כל הפוסטים של חנן כהן

הממ הפוליטי מתפורר

כשלמדתי צילום בקמרה אובסקורה, אי אז, לא יכולתי להיפרד מהטקסטים.

כל הזמן תמונה וטקסט, טקסט ותמונה.

אנחנו השתמשנו במקינטושים הראשונים של קמרה.

המחשב היה הכלי האידאלי ליצירות טקסט ותמונה.

התוצאה היתה על נייר.

עשרים שנה קדימה והנה פייסבוק.

עכשיו אפשר להציג תמונות אפילו בלי שאנשים יצטרכו להקליק. התמונות שם, כחלק משטף ה"חדשות".

שימוש בפוטושופ לעיבוד התמונה והפרסום בפייסבוק מאפשר את ×”-ממ הפוליטי – Meme. הרבה אנשים מעבדים תמונה אחת בגרסאות שונות ומפרסמים אותה בפייסבוק.

קלות העיבוד והפרסום, יחד עם הרצון להגיד משהו ולהיות חלק ממשהו שקורה עכשיו, גרמה ליצירת כמה ממים.

עידו קינן, מתעד הרשת הישראלית, מפרסם באוקטובר 2011 רשימה של ממים ישראלים המתחילה באוגוסט 2010 עם עיבוד התמונה של החיילת עדן אברג'יל. שבעה ממים בשלושה חודשים.

בזמן האחרון אני כבר לא רואה ממים פוליטיים בפייסבוק שלי.

במקום עיבוד קבוצתי/עדרי של תמונה אחת, בכל רגע אני יכול לראות בפייסבוק שלי תמונות שונות שאליהם מצטרפים טקסטים שונים המתייחסים לאירועים שונים.

כבר לא מחכים לאירוע שכולם מדברים עליו. כבר לא מחכים לתמונת עיתונות איקונית כדי להתעלל בה ולהביע דעה באמצעותה.

כבר אין התלהבות של "גם אני משתתף בממ פוליטי".

כבר אין צורך לאיזה שהוא "אישור" קבוצתי כדי להביע דעה על ידי עיבוד תמונה.

הממ הפוליטי התפורר והפך לז'אנר.

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה.

איתמר שאלתיאל: "לא הייתי חייב, אבל ×× ×™ עדיין ×¢×¦×‘× ×™"

מניפסט התנועה לשחרור הספר

אנחנו אוהבים את הספרים שלנו.

אנחנו אוהבים את הרעיונות שבספרים שלנו.

אנחנו אוהבים את הרגשות שהספרים שלנו מעוררים בנו.

אנחנו אוהבים את הנחמה שבקריאה חוזרת בספרים אהובים.

התבוננות בספרים שעל המדפים בבית שלנו, ליד המיטה, בסלון, בשירותים ובמטבח מזכירים לנו מי אנחנו.

אנחנו כל כך אוהבים את הרעיונות והרגשות והנחמה שבספרים שלנו שאנחנו רוצים שגם אחרים יאהבו אותם.

אנחנו לא משאילים ספר.

אנחנו משחררים אותו.

כשאנחנו משחררים ספר אנחנו עושים זאת בלב שלם.

כשאנחנו משחררים ספר אנחנו לא מצפים לראות אותו בחזרה.

כשאנחנו משחררים ספר אנחנו לא רושמים בו את שמנו – כדי שהמקבלים יחושו נוח להחזיק בו או לשחרר אותו הלאה.

כשאנחנו קונים ספר אנחנו לא רושמים בו הקדשה – כדי שהמקבלים יחושו נוח להחזיק בו או לשחרר אותו הלאה.

כשאנחנו קונים ספר במתנה, אנחנו קונים רק ספר שאנחנו אוהבים, ומסירים ממנו את פתק ההחלפה. אם למקבלים כבר יש את הספר, סימן שהם אוהבים אותו וישמחו לשחרר אותו הלאה.

שחררו גם אתם ספר והצטרפו לתנועה שלנו!

התנועה החסרה

 

באחד הלילות שוטטתי לי באתר הוידאו YouPorn, נכנסתי לקטגוריה Vintage ונתקלתי בסרט שהדגיש לי משהו מוזר בפורנו שאני רגיל לראות ועד עכשיו לא שמתי אליו לב.

"madly in love" in black and white film

לכאורה, סרט כמו כל הסרטים.

אבל בדקה 2 קורה שם משהו שונה. הגברת מזיזה את האגן.

שוב – הגברת מזיזה את האגן!

מכירים את התנועה הזאת של ההתרגשות וההנאה?

האם ראיתם את התנועה הזאת לאחרונה באיזה סרט פורנו?

האנשים בסרטים המוּכּרים עושים עם התקעים והשקעים שלהם כל מיני דברים, ובזמן הזה (אם הפה שלהם פנוי) הם עושים קולות של התרגשות שאמורים לגרות.

המטרה היא לדמות הנאה והתרגשות.

אבל אנחנו יודעים איך נראות הנאה והתרגשות.

לא ככה.

לא ברור לי למה הסרט הישן הזה כלל את התנועה הזאת של ההתרגשות. אולי היא באמת התרגשה. אולי היא קיבלה הוראות בימוי להזיז את האגן כאילו היא נהנית. אולי בתקופה ההיא תנועת האגן היתה הכרחית בסרטים אילמים.

לא ברור לי למה הסרטים היום חסרים את התנועה האותנטית של ההתרגשות וההנאה. אולי השמעת קולות מזוייפים של הנאה מספיקים ולא צריך להזיז את האגן. אולי נוצרה קונבנציה של "איך צריך להיראות פורנו" והזזת האגן לא כלולה בקונבנציה.

לא יודע.

מה שאני יודע הוא שעכשיו, אחרי שראיתי את הסרט הישן הזה, המלאכותיות שבפורנו בולטת לי פי כמה.

לאן תיקח אותי ההבנה הזאת לגבי הפורנו?

גם את זה אני לא יודע.