ההדיוט מתלהם

1. כתיבה דעתנית

מזה זמן מה שאני כותב את מדור השבוע במדע בערוץ החדשות של אתר נענע. המדור, מאז יצר אותו איתמר, עבר שינויים רבים, הן סגנוניים והן תוכניים. אחד השינויים העיקריים נגע למידת האובייקטיביות של הטקסט, או אולי מוטב לקרוא לכך מידת ההימנעות של הכותב מלומר את דעתו על מה שהוא כותב, בעת שהוא כותב. זו פעולה אקטיבית, ההימנעות הזו. כי אין מדובר על "היצמדות לעובדות", אלא על היצמדות לאותן העובדות שכותבי המחקר סבורים כי הן העיקריות בסיפור. ומה אם יש ביניכם חילוקי דעות? למשל, מה אם כותבי המחקר סבורים כי במחקר שעסק בטיגון של כלבים, העובדה המרכזית והחשובה ביותר היא התשובה שהתקבלה לשאלה כמה זמן בממוצע ארך הטיגון עד רגע המוות? זו דוגמה קיצונית, אני משתמש בה כי הקיצוניות מאפשרת לי להדגים בקלות. אך מחקרים דומים אכן נעשו במציאות. לא פעם ולא פעמיים.

החוקרים הם המומחים בתחומם. אם אינני מבין לפחות קצת בתחום, אני משתדל שלא להביע את דעתי על ענייני המחקר עצמו אלא במקרים, ויש כאלה, שברור שישנה פשלה מתודית בנאלית ביותר (כמו למשל הימנעות מלהגדיר בבירור מהו נושא המחקר). אם, למשל, הם חוקרים כמה זמן לוקח לטגן כלב למוות, לא אנסה לומר דברים כמו "לא, זה לא טיגון", או "אם השמן פחות חם מ-190 מעלות, זה לא באמת נחשב", אני סומך על המדענים שהם באמת חקרו את התחום שלהם ומבינים באמת באמת בטיגון כלבים. אבל אף מידה של מומחיות באף תחום איננה מסוגלת להעמיד את המומחה בו כסמכות מעל הציבור בשאלות הנוגעות לצלם אנוש, למוסר, למאבקו בן אלפי השנים של הגזע האנושי להגיע לנאורות אמיתית. כזו שאיננה קשורה לשאלה במה אתה מאמין (אלוהים, פיות תפוחי אדמה או המפץ הגדול), כמה מתקדם תנור המיקרוגל שיש לך בבית, או מה תוחלת החיים שלך, אלא קשורה למידה שבה בני האדם גורמים סבל וגועל נפש לעצמם, זה לזה, ולסביבתם. אף מידה של מומחיות בעובדות הטכניות הקשורות בטיגון כלבים איננה מסוגלת להוציא אותי ממעמד של שותף שווה זכויות בדיון האם טיגון כלבים היא פעולה שפויה ורצויה או לא.

אבל העורך שלי מסוגל לכך. ועוד איך.

השבוע, קיבלתי טוקבקר שכתב שנמאס לו מהדעתנות שלי. מתעניין במדע, היה השם שהוא קרא לעצמו. הוא תבע שאוסיף קישורים לכתבות המקוריות (דבר שאני בהחלט מתכוון להתחיל לעשות), ותבע להפסיק את הבעות הדעה שלי בגוף הכתבה. הוא רצה דיווח אובייקטיבי. כלומר, דיווח שמעדיף את אותן העובדות שהחוקרים היו סבורים כי הן העיקריות. זה עיצבן אותי משום מה. לא יודע למה. מכאן הגיעה ההתלהמות הנוכחית.

הטוקבקר הזה איננו באמת מתעניין במדע, הוא מתעניין רק בגילויים של המדע, רק בנתונים שמתקבלים בשורה התחתונה. אבל מחקר מדעי הוא אירוע הרבה יותר גדול משאלות המחקר והתשובות עליהן. מחקר מדעי הוא, לפני הכול, יחידת התנהגות אנושית. הוא אינטראקציה מסוימת בין אדם ועולם. הוא איננו מנותק מהחברה שבה הוא מתנהל. הוא תוצר של התרבות הזו, תוצר של היצור הזה שנקרא אדם. הוא קודם כל תופעה אנושית, רק אחר כך מכשיר לצבירת ידע, מופלא ככל שיהיה, והוא אכן מופלא. וכתופעה אנושית, מחקר מדעי חשוף לכל הבאגים הרגילים של המין שלנו: דוגמאטיות, הערצה עיוורת, הפיכה לאובייקט פולחני, שימוש בו בכדי להשיג כוח, שימוש בו בשירות הפחד, הכאב והגאווה שלנו.

הצורה שבה חברה צוברת ידע על העולם היא קריטית בדיוק כמו הידע הנצבר עצמו. השימוש שהחברה עושה בידע הנצבר הוא דבר שהקהילה המדעית חייבת לקחת בחשבון. וזה נעשה יותר ויותר קריטי ככל שהמומחיות המדעית שלנו הולכת וגדלה. ככל שהחוקרים מגיעים לדרגות אומנות גבוהות יותר, כך עולה כוחו של המדע, לטוב או לרע. ככל שכוחו של המדע עולה, כך אנחנו חייבים לוודא שזה לטוב. ואני סבור שבמובן זה, ההכשרה של המדענים בחברתנו לקויה באופן בלתי נסבל. מעולם לא היה לנו כל כך הרבה כוח השמדה בידיים. אנחנו נמצאים כיום, הודות לחיבור בין מדע, פזיזות, אידיאולוגיה ופוליטיקה, מרחק יריקה מהשמדה עצמית. זה לא היה אפשרי לנו בשום עידן אחר, עם אף כלי אחר. מעולם לא היה לנו ביד כלי כל כך עוצמתי, בלתי יציב ומסוכן כמו המדע. בלתי יציב ומסוכן לא בגלל מה שהוא, אלא בגלל מי שאנחנו עדיין לא מצליחים להיות. יצורים שלווים, שקטים, אמיצים. אנשי שלום.

לאור כל זאת, אני מאמין שאין שום סיבה שתהיה פיסת כתיבה אחת אודות המדע שתהיה נטולת דיון מוסרי. כשאני מסתכל על האייטמים שאני כותב עליהם, אני לא מחפש דברים עוקצניים לומר. הדברים עולים מעצמם. אם צבא ארה"ב משתמש במדע כדי להפוך דולפינים וכלבי ים לבהמות מלחמה, בעיני זה דורש הערה. אם אדם שממציא מכשיר שמסוגל לדחות בני נוער, גאוני ככל שיהיה, מקבל פרס לשלום, אז אני רואה זאת כדבר חשוב לציין שנעשה כאן שימוש בהגדרה נפוצה מאוד למילה "שלום" לפיה מדובר על מצב שבו הצלחת לסלק מסביבתך גורמים שאינם נעימים לך. ואם בהבעות הדעה שלי אני טועה, או מפריז, יהי כן.

2. ידע תפעולי, ידע מוחלט

  קוף חמוד (stock.xchg)

 ××ª×” מרים אבן מהרצפה ומיד אתה מקבל עליה שברירי מידע. לא הרבה כל כך, אבל מקבל. אתה יודע מה המשקל שלה, את מרגיש את המרקם שלה, אתה רואה את הצבע שלה. אם היית רוצה לזרוק אותה ולפגוע במשהו, ×”×™×” לך הידע התפעולי הדרוש לכך (אם ×›×™ לא בהכרח המיומנות הדרושה). אבל יש הרבה מאוד מידע על האבן הזו שאתה לא מקבל. אתה לא יודע מה ההרכב הכימי המדויק שלה, אתה לא יודע לומר כמה אטומים יש בה, אין לך מושג איפה היא הייתה בעבר, איפה היא תהיה בעתיד. השריטה הקטנה הזו שיש לה באחד הצדדים, איך היא נגרמה? מתי נוצרה האבן? האם היא הייתה פעם חלק מאבן גדולה יותר? הנקודה הקטנטנה הכתומה הזו שיש עליה. מה ×–×”? איפה הסתובבו האטומים שלה לפני 3 מיליארד שנה? איך אתה מודד את החלל העצום והאינסופי שיש בתוכה? על פי איזה קנה מידה?

האם זה חשוב? האם זה רלוונטי? תלוי מה אתה רוצה לעשות עם האבן הזו. אם כל מה שאתה רוצה לעשות זה לפגוע איתה במשהו, אתה לא צריך כל כך הרבה ידע. מספיק שאתה מרגיש את המשקל. אבל אם אתה רוצה באמת להבין אותה ואת מקומה בעולם, אז אתה זקוק לאינסוף מידע אודותיה. משום שבמקרה כזה, אין דבר כזה משהו לגבי האבן הזו שאיננו רלוונטי. הגדרת המחקר שלך הכתיבה זאת. ומכיוון שבין כל שתי נקודות שתסמן על האבן יש אינסוף נקודות אחרות, שכולן רלוונטיות, ובכן- בזאת סיימנו.

המדע הוא דרך נהדרת לאסוף ידע תפעולי ברמה גבוהה אודות דברים אבל כמובן שהוא איננו מסוגל למפות בשלמות אפילו אבן קטנה שמרימים מהרצפה, שלא לדבר על מערכת היחסים שהיא מקיימת עם סביבתה. הוא, לכן, איננו מסוגל באמת ובתמים להבין את מקומה או תפקידה במציאות. זה יותר מידי סבוך. המתודה המדעית כן מסוגלת ליצר ידע תפעולי מעולה. ידע תפעולי שמסוגל לשגר חללית, מסוגל ליצור צוללות, מסוגל ליצור תרופה. הבעיה היא שלעתים ידע תפעולי מעולה מעורר בנו הרגשה של ידע מוחלט. אפילו כאשר למדנו כחלק מהכשרתנו המדעית שאין כזה דבר. אנחנו יודעים את זה בראש, אבל במקום אחר באותו ראש, אנחנו מתמלאים בגאווה ושימחה על האלגנטיות הכמו-מושלמת של הידע התפעולי שצברנו, ונדמה לנו פתאום שאנחנו מבינים את העולם. כי זה מפתה לחשוב כך. אני מבין, חושב לעצמו הראש הנחמד שלנו, המבקש לשווא פירורי וודאות, תגיות ומטאפורות להיאחז בהם, אני יודע.

אגב, הידע התפעולי הזה הוא ידע ממשי, אמיתי בהחלט. אבל הוא מייצג פס כל כך מזערי של הקיום, שלמעשה ההבדל בין הידע של ההדיוט המוחלט לבין זה של המדען אודות היקום, הוא מגוחך כשמעמתים אותו עם ההבדל בין חוסר הידע של שניהם. שניהם כל כך רחוקים מידיעת היקום שההבדל ביניהם הוא זניח. הוא מתמצה בעיקר בזה שהמדען אמור להבין את העובדה הזו טוב יותר מההדיוט.

הרבה רעות חולות נגרמות מהאשליה הזו. אדם ממציא מכונה שמשתמשת בפחם ופולטת עשן שחור סמיך אל השמיים. נדמה לו שהוא מבין, כי הוא צבר ידע תפעולי מספק בכדי לבנות ולהניע מכונה מסובכת. אבל הוא לא מבין; עובדה: הוא פוגע כרגע במערכת האקולוגית המקיימת אותו. וזה לא יהיה מפתיע כלל אם מחר יסתבר שהצורה שבה אנו מבינים את המערכת האקולוגית הזו כרגע, היא מוטעית מאוד. אז נאמר לי בכל מיני הזדמנויות שמדען אמיתי יודע את כל זה. אולי. אבל ההזדרזות הכפייתית של התרבות שלנו לקחת כל פירור ידע חדש ולשנות עימו את הסביבה מוכיחה בעיני שאין לנו, כולל המדענים שבינינו, כל כבוד אל חוסר ההבנה הזה, שהינו העובדה המדעית הראשונה במעלה. הם אומרים כן, כן, נכון, וממהרים לטאטא זאת מתחת לשטיח. זה נכון, אבל בלתי רלוונטי למחקר. יותר מעניין כקוריוז פילוסופי לשעות הפנאי.

זו צורה חמורה של אי לקיחת אחריות על חוסר ההבנה של ההשפעה שיש לך על המציאות של כולם. המדען ממציא משהו בעזרת הידע התפעולי המעולה שלו. הוא מוכר זאת לתעשיין שלוקח את המשהו לפס הייצור כי אפשר לעשות עם זה כסף. העשן שעולה מפס הייצור מרעיל את האוויר, המשהו מכיל חומר רעיל שמרעיל את הידיים שאוחזות בו, משתמשות בו ולבסוף זורקות אותו לזבל. מהזבל הוא מגיע אל האוקיינוס השקט, להצטרף למרק המשהואים בגודל אמריקה הצפונית שצף שם מעדנות. וזאת עוד דוגמה של השפעה שאנחנו יכולים לעקוב אחריה. מי יודע מה אנחנו מפספסים? אם משק כנפיו של פרפר יכול לגרום סופת הוריקן בצד השני של העולם, מהי ההשפעה שלנו? עלינו להיות זהירים יותר, שקטים יותר, לא להזדרז כל כך להגיע אל פס הייצור. לא להזדרז כל כך להכריז "אאוריקה".

אנחנו לא קיימים כאן בזכות עצמנו. אנחנו קיימים כאן בחסדיה של מערכת אדירה ששיכלנו איננו מסוגל לתפוס. החיים שלנו כאן בתוך הגופים הללו, עם ההכרה המשונה הזו, הם תופעה בלתי מובנת הקשורה לרשת אינסופית של תופעות בלתי מובנות אחרות. זה מדהים ונפלא ויפה. זו זכות גדולה להיות כאן, להריח, לאכול, לחוש, לראות, לחשוב, להזדיין, לאהוב. זה דורש כבוד וזהירות אם אנו רוצים שהסצנה המגניבה הזו תמשך.

וזו הסיבה השנייה שאני מרשה לעצמי לכתוב בחופשיות את דעתי.

3. המדע וביקורת ההדיוט

אני שמח לחיות בעידן המדעי הזה שלנו. לא הייתי רוצה לחיות בעידן אחר. אני אוהב את המכשירים שלנו, אני אוהב את חופש המחשבה, אני אוהב את הדמוקרטיה שלנו, אני אוהב את התיאוריות הפיסיקליות שאני לא מבין, את המתמטיקה שאני לא מבין, את המחקר המעניין שנעשה במיליון תחומים. זה מגניב, זה צבעוני, זה סוג נהדר של קסם מעשי. כזה שעובד באמת. אני מקווה שאחיה לראות אותנו טסים לכוכב אחר, אני מקווה שאחיה זמן מספיק כדי לנהל שיחה פילוסופית עם רובוט, אני מקווה לחיות לפחות פי שמונה מתוחלת החיים הצפויה לי, ברמת חיים מעולה. אני מקווה שהידע האקולוגי שלנו יצליח לרסן את ההרס שאנחנו זורעים כאן. אני מקווה שנשתמש בידע שלנו כהלכה.

אני חושב שהמחשבה המדעית היא אסטרטגיה חשובה – לא יחידה, אבל חשובה – במסעה של הנפש האנושית אל עבר התבונה והחופש. אני חושב, למרות הפולחן שהתפתח סביבה, שהמרכז הרעיוני שלה הוא חזק, יציב. היא קצת נוקשה מדי לטעמי, מעט צרה, אבל בהחלט מלאה בשכל ישר.

ואני גם חושב שביקורת יכולה לעשות לה רק טוב. המדע מושתת על מחשבה ביקורתית. הוא איננו יכול להרשות לעצמו להתייחס אל הביקורת המופנית כלפיו בביטול. הוא איננו יכול להכתיב גם את הנושאים העומדים לדיון, גם את כללי הדיון וגם את השפה שבה יתנהל הדיון. הוא איננו יכול לומר לי שדבר כזה או אחר איננו רלוונטי. אני כאן, זה גם העולם שלי, וזו הדעה שלי. קיבלתי במה לכתוב על מדע, ואני אשתדל לכתוב על מה שנראה לי העניין העיקרי בו. אינני מומחה בתחום של אף מדען שעליו אני כותב, אני הדיוט והמדור שלי הוא מדור להדיוטות. אבל יש לי עיניים, יש לי שכל ויש לי לב. ואני מתכוון להשתמש בשלושתם.

כל עוד העורך שלי ירשה לי, כמובן.

63 thoughts on “ההדיוט מתלהם”

  1. אני לא בטוח לגבי הקביעה שתוצריהם של המדעים המדוייקים הרסניים יותר. אני חושב שהנזק שיכול להיווצר הוא מיידי יותר – פצצת האטום כדוגמא,אבל האם עוני רב הנגרם על ידי צעדים כלכליים או עוולות שנעשות בשם המדינה כתוצאה מהיסקים של אנשי מדעי המדינה למיניהם לא יכולים להיות יותר גרועים?

  2. יכולים, ותוצרי רוחם של אנשי רוח מעוותים הם מרשימים בתוצאותיהם. אבל אנחנו לא מקבלים את היכולת להשמיד מערכת אקולוגית שלמה של כוכב בלי המדעים המדוייקים. במציאות, כמובן, לא ניתן להפריד ביניהם. שניהם חלק מאותו מבנה: מעין גל של אי שפיות אנושית שנמתח כבר משחר ההיסטוריה. תחום אחד מייצר את הכלים, תחום אחר מחדד את הטירוף.

  3. למה אני חושב שאתה טועה?

    אתה מניח כל הזמן שיש איזה מישהו, או לפחות חבורה קטנה, מוגדרת ומגובשת של אנשים שממציאה כל דבר.

    זה לא נכון. מדען אחד חוקר, וכותב מאמר. המאמר הזה מהווה פיסה קטנה מסך כל הידע בתחום. הרבה פעמים זה אפילו לא ידע, אלא רק כיוון לא ברור, או תוצאות מעניינות בניסוי שלא ברור ממה הן נובעות. שום דבר לא יקרה כתוצאה מפירסום המאמר. רוב המאמרים נקברים בערימה של ניירת.

    רק מעטים מכל אותם מאמרים ומחקרים יעברו – יחד עם עוד המון מחקרים לא קשורים – את הדרך ובסופו של דבר יגיעו לבן אדם שאינו, ככל הנראה, מדען, אלא ממציא מסוג כלשהו, (או יותר נכון, ממציאים) ושיחד עם חבורה גדולה של אנשים בארגון מסודר יוציא משהו לפועל שנראה ב"עולם האמיתי".

    × ×–× ×— את הדוגמא של המכונית, ×›×™ היא ממש לא טובה. היא פותחה במקומות שונים בעולם במקביל, והרבה נעשה על ידי בעלי – מלאכה.

    ניקח את פצצת האטום. זה החל במחקרים תיאורטיים לגמרי, שאף אחד לא יכל לנבא מהם את האפשרות של פצצת האטום.
    לאמר שהמדען היה צריך לנבא את האפשרות ולגנוז את מחקרו זה מגוחך. באותה מידה אפשר לגנוז את המחקר המדעי כולו.

    גם אחר כך, כשהבסיס התיאורטי היה קיים, היה צורך בפרוייקט ארוך של מספר שנים שצרך משאבים אדירים והעסיק אלפי אנשים (מוכשרים מאוד) בארגון ממשלתי כדי להגיע לפצצת אטום. כל אחד האנשים הללו, היה מן הסתם, בר החלפה.
    ארגונים גדולים, ממשלתיים ואחרים ביצעו מעשי פלצות רבים, ואין צורך וסיבה להאשים דווקא את המדעיים שבהם, או להעמיד את המדען כאחראי, ולא, לדוגמא, את המנהל.

  4. אני לא מניח את ההנחה שייחסת לי. אני חושב שמדענים הם קבוצה גדולה ומבוזרת של אנשים שלמדו אומנות מגניבה לגמרי מבלי שאף אחד לימד אותם להיות אחראים לשימוש שהם עושים בה.

    זה איננו מגוחך כלל שמדען יסתכל על הגוף המציע לו מימון או עבודה, יעריך שיש סיכון שהגוף הזה ינצל לרעה את מחקרו ויסרב לעבוד עימו. העובדה שנראה לך שזה מגוחך מעידה בעיני על העומק של הבעיה התפיסתית שיש לנו בנושא.

    המדען איננו בורג במכונה. הוא אומן עצמאי שצריך לקחת אחריות על אומנותו. ואם זה יקרה באופן רחב, לא יהיה כל כך קל להחליף אותם.

    כולם אחראים. גם הארגון, גם המנהל, גם הממשלה, וגם המדען. בפוסט הזה, דיברתי על מדענים.

  5. חלק גדול מהמדענים היום עובדים באקדמיה. הם חוקרים עצמאיים ללא שום גוף אידיאולוגי.בלתי אפשרי לדעת למה יכול ולמה ישמש הידע שיאספו.
    האם עליהם לא לאסוף אותו, לא לחקור, רק משום הסיכוי שישתמשו בו לרעה?

    לגבי מדענים העובדים לא לשם קידום כלל הידע האנושי, אלא לשם מטרה ספציפית – כן אני חושב שעליהם להסכים עם מטרה זו, ולא לחקור באופן עיוור.
    אולם, משום שיש הרבה מאוד מדענים מכל קצוות העולם, לכל מטרה ימצא המדען שיתמוך בה. אפילו נשק גרעיני.
    בפרט, יהיו מדענים שיתמכו ויעבדו לטובת מטרות שלא נראות לך.

  6. מינק:
    1. תגדיר "חלק גדול". אני סבור שאם נעשה בדיקה של מספר המחקרים שנעשו השנה עבור גוף אקדמי, לעומת אלו שלא, היא תניב תוצאות ברורות ביותר. פשוט יש בעולם מעט מאוד אקדמיה, והרבה מאוד פוליטיקה, צבא וכלכלה.
    2.האקדמיה היא בעצמה גוף אידיאולוגי מובהק. למשל, וזו רק דוגמא אחת קטנה, היא מאמינה לעתים שחטיפה, עינויים והריגה של יצורים חיים שאינם בני אדם היא אמצעי המוכשר על ידי המטרה של קידום הידע האנושי. עמדה אידיאולוגית. אבל אני מסכים שלעתים אין דרך לדעת למה ישמש הידע הנאסף שם. שוין. שזו תהיה הצרה שלנו.
    3.העובדה שישנם מדענים מכל קצוות העולם המוכנים לעבוד לכל מטרה נובעת מכך שאין כחלק מההכשרה של המדען, לימודי אתיקה רציניים ביותר. שאין איזו שבועת מדען דומה לשבועת הרופא. ובכלל, שהחברה שלנו מעודדת את המדען לראות עצמו כבורג במכונת איסוף מידע שתעבוד איתו או בלעדיו ולא כאומן עצמאי.
    4.אגב, ההפרדה שעשית קודם בין מדען לבין ממציא איננה מקובלת עלי. שניהם אנשים עם הכשרה מדעית. אחד עם הכשרה יישומית, אחד עם הכשרה תיאורטית, שניהם מתבססים על אותה מערכת ידיעות. כשאני מדבר על "מדען", אני מדבר על כל אדם המסוגל לתפעל את החומר המדעי ברמה גבוהה.

  7. 1) אתה יודע מה? אולי אתה צודק. אין לי נתונים.
    אבל נראה לי, שבצבא ובכלכלה לא מפרסמים, או מפרסמים פחות.

    2) האקדמיה היא לא גוף אידיאולוגי מובהק, במובן שהיא אחת הגופים המאפשרים את המגוון וטווח האמונות הרחב ביותר לחבריה. חבריה יכולים להחזיק, ומחזיקים, באמונות שונות.
    לגבי ניסויים בבעלי חיים, קשה מאוד לאסוף ידע כיום בטווח רחב של נושאים ללא ביצוע ניסויים אילו, לכן מדענים העוסקים בנושאים אילו יהיו חייבים לתמוך בקיומם.
    3) לא. גם רופאים הורגים, למרות השבועה. העובדה שיש מדענים מכל העולם המוכנים לעבוד לכל מטרה שהיא, נובעת מהעבודה שיש המון מדענים, שכל אחד בא מרקע שונה, ולכן תמיד יימצא המדען לכל מטרה, אפילו אם הרוב הגדול של המדענים לא יסכין לכך.
    לדוגמא, מדען איראני ייתמוך בגרעין איראני, ומדען ישראלי ייתמוך בגרעין ישראלי. אפילו לא כל המדענים הישראלים או האיראנים. יש כמה, שיאמינו באמת שזה לטובת המדינה שלהם, ויונעו משיקולים פטריוטיים. לא ממחסור בשבועות או שיעורי אתיקה.
    4) ההפרדה קיימת. מדען חוקר, לרוב במסגרת האקדמיה או מכוני מחקר. ממציא עובד בדרך כלל בסביבה מסחרית על מנת לעשות רווח כלכלי. הרבה פעמים סט הכישורים נפרד, לעיתים לא. ההפרדה קיימת, בכל מקרה. הרבה ממציאים היו ללא הכשרה אקדמית כלל – למשל, אחד מחשובי הממציאים של הרכבת, לא ידע כלל קרוא וכתוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *