבה דיס-אינפורמציה, דעות קדומות ומיתוסים שאלא אם כן אתה יכול להקדיש לו התייחסות רצינית, עדיף לא להיכנס לשדה המוקשים הזה, מה גם שהטיעון שלו היה עומד בעינו באותה מידה אם לא היה מזכיר את העניין.
        • שלום בוגוסלבסקי says:

          2 בספטמבר 2011 at 20:19

          ADHD כמובן. כשיש לך אחד אתה נוטה לשכל אותיות:)