לא לומדים.

לאחרונה פורסם דו"ח האו"ם על אירועי המשט ההוא לעזה. יוסי גורביץ כבר עשה את העבודה השחורה, סיכם וניתח את הדו"ח, אבל שווה להגיד משהו על הדיבור עליו, על המשט ההוא ועל אירועים מסוג זה בכלל, שכן הם מלמדים אותנו על אותה מחלה ישראלית קשה של מיקרו-ניהול, מיקרו-דיבור, מיקרו-מדיניות ומיקרו-צדקנות. זה כל כך מוטמע בנו. מספרים על אריאל שרון, שגם בימיו כראש ממשלה ישב עם קצינים זוטרים על מפות ודיסקס נתיבי עליה לגבעות בשומרון. בין אם זה במעשה ובין אם זה בדיבור, הישראלים אוהבים להתעסק בניט-פיקינג. העיקר לא להסתכל על כל הפיל.

מדהים באיזו קלות (הדבר שיש לנו במקום) הדיון הציבורי חוזר למעשיהם של לוחמי השייטת על סיפון הנאווי מרמרה. האם הם הפעילו אלימות רבה מדי, או שמא רק הגנו על עצמם ופעלו נכונה? אני לא רואה טעם בדיון הזה. ללוחם השייטת שעל הסיפון לא הייתה ולא יכולה הייתה להיות פרספקטיבה רחבה יותר ממטרים מרובעים ספורים שורצים בטורקים מופרעים עם מוטות ברזל, חבריהם שנמצאים באותו המצב ואולי גם עינו הפקוחה של מפקד חיל הים בכבודו ובעצמו שישב על אנייה סמוכה כדי להלחיץ את הקצינים שניהלו את הפעולה (אם כבר מדברים על מיקרו-ניהול).

אני יכול רק להניח שהם עשו את מה שהם אומנו לעשות וכלוחמי קומנדו, להתעסק עם אזרחים כנראה לא מהווה את מרכז הכובד של האימונים שלהם. לכן, הפעלת כוח מידתי ולא קטלני זה לא משהו שמאוד סביר לצפות שייצא מהם במצב של סכנת חיים, כשהאוטומציה משתלטת ומפקיעה את תהליך קבלת ההחלטות מהחלקים המודעים במוח. מבחינת הציבור הישראלי, הדיון נגמר כאן. הלוחמים היו בסדר – תעזוב אותנו באמא'שך. מבחינתי, הדיון רק מתחיל כאן.

אם זה מה שניתן לצפות מלוחמי השייטת במצב כזה, ובהנחה שמרחץ דמים איננו תוצאה רצויה למדינת ישראל, הם לא היו צריכים להישלח למשימה הזאת. או לחילופין, היו צריכים להיות מאומנים ומצוידים כראוי למשימה כזו. אם לדייק, מי שהיה צריך להישלח למשימה כזו הם לוחמים מקצועיים בני שלושים שמאחוריהם עשר שנות שירות ולא מגויסי חובה, ילדים מורעלים בני עשרים, נינג'ות ככל שיהיו. הבעיה היא, כמובן, שכמעט ואין בישראל יחידות כאלו, ואף אחת מהן לא מורגלת לעבוד בים.

וכמובן, היה עוזר אם מדינת ישראל הייתה משקיעה בתורות לחימה, ציוד ואימונים למצבי השתלטות על אזרחים שמפעילים התנגדות לא אלימה או ברמת אלימות נמוכה (כן, יחסית למה שקורה במלחמה, ואפילו בלחימה מוגבלת מול חמושים בלתי סדירים, מה שהיה על המרמרה זו רמת אלימות נמוכה – קצת פרופורציות). אבל ישראל בוחרת בעקביות לא לעשות זאת, למרות שמצבים אלו נעשים נפוצים יותר ויותר, ומצבים צבאיים קלאסיים שדורשים אלימות קיצונים נעשים נפוצים פחות ופחות. אז את המרמרה – למרות האלימות שהפעילו פעילי ה-IHH – היה אפשר לפתור בלי מרחץ דמים אם המדינה הייתה טורחת להשקיע בהכנה למצבים כאלה. זה ממש לא בשמיים, אגב, המאמר הזה של גיא רפאלי, איש שנחשב למומחה בתחום (גילוי נאות: וגם מי שלימד אותי ללכת מכות) מסביר איך אפשר לעשות זאת טקטית.

הבחירה של ישראל ומנגנוני הביטחון שלה שלא ללמוד להתמודד עם רמות אלימות נמוכות מביאה אותה פעם אחר פעם להגיב באלימות יתר, שמלבד היותה בלתי מוסרית, גם אוכלת לנו את האשראי הדיפלומטי והציבורי. ואז אנחנו נשארים בלעדיו בבואנו להגן על פעולות צבאיות לגיטימיות (יש גם כאלו פה ושם).

ובסוף, כל סוסי המלך ופרשיו כוססים ציפורניים בפאניקה, לא מפחד פלישת טורי טנקים של צבאות מדינות ערב, לא מפחד גשם של טילים לטווח ארוך ולא מפחד גדודי טרוריסטים מתאבדים חגורי פצצות אלא מפחד… הפגנות לא אלימות, או לפחות כמעט לא אלימות, של אזרחים והעניין נגמר בזה שמפריטים את העבודה של כוחות הביטחון לרכזי ביטחון של התנחלויות, שאין להם לא את המיומנות ולא את הרצון להשתמש בכוח מבוקר.

הפארסה ידועה מראש: החודש הקרוב פשוט מחכה לאיזו תגובת יתר ישראלית אופיינית שתהפוך, ולא בפעם הראשונה, הפגנות עממיות למתקפת טרור, אם לא לגרוע מזה. התקווה הטובה ביותר למניעת תסריט זה היא התנהלות שקולה מצד הפלסטינים, מה שלא ממש עושה אותי אופטימי. ואנחנו? נמשיך למשש את הזנב של פיל האיוולת הזה, נמשיך לדבר על החייל הבודד שנלחץ או מצא את עצמו בסכנת חיים ופעל כפי שפעל. מפרספקטיבת הנמלה הזאת, תמיד נהיה בסדר. כי החברה הישראלית, קולקטיבית, כבר מזמן זנחה כל יומרה להצליח, לעשות את הדברים כמו שצריך פעם אחת. השאיפה הכי גבוהה שלה, כך נראה, מסתכמת בהכנת תירוצים טובים לפאשלה שכולנו יודעים שתגיע.

וזה משאיר אותנו עם שאלת מיליון הדולר. האם זו אכן איוולת, או שמא קברניטי המדינה רוצים שכך בדיוק זה יהיה. אומרים שלא נכון לייחס כוונה למה שבאותה מידה אפשר לייחס לטמטום. אני, אישית, מאמין גדול בחוסר הגבולות של הטמטום האנושי, אבל חייב להגיד שממשלות ישראל מצליחות לאתגר את האמונה שלי פעם אחר פעם. בשורה התחתונה, הציבור הישראלי צריך לשאול את עצמו האם הוא רוצה שכל תקרית כזאת תסלים למשבר בינ"ל, והאם הוא רוצה שכל התקוממות עממית תהפוך לגל טרור. אם התשובה חיובית, הרי שיש לנו את הממשלה הנכונה. אם התשובה שלילית, אז זה יכול להיות אחרת ובין אם הממשלה מרושעת או סתם טיפשה, לשום תירוץ שלה אסור להתקבל.

This entry was posted in כללי and tagged , , , . Bookmark the permalink.

23 Responses to לא לומדים.

  1. "האם הם הפעילו אלימות רבה מדי, או שמא רק הגנו על עצמם ופעלו נכונה? אני לא רואה טעם בדיון הזה."

    מצטער, לא. חמישה אנשים נורו מאחור בראש. אחד בעודו שוכב. מטווח אפס. אין שום תרחיש שבו לוחמי קומנדו מאומנים לעילא, מול אנשים מוכרעים כבר שגם אם וכאשר היוו פעם סכנה זה היה עם נשק קר, חייבים להוציא אותם להורג שיקאגו סטייל. לא היתה פה הגנה עצמית לפחות ברוב מקרי ההרג. נקודה. זה כתוב במפורש (אם גם בלשון מיובשת בכוונה) בדו"ח.

    • והאחריות, מבחינתי, היא על מי ששלחו אותם. מדובר ביחידה של מחסלים ולא ביחידה שאמורה להפעיל כוח סביר על אזרחים.

    • אסףר says:

      אני חושב שהמסקנות (החד-משמעיות) שלך נמהרות.

      כתב אצל גורביץ מישהו , על "מסקנה" דומה, ואני די מסכים:
      "שתי אפשרויות: או שהחבר'ה מהשייטת התגנבו אליהם מאחורה בשנתם וחיסלו אותם בשקט גמור או שהחבר'ה מהשייטת ניסו לחלץ חבר פצוע עליו רכנו בין ארבעה חמישה תורכים חמושים בסכינים. בהתחשב באופי האירוע מה נראה לך יותר סביר?"

      מדובר פה בלוחמה מול המון עויין בתוך שטח סגור וצפוף. מה שראינו בסרטי מלחמה וגאנגסטרים ממש לא מהווה בסיס טוב לניתוח התוצאות.

    • איליה says:

      האם אתה טוען שלוחמי השייטת הם פשוט סאדיסטים צמאי דם?
      אני דווקא מכיר כמה חבר'ה נחמדים מאוד שמשרתים שם…

      • מה קשורה הנחמדות שלהם לעניין? להיות נחמדים זאת לא העבודה שלהם, לחסל את האויב כן.

        • איליה says:

          הנחמדות לא קשורה. לוחמי השייטת הן אכן מחסלים ולא אנשי שיווק של מערך ההסברה. אבל אני לא מסכים עם הטענה של רחביה שהרג הפעילים התרחש כתוצאה ממוסר אישי לקוי, או בגלל מנטליות של גנגסטרים עם טומיגאן.

          • מאיפה אתה או הוא יודעים? זה כבר נהיה מוזר. מעכשיו אמור: אין דבר כזה "צבא" יש רק חיילים. גם המוסר עבר הפרטה. איאן ראנד רוקדת הורה בקבר.

  2. ג'ו says:

    "…האם זו אכן איוולת, או שמא קברניטי המדינה רוצים שכך בדיוק זה יהיה. אומרים שלא נכון לייחס כוונה למה שבאותה מידה אפשר לייחס לטמטום"

    הבעיה בגישה הזו שהיא מניחה מראש כוונות, כלומר אם אתה יכול לייחס כל דבר לטמטום אתה לעולם לא צריך להגיע למסקנה שיש רשעות בעולם.

    זה גישה תעמולתית מאד יעילה כיוון שכלי חשוב של שלטון דמוקרטי הוא האמונה הציבורית שהשלטון רוצה בטובת הציבור, או לחילופין פועל בהתאם לרצון הציבור. נובע מכך שכל פעולה שאיננה משרתת את הציבור היא פשוט 'טעות'.

    כיוון שטעויות כולם עושים אין טעם לעסוק באידיאולוגיה של בני האדם ששולטים במדינה, כיוון שכולם בסהכ רוצים את טובת הציבור ומה שנשאר לעסוק הוא מי יותר מוצלח. וכך הפוליטיקה של הדמוקרטיה המערבית נראית כיום כעיסוק אובססיבי בתכונות של פוליטיקאים במקום באידיאולוגיות.

    וניתן דוגמא, במאהל דיברו על ייבוש והפרטת שירותי הבריאות רוב הדוברים כולל אחד מאנשי הצוות האלטרנטיבי דיברו על תהליך ההפרטה כטעות שצריך לתקן. כאשר העלה אחד המשתתפים את הטיעון שלא מדובר בטעות אלא באינטרס מכוון לייבש את השירות הציבורי, בשביל לפתח את הרפואה הפרטית הוא הושתק תחת הסיסמא 'קונספירציה'.

    למה זה חשוב? כי אם מדובר בטעות אפשר פשוט לתקן על ידי יצירת מודעות לעניין. אבל אם מדובר בכוונה אזי יש צורך בשינוי פוליטי, ועל פוליטיקה לא מדברים.

    ובהקשר של השייטת, אנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם, אבל קל מאד לברר, בידי צהל מאות מצלמות מוחרמות וסרטים שהוא צילם. כאשר צהל לא מוכן לשחרר את המידע אפשר להניח שיש לו מה להסתיר, מעבר לפשלה מבצעית. לכן ההנחה הסבירה, שמגובה בעדויות הפורנזיות שהחיילים חיסלו במכוון.

    • צודק.

      ובקשר למה שקרה על הסיפון, אני עדיין לא מבין מה הרעיון להתעסק בחיילים עצמם כשיש שרשרת פיקוד שלמה, מרוה"מ ומטה שמתחבאים מאחורי אותם חיילים ואחריותם גדולה לאין שיעור. מבחינתי, ההתעסקות בחיילים היא לא פחות מאשר סיוע לאחראים הראשיים להתחמק.

      בכל מקרה, אני בעד פרסום של כל החומר הבלתי ערוך, אבל אם אתה חושב שהוא ישים קץ לויכוח, אתה טועה בגדול. כן, אתה תראה בצילומים חיילים שמתנהגים כאילו הם בפשיטת קומנדו בבונקר איראני ולא כאילו הם משתלטים על הפגנה אלימה של אזרחים. סורפרייז סורפרייז.

      היכולת של בני אדם להחליט משהו בעיצומו של קרב מוגבלת מאוד. לכן כל הלחימה, בין אם היא בגרזן ויקינגי ובין אם היא ב-F16 מסתובבת סביב תרגולות מוכנות מראש. לבחור בין פרוטוקולים מוגדרים מראש ומוטמעים בזיכרון השרירי זה משהו שהמוח שלך כן יודע לעשות במצב כזה. אז השאלה היא מה צה"ל מאמן את החיילים שלו לעשות, ואת מי הוא שולח לעשות את העבודה. החיילים יעשו את מה שהם תורגלו לעשות ולא ימציאו תו"ל חדש תוך כדי תנועה.

      אז את לוחמי השייטת מאמנים להתקדם ולהשאיר מאחוריהם שובל של גופות. הם יודעים לירות והם יודעים לפוצץ דברים, הם לא יודעים לתת מכות, בטח לא יודעים להשתלט פיזית – מה שקשה הרבה יותר מסתם לתת מכות, ולא יודעים להשתמש באלפ"ה. לכן, גם אחרי פרסום הצילומים אני אמשיך להאשים את הממשלה ואת שדרת הפיקוד הצה"לי, ואת הציבור שמוכן לאכול את הבולשיט שלהם.

  3. אור ב says:

    בענייני העיסוק במיקרו – הזכרת לי את דבריו של עמנואל ולד (שאני מקווה שקראת לפחות אחד מספריו).

      • גיל ל says:

        את דורון רוזנבלום קראת פעם? הוא גם כתב בעבר על תסמונת ה״כמה מחסניות היו למחבל השני״, מסורת עתיקת יומין אצלנו. זו טקטיקה כמובן, ההתעסקות בפרטים. לא טמטום אמיתי. גיליתי אותה בעצמי בבית ספר יסודי כשהייתי צריך לצאת מצרות.

         

  4. איליה says:

    כפי שציינת, העיסוק ברמת המיקרו הוא מוטעה ואווילי.
    אז בוא נחזור לרמת המאקרו: הרי הטענה המרכזית של אנשי המשט ושולחיהם היא שהמצור אינו חוקי ולכן עצם פעולת ההשתלטות על הספינה משולה למתקפה פיראטית במים בינלאומיים.
    בקיצור, הטורקים טוענם שהיתה להם הזכות החוקית והמוסרית להיות במקום שבו הם היו ואילו לישראל לא היתה שום זכות לעצור אותם.

    אז נכון, פעולת השייטת היתה פיאסקו ברמת המיקרו, בין אם מתוך טמטום ובין אם מתוך כוונת זדון ומי שאחראי לכך צריך לעמוד לדין או לפחות להיזרק מתפקידו.
    אבל ברמת המאקרו, נראה שעצם עצירת הספינה היתה לגטימית. נראה שוועדת פאלמר הכשירה באופן עקרוני את הסגר על עזה ואת הפעולות הנדרשות לשם אכיפתו (גם אם הן לא כוללות ירי מטווח אפס באזרחים, מופרעים ככל שיהיו).

    אפשר אמנם להתווכח על יעילותו של הסגר, אבל לא על חוקיותו. בתור אדם שהאמין במשך שנים שעצם הטלת הסגר ועצירת המשטים מהווים עבירה על החוק הבינלאומי, אני חייב להודות שדעתי השתנתה.

    • הטלת סגר ימי היא פעולה מלחמתית חוקית. על זה אני לא זוכר שהיה ויכוח. אבל איך הבנת מזה ששליטה על כמה קלוריות אמור לאכול כל תושב ביום והאם הן יכללו או לא יכללו כוזברה היא חוקית גם כן?

      עצם עצירת הספינה חוקית גם כן וגם על זה אני לא ממש זוכר ויכוח. מה ששנוי במחלוקת, לכל הפחות, זאת זכותה של ישראל לעצור את הספינה עמוק במים בינ"ל והרחק מהמים הטריטוריאליים של עזה, שלא לדבר על המים של ישראל.

      מה שעוד שנוי במחלוקת זה זכותה של ישראל למנוע מהספינה להגיע לעזה, להבדיל מעלייה על סיפונה כדי לעשות חיפוש ולוודא שאין בה ציוד צבאי ובמידה ואין, להניח לה להמשיך בדרכה.

      • איליה says:

        אני מסכים עם רוב הטענות. ובאשר לאכיפת סגר ימי – איך לעזאזל אתה בודק ספינת נוסעים ענקית, עם מאות פעילים שמנסים לסחוט ממך פנדל, וכל זה – בסמוך לחופי יישות עויינת וחמושה עד השיניים?!
        במעברים היבשתיים יש לך לפחות את האמצעים הדרושים לשם אכיפה. זה שהאמצעים מופעלים להרעבת האוכלוסיה האזרחית – זה כבר עניין אחר.

        ואם כבר מאפשרים תעבורה ימית-אזרחית אל חופי עזה, כיצד מוודאים שבין שקי האורז לקופסאות הממתקים לא נאבד במקרה איזה טיל נ"ם? מה אתה עושה כאשר יש לך תנועה חופשית של עשרות אם לא מאות ספינות סוחר, חלקן ממדינות אוייב שמחפשות פרובוקציה?

        בנוסף לכך, למיטב הבנתי, מהותו של סגר ימי היא לא רק עצירת אמל"ח, אלא גם עצירת כוחות לוחמים. האם הגעתם של פעילי IHH לעזה (גם אם הם לא היו חמושים בזמן התקרית) היא לא בגדר פעולה צבאית? איך לדעתך אפשר למנוע את תגבור לוחמי החמאס בפעילי ג'יהאד עולמיים ועדיין לשמור על תנועה ימית חופשית?

        בקיצר, נוצר מצב שסגר ימי העומד בסטנדרטים בינלאומיים הוא פשוט בלתי אפשרי טכנית. וזה, דרך אגב, לא מצב חדש. ירי של רקטות מתוך בתי ספר ובתי חולים נועד להשיג את אותה המטרה בדיוק.

        • Quercus says:

          כלומר, הטענה היא שהפלשתינאים האלה מניאקים כי הם מקשים על ישראל להטיל עליהם סגר יבשתי וימי בצורה שעומדת בסטנדרטים בינלאומיים?

        • נו, נראה לי שהגזמנו קצת. עזה רחוקה מאוד מלהיות חמושה עד השיניים והיא גם לא בדיוק נמל רוטרדאם. כשיגיעו מאות ספינות סוחר איראניות, אולי שווה יהיה לנהוג אחרת. את המשט הזה לא הייתה סיבה מיוחדת שלא לעצור "לפי הספר".

  5. אסףר says:

    מסכים לגמרי, ולו מפני שכתבתי דבר דומה (הרבה פחות רהוט ומנומק, הקישור מופיע כאן בהודעה) מייד אחרי הפשיטה. ברשותך אצטט כאן את המידע הנוסף, אשר אתה חוזה אותו במדוייק , כפי הנראה בלי לדעת אותו:

    ———-
    דעה נוספת על ההשתלטות בלב ים

    היום בגלי צה"ל עלתה לשידור כתבת של ה"דיפנס ניוז" (אני לא חושב שאפשר לקרוא לה סמולנית רכרוכית) והצהירה שהיה אפשר לבצע את הפעולה הזאת בצורה לא-קטלנית באמצעות נשק אל-הרג שקיים כבר בשטח (כגון גלי הלם, נשק חשמלי, טייזרים, וכו').

    לפי ההסבר שלה (ונראה שראיינה הרבה אנשים בארץ) , למשטרה יש רצון אבל אין כסף, ולצבא יש כסף אבל אין רצון להצטייד (התשובה הסטנדרטית שלהם לנשק אל-הרג היתה 'אבל השתמשנו בגז מדמיע!').
    הדבר היחיד שיש למשטרה הם כל מיני אב-טיפוס (שכנראה קיבלו בחינם , הקבצנים). היא מספרת שאפילו קיימת בוושינגטון קרן שנועדה לממן נשק אל-הרג וכל מה שצריך כדי להשתמש בכספים שבה הוא החלטה של משרד הבטחון, שמשום-מה לא מעוניין.

    אז למי שחושב שלנוכח העובדה שהמפגינים היו חמושים בנשק קר התוצאה היתה בלתי-נמנעת – לא. אלה הקמצנות (שעוד תעלה לנו ביוקר) והטמטום (חוסר שיתוף פעולה בין הצבא למשטרה), והאינסטינקט הבסיסי של הצבא להצטייד בעוד ועוד כלי משחית. וכידוע, כשכל מה שיש לך זה פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר.

    ———-

  6. אסףר says:

    הקישור למאמר של גיא רפאלי לא עובד. לפחות מבייג'ינג.

  7. עדו says:

    'מקורות יודעי דבר' אמרו לי שהחילוץ של נחשון וקסמן לא נעשה על ידי הימ"מ אלא על ידי סיירת מטכ"ל מסיבות פוליטיות (ברק היה רמטכ"ל) סתם משהו שעלה לי בראש למקרא הפוסט. בכל אופן בוא נלך יותר הלאה עם השאלה הבסיסית שעלתה בפוסט:
    נניח שאנחנו מקבלים שהשירות בשטחים שונה מהותית מאשר לחימה של צבא מול צבא, נצטרך להכשיר יחידות לשם כך – אופס, כבר יש כאלו , אני יודע על כפיר ודוכיפת אבל אני ממש לא בעניינים – ואז צריך לראות כמה מהכוח הלוחם של צה"ל באמת מתעסק בלחימה של ממש וכמה בעבודות שיטור. אם למשל נוציא את כל היחידות הלוחמות הרגילות – צנחנים, גולני, סיירות למיניהן – מהשטחים ויפטרל שם כוח מיוחד שמאומן רק למעצרים, מחסומים, פיזור הפגנות ,חיפוש בבתי ערבים, פירוק מאחזים וכן הלאה – כמה חיילים הוא יכלול וכמה משאבים הוא יגזול מהצבא? אנחנו עלולים לגלות את המחיר האמיתי של הכיבוש ומה שהוא עושה למבצעיות של הצבא.
    נמשיך הלאה – כששירתתי במילואים הראשונים שלי היה איתי חייל בן חמישים על הבט"שית, אותי שחררו בגיל 41 כי בינתיים הועבר תקציב המילואים לצבא (במקום לביטוח הלאומי) ופתאום הצבא התחיל לראות כמה עולה לו לגייס מילואימניק. אז אם מילואימניק שהיה ג'ובניק בשירות הסדיר שלו (פרופיל 45 מש"ק שלישות למשל) מתגייס הוא עולה הרבה יותר מהפקידה שהוא מחליף, לאט לאט מסתבר שיש בעיה מהותית עם צבא העם ושאולי צריך לחשוב על כל העניין שוב. אולי צבא מקצועי הוא לא רעיון כל כך גרוע בסופו של דבר.
    ואפשר להתפרע לגמרי ולשאול אם לא צבא העם אז מה לגבי מדינת העם? למה עדיין יש חוק שבות אם רוב היהודים בתפוצות חיים להם לגמרי בנוחות בגולה אבל אנחנו ממשיכים להתנהג כאילו הם כלואים מאחורי מסך ברזל ועלינו להקים עבורם קן חמים ומרופד ברגע שיצליחו לברוח מבין הסורגים. לא הגיע הזמן לחשוב גם על זה שוב?
    בקיצור אני חושב שהרבה מאד במדינה לא משתנה בדיוק בגלל זה שאנשים ממשיכים להסתכל על הפרטים הקטנים ולא מרימים את העיניים לראות את התמונה הגדולה, היא דורשת מסקנות מרחיקות לכת מדי.