הסיפור האמיתי והמזעזע של

עם כל הקשקשת הפמיניסטית והאובייקטיביזציה/חפצון שלה,

היום בטח היו מתרגמים UFO ל-חב"מ – חפץ בלתי מזוהה, שנשמע כמו שלוחה אלוהית של חב"ד.

תגובות:

15/04/2005 11:52:00
שדכנימשותפים
לעולם אל תאמינו למשורר, במיוחד לא למתים שבהם.

כותב דוד אבידן ב"משהו בשביל מישהו":

"מליםרבות כולכך, ולוגם הטובות שבהן, בתוך משפטים רבים כולכך, ולוגם במתוקניםשבהם, מועדות עדיין, דוגמת המובחרים שבבני-אנוש, בתוך המפותחות שבחברות,לבדידות ממארת. אם יכולים אנשים, שנתוודעו אל בדידותם בעזרת מלים, לעשותמשהו למען מלים בודדות, הרי זה רק דבר אחד: לדאוג לפחות להן לחיי-חברהתקינים".

כה כותב אבידן ב"טיוטה לאדמלון":

"אָדָמַּעֱלָה אָדָמֵּבִין אָדָמַּטָּה אָדָמּוּבָס אָדָמֵּת אָדָמַּק אּדָמּוֹץ בָּרוּחַ"

חתיכת מילה, "אדם". גבר רב און, רב נשים, רב שגל. מתהולל בחוצות עם מילה זו ומילה אחרת, נותן את קטע הדפוק-וזרוק שלו.

או שלא, בעצם.

ישהבדל בין המשפט "אדם מבין" לבין המילה "אדמבין". זה אינו שידוך, שנייםהגרים בצוותא, ובצוותא נעשים מושא קינאה. "אדם" הוא שם עצם, "מבין" הואפועל. "אדמבין" הוא שם עצם, שהפועל הוא חלק אינטגרלי ממנו. אכתוב זאתאחרת: "אדמבין" הוא אדם, שההבנה היא מהותו. "אדם מבין" הוא אדם, שמבצעפעולה מחשבתית ברגע מסוים.

כותב דוד אבידן ב"משהו בשביל מישהו":

"מלים רבות כולכך, ולוגם הטובות שבהן…"

וראוזה פלא. לא כתב אבידן "מליםרבותכולכך, ולוגמהטובותשבהן". במקום אורגיה,הוא בחר בזוגיות. במקום זוגיות סתם, בחר לשדך דווקא את "כולכך" ואת"לוגם", שממילא כבר מזמן שודכו, וכבר מזמן נעשתה משמעותן ליותר מסךמשמעויותיהן בנפרד.

אין להאמין לאבידן. הוא אינו שדכן, אלא משורר.

תגובות:

---

מיטל , 09:48 16/4/2005:
ואני חשבתי שתהיה עם אצבכר.
"הוא אינו שדכן אלא משורר"
"הואאינו שדכן, אלא משורר"
"הואינו שדכן, אלא משורר".
זה יפה. זה רעיון מעולה.

---

איתמר שאלתיאל [email protected], 13:44 16/4/2005:
לא הבנתי אם ציניות היתה זו או שימחה.

מיטל , 14:35 16/4/2005:
שימחה, שימחה.
באמת שהייתה זו הערה במקומה.

איתמר שאלתיאל [email protected], 14:47 16/4/2005:
מגניב.

נ.ב.
מה עם איזה מניפסט? מה יהיה עלינו ללא מניפסט?

מיטל , 15:23 16/4/2005:
צודק, מה באמת יהיה עלינו ללא מניפסט?
אולי תכתוב אחד? בתור פורמליסט, אתה ודאי הרבה יותר מנוסה ממני בדברים כאלו.
(אני מבטיחה להוסיף את הסעיפים הקטנים והמתחכמים בשקל שלי)

איתמר שאלתיאל [email protected], 15:38 16/4/2005:
ראשית, אני לא פורמליסט, סתם פדאנט.

ומניפסט, אנחנו בכלל מסכימים על משהו? 🙂

---

דניאל [email protected] (http://www.israblog.co.il/chapachka), 17:48 16/4/2005:
גם אני אשמח למניפסט, אפעלפי שאני נהנית גם בלי

15/04/2005 20:42:00
נ.ב.
למען הפרוטוקול: "וראו זה פלא" הוא אחד הביטויים היפים ביותר בשפה העברית, ובעברית בכלל.

תגובות:

17/04/2005 09:38:00
מניפסט או מה אנחנו עושים פה

1. אנחנו אוהבים לדבר.
2. אנחנו אוהבים ספרות.
3. פנינו אל התיעוב.
4. דיבור, אגב, אינו כולל בהכרח אדם שמדבר ואחרים שמתגבבים.
5. דיבור, אגב שתיים, אינו מוגבל בז'אנר, באורך, באדם הדובר או באקטואליה ובתפיסה הספרותית.
6. צריך לזכור, אבל, שפסטיש זו מילה מאד מצחיקה.
7. גם להט אנחנו מחבבים.
8. הוכחה באמצעות אטימולוגיה אינה דיבור, לכל היותר דיברור, וגם זה במשורה.

מיטל שרון ואיתמר שאלתיאל

תגובות:

17/04/2005 20:10:00
נ.ב.
למען הפרוטוקול: "פסטיש" היא אחת המלים היפות ביותר בשפה העברית, ובעברית בכלל.

תגובות:

---

מיטל שרון [email protected], 22:50 17/4/2005:

שני דברים:
1. מצחיק לא מנוגד ליפה, שזה די ברור.
2. ויקיפדיה האנגלית מציינת שתי משמעויות לפסטיש. המובן האחד הוא מחווה לאמן אחר (בערך, ואל תתחיל לדקדק אתי). והמובן השני הוא זה:
As the Oxford English Dictionary puts it, a pastiche in this sense is"a medley of various ingredients; a hotchpotch, farrago, jumble."
עכשיו תקריא את זה בקול, ותגלה שלא רק שפסטיש היא מילה מצחיקה, אפילוהפירוש המילוני שלה מכיל כנראה את שיא גינס במספר המילים המצחיקות בהגדרהאחת.

איתמר שאלתיאל [email protected], 00:47 28/4/2005:
אגב,אני לא משיג אותך במייל משום מה. אולי כך זה יגיע אליך: אשמח לעשות אתהכתבה, אבל זה יקח לי קצת זמן. כך או כך, צריך לדבר על זה לא בהתכתבות.

---

איתמר שאלתיאל [email protected], 23:06 17/4/2005:
מודה בהכנעה.

---

זו ש [email protected] (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=8888), 18:19 25/4/2005:

אני מעדיפה פיסטשיו, ושיהיה קלוי היטב.

מיטל שרון , 16:22 26/4/2005:
לפיסטשיו יש צבע מצחיק.
(לא לז’אנר הקלוי)

זו ש מהעבודה [email protected] (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=8888), 21:36 26/4/2005:
עוררת בי חשק בלתי נדלה לגלידת החלווה (לא ברור למה קוראים לה ככה, כשהפיסטוק הרבה יותר דומיננטי) של אייסברג.

מיטל שרון , 23:09 26/4/2005:

מצחיק. כשכתבתי על הצבע של הפיסטשיו, עברה במוחי מחשבה מעוררת עונג על הגלידת חלבה של אייסברג.
עברה בדיוק שניה בין הרגע הזה לרגע הבחילה של "פויה, מתיקות של אחרי גלידת חלבה של אייסברג".

זו ש [email protected] (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=8888), 23:36 26/4/2005:

לי אין שום פויה כזה. גם לא אחרי הטופי.

איתמר שאלתיאל [email protected], 00:46 28/4/2005:
איזה קטע, כל הזמן פוגשים אנשים ישנים. ברכות מהמגירה.

---

עובד זר [email protected], 01:30 28/8/2005:

בואנו מה המגירה ליות מיתולוגיה של סייבר ישראלי
עם זבובים מעשנים ועובדין זרין וחרדונים וממ"אים
מה עבד עליהן הקלח
אממה, אתה תמיד להיות מעופף כאן
ורק הרננדו גומז עובד זר להיות מגלה תגליות
קומו מגלן.

בסוס.

איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 23:10 16/10/2005:
מהמגירות באת?

עובד זר [email protected], 21:01 30/10/2005:
סי מי אמור עם כנפיים מה פם היה עף בזבלים של צבא עגנה לשראל.

איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 21:05 30/10/2005:
והיום עף בזבלי האקדמיה. איך הגלגל, הגלגל מסתובב לו.

תן שם, יא תאילנדי, שאוכל לגרגר בסיפוק.

עובד זר [email protected], 03:10 5/11/2005:
יש חודש כזה על השם שהיה לי פם אחרונה
שבאת לבקר אותנו בצפון הישן של תלאביב
וגם שמעתי לא מזמן שסגרו בסיס מה היית לעשן שם
ליד חיפה ושמה אני לעשות מילואים במקום בלהבית שלי
מה לפחד מצבא של גיבורים שיש לעמשראל.

איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 03:22 5/11/2005:
יאללה. ואימייל אתה לא מרים? בואו לקפה, קטעים כאן, בדרום תל-אביב. יש נרגילה.

19/04/2005 23:11:00
רמז
אינני יודע את שמו
של ספר קרוע פוזר
לאורך רחוב דיזנגוף
אינני יודע את שמו
רכנתי אלאחד הדפים
צהובים מיוקרה לא מיוֹשֶן
הפרוזה ומדרך-נעל
אינני יודע את שמו
כותרת הפרק הייתה
The Brutal Act
כמה צחקתי, אינני
יודע את שמו
למרות שקראתי
משפט ראשון, אינני
זוכר דבר למעט
המלה White
אינני יודע את שמו וְ
תוכניותי לחפש
רמזים באינטרנט
דומות למגוֹחכוּת
אינני יודע את שמו
כמו לחפש רמזים
באינטרנט לרמזים
באינטרנט

תגובות:

21/04/2005 19:35:00
על הנתעב
במוסףספרים האחרון כתב אמנון ז'קונט ביקורת על הספר "ההיסטוריון, הזמן והדמיון:מאסכולת האנאל ועד לרוצח הפוסט-ציוני" של שלמה זנד, ש"אינו אינטלקטואלמהסוג המנותק". הוא מצטט שם קטע מתוך הפרק "הטוב, הרע וההיסטוריון":

"איןזה מקרה שההיסטוריון בכותרת פרק ×–×” החליף את 'המכוער' ולא את 'הטוב' או'הרע'… 'המכוער' הוא הפטפטן מבין השלושה והיות שאני מכיר היטב אתחולשותיו המקצועיות של ההיסטוריון, נדמה לי שהכותרת מתאימה…"

רקאת פניו של שלמה זנד אני מכיר, לא אותו או את מחקריו. יתכן שהוא היסטוריוןראוי, יתכן שלא. אבל ההתענגות העצמית הזו, בתוספת קורט התנצלות, שרידיבושה, מצליחה בעיקר להביא לי את הסעיף. אין בזה כנות או הומור, אלא רקאותו צורך ישן ואפור של אקדמאים להתנצל על היותם, ואותה ההנאה של המבקר,שדש בהתנצלות כדי להתנצל על קריאתו. זה בסדר שלמה, סלחנו, באמת.

תגובות:

---

Sexual Tenssion.. (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=97809), 19:53 21/4/2005:
לא הבנתי 🙁
ניסיתי..

איתמר שאלתיאל [email protected], 10:32 22/4/2005:
בקצרה, כל שרציתי לומר הוא שלאחרונה אקדמאים מרגישים צורך להתנצל על עצםהיותם אקדמאים. בפשטות, כל דיבור מושכל הולך ונתפס כפטפוט. במלים אחרות,זה מכעיס, מרתיח, מתיש, מיותר ומאוס.

fudo [email protected], 10:12 25/5/2005:

אוליזו תגובה לאווירה ציבורית מסויימת, אולי יש משהו מאחורי הצורך הכללי שלאקדמאים להתנצל. אחרי הכל, פתאום מורים צריכים להתנצל על היותם ומתנדביםצריכים להסביר למה הם לא "פרייארים" וכדומה.

---

מיטל שרון [email protected], 23:16 21/4/2005:
זה מבצע מיוחד לרגל חג הפסח: מירוק המצפון בחצי מחיר.

"מוסף הספרים האחרון"? יש מוסף ספרים אחד, אני מבינה. אליטיסט מסריח. 🙂

איתמר שאלתיאל [email protected], 10:27 22/4/2005:
שיפסיק למרק, המניאק. מרוב מירוק לא רואים את רחש הגלים.

לגבי המוסף, ובכן, ראי את המשפט הראשון, אני מעדיף להיתפס כאליטיסט (מצחין) מאשר להוסיף לו עוד פרטים.

29/04/2005 11:41:00
שווה ציטוט

(הבעל מספר כי אישתו הזמינה בלש פרטי שיעקוב אחריו. הבלש לא גילה דבר)

"אז למה הוא מסתובב כל כך הרבה?" שאלה בדאגה. "מה הוא מחפש?"

"אני יודע?" משך הבלש בכתפיו, ואחרי רגע נידב הסבר: "כנראה שהוא מחפש את התנוחה הנכונה".

"התנוחה הנכונה?" שאלה בתימהון, "למה בדיוק אתה מתכוון?"

"כמו כאלה שמסתובבים ומסתובבים במיטה לפני שהם נרדמים, מכירה את התופעה?"

"למה אתה מתכוון בדיוק?"

"פה משהו בולט מהמיטה. שם משהו בולט מהגוף. ככה נתפסהגב. אחרת נתפס השריר ברגל. פתאום צמאים, פתאום רעבים, פותחים את החלוןוסוגרים את התריס, סוגרים את התריס ופותחים את החלון. הם מחפשים את התנוחהשלהם. לפעמים לוקח להם שעות להירדם. יש לי בן-דוד שכאשר הוא סוף-סןף מוצאזמן לשבת ולקרוא את המוסף, הוא מבזבז אותו על חיפוש התנוחה הנכונה. הואמתיישב, קם להביא פחית בירה, חוזר ומתיישב, קם להביא כיסא נוסף בשבילהפחית, מתיישב והכיסא לא נוח לאחיזת עיתון, עובר לכיסא אחר ואין שם מספיקאור, הולך להחליף מנורה, מתיישב, הבירה רחוקה לו מדי, ככה, מן הון להון,עובר כל הזמן שהוא התכוון לקרוא בו, והוא מדליק בסוף טלוויזיה ונרדם."

"וזה לפי דעתך מה שהוא מחפש".

"כן. יש אנשים שצריכים להיות כל הזמן במצב הבא שלהם".

("מצבים בפוטנציה ואימפוטנציה", בני ברבש, האנתולוגיה החדשה, הספריה החדשה. התמונה שלה)

תחילת הגיג

המשפט האחרון "יש אנשים שצריכים להיות כל הזמן במצב הבא שלהם" – האם הוא הורס את כל הקטע?

מצד אחד, זהו משפט שנועד לציטוט. ממש כאילו ישב בני ברבשוחשב על הקטעים שהוא רוצה שיבליטו מהסיפור שלו. אמר לעצמו: בוא ניתןלהמונים משהו קל לעיכול. משהו קטן עם פואנטה גדולה.

מצד שני, הוא שם את המשפט בפיו של הבלש: הדמות הקלאסית לקלישאות סמי-עמוקות.