ארכיון הקטגוריה: שחר אבן-דר מאנדל

קאטו הזקן, דרפור, והבלוגוספירה – בקשה צנועה

פורסם במקור ב"תודעה כוזבת" וב"תודעה מוקצפת", אחיו בקפה

מתוך הויקיפדיה העברית

חבר הסנאט הרומאי מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס ("קאטו הזקן"), ראה בקרתגו הפיניקית סכנה חמורה לרומא. מסופר שהוא נהג לחתום את כל נאומיו בסנאט במשפט: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו" (Ceterum censeo Carthaginem esse delendam).דבר זה היווה זרז לרומאים, שהחליטו בסופו של דבר להחריב אותה.

רצח העם בדרפור ממשיך.

 

ביום שישי האחרון החליט במערכת 'הארץ' שהזוועה של דרפור ראויה לכותרת ראשית. ולווט התלוננה על המיסטיקה שפשתה במסדרונות 'הארץ', אבל לא התייחסה לעצם ההחלטה.

 

שלושים ושלושה הרוגים בקמפוס של וירג'יניה טק הספיקו כדי להעלות יוזמה ליום דומיה בכל הבלוגוספירה.

 

מודה, אני יודע על דרפור הרבה פחות ממה שראוי לדעת, ובדעתי לפנות זמן בימים הקרובים כדי ללמוד את הנושא מעט יותר לעומק. אפשר להתחיל בעמוד הסיקור המיוחד של הגרדיאן, או בזה של הניו יורק טיימס, אפשר להמשיך לעקוב אחרי סדרת הכתבות ב'הארץ'.

 

אני לא חושב שאפשר, או שרצוי, לדרוש מהבלוגוספירה לזנוח את כל תחומי העיסוק האחרים שלה, גם לא ליום אחד סמלי. אבל אפשר לנהוג כמו קאטו הזקן. כל פוסט שלי שיעלה כאן, או בכל במה אחרת בה ייצא לי לכתוב ייחתם במשפט כמו כן, אני סבור שיש לעצור את רצח העם בדרפור. אני קורא לכל בלוגר לעשות כמוני, לא חשוב על מה בחרתם לכתוב, זה יכול להיות על שביתת הסטודנטים או על סיכום תולדות השיח, רגע לפני שאתם חותמים את הפוסט, גם אם היה שם פאנץ' ליין מוצלח במיוחד, תיזכרו בדרפור, תוסיפו את המשפט האחד הזה, בעברית או באנגלית, או בכל שפה אחרת, כדי שגם מי שקורא ייזכר.

 

מלבד זאת אני סבור שיש לעצור את רצח העם בדרפור.

 

Moreover, I advise that the genocide in Darfur must be stopped.

חמש מילים

הנה צ'יקי מקבל במה אצל דרור משעני ועונה למבקריו מגליון כתבי העת שפורסם לפני שבועיים, בשמו ובשם חבורת העורכים הצעירים כולה. אפשר כבר להריח איזו מהומה ספרותית ראויה לשמה, לחפור בביקורות, למצוא טיעונים לכאן ולכאן. לא אני, אין לי כוח. אני מסתפק בחמש המלים הראשונות שמתחת לכותרת. גם שם יש די והותר. נתחיל מהשם, שתי מלים: רועי ארד. לא חסר לכם שם משהו? אפילו באכסניה כבדת הראש והאפרורית של 'גלובס' למול קהל קוראים נרגן של ברוקרים ורואי חשבון הותר לארד לשמר את צ'יקיותו. רק ב'מוסף ספרים', במכובדת שבבמות, הוחלט באיבחת עכבר חדה להסיר את הגידול הנורא הזה של קלות דעת וזלזול בקהל. נראה כאילו ההחלטה הזו נועדה לתת משנה תוקף לטענות של צ'יקי, להדגיש את ההסתגרות והשמרנות של המוסף. עוד לפני המילה הראשונה של המאמר עצמו מישהו טרח להרים לצ'יקי להנחתה. נמשיך אל הפתיחה עצמה, עכשיו המלים הן של צ'יקי: "החלטה ראויה לקחו" הוא מספר לנו (יש גם המשך למשפט כמובן, אבל אפשר לעצור כאן). מי שבא לטעון בזכות הרמה המקצועית והלשונית של כתבי העת הצעירים לשירה, מי שמשתתף בעריכה של אחד מאותם כתבי עת ונמנה על מקימיו, מדבר על החלטה ש נלקחה. אפשר לתהות ממי נלקחה ההחלטה, ומה ניתן בתמורה לה, ואפשר להגיד בפשטות שצ'יקי פשוט "שם את רגלו בפיו" כבר בפתיחה. את הכדור הוא הנחית הרבה מעבר לקווי המגרש.