מאת נועם הופשטטר.
עשרות ההתקפות של אנשי ימין על פעילי שמאל, פלסטינים, ולאחרונה גם אנשי צבא, הן חלק ממהלך מהפכני, רציני ומסודר, המתממש בימים אלה, לשינוי המשטר במדינת ישראל. בנימין נתניהו, ראש-הממשלה, יכול לעצור את המהפכה–אך בינתיים תומך בה. בדומה למנהיגים של דמוקרטיות מסוימות בהיסטוריה, הוא מרחיב את סמכויות החירום, מגביר את השימוש בכוח, חולק את השלטון מבחירה עם גורמים גזעניים ואלימים, ופותח את השער בפני כוחות אנטי-דמוקרטיים. חשוב לעמוד על מאפייני הסיטואציה העכשווית – ולהשתדל להשפיע עליה.
בימים אלה, אזרחי ישראל הולכים ונחשפים לרשת יהודית אזרחית חמושה, מסועפת ותוקפנית–הזרוע הצבאית של המהפכה היהודית הפונדמנטליסטית. לאחר שנים של אלימות קשה ומתגברת נגד פלסטינים אזרחי ישראל ובשטחים, הורחבהלאחרונה שגרת הטרור היהודי האזרחי, והיא מכוונת גם אל אנשישמאל ואנשי צבא–במקביל לשריפת מסגדים וחבלות אחרות. המערכה הזו אינה אקראית. היא משרתת משנה סדורה, עם נציגים בכנסת וגם מדינה נפרדת, שעשרות-אלפי ישראליות וישראלים מתייחסים אליה ברצינות רבה.לתנועה הרעיונית הזו יש קדושים מעונים בדמות רוצחים, ותרבות כהניסטית גאה ותוססת–סדנאות הכשרה, מפעלות חינוך, וקהילות-גבעות המהוות חממות אידיאולוגיות מיליטריסטיות לדור הצעיר. יש להם (ולהן) ניסיון רב בפעילות לא-חוקית אלימה, והם אינם חוששים גם להמריד אחריםלמעשי חבלה ועבירות שונות.רשת אוונגרדית זו של קבוצות (למשל –'הסנהדרין החדשה', המוסד ההלכתי העליון (והפּעיל); או 'נאמני ארץ', הארציים יותר), שבאה לכונן מדינת-הלכה יהודית, מובילה אחריה את נתניהו (ואותנו) למלחמת-קודש.
קיצונים תמיד היו, ויהיו. אלא שלזרוע הצבאית של המהפכה היהודית הפונדמנטליסטית יש גם זרוע פוליטית, הפועלת בגלוי בלב מוסדות השלטון. לא מדובר רק בהעברת השליטה בקרקעות המדינה ובתקציבים רלוונטיים לידי אידיאולוגים של תנועת ההתנחלות. מבט מפוכח בעשייה הפרלמנטרית הישראלית מגלה שבשנתיים האחרונות הופכת הכנסת מבית-נבחרים של מדינה בעלת עקרונות דמוקרטיים, לכלי המכונן שיטת משטר חדשה: הגדלה מכוונת של הפערים החברתיים, החרפת העוני ובכלל זה עוני בקרב ילדים ומשפחות עובדות; הפרטת קרקעות המדינה; חקיקה נגד המגנים על זכויות החלשים, לצמצום (סלקטיבי) של חופש הביטוי והמחאה, ולהרחבת עוצמת כוחות שיטור שונים מול האזרח; הכפפתם הפוליטית של בתי המשפט; דחיקת רגלי אזרחי ישראל הערבים מהשותפות האזרחית במגוון אמצעים וחיזוק היסודות האתניים של ישראל על-חשבון אלה הדמוקרטיים. כל אלה כבר אינם בגדר אזהרה, אלא מציאות קיימת ומקצינה. תכליתם כפולה – מחד, להפריד כדי למשול ולדכא כל תקווה; ומאידך –להחליף את כללי המשחק הדמוקרטי בתשתית חוקתית גזענית, דכאנית, טוטליטרית. מתוקף תפקידו, מי שמתזמר את המהלכים הוא דווקא זה שאמור להגן על שלטון החוק ולבצר את הדמוקרטיה –שר המשפטים עצמו.
מאמצים דומים מתנהלים גם בזירות ציבוריות לא פורמליות: החל בהסתה עממית בראשות שר החוץ, דרך שלוחות אידיאולוגיות כגון 'אם תרצו', כלי תקשורת מגויסים כ-'ישראל היום' ורשות-השידור, שמופעלת לשביעות רצונו המלאה של ראש הממשלה,סגירה או חידוש פוליטי של ערוץ 10 הביקורתי ופיטורי עיתונאיםביקורתיים, ולצדם–הקצנה מכוונת במוסדות החינוך והתרבות, לחץ אידיאולוגי על אוניברסיטאות ומטעמן על אקדמאים; בעיטתהנשיםמהמרחבהציבורי; ועוד.
למרבה הצער, תנועת-המלקחיים הזו כבר אינה בבחינת תיאורית קונספירציה. במרחב הפוליטי שיצרו בין ממלכתיות ליהודים בלבד לבין מרד בממלכה, הזרוע הצבאית והזרוע הפוליטית מזינות ומגבות זו את זו:הגיבוי הרעיוני מגיע, שוב, משר-המשפטים, יעקב נאמן (מינוי אישי של רה"מ) – המבקש לכונן כאן את משפט התורה; וכן בהכשר החוקי למנהיגים הנותנים השראה של הזרוע הצבאית, אשר מכנים את הדמוקרטיה'עבודה זרה' ומסיתים לגזענות ולאלימות כבר שנים– בלי לתת את הדין. בשטח, מתקיימת מדיניות של אי-אכיפת החוק על הטרור היהודי, והשתתפות של הצבא והמשטרה בשגרת האלימות. אלה מתועדות במאות ידיעות, דו"חות, סרטונים (כמו זה, או זה) ועדויות.המדינה אף מזרימה בעקיפין אמצעי לחימה לזרוע הצבאית: הקבוצות הקיצוניות נהנות מגישה מועדפת לכלי-נשק פרטיים. והנשק הצבאי זמין להן לא רק מחיילים בשירות סדיר, אלא גם הודותל מודלים שונים ומשתנים של שיתוף-פעולה עם המדינה, במציאות שבה כמעט אי אפשר להפריד בין 'חוקי' ו'בלתי חוקי', 'צבאי' ו'אזרחי'.
התהליכים הללו הולכים ומתכנסים לנקודת הכרעה– לא משום שהעיתוי הוא מיסטי, אלא כיוון שההזדמנות (בלי ובוודאי עם תקיפה באיראן) קיימת. רבים משינויי החקיקה כבר התרחשו, ואחרים הולכים ומבשילים. ובפוליטיקה אין ואקום. הימין הקיצוני זיהה זירה פרוצה – ונכנס אליה בכל הכוח: הפלסטינים זנחו את ההתקוממות האלימה, מה שהפך את השפעתם על השיח הפוליטי הישראלי לזניחה; נתניהו וברק (להלן – 'נתניהו') מחסלים, כרגיל, כל אפשרות להתקדמות, תוך המשך הדיכוי בשטחים ואפס עשייה מדינית. ובעוד נתניהו מתחזק את הדיכוי הכלכלי והצבאי במינימום נזק אלקטורלי, הימין המשיחי מלא אנרגיות. הם דוחפים למלחמת גוג ומגוג.
ובכן, לא הקוורטט, לא השמאל ולא הפלסטינים, לא ה-OECD ולא ארגוני זכויות-האדם –דווקא הימין המשיחי, הוא שכופה על ישראל את ההחלטות הקשות. הפונדמנטליסטים הלאומניים היהודים אינם מסוגלים להכיל את הסתירות שהמרכז הפוליטי הישראלי הפרגמטי מלהטט בהן כבר עשרות שנים: זכויות שוות לכולם – או זכויות רק לכוח. או דמוקרטיה – או שטחים ואפרטהייד.הם תובעים את הכל, עכשיו, מהר, ובאלימות.בדחיפות הזו יכולה להיות ברכה – ויש בה גם סכנה.תוצאותיה אינן ניתנות לחיזוי. היא תלויה בהתפתחויות שלפנינו, ולכן גם בנו.
כל יום שעובר על הממשלה הנוכחית, הוא יום בו מוותרים נתניהו, ארדן, סער, איתן, מרידור ובגין על עוד שמץ שלריבונות ישראלית לטובת מיליציות המתנחלים, המעורבבות עם הצבא והמשטרה. נכון, זה לא חדש. אבל עכשיו זה רשמי, ונפוץ. או, בעצם – עכשיו חשים בכך גם יהודים. ודוק: יהודים שאינם דווקא שמאלנים. וגם בתוך ישראל.אלימות המשטרה המקבילה נגד אזרחיםבשטחי ישראל היא רק הפרומו. כפי שהרחיב כבר יוסי גורביץ', הדבר האמיתי נמצא מעבר לפינה: יציר-כלאיים של כוח שיטור/צבאי אידיאולוגי, שמשרת מגזר פוליטי לאומני ומשיחי, ופועל בין הירדן לים, לפי תערובת של פקודות רשמיות, הוראות מרבּנים, ומוטיבציות אישיות.
המהפכה היהודית הפונדמנטליסטית נבנית על שיסוי והפרדה; היא אינה יכולה לסבול עשייה אזרחית סולידרית, כמו המאבק החברתי, אשר מפעפע ומתעצב בהדרגה לגל התקוממות שני. לכן, אפשר לצפות להחרפת האלימות הפנימית, ולהמשך מגמת קיצוץ הכנפיים של החברה האזרחית; למערכת בחירות ללא תקשורת ביקורתית; ולמסעות הפחדה והסתה בהשראת טובי המומחים בתחום. בכל יום שעובר, ישראל נעה עוד קצת לכיוון הלא נכון על הסקאלה שבין מדינה דמוקרטית לבין מדינת אפרטהייד טוטליטארית. בכל יום מתקרבים לתרחיש הנורא של מלחמת-אזרחים אכזרית, משיחית.
האופציה הפטריוטית של נתניהו היא להפעיל את זרועות השלטון נגד הימין המהפכני בשטח, ולהיפטר מהמורסה מקדמת-האפרטהייד שבכנסת.מעשית: לעצור את פעילי הטרור הימנים, עד האחרון; להוריד את ההתנחלויות שישראל עצמה רואה כבלתי חוקיות ("מאחזים"); לפרק כוחות צבאיים או שיטוריים שמכילים קבוצות אורגניות של מתנחלים; לפטר את המוציא לפועל הראשי, שר המשפטים; לבטל את החקיקה האנטי-דמוקרטית; לרסן את הכוח המופעל על מפגינים בכל האזורים;לבטל כל מופע ממסדי של הדרת נשים; לבצר את מעמדם של כלי-התקשורת, ושל השידור הציבורי בפרט, את זכויות האזרח הבסיסיות ואת מעמדו של בית-המשפט העליון כנגד התקפות עתידיות– ואז, אחרי טיפול החירום, להתקדם ממש בסוגיות המכריעות שעל סדר-היום.
האם הציפייה לשינוי כיוון אצל נתניהו אינה טפשית, או לכל הפחות מוזרה? אחרי הכל, רבות מהרעות החולות המתוארות לעיל הגיעו אלינו ביוזמת ראש הממשלה, ובגיבויו. וייתכן שחלקים רחבים בציבור חשים עכשיו במצוקה דווקא משום שכבר עברנו את נקודת האל-חזור. אך צריך לזכור שהמהפכה השלטונית עדיין לא התרחשה בפועל, ושאפילו לשיטתו של נתניהו והליכוד, במצב שנוצר עליו להכריע מיד –האם הוא ממשיך להתחרות על הנהגת החטיבה היהודית בליכוד, או מתחיל להיות ראש ממשלת ישראל.המשמעות הברורה היא שינוי הרכב הקואליציה.לליכוד יש יותר מנדטים מאשר לש"ס ולישראל ביתנו יחד, ואופציה נוחה למדי בדמות 'קדימה', ולידה 'העבודה'. נתניהו יכול גם ללכת לבחירות עכשיו, כשהוא עדיין חזק, ולקוות לצאת מהן טוב.זהו סיכון; המהפכה הפונדמנטליסטית היהודית לא מחכה לביבי, ונדמה שגם הציבור כבר לא. האם זו הסיבה למהלך לדילול השפעת קיצוני הימין במרכז הליכוד?ימים יגידו.
בינתיים, נראה שנתניהו לא רוצה להיות מנהיג אזרחי, דמוקרטי, אמיתי. ואולי אינו מסוגל.כלי התקשורת והעיתונאים שעדיין מחויבים לערכים דמוקרטיים חייבים להבהיר לציבור את משמעות החודשים הקרובים, ולדרוש מהממשלה פתרון חברתי, מדיני ופוליטי; ואנחנו, האזרחיות והאזרחים– עלינו מוטלת החובה לדאוג לעתידנו. עלינו להמשיך במאבק על חברה ישראלית סולידרית, דמוקרטית, שוויונית, המחויבת לקיומם הפיזי והתרבותי שלכל הפרטים והקבוצות שחיות בה.בזמנים קריטיים כל-כך, ובהיעדר מנהיגות נבחרת רצינית, עלינו להראות לממשלה את הדרך. את השינוי צריך לעשות עכשיו,ברחובות, ועוד מעט –גם בקלפי.
הערות מנהלתיות: 1. העמדות והדברים המובאים בפוסטים אורחים הם על דעת הכותב ובאחריותו בלבד. אני שם אותם כי לדעתי יש בהם חומר למחשבה ולדיון. 2. מודה לתורם על תרומה לתחזוקת הבלוג, זה ילך לתרופות. 3. עקב כניעה מבישה מצדי לשיקוץ הצילום הדיגיטלי, פתחתי חשבון פליקער אותו אפשר למצוא כאן, ובקישורים משמאל. התמונות חופשיות לשימוש שאיננו מסחרי, עם קרדיט.
עוד כשרון כתיבה מבוזבז לתאוריות בולשטטיות… חבל.
אתה יודע, תמיד אמרו לנו בשמאל : "אל תחשבו שהערבים ירחמו עליכם אם הם ינצחו אי פעם במלחמה".
תרשה לי לומר לך שאם ההפיכה שמדברים עליה כאן תצליח, לא יעזור לך שאתה לא סמולן, בכל זאת תעמוד יחד איתי עם הגב לקיר בעיניים מכוסות.
אולי קשה להתבונן כרגע בפרספקטיבה על המצב ולראות לאן הרוח הרעה הזאת נושבת. אבל קיימת תחושת כאוס של מהפכה ואכן כוחות הימין מובילים את ביבי רפה הכוח. לא נראה לי שהוא יכול להתמודד מולם. אין הוכחה אחת מחייו של ביבי שהוא ידע להלחם ולעמוד על שלו, אבל היא גם מתאימה לאג'נדה של אביו ופה הוא כן רואה את עצמו כמגשים מורשת אביו .
צריך לזכור שהצואה הימנית הקיצונית לא מכבדת את הדמוקרטיה אבל גם השמאל הרדיקלי בדיוק באותה מידה לא מכבד, ההבדל הוא שהשמאל הרדיקלי חסר שיניים בניגוד לימין הקיצוני.
בטח, כי דרישה שישראל תהיה מדינת כל אזרחיה זה *נגד* הדמוקרטיה. די כבר עם שיחדש.
תפסיק עם הקשקושים קופיף, מדינת כול אזרחיה ניתנת לכול מיני פירושים שונים, מבחינתי מדינה יהודית ודמוקרטית עם חוקה והפרדת דת ומדינה זאת מדינה כול אזרחיה ראויה, מבחינת הצואה השמאלנית רדיקלית מדינת כול אזרחיה זה יצירת לאומיות פיקטיבית לשני הלאומים יחדיו, אז תודה ששיחקת אבל אני לא מעוניין בלאומיות שקר כלשהי שאתה מציע לי. ודרך אגב אתה מוזמן לבדוק את הדגל של כול אחת ממדינות סקנדינביה אתה אולי תופתע לגלות דגל שהוא לא נייטרלי מבחינה דתית.
זה פחות רלוונטי מה נמצא על הדגל, יותר משנה שאלו מדינות שמשלבות את המהגרים בחברה המקומית במקום לדחות אותם החוצה כמו קוץ בבשרן.
לגבי לאומיות השקר וכו' – לא יודע איך לומר לך את זה, אבל כל סוגי הלאומיות הן למעשה לאומיות שקר במובן הזה שכולן מומצאות. השאלה היא רק כמה הן פתוחות (במובנים שלנו = דמוקרטיות), או עד כמה הן סגורות (דהיינו, גזעניות ו/או פונדמנטליסטיות). אתה יכול לקרוא למדינה "יהודית" או "מאדימית" או איך שאתה רוצה, זה לא מפריע לי בכלל, ועל חוקה שמעגנת הפרדת דת ומדינה אני חותם עכשיו בשתי ידיים. העניין הוא שיהיה קצת קשה לשכנע את המצדדים ב"מדינה יהודית" שבעצם מה שהמדינה צריכה זה *להפריד מעצמה* את היהדות. מבין?
בעיני הפוסט מודרניסטים הכול מומצא חוץ מהפוילהשטיקים שהם מנסים למכור לנו, גם ייעוד בחייו של אדם זה קרוב לוודאי מומצא ולא מחוייב ובכול זאת בני אדם לא מוותרים על ייחוד כלשהו בחייהם וככה גם עם הלאומיות, בני אדם צריכים זהות אינדיבידואלית וקולקטיבית זה מה יש ושום דוקטורים לעינייני שום כלום לא יוכלו לשנות את זה.
בקשר ללאומיות האירופיות: הלאומיות האירופית והמוסלמים זה לא סיפור הצלחה גדול וככול שעובר הזמן לא נראה שהמוסלמים הופכים להיות יותר דנים או שבדים או גרמנים, אני לא כותב את זה כצידוק למה ישראל לא צריכה לנסות לשאוף ללאומיות יותר פתוחה אלא מנסה להראות שגם אם ישראל תעשה מה שהיא צריכה לעשות זה לא מבטיח שזה ישפר את המצב. ובקשר להפרדת דת ומדינה: אכן במדינה שיש הרבה אנשים מסורתיים ודתיים קשה לבצע את המהלך אבל זה לא בגלל שאנחנו מגדירים את המדינה כיהודית אלא בגלל שאנשים הם פשוט דתיים, יש לא מעט אינטלקטואלים שהם לאו דווקא שמאלנים שמאמינים במדינת לאום יהודית והפרדת דת ומדינה(יהושע פורת למשל, בני מוריס).
אני מאמין שקיימת בעיה בהבנת הרעיון הדמוקרטי, אז בנקודה זאת ארצה לחדד:
פעולות מחאה ביקורתיות כנגד השלטון, אפילו שיהיו אלימות במידה/פרובוקטיביות/לא חוקיות = דמוקרטי.
פעולות אשר נועדו, בצורה חד משמעית, לפגוע בקבוצה אזרחית על בסיס אתני/פוליטי, וזאת ע"י שינוי חוקתי כללי, שיוצר מצב שאזרח, שעצם היותו מי שהוא, עובר על החוק = לא דמוקרטי.
מכאן נובע, שהפגנות כמעט תמיד יהיו דמוקרטיות, אם כי לא תמיד חוקיות/נעימות/צודקות, גם בימין וגם בשמאל. לדוגמא: התקפה על בסיס צה"ל לא מנוגד לדמוקרטיה, אבל בהחלט מנוגד לחוק. גניבת מסמכים מהצבא בתואנה של מידע שהציבור צריך לדעת זהו אקט לא חוקי בעליל, אבל עדיין דמוקרטי. חיקוק חוקים שכל מטרתם הוא השתקה/הדרה/שנאה של ציבור = **לא דמוקרטי**.
השמאל הרדיקלי עובר על החוק, ומתנהג בצורה מטופשת ולפעמים אף אלימה, אך אינו חותר נגד האלמנט הדמוקרטי. הימין הקיצוני, אליבא דנועם, חותר להדרת כל מי שאינו דומה והשמדתו.
מבין את ההבדלים?
במבחן התוצאה גם השמאל הקיצוני יכול לגרום ללא פחות נזק מהגרועים שבמשטרים הימניים, מבחן התוצאה זה מה שחשוב ולא כול מיני הבלים שהשמאל מלעיט את עצמו ומכסה את ערוותו.
תומאסו,
נסיונותיו של השמאל לעגן (כנורמה מחייבת) את המבנה החד צדדי של בית המשפט העליון, ולהנציח את שלטונו של השמאל הליבראלי, הוא דמוקרטי או לא?
ובבקשה, בטרם תענה – צפה בסרטון הרצ"ב.
h**p://www.youtube.com/watch?v=jW1YEWXvad8
אני חושב שיש טעות קשה באיך שהימין מבין את המונח "ליברליזם." הוא חושב בטעות שזה עניין של השמאל. להילחם על זכויות אדם ואזרח (ועל חופש העיסוק, לצורך העניין) זה אינטרס פוליטי צר של שמאלנים שרוצים ש"כה תיראה המדינה." הם לא קולטים משום מה שגם להם מגיעות זכויות אדם ואזרח, וגם הם זקוקים להגנה מפני המדינה. התשובה לשאלה שלך, אם כן, היא כן – זה מאוד דמוקרטי לבצר את יכולתו של בית המשפט לבטל חוקים שנוגדים חוקי יסוד. זה עניין של הפרדת רשויות, של איזונים ובלמים, ושל הבטחת חירויות של השמאל ושל הימין כאחד.
חלק גדול מהאירופים מתנגדים להגירה המוגזמת לאירופה, אני לא רואה את השמאל מכבד את ההכרעות של העם נגד הגירה אלא להיפך מנסה לחתור תחת רצון העם בטיעונים שקריים של הומניזם(כאילו מדינה חייבת לקבל אזרחים ממדינה אחרת עם העם מתנגד לכך), ככה שהשמאל הקיצוני הוא אילן מאוד נמוך שאפשר להיתלות עליו בדמוקרטיה.
העם הכריע הכרעות נגד הגירה ולא סיפרו לי?
אז הוא אומר שהשמאל פנה לבית המשפט בעקבות חוסר ההצלחה הפוליטית, אז מה? איך השמאל יכול להנציח את שלטונו? השמאל לא בשלטון. המציאות שאנשי הימין מסרבים להכיר בה היא שהימין בשלטון כבר שלושים שנה, למעט הפסקות קצרות.
בית המשפט העליון מכשיר את השרץ עבור המדינה הזו כבר ארבעים שנה. אם לא היה את בית המשפט העליון, הימין היה צריך להמציא אותו. מצד אחד, הוא מכשיר את המעשים של המדינה ומשאיר אותם "חוקיים". מהצד השני, הוא מהווה שק חבטות עבור הימין ואפשרות לטפח פרנויות רדיפה ומעשיות על כוחות אפלים שמצרים את כוחו של הימין.
ולקחת קטע של שלוש דקות מתוך הרצאה שלמה ולבנות על זה בניינים לא ממש עובד. מהיכרותי עם "ישראל שלי", אני בטוח שדבריו הוצאו מהקשרם.
תתפלא אבל הסקרים במדינות אירופיות כמו גרמניה וצרפת הראו רוב גדול נגד הגירה בוקר טוב.
אז אתה חושב שצריך להחזיר את כל העולים לרוסיה? על איזה הגירה אתה מדבר בדיוק?
אתה יודע, יש עוד משמעות לדמוקרטיה, די מילולית – שלטון העם.
אתה מדבר על ערכים שמכונים דמוקרטיים [הפרדת רשויות, זכויות אדם…].
נובע מזה, שתעדיף דיקטטורה שתכפה על האזרחים את הערכים האלו [ללא זכות בחירה] על-פני בחירה של רוב אזרחי המדינה בערכים אחרים. לדוגמה, שילוב כלשהו: נניח מדינה יהודית-דמוקרטית.
יכול להיות שהנקודה הזו לא ברורה, אבל רוב הבוחרים במדינה בחרו מישהו שכרגע יושב בקואליציה.
נ.ב יש פעולות שהם דמוקרטיות ובו זמנית שליליות – גזענות, השתקה וכו'. לא צריך להפיל הכל על הדמוקרטיה
האם "העם" רוצה שדעות "שמאל" יחשבו בגידה? מיהו אותו "עם"? אני לתומי חשבתי שמדובר בנסיון הדרה פוליטי שמתבצע ע"י קבוצה הנתמכת בידי *חלק* מהעם. כי עד כמה שזכור לי, אני מהווה חלק מאותו "עם" שולט, וזכותי שווה לזכותו של *כל* אזרח במדינה, בין אם הוא יהודי, ערבי, צ'רקסי או צאצא לשבט המאיה, וכמובן שזכות זו לא תלויה בהשקפת העולם הפוליטית-חברתית-כלכלית שלי.
אם "העם" רוצה מדינה יהודית-דמוקרטית, כאשר יישום הרעיון כולל בתוכו אי-שוויון מובנה בין אזרחים, אזי "העם" דורש משהו שהוא מנוגד לעיקרון הדמוקרטיה. למזלינו, הדמוקרטיה המקורית, קרי "שלטון העם", לא מתקיימת בעולמינו היום, אלא חלופה הגיונית יותר של שלטון *נציגי* העם, אשר מתוקף תפקידם אמורים לרסן ולהרגיע את יצרי "העם" ולפעול בהגיון תוך חשיבה רחבה יותר מאשר אותו אזרח מתלהם, אשר בשגעון הרגע החליט שצריך לחסל את כל הערבים/מתנחלים/חרדים/צפרדעים.
השמאל הרדיקלי הוא בעל שיניים חותכות עידו…חיילים סובלים בבילעין לא מעט.למה הסיקור הוא כה מועט?
מי דיבר לעזאזל על העולים מרוסיה? דיברתי על ההגירה של ארצות העולם השלישי לאפריקה.
פוסט שלם בלי צמד המילים המקודש : הדרת נשים ? רק על זה כבר מגיע פרס פוליצר לכותב. חנוכה שמח
אני ממליץ לך לקרוא שוב את הפוסט, כי הוא בהחלט מזכיר את זה לפחות פעמיים.
יש הרבה מילים מחוברות בפוסט ,נא לתקן או שאלשין לאבשלום קור
מה שהורג אותי הוא ההטייה התקשורתית המכוונת נגד המתנחלים.מצידי ברגע הכניסה לשטח צבאי שיירו להם ברגליים,אבל בחייאת,על שריפת בית כנסת הקדישו פורמט בגודל של ביצה.
המתנחלים הם פסולת והייתי מאוד שמח אם ישראל הייתה יוצאת מהשטחים ומשאירה אותם לבד עם הפלסטינאים ואלה היו מטפלים בהם בלי בג"ץ ובלי בצלם כמו שאמר פעם ראש ממשלה בישראל.
אתה באמת מאמין שהמתנחלים הם פסולת?
אתה באמת חושב שזה רעיון טוב שפלסטינים יפגעו במתנחלים אם ישראל תצא מהשטחים?
אני לא. אי אפשר להתחמק מהאחריות של מדינת ישראל לכך שהמתנחלים נמצאים במקום שבו הם נמצאים והרוב המוחלט שלהם הם לא פנאטים עם ברק בעיניים אלא אנשים שחיפשו איכות חיים במחיר סביר. כך שהמדינה אשמה במצב שנוצר וקצת כמו עם אנשי צד"ל יש לנו אחריות כלפיהם ואין לכנות אותם 'פסולת'. הם לא יותר פסולת ממי ששם אותם במקום שבו הם נמצאים.
עידו, בבלוג שלי אין ניטור וניהול תגובות, אבל אתה עושה לי חשק לחרוג ממנהגי במקרה שלך. תרגיע ת'דיבור בבקשה.
"כלי התקשורת והעיתונאים שעדיין מחויבים לערכים דמוקרטיים חייבים להבהיר לציבור את משמעות החודשים הקרובים, ולדרוש מהממשלה פתרון חברתי, מדיני ופוליטי"
כן, ושניה אחרי שיעשו את זה יתוייגו כסמולנים, ופה נגמר סיפר שלהם. בסרט הזה היינו וממש לא מזמן (ע"ע מחאת אוהלים \ דפני ליף).
אנשי ימין, גם אם זה ימין מתון (ומה לעשות שרוב הישראלים היום כאלה), לא מוכנים להיות שותפים לכל דבר ועניין שבו מעורבים, שלא לדבר מובילים, סמולנים. גם אם פירושו של דבר לירות לעצמם ברגל. עם גישה כזאת, אין שום סיכוי שמשהו יזוז…
שלום ותודה על הדיון,
לגבי המלים המחוברות – זו בעיה טכנית שלא הצלחנו להתגבר עליה, כל אחת מהן מקושרת ללינק אחר.
עניין הדרת הנשים מופיע, אך (א) בניסוח בוטה יותר, כפי שראוי לדעתי, ו(ב) לא עומד כשלעצמו, אלא בהקשר שהפוסט הזה מציע.
מרדכי, תודה על המחמאה וחבל שאתה חושב שזה בולשיט – אבל זו אפשרות… אם כי הייתי שמח לדעת למה לדעתך.
נעם
יש בסיס לדבריך, אבל הכל נאמר בהגזמה מסוימת וחבל. אני לא מאשים דווקא אותך, אבל כשצועקים זאב זאב כל הזמן ולא קורה כלום, בסוף לא מקשיבים כשמגיע הזאב. עוד כשבגין עלה לשלטון השמאל זעק פשיזם פשיזם, והנה לא קרה כלום. אני מסכים עם אנשים אחרים שהזכירו למעלה שלא רק הימין הקיצוני מפחיד, השמאל הקיצוני מפחיד לא פחות. כמו שאני לא רוצה לחיות במדינה כהניסטית, אני גם לא רוצה לחיות במדינה איסלאמית שמוציאה הומואים להורג ושבה זה נורמלי להרוג את אחותך כי היא דיברה עם גבר זר = וזה בדיוק מה שיקרה שנייה אחרי שנהפוך למדינת "כל אזרחיה".
הדרת נשים? מה שקורה עכשיו זה כלום לעומת הדרת נשים במגזר הערבי, ושוב, זה מה שיקרה כשהערבים יהיו רוב במדינה, ולכן חובה לשמור על הרוב היהודי החילוני במדינה. איך עושים זאת? שאלה קשה, אבל ברור שאנשים כמונו, יהודים חילונים, צריכים לפעול, לשכנע, להפגין, למחות, גם כנגד הקיצונים היהודים מהימין הקיצוני וגם כנגד הקיצונים היהודים מהשמאל הקיצוני.
שלום,
קשה לי להבין את ההקבלה ימין קיצוני / שמאל קיצוני – קודם כל בשטח – על מי מדובר? ואח"כ עקרונית – כי איך "שמאל קיצוני" מוביל ל"מדינה איסלאמית שמוציאה הומואים להורג ושבה זה נורמלי להרוג את אחותך…" וגו'?
ההקבלה חוטאת גם מבחינה ערכית: גם אם אפשר לדמיין נקודת מרכז שיש ימין שמאוד רחוק ממנה ושמאל שמאוד רחוק ממנה, הערכים של הימין הזה ושל השמאל ההוא יהיו שונים בתכלית. ולכן כדאי לבחון אותם לגופם, ולא מתוך אסתטיקה של איזון שללא הקשר ותכן היא נמצאת חסרה.
אני לא חושב שהגזמתי.
אני לא חושב שיש רגע מתאים יותר לצעוק 'זאב'. אגב, יש מי שצועקים 'זאב' כשהם רואים חיה כלשהי, אבל יש גם כאלה – לייבוביץ', למשל, הוא דוגמה טובה בעיניי – שהניסיון, או ההשכלה, מאפשרים להם לראות את הזאב בבירור כשהוא רק מופיע. אחרים מריחים אותו כעבור עשור, אחרים שומעים אותו נוהם כעבור עשרים שנה, אחרים כמוני צועקים 'זאב' כבר אחרי שטרף את כל התרנגולות באזור, והוא נכנס לחצר שלהם ממש. ואחרים יצעקו 'זאב' רק כשיאכל אחד מבני משפחתם – ויכולות להיות לכך המון סיבות שונות.
אם להפסיק לסחוט את המטפורה, בעיניי עברנו מזמן את השלב שבו היה ספק. ערכי הכוח וערכי והדת מתחרים כאן על הבכורה, ובינתיים משתפים פעולה למעוך כל מה שלא מתאים לאינטרסים שלהם. אנחנו בשלב מאוד מאוחר של העניין, לצערי.
נעם
אל תיתממם נועם: השמאל הרדיקלי שמפגין בבילעין כול שבוע לא תומך ברובו בשתי מדינות לשתי עמים אלא במדינה אחת לשתי העמים,מעניין את סבתא שלי זה כביכול רעיון יותר מוסרי ממדינת האפרטהייד האחת של הימין הקיצוני, הרעיון הוא גרוע מאוד מסוכן נואל והכי חשוב לא מקובל על העם, זכותם של המופרעים האנרכיסטים לקוות שהוא יתממש אסור להם לפעול ללחץ חיצוני שיכפה את זה עלינו.
נעם,
כמובן שדיבורים על ימין/שמאל חוטאים בהכללות, אך אין מנוס מכך. אם לנסות להיות קונקרטי הרי שאני מקביל את נוער הגבעות למתפרעים בבילעין ואת חברי הכנסת מהימין הקיצוני לחברי הכנסת הערבים. שתי הקצוות הללו נוהגים באלימות, ויש להם מנהיגים אשר מעודדים אותה. אני לא חושב שיש הבדל בין ערכי הקיצון הללו לקיצון השני. שניהם לא מכבדים את הכרעת הרוב ושניהם תומכים באלימות כדי להשיג את המטרות שלהם. שמאל קיצוני אני קורא לאלו שמציעים מדינת "כל-אזרחיה" מהירדן לים. מדינה כזו תהיה בעלת רוב ערבי. וכולנו מכירים את מצב הדמוקרטיה וזכויות האדם במדינות בעלות רוב ערבי.
כמובן שאת השימוש במטפורת הזאב אפשר לנתח ולמתוח עד שתאבד את משמעותה. אם בכל זאת אנו רוצים להשתמש בה, חובה לתחום נקודת זמן מסוימת ולייחס אותה לתופעות אחרות במציאות. כאן לדעתי הגזמתך. ישראל עדיין הינה מדינה דמוקרטית לא פחות ממדינות אירופה. נכון, יש דברים בהם ישראל צריכה ללמוד ממדינות אירופה, אך בהרבה מובנים ישראל יותר דמוקרטית ויותר סובלנית כלפי מיעוטים.
אני מעריך מאוד את לייבוביץ', אבל גם הוא טעה והטעה לא מעט. למשל הוא נלחם כנגד הקמת הכור בדימונה כיוון שגרס שהעולם לא ירשה זאת ושארה"ב תפציץ אותו. הוא כמובן טעה לחלוטין.
אז אני מבין את הסכנה והחשש שלך ומסכים איתך שיש לעמוד על המשמר, אני רק חושב שאין צורך להגזים, ושיש להיזהר גם מפני סכנות אחרות מפחידות לא פחות.