משלב ההכחשה לשלב האלימות.

הטיה פוסט-ציונית באקדמיה? ודאי שיש. שום דבר שמתקרב למה שמקובל לחשוב בחוגי הימין הטוקבקיסטי כמובן, אבל יש. במיוחד אם סופרים "פוסט-ציונים" בהתאם להגדרה החדשה והמעודכנת: "פוסט ציוני הוא כל מי שארגון ימין כלשהו החליט שהוא פוסט ציוני, גם אם הוא בעצמו לא יודע מזה". אם זה הקריטריון, שיט, לא רק האקדמיה, המדינה מלאה בהם. אבל כן, תיאוריות "פוסט" למיניהן וגישות ביקורתיות נעשו אופנתיות באקדמיה בסביבות שנות התשעים, באיחור אופנתי של איזה עשרים שנה אחרי שאר העולם, וזה בסדר גמור. האקדמיה עובדת לפי אופנות, והחוגים שמותקפים עכשיו ע"י הקומיסרים דווקא רגועים ופתוחים יחסית לחוגים אחרים, כלכלה למשל.

בזמנו, האקדמיה הישראלית, והסוציולוגיה בפרט, הייתה מאוד לאומית ושמרנית, אחר כך התפתחה ביקורת ועכשיו הביקורת היא מיינסטרים. למבקרים של פעם היו חיים קשים, וגם למבקרים של היום והמיינסטרים של מחר יש חיים קשים. אבל המבקרים והחדשנים של פעם ניהלו מלחמה אקדמית כמו שצריך. עובדה שהם הצליחו, ועוד בתקופה שבה האקדמיה הייתה חונטה בועתית סגורה ומונוליטית הרבה יותר מאשר היום. הם פיתחו גישות שמהן לא היה אפשר להתעלם והרוויחו את מקומם ביושר. מי שיש לו רעיונות חדשים, מוזמן לעשות את אותו הדבר.

לפני כמה שנים היה דו קרב ראפרים בין הצל (זה מסבלימינאל והצל) לסגול59, ובסופו, הצל הרביץ לסגול. עכשיו, אפשר להעדיף את הפוליטיקה של הזה או של ההוא, אבל מה שבטוח זה שאם אתה צריך להרביץ, אז בנאדם, זה אומר שהראפ שלך לא מספיק טוב.

הראפ של "אם תרצו" בהחלט לא מספיק טוב בשביל לשרוד בשדה הקרב האקדמי, התחרות גדולה עליהם, אז הם עושים את מה שהביקורתיים לשעבר והפרופסורים בהווה הסתדרו בלעדיו, מנסים למנף כסף ופוליטיקה מבחוץ כדי להיפטר מהתחרות. אם הם היו אקדמאים, זה היה פתטי, אבל הם לא אקדמאים אלא פוליטיקאים שהדרך בה הם בחרו כדי להתמקם בעמדות כוח והשפעה היא ללכד את הציבור באמצעות סימון "אויב מבפנים" ו"טיפול" בו, והאקדמיה היא אויב טוב, היא יושבת על כל הסטריאוטיפים הנכונים. "טיפול", אגב, זו בדיוק המילה בה הם השתמשו במכתב שלהם לאוניברסיטת באר שבע (שימו לב: לא "ביקורת" יש להם, לא "ויכוח" הם מנהלים, הם דורשים "לטפל" או ש…).

כמובן שכל הסיפור, כמו כל דבר שהם עושים, הוא רק תרגיל יח"צני לניפוח מותג "אם תרצו". התורמים, יהודים אמריקאים לרוב, יודעים מי זה ג'ון הייגי, הספונסר של "אם תרצו", וסביר שיזרקו אותם מכל המדרגות. ואם הם אכן יתחילו לבחוש בקהילה היהודית בארה"ב הם רק יעמיקו את מגמת ההתרחקות של רוב הציבור היהודי שם מישראל.

הימין בארץ פיתח איזה רעיון שהיהודי ארה"ב הם מין "תינוקות שנשבו" כאלה, שלא יודעים מה קורה כאן, תורמים בתמימותם לכל מני עוכרי ישראל וצריך רק "ליידע" אותם כדי שיחזרו בתשובה שלמה ויעבירו את הכספים שלהם לידי "אם תרצו". איך אומרים האמריקאים? בוי, מחכה להם וואחד סוזי סורפרייז. רוב היהודים בארה"ב שעדיין תומכים בישראל, תומכים בישראל ליברלית ודמוקרטית. תומכי ישראל שאינם כאלה הם ימין אורתודוקסי שמנתב כספים לא לאוניברסיטאות אלא למשפחות של טרוריסטים יהודים, להתנחלויות של עמותות ימין קיצוני במזרח ירושלים ול"אם תרצו". אבל דחייה תשרת את "אם תרצו" היטב, עוד בוגדים ואוטו-אנטישמיים לנפנף בהם מול העדר הישראלי המפוחד.

מה שמעניין אותי לדעת זה מה, לעזאזל, "אם תרצו" חושבים שהם יכולים לתרום לדיון, מהם אותם דברים שפתאום יישמעו שכ"יטופלו" כל הבוגדים ויגרמו לנו להגיד "וואו, לא חשבתי על זה קודם" ומייד לרוץ להצטרף אליהם. ראיתי פעם הזמנה של "אם תרצו" לסיור היכרות עם השורשים היהודיים של שכונת שמעון הצדיק, שייח ג'ראח היום. כמובן שהם הציגו את ההיסטוריה היהודית של השכונה כמשהו שמנסים "להסתיר" מאתנו. רבאק אנשים, אנחנו יודעים שהייתה שם שכונה יהודית. אני גם יודע שהרובע המוסלמי בעתיקה של ירושלים היה מיושב ברובו ביהודים עד המאה ה-19. הרובע היהודי, אגב, היה פעם מחנה של הלגיון העשירי פרטנסיס ובכל זאת אני לא חושב שצריך ליישב אותו באיטלקים או "להחזיר" אותו לברלוסקוני כמו שהחזירו חלק ממגרש הרוסים לפוטין. הימין בארץ נמצא עמוק בשלב ההכחשה. בעצמו, הוא לא מבין ולא רוצה להבין את הביקורת עליו, שכמו כל ביקורת, מכירה ומבינה היטב את הטיעונים שאותם מבקרים, וחושב שאם רק יקבלו הזדמנות להגיד את שלהם, כל האנטי-ציונים המודחקים\במשתמע וכו' ירוצו להצטרף אליהם. הם לא מצליחים לבלוע את העובדה שזה לא שאנחנו לא יודעים מה הם אומרים, אלא שזה פשוט לא משכנע. הראפ שלכם, חברים, שווה לתחת. אז עכשיו הגיע זמן המכות?

Posted in כללי | Tagged , , , | 38 Comments

הוצא מהקשרו. הערות.

1. הרצל אמר שמקומם של הרבנים בבתי הכנסת, ושל אנשי הצבא בקסרקטינים. אז לא מספיק שאף אחד מהם לא נשאר במקומו הראוי, עכשיו הרבנים גם יוצאים מבתי הכנסת והולכים לקסרקטינים. אם היינו מדינה נורמאלית, זה לא היה עניין גדול. אבל אנחנו לא מדינה נורמאלית, והרב מצגר הוא לא איזה צ'אפמן טאפמן חביב . נראה שהרבנים הראשיים, מצגר ועמאר, החליטו ליצוק תוכן חדש ותוסס למוסד המאובן שבראשו הם עומדים, בדומה למהפכה שתא"ל רונצקי הנהיג לפניהם ברבנות הצבאית. עמאר כבר הספיק לאחרונה להתערב בענייני חקיקה ולהתגולל על הרפורמים והליברלים באשר הם, ועכשיו בן זוגו האשכנזי נחת בבסיס הקומנדו הימי והצהיר שתי הצהרות שאומרות דרשני: הוא העניק הכשר הלכתי לפעולה האומללה לעצירת המשט, והצהיר שהמשטרה לא צריכה לחקור את הרבנים שתמכו בפרסום הספר "תורת המלך".

מדובר כאן ביותר מהבעת דעה גרידא. הרי רבני הימין אומרים בריש גלי שצה"ל הוא "צבא יהודי" שאמור לפעול לפי מה שהם מכנים "התורה". רונצקי כבר העז לספר לחיילי צה"ל ב"עופרת יצוקה" שהם נלחמים במלחמת קודש על שלמות ארץ ישראל, ובעשותם זאת, אל להם לרחם גם על נשים וילדים. דב ליאור, הרב של קריית ארבע, שחתום על תמיכה ב"תורת מלך" ומסרב לבוא לחקירה, כבר קבע שאין דבר כזה כמו פלסטינים חפים מפשע (הימין הדתי מקבל ברובו את התפיסה שהמלחמה היא בין עמים, ולכן כל הפרטים בעם האויב הם מטרות לגיטימיות), ושמו נקשר כמעט בכל מעשה של טרור יהודי בעשרים השנים האחרונות. כשעמאר מרשה לעצמו לקבוע האם פעולה צבאית תואמת או לא תואמת את ההלכה, הוא מתייצב לצד אותם רבנים שנמאס להם להחזיק את המקל בשני קצותיו ונוקטים לאחרונה בעמדה ברורה לפיה "התורה", כלומר, הם עצמם והשקפותיהם הפוליטיות, נעלים על חוקי המדינה ועל הממשלה הנבחרת.

העניין בצבא מצד אדם שמרבית צאן מרעיתו (תרתי משמע) לא ממש מתגייס, איננו מקרי. רבני הימין מזהים לאן הרוח נושבת, ויודעים שמספיק להיות "בעד צה"ל" כדי להיכנס ללב לקונצנזוס ולסמן את מתנגדיהם כ"נגד צה"ל" ולכן בוגדים. בפרשת המשט, ראינו איך כל הפוליטיקאים והגנרלים מתחבאים מאחורי כתפיהם החסונות של לוחמי השייטת ומצווחים שאסור לבוא בטענות ללוחמים, וזאת למרות שאף אחד לא בא בטענות אל הלוחמים אלא אליהם. ראינו את "אם תרצו" יוצאים "להגן" על החיילים מפני השמאלנים המרושעים למרות ששוב, מקבלי ההחלטות היו מי שספגו ביקורת ולא החיילים. ראינו גם את הרב יוסף ג'וניור (הבן של עובדיה) ואחד המבוקשים לחקירה בעקבות התמיכה בספר ההסתה המדובר, טוען שהאישור ההלכתי לחסל גויים, כולל תינוקות וחסידי אומות עולם (במידה והיהודי המחסל חושב שהם עלולים לסכן איכשהו יהודים, או שסתם ממש אכפת לו מקיום שבע מצוות בני נוח) הוא בסך הכול "תמיכה בצה"ל". מסתמן שצדיקי הימין הפונדמנטליסטי יודעים היטב את נפש בהמותיהם, ועכשיו הם הופכים את צה"ל למסלול ההשתלטות שלהם על המדינה. הנובלה "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן,  שמספרת על ישראל כמדינת משטרה שנשלטת ע"י חונטה של אנשי צבא ואנשי דת, שמתכננים לפצוח במלחמת נקמה גרעינית נגד כל הצוררים מההיסטוריה היהודית, כבר לא נראית כמו ספר מדע בדיוני.

2. מפרקים את חומת הבטון שהוקמה ב-2000 בשכונת גילה בירושלים, עקב הירי עליה מבית ג'אלה. גילה (גילוי נאות: גרתי שם עד 2005) היא שכונה חלוצה. היא חלוצת הבנייה הפוליטית המאסיבית ליהודים בשטחי הגדה שסופחו, בהחלטה תמוהה ועקב ספין של נציג צה"ל שפעל על דעת עצמו בשם רחבעם זאבי, לירושלים ב-67. היא גם חלוצת הפשיעה הארכיטקטונית הישראלית. כשגולדה הורתה לבנות את השכונה (ואחרות כמוה) כתגובה ציונית הולמת לתכנית רוג'רס ב-70, מיטב הארכיטקטים סירבו לשתף פעולה עם הפשע התכנוני הזה, ומי שקיבל את החוזים השמנים היו, כנראה, הארכיטקטים הגרועים.

שכונת גילה היא מעין מוזיאון טבע שבו אפשר לראות את אבותיהם הקדמונים של המפלצות האורבאניות שחולשות על נופי ארצנו. מי שרוצה לראות מאיפה הגיעו העיר מודיעין ופרויקט הולילנד, למשל, מוזמן לעשות שם סיבוב. גילה היא גם אחד המקומות הראשונים בהם הוקמה חומה, שלא באמת הגנה על השכונה מכדורים. על החומה ציירו, בהתחלה, את הנוף של בית ג'אלה שנשקף ממנה, כאילו כדי להצהיר שזאת בסך הכול פאזה זמנית, ואחר כך ציירו עליה ציורים דקורטיביים שמחים, וכך החומה הפכה לא רק למכשיר מסתיר מציאות, אלא גם את החומה עצמה הסתירו.

מי שנוסע בכביש 443 יכול לראות גם שם את אותה התופעה. החומה, שלא מונעת מפלסטינים לירות על הכביש בלי לקום מהכורסא בסלון, אם ירצו, מסתירה אותם מהנוסעים הישראלים, ועל החומה, מצויר נוף של שדות ירוקים. ועכשיו, גילה היא הראשונה שמפרקת חומה. זה מעניין כי צעדים "ביטחוניים" נוטים להיות חד סטריים. לפני עשר שנים, גל-השבלול-הירש, אז מפקד גזרה, הורה לסגור את 433 לתנועת פלסטינים (לגמרי על דעת עצמו, אגב) ומאז לאף אחד לא היו ביצים לפתוח אותו מחדש, חוץ מבג"ץ שנאלץ לעשות זאת רק מפני שהתיר בזמנו את בניית הכביש בניגוד לאמנת ז'נבה בקבלו את השקר הממשלתי לפיו הכביש נבנה לרווחת הפלסטינים. הרשויות הצליחו למכור לציבור את הקשקוש לפיו החומות והמחסומים הם אלה שאחראים להפסקת פיגועי ההתאבדות, וכך גם חישקו את עצמם כך שאין כמעט אפשרות ציבורית לבטל אותם, גם אם ירצו.

3. שופטת מת"א הוציאה בזול, מאוד בזול, סוחר נשים ואשתו. מעצרו עד תום ההליכים יהיה כל העונש שלו, וזאת למרות שכבר הורשע בעבר פעמיים על אותו הפשע, ולמרות שעסק בסחר בנשים גם בזמן שהותו בכלא. האיש, אדוארד קונין, שמתגורר בישוב הקהילתי חריש (מסתבר שסוחרי נשים, אנסים ואנשי פשע מאורגן, להבדיל מערבים, דווקא רצויים שם) קיבל עונש קל כל כך כי, תקשיבו לזה, הפרקליטות לא הצליחה להוכיח שהוא קיבל כסף תמורת עיסוקו. מסתבר שלמדינת ישראל אין בעיה מיוחדת שמישהו יסחר בשפחות מין בתור תחביב.

Posted in כללי | Tagged , , , | 17 Comments

יאיר לפיד יוצא ל(אגו)טריפ בגבעות השומרון.

התגלמות הישראליות על אדמות בעיני עצמו, יאיר לפיד, החליט לצאת למסע פוצי-מוצי אל המתנחלים כדי לבדוק למה הם לא מתחברים לישראליות כפי שהוא מבין אותה, ואיך אפשר "לחבר" אותם. דוגרי, אם הייתי מתנחל, הייתי נעלב ושולח את המתנשא המלוקק לאלף עזאזלים. מצד שני, אם הייתי מתנחל, בטח הייתי צבוע, כי הם עושים בדיוק את אותו הדבר. אם יש משהו משותף ללפיד ודומיו ולימין הדתי ה"מתון" בהתנחלויות, זה הדבר. שניהם בטוחים שהם מגלמים את "המדינה", האחרים צריכים "להתחבר" אליהם, והם לא בוחלים בשימוש בהרבה דבש דביק של "אהבת ישראל" להטביע בו את הרעלים שלהם, כדי שיהיה קל לבלוע.

"דיאלוג" היא אחת מאותן מילים שעברו הזניה טוטאלית. היא נוצלה כל כך הרבה לצרכי תעמולה, מיסוך, התיפייפות, התנחמדות וסתם כדרך תקינה פוליטית להגיד משהו אחר, שכמעט אי אפשר להשתמש בה יותר. דיאלוג אמיתי, קודם כל, הוא דבר שקורה בין צדדים שמצויים בקונפליקט. אין ולא יכול להיות דיאלוג שלא מכיר בקונפליקט הזה ושלא שם אותו על השולחן במלוא עוצמתו. זאת חייבת להיות נקודת המוצא, יש קונפליקט, יש ויכוח קרדינלי, ואנחנו רוצים דברים שונים. לא "כולנו ציונים, יהודים ולאומיים והויכוח הוא כמעט טכני כי כולנו רוצים את אותם דברים: שיהיה הכי טוב לציונות והכי טוב ליהדות והכי טוב ללאומיות של כולנו" (מאיזה שיעורי בית של תלמיד תיכון בינוני לפיד הביא את המשפט הרדוד הזה?). מה אני יכול להגיד? הנחיתי מספיק מפגשי דיאלוג בימי חיי כדי לדעת שמי שבא כנציג המיינסטרים כשהוא בטוח שאחרי קצת נחמדות ו"הקשבה" בני שיחו כבר לא ירצו להעיף אותו מהעמדה הנוחה שסידר לעצמו ולתפוס את מקומו שם, הולך לחטוף את הכאפה של החיים שלו. ראיתי את זה קורה שוב ושוב, בין דתיים לחילונים, ובין ערבים ליהודים. אפשר להגיד שלפיד והמתנחלים קוראים לדברים שהם רוצים באותם שמות, לא שהם רוצים את אותו הדבר.

הדבר הראשון שעושים בדיאלוג אמיתי זה לרדת מעץ הסיסמאות הנבובות ולראות מה באמת עומד מאחוריהן. מנסים להבין לא רק מה עומד מאחורי הבבל"ת של הצד השני, אלא גם מה עומד מאחורי הבבל"ת של עצמך. מה אתה באמת רוצה ומה המחיר שאתה מוכן לשלם כדי לקבל את מה שאתה רוצה. על מה תהיה מוכן להתגמש, ואיפה הקווים האדומים שלך. בסוף, אולי, תגיע למצב שבו אפשר לדבר על פיתרונות. והפתרון יכול באותה מידה להיות ההבנה שמדובר כאן במשחק סכום אפס, שאין מקום לפשרה ובטח לא להסכמה. קורה. אבל כשה"דיאלוג" שלך עומד לשרת את "הפיתרון" שיש לך בכיס, מה שאתה עושה זה לא דיאלוג אלא מניפולציה.

אבל לפיד לא באמת מגיע לעשות דיאלוג. כמו האף מהסיפור של גוגול שנפרד משאר הגוף והתחיל להסתובב בעיר לבוש בבגדי שרד, האגו של לפיד החליט שהוא מנהיג לאומי ויצא להציל את המולדת. בנאדם, אתה מקריא חדשות, אתה כותב מיומן למדי, אם כי לא מעניין (מנחים שמעבירים פעילויות בבתי ספר על זהות יהודית-ישראלית אוהבים להשתמש בטקסטים של לפיד. אני, אגב, ממש לא), אתה סלבריטי ואבא שלך פעם הצליח לגרד 10 מנדטים. כל זה מכובד מאוד, אבל אין לך שום בשורה. לפיד משווה את עצמו לרב קוק האב, שיצא בתקופת היישוב למסע במושבות החילוניות. בזמנו, לפיד כבר הכתיר את עצמו בתואר המוזר של "הרב של החילונים", ועכשיו מסתבר שהוא לא סתם רב, אלא הרב קוק של החילונים, זה שהולך להביא את המהפכה, שלא לדבר על המשיח. נשאר רק להודות לחבר הדמיוני שבשמיים שהוא לא חושב שהוא המשיח בכבודו ובעצמו.

אם היה מדובר רק באגו-טריפ של לפיד, לא היה שווה לכתוב על זה. אבל לפיד, בניסיונו הנואש להתחבב על כולם, מצליח למצוא ולשקף את הטרנד הציבורי שמקבל הכי הרבה רייטינג. כמו כל מי שמתיימר להיות "מנהיג" בימינו, לפיד מנגן על הצורך של חברה במצוקה להתכנס באיזה "מרכז" דמיוני ולהשאיר בחוץ את כל מי שלא מיישר קו. בדומה לרונן שובל, הממשלה הנוכחית עצמה ועוד שורה של אישים וארגונים, הוא מנסה ליצור "בלי חירות ומק"י" מודל 2010, מין בן-גוריוניזם חדש שכזה, "כור היתוך" משופר של הנחות יסוד דתיות-לאומניות בלבוש חילוני עם נוצות דמוקרטיות.

וזה הרסני לגמרי. מפני שאם יש משהו שהחברה הזאת באמת צריכה זה לא להתכנס בקונכיה של מלל נוסטלגי ריקני ולמשוך עוד כמה שנים של סטטוס קוו ושקט תעשייתי לפני שתתפרק לגמרי, אלא בדיוק את ההיפך. צריך לשים את הקלפים על השולחן, להגיד בפה מלא שהחברה הזאת הוזנחה עד כדי משבר סופני, ושהאתוס הנוכחי לא מאפשרת לזהויות השונות בה לחיות ביחד בשלום. החברה הזאת אכן צריכה דיאלוג, אבל מי שיכול לנהל אותו זה מי שמוכן להגיד את האמת בפרצוף, ולנהל מלחמת תרבות אם צריך. מי שחושב שהוא יכול ללטף את הציבור עם כיוון הפרווה עד שיגרגר, יחטוף ביס.

Posted in כללי | Tagged , , | 22 Comments

כל האמת האמיתית על הקרן החדשה לישראל.

מסתבר שהקרן החדשה לישראל מנסה לאחרונה לשעבד את ישראל לגז המצרי ולמנוע ממנה עצמאות כלכלית, באמצעות קידום הגדלת רווחי המדינה על חשבון כיסו הפרטי של האוליגרך יצחק תשובה (שידוע כיהודי חם במיוחד) משדה הגז שהתגלה מול חופי חיפה, וזאת על מנת להחליש אותה ולגרום להשמדתה. איך יודעים? טוב, כבר הוכח שהקרן רוצה להשמיד את המדינה כמדינה יהודית, אז כנראה שגם הפרויקט הזה חותר בעקיפין לאותה מטרה. מסתבר שהערמומיים האלה משתמשים גם בפרויקטים "טובים" לדפוק את המדינה. וזה לא המקרה היחיד. הנה עוד כמה:

הקרן החדשה לישראל תומכת בהמון ארגוני עולים, בעיקר מרוסיה ואתיופיה. נשמע טוב, אבל אם נסתכל יותר עמוק, נראה שהם תומכים גם בעולים שמקימים עסק קטן. בטח חלק מהעסקים הם מעדניות שבהן מוכרים חזיר ושאר שיקוצים ורמשים. וזה עוד לא הכול! הם תומכים בפעילים אתיופים שרוצים שיאפשרו לקרובי המשפחה שלהם מהפלאשמורה לעלות, וגם בעולים מרוסיה שההלכה האורתודוכסית לא מחשיבה כיהודים. האחרונים מקדמים בישראל חתונה אזרחית וכיו"ב. ברור שכל זה נועד כדי לחסל את ישראל כמדינה יהודית באמצעות הבאת שיקסעות בלונדיניות שיתחתנו עם ילדינו ויגרמו להתבוללות, הצפתה בעולים גויים שיחסלו את הרוב היהודי, השמדת האופי היהודי של המרחב הציבורי והרעלת נוזלי הגוף היהודי בשרימפס ושינקן. הם אפילו משתפים פעולה עם הסוכנות היהודית, ואנחנו יודעים שיו"ר הסוכנות היה פעם אברום בורג האנטישמי, שעכשיו יושב במועצת המנהלים של הקרן. גם זה "צירוף מקרים"? הא!

במסגרת התמיכה של הקרן באינספור פרויקטים חינוכיים, הם גם זוממים להרחיב את לימודי האזרחות, ליצור תכנית ליבה בנושא ומריצים גם תכניות לקידום הדמוקרטיה. אבל עלינו אי אפשר לעבוד! הרי ידוע ש"דמוקרטיה" זה מונח מכובס ל"שמאלנות" שבעצמו מונח מכובס ל"אנטי-ציונות" ו"אנטי-יהדות". כבר היום, תכנית הלימודים באזרחות היא שטיפת מוח שמאלנית שנבנתה ע"י אקדמאים שמאלנים מהחוג למדע המדינה השמאלני באוניברסיטה השמאלנית שהמרצים שלה קוראים להחרים את ישראל כדי להשמיד אותה. לימודי האזרחות מלאים כל מני דיבורים על "זכויות אזרח" ו"זכויות אדם" שאנחנו יודעים שהומצאו כדי לשמור על כל מיני מיעוטים ובעלי דעות שמחוץ לקונצנזוס מדיכוי בידי הרוב או בידי המדינה. זה רק מוכיח שהם בעצם אנטי-דמוקרטים שפועלים נגד רוב האזרחים ונגד המדינה. ואף מילה על החובה של האזרח להיות נאמן למדינה ולא לפעול נגדה. דמוקרטיה זה לא הפקרות!

הקרן תומכת בהמון ארגונים פמיניסטיים ופרויקטים לקידום נשים, גם במגזר הדתי והערבי. נשמע מאוד יפה נפש. אבל אנחנו יצאנו ובדקנו! הרי ידוע שהמשפחה היהודית היא הבסיס לקיומו של העם היהודי, וכשהמשפחה תתפורר, העם יתפורר. והיות שהחלטנו שזה בדיוק מה שהקרן רוצה לעשות, ברור שכל העניין פה זה לחרחר ריב ומדון ולהשמיד את שלום הבית היהודי. בעידוד האנטישמים של הקרן, ארגונים כמו "קולך" מחסלים את ההלכה היהודית ששמרה על העם אלפיים שנה בגלות ופורמים את מרקם החיים של הקהילה. ורבות מהנשים הנ"ל הן בכלל מתנחלות! אז אני שואל אתכם, הרי הקרן היא נגד התנחלויות. אז אם הם תומכים במתנחלות, בטוח יש להם אג'נדה נסתרת לגרום לקריסת ההתנחלויות מבפנים וכך לגרום לנסיגה שתוביל למדינת חמאסטן שתזרוק קסאמים על נתב"ג, ואחרי זה גם תזרוק את כולנו לים.

אבל זה לא הכול! הם גם תומכים בכל מני ארגונים של יהדות פלורליסטית כמו בינ"ה שבהם חילונים (הייתם מאמינים?) מעבירים פעילויות בנושאי "זהות יהודית" בבתי ספר. אבל לא מספיק להם לשבות תינוקות, הם גם רוצים שהממשלה, במסגרת שירותי הדת שהיא מממנת, תתמוך גם ברפורמים וקונסרבטיבים. ידוע לכולם שהם אחוז קטן בארץ, אבל יש הרבה מהם בארה"ב, שם הם קשורים לארגונים בוגדניים כמו ג'יי-סטריט שפועלים להשמדת ישראל באמצעות מתקפת הדה-לגיטימציה יחד עם ארגונים מוסלמים ושמאלנים אנטישמים. לא מספיק להם שהיהודים בארה"ב עומדים להיות מושמדים באמצעות התבוללות, הם רוצים לבולל גם את היהודים בארץ באמצעות סוכניהם כאן.

חשבתם שזהו זה? הא! לא ולא. אין גבול לרשעות של הגיס החמישי הזה. הם תומכים בעשרות ארגונים ופרויקטים בשכונות עוני ועיירות פיתוח. אבל האם הם תומכים בגרעינים תורניים שבאים לעזור ליהודים עניים "להתחזק"? האם הם תומכים בגני הילדים של ש"ס למשל? מה פתאום! הם תומכים במלא ארגונים שמאלנים שמעודדים את העניים לצאת נגד המדינה ולדרוש כל מני "זכויות" דיור, בריאות, חינוך ורווחה, ומקדמים שם כל מני פרויקטים חינוכיים כמו מרכזי הלמידה של מהפך-תגיר שבהם סטודנטים "עוזרים" לילדים בלימודים בחינם. זאת תנועת שמאל קיצונית שעוזרת גם לערבים, הם בטח מלמדים את הילדים שלכם לשנוא את עצמם במקום ללמד אותם למבחני הבגרות. והסטודנטים השמאלנים האלה מהאקדמיה השמאלנית שמנצלים את זה שלהורים שלהם אין כסף למורה פרטי, עושים זאת בתמורה למלגת פר"ח. ומי היה שר החינוך החליט לשלב את הפרויקט בפר"ח? יוסי שריד! הא לכם, עוד חוט ברשת קורי העכביש שהשמאלנים האלה טוו סביב המדינה הזאת נחשף. הכול קשור. מפחיד.

אני אומר לכם, אין קץ לערמומיות ולחתרנות של האנשים האלה. ואני בטוח שכל אחד שיודע שהמטרה האמיתית של הקרן החדשה לישראל זה להשמיד את המדינה, אם רק יחפש טוב טוב, יגלה בעצם שכל דבר שהם עושים זה נגד ישראל. ה"חשיפות" הבאות כבר בדרך.

Posted in כללי | Tagged , , , | 24 Comments

מעולם לא היה מצבינו. הערות.

1. אות מסדר אבירי הכביסה המלוכלכת ע"ש אריק בלייר הולך ל חנה בית הלחמי בזכות הפוסט המצויין והמשמח שלה על הטרדה מינית של מפגינות שמאל ע"י פלסטינים, ועל הקושי המוגבר שבהתמודדות אתן באקלים פוליטי של  הלקאה עצמית ורגשות אשם על השייכות לצד המדכא. ואכן, גברים שמאלנים יכולים לרשות לעצמם את הלוקסוס להרגיש "מוסריים" על ידי כך שיניחו לפלסטינים להיות בעמדת כוח יחסית אליהם, הרי לרוב, לא להם דוחפים ידיים. אלימות מינית, החל ממילולית וכלה באונס, היא אמצעי לטפס בשרשרת המזון על חשבון מישהו אחר. מבחינתי, זה בדיוק ההפך מ"העצמה", שבה אתה מתחזק שלא על חשבון מישהו אחר. זה נכון גם לתפיסה הפוליטית. יש יותר מדי שמאלנים, במיוחד בעלי הפריווילגיות שבהם, שחושבים שהפיכת המדכא לקורבן היא צורה של עשיית צדק (או לפחות, כך אני מבין את גישתם), אבל כל מה שקורה באמת זה שהמדוכא הופך למדכא בעצמו. אנחנו, היהודים, יודעים דבר או שניים על התופעה הזאת.

2. הרב עמאר קבל במאמר בניו יורק טיימס שהפלגים הדתיים הליברליים בארה"ב מתערבים בחוק הגיור בישראל, בסתירה לעקרונות הדמוקרטיה בהם הם מאמינים, בעצם זה שהם מעזים לנקוט עמדה ולהשתתף בדיון. האמת, נשבר לי מדתיים ואנשי ימין שנתלים בעקרונות הדמוקרטיה. קודם כל, אני חושב שלרוב הם בכלל לא מבינים מהי דמוקרטיה. רמת ההבנה הנפוצה אצלם לגבי דמוקרטיה מקבילה לזו של החילוני שחושב ש"הדתיים עושים כל מה שהרב אומר". לרוב, הם גם לא ממש בעד דמוקרטיה, אחרת היו דואגים ללמוד אותה טוב יותר. וכמובן, הקטע הזה של להגיד לנו, הציבור הדמוקרטי, איך להתנהג בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה, בזמן שהם לא חושבים לעשות זאת בעצמם, זאת חוצפה ממדרגה ראשונה. אולי אנחנו נתחיל להגיד לדתיים איך לעשות קידוש?

3. אבי טרנגו עלה על נקודה נכונה כשהאשים את אהוד ברק בהדלקת שריפות כדי לקבל קרדיט על כיבויין. רק שלא מדובר ב(עוד) דפיקות של החייזר ממשרד הביטחון, אלא בתרבות ניהול ישראלית קלאסית. אולי היא קיימת גם במקומות אחרים, אבל היא בהחלט בולטת בישראל, ואני לא אתפלא אם הצבא הוא המקור שלה. הרי ניהול לסוגיו, מניהול המדינה, דרך דירקטוריונים, מועצות מנהלים ואפילו בתי ספר, הוא קריירה שניה מקובלת מאוד לפנסיונרים של צה"ל. לא אופתע אם הם אלו שהפיצו את תרבות הניהול הקלוקלת הנ"ל. תיאורית הניהול הפירומני עובדת כך: אם אתה מכלכל את צעדיך בתבונה, בונה מערכת שעובדת חלק גם בלי שהבוס צריך לדחוף ולמשוך, צופה משברים ומונע אותם בעוד מועד, אז אתה נתפס כמי שלא עושה כלום, לא ברור בשביל מה צריך אותך ואתה כנראה תפוטר כדי לפנות מקום למנהל נמרץ יותר. אני בטוח שבמקום העבודה שלכם, אתם נשפטים לעיתים קרובות לא עפ"י התוצאות, אלא עפ"י כמות האטרף, התזזיתיות והלחץ בהתנהלות שלכם. אבל אם תבנו מערכת מועדת לפורענות שכל יום משתבש בה משהו שאי אפשר לפתור בלי להזעיק אותך כדי שתבוא להציל את המצב, אז אתה מצטייר כמי שאי אפשר להסתדר בלעדיו, כזה שמקדיש את עצמו ל"עשייה" ו"טוב במצבי משבר", ערכים הרבה יותר סקסיים מסתם ניהול אפקטיבי. אף אחד לא מתכנן את זה כך, אבל המערכת פשוט מתגמלת פירומנים, והברירה הטבעית עושה את שלה.

4. אות הזניית השפה העברית מטעם האקדמיה לשיחדש הולך השבוע למנכ"ל איגוד הבנקים, משה פרל, על טענתו שפרסומת מפעל הפיס בה כדורי הגרלה שמים עניבה של בנקאי רשע במגרסת נייר (אוקיי, תעצרו, דמיינו את זה קורה לבנקאי שלכם ותרשו לעצמכם להתענג על הרגע) "גובלת בהסתה". פעם, לפני שהשפה העברית הושפטה סופית לזנות באמצעות השאלת יתר של מונחים לשימושים אחרים, עד לרמה שהם אומרים כ"כ הרבה שהם בעצם לא אומרים כלום, "הסתה" היתה אמירה שקוראת לאלימות וקיימת קיימת סכנה ברורה ומיידית שאכן תוביל לאלימות. אבל השיח הפוליטי בארץ, שמהווה את אחד המרתפים הטחובים בו השפה העברית עוברת אונס קבוצתי, כבר הפך כל אמירה לא נחמדה על מישהו ל"הסתה". זה התחיל אחרי רצח רבין. נגדו, הסיתו. ואז המסיתים, שנקטו בהגנת הסימטריה, התחילו לקרוא לכל דבר לא יפה שנאמר עליהם "הסתה" (או בטוקבקיסטית: "הסטה"). עכשיו זה חילחל גם למקומות אחרים. מחר הילד שלכם יחזור מהגן ויגיד ש"רותי הסיטה עליו", חכו חכו.

Posted in דמוקרטיה מתגוננת. | Tagged , , , , | 12 Comments

המכשכשים בכלב.

אתמול פורסם בערוץ 2 מסמך שהודלף על ידי מקור ותיק ומהימן ביותר, כך לפי הערוץ, ממשרדו של היועץ האסטרטגי אייל ארד, "ארד תקשורת". המסמך הפנימי מספר, לכאורה, על שורה של ספינים שאמורים לפגוע בתדמיתו של הרמטכ"ל המכהן, ולסדר מינויים חדשים ומשופרים לשורה של בכירים במערכת הביטחון.

לא יהיה מפתיע לגלות שאייל ארד אכן מעורב בסיפור כזה, הרי מדובר בספינולוג מומחה, או שמא לקרוא לזה "יועץ אסטרטגי"? איש פרסום? מי הם האנשים האלה בכלל? כן, הם מחזיקים משרדי פרסום, והתחום שלהם הוא יחסי ציבור. אבל בדומה לעורכי דין בכירים ("קונסוליירי" יהיה מונח יותר נכון), שהרחיבו את גבולות מקצועם מייעוץ וייצוג משפטי פשוט גם לדוברות, לובינג, תיווך פוליטי וכלכלי, ייעוץ פוליטי ואפילו מעורבות בקבלת ההחלטות עצמה, כך גם איש הפרסום הבכיר של היום דומה לזה של פעם בערך כמו שקניון עזריאלי דומה למכולת השכונתית. האנשים האלה עושים הרבה יותר מאשר להפיק קמפיין. הם קובעים מה יהיו התכנים של הקמפיין, הם מייעצים לפוליטיקאי המכהן לגבי המדיניות שעליו לנקוט בה כדי להתקדם בחיים, הם עוסקים במניפולציה על התקשורת, כותבים את מה שהפוליטיקאי יגיד, גם בהזדמנויות "ספונטאניות", מתכננים מהלכים פוליטיים, עוסקים בשתדלנות, מפעילים קשרים אישיים ומה לא.

את אייל ארד נמצא בשתי צמתים גורליים של התרבות הפוליטית הישראלית. אנחנו פוגשים אותו מריץ את נתניהו בבחירות לראשות הממשלה ב-1996. זה היה זמן קצר אחרי רצח רבין, והציבור עדיין היה בהלם. זה היה הזמן לקחת צעד אחורה, לעשות חשבון נפש, לדבר ולברר דברים. ארד ושותפיו דווקא החליטו להכות בברזל בעודו חם. קמפיין ביבי-96 נסוב כולו על הפחדה והכפשה, סיסמאות קצרות ושטוחות, מסרים קליטים שחוזרים עליהם שוב ושוב, קליפים מהירים בלי תוכן שמדברים לבטן ובלי להציג שום אג'נדה. זה היה הקמפיין בו "פרס יחלק את ירושלים" ו"ביבי טוב ליהודים" מסכמים את התוכן הרעיוני שהועבר בו. כמובן שקמפיין ביבי-96 נראה כמעט נאיבי בעיניים של 2010, שכן השיח הפוליטי נעשה מאז לשטוח, קלישאתי, ריקני ומתלהם הרבה יותר. אבל בואו לא נשכח מי היו החלוצים.

בקמפיין ההוא ארד שיתף פעולה עם מוטי מורל וארתור פינקלשטיין. מורל הוא איש לכל עת, ידו בכל ויד כל בו, לא בוחל בשום ג'וב ושום אמצעי, וחוסר המעצורים שלו, ברמה האישית והמקצועית כאחד, הוא כרטיס הביקור שלו. הוא גם סוכן השפעה של כת הסיינטולוגיה, שאין כמוה בפרופוגנדה חסרת עכבות. ארתור פינקלשטיין הוא ראשון ה"יועצים האסטרטגיים" המיובאים מארה"ב. שם הוא הריץ מועמדים שמרנים (שתמכו בדיכוי הומוסקסואלים, וזאת למרות שהוא עצמו נשוי לגבר) באמצעות הטריק שהפך מאז לברירת המחדל של הפוליטיקה הישראלית, והשפן ה-כמעט יחיד בכובע של הימין. הוא לא דיבר על איכויותיו של המועמד שלו, ובטח לא על האג'נדה שלו, אלא הדביק ליריביו תדמית של "ליברל קיצוני", סמולן עוכר ישראל בעברית.

כמה שנים לאחר מכן, אנחנו מוצאים את אייל ארד ב"פורום החווה" של אריק שרון. הפורום הוא מעניין כי בו התבשלו ההחלטות הגדולות. בן גוריון נדרש בזמנו להכריע האם לרשום בן ליהודי ולא-יהודיה כ"יהודי" במרשם האוכלוסין. הוא הבין שזוהי שאלה עקרונית למדינה שאמורה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, וליחסיה עם הפזורה היהודית. ולכן הוא שלח מכתבים ל-50 "חכמי ישראל" בארץ ובחו"ל וביקש את דעתם. היו בינהם סופרים, מנהיגים, אנשי אקדמיה, רבנים, הוגי דעות ואנשי רוח ידועים, וכל אחד מהם השיב במכתב ארוך ומנומק. אני לא מעריץ של בי-ג'י, ולא סובל משום סנטימנטים נוסטלגיים לימי מפא"י העליזים, אבל לקרוא את המכתבים ולראות באיזו רצינות, ענווה ויסודיות ניגשו פעם לפחות להכרעות מסוימות, ואז להיזכר ב"פורום החווה" זו בהחלט חוויה מומלצת, אם כי לא שמחה.

בכל אופן, מלבד אריק ובניו בע"מ נכחו בפורום החווה שלושה בעלי תפקידים במשרד ראש הממשלה, וארבעה אנשי תדמית (אחד מהם מומחה לסקרים). אחד מהם היה ראובן אדלר, ששמו הפך למילה נרדפת ל"תרבות הספין", מונח שנטבע בתקופת שרון, ואחר היה אייל ארד. יחד הם הנדסו את ההתנתקות, אחת המניפולציות הקשות שהופעלו אי פעם על הציבור הישראלי, כנראה החבלה המכוונת החמורה ביותר באפשרות להצליח אי פעם בפיתרון שתי המדינות וערבוב בלתי נסבל של מניעים אישיים (חקירה במשטרה) עם אג'נדה סמויה (מניעת נסיגה עתידית מיהודה ושומרון). הם גם בישלו את הקמת "קדימה" מפלגה שכל כולה תדמית וספין, עם אפס אג'נדה, שהקמתה הפכה את הפוליטיקה הישראלית למערכת שאין בה אופוזיציה אלא רק "מרכז" אחד גדול (שנע בהתמדה ימינה), עם "קיצונים" מימין ומשמאל שיכולים רק לצעוק, לפחות בינתיים. יורשו של שרון, אולמרט, שהאופן בו הוא הגיע, פוליטיקאי זוטר לגמרי באותו זמן, להיות מס'2 צריכה להיבדק איזה פעם, כבר הוכיח שכדי לשלוח עשרות חיילים אל מותם ביום האחרון של מלחמה זו החלטה שבשבילה צריך יועצי תדמית, אבל אפשר להסתדר בלי שר הביטחון.

אותם אנשי תדמית, מקורבים וחברים אישים, שנמצאים באותה מיטה בו זמנית עם שלל גורמים מארבעת השדרות של החברה (פוליטיקה, עסקים, חברה אזרחית ומערכת הביטחון), שמבחינתם המדיניות צריכה למכור את הפוליטיקאי ולא להיפך, בדומה לתורת עיצוב המותג בעולם המסחרי, הם מהאחראיים הראשיים לדרדור איכות השיח הציבורי והתרבות הפוליטית אל המקום בו הם נמצאים היום. אולי החשיפה לכאורה של חבלה מכוונת ביכולת של מערכת הביטחון לתפקד כדי לסדר מינויים לבכיריה תסיט את זרקור העניין הציבורי אל החבורה הזאת, לפחות לזמן קצר.

Tagged , , | 26 Comments

ככה עושים מהפיכה (ניאו-)ציונית שנייה.

במניפסט של "אם תרצו" יש מונח מעניין, כבר בעמודים הראשונים. נא להכיר: "אנטי ציוני במשתמע". מדובר באדם שרואה את עצמו כנאמן למדינה ופועל לטובתה למיטב ראות עיניו, הוא יגדיר את עצמו כ"ציוני", או לפחות לא כ"אנטי ציוני". אבל… (מוזיקת רקע מפחידה בבקשה) בלי שהוא בעצמו מודע לכך, השקפותיו הם בעצם "נגד הציונות" או "נגד המדינה" וה"השלכות" של מעשיו, פוגעות בציונות ובמדינה. כך לפי דובר "תא כתום" לשעבר, מועמד לכנסת מטעם "הבית היהודי" לשעבר ויו"ר הארגון לקידום האג'נדה של הימין הדתי בתוך הציבור החילוני תוך שימוש ב"שפה" שלו, הידוע כ"אם תרצו", בהווה, רונן שובל.

בברית המועצות, קראו לזה "אויבים אובייקטיביים". מונח שונה – אותה הגדרה. יש מישהו אי שם, שלא מעלה על דעתו שהוא בוגד חתרן שעובד בשביל הבורגנות הבינ"ל או כל שם אחר שהעניק המשטר לאויב הדמיוני חובק העולם והערמומי לאין קץ שקם על המדינה הסובייטית לכלותה, אבל ה"השלכות" של מעשיו משרתות, לדעת הקומיסר המקומי, את האויב ולכן "אובייקטיבית" האיש הזה הוא אויב. הוא לא יודע, אבל "מי שצריך" לדעת, יודע גם יודע. קרוב משפחה רחוק שלי, למשל, גילה יום אחד שהוא מרגל יפני, אז לך תדע.

רונן שובל ממצב את עצמו בתור הקומיסר השכונתי. הוא זה ש"יחשוף" את אותם אנשים (הקרן החדשה לישראל היא הדוגמא שהוא מביא) שבעצמם לא יודעים שהם "נגד המדינה", אבל הוא יודע. גם השיטה מוכרת מההווי הסובייטי. שם השתמשו בה לפעמים, אבל במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית שבה נדרשת (עדיין) יותר לגיטימציה לסתימת פיות ו"טיפול" במי שלא נאמן מספיק לדעת הקומיסרים, חייבים לעשות את כל השבאנג. ככה זה עובד:

שלב ראשון: אזרחים נאמנים ומודאגים, בצר להם, מתחילים בהוקעה פומבית "ספונטאנית" של האויב האובייק… סליחה, אנטי ציוני "במשתמע". הם ילדים טובים עם הקו"ח הנכון, הם כנראה במצוקה אמיתית אם אפילו הם מתחילים להתנהג קצת לא יפה. ומה אם יש אתם כמה אנשים פחות נחמדים? לפחות הם "בעד המדינה", והמצב באמת קשה.

שלב שני: עיתונאי חצר בכירים נותנים במה לאזרחים המודאגים, ומוסיפים כהנה וכנהנה התלהמות משלהם, בלי לשכוח לבכות שה"ברנז'ה" הבוגדנית עושה להם, אאוטסיידרים מסכנים שכמותם, את המוות. ה"יוזמה מלמטה" הופכת לקריאה לפעולה.

שלב שלישי: הפוליטיקאים, נפעמים מהצעירים האידיאליסטיים שמזכירים להם ימים תמימים ויפים יותר, עושים קצת רעשים של "ידינו קשורות" אבל ניגשים במרץ לראות מה אפשר לעשות כדי להיענות לרחשי ליבו ההומים של העם.

כל אחד משחק את התפקיד שלו בקרקס הזה. הטוקבקיסטים ומטורללי הימין משחקים את האספסוף שמועד לצאת משליטה ולקחת ת'עניינים לידיים. רונן שובל מתרגם את המלל המתלהם הישן ל"מניפסט" מהוקצע, מוקפד ועמוס בז'רגון "אקדמי" כדי שאזרחים מהוגנים יוכלו להגיד שהם, כמובן, לא שייכים לאספסוף, אבל הם "מבינים", "יש כאן משהו", "צריך לבדוק" וכיו"ב. הפוליטיקאים משחקים את המבוגר האחראי, שלא נסחף אחרי ההתלהמות, אבל ממצב את עצמו כמנהיג עממי ("דמגוג" ביוונית עתיקה) שמעז להתייצב מול הכוחות החתרניים ש"קושרים את ידיו". כך יש לו תירוץ טוב גם "לטפל" בבוגדים, ובו בזמן, להציג את עצמו כקורבן שלהם.

רונן שובל וחבורתו נטועים עמוק באספסוף הטוקבקיסטים מצד אחד, ובפוליטיקה מצד שני. על התנהלותם ברוטר.נט כבר כתב יוסי גורביץ. וגם הזינוק של פוליטיקאים על עגלת "אם תרצו" זה לא דבר חדש, וזאת למרות (או בגלל?) שמדובר בארגון שלא מציע שום מדיניות משלו, אלא חותר לעשות "מהפיכה" ב"תודעה" וב"שיח". אגב, "תודעה" הופכת למילה אופנתית בימין. בוגי יעלון, אחד הממליצים על כריכת המניפסט, דיבר על "צריבת תודעה" לפלסטינים. הוא גם אמר ש"שלום עכשיו" הם וירוס (הם באמת מגעילים, אבל זה עוד לא אומר שצריך להרוג אותם). תחברו אחד ועוד אחד. ואם כבר חיבורים, אז הרבצ"ר היוצא, תא"ל אבי רונצקי השחיל לצה"ל דבר שנקרא "תודעה יהודית". במסגרתה, נאמר לחיילים שמבצע "עופרת יצוקה" הוא בעצם מלחמת קודש על שלמות ארץ ישראל, שממנה "אסור לסגת אפילו כציפורן", מיסיונרים יהודים פעלו להחזיר את חיילי צה"ל בתשובה, קצינים עשו שבתות חינוך בהתנחלויות של עמותת אלע"ד במזרח ירושלים וחוברות של הרב גינזבורג חולקו לחיילים ע"י אנשי הרבנות הצבאית.

זה יותר מסתם אסוציאציות חופשיות. האסטרטגיה של אותו חלק בימין הדתי שעוד לא ויתר על המדינה היא כיבוש השיח ("התנחלות בלבבות"). הצבא, שבו "אם תרצו" משתמשים בציניות כמוקד הזדהות קמאי, נתפס כאחד המסלולים העיקריים לעשות זאת, בימין הדתי, אלה דברים שנאמרים במפורש. רונן שובל מוזמן לתבוע אותי, אבל ברור לי שהוא, חילוני המחמד של ה"כתומים", זה שאמור למצוא דרכים ללב החילוני שכרגיל נרתע מהשיח הדתי.

אז כארגון שמתעסק ב"תודעה", היעד הראשון בחיבור לפוליטיקה הוא תחום החינוך. כבר ראינו אותם בוועדת החינוך של הכנסת, שבה דובר על "רגולציה" על מרצים, ושבה סתמו את פיו של נציג ציבור ערבי שביקש לדבר על הגברת האפליה התקציבית בין בתי ספר יהודיים וערבים. (קומי)שר החינוך, גדעון סער, הוא אחד מראשוני הפוליטיקאים לצבוט בלחיי הצעירים האידיאליסטים, כחלק מהמדיניות שהתווה נתניהו לחיזוק ה"ערכים" בחינוך, הטיל על פרופ' בנימין איש שלום להפיק תכנית לתגבור לימודי ה"יהדות" בבתי ספר חילוניים. כמיטב המסורת, כשצריך להרביץ תורה בחילוני, לוקחים איש דתי. ואיש שלום הוא לא רק דתי, אלא מופיע גם הוא כממליץ משתפך במיוחד על כריכת מניפסט "אם תרצו".

היבט נוסף של משולש "אם תרצו", פוליטיקה וימין קיצוני דתי אפשר למצוא בתחרות העבודות על "עולי הגרדום" שהפיק גדעון סער לאחרונה. את הפרסים הראשונים גרפו ילדי מתנחלים מהצד הקיצוני, שהערצת האצ"ל והלח"י היא תופעה בולטת אצלם בשנים האחרונות. בין הזוכים המאושרים: עובד פדרמן (בנו של הכהניסט נועם פדרמן) ונערה חסודה בשם שפרה גנירם. שפרה היא בתו של הרב מרדכי גנירם, ראש ישיבת "הר שלום" במעלה אשתמוע (שפונתה מחומש בהתנתקות), בנו של טרוריסט מהמחתרת היהודית, תלמידו של הרב הקיצוני אליקים לבנון, והואשם בשיבוש הליכי משפט אחרי שסירב להסגיר למשטרה את תלמידיו, שתקפו (לכאורה כמובן) רועים פלסטינים. לפני כשנה, ברק העמיק לישיבה שלו מעמד של ישיבת הסדר.

היות שאני לא אחד ממטומטמי "אם תרצו", אני לא טוען שיש כאן קונספירציה. מה שיש כאן, לעומת זאת, זה אוסף ביטויים שונים של אותה אידיאולוגיה. האוסף הוא גם אנכי, מהטוקבקיסט, דרך "אם תרצו" ועד שר החינוך, יו"ר וועדת החינוך הכנסת והמשנה לראש הממשלה, וגם רוחבי, מהכהניסטים שעל הגבעות, דרך "אם תרצו" ה"ניאו-ציונית" (כהגדרתם) ועד לימין החילוני בראשות ביבי שמחקה את הניאו-שמרנות האמריקאית. כל שלושת הגורמים הנ"ל, אגב, ממומנים ע"י קיצונים אוונגליסטים שחושבים שהיטלר נשלח ע"י אלוהים כדי להחזיר את היהודים לארץ ישראל, ושישראל צריכה להיות מושמדת במלחמת גוג ומגוג, ע"י אחמדינג'אד אולי, כדי שישו יחזור. אולי בגלל זה רכז המדיה של "אם תרצו" כתב פעם שהם "מוכנים לקחת כסף מכל אחד, אפילו היטלר ואחמדינג'אד".

שני דברים מחברים את כל הערב רב הזה:

הראשון: מיתולוגיה חדשה שמנכסת את אבות הציונות, משטיחה את דמויותיהם לאיקונות,  מערבבת אנשים שלא היו מוכנים ללחוץ יד אחד לשני (כמו בן גוריון וז'בוטינסקי, הרצל ובני דמותו של הרב געאייר, דמות הרשע ב"אלטנוילנד") לבליל "פטריוטי" ריקני שלו הם מעיזים לקרוא "ניאו-ציונות". "אם תרצו" לא מוכנים להשתתף, או אפילו לאפשר ויכוח קשה, נוקב וגורלי כמו זה שהיה בין אבות הציונות לבין עצמם, שבו נשמעו דעות שהיום, הם עצמם היו מתייגים כ"בגידה". "אלטנוילנד" היא דוגמא טובה. ילדים, אל תהיו כמו רונן שובל – תקראו אותו!

השני: שיטת האויב המשותף הישנה והטובה. בארץ, אין באמת "ימין" ו"שמאל" (מצב שבו "אם תרצו" עושים שימוש בעצמם). אבל יש דמות דמיונית של "השמאלן", סטריאוטיפ שמורכב מכל הדברים שאנשי ימין מכל הסוגים שונאים, ולכאורה מתקיימים כולם אצל השמאלן. הדמות הזאת, העירוני החלשלוש המנותק משורשיו הבוגדני העשיר ההומו הנהנתן וכו', הוא גילגול ישראלי של ה"קוסמופוליט" הסובייטי הזכור לרע. אגב, תקשיבו לימין פעם, זאת אכן המילה בה הם משתמשים. הקוסמופוליט, כמובן, הוא גלגול סובייטי של סטריאוטיפ ה"יהודי" שתואר גם הוא בדיוק כך. זהו גם הסטריאוטיפ שאימצה ציונות "כור ההיתוך" (יענו, איפה שכולם אותו דבר) כדמות "היהודי הגלותי", שכל ציוני אמיתי אמור להיות ההיפך ממנו. בימין יש מגוון דעות שיכול לבייש אפילו את פלגני השמאל המנוסים ביותר, והציבור הדתי-לאומי איבד מזמן כל אתוס משותף ועומד בפני מספר קרעים קרובים. שנאת ה"שמאלן", זה כל מה שמחזיק את האסופה המתפוררת הזאת ביחד.  וזה, לדעת הימין החדש, או ה"ניאו-ציוני" אם תרצו, גם מה שאמור להחזיק את המדינה המתפוררת הזאת ביחד.

Posted in דמוקרטיה מתגוננת. | Tagged , , , | 30 Comments

היום שאחרי.

עד 1967, היה בישראל גוף שנקרא "המכללה לביטחון לאומי" (ואז הוא נסגר כי סופרמנים כמונו לא צריכים לחשוב קדימה, ונפתח מחדש בעקבות מלחמת 73). זמן קצר לפני המלחמה, הוא הוציא מסמך שמעריך את השלכות סיפוח יהודה, שומרון ועזה, במידה וייכבשו. שני תסריטים צפתה המכללה: הראשון, אנחנו מעניקים אזרחות לפלסטינים (אז, הם ראו כמעט כמובן מאליו שנעשה זאת, שהרי אנחנו דמוקרטיה). הרוב היהודי המובהק יאבד, ואנחנו נהפוך בהדרגה למדינה דו-לאומית ולא "מדינה יהודית". במידה ולא נעניק להם אזרחות, כך צפו, אנחנו ניגרר להפעלת אלימות הולכת וגוברת (התופעה הידועה כ"לרוץ יותר מהר כדי להישאר באותו המקום"), היא תשחית את המדינה מבפנים ותחרב את יחסי החוץ שלה, ולבסוף המחיר פשוט יהיה גבוה מדי. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה, ומיותר לציין שהתחזית התממשה אחד לאחד. עכשיו, כך נראה, אנחנו עומדים לנסות את האפשרות הראשונה.

מראובן ריבלין ועד אורי אליצור, מאמילי עמרוסי ועד ציפי חוטובלי, ואתם משה ארנס וחנן פורת, אנשי ימין מדברים לאחרונה בגלוי על הענקת אזרחות לפלסטינים בשטחים, וסיפוחם למדינה אחת מהים עד הנהר. נחמד מצידם שהואילו לגלות את רעיון ה"שלום" ואני מאחל להם הצלחה בצעדיהם הראשונים בנבכי הדמוקרטיה. טענות צודקות יש להם למכביר. הפלסטינים הם פלסטינים, משני צידי הקו הירוק. ומי שמכיר את הדור הצעיר של הפלסטינים אזרחי ישראל, יודע שיש שם אליטה משכילה ומבינה עניין, שקוראת את המציאות יותר טוב מרוב היהודים, ומבינה דמוקרטיה מהי יותר טוב מהם. היהודים חושבים שדמוקרטיה זה לוקסוס למדינות בלי בעיות והצגה שצריך לעשות לאמריקאים כדי שהנשק ימשיך לזרום. הפלסטינים בישראל מבינים שדמוקרטיה היא הגנה עצמית מפני השררה, כי הם צריכים את ההגנה הזאת. הם לא פראיירים, ומוכנים לעמוד על שלהם, לא רק מול היהודים אלא גם מול ההנהגה הפלסטינית בשטחים, זאת שהפקירה אותם בהסכמתה, הזמנית אגב, לפיתרון שתי המדינות. אלו לא אותם "נכבדים ערבים" שמגישים קפה וחומוס בפנטזיה הנוסטלגית סטייל "השמאל הלאומי" של "ארץ ישראל היפה" של טרום 67, תקופה שברובה הפלסטינים בפנים נהנו מתנאים דומים של משטר צבאי לפלסטינים בשטחים דהיום. הרי הממשל הצבאי היה המודל והחזרה הגנרלית של הכיבוש.

הם גם צודקים כשהם מגחכים על רעיון ההפרדה המרחבית. קל לדמיין את זה בתל-אביב, אבל בתור מי שהעביר את רוב חייו סביב מרחב התפר בירושלים, באדמות 67 גזולות, ובשנים האחרונות באדמות 48 גזולות, אני יכול להגיד שרק לנסות להפריד את הגספצ'ו הרב תרבותי הזה דורש מנה גדושה של בטון והכחשה, לא יודע מה צריך כדי אשכרה להצליח. מכאן, כדי להבין שכל המרחב הזה הוא ארץ אחת, מספיק לעלות על פאקינג הר ביום יפה. הם צודקים גם כשהם אומרים שפינוי המתנחלים הוא פשע. כמובן שאת הפשע הזה אהיה מוכן לבצע בעצמי, אם זאת תהיה הדרך היחידה למנוע פשעים יותר גדולים, כמו הפשע היום יומי של שלטון ללא ייצוג ("עריצות" בדמוקרטית) על מיליוני פלסטינים. אבל אם אפשר להפסיק את העריצות ולהניח למתנחלים במקומם, אני אשמח. על עניין גזל האדמות, הדבר שהשמאל, בטיפשותו, הפך לדגל, נצטרך להסתדר כך או אחרת, גם בצד ה"נכון" של הקו הירוק. הם צודקים כשהם אומרים שהחלוקה לשתי מדינות לא תביא "שלום". רק שזה לא בדיוק חדש או מקורי, לייבוביץ' זצ"ל כתב את זה כבר ב-1970, אנחנו ניסוג לא "תמורת שלום", הוא אמר, אלא כדי לקיים עצמאות יהודית, נתבצר בגבולותינו ונתגונן משם. רטוריקת הפיס-אנד-לאב של ימי אוסלו, אני חייב לציין, עשתה לי בחילה כבר אז, כשהייתי תיכוניסט מטומטם שהולך להפגנות בעדה.

דיבור המדינה האחת מימין משתרע על קשת די רחבה. החל מרובי ריבלין שמדבר על אזרחות מלאה ולא מוכן לעשות הנחות על דמוקרטיה (בתור איש מורשת ז'בוטינסקי, הוא בין המעטים בארץ, ועל תקן חיה בסכנת הכחדה בימין, שעוד לוקחים את הדמוקרטיה ברצינות), ועד לחנן-פורים שמח יהודים-פורת שמדבר על מתן אזרחות לערבים שיהיו מוכנים להצטרף להסתדרות הציונית (ניסוח שלי, אבל די קרוב) ועל להראות את הדלת למי שלא מקבל את הסידור. בת'כלס, רובי ריבלין הציב את עצמו בשמאל הרדיקלי, וחנן פורת מספק גרסת מתק-שפתיים של כהניזם. או כך, לפחות, היינו רואים את זה אם הייתה לנו פוליטיקה של תפיסות עולם ולא פוליטיקה של זהויות שבה הדבר העיקרי (וכמעט היחיד במקרה של הדתיים-לאומיים) שמאחד מחנה פוליטי הוא שנאה למישהו אחר. רוב הדוברים מימין משאירים את נושא ה"איך זה יעבוד" מעורפל. יש דיבור על אזרחות שווה, אבל גם הנחת יסוד, מובלעת יותר או פחות, שהמדינה תהיה "יהודית". חלקם בוחרים להיות אופטימיים ולהאמין שמספרי הפלסטינים מנופחים ושנתמודד עם מיעוט גדול איכשהו. חלקם מדברים על "תהליך של שנות דור" עם אזרוח הדרגתי, כשהרעיון הוא, מן הסתם, לתקוע את רוב הפלסטינים במעמד של "תושבי קבע" ולא אזרחים בתואנות שונות ומשונות.

התעקשותם על "יהדותה" של המדינה היא מה שמבדיל אותם מעמיתיהם משמאל. כשניסיונות הבוסר של עמרוסי, פרומן ושות' לקיים דיאלוג עם הפלסטינים יעברו את שלב הפוצי-מוצי המזוייף ו"השכנות הטובה" שבו, לרוב, מתחיל כל תהליך של דיאלוג וילמדו לדבר על באמת, הם יבינו את מה שבשמאל הבינו מזמן: הפלסטינים צריכים בדיוק את אותם הדברים שהיהודים צריכים: הגדרה עצמית, מעמד אזרחי, ביטחון ואפשרות ל"רה-פטריאציה" של הפזורה. לחשוב שפלסטינים יכולים  להסתפק בפחות זה לחשוב שהם פחות בני אדם מיהודים (אם כי, דתיים כנראה יחשבו כך ממילא). כל פיתרון, במדינה אחת, שתיים או שבע, יצטרך לתת את כל הדברים הנ"ל גם ליהודים וגם לערבים.

אבל בואו נשים את כל הדיון התיאורטי היפה הזה בפרופורציה. מדינה אחת כנראה תהיה כאן בסוף כך או אחרת, עם או בלי תקופת מעבר של שתי מדינות. התסריט הסביר הוא שברגע שהקולות שקוראים למדינה אחת, אצלנו ואצל הפלסטינים, בימין ובשמאל, יתפסו מקום מרכזי בשיח (ולא ירחק היום), הממשלה תיבהל ותהנדס נסיגה חד צדדית לקו הגדר, עם רצועות ביטחון, אזורים סטריליים, מובלעות ושאר מרעין בישין שיהפכו את הברדק הזה למשהו שדומה הרבה יותר לתכנית הבנטוסטאנים של שרון מהסבנטי'ז יותר מאשר למדינה פלסטינית. אז הכיבוש יהיה קצת יותר עקיף, האלימות תעבור מפאזת המחסומים לפאזת הזרחן הלבן כמו בעזה, אנחנו עדיין נרוץ יותר מהר, אבל אפילו לא כדי להישאר במקום, אלא סתם כדי לא להימרח על הריצפה. הדמוקרטיה בארץ תלך פייפן סופית, הלחץ הבינ"ל רק יגבר, ואנחנו לא נזכה לשום הבנה למרות ש"יצאנו" וכו', כי את כל האשראי התדמיתי שיכולנו להשיג בזכות האלימות הפלסטינית כבר ניצלנו ואנחנו כבר מזמן במשיכת יתר ועם הוצאה לפועל על הגב. במילים אחרות, נראה שחיכינו יותר מדי. היינו שבויים בקונצפציה לפיה הזמן עובד לטובתנו. טעינו.

אם וכאשר המדינה האחת תקרה, ולא משנה באיזה אופן, לא תהיה חשיבות מי יודע מה לרעיונות של מי שתומך בה היום. אפשר לרצות מדינה דו-לאומית שתשמור על צביון יהודי, על מדינה אזרחית ניטראלית, על מדינת שריעה, על דמוקרטיה הסדרית או כל טריק אחר. בסופו של יום, תהיה מציאות. המציאות תהיה בסגנון לבנון, עם קבוצות שנאבקות על הגמוניה או על שוויון, יריבויות של כולם נגד כולם, וגם בריתות וקואליציות שהיום יישמעו כמו מדע בדיוני. המאבק אז, כמו שהוא מתגבש ומצטייר יותר ויותר כבר עכשיו, יהיה של בעד דמוקרטיה מול נגד דמוקרטיה. בסופו של דבר, זה הקו שחוצה אידיאולוגית גם את החברה היהודית וגם את הפלסטינית (בשניהן, אגב, המחנה הדמוקרטי הוא מיעוט) וכמעט כל אחד מהמגזרים בתוכן בתוך עצמו. ואחרי כל זה, אני מעדיף לנהל את הדיון על עתיד הארץ המשותפת מתוך שתי מדינות לאום עצמאיות עם הסכם מתפקד בניהן, כי אין ולא יכול להיות דיאלוג אמיתי בין מדכאים למדוכאים. אבל אני גם חושב שעדיף לא לבנות על זה, ושכדאי להתכונן ברצינות ליום שאחרי. מהבחינה הזאת, רצוי שגם הימין והשמאל יתחילו לדבר אחד עם השני, כי גם אף אחד מהם לא הולך לשום מקום.

Tagged , , | 10 Comments