התחבולה וערטולה

בהתחלה היתה את התחבולה, שהפכה לקלאסיקה:

אך מהר מאוד התחבולה איבדה את עוקצה, וכדי לחדש היה צריך לערטל את התחבולה (2:55-3:15 בפרק הזה של הסימפסונס).

וכעת אפשר להגיע לתחבולה המעורטלת:

Jokes.com
Slovin & Allen – Abbott & Costello
comedians.comedycentral.com
Funny Jokes Funny Videos Daniel Tosh Stand-Up

10 thoughts on “התחבולה וערטולה”

  1. טוב, לא בטוח שזה המקום המדוייק להיאחז בו, אבל איכשהו יצאתי מכאן למשהו שמטריד אותי לא מעט לאחרונה.
    תבינו, אני רואה די הרבה פרקים של הפיג'מות לאחרונה. למי שלא מכיר, מדובר בסדרה מוצלחת מאוד של ערוץ הילדים שנמצאת עכשיו בעונה הששית שלה. עוד לא הצלחתי להחליט סופית איפה היא נמצאת על הקו שבין תחבולה מעורטלת לבין ערטול התחבולה. אני מאמין שהיומרות הן בהחלט בכיוון הערטול. הדמויות, החל מהעונה הראשונה מודעות להיותן דמויות בסדרת טלוויזיה, הן מרבות לדבר על סצינות קודמות בפרק, מתייחסות למה שהחוזה שלהן מבטיח, ועוד הרבה מאוד דוגמאות.
    עכשיו הנקודה היא שבמובן מסויים אני חושב שהמערכון המקורי של אבוט וקוסטלו היה, לפחות קצת, ערטול התחבולה. רק שהוא הפך לקלאסיקה ואלמנט הערטול נגזל ממנו. הוא הפך לתחבולה, ותחבולות, בסופו של דבר מגיעות לרגע שבו מערטלים אותן.
    אז אולי הפרשנות שלי כאן לא ממש הולמת, אבל כאמור, זה התחבר לי מאוד לנושא הפיג'מות (כמו גם, נגיד, לכל מיני קמפיינים ויראליים מהסוג המעורטל). אנחנו נמצאים היום במצב שבו אנחנו חשופים ללא מעט ערטולי תחבולה, אנחנו מאמינים שבזכות הערטול הזה אנחנו ביקורתיים יותר (וגם הילדים שלנו שרואים הפיג'מות). אבל אני חושש שהגיע הזמן להודות שהערטול הפך לתחבולה בעצמו. לא בטוח שאני יודע איך לעשות את זה והאם זה אפשרי אבל האתגר המעניין הבא הוא לערטל את תחבולת הערטול.

  2. שחר –

    אני חושב שאני מסכים איתך במובן מסוים. אם לצטט מהתגובה של קרן שהתחילה את כל הסיפור בפוסט ההוא:
    "מה דעתכם על ההיפותזה-בשקל (בשבילך גיברת בחצי מחיר) הבאה: אולי אפשר לנסח את ההבדל העקרוני בין X גבוה ל-X נמוך, בזה ש-X נמוך מציע את ההנאות האופייניות/ייחודיות לX באופן גלוי ומפורש, ו-X גבוה הוא X שאפשר להתענג עליו באותם אופנים אבל מבלי להכיר בכך שעושים את זה, תוך העמדת פנים שלא יצא לכם מזה כלום, עניין-נטול-אינטרס וכל זה (העגבניות לבורדייה)? כלומר, בקיצור, שההבדל בין הגבוה לנמוך הוא בכך שהנמוך הוא זה שמבצע את התחבולה כשהיא מעורטלת?".
    אז ייתכן שכיום התחבולה המעורטלת יכולה להתפס פעמים רבות כגבוהה, ×›×™ היא מודה בכך שהיא תחבולה ולכן מאפשרת לנו לצרוך אותה באופן "אירוני ומודע לעצמו" – והביטוי ×”×–×” מתאים כאן בצורה יוצאת דופן. כלומר כשאנחנו רואים "פיג'מות" ("אנחנו" באופן היפותטי, כמובן) אנחנו מתייגים אותם כמשהו מתוחכם יותר ×›×™ הם לא סתם "תכנית ילדים" אלא "תכנית ילדים המודעת לעצמה" ולכן – כפי שאמרת – ביקורתית יותר ואיכותית יותר.
    אם להשתמש בדוגמא של קמפיין ויראלי פופולרי – דוגמא שאני יכול להבין אותה יותר – אז הקמפיין המאוד מצליח ל-Old Spice משתמש בדיוק בטריק ×”×–×”. הוא לוקח את הקלישאות של פרסומות למוצרי טיפוח ומערטל את התחבולה של השימוש הפרסומי בהם. כשהשחקן זורק בפנינו "I'm on a Horse" הוא מערטל את התחבולה של הדימוי ×”×–×” בהקשר של הפרסומות, ומשתמש בערטול ×”×–×” כתחבולה בפני עצמה! ×›×›×” אנחנו יכולים להנות מהפרסומות הללו.
    ערטול התחבולה, בכל המקרים הללו, לא יכול היה להתממש בלי שהתחבולה עצמה תקנה לעצמה אחיזה כה חזקה עד שהיא עורטלה לאורך שנים. מי שינסה לעשות היום מערכון אבוט וקוסטלו לא יצחיק אף אחד, כי הדבר הזה כבר שחוק וכולנו הבנו את הבדיחה (לכן גם קשה לי לצפות בכל הדקות הארוכות של המערכון כאן.) באופן דומה, אם אלן וסלובין היו מנסים לעשות את המערכון שלהם במקביל לאבוט וקוסטלו זה היה חסר משמעות. בדיוק כמו שאם הקמפיין של Old Spice היה יוצא לפני 30 שנים אף אחד לא היה מבין מה הרעיון שלו.
    אז אני מניח שככל שהשימוש בתחבולה של ערטול התחבולה (שהיא למעשה התחבולה של "אירוני ומודע לעצמו") יהפוך לנפוץ יותר – ואני מאמין שכמעט כולנו הולכים ונחשפים יותר ויותר לתחבולה הזו – נזדקק לתחבולה חדשה. משהו שבאמת יכסה עליה מחדש. יכול להיות מעניין.

    (למרות שהקטע של אלן וסלובין, למען האמת, הוא לא מצחיק בקטע ה-"אירוני ומודע לעצמו" אלא פשוט כי הם באמת הצליחו, לדעתי, להשתמש בתחבולה המעורטלת בצורה שונה ומבריקה ממש.)

  3. א. זה נהדר.
    ב. אני חושב שבעוד הקטע של הסימפסונס הוא לגמרי ערטול התחבולה, הקטע השלישי הוא כבר משהו אחר לגמרי. כלומר, התחבולה בהחלט מתערטלת בו, אבל היא היתה חשופה מלכתחילה. מה שמעניין בו הוא שהוא חושף את המתמטיקה של התחבולה, ובלעדי התחבולה המקורית (אבוט וקוסטלו) הוא לא יכול היה להתקיים או להיראות הגיוני.

    ובכלל, אני תמיד מרגיש שקומדיות דומות למתמטיקה יותר מכל יצירה אחרת, למעט מוזיקה.

  4. כן. יש באמת משהו מתמטי ברעיון הזה. אנחנו לוקחים מלים ומחליפים אותן (או למעשה, את המשמעות) שלהן כמו נעלמים מתמטיים. ברגע שקבענו ש-"טינו מרטינז" = "Who" אנחנו מחליפים בכל מקום משמעות אחת בשניה.

  5. אני שמח שפוסט כה קצר (והדיון שאחריו) הובילו אותי לכל-כך הרבה חשיבה והבנה של דברים. תודה.

  6. אין לי מה להוסיף על הדיון מפני שבצורה כל כך תמציתית הצלחתם לזקק את כל מה שהיה לי לומר, ובכל זאת חשוב לי לומר לכם- איזה תענוג צרוף, תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *