יש.

אבל הוא מתקיים במרחב שחושב אחרת על בני אדם. וכיוון שהמרחב הזה חושב אחרת על בני אדם, הוא חושב אחרת על מגדר. וכיוון שהוא חושב אחרת על מגדר, הוא חושב אחרת על מערכות יחסים, על דיאלוגים, על דינמיקה ועל התרחשות.

וכן, גם על ספרות. על מה שמכווין אותה, מה שמנביע אותה, על ההיררכיה הפנימית שלה, התכנים שאליהם ומתוכם היא מרפררת, והמושאים שאליהם היא עורגת.

*

אז איך ניתן, בכלל, לומר שיש ספרות אחרת (שיש סקס אחר)? האם ניתן לומר ×›×™ ישנה פריזמה מסוימת, תחתיה משתבר המיינסטרים לזרמים קטנים וצייתניים, ומנגד עולם שלם של תוכן אלטרנטיבי, המתרחש מחוץ לפריזמה הזו – תוך מחויבות מינימאלית בלבד לסדרי העדיפויות שלה, לקריטריית האיכות שלה, לרעיונות שלה בדבר "חשוב", "רלוונטי" ו-"קאנוני"?

קודם כל, יש:

http://www.mannazone.org/

ויש:

http://www.torquerebooks.com/

ויש:

http://trickster.org/speranza/

ויש עוד (גם תכנים שעוסקים במיניות וזוגיות הטרוסקסואלית יש, אני פשוט לא קוראת אותם).

*

"אם יש סקס אחר הביאוהו לכאן ונדעהו."

האופן שבו האחרות הזו מסומנת ומקוטלגת הוא הסמן החשוב ביותר שלה. לדוגמה-

כך נמכר הספר הראשון ב"סדרת האדמיניסטרציה" של מאנה פרנסיס (ראו קישור ראשון) באמאזון:

http://www.amazon.com/Mind-Fuck-Manna-Francis/dp/1934081086

בדף: רשימת בקורות, ספרים שנרכשו לצד הספר על ידי קוראים אחרים, ספרים שנרכשו לאחר רכישתו, דיונים רלוונטיים, דירוג הצרכנים… ולבסוף:

רשימה קצרה המעמידה את הספר על רקע תמטי, ורשימה קצרה המעמידה את הספר על רקע גנרי.

Mind Fuck של פרנסיס, רומן אירוטי ופסיכולוגי המתרחש על רקע עולם דיסאוטופי, זוכה להיות צאצא לאחד מכמה ז'אנרים / לעמוד על רצף של אחת מכמה אפשרויות תיוג וחיפוש. בזמן נתון.

כך הוא נתפס (וככזה הוא משווק) בעולם התוכן שעליו הוא מאוכסן כרגע.

זהו, לצורך ההשוואה, אחד מדפי הדלישס של הסדרה (שנשמרה 189 פעמים):

לכאורה, לא הבדל מהותי.

גם אמאזון וגם המקטלגת האקראית בדלישס ממיינים את סדרת האדמיניסטרציה כיצירה גנרית. שניהם, לצורך העניין, מסמנים את הטקסט כיצירה בעלת תכנים הומוסקסואליים (סלאש/gay בדלישס; המקבילה של Gay & Lesbian באמאזון). תגיות אחרות מוסרות אינפורמציה הניתנת במסגרת עמוד היצירה, כמו שם המחברת (author), או אורך היצירה (length) שבמקרה הזה נאמד במילים (K = 1,000 מילים).

אבל רק לכאורה, מפני שבשיטת הקטלוג הזו מסתתרים שני הבדלים מהותיים:

1. הפלטפורמה שעל גביה היא מבוצעת. הגלישה בדלישס, ומוקדם יותר ב-LJ, אפשרה לחפש לא רק לאורך אלא גם לרוחב. Mind Fuck חומק אפוא מהתבנית הגנרית שאליו מכניס אותו אמאזון, ומתמיין אוטומטית תחת כל תגית או אסופת תגיות שאותן בחרה shaggy (במקרה הזה) להכניס אליו. תחת שיימק בכלא המגדרי, הפנטסטי, שאליה הוא מוגבל מכורח הסוגה שלו, הוא זוכה לבוא בחברת יצירות ממבחר ז'אנרים, אורכים ואופני מחשבה.
2. Screw Harry! All we care about is the sexy Potions Master!

אז מה פירוש התגיות הנזכרות לעיל?

D/s = קיצור של Domination/submission. טקסט המסומן בתגית D/s הוא טקסט העוסק ביחסי-שליטה, או כזה שיש בו אלמנטים של יחסי שליטה.

Dubcon = קיצור של dubious consent. טקסט המתויג ×›-dubcon הוא טקסט שבו אחד הצדדים מקיים יחסי-מין שלא בהסכמה מלאה (בשכרות/תחת איומים/תחת השפעת סמים/מתוך אילוץ… וכיו"ב).

Bondage = כבלים/קשירות. טקסט המתויג כ-bondage הוא טקסט המתאר יחסי-מין תוך שימוש בכבילה פיזית כלשהי.

NC-17 = לקריאה מגיל 17 ומעלה בלבד.

כל הנ"ל לא רק שהם יופמיזמים לתכנים קונקרטיים יותר (ובמקרים מסוימים- מכבסת מילים לתוכן יותר בעייתי), התיוגים הללו מעידים על היפוך תפקידים מסוים:

האקט המיני – במקום להיות אספקט מוצנע בתוך מכלול הפעולות השגרתיות שמבצעים הגיבורים – מוצב בשורה אחת עם ×”×–'אנר, האורך, התקציר (לדוג': genre: intrigue), כצוהר לגיטימי להציץ מתוכו ליצירה הספציפית הזו, ולתוך מכלול יצירות נוספות המקוטלגות תחת אותה תגית.

*

>>> REWIND

כשרק התחלתי לבחון את האפיונים הייחודיים למערכת הסיווג של פאנפיקים, יצאתי מתוך הנחה שמדובר באוסף תארים המנסים להתחקות בצורה מיטבית אחר התוכן. קטגוריזציה כתחליף לתקציר; העלאה באוב (גישוש אחר הטקסט בסונר-מילים) במקום ניסיון לשייך אותו שיוך גנרי.

הנחתי שיש מבנה-על:

פאנדום ==> שיפ ==> אורך ==> ×–'אנר ==>… וכאן נתקעתי. ואני נוטה להאמין שגם חלק גדול מהפאנדום טרם המצאת ×”LJ והתגיות.

הטעות שלי הייתה להניח שהסיווג (באשר הוא ישנו) הוא סיווג היררכי. עץ הנטוע בקרקע וממנו מתפצלים ענפים ועופאים. פרוזה. מתורגמת. שעוסקת ב-

אבולוציית התכנים (רק לכו והעיפו מבט בטקסטים המאוכסנים בכל אתר ואתר) מספרת את סיפורו של הסיווג האחר הזה. מאתר המסווג לפי כותבים, לאתר המסווג לפי כותבים, כותרים ותמות, לרשימת דלישס, המאפשרת לקורא הישר למיין תכנים רלוונטיים על פי כל גחמה תחת השמש.

לא ×¢×¥, אלא ריזום – כלומר פקעת, שמתוכה בוקעים שורשים המסתעפים מעלה, מטה ולצדדים. ×–×” מעל ×–×”, ×–×” תחת ×–×” וזה לצד ×–×”.

כך נראה אתר פאנפיקים טרם תקופת LJ:

הספרייה האיליאנית – http://www.iolausianlibrary.org/

כך נראה אתר שהוקם לאחר מתקפת התגיות:

The Spander Files – http://spanderfiles.com/contents.html

וזו רשימת דלישס מוצלחת:

http://delicious.com/silviakundera

FFW >>> (או: ילידים עם צמות USB)

הפקעת לא מתחילה במקום אחד ולא מסתיימת במקום אחד. להיפך: עצם קיומה תלוי ביכולת שלה להתקיים כגוף מודולארי שהיצירות בתוכו מקיימות יחסים אינטרטקסטואליים האחת עם השנייה.

מ-oblivious!Snape ל-pining!Harry ל-in-denial!Snape ל-jealous!Harry (המילה שלפני סימן הקריאה נועדה לספק אינדיקציה מסוימת לטיב הדמות/פאנפיק/אירוע/תוכן שמופיעים לאחר סימן הקריאה). הרפרור הזה קיים בכל הרמות: מבנית (five!things fics, 20things!fics), מגדרית (החל בסלאש ופמסלאש וכלה באינטרסקסואליות, טרנסקסואליות, genderfuck, genderswap), מינית (כל אקט מיני תחת השמש) וגנרית.

*

הטקסטים והמערכות מהן ניגשים לכתיבה על מין (או לסקס כאלגוריתם חיפוש אחד מיני רבים) הם צנטריפוגיים.

הסקס לא מבודד כאידיאה בשום נקודה: לא במערכת הסיווג, לא ביצירה עצמה, ולא בתוך הקהילות (הרבה מהן פטישיסטיות במובהק) שעוסקות בו. הוא חלק ממכלול של אלמנטים.

מצד שני- בעייתי לדברר את ה"שמש" הזו בטקסט המנסה לתאר אותה. ההתייחסות מחייבת נקודת פתיחה ונקודת סיום, ‫בעת שהמדובר הוא ברצף שאין בו פתיחה ואין בו סיום: אם תרצו, מרשתת. ‫נקודות מסוימות דולקות, נקודות מסוימות מהבהבות ודועכות, אבל כל מקום טומן בחובו פוטנציאל להגיע כמעט לכל מקום אחר.

זאת ועוד: היכולת למצוא טקסט על ידי האלגוריתם:

100K => דרמה => M/F => יחסי אבות ובנים => מין רגיל

אבל באותה מידה למצוא אותו באמצעות האלגוריתם:

M/F => יחסי אבות ובנים => מין רגיל => דרמה => 100K

יוצרת טקסט שונה לגמרי.

ראשית היא משנה את סדר החשיבות המסורתי של האלמנטים בטקסט. במקום לקבוע כי המשתנה החשוב ביותר בהוצאה של יצירה מן הכח אל הפועל הוא X או Y, היא פותחת את הבחירה (במה אני רוצה להתמקד ככותב/מה אני מעוניין לקרוא?) בפני ציבור הקוראים והכותבים.

כמסתבר, הרבה פעמים הפריזמה הזו היא פריזמה של מערכות יחסים וסקס. בנקודת התפר הזו, משמשת מערכת הסיווג גם כלשון חדשה המלמדת על טיב הטקסטים.

אנגסט, פלאף, שמופ, dark!fic, נון-קון, insecure!Y, bottom!Y, כולם מונחים אשר – בתוך הקונטקסט המקורי שלהם (כסמנים המספקים אינפורמציה במערכת סיווג) – מוסבים על מנת להנהיר את טיב ואופי היצירות, בפרט בתחומים הבאים:

1. האטמוספרה השוררת ביצירה (בפרט במה שנוגע לטיב מערכת היחסים)
2. כיצד מתפקדות הדמויות ו/או אילו פונקציה הן ממלאות בתוך הקשר הזוגי/מיני

PAUSE II

מערכת הסיווג הזו אופיינית לשלוש זירות ספרותיות, הגם שבכל אחת מהן היא לובשת פנים אחרות. פורנו (ויזואלי וטקסטואלי) => ספרות מעריצים <= הרומן הרומנטי.

בשלוש המדיות הללו מסייעת מערכת הסיווג לבסס קשר ישיר יותר בין ספק התכנים לקורא/ת צופה הפוטנציאלי/ת, בשלושתן מחדד השימוש בה את הקשר בין מדיום למדיום, ובשלושתן- את מעמדו של הקורא/צופה ביחס לתוכן.

איך זה נעשה?

יחס לנרטיבים: לא בכדי ניתנים כל המדיומים ×”× "ל לסיווג בשיטה מבוססת-ריזום. כולם חולקים תכונה אחת משותפת והיא הסתמכות (הרבה מעבר למקביליהם הגנרייים) על שורת נרטיבים ומטא-נרטיבים¹ מודולאריים. כמה דוגמאות מתחום הפורנו:

– שליח פיצה תמים נקלע לאורגיה סוערת. (גבר לא מנוסה/אורגיה)

– קאובוי מסוקס מזיין את נערות החווה התמימות. (גבר מנוסה/נערות תמימות)

– דומינטריקס מרושעת מתעללת בעבד נרצע. (דומינטריקס/עבד)

וכן (למשל):

– מטא נרטיבים מתחום ×”-BDSM (שליטה באמצעות רדוקציה של הנשלטת / השתעבדות = התמסרות / ירידה לצורך עליה, וכולי)

לעומת נרטיבים מז'אנר הרומן הרומנטי:

– בתולה ×–×›×” נחטפת על ידי שודד-ים/ויקינג אכזרי

– המבקש לנקום את רצח אביו

– ולו (שודד-הים הויקינג) אחות יפה הפוגשת באקראי את אחיה של הגיבורה ממערכה I

– השניים מתאהבים ונולד להם בן ש-

עבור לנרטיב(ים) מתחום הפאנפיקשן, שבד"כ מתיך בין השניים:

– בתולה ×–×›×” וצייתנית נחטפת על ידי שודד-ים אכזרי ודומיננטי

– וכו'.

צופה הפורנו – כמו קוראות הרומן הרומנטי והפאנפיקשן – נכנסים לעולם מערכה שהכללים בו נתונים מראש. ובדיוק כפי שצופה הפורנו מודע לכך שהאקטים והסיטואציות בהם הוא צופה, על כל מה שמשתמע מהאופן בו הם מתרחשים, מתנהלים בהתאם לסצנריו נתון², מודעות גם קוראות הפאנפיקשן וגם קוראות הרומן הרומנטי לכך שכל סיטואציה מתנהלת, לרוב, בתוך (ומתוך) סט מובנה של ציפיות. כיוון שכך, די ברמז – בתגית בלבד – על מנת לכונן את הלך הרוח הנחוץ להבנת הטקסט.

דוגמה מוצלחת לבידוד וכינון של אחת התגיות הנ"ל:

במקור: http://community.livejournal.com/sentinelficfind/453980.html

מרגע שהוסכם על הפאנדום ש-too dumb to come in out of the rain!blair הוא תגית מכוננת (a thing), יכולה המגיבה בsentinel fan fiction finders לבקש מחברותיה להפנות אותה ליצירות העוסקות בתמה; מנהלות הקהילה יכולות לסווג יצירות ובקשות להמלצות על יצירות על פי התגית המכוננת הנ"ל; ניתן לכתוב יצירה העוסקת בתמה הזו וניתן לכתוב יצירה ההולכת נגדה.

כמו שליח הפיצה של הפורנו, או הTSTL של הרומן הרומנטי.(http://fiction-plots-pacing.suite101.com/article.cfm/characters_that_are_too_stupid_to_live).

ערטול התחבולה: מרגע שהפריזמה בעדה הוא נקרא ומתוכה הוא נכתב שקופה לעין כל, מקבל הטקסט מעמד חדש בשיח של חברת היוצרים.

קיומם של things דוגמת ×–×” שתארה alex51324 אינו מותנה באופן חד-משמעי ביכולת להצביע עליהם בפני קוראות נוספות. קוראות הרומן הרומנטי היו מודעות לקיומה של ×”-TSTL הרבה לפני שיכלו לידע בכך האחת את השנייה. ואולם רק קיומה של חברת קוראות, ובפרט: קוראות שהן גם כותבות ועורכות, אפשרה להפוך את ×”TSTL – את ×”-thing – לתגית מכוננת. תגית שעצם קיומה והמודעות לה יוצרת אדוות במרחב הספרותי.

עדויות לכך ניתן למצוא הן במעבר של ספרות הרומן הרומנטי מגיבורות פסיביות ומצוקתיות לגיבורות חזקות ואסרטיביות (לדוג': סדרת bombshell של Harlequin³), והן (ובמיוחד) בזירת הפאנפיקשן- שם ההיזון החוזר בין קוראות לכותבות הוא אוטומטי ואופייני למדיה.

בהקשר זה ראוי לציין כי חלוקת התפקידים היצירתית של חובבות הפאנפיקים משקפת במובנים רבים את הסיווג התוכני:

כל מחברת(שהיא-גם-קוראת) קוראת מבחר מסוים של כותבות; את חלקן היא מכירה באופן אישי ואת יצירותיהן היא עורכת. לרוב אלו יחסים סימביוטיים אך לא אקסקלוסיביים: אותן מחברות תערוכנה את יצירותיה שלה, אך גם של מחברת או שתיים נוספת.

מאגר הטקסטים שאליו הן מתייחסות דומה אך לא זהה.

הטקסט – שנולד בחסות הכלל, ואז מפורק בחסות הכלל – משקף גם את המטען האישי של היוצרת שכתבה אותו, אבל גם ובמיוחד את הרעיונות והשיח של החברה שהנביעה אותו. וכאשר בסקס עסקינן, הרי שטקסט ×›×–×” יכול ללמד אותנו הרבה- אולי לא על האופן שבו חברת הכותבות שהפיקה אותו חווה מין בפועל, אבל על הדברים להם היא משתוקקת, על הפנטזיות שלה, ועל מה שמדליק אותה.

וזה ה-Merlin Kink Meme: http://merlinkinkmeme.livejournal.com/

וה-SPN Kink Meme: http://community.livejournal.com/spnkink_meme/⁴

*

בזירה שבה כל קורא/ת היא בהכרח כותב/ת פוטנציאל/ית ומידת הנראות והחשיפה של היצירות תואמת לא רק קריטריית איכות המוכתבת מלמעלה אלא גם ובעיקר תשוקות ומאווים שמחדירות לתוכה כלל הקוראות, רק טבעי הוא שסקס יככב בראש רשימת הנושאים הפופולאריים.

רק טבעי שהסקס הזה יהיה אחר- אבל אחרות שמשמעה שיקוף. ככל שאנחנו שונות זו מזו, כך גם הסקס שאנחנו עושות, משמעותו עבורנו וההשלכות שלו על חיינו משתנה מאישה לאישה. כל אישה עושה סקס אחר: כל אישה כותבת סיפור אחר.

אומרים לנו שיש ספרות אחרת.

יש.

אבל היא מתקיימת במרחב שחושב אחרת על כתיבה. וכיוון שהמרחב ×”×–×” חושב אחרת על כתיבה, הוא חושב אחרת על התרחשות. וכיוון שהוא חושב אחרת על התרחשות, הוא חושב אחרת על ×“יאלוגים, על דינמיקה ועל מערכות יחסים.

וכן, גם על סקס. על מה שקורה בין שני אנשים (או שתי נשים. או ארבעה אנדוריאנים), מה שמניע אותם לכלל פעולה, העולם הפנימי שלהם, התכנים שאליהם ומתוכם הם מרפררים, והמושאים שאליהם הם עורגים.

 

¹ מעקב אחרי נרטיבים משותפים יאפשר, לצורך העניין, להתחקות אחרי שורשיה של ספרות המעריצים הן בפורנו והן ברומן הרומנטי.

² והייתי רוצה להוסיף ולומר: במיוחד תוך הכרה בעובדה שהתפיסות שמחיל הפורנו על ההתנהגות המינית של הדמויות אינן ריאליות בעליל.

³ http://www.bookstrand.com/catalog/311/harlequinbombshell

⁴ באתרי ×”kink meme ניתן לקרוא ולהגיב לprompts: פרמיסים קצרים לפיהם מתבקשות קוראות ×”-kink meme פאנפיק קצר. ×”kink memes, כשמם, מציעים מגוון פרמיסים ×”עונים לkinks ××™×¨×•×˜×™×™×, אמוציונליים וכדומה.  

ותודה לקרן, כרגיל.

פורסם לראשונה כאן

הרבה לפני שמדעי הרוח השתלטו על משנתו של בודריאר, התמקד ההיפריאליזם בעיקר בסוגיות של צרכנות (או נגיד: כלכלה). תהה סבר פלוצקר, לפני יומיים ב"ממון" (ואני מרשה לעצמי לחזור על דבריו באי-דיוקים כאלה ואחרים): האם מישהו מכם ראה פעם אגרת חוב? מניה? נקודה במדד ת"א? מישהו החזיק בידיו את הנאסד"ק או שומו שמיים, הדולר?

פלוצקר השווה את התופעה הזו לחיים במטריקס. בודריאר, הרבה לפניו, קרא לה סימולקרה. ואפשט: אנחנו משלמים בנייר (כן, פיסות של עץ מעובד) שמייצג מטבע עלום, שמייצג מטילי זהב ששוכבים או לא שוכבים אי שם בבנק העולמי בארה"ב (אם להאמין ל"מת לחיות III") תמורת סחורות אמיתיות לגמרי.

במצב כזה, באמת אין אף אחד שמונע מממשלת ארה"ב להדפיס עוד ועוד דולרים על מנת להציל את הכלכלה המתפוררת שלה. מישהו מכם ראה פעם את הדולר? לא. אז לאף אחד לא באמת יפריע אם נשכפל אותו עוד ועוד ועוד ונציף את שוקי העולם בדולרים.

המסומן והסימן שהוא מצביע עליו הם כבר – מזמן! – שני דברים נפרדים לגמרי. אחד פירושו (נגיד), 2 לימונים = X מטבעות נחושת = X שקלים חדשים = X דולרים והשני פירושו, פשוט: הדולר.

כלכלה כזו, מה הפלא שאיננה יכולה להחזיק מעמד? אנחנו, הרי, חדלנו מזמן לשלם בשווי-הערך של לימונים עבור לימונים. מבחינה ריאלית (בתרגום של עלות ייצור + שעות עבודה של כל המעורבים בדבר + ייבוא/יצוא) אנחנו משלמים תמורת 2 הלימונים העלובים שקנינו בסופר את שווה הערך של: 3 לימונים + 5 גמלים + 2 עגבניות + בתך הבכורה. זאת לא כלכלה שיכולה להחזיק לאורך זמן, אלא אם כן היא מתנהלת על גבם של עבדים. ולעבדים האלה נמאס לשלם משכנתא.

אז הם הפסיקו.

המצב ×”×–×” (כפי שמדעי הרוח הבינו, כאמור, די מזמן), קיים לא רק בכלכלה. הוא קיים גם בספרות. אם המסומן לא שווה לסימן – אם כשאני אומרת X, יורם במילא שומע XY, ×›×™ הסימן שלו מורכב משכבה של רפרנטים שמתווספים על ×”X ומוסיפים לו עומק ומשמעות – למה לעזאזל להתעסק בXים?

שנינו במילא דוברים את אותה שפה. שנינו במילא חיים בתרבות שמייתרת, לאט לאט, את הצורך במקור האותנטי. שנינו בלאו-הכי נדרשים להתמקצע בניב הגלובאלי התובע שנכיר לא רק את הסימנים והמסומנים של העולם החדש והשטוח הזה, אלא גם את הרפרנטים שלו, הסימנים החדשים שלו.

זו שפת הסימולקרה. או שפת ×”XY, או איך שלא תרצו לקרוא לה. היא חופרת באיטיות מתחת למה שאנחנו חושבים על תרבות, ומתקנת – תרצו או לא – את מקומם של המסומנים והרפרנטים בחיינו. והיא עובדת בשילוב ידיים עם התרסקות הקפיטליזם, שגונב את הלימונים מתחת אפו של הפרדסן.

למה אני אומרת את זה?

כי תרבות מקומה בין הילידים. אמנות שייכת למי שרוצים ליצור אותה, לא לאקדמיה, שרוצה להתווכח בינה לבין עצמה האם צלמים הנעזרים בפוטושופ ראויים או לא ראויים להכרה כאמנים. ספרים מקומם על המדף ובין האצבעות והישר מולנו, על מסך המחשב הביתי- באימיול, בביטורנט, בכל מקום שמישהו רוצה וליבו משתוקק לקרוא בהם.

זה המקום שבו היצירה שייכת ליוצר;ליוצרים; ליצירה (ליצר), ולא לשיקול הפינאנסי הקר.

פאנפיקשן הוא קוד פתוח. של תרבות. של ספרות. של קולנוע וטלוויזיה. הוא לימון בעד לימון. ומקורו בתרבות שהרגילה אותנו לחשוב שלימון שווה עץ הדרים, גמל ותרנגולת.