(מחשבות על ×”×—×“×’×•× ×™×•×ª של הטוקבק, בסוג של טוקבק מורחב ל×יתמר)
×.
הטוקבק ×”×–×” מרגש ×ותי.
×”×•× ×œ× × ×¨××” כמו טוקבק. יש בו שמות ×ישיי×. יש בו ×¤× ×™×™×” ישירה ×ל מישהו מסוי×. ×‘×ž×•× ×—×™ ×יתמר: ×–×” טוקבק שצועק "×× ×™ ל×-טוקבק".
××– ×”×•× ×§×¦×ª מרגש ×ותי, הטוקבק ×”×–×”. ×חר כך ×× ×™ מושכת בכתף, ×ž× ×¢×¨×ª ×ת ×–×” הל××”, מזכירה לעצמי שזה טוקבק, כלומר, ×œ× ×‘×מת תומר, ×œ× ×‘×מת שירלי. בקיצור: פחחח.
ב.
×× ×™ קור×ת טוקבקי×.
×× ×™ קור×ת ×ת ×”×× ×©×™× ×©×ž×§×œ×œ×™× ×ת גדעון לוי ×•×ž×‘×§×©×™× ×ž×ž× ×• בכל שבוע לעזוב ×ת ×”×ž×“×™× ×”. ×× ×™ קור×ת ×ת הדי×לוג ×”××¤×œ×˜×•× ×™ בין "העוף לשבת" ו"העוף המוזר" בתחזית מזג ×”×וויר של ×”×רץ, ×× ×™ קור×ת ×ת עמדתו של "השף המשפשף" ביחס ללגליזציה של מריחו×× ×”. בתקופה הקצרה שעבדתי ×‘× ×¢× ×¢10, ×œ× ×”×™×” טוקבק ×ליי ×©×œ× ×§×¨×תי.
××– ×™×•×¦× ×©×× ×™ קור×ת ×ת ×”-×חד (שמבין), ו×ת הירושלמי, ו×ת ×”×”×™× ×ž×œ×•× ×“×•×Ÿ. ×›×•×œ× ×©×•×•×™× ×‘×¤× ×™ × ×§×™×©×•×ª העכבר שלי. ××•×ž×¨×™× ×œ×™ ×›× ×¡×•-×›× ×¡×•, ו×× ×™, ובכן, × ×›× ×¡×ª-× ×›× ×¡×ª.
ולמה, בעצ×, ×× ×™ קור×ת טוקבקי×? מתוך מה × ×•×‘×¢ הצורך (×ו יותר × ×›×•×Ÿ: ההכרח), לשוב ולהקליק על ×”×ž×©×¤×˜×™× ×”×›×—×œ×—×œ×™× ×”×לה, ×©×¨×•×‘× ×¢×™×œ×’×™×, ×לימי×, שטחיי×, מיותרי×, והו-×›×”-צפויי×-מר×ש?
×’.
"בעעע", שרה המקהלה ל×דיפוס ×›×©×”×•× ×ž×¦×œ×™×— ×œ×ž×¦×•× ×ת ×”×יש שב×מת רצח ×ת ×ב×, "×תה קורבן הידיעה והמקרה/ חבל שהכרתי ×ותך!" ×דיפוס מוכרז כבזוי, ×דיפוס הופך לבזוי, ×›×™ ×”×•× ×ž×•×›×¨×– ×›×›×–×” על ידי המקהלה.
המקהלה בת×טרון ×”×™×•×•× ×™ × ×ž×¦×ת על הבמה. ×ין לה "דמות", ×”×™× ×œ× ××™× ×“×•×•×“×•×ל מובחן, ×”×™× ×œ× ×ž×—×•×™×‘×ª לגבול ×חד של גוף ×ו קול. המקהלה ×”×™× ×”×¤×•×œ×™×¡, ×”×™× ×”×§×”×™×œ×”, ×”×™× ×”×¢×•×œ× ×”×—×‘×¨×ª×™.
כש×× ×™ קור×ת ת×טרון ×™×•×•× ×™, ×× ×™ חושבת על ×–×” שמה שהגיבור ×ומר, ×ו עושה, ××™× ×• עומד ×œ×¢×•×œ× ×‘×‘×™×“×•×“×•, ××œ× ×ž×ª×•×š ×”××™× ×˜×¨×קציה הזו. במובן ×–×”, הקהילה מייצרת, דרך התגובות וההשגות שלה, ×ת המשמעות ×•×”×¤×¨×©× ×•×ª של מעשי הגיבור. קרי×ות הבוז וההיידד ××™× ×Ÿ משהו שמודח למ×חורי-×”×§×œ×¢×™× ×ו לשיחות הסלון של ×חרי, קרי×ות הבוז וההידד הן חלק מהפעולה הדרמטית, וב×ופן ×›×” עמוק ×©×œ× × ×™×ª×Ÿ ×œ× ×ª×§ בין ×”×©× ×™×™×.
×תה ×–×” ×”×¤×¨×¤×•×¨×ž× ×¡ שלך, ×•×”×¤×¨×¤×•×¨×ž× ×¡ שלך, על הבמה הזו, הו×, במידה רבה, הקהל.
ד.
יכול להיות שמשהו בבו-×–×ž× ×™×•×ª של ×”×˜×•×§×‘×§×™× ×”×¦×œ×™×— ליצור ×ת ×–×” מחדש. ×œ× ×ž×“×•×‘×¨ יותר ×‘×¡×ª× ×ž×˜×¨×“ שמופיע מתחת לטקסט, מדובר במשהו ששייך ×ליו. מדובר בקהילה שצורכת ×ת הטקסט ×”×–×” ומייצרת ×ותו שוב. הרי ×”×›×•×ª×‘×™× ×ž×ª×™×™×—×¡×™× ×œ×˜×•×§×‘×§×™×¡×˜×™× ×›×‘×¨ במ×מר, וכל הקור××™× ×§×•×¨××™× ×ת הטוקבקי×, ×•×©×ª×™×™× ×ž×’×™×‘ לשלוש עשרה. והכותב ×§×•×¨× ×’× ×”×•× ×ת ×”×˜×™×§×‘×•×§×™× ×©×”×•× ×ž×¢×•×¨×¨, מספיק ×œ×§×¨×•× ×¤×¢× ×חת ×‘× ×™ ציפר ולהבין עד כמה ×©×”×•× ×§×•×¨× ×ות×. המשחק × ×”×™×” מורכב.
ויכול להיות ×©×’× ×¢×›×©×™×• הגיבור הדרמטי ×”×•× ×œ× ×¡×•×œ×Ÿ, ××œ× ×¡×š התגובות ×©×”×•× ×ž×’×™×™×¡ מהקהילה שלו. ×–×” ×ומר ש×ולי יש עוד משהו שהופך טקסט ב"×”×רץ" ×œ×©×•× ×” מטקסט בYNET, ×ו ×‘× ×¢× ×¢10. קביעה כזו יכולה ×ולי להסביר לי למה ×× ×™ קור×ת כל כך הרבה טוקבקי×. ×”× ×—×œ×§ מהמופע. מה ×©×”×™× ×œ× ×‘×“×™×•×§ מסבירה לי ×–×” למה ×”× ×ž×¨×’×™×©×™× ×œ×™, בסופו של יו×, בדיוק ×ותו הדבר.
×”.
ו×ולי ×–×” קשור לזה שהמקהלה ×”×™× ×œ× ×‘×מת הפוליס, ×•×”×˜×•×§×‘×§×™× ×”× ×œ× ×‘×מת הקהילה.
המקהלה ×”×™× ×™×™×¦×•×’ בימתי של ×¢×•×œ× ×—×‘×¨×ª×™. ×”×™× ×ž×¨××” ×œ× ×ת הקהילה, ××œ× ×ת ×יך שהקהילה ×מורה להגיב. והייצוג, כרגיל, הרבה יותר סדור מהמיוצג. ×›×™ יש לו עמדה מוסרית ×חידה. ×›×™ יש לו צורה רהוטה להסביר ×ותה. ×›×™ ×”×¨×¢×™×•× ×•×ª שלו מ××•×¨×’× ×™× ×‘×ž×©×§×œ וחרוז, לעז×זל.
×× ×—×•×©×‘×™× ×¢×œ ×–×” ×›×›×”, ×פשר לר×ות ×ת המקהלה ×›×¤×•×œ×™×¤×•× ×™×” ×ž×›×•×•× ×ª של צליל ×חד, שמייצג, × × ×™×—, המוסכמה ×”×חידה לגבי ×יזושהי × ×•×¨×ž×” של קהילה.
×–.
×ž×¢× ×™×™×Ÿ ×ותי ×”×ופן בו ×’× ×”×˜×•×§×‘×§×™×, בעיקר ל×חר קרי××” מצטברת שלה×, ×ž×’×™×¢×™× ×œ×חדות מסויימת. במבט ר×שון ×–×” × ×¨××” רעיון מופרך. מה פת××•× ×œ×§×©×•×¨ יחד ×ת המהלל והמשבח, ×ת בית שמ××™ ובית הילל, ×ת ×”"תודה לך על ×”×ומץ" וה"לכי להזדיין ×™× ×©×¨×ž×•×˜×”".
במבט ×©× ×™, ובעיקר מתוך קרי××” רציפה, כמותית ול×ו ×“×•×•×§× ×יכותית של טוקבקי×, ×–×” מתחיל להיר×ות קצת ×›×›×”. ×ולי ×–×” המוסכמה ל×× ×•× ×™×ž×™×•×ª, ×ו לזהות בדויה, שהטוקבק שהצגתי בפתיחה קצת סודק. ×ולי זו החד-פעמיות של הזהות הבדויה, ×× ×”×•×ž×¦××” (×‘×©×•× ×” × ×’×™×“, מתגובה בפורו×, ×ו בבלוג, שמייצרת זהות שהכותב × ×¢×©×” מחויב ×ליה). ×ולי זו ×”× ×•×¨×ž×” של ×ורך הכתיבה. ×ולי זו הגסות.
ב××™×–×” ×ופן הטוקבק רוצה, ×ו × ×›×•×Ÿ, ×ו מוכרח, להיות ×חד-מבין-רבי×? ב×ילו ×ž×§×¨×™× ×”×•× ×ž× ×¡×” ×©×œ× ×œ×¢×©×•×ª ×–×ת?
×”×× ×–×” ×קט מכוון? (כלומר, ×ת בוחרת ×œ×¨×ª×•× ×ת קולך ×”×ישי ל×קט ×”×ž×•× ×™ במובהק, דרך הירתמות ×œ×˜×•×¤×•×¡×™× ×œ×©×•× ×™×™× ×©×œ בעעע ופחחח ול"ת. כמו ללכת ×œ×”×¤×’× ×”. ×× ×™ ×œ× ×¨×•×¦×” שמישהו ישב וישמע מה יש לי לומר. ×× ×™ רוצה לצעוד ×¢× "הצד שלי", כלומר, ×× ×™ רו××” ×ת עצמי כחלק מסטטיסטיקה, כחלק מהערכות-המשטרה, כידיעה בעיתון)
×ו ש×ולי יש ×˜×•×§×‘×§×™× ×©×“×•×•×§× ×ž× ×¡×™× ×©×œ× ×œ×©×™×¨ ×ת הקול ×”×חיד ×”×–×”, ×בל ×ž×•×›×¨×—×™× ×œ×ª×•×›×•, בשל ×¢×¦× ×”×™×•×ª× ×—×œ×§ מזר×, מז'×× ×¨, ממוסכמת ייצוג של "המון"?
×× ×™ ×œ× ×‘×˜×•×—×” ×× ×‘×מת-תומר, ×× ×™ ×œ× ×™×•×“×¢×ª ×× ×‘×מת-שירלי. ×ין לי ×©×•× ×“×¨×š לבדוק. ×× ×™ רק יודעת שהרגש שהטוקבק ×”×–×” עורר בי × ×ž×—×§ מיד לעבר מחוזות הפחחח.