לדעת לצחוק, לדעת גם לא

הלינק הראשון היה סרטון מרמאללה. בחצר של גלריית האמנות הבינלאומית בפלסטין ישב סלבוי ז'יז'ק ודיבר עם שלושה-ארבעה פלסטינים (אולי דמויות מוכרות במאבק הלא-אלים) על יוזמת העברת תמונה של פיקאסו למוזיאון בעיר. בשיחה עולים היבטים שונים של הפרויקט, חיוביים ושליליים, ורוב הזמן ז'יז'ק מדבר ושומעיו מהנהנים או מביעים הסכמה בקצרה.

השיחה והנושא מעניינים ושווים פוסט נפרד, אבל את תשומת לבי לכד רגע מסוים, צדדי (כדאי לראות את הסרטון כולו, שאני מצטער שלא הצלחתי לאמבד. הסצנה המדוברת אי שם ב-8:09). בנקודה כלשהי סוטה כהרגלו ×–'×™×–'ק מהנושא ואומר (בעריכה קלה ובתרגום חופשי): "אתם הפלסטינים אינטליגנטיים…רופאים ועורכי הדין במדינת ערב…כמו שחבר שלי ניסח את ×–×” באירוניה, אתם ×”'יהודים' של הערבים." היושבים מימינו של ×–'×™×–'ק צוחקים מעט ושוב מהנהנים, אבל מי שנמצא לשמאלו אומר (הוא מחוץ לפריים ושומעים רק קול): "לא ×›×™ היהודים חכמים, ×™×¢× ×™? מה זאת אומרת היהודים של הערבים? אנחנו הערבים של הערבים."

×–'×™×–'ק קצת התנצל וקצת לעג במרומז – "כן, לפעמים חלק מהחברים היהודיים שליARE TOO BRIGHT FOR THEIR OWN GOOD" – והשיחה נמשכה. אבל לי ×–×” מאוד צרם. המוחלטות הזו מעוררת במקרה הטוב רתיעה. חוסר היכולת להיפתח לאבחנה (המבריקה), או לקבל ולו לרגע מערכת מונחים שבה להיות יהודי ×–×” 'טוב', לא יכולה שלא להטיל צל של גיחוך על הרב-שיח שברקע, נאור ומתקדם ככל שיהיה. תהיתי אם אותו אדם – שהזכיר לי את הטוקבקים הגזעניים נגד עדן אברג'יל, שבאו עלומי שם מהצנטרום של הפיילה האינטלקטואלית – ×™×”×™×” מוכן להיהרג על זכותי להשמיע דעה גם אם אינו מסכים לה. אחרת, מה הטעם בכל המילים היפות והרפרנסים המתוחכמים ואולמות הכנסים והבורקסים?

 

אמרתי משהו מכל זה לחבר ששלח לי את הלינק, והוא מצידו שלח לי עוד לינק, שבלי להתכוון היה רלבנטי באופן מדהים. בקליפ מופיע בוראט במועדון אפלולי באריזונה, עם השלאגר הקזחי Throw the Jew Down the Well.

אני מעריץ ענק של תופעת בוראט וברון כהן (שיותר מאנתרופולוג עממי או פרובוקטור זול הוא פשוט קומיקאי ענק), אבל זו הפעם הראשונה שראיתי ולא צחקתי. הוא היה חריף כתמיד, באומץ מופלא ובביצוע מושלם, אבל הפעם לא הייתי פנוי להתפעל. בסרטון הקהל שר בחופשיות עם בוראט על הקרניים של יהודים, על הכסף שהם גונבים ועל הבעיה הלאומית שהם מהווים בקזחסטן. בניגוד לקטע הסנסציוני ברודיאו, זה לא תעלול רטורי שלקהל אין זמן לקלוט. החבר'ה עם כובעי הבוקרים שרים את הפזמון החוזר במו פיהם. בשלב מסוים זה נעשה מטריד.

אין לי ספק שבמישור אישי רוב האנשים שם חביבים למדי, ובוראט הוא מניפלטור מיומן, אבל את מי זה מעניין. העניין הוא גם אף פעם לא אם אנחנו מפלצות ומה הנסיבות המקלות שלנו, אלא עד כמה אנחנו מוכנים להעלים עין מפלצוּת כדי לא לקלקל את הרגע.

זו שאלה גדולה שאפשר לכוון לכל אדם בכל זמן. מה שבטוח, לא להיות מסוגל לצחוק מהבדיחה של ז'יז'ק ולצחוק חזק מדי מזו של בוראט הם שני צדדים שונים של אותה נבערות, שבשמה או בחסותה קורים הדברים הגרועים ביותר.

12 thoughts on “לדעת לצחוק, לדעת גם לא”

  1. אתה מבקש מהפלשתיני שיבטיח להילחם על זכותך להביע את דעתך בעת שאתה מחזיק את הפלשתיני בביצים. ברור, מי שמחזיק מישהו בביצים יסכים לעזוב רק אם הוא יידע שהמוחזק לא יתנפל עליו ברגע שביציו ישתחררו. אני מזדהה עם הצורך הזה. אבל לדרוש מהמוחזק שיגיד לך באופן אמין שהוא לא רוצה להתנפל עליך ברגע שביציו ישתחררו זו דרישה שלא תענה בחיוב. זו דרישה שתדון אותך להמשיך ולהחזיק בביציו לעוד הרבה זמן. זה הרי הטריק של נתניהו עם "הכרה במדינה יהודית".

    צריך למצוא דרך אחרת לעזוב להם את הביצים בלי שיתנפלו עלינו אחרי שביציהם ישתחררו.

  2. א. אני עם מרית.
    ב. האבחנה של ז'יז'ק יותר נדושה ממבריקה.
    ג. סליחה, אבל למה בדיוק פלסטיני ברמאללה ב-2011 אמור לצחוק או להרגיש מוחנף כשמשווים אותו לסטראוטיפ שחוק של יהודי? ולמה זה שהוא לא צוחק אלא מביא קונטרה (הרבה יותר מצחיקה, כאמור) מעיד על חוסר פתיחות ושם אותו באותה קטגוריה כמו הקהל הגזעני של בוראט?

  3. יוסי
    הזדהתי מאוד עם הטענה שלך, למרות שאין לי ביצים. ניסיתי לנסח משהו דומה אתמול בשיחה עם מישהו על הדרישה של ביבי להכרה במדינה יהודית מפלסטין, ודיברתי על זה שצד אחד עומד לצד השני על הראש עם מגף, אבל נראה לי שבכל אופן ניסחת את זה יותר ברור ויפה יותר. למרות המטאפורה הגברית משהו

  4. לא הבנתי למה זה אותו דבר. קצת מזכיר לי אנשים שאומרים שאין גזענות בישראל ושאם יש אנשים חשוכים שחושבים שמזרחי הוא פחות טוב, אז צריך פשוט להתעלם מהם.
    אישית לא מבינה למה מישהו אמור לצחוק מבדיחה שמה שהיא אומרת ×–×” שיהודים הם יותר טובים (יותר משכילים, יותר חכמים, והחוצפה הזו שלהם, אח) – בקונסטלציה שבה יחסי הכוחות כל כך כל כך לא שווים. אני חושבת שאדם שכל הזמן עסוק בלהוכיח שהוא לא ×›×–×” גרוע, יתקשה אולי לצחוק ממטאפורה שמחזקת את הנחיתות שלו בתוך משוואה מסוימת, ולו בעקיפין.

  5. והערבים של העברים זה באמת גדול. בתור תרגיל, שווה לנסות לפרק את איך שאתה מבין את המטאפורה הזו. מה זה אומר, הערבים של הערבים?

    ובאמת גם לא מבינה למה לומר שהפלסטינים הם היהודים של הערבים זו אבחנה מבריקה.

  6. ה"מבריקה" בסוגריים אולי מרחיקת לכת, עדיף היה לכתוב 'מחודדת' או 'מעניינת'. אבל בעיני ההיפוך ההיסטורי הזה לא נדוש; דמות היהודי מהאנלוגיה אינו חלק ממדינת ישראל, צה"ל או הממסד הציוני, אלא בדיוק מהעולם שכל האחרונים ניסו לקעקע; אותו משכיל נרדף ובן-בלי-בית. אם כמו שז'יז'ק אומר זו החוויה של פלסטינים בדובאי או אבו-דאבי, בהתחשב בזהות המעוולים שלהם כיום, זה די אירוני.

    גם לא הייתי אומר שיש כאן מחמאה גדולה מדי ליהודים, ההקבלה היא יותר למצב האומלל מאשר לסגולות שלהם.

    כך או אחרת, הכריכה המיידית של "יהודים" עם מדינת ישראל או עם הכיבוש הציוני לא צריכה להיות כל כך מובנת מאליו. אין לי שום ציפייה שפלסטינים יהללו את המגף שעל צווארם, וזה בטח לא מה שעשו האחרים כשהנהנו והביעו הסכמה. בשונה מהתרגיל השקוף של ביבי ליצור מבוי סתום ולגנוב זמן, דבר לא נגרע מה-PALESTINIAN CAUSE בעצם ההשוואה, שכל עוקצה הוא בפרובוקטיביות שלה. לא שחייבים לצחוק בקול גדול, זה גם עניין של טעם, אבל כאן התחושה היתה של קו אסור שנחצה.

    מה שמביא למוכנותו להיהרג על עמדתי וכו'. יוסי צודק בכך שיש משהו נאיבי באוניברסליות שמשתמעת מהדרישה שלי כישראלי, כאילו אנחנו שני ג'נטלמנים במועדון דיבייט ספורטיבי. אבל הבעייתיות של הסיטואציה לא צריכה לבטל אותה, ולא לחייב אותי להשיל ממני את עצמי ולהשאיר בכניסה (כל זה במישור עקרוני, ספק אם במפגש בפועל הייתי מצטט בפומפוזיות את וולטר).

    זה לא מנותק אגב מהמתח שהם דנים בו בשאר הסרטון, כשז'יז'ק אומר שלפלסטינים אסור להתאהב בעצמם כקורבנות. בעיניו הבאת התמונה לרמאללה היא לא על שום מסכנותם, אלא דווקא כי הם בני אדם רגילים, כמו המקבילים באירופה, עם רצון לחוות אמנות טובה בגלריה הלאומית. באופן דומה, כבר יצא לי לומר די והותר דברים לפלסטינים, עם היד שלי שמה או בלעדיה, והשמיים לא נפלו.

    ובוראט, הדמיון הוא בתגובה, שמאתגרת אותך לצאת מסך הערכים והרפלקסים שאתה חי על פיהם. כאן יש אתגר מינורי של פרובוקציה זוטא, שלוקחת את מה שאתה מאמין בו ונותנת לו הקשר חדש ומקומם; כאן פרובוקציה גרנדיוזית שצועקת לעברך להתערב ולקלקל את המסיבה.

    על ה"ערבים של ערבים" אני מודה שאינני מעלה בחכתי משהו מתוחכם. בצפייה ראשונה זו נראתה לי תגובה רטורית מיידית על ה"יהודים של הערבים".

  7. לגבי הערבים של הערבים…
    הכוונה היא לסוג של גאווה ערבית, (אנחנו המקור, The real Deal), האלה שנשארו, האלה שמחזיקים מעמד, האלה שלומדים למרות הכל, ומה שמשתמע מכך…
    סוג של גאווה אשר, כמו ששמתם לב, מכריחה בפועל קו מחשבה מאוד ליניארי, וכזה שלא מתפשר (במיוחד לגבי זהות והזדהות), ומניב תגובה מאוד לא ראויה, אפילו להומור מאוד בסיסי (Touchy Touchy).
    נונסנס זה בהחלט כן, אבל כסוג של Meta-pride, זה עדיין שם, ובגדול!
    פיין, You rock my world.

    אחיך ערבי השמנת (או איך שסינאן הדפאוי מגדיר אותי לפחות),נוקטה מפסולה

  8. מצטער, מוהנד, עדיין לא הבנתי את המשל והשנינה של "הערבים של הערבים". אם אני מבין נכון מה שאתה אומר נוגע למתח הפנים-פלסטיני, בין תושבי השטחים לבין ערביי 48 (בגדו? נשארו לשמור על השטח? משתפי פעולה? מחזיקי הנס הפלסטיני בפנים?).

    ה"יהודים" של ז'יז'ק הם הפלסטינים ש'גולים' במדינות ערב עשירות ובמיוחד באמירויות, ועובדים כמהנדסים, ספקי שירות ו(חה-חה) אנשי פיננסים. במעמד נמוך יותר אגב, כמו הרבה בנים אחרים ללאום הערבי, הם מפריעים לביזנס של החבר'ה במפרץ הפרסי ומוחלפים באסיאתים:

    http://www.pfcmc.com/esa/population/meetings/EGM_Ittmig_Arab/P02_Kapiszewski.pdf

  9. גם וגם וגם! המתח הפלסטינאי הפנימי והחיצוני חילק את כל מה שנקרא ערבי פלסטינאי, שזה כולל גם פנים, חוץ, על פני השטח, ומה לא…
    שוב, מבחינת הרבה פלסטינאים, העולם הערבי (למרות שאני אנטי מונחים כאלה הזה בתוקף!), בגד בהם. אז מבחינתם, וגם מבחינת הרוב בעולם הערבי הזה, לא מספיק נעשה בכדי לעזור בשחרורם! אז מבחינת הדובר בוידאו, הוא בעצם לוחם החופש, ומהבודדים הגאים שנשארו שמותר להם למחות אפילו על הערה\הברקה כזאתי או אחרת.

  10. בפילוסופיה אנליטית (ישמור אותנו השם) יש מושג מעניין שנקרא מושג עבה. אני חושב שהוא מגיע מבלשנות. המשמעות, באופן גס, היא מושג תיאורי (מתאר את המציאות ולא מתיימר להוות value judgement) שמכיל בתוכו מרכיבים נורמטיביים (כאלו שכן מהווים value judgement שכזה).

    נדמה לי שהעניין עם ההערה פה הוא פשוט מקרה פרטי מורכב של מצב בו 'יהודי' הוא thick concept שכזה, רק שזה כזה מושג מבורדק ומורכב שקצת קשה להבין את הסיטואציה.

    הערך 'החיובי' הטמון בהתבטאות הראשונה של ס.×–, (חכמים, פיננסים וכל השטויות האלה: אז מה אם ×–×” נכון אמפירית, ×–×” לא יפה) נשמע אירוני – ×›×™ הוא קשור בטבורו לערך שלילי הכרחי, שמבוטא בהערה הבאה שלו על איך שחלקם חכמים מדי בשביל טובתם הם.

    ההתנגדות של הערבי היא פשוט לערך החיובי הטמון במושג יהודי. הוא לא מתנגד לערך השלילי שס.ז. מציע לו בתור כפרות. כנראה בגלל שלא ממש מעניין אותו לדייק את תפיסת המציאות שלו כמו לשנותה כך שתאדיר את עמו. תחת המבט הזה העסק לא הרבה יותר מורכב מקבוצה בצופים שעושה מוראל לעצמה, או יחידה בצבא שמבצעת ריטואלים מקבילים, לדעתי. למה הם עושים את זה זה כבר נושא אחר, אבל נראה לי שאם אני אתחיל לפטפט על essential byproducts אפילו בבלוג של אנשים שיודעים לקרוא מילים עם יותר משלוש הברות יזרקו אותי לבאר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *